בריה

תקציר השיעור

דין "בריה"

בהלכות ביטול ברוב

א. דין "בריה" – המקור והטעם

דין "בריה" נאמר במקורו בנדון שיעור החיוב באכילת איסור – שהחיוב אינו בשיעור "כזית" [כבכל חיובי אכילת איסור] אלא אפילו אם גודל ה"בריה" הוא "כלשהו". על פי יסוד זה קבעו חז"ל כי "בריה" של איסור שנתערבה בהיתר, אינה מתבטלת.

• בעיקר דין אכילת "בריה" בכלשהו, מצאנו בדברי רבותינו הראשונים חילוקי דינים, שיסודן בסוגיות הש"ס, ומתוך הדברים מתבארת מחלוקת בין רש"י לתוספות בעיקר טעם איסור "בריה" בכלשהו:

לדעת רש"י – מחמת חשיבות ה"בריה". ולדעת תוספות – משום שכך אסרתו התורה בין גדול בין קטן. לשיטותיהם, יתפרש טעם דין "בריה" שלא מתבטלת.

• בדברי הטור נתבארה שיטת ראשונים שלמדו מדברי הירושלמי כי "בריה" בטלה בתתק"ס. אך הבית יוסף לא פסק כן, ולא הביאו בשלחן ערוך [אמנם יש פוסקים שצירפו סברה זו לסברות נוספות].

ב. דין "בריה" – פסק הלכה

"בריה" אפילו באלף לא בטיל • כללי דין "בריה".

ג. דין "בריה" בדברים מאוסים

יש פוסקים שצידדו לומר שמכיוון ש"בריה" לא בטלה מחמת חשיבותה – מיני שרצים המאוסים אינם חשובים ומתבטלים. אך פוסקים רבים חלקו על חידוש דין זה.

ד. בריה שאינה שלימה [דין ביטול איסור לכתחילה]

בסוגיית הגמרא מבואר כי דין "בריה" נאמר רק כאשר הבריה שלימה, אבל למרוסק וחתוך אין דין "בריה". אמנם יש לזכור, שאם מרסקים את ה"בריה" על מנת לבטלה –  באנו לדין "ביטול איסור לכתחילה", והדין הוא כי המאכל "אסור למרסק אם הוא שלו, וכן למי שנתרסק בשבילו".

ה. ריסוק תותים שיש בהם חשש לתולעים

כפי שנתבאר, אסור לרסק בריה כדי שתתבטל משום איסור "ביטול איסור לכתחילה".

בשולחן ערוך נפסק כי דבש שנפלו בו תולעים, מותר לחממו עד שיהיה ניתך. ונתבאר, שאף שמבטל האיסור, מותר, כיוון שאין כוונתו לכך. על פי זה יש לדון להתיר לרסק תותים אף כשיש חשש לתולעים שהם "בריה" [ויש שהתירו זאת מטעמים אחרים].

ו. ביטול "בריה" בתערובת – מעשה שהיה

מעשה בפרעוש שקפץ לתוך סיר של חמין ומאז לא נודעו עקבותיו • האם יש חילוק בין פרעוש לנמלה.   • שמא נימוח על ידי הבישול.

ז. דיני "בריה" בהלכות ביטול ברוב – סיכום

בריה שנחתך ממנה איבר • ספק בריה • זבוב שנפל לתבשיל ואי אפשר למוצאו • ירקות עלים שיש ספק האם יש בהם תולעים • תולעת שנמצאת בפרי או בדג ואי אפשר למוצאה • פירות או ירקות שנמצאו בהם ג" תולעים • תבשיל שנמצא בו ג" זבובים • ביצה עם דם שנתערבה • ריסוק מאכל שיש בו תולעים.

בריה

א. דין 'בריה' – המקור והטעם 

 

במשנה במסכת מכות (1א) אמר רבי שמעון לחכמים "אין  אתם מודים לי באוכל נמלה כלשהו, חייב". אמרו לו: "מפני שהיא כְבִרְיָתָהּ". ומבואר בזה דין מיוחד באכילת איסור, שאם הדבר הינו שלם – 'בריה' [וכפי התנאים שיתבארו להלן] – חייבים על אכילתו מלקות, אף אם לא נאכל ב"שיעור" כזית.

