א. ביטול איסור לכתחילה – באיסורים דרבנן
בסוגיית הגמרא במסכת ביצה (1א) מבואר, כי עצים שנשרו ביום טוב [והם 'מוקצה'], מותר להרבות עליהם עצים נוספים ולבטלם. ואף שיש בזה "ביטול איסור לכתחילה, היות וזהו איסור מדרבנן, מותר לבטלו לכתחילה. על כך הקשו, כי זהו "דבר שיש לו מתירים שאינו מתבטל", ותירצו, שמכיוון והאיסור נשרף "מיקלא קלי איסורא", הרי הוא בטל למרות שיש לו מתירים [כלומר, כאשר העצים נשרפים והנאתו באה לאחר שכבר אינם קיימים, אפילו דבר שיש לו מתירים בטל].
כיוצא בזה מבואר בסוגיא במסכת בכורות (1ב) להתיר לבטל איסור לכתחילה באיסור דרבנן, כמסופר על רבה, שהיה כהן, שהיה מבטל ברוב תרומת חו"ל [שאסורה דרבנן], ואוכלה בטומאה.
דין זה נפסק להלכה בדברי הרמב"ם (1ג) "אבל באיסור של דבריהם מבטלים האיסור לכתחלה. כיצד חלב שנפל לקדרה שיש בה בשר עוף ונתן טעם בקדרה מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם וכן כל כיוצא בזה". הכסף משנה על אתר, הביא מדברי הפוסקים שחילקו בין איסור דרבנן שאין לו שורש מן התורה [כדוגמת 'מוקצה' המבואר בגמרא בביצה] לבין איסור שיש לו עיקר מן התורה, וביאר כן בדעת הרמב"ם.
הרשב"א בספרו תורת הבית (2א) הביא מחלוקת זו, האם ההיתר לבטל איסור דרבנן הוא רק באיסורים שאין להם עיקר מהתורה. וכן את דעת הסוברים שאין היתר לבטל בידיים איסור דרבנן, אלא רק להוסיף עליהם היתר, כאשר כבר נתערבו קודם. ובסוף דבריו כתב: "נמצאו שלשה מינים בביטול איסורים:
[א] איסור של תורה ושיעור דרבנן – ואין צריך לומר אם נפל בשיעור שאין בו כדי לבטלו אפילו מדאורייתא, אין מרבים עליו היתר כדי לבטלו, שאין מבטלים איסור לכתחילה, ואין צריך לומר שאין מערבים אותו בידים כדי לבטלו.
[ב] איסור של דבריהם שיש לו עיקר בדאורייתא – אין מערבים אותו לכתחילה בידיים כדי לבטלו, אבל אם נפל שם מעצמו מרבה עליו היתר ומבטלו.
[ג] איסור של דבריהם שאין לו עיקר בדאורייתא – כתרומה וחלה של חו"ל, מערבים ומבטלים אותה ברוב לכתחילה, ואפילו להאכילה לזרים. ולדעת רבנו שמשון ז"ל, לא אמר אלא לכהן טמא אבל לא לזרים. ויש אומרים שלא אמר כן אלא בתרומה וחלה של חו"ל, אבל לא בשאר האיסורים, ויש לחוש לדבריהם".
הרא"ש (2א) כתב הגבלה נוספת לדין ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן, לשיטתו כאשר הסיקה הגמרא להתיר את הביטול רק באופן של "מקלי קלי איסורא" , אף בלי 'דבר שיש לו מתירין' לא הותר לבטלו לכתחילה. [ובקרבן נתנאל שם שכן דעת עוד מרבותינו הראשונים].
הטור (2ג) הביא את דעת הרשב"א והרא"ש, והבית יוסף הביא שגם תרומת הדשן פסק כדעת הרא"ש לאסור ביטול לכתחילה אף באיסורי דרבנן, אלא אם כן "מקלי קלי איסורא".
ב. ביטול איסור לכתחילה באיסורם דרבנן – פסק ההלכה
מהרש"ל (3א) נקט להלכה שלא כדעת הרא"ש, משום שאין כן דעת התוספות והמחברים [וראה במה שכתב על דבריו בקרבן נתנאל (2ב) על הרא"ש], וכן בדברי הגמרא לא משמע כן. אולם משום שנהגו להחמיר כמו שכתב בתרומת הדשן, יש להחמיר בדבר.
