ברית מילה בפורים

מתוך ספר רץ כצבי

ברית מילה בפורים

כתב הרמ"א (או"ח סימן תרצג סע' ד) וז"ל: "כשיש מילה בפורים, מלין התינוק קודם קריאת המגילה" (מהרי"ל ומנהגים). וביאר המג"א (ס"ק ג) "דכתיב וששון זו מילה". ועי"ש במשנה ברורה (ס"ק יב) שמוסיף ומבאר שהאסמכתא לכך היא מדברי הגמרא במסכת מגילה (טז, ב) שדרשו מהפסוק "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון" – "ששון זו מילה, וכן הוא אומר (תהלים קיט, קסב) "שש אנכי על אמרתך". וכעין זה כתב ערוך השלחן (סע' ה) וז"ל: "ולכן כשיש מילה בפורים מלין התינוק קודם קריאת המגילה כדי שנוכל לקרות וששון" [כלומר צריכים לקיים את מצות המילה כדי שבשעת קריאת המגילה שנאמר "וששון" יהיה זה לאחר שכבר קיימנו זאת]. ובפרי מגדים כתב: "מלין (התינוק קודם) עי' מג"א דכתיב שש אנוכי על אמרתך". ואף שהמג"א לא הזכיר פסוק זה, הכוונה היא לדברי הגמרא במגילה הנ"ל, שהיא האסמכתא למנהג.

והנה כפי שצוין בסוגריים בדברי הרמ"א, מקור הדברים הוא מש"כ המהרי"ל בהלכות פורים (אות יא, בנד"מ עמוד תכו) וז"ל: "מילה אירע בפורים, ואמר מהר"י סג"ל למול אחר קריאת התורה קודם המגילה ואמר שכן הוא במנהגות מהרא"ק למול בפורים לאחר קריאת התורה, ולא זכר לו סמך וכו'. ואמר מהר"י סג"ל סמך, משום דכתיב אורה ושמחה וששון, ואורה זו תורה שנא' כי נר מצוה ותורה אור, שמחה וששון זו מילה שנאמר בה שש אנוכי על אמרתך. נמצא דנסמך המילה לתורה".

ולכאורה ההדגשה בדברי המהרי"ל היא שיש לעשות את המילה "אחר קריאת התורה", וכפי שהביא ממנהגות מהרא"ק למול לאחר קריאת התורה, וההדגשה היא שהמילה צריכה להיות לאחר קריאת התורה ולא דווקא לפני קריאת המגילה. ואם כן נמצא שלשון הרמ"א "מלין התינוק קודם קריאת המגילה" אינו בדקדוק, שכן במהרי"ל לא מפורש שהמילה תהיה לפני קריאת המגילה אלא רק שתהיה לאחר קריאת התורה, כדי להסמיך את המילה לתורה. ולכן נראה שהמצוין בדברי הרמ"א שמקורו במהרי"ל זהו רק ביחס לעצם הדין [מאחר שיש חולקים על עצם דין זה וכדלהלן] אך לא לגבי כל דברי המהרי"ל.

והנה הגר"א בהגהותיו על השו"ע כתב על דין זה: "וצ"ע דאף עבודה דרבים מאחרים וזמנה בבוקר, כל שכן מילה דאינה אלא משום זריזין כו' וכ"כ פר"ח", עכ"ל. ובמשנה ברורה הביא דבריו: "והפר"ח כתב דיקדים קריאת המגילה, וכן משמע בביאור הגר"א דמתמה על הרמ"א בזה". [כוונת הגר"א לומר, שאין למול קודם קריאת המגילה, מאחר ואפילו הכהנים בבית המקדש שזמן עבודתם בבוקר הוא חיוב מעיקר הדין, מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה (גמרא מגילה ג, א), כל שכן ברית מילה שחיובה בבוקר רק מדין זריזין מקדימין למצוות, שנדחית מפני מקרא מגילה].

גם בדברי תרומת הדשן בתשובותיו (ח"א סימן רסו) מבואר שהמילה אחרי קריאת המגילה, וז"ל: "מילה שאירע בפורים אימתי מלין את התינוק בבית הכנסת. יראה דמלין אותו לאחר קריאת המגילה וסיום התפילה כבשאר ימים, דאע"ג דאחד מן הגדולים כתב שמלין בין קריאת התורה לקריאת מגילה, כי היכא דכתב באור זרוע שבראש השנה מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר. אמנם נמצא כתוב בשם אחד מהגדולים אחרינא שחולק על זה וצוה למול אחר קריאת המגילה וסיום התפילה כבשאר ימים וכו'. ונראה דכן עיקר מטעם אחרינא דפ"ק דמגילה (דף ג, ב) מוכח דמצות מילה נדחית מפני קריאת מגילה. דדריש התם מ"ולאחותו", הרי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את בנו וכו' אבל מטמא הוא למת מצוה, אלמא מת מצוה עדיפא טפי ממילה. ואפילו הכי בעי בתר הכי אי קריאת המגילה עדיפא ממת מצוה או לא, וכן כתב הרמב"ם וסמ"ג שאין לך דבר שמקרא מגילה נדחה מפניו אלא מת מצוה בלבד, שהפוגע בו קוברו תחילה ואחר כך קורא. מלשון זה משמע בהדיא, דבשאר כל המצות, קורא תחילה ואח"כ עושה אותו".

