בל תשחית

תקציר השיעור

א. נצטווינו בתורה שלא להשחית אילני מאכל, ובכלל זה האיסור להשחית ולגרום הפסד לכל דבר – כגון לשרוף או לקרוע בגד או לשבור כלי לבטלה [ונחלקו הפוסקים האם איסור בל תשחית בכל דבר הוא מהתורה או מדרבנן].

ויש לברר האם יש איסור 'בל תשחית' בנדונים הבאים:

ב. בדבר השוה פחות מפרוטה.

ג. בדברים של הפקר.

ד. בזבוז ממון לריק [הדלקת חשמל ללא צורך • שימוש בכלים חד פעמיים • זריקת לחם ישן שאינו נאכל בביתו או מאכלים טובים באולמות חתונה • זריקת בגדים או נעליים שאינו צריך להם ואין לו מקום להחזיקם בביתו].

ה. השחתה לצורך מצוה [מנהג שריפת בגדים בל"ג בעומר • האם מותרת שריפת בגדים לא צנועים].

ו. משום חומרא [שפיכת משקאות חריפים בגלל שאינו סומך על מכירת חמץ בעין].

ז. מסירת ניירות לילדים קטנים הקורעים אותם תוך כדי משחק.

ח. שבירת כוס תחת החופה או צלחת בשמחת 'תנאים' – האם צריך להקפיד שיהיו שבורים.

ט. שימוש בחפצים שנעשו מפיתוחי עץ זית [ובעשייתם עברו על איסור 'בל תשחית'].

י. 'בל תשחית בגופו' [האוכל יותר מהרצוי לגופו האם עובר על 'בל תשחית'].

 

בל תשחית

א. נצטווינו בתורה (1) שלא להשחית אילני מאכל בשעת מצור על ערי האויב: "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר,  רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית". וכתב הרמב"ן בפירושו על התורה (1) "שהזהירה תורה לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור". ומבואר בדבריו כי גדר האיסור הוא "בדרך השחתה", ולהלן נראה נפקא מינה מהגדרה זו.

ומצאנו בדברי חז"ל במדרש (1) שהקב"ה "לימד דרך ארץ לדורות שלא לבנות ביתו מאילן עושה פירות".

והנה בכלל זה האיסור להשחית ולגרום הפסד לכל דבר, וכמו שכתב בספר החינוך (1) וז"ל: "כמו כן נכנס תחת זה הלאו שלא לעשות שום הפסד, כגון לשרוף או לקרוע בגד או לשבר כלי לבטלה, ובכל עניינים אלו ובכל כיוצא בם שיהיה בהם השחתה". וכן הוא ברמב"ם ((3); בהלכות מלכים פ"ו ה"י). ומבאר החינוך את "שורש" המצוה: "שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקין שמחים בהשחתת עולם והמה משחיתים".

ברם נחלקו הפוסקים האם איסור בל תשחית בכל דבר הוא מהתורה או מדרבנן. מדברי החינוך (1) נראה שהאיסור הוא מהתורה, וכן מפורש בדברי הסמ"ג (3). אולם הרדב"ז למד בדעת הרמב"ם (3) שאיסורו מדרבנן, וכן סבר הבן איש חי בשו"ת תורה לשמה ((5); ומה שחתם בשם 'הקטן יחזקאל כחלי', כדי להסתיר עצמו).

 

ב. בגמרא מוזכר דין 'בל תשחית' בסוגיא בבבא קמא (2) "שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית". ובהמשך הסוגיא מוזכר דין זה לענין איסור קציצת עצי פרי "כמה יהא בזית ולא יקצצו, רובע".  כמו כן מוזכר שם, כי מלבד האיסור  שיש בקציצת עצי מאכל, יש בכך סכנה, וכפי שאמר רבי חנינא כי בנו נפטר בגלל שקצץ עץ תאנה.

יחד עם זאת הובא שם היתר לקצוץ עצי מאכל "אם היה מעולה בדמים", ופרש"י שם: "דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו". והסברא בזה, מכיון שבהשחתת העץ לא נגרם לבעלים הפסד, כי ממכירת העץ ירוויח יותר דמים ממה שיקבל על מכירת פירותיו, אין זה בגדר "מעשה השחתה".

היתר נוסף בדין 'בל תשחית' מובא במסכת שבת ((2); קכט, א) כשמסופר על כמה אמוראים שהצטננו ביום הקזת הדם, וכדי לעשות להם מדורה להתחמם, שרפו עצים שדמיהם יקרים מאד, ועל שאלת הגמרא "והא קעבר משום בל תשחית", תירצו: "בל תשחית דגופאי עדיף". כלומר, כאשר יש תועלת לגוף מהשחתת דבר מסויים, אין בזה איסור.