השלחן ערוך פסק (3ב) להלכה: "איסור של דבריהם אין מערבים אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו", כדברי הרמב"ם, ולא החמיר כדעת הרא"ש. אבל הרמ"א כתב: "ויש אומרים שאין לבטל איסור דרבנן כמו איסור דאורייתא, וכן נוהגים ואין לשנות". וכתב בערוך השולחן (3ג) דהיינו כדעת הרא"ש שהחמיר להתיר ביטול רק אם "מקלי קלי איסורא", ובדאורייתא אסור אף כש"מקלי איסורא". וכתב בערוך השולחן, כי בירושלמי מבואר, שדבר האסור רק משום 'מראית עין', מותר לבטלו לכולי עלמא.
בספר כף החיים (3ד) כתב כי מנהג הספרדים כדברי מרן השלחן ערוך, להקל לבטל לכתחילה כשנפל מאליו, ואף כשיש לו עיקר מן התורה. אמנם במקומות שנהגו להחמיר כדברי הרמ"א, אין להקל. ובשו"ת יביע אומר (3ה) נקט, כי מנהג הספרדים להקן כדעת מרן.
והנה כסברת הרא"ש מפורש בדברי מהר"ם מרוטנבורג (4א) שכתב, כי נר חנוכה שנאסר בהנאה משום שהוקצה למצוותו, שנתערב באחרים, אין להוסיף עליו ולבטלו. ואף שהתירו בגמרא לבטל עצי דקל שנשרו לתוך תנור ביום טוב "שאני התם שאין נהנה מהם עד אחר ביעורן ואז מקלי האיסור, אבל בנר חנוכה נהנה ממנו כאשר הנר דולק", ועל כן אין להתיר לבטלו לכתחילה. ודבריו הובאו להלכה בשלחן ערוך בהלכות חנוכה (4ב). ומעתה תמהו הפוסקים על הסתירה לכאורה בדברי השלחן ערוך, שפסק בהלכות תערובת (3ג) להתיר ביטול אף כאשר אין "מקלי קלי איסורא", ואילו בהלכות חנוכה (4ב) פסק כדעת מהר"ם רוטנבורג [והרא"ש] "שאין להוסיף עליו כדי לבטלו".
ואמנם מחמת קושיא זו כתב הש"ך (3ב; ס"ק יט) כי מה שהוקצה למצוותו חמור יותר.
הבית הלוי (4ג) יישב את דעת השלחן ערוך, וחידש שההיתר לבטל לכתחילה איסור דרבנן נאמר רק באיסורי אכילה, אבל לא באיסור הנאה, כי האיסור הוא מחמת שנהנה בעצם הביטול, ונמצא נהנה ממנו קודם שנתבטל.
ג. ביטול איסור לכתחילה – כשאינו מתכווין לבטל
במשנה במסכת תרומות (5א) מובא, כי חיטים של תרומה שנתערבו בשל חולין, ויש בחולין מאה כנגדן, ואחר כך טחנם ונתמעטו החיטים – הכל נתמעט, ויש לומר כי נשאר ביניהם היחס של אחד למאה, והן מותרות. ומבואר בסוגיית הגמרא בתלמוד ירושלמי (שם) שגם אם לא פחתה התרומה, יכול לכתחילה לטוחנה ולגרום שתפחת ותוכל להתבטל, ואין לחשוש לאיסור 'ביטול איסור לכתחילה'. מדברים אלו למדו הפוסקים היתר נוסף בנדון דידן – כאשר אינו עושה הפעולה בכוונה כדי לבטלו, אלא עושה זאת מסיבה אחרת, והביטול נגרם ממילא.
אמנם ביד יהודה (5ב) דחה את הראיה, שהרי גם קודם הטחינה "היה בו זה השיעור בכח, הגם שלא היה עדיין בפועל. גם שם בלאו הכי, צריך על כל פנים לטחון עבור הכהנים, ואי אפשר לאסור עליו הטחינה, ואז ממילא דמותר".
