ברוב עם הדרת מלך

או זריזים מקדימים למצוות

תקציר השיעור

א. בדברי חז"ל במדרש ובסוגיות הש"ס מבואר דין 'בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ', וצ"ע האם דין זה הוא חיוב או רשות.

ב. עוד יש לעיין, מהו השיעור המועט של 'ברוב עם הדרת מלך'. ולאידך גיסא צ"ע, האם גם לאחר שכבר יש עשרה, יש ענין שימָצאו יותר אנשים מדין 'ברוב עם הדרת מלך'.

ג. 'זריזים מקדימים למצוות' או 'ברוב עם הדרת מלך' – מי עדיף, ונפקא מינה:

  • קיום מצות ברית מילה בשעות הצהריים כדי להרבות במשתתפים.
  • להמתין לקדש את הלבנה כדי שיהיו עשרה.
  • התפלל שחרית בשבת בהשכמה, האם מחוייב להמתין ולהתפלל תפילת מוסף בשעה מאוחרת עם ציבור גדול יותר משום 'ברוב עם הדרת מלך'.
  • קריאת מגילה כוותיקין, או להמתין מאוחר יותר כדי לקרותה ברוב עם.
  • אמירת הושענות לאחר תפילת שחרית מדין 'זריזים מקדימים' או לאחר מוסף משום 'ברוב עם הדרת מלך'.

ד. האם דין 'ברוב עם הדרת מלך' נאמר גם במצוות שמקיים היחיד או רק במצוות שקיומם שייך לציבור.

ה.  "תנו רבנן, היו יושבים בבית המדרש והביאו אור לפניהם, בית הלל אומרים אחד מברך לכולם, משום שנאמר ברוב עם הדת מלך". וצ"ע האם דין 'ברוב עם הדרת מלך' נאמר גם בברכות הנהנין.

ו. דין 'ברוב עם הדרת מלך', כאשר אחד עושה מצוה ורבים רואים אותו עסוק במצוותו.

ברוב עם הדרת מלך

א. מדבריו של שלמה המלך (1) 'בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ' נלמד בש"ס כי מצוה הנעשית בריבוי עם, חשובה ומהודרת יותר [עי' בפירוש המצודות: "הדרת מלך נראה בעבור רוב העם אשר אתו"]. ויש לברר האם דין זה הוא חיוב מדינא או הידור, אם הוא מהתורה או מדרבנן.

בתורת כהנים (1) למדו מהפסוק "והביאה אל בני אהרן הכהנים – אפילו הם רבואות, וכן הוא אומר ברב עם  הדרת מלך". והיינו שנכתבה בתורה המלה "כהנים" ללמדנו שיש לעשות את מצות הקמיצה על ידי הרבה כהנים [כגון מדידה יציקה בלילה, ועי"ש בפירוש ר"ש משאנץ] משום 'ברוב עם הדרת מלך'. ומשמע לכאורה שזו דרשה מפסוק בתורה המשמיענו את דין 'ברוב עם הדרת מלך', ואם כך זהו חיוב מן הדין מהתורה, ולא הידור בעלמא [ורק הסמיכוהו על הפסוק במשלי 'ברוב עם']. אולם עדיין אפשר לומר שזהו רק רמז מהתורה אבל לא חיוב מפורש, וצ"ע.

דין 'ברוב עם הדרת מלך' מפורש בסוגיא בפסחים (1) על דברי המשנה בענין סדר שחיטת קרבן פסח והקרבתו, שהכהנים היו עומדים בשורה עד המזבח והיו מוסרים זה לזה את הכלי שהיה בו הדם עד שהגיע לכהן הקרוב אצל המזבח שהיה זורקו על גבי המזבח. ומקשה הגמרא מדוע כפל התנא ואמר "נותנו לחברו וחברו לחברו", ומתרצים במסקנה שהחידוש הוא ללמדנו את הדין של 'ברוב עם הדרת מלך', ומפרש רש"י: "שהיו כולן עסוקין בעבודה". והנה בגמרא לא מפורש האם דין זה הוא חיוב או הידור, אולם בפירוש המשניות לרמב"ם כתב: "להודיעך כי כל מה שתוכל לעשות מצוה באנשים רבים הרי זה משובח ברב עם הדרת מלך". מדבריו משמע שהוא רק הידור.