ועוד דן שם התרומת הדשן להקדים המילה לקריאת המגילה מדין דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם, שלכאורה מילה נחשבת תדירה יותר ממגילה. ועל כך משיב: "נראה דמקרא מגילה נמי חשיבא תדירה לגבי מילה, הואיל וזמנה קבוע בכל שנה" [ומביא בזה שקלא וטריא האם מצוה שזמנה קבוע כל שנה, נחשבת תדירה].

ובספר מהרי"ל נדפסה הגה"ה מהר' הירץ: "בק"ק פרנקפורט מלין אחר קריאת מגילה לפי שאין דבר מצוה דוחה מקרא מגילה, אלא מת מצוה בלבד". והיינו כדעת התרומת הדשן. וכן הביא בכף החיים (אות ל) בשם הרדב"ז (ח"א סי' רנא), ובכנסת הגדולה כתב שהמנהג כתרומת הדשן.

הרי שנתבארה בזה מחלוקת הפוסקים בברית מילה בפורים, האם עושים את ברית המילה לאחר קריאת התורה קודם לקריאת המגילה, או שמלים לאחר קריאת המגילה, והיינו למעשה לאחר סיום התפילה.

ב.

והנראה בביאור טעם הרמ"א בהקדם מש"כ הפמ"ג (תרצג באשל אברהם ס"ק ב) וז"ל: "ומ"ש המג"א דחולץ אחר המגילה, צריך להמתין עד אחר ובא לציון, אלא במי שהתפלל כבר, ועתה שומע מגילה אין חולץ תפילין עד לאחר המגילה". וביאור דבריו, הוקשה להפמ"ג מש"כ המג"א שחולצין התפילין אחר קריאת המגילה, שהרי ידוע ההלכה ש"נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון" (שו"ע או"ח סימן כה סע' יג), ומדוע יכול לחלוץ מיד עם סיום קריאת המגילה. ועל כך מיישב הפמ"ג שדברי המג"א מתייחסים רק למי שכבר התפלל שחרית עם תפילין וסיים כבר את כל התפילה, וכעת רק שומע את המגילה, שצריך להתעטר בשנית בתפילין, ולאחר שסיים לשמוע את המגילה יכול מיד לחלוץ מכיון שכבר התפלל מקודם לכן. ובפשטות הטעם לכך הוא כפי שמזכיר ערוך השלחן (סע' ה) את המשך דברי הגמרא במגילה שהבאנו לעיל: "ונכון שלא לחלוץ התפילין עד אחר קריאת המגילה, דכתיב ביה וששון ויקר, ודרשינן וששון זו מילה, ויקר זו תפילין". ולכן יש ענין לשמוע את המגילה עטור בתפילין.

מעתה יש לומר מאחר וצריך לשמוע קריאת המגילה עם תפילין, והדין הוא שמתפללים שחרית עם תפילין, לכן קבעו חז"ל את קריאת המגילה לאחר תפילת שחרית. ומאחר שבפסוק נאמר "וששון" שהכוונה למילה, ובלשון הערוך השלחן "כדי שנוכל לקרות וששון", וזהו דין מיוחד שהמילה צריכה להיות לפני קריאת המגילה, כמו כן יש דין נוסף ומיוחד שקריאת המגילה צריכה להיות כשהאדם מעוטר בתפילין כנרמז בפסוק "ויקר זה תפילין". נמצא שהזמן המתאים לברית מילה הוא לאחר קריאת התורה ולפני קריאת המגילה, ואז קריאת המגילה תהיה כביכול עם "ששון ויקר", כלומר בשעת קריאת המגילה הוא יהיה לאחר שקיים את ה"ששון", את מצות המילה, וכן כאשר הוא מעוטר בתפילין ומקיים "ויקר". ולכן יש למול בתפילה ולא אחריה, כי לאחר התפילה כבר יש אפשרות לחלוץ את התפילין ואז יהיה חסר ה"ויקר".

ג.