דין זה מפורש גם במסכת חולין (1ב) בנדון גיד הַנָּשֶׁה: "האוכל מגיד הַנָּשֶׁה כזית, סופג ארבעים. אכלו ואין בו כזית, חייב". ופירש הרע"ב: "משום ד'בריה' הוא, חייב בכלשהוא, כאוכל נמלה כלשהוא שחייב".

דין נוסף בעניינה של 'בריה', מבואר במשנה נוספת שם (1ג) "גיד הנשה שנתבשל עם הגידין, בזמן שמכירו, בנותן טעם. ואם לאו, כולן אסורים". ופירש הרע"ב, שאף שיש רוב כנגד הגיד, הוא אינו בטל כי 'בריה' לא בטלה ברוב.

בטעמה של ההלכה שחייב על אכילת 'בריה' גם ללא שיעור, כתב רש"י במסכת שבועות (1ג) "משום דחשיבא". כלומר, מחמת חשיבות הדבר השלם, חייבים עליו בכלשהו. אמנם במסכת חולין (1ד) אמר רב "אכל ציפור טהורה בחייה, בכל שהוא. במותה, בכזית. טמאה, בין בחייה בין במותה בכל שהוא [מחמת שהיא 'בריה']. ולכאורה קשה, מדוע כשאוכל ציפור טהורה שלמה שמתה לא חייב בכלשהו, והרי זו 'בריה". ופירש רש"י, שאין כאן דין 'בריה', "דכשנבראת לא היה עליה שם נבלה", ומבואר כי דין 'בריה' נאמר רק אם כבר משעה שנולד היה באיסור.

תוספות במסכת זבחים (2א) ביארו מחמת קושיא זו, כי טעם חיוב מלקות על 'בריה' בפחות מכשיעור הוא לא בגלל החשיבות, אלא משום "דכי אמר רחמנא לא תאכל גיד, כאילו פירש בין גדול בין קטן, דכולהו מקרי גיד, ובלבד שיהיו שלמים. אבל נבלה, חתיכה נמי משמע נבלה".

מתוך הדברים מתבארת מחלוקת בין רש"י לתוספות בעיקר טעם איסור 'בריה' בכלשהו: לדעת רש"י – מחמת חשיבות ה'בריה'. ולדעת תוספות – משום שכך אסרתו התורה בין גדול בין קטן. לשיטותיהם, ביאר בספר יד יהודה (2ב) מדוע 'בריה' לא מתבטלת: לדעת רש"י, מחמת חשיבות עצם ה'בריה', ולדעת תוספות אין זה משום חשיבות הבריה מצד עצמה, אלא החשיבות היא רק מפני שמדין 'בריה' לוקין בכלשהו, ומחמת זה ה'בריה' לא מתבטלת. נפקא מינה, בדברים שאין עליהם מלקות, או באיסורי דרבנן. לדעת תוספות לא נאמר בזה כי 'בריה' לא בטלה, אולם לדעת רש"י 'בריה' לא בטלה מחמת חשיבותה בעצמה אף כשאין מלקות.

דין נוסף בעניינה של 'בריה', נתבאר בדברי הראשונים שלמדו מהירושלמי במסכת תרומות (פ"י מ"ח) בנדון "דג טמא שֶׁכְּבָשׁוֹ עם דג טהור", כי בריה בטילה בתתק"ס (960). אולם הבית יוסף (3א) כתב כי תוספות, הרא"ש והר"ן מסכימים לאסור 'בריה' בכלשהו, וגם דעת הרי"ף והרמב"ם נראה כן – מכך שלא הזכירו כלל דין זה של ביטול בתתק"ס. ואכן, דעה זו לא הוזכרה כלל בדברי השולחן ערוך והרמ"א (3ב).