דין זה נשנה במקום נוסף ((2); שבת קמ, ב) "אמר רב חסדא, האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי [לחם שעורים] ואכל דחיטי [לחם של חיטים] קעבר משום בל תשחית [משום שהוא יקר יותר]. ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למישתי שיכרא [שֵיכר] ושתי חמרא [יין] עובר משום בל תשחית, ולאו מילתא היא, בל תשחית דגופא עדיף". לחם העשוי מחיטים בריא יותר מלחם העשוי משעורים, וכן יין בריא יותר לגוף משיכר – ולכן אין באכילתם איסור 'בל תשחית'.

עוד מבואר במסכת עבודה זרה (2) היתר להשחית לצורך, כמו שכתבו שם התוספות לענין עקירת בהמות המלך "משום בל תשחית ליכא, דכיון דלכבודו של מלך עושין כן אין כאן השחתה".

ועי' ברמב"ם ((3); הלכות אב) שכתב: "מלמדים את האדם שלא יהא חבלן ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה, מוטב לתתם לעניים ואל ישליכם לרימה ותולעה, וכל המרבה כלים על המת עובר בלא תשחית" [מכיון ש"כל הכלים שזורקין על המת על המטה הנקברת עמו אסורין בהנאה"].

מסוגיות אלו לכאורה עולה, כי באופן שיש צורך בהשחתה, לא נאמר איסור 'בל תשחית', כי אין זה 'מעשה השחתה'.

 

* * *

עתה נבוא לברר האם יש איסור 'בל תשחית' בנדונים דלהלן.

ג. רבי צבי פסח פרנק [רבה של ירושלים] נשאל בספרו שו"ת הר צבי (4) האם מותר לקצוץ עצי מאכל שהם עדיין בשנות הערלה, לצורך מקום שבו רוצים לבנות סוכה. ובדבריו הוא מעלה שתי סיבות להתיר: [א] כי לא אסרה התורה אלא "דרך השחתה וקלקול", והביא את דברי הט"ז שהתיר "לאחד שהיה לו קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אע"פ שיש בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליהם".  [ב] השחתה לצורך מצוה מותרת. ועי"ש שדן אם זהו מדין 'עשה דוחה לא תעשה', או משום שלצורך מצוה 'אין זה דרך השחתה'. ועוד מבואר בדבריו, שיש איסור 'בל תשחית' בדברים של הפקר. ולמעשה הכריע כי מחמת הסכנה שיש בקציצת אילני מאכל, עדיף שיאמר לגוי שיקצוץ "וחשש הסכנה יחול על ראש הגוי בלבד, וצדיק מצרה נחלץ ויבוא אחר תחתיו".

מכך שיש  איסור 'בל תשחית' בדברים של הפקר, הוכיח רבי שמואל אלעזר שטרן [רב מערב בני ברק] בספרו שביבי אש (4)  שיסוד איסור 'בל תשחית' אינו מחמת ההפסד שנגרם לאחרים בגין ההשחתה, אלא שהתורה מתעבת את עצם הפעולה, ואכן הדברים מפורשים בספר החינוך הנ"ל (1), ולפי זה דן שם בחידושו של הנודע ביהודה שאין איסור 'בל תשחית' בצייד בעלי חיים.

 

ד. עוד למד בספר שביבי אש מדברי הגמרא בשבת (2) שהתירו 'בל תשחית' רק משום בריאות הגוף, ומשמע שללא היתר זה, אם היה יכול לחסוך ולהסתפק בדבר השוה פחות, עובר ב'בל תשחית', "וזה חידוש גדול".

ואמנם מפורש בדברי רבנו פרץ בהגהותיו לסמ"ק (3) שיש איסור  'בל תשחית'  בפיזור ממון לריק. ועי' פרטים נוספים בדינים אלו בספר עץ השדה ((8); מאת רבי יצחק אליהו שטסמן, ירושלים תש"ס) ובמה שהביא בשם הגרי"ש אלישיב, שאיסור 'בל תשחית'  באיבוד ממון הוא רק באופן שזורק את הממון לאיבוד, אך אם הממון מגיע לידי אחר לכאורה אין בזה איסור 'בל תשחית', ולכן אם יכול לקנות חפץ בדמים פחותים וקונהו בדמים יקרים, וכן שאר השתמשות באופן שיכול להשתמש בזה בפחות דמים, אינו עובר ב'בל תשחית', כי אין הממון הולך לאיבוד. ועי"ש במה שהביא מדברי מו"ח [רבי אברהם דב אויערבך, אב"ד טבריה] שלפי סברא זו אין איסור 'בל תשחית' בשימוש בחשמל ללא צורך.

 

ה. השחתה לצורך מצוה – ראה בדברי שו"ת תורה לשמה (5) שכתב כי אין איסור בדבר, ולכן אין לפקפק במנהג שריפת בגדים בל"ג בעומר, וגם פסק שמותר לשרוף בגדים לא צנועים, ובלבד שלא יבוא על ידי זה לקטטה ומחלוקת.