ובמסכת יומא (1) מובא במשנה שב'פייס הרביעי' שהיה בבית המקדש נקבע "מי מעלה את האברים מן הכבש למזבח", ומבואר בסוגיא כי התנא של המשנה חולק על רבי אליעזר בן יעקב הסובר שהמעלה אברים לכבש הוא זה שמעלה אותם על גבי המזבח, ומחלוקתם שתנא קמא סבר 'ברוב עם הדרת מלך', ולכן עדיף לחלק את העבודה לאנשים רבים, ובשל כך המעלה אברים לכבש לא מעלה אותם על גבי המזבח. ורבי אליעזר סבר ש"במקום שכינה לאו אורח ארעא",  כלומר אם הכהן שהתחיל לא יגמור את עבודתו, נראה שטורח עליו העבודה ולכן הכהן שמעלה לכבש הוא המעלה למזבח [ועי"ש בתוספות (ד"ה מקום) שבוודאי גם רבי אליעזר בן יעקב אינו חולק על הדין היוצא מהמשנה בפסחים [נותנו לחברו וחברו לחברו] ש'ברוב עם הדרת מלך' כפשטות הסוגיא].

מצאנו את דין 'ברוב עם הדרת מלך' גם ביסודו של סדר הבאת מצות הביכורים, כמפורש במשניות במסכת ביכורים שהובאו להלכה ברמב"ם (2), עי"ש ברדב"ז.

עוד יש לעיין, מהו השיעור המועט של 'ברוב עם הדרת מלך'. ובמסכת מנחות (2) נלמד מפסוקים שצריך שיתעסקו בהנפה שלשה כהנים [וקצת משמע מהלימוד מהפסוקים שזהו חיוב מהדין מהתורה ולא הידור בעלמא, וצ"ע]. ומבואר איפוא שכבר בשלושה אנשים מתקיים דין 'ברוב עם הדרת מלך', וכן כתב החיי אדם ((2); סע' יא). ובספר 'חכם לב יקח מצוות' [(7); הרב אליעזר רוט, בני ברק תשס"א; בהערה] הביא מקורות נוספים מהו השיעור המועט לענין 'ברוב עם'.

 

'זריזים מקדימים למצוות' או 'ברוב עם הדרת מלך' – מי עדיף

ב. הלכה פסוקה בשו"ע בברית מילה: "אין מלין עד שתנץ החמה ביום השמיני ללידתו, וכל היום כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצוות ומלין מיד בבוקר" (יו"ד סי' רסב סע' א). המקור לכך נלמד בגמרא (פסחים ד, א) מהכתוב (בראשית כב, ג) "וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו" – "מלמד שזריזין מקדימין למצוות". בזמנינו שכיח מאד שרוצים לערוך ברית מילה בשעות אחר הצהרים, כי בשעה זו מתאפשר למוזמנים רבים יותר לבוא לשמחת הברית, ונשאלת השאלה: האם עדיף להמתין ולעשות את הברית אחר הצהריים מחמת שאז יגיעו אנשים רבים, ויתקיים דין "ברוב עם הדרת מלך", או שמא "דין זריזים מקדימים למצוות" עדיף, וצריך למול בשעות הבוקר.

בחיי אדם (2) מפורש כי 'זריזים מקדימים למצוות' עדיף "כדאיתא להדיא בראש השנה ל"ב עמ' ב". וכוונתו לאמור במשנה (2) "העובר לפני התיבה ביו"ט של ראש השנה השני [בעל התפילה של מוסף] מתקיע. ובשעת ההלל הראשון [המתפלל שחרית] מקרא את ההלל". ומקשה הגמרא: "מאי שנא שני מתקיע, משום דברוב עם הדרת מלך, אי הכי הלל נמי נימא בשני משום דברוב עם הדרת מלך". ואומרת שם הגמרא: "אלא מאי שנא הלל דבראשון משום דזריזין מקדימין למצות, תקיעה נמי נעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות". כלומר, הגמרא מבארת שעדיף להקדים ולומר הלל בתפילת שחרית משום זריזין מקדימין למצוות מאשר לומר את ההלל בתפילת מוסף, שאז מתקבץ ציבור גדול יותר, ומתקיים דין 'ברוב עם הדרת מלך'.  ומפורש איפוא בדברי הגמרא שדין 'זריזים מקדימים למצוות' עדיף על מעלת 'ברוב עם הדרת מלך'. ולכן למרות שבתפילת מוסף יש ציבור גדול יותר והיה מקום להעדיף לקרוא הלל לאחר תפילת מוסף משום 'ברוב עם', מכל מקום אנו קוראים הלל מיד לאחר תפילת שחרית בגלל דין 'זריזין מקדימין למצוות'. ובראיה זו דנו הפוסקים רבות, וכדלהלן.