ב. דין 'בריה'  – פסק הלכה

בשולחן ערוך (3ב) נפסק דין "בריה [כגון נמלה], אפילו באלף לא בטל" –  אשר נאמר בתנאים הבאים: "אלא אם כן הוא דבר שהיה בו חיות, לאפוקי חיטה אחת של איסור. וכן צריך שיהא דבר שאסור מתחילת ברייתו, לאפוקי עוף טהור שנתנבל. וכן צריך שיהיה דבר שלם, שאם יחלק אין שמו עליו, לאפוקי חלב. וכן צריך שיהיה שלם".

ג. דין בריה בדברים מאוסים

יש פוסקים שצידדו לומר שמכיוון ש'בריה' לא בטלה מחמת חשיבותה – מיני שרצים המאוסים אינם חשובים ומתבטלים. בספר איסור והיתר (4א) כתב כי בריה שלמה מוסרחת שנתערבה, גופה בטל, כגון נמלה בכשרות. דין זה מדויק בדברי הרמ"א (4ב) שכתב: "מיהו דברים החשובים כבריה או כיוצא בה, אם אינם פגומים בעצמם אע"פ שפוגמים התבשיל, אינם בטלים אפילו באלף". משמע, שאם "פגומים" בעצמם בטלים.

אולם הפרי חדש (4ב) כתב שאין כוונת הרמ"א לדבר שפגום בעצמותו, אלא לדבר שהסריח ונפגם ואז בטלה חשיבותו. וכן משמע בביאור הגר"א.

בשו"ת חות יאיר (4ג) הביא מעשה בפרעוש שנעלם בקערת רוטב, שיש לאסור את כל האוכל הנמצא בקערה כי בריה לא בטלה. ואין לומר שבריה לא בטילה מחמת חשיבותה, ולפרעוש אין חשיבות, שהרי גם נמלה שאינה בטילה אף שאינה חשובה. וראה במה שדן במעשה זה בהרחבה, לפי רש"י ותוספות הנ"ל, ובסברות נוספות.

בשו"ת פנים מאירות (5ב) דן בדברי החות יאיר, וערך אליו תשובה ובה צידד להצדיק את המתיר על פי דברי הרמ"א ש'בריה' שפגומה בעצמה בטלה (4ב). אולם מצד שני יתכן שבריה לא בטילה בגלל שלוקים עליה, ואם כן אין חילוק בין חשובה בעצמה, או לא. ובהמשך דבריו הביא את תשובת החות יאיר לדבריו.

הפרי מגדים (5ג) נקט שאין חילוק בדין 'בריה' בין דברים מאוסים לדברים שאינם מאוסים, ודברי הרמ"א נאמרו דווקא בבריה שנמאסה, ולא במאוסה בעצמה.

ד. בריה שאינה שלמה – ביטול איסור לכתחילה

במסכת מכות (6א) נאמר: "אמר רבא בר רב הונא ריסק תשעה נמלים והביא אחד חי והשלימן לכזית לוקה ו' ה' משום בריה ואחד משום כזית נבילה". ומבואר שלוקה מדין 'בריה' רק כאשר ה'בריה' שלימה, אך במרוסקת לוקה רק בכזית. על פי זה כתב הרא"ש (6ג), כי גם בדין 'בריה' לא בטילה באלף, אם נתרסקה הבריה, בטילה. וכן מבואר בשו"ת הרשב"א (6ד).

אמנם יש לזכור, שאם מרסקים את ה'בריה' על מנת לבטלה –  באנו לדין "ביטול איסור לכתחילה", המבואר במסכת ביצה (6ב), ועל כן כתב הרא"ש שאין לרסק הבריה במזיד, ואף בדיעבד אם נתרסקה במזיד, אסורה.

וכן נפסק בשולחן ערוך (7א) "הא דבריה וחתיכה הראויה להתכבד לא בטלי, דווקא בעודם שלמים, אבל אם נחתכו או נתרסקו עד שנאבדה צורתן, בטלי, דתו לא חשיבי. ואפילו אם נתרסקו לאחר שנתערבו עם ההיתר. והוא שנתרסקו שלא במתכוין לבטל האיסור, אבל אם נתכוין לכך, אסור למרסק, אם הוא שלו, וכן למי שנתרסק בשבילו". והיינו על פי מה שנפסק (7ב) שאין מבטלין איסור לכתחילה, ואם עבר וביטלו או שריבה עליו, בשוגג, מותר. ואם במזיד, אסור למבטל עצמו, אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל בשבילו. ולשאר כל אדם, מותר.