דין זה של ביטול איסור לכתחילה כאשר אינו מתכווין, מבואר בדברי פוסקים, שהתירו על פי זה לבטל איסור באופנים שונים, כדלהלן:
- הטור בהלכות פסח (6א) הביא דברי הרבינו פרץ, בנדון חיטים שהיה בהן חשש שהחמיצו ברוק העכבר, שמכל מקום מותר לטחנם ויתבטלו, ואין איסור ביטול לכתחילה, משום שאין כוונתו בטחינה כדי לבטלם. אולם הדרכי משה (שם) הביא כי הר"ן אסר לטחון את חיטים כשיש שם מבוקעות, כדי לבטלם, משום ביטול איסור לכתחילה.
- בתרומת הדשן (6ב) דן האם ניתן לטחון חיטים שחלקן העלו תולעים, כדי שיתבטלו, ומסקנתו להתיר כאשר ביררו את החיטים המתולעות, ואין צריך לחשוש למעט התולעים שמבטלם לכתחילה, מב' טעמים: לא ברור שיש שם איסור, ואין כוונתו בטחינה כדי לבטל, אלא טוחנו כדרכו.
- הבית יוסף (6ג) הביא דברי תרומת הדשן הנ"ל, ואת מה שכתב בספר ארחות חיים, כי נמלים שנפלו לדבש, מותר לחמם הדבש עד שיותך ואז יסננו במסננת, ואין לחשוש לביטול איסור לכתחילה [מחמת טעם הנמלים שמתבטל בדבש], משום שאין כוונתו לבטל את האיסור אלא לתקן הדבש.
- בשו"ת הב"ח (6ד) נקט בדעת התרומת הדשן, שהסתמך על היתר "אינו מתכווין" גם ללא הסברא של "ספק איסור" [לקמן (9-10) נרחיב בביאור סברת "ספק איסור" ללא היתר "אינו מתכווין"]. אבל לדעת רבי עקיבא אייגר (7א), כי התרומת הדשן לא הסתמך רק על היתר 'אינו מתכוון'. כמו כן, לדעת רעק"א, היתר "אינו מתכווין" המבואר בבית יוסף בנדון דבש שיש בו תולעים, נאמר דווקא שם, משום שאדרבה, כוונתו בחימום להפריד ולהוציא את האיסור.
- הר"ן (7ב) התיר לבטל איסור כשאינו מתכווין לכך, והוכיח כן מההיתר להגעיל כלים, ואף שמבטל לכתחילה את האיסור הנפלט מהכלי – ומוכח איפוא, שמכיוון שאין כוונתו לכך, הרי זה מותר.
- בשו"ת ריב"ש (7ג) דן האם יש לחשוש לבטול איסור לכתחילה, בחלב הנמצא בין הנסרים של הקנקנים כדי שלא ינטף היין. ומסקנו להתיר מטעם שאין כוונתו לבטל אלא לחזק הנסרים, והוכיח כן מדין הגעלת כלים.
- בשו"ת נודע ביהודה (8א) הגביל את ההיתר לבטל איסור לכתחילה כשאין כוונתו לביטול, רק לאופן שהאיסור נפל מאליו אלא שלא נתבטל עדיין, ואז מותר לגרום לו להתבטל. אבל לדעתו, אסור לערב איסור בידיים כדי לבטלו, גם כשאינו מתכוין לבטל את האיסור.
וראה במה שדן בדבריו בבית שלמה (8ב) ומסקנתו כי מדברי הריב"ש (7ג) משמע שהתיר גם כשמבטלו בידיים.
ד. ביטול איסור לכתחילה כשאינו מתכוון – פסק הלכה
מרן השלחן ערוך (8ג) פסק להלכה להתיר להתיך דבש שיש בו נמלים, וכן התיר לטחון חיטים מתולעים כשמבטל את התולעים שבתוכם, משום שאין כוונתו לבטל האיסור. וכתב הט"ז (8ד) שההיתר הוא רק כשאי אפשר בעניין אחר. ובפתחי תשובות (8ד) הביא מדברי הפרי מגדים שהיתר גם כשיש טרחה.