 

ג. ראה בספר רץ כצבי ((4) (3); צבי רייזמן, לוס אנג'לס, תשס"ח) שהביא את דברי הפוסקים שנחלקו בדין זה, ומה שכתב בשו"ת מקור חיים ללמד זכות על המנהג לאחֵר את ברית המילה עד אחר חצות היום כדי שיבואו כל הקרואים, ודחה את הראיה מדברי הגמרא במסכת ראש השנה, שכן רק לגבי תקיעת שופר, שכלל לא בטוח שיתקבץ "רוב עם" בזמן תפילת מוסף, עדיף לתקוע בשחרית כדי לקיים בודאי את דין "זריזין". אך כשרוצה לאחר את ברית המילה לשעות אחר הצהריים, וודאי יקיים את דין "ברוב עם הדרת מלך" – מסתבר שיכול לאחר את הברית כדי לקיים "ברוב עם", כיוון ש"שניהם שקולים".

ועי"ש במה שהביא ראיה מדברי הביאור הלכה ((3); סימן תכו סע' ב ד"ה אלא) בשם האשל אברהם שעדיף להמתין ולקדש את הלבנה ברוב עם מאשר לקיימה יחיד מיד בתחילת הזמן הראוי לקידוש לבנה משום זריזין. ובמה שדחה בשו"ת יביע אומר ראיה זו [וראה עוד במה שכתב על  דברי הביאור הלכה בספר 'חכם לב יקח מצות'; (7)].

בנדון קיום ברית מילה בבוקר, עי' עוד בשו"ת אז נדברו ((4); רבי בנימין זילבר, בני ברק תשמ"ה) ובמה שתמה האם גם לאחר שכבר יש עשרה, יש ענין שימָצאו יותר אנשים מדין 'ברוב עם הדרת מלך'. ובשו"ת תשובות והנהגות (4) הביא 'מעשה רב' מרבי אברהם פרבשטיין [ראש ישיבת חברון] שהשתוקק למול את בנו לאחר תפילת ותיקין כדי להדר בדין 'זריזים מקדימים למצוות', והוכיח זאת מההגמרא בראש השנה כנ"ל (2). אולם החזון איש אמר לו שימול כרגיל בשעה שמונה או תשע בבוקר, ולא גילה את טעמו. ובשו"ת תשובות והנהגות ביאר שם את טעמי החילוק.

 

ד. הרב יצחק קוליץ [רבה של ירושלים] מבאר בספרו מנחת אליהו (5) את טעם העדפת דין 'זריזים מקדימים למצוות' על מעלת 'ברוב עם הדרת מלך', כי "הזריזות הלכה היא במצוה עצמה, שיש לקיימה בזריזות, מה שאין כן 'ברוב עם' שאינה הלכה במצוה עצמה אלא מצוה כללית להדר פני מלך, וברוב עם הוא הידור, אבל אין זה הידור או חביבות של המצוה עצמה, לכן זריזין מקדימין עדיפה על ברוב עם הדרת מלך".

וראה עוד במה שהסתפק האם דין 'ברוב עם הדרת מלך' נאמר גם במצוות שמקיים היחיד או רק במצוות שקיומם שייך לציבור: "יש לעיין בעיקר הדבר אם ישנה בכלל ההלכה של ברוב עם הדרת מלך במצות מילה, כי בגמרא מצינו הלכה זו של ברוב עם לענין קרבן פסח בפסחים, וביומא לענין תמיד, וכן לענין ברכות במסכת ברכות (7) שאחד מברך בורא מאורי האש לכולם – וכל אלו הן שהציבור עושה את המצוה או בשביל הציבור, לכן שייך בזה ברוב עם הדרת מלך, משא"כ מצות מילה שהיא מצוה המוטלת על היחיד ורק הוא מקיים את המצוה ואינו מוציא אף אחד ידי חובה ואין הצבור שותף למצוה זו, בזה יתכן ואין בכלל ההלכה של ברוב עם הדרת מלך, כמו שלא מצינו בשאר מצוות שהיחיד מקיים לעצמו, שתהא מצוה לקיימה בצבור כגון תפילין או ציצית וכיו"ב" [ובהמשך דבריו דן במקום שאם ימולו בבוקר לא יהיו עשרה, ואם יאחרו יהיו עשרה, האם גם בזה יש להעדיף את ההלכה של 'זריזים מקדימים למצוות' על 'ברוב עם הדרת מלך'].