ה. ריסוק תותים שיש בהם חשש תולעים

ממוצא הדברים לכאורה אין היתר לרסק תותים שיש חשש להימצאות תולעים בהם, כי אין לבטל איסר לכתחילה. אך יש שרצו להתיר לעשות כן על פי פסק השולחן ערוך (7ד) "דבש שנפלו בו נמלים, יחממנו עד שיהיה ניתך, ויסננו". ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה, מחמת שאין כוונתו לבטלו, אלא מחממו לצורכו. ברם נפסק (שם) שצריך לסנן את הדבש, ואכן כתב בילקוט יוסף (7ד)  להתיר לרסק תותים ולשתות המשקה על ידי סינון.

באגרות הראשון לציון (8) לימד זכות על יצרני מיצים ללא סינון, מהטעמים הבאים: [א] נדון 'בריה' לא בטילה, הוא מדרבנן. [ב] דעת הראשונים הנ"ל (3א) שבריה בטילה בתתק"ס. [ג] דעת הסוברים כי 'בריה' בטילה שלא במינה. [ד] דברי הרמ"א שבריה שפגומה בעצמה בטילה.

ו. ביטול 'בריה' בתערובת – מעשה שהיה

בשו"ת בסוד שיח (9א-11) דן בהרחבה ביסודות הדברים שנתבארו לעיל, במעשה שהיה בפרעוש שקפץ לתוך סיר של חמין ומאז לא נודעו עקבותיו, על פי תשובת החות יאיר הנ"ל (4ג-5א). ואף שאולי היה מקום להקל כי מסתבר שהפרעוש נימוח בחום החמין, וכן על פי השיטות שבריה בטילה בתתק"ס [וראה במה שהביא את ביאורו של הבני יששכר לענין זה] – אמנם להלכה לא מצא מקום להתיר [ולמעשה היתה שם השגחה פרטית שהחמין לא היה ראוי לאכילה מחשש הימצאות חומרים מסוכנים בתוכו].

ז. דין 'בריה' בהלכות ביטול ברוב – סיכום

בספר השולחן כהלכתו (11ב-13) סיכם בהרחבה את דיני בריה שלא בטילה: חמשת התנאים להחשיב דבר כ'בריה' שאין בה דין ביטול בריה שנחתך ממנה איבר • ספק בריה • זבוב שנפל לתבשיל ואי אפשר למוצאו • ירקות עלים שיש ספק האם יש בהם תולעים • תולעת שנמצאת בפרי או בדג ואי אפשר למוצאה • פירות או ירקות שנמצאו בהם ג' תולעים • תבשיל שנמצא בו ג' זבובים • ביצה עם דם שנתערבה • ריסוק מאכל שיש בו תולעים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

מנין עשרה

א. תנן: "אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה פחות מעשרה". ודנו

קרא עוד

עין הרע

א. בדברי חז"ל בגמרא ובמדרשים דובר רבות על ההיזק ב"עין הרע", עד שאמר רב: "תשעים ותשעה [נפטרים] בעין רעה, ואחד

קרא עוד

קבורה

א. מדברי הגמרא והראשונים נראה שיש הבדל בין חיוב קבורה המוטל על קרובי הנפטר לחיוב שיש על כלל ישראל, וצ"ב [הטעמים למצות קבורה]. ב. חיוב קבורה – מצוה מהתורה או מדרבנן. ג. חיוב קבורה

קרא עוד

אתרוג בשביעית

אתרוג בשביעית א. התאריך בשנה והשלבים השונים בירק ובפרי [לקיטה או חנטה] הקובעים את שנת השביעית במשנה במסכת ראש השנה

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

בעלות על תינוקות "פונדקאות"

בעלות על תינוקות "פונדקאות" פתיחה א. כפי שהוסבר לעיל בפרקי המבוא [פרק ד], לנשים שאינן יכולות להרות בעצמן מסיבות שונות, האפשרות היחידה העומדת בפניהן להביא

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.