ה. ביטול איסור לכתחילה – בספק איסור
בדברי התרומת הדשן (6א) נתבארה הסברה להתיר לבטל איסור לכתחילה כאשר האיסור אינו ודאי אלא ספק. היתר זה נוגע מאד למעשה, בנדון פירות וירקות שהם בחשש נגיעות מתולעים, באלו אופנים ניתן לטחנם כדי שאף אם יש בהם תולעים, הם יתבטלו ברוב – ראה בהרחבה בספר בדיקת המזון כהלכה (9,10).
ו. ביטול איסור לכתחילה בשעה שהוא עדיין מותר
בדברי ראבי"ה (11א) מצינו היתר נוסף בדין ביטול איסור לכתחילה, במענה לשאלה כיצד ניתן לבטל סכך פסול לכתחילה – משום שעושה זאת קודם החג, כאשר עדיין אין איסור. אולם הרשב"א (11ב) אסר לבטל חיטים רטובות שמתערבו בחיטים יבשות קודם חג הפסח, משום שמערבן כדי לאכלן בפסח, משמע שלא סבר כהראבי"ה.
ואמנם הט"ז (11ג) נקט להלכה להתיר את ביטול החיטים קודם הפסח, על פי פסק הראבי"ה בהלכות סוכה. אולם המג"א (11ד) כתב שאין להקל נגד הרשב"א. והמשנה ברורה (11ה) הכריע כדעת רוב הפוסקים שהחמירו לאסור, וכתב כי רק בשעת הדחק ניתן להקל.
כיוצא בזה מצאנו בדברי הפוסקים בהלכות בשר בחלב: הרמ"א (12א) פסק: "כזית חלב שנפל במים ונתבטל בששים, ואחר כך נפל לבשר, מותר אף על פי שאין בבשר שישים כנגד החלב". הש"ך (שם) הביא את מה שכתב בספר תורת חטאת, שאפילו לכתחילה מותר לערב המים בקדירה של בשר כי נתבטלו. אמנם כתב המחצית השקל (שם) בשם הצמח צדק, לאסור לערב לכתחילה את החלב במים כדי לבטלם משום 'ביטול איסור לכתחילה'. אולם לדעת כנסת הגדולה (12ג) מותר לכתחילה לבטל את החלב במים, ולתנו אחר כך בבשר. ובבית מאיר (12ב) החמיר ביותר, וחלק גם על הש"ך, ואסר ליתן לכתחילה את המים בבשר.
והנה בדברי רבי עקיבא איגר (12ד) מצינו חידוש גדול אף יותר, להלכה ולא למעשה. לדעתו לכאורה היה ניתן להתיר לבטל לכתחילה אפילו בשר בחלב, משום שאין צריך כלל לדין ביטול, שהרי כל האיסור הוא רק בנתינת טעם של הבשר בחלב, וממילא כאשר אין טעם אין כלל איסור. אלא שלמעשה, מדברי הפוסקים לא משמע כן, ועל כרחך משום ד"לא פלוג". אולם הגר"ש שקופ בספרו שערי יושר (12ה) ביאר הטעם, כי צריך לדין ביטול מחמת שיש כאן איסור דרבנן של אכילת בשר וחלב ביחד.
ו. האופנים שהותר בהם לבטל – סיכום
ראה בספר פסקים ותשובות (13 14) סיכום נרחב בדיני ביטול איסור לכתחילה:
- שלושה תנאים להיתר לבטל איסור כשאינו מתכוון: [א] כאשר אי אפשר בענין אחר. [ב] דווקא כשהאיסור כבר נמצא בתערובת. [ג] רק בספק אם יש איסור • ריסוק פירות הנגועים בתולעים • איסור דרבנן שיש לו עיקר מהתורה • איסור דרבנן שנתערב בהיתר ולא נתבטל מחמת חשיבותו [כגון בריה או חתיכה הראויה להתכבד] • דבר האסור בתרי דרבנן • דבר אסור משום מראית עין או משום חומרא או מנהג • תרומת חו"ל • מעשה שבת • חמץ שעבר עליו הפסח • ביטול לכתחילה בדבר שעדיין לא חל איסורו.
- העמדת גבינה בקיבה למרות שלכאורה מבטל איסור לכתחילה – שו"ת מזרח שמש (15,16,17).