 

ה. והנה המשנה ברורה (6) כתב בהלכות תפילה בשם תשובת יד אליהו, שמי שהולך בשבת ויו"ט להתפלל במנין עשרה בהשכמה, ויש זמן אחר כך לילך לבית הכנסת, יותר טוב לילך ולהתפלל מוסף עם הציבור בבית הכנסת משום 'ברוב עם הדרת מלך'. ולכאורה הדברים סותרים את מה שהוכיחו הפוסקים מהסוגיא בראש השנה (2) ש'זריזות' עדיפה על 'ברוב עם'.

וראה במה שכתב רבי יצחק זילברשטיין [רבה של רמת אלחנן, בני ברק] בספרו חשוקי חמד (6) לחלק בין הנדונים. דבריו נכתבו כתשובה לשאלה: "מי שמתפלל ברוב ימות השבוע בישיבה שיש בה מספר תלמידים גדול, ובפורים רוצה להתפלל כותיקין ולשמוע שם המגילה, אלא שהפרסום שיהיה שם מועט ביחס לתפילה בישיבה – האם עליו להעדיף בפורים את התפילה בישיבה דשם הוא כרוב עם, או שמא מעלת זריזין מקדימין למצות עדיף". והוא מיישב את המשנה ברורה, שדבריו הם רק לענין תפילת מוסף שיש טעם לאחרה משום 'ברוב עם', כי עיקר זמנה של תפילת מוסף הוא מאוחר יותר. וכדבריו כתב גם בספר משנת חיים [הרב חיים מאיר שטיינברג, בני ברק תשס"ז], ועוד תירץ שם כי "תפילת מוסף היא כנגד קרבן מוסף שהוא קרבן צבור ולכן בזה י"ל ביותר דיש מעלת ברוב עם הדרת מלך להתפלל בצבור גדול הואיל והוא כנגד קרבן מוסף שהוא קרבן צבור".

סברא נוספת כתב הרב זילברשטיין: "שלענין מגילה יתכן שכדאי שימתין לברוב עם, כיון שהוא חלק מהמצוה שהוא משום פרסום הנס, וכתב המשנ"ב דאפילו יש לו בבית מאה איש, מצוה לילך לבית הכנסת משום ברוב עם". ודברים אלו מתאימים עם המבואר לעיל שעיקר הטעם להעדיף את דין 'זריזים מקדימים למצוות' על מעלת 'ברוב עם הדרת מלך', הוא בגלל שהזריזות היא במצוה עצמה, מה שאין כן 'ברוב עם' שאינה הלכה במצוה עצמה אלא מצוה כללית להדר פני מלך, ואין זה הידור או חביבות של המצוה עצמה. ולפי זה מבואר היטב, ששונה איפוא מצות קריאת המגילה, שדין 'פרסומי ניסא' גורם לכך שבמגילה דין 'ברוב עם הדרת מלך' הוא חלק מהמצוה, ולכן במגילה יש סיבה מיוחדת לומר ש'ברוב עם הדרת מלך' עדיף על דין 'זריזים מקדימים למצוות'.

 

ו. 'זריזים מקדימים למצוות' או 'ברוב עם הדרת מלך' – מי עדיף, נפקא מינות נוספות

התפלל שחרית בשבת בהשכמה, האם מחוייב להמתין ולהתפלל תפילת מוסף בשעה מאוחרת עם ציבור גדול יותר משום 'ברוב עם הדרת מלך' –  עי' בספר חכם לב יקח מצוות (7) במה שהאריך לדון בשאלה זו. ובתוך דבריו הביא שגם מנהגי אמירת הושענות לאחר תפילת שחרית או לאחר מוסף – תלויים בשאלה האם 'ברוב עם הדרת מלך' עדיף על דין 'זריזים מקדימים למצוות'.

וכן הביא שם את קושיית רבי אליעזר משה הורביץ מדוע העלו את הביכורים ברוב עם, ומדוע לא הלך כל אחד לבדו מייד כשביכרה התאנה בשדהו מדין 'זריזים מקדימים', יעו"ש מה שתירץ.

 

דין 'ברוב עם הדרת מלך' בברכות הנהנין

ז. במסכת ברכות (7) מובא:  "תנו רבנן, היו יושבים בבית המדרש והביאו אור לפניהם, בית הלל אומרים אחד מברך לכולם, משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך".