וראה במה שכתב שם כי אין איסור 'בל תשחית' במסירת ניירות לילדים קטנים הקורעים אותם תוך כדי משחק.

גם בהשחתה משום חומרא אין איסור 'בל תשחית', וכמו שפסק רבי שמואל הלוי ואזנר [אב"ד זכרון מאיר, בני ברק] בשו"ת שבט הלוי (5) להתיר שפיכת משקאות חריפים בגלל שאינו סומך על מכירת חמץ בעין. ועי' במה שהוסיף בזה פרטים בספר עץ השדה (9).

 

ו.  עוד מצינו בעיקר גדר איסור 'בל תשחית', שאינו אלא במעשה השחתה אך 'בשב ואל תעשה' אין איסור, כמו שכתבו החזון איש (5) ובשבט הלוי (5), ועי"ש במה שהסיק מכך להתיר זריקת בגדים או נעליים שאינו צריך להם ואין מקום להחזיקם בביתו. וען יעו' במה שכתב בספר חיי משה ((9); רבי משה שקלארש, ירושלים תשס"ב) להתיר על סמך זה את השימוש בכלים חד פעמיים "דכיון שאין הדרך להשתמש בהם יותר מפעם אחת, אין זה נחשב למעשה השחתה".

 

ז. נדונים נוספים בדיני בל תשחית – ראה במאמרו של רבי יצחק זילברשטיין [(7) (6); רבה של רמת אלחנן, בני ברק]

  • בדבר השוה פחות מפרוטה • זריקת לחם ישן שאינו נאכל בביתו או מאכלים טובים באולמות חתונה • 'בל תשחית בגופו' – האוכל יותר מהרצוי לגופו האם עובר על 'בל תשחית' • שימוש בחפצים שנעשו מפיתוחי עץ זית – ובעשייתם עברו על איסור 'בל תשחית'.

שבירת כוס תחת החופה או צלחת בשמחת 'תנאים' – האם צריך להקפיד שלא יהיו יקרים, ראה בדברי הרב זילברשטיין (7) ובמה שהביא בספר חיי משה (9).

וכתב בספר חיי משה: "מצינו בכמה מקומות שאמרו חז"ל "התורה חסה על ממונם של ישראל", וכן מצינו בכמה מקומות שאמרו חז"ל "אין עניות במקום עשירות". וצריך לומר שהכל לפי ההפסד והכל לפי כבוד העבודה והכל לפי הצורך".

* * *

בספר שביבי אש (4) כתב בסוף דבריו, כי כל אדם החוטא הוא בכלל משחית ומחבל בבריאה, כדברי חז"ל שאחז הקב"ה בידו של אדם הראשון ואמר לו "תן דעתך שלא תחריב עולמי".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

הכשרת כבד

א. דם בכבד – מקור האיסור וטעמיו התורה אסרה לאכול דם, אולם בדברי הגמרא מבואר כי מותר לאכול כבד אף

קרא עוד

מתה מחמת מלאכה

א. שואל חייב באונס אך פטור כאשר הבהמה ששאל "מתה מחמת המלאכה". ונחלקו רבותינו הראשונים האם הפטור הוא דווקא בעת המלאכה, או גם שלא

קרא עוד

נאמנות רופאים

א. בענייני הלכה רבים יש צורך בהבנת המציאות הרפואית, ולשם כך יש צורך בקבלת חוות דעת רפואית. ודנו הפוסקים בשאלת נאמנות הרופאים,

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

יסודות מצות החינוך

יסודות מצות החינוך פרק א: חיוב האם בחינוך א. בתחילת מסכת סוכה נחלקו חכמים ורבי יהודה בדין סוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה. לדעת חכמים הסוכה פסולה,

קרא עוד

ברכת אשר יצר לאונן

ברכת אשר יצר לאונן א. בפתחי תשובה (יו"ד סימן שמא ס"ק ה) הביא את דברי חכמת אדם (כלל קנג) "אם עשה צרכיו בעודו אונן, חייב לברך

קרא עוד

קידושין בשבת

קידושין בשבת בקובץ דרכי הוראה (חלק ט סימן ז) הופנתה שאלה לידידי רבי אשר וייס, גאב"ד דרכי הוראה בירושלים "מדייני עיר התורה ליקווד במעשה שהיה,

קרא עוד

נישואין פיקטיביים 

נישואין פיקטיביים  הראי"ה קוק נשאל (הובא בשו"ת הר צבי, אבן העזר סימן כט) "עובדא דהווה באלו החלוצים שכדי לקבל תעודת מסע [פספורט] וזכות כניסה לארץ

קרא עוד

תקיעה בעת צרה בזמן הזה

תקיעה בעת צרה בזמן הזה א. כתב הרמב"ם (פ"א מהלכות תעניות ה"א) וז"ל: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הציבור, שנאמר

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.