וראה במאמרו המקיף של הרב אברהם גדניאן בספר זכור לאברהם (9) (8) במה שדן האם 'ברוב עם הדרת מלך' נאמר גם בברכות הנהנין. והביא בשם המאמר מרדכי שכתב "דכל הדין של ברוב עם נאמר רק על ברכות החובה אבל לא בברכות הנהנין כגון בעניני אכילה ושתיה [ומדייק כן מחידושי הרשב"א]. אך המאמר מרדכי לא ביאר מה טעם החילוק. ובטעם החילוק נראה לומר היות ופירוש ברוב עם הדרת מלך הוא דכל שיש רבים שמקיימים מצות המלך הוא הדר וכבוד למלך, אם כן היינו דוקא בברכות המצות וההודאה שהאדם עושה אותם רק למצות ה' אז ניכר ההדר וכבוד המלך, אבל ברכות הנהנין וברכת המזון וזימון שאדם גורם לחיובם ומברך בעיקר בשביל עצמו, אמנם מברך להקב"ה שלא יחשב גזלן, מכל מקום עיקר הברכה בשביל הנאת עצמו דיכול שלא לאכול ולא לברך, לא שייך לומר בזה כל כך הדרת מלך כשמקיימים רבים יחד, אולם מכל מקום גם בזה יש קצת הדרת מלך".

 

דין 'ברוב עם הדרת מלך', כאשר אחד עושה מצוה ורבים רואים אותו עסוק במצוותו

ח. ראה בספר ודרשת וחקרת ((9); הרב אהרן יהודה גרוסמן, ירושלים תשס"ב) שהביא מדברי הגמרא ביומא דתנן "הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים והרואה פר ושעיר הנשרפים, אינו רואה כהן גדול  כשהוא קורא, לא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהם שוה כאחת", ומבואר בגמרא כי יש מצוה בראיה משום 'ברוב עם הדרת מלך'. ומכאן שבקיבוץ עם רב לראיית קיום מצוה של אחֵר מתקיים דין 'ברוב עם הדרת מלך', וזהו מקור נאמן למנהג חסידים ואנשי מעשה הבאים לראות רבותיהם בקיום המצוות, שיש בזה קיום דין 'ברוב עם הדרת מלך'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

מסורת באכילת בעלי חיים

א. בתורה נאמרו סימני טהרה בבהמות [מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע וְמַעֲלַת גֵּרָה] ובדגים [סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת]. אולם בעופות נאמר: "כָּל צִפּוֹר

קרא עוד

קבורה

א. מדברי הגמרא והראשונים נראה שיש הבדל בין חיוב קבורה המוטל על קרובי הנפטר לחיוב שיש על כלל ישראל, וצ"ב [הטעמים למצות קבורה]. ב. חיוב קבורה – מצוה מהתורה או מדרבנן. ג. חיוב קבורה

קרא עוד

חצי שיעור במצוות

א. קיימא לן להלכה כרבי יוחנן ש"חצי שיעור אסור מהתורה", ודנו הפוסקים האם גם במצוות אמרינן "חצי שיעור". כגון, חולה שאינו יכול לאכול כזית מצה או

קרא עוד

מצות תוכחה

א. נצטווינו בתורה: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", ואמרו בגמרא: "עד היכן אדם חייב להוכיח את חברו"

קרא עוד

הסב והנכד

א. רש"י בפירושו על התורה מביא את דברי המדרש "חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו", ומתבאר כי יש חיוב

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

טיסה ביום תענית

טיסה ביום תענית בחודש תמוז תשע"א ביקר כ"ק אדמו"ר ממודז'יץ שליט"א בלוס אנג'לס, וטיסתו חזרה לישראל נקבעה לשעה אחת בצהריים [לפי השעון המקומי] בעיצומו של

קרא עוד

תשלומין בתפילת נעילה

תשלומין בתפילת נעילה ובגדרי תפילת נעילה ביום הכיפורים, לאחר תפילת מוסף, רבים פונים למנוחה, כדי להחליף כוחות לקראת תפילת מנחה ונעילה. לא פעם קורה, שכתוצאה

קרא עוד

בעל קורא בצום

בעל קורא בצום בעל קורא שאינו מתענה בתענית ציבור בעשרה בטבת, יום השנה לפטירת אבי מורי ז"ל, קיימתי בביתי מנין לתפילת מנחה. שעה קלה לפני

קרא עוד

מדליקין מנר לנר

מדליקין מנר לנר[1] א. בגמרא (שבת כב, א) מובא: "איתמר רב אמר אין מדליקין [בחנוכה] מנר לנר, ושמואל אמר מדליקין". בטעמו של רב, מדוע אסור

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.