והנה כפי שהוזכר בדברי תרומת הדשן בשם האור זרוע, כאשר אירע ברית מילה בראש השנה, מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר, וכן פסק בשו"ע (או"ח סימן תקפד סע' ד). ובדברי הט"ז שם (ס"ק ב) מבואר הטעם, מכיון שתקיעת שופר היא זכר לאילו של יצחק, וברית של אברהם היתה קודם. ובערוך השלחן (סימן תקפד סע' ד) כתב טעמים נוספים: "מילה בראש השנה מלין אחר קריאת התורה קודם תקיעת שופר, וכך השיב רבינו גרשום מאור הגולה דאם אין ברית מילה אין שופר. ועוד נ"ל דמילה לגבי שופר מקרי תדיר". ומסיים שם: "אמנם אם אי אפשר להביא התינוק לבית הכנסת ולילך לבית התינוק אין העם רוצים להמתין בהכרח להמתין עם המילה עד אחר יציאה מבית הכנסת".

ולפי מה שמוסיף שם הט"ז ומביא את מנהגו של הגאון מהר"ר פייוויש מקראקא ז"ל, שכשהיה מל בראש השנה לא קינח פיו אחר המילה אלא תקע בשופר בפה המלוכלך בדם מילה כדי לערב מצות מילה בשופר, מיושב מה שלכאורה היה מקום להקשות שכן ידוע הדין שנאמר בהלכות מילה: "כל היום כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצוות ומלין מיד בבקר" (שו"ע יו"ד סימן רסב סע' א, ע"פ דברי הגמרא בפסחים ד, א), ואם כן לא מובן מדוע לא מקדימים את המילה לפני קריאת התורה, או אפילו לפני תפילת שחרית. אולם לפי מנהג זה מובן מדוע צריך להסמיך את המילה לתקיעת שופר, והיינו "כדי לערב מצות מילה בשופר", ולכן לא מקדימים אותה, אלא זמנה סמוך ותיכף לתקיעת השופר.

אמנם בביאור הגר"א ציין מקור להלכה שמלין בר"ה בין קריאת התורה לתקיעת שופר: "זבחים (צא, א) אצל פסח והוא הדין לשופר ובכהאי גוונא" וכוונתו למבואר בדברי הגמרא שם דין "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם", ואם כן מכיון שמילה נחשבת תדירה יותר מתקיעת שופר, לכן מקדימים אותה לתקיעת שופר [וכמו שהביא טעם זה גם בערוך השלחן].

אלא שיש לעיין בדבריו אלו של הגר"א שמלין לפני תקיעת שופר כי מילה יותר תדירה מתקיעת שופר, כי לפי טעם זה לכאורה גם במילה וקריאת מגילה צריך להיות הדין שבגלל שמילה יותר תדירה ממקרא מגילה יש למול לפני קריאת המגילה, ואילו דעת הגר"א כפי שהבאנו לעיל, שמלין לאחר התפילה ולא אומרים למול קודם מדין "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם". נמצא שדברי הגר"א לכאורה סותרים זה את זה, וצ"ע.

עוד יש לעיין בדברי הגר"א לפי מה שהבאנו לעיל מדברי תרומת הדשן שביאר שאין להקדים המילה לקריאת המגילה מדין דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם, מכיון ש"מקרא מגילה נמי חשיבא תדירה לגבי מילה, הואיל וזמנה קבוע בכל שנה". ולפי זה אי אפשר לומר שמילה קודמת לתקיעת שופר כי היא תדירה מתקיעת שופר, שכן תקיעת שופר ומגילה, הם באותה דרגה של "זמנה קבוע בכל שנה", ואם כן מדוע אומר הגר"א שכל הסיבה שמלין קודם תקיעת שופר היא בגלל דין "תדיר", וצ"ע שיטת הגר"א.

ונראה ביאור שיטת הגר"א, דהנה כשיש ברית מילה ביום הכיפורים, כתב בשו"ע (או"ח סימן תרכא סע' ב) "מילה ביום הכיפורים, מלין בין יוצר למוסף, אחר קריאת התורה, ולאחר המילה אומרים אשרי" וברמ"א הגיה: "והמנהג למול אחר אשרי". וכתב הגר"א בביאוריו לדברי השו"ע: "דתפילת שחרית קודם שהיא תדיר, משא"כ מוסף".

והנה אם ננקוט כדברי הגר"א כאן, שתפילת שחרית קודמת למילה בגלל דין "תדיר קודם", יבואר דין ברית מילה בפורים לדעת הגר"א שמלין לאחר קריאת המגילה, שכן קריאת המגילה היא חלק מהתפילה, ולכן מאחר ותפילת שחרית קודמת למילה בגלל "תדיר קודם", כך גם קריאת התורה וקריאת המגילה שהם חלק מהתפילה קודמים למילה.

אך לעומת זאת תקיעת שופר שייכת לתפילת מוסף, כדברי הגמרא (ראש השנה לב, ב) שמאחרים את התקיעות ולא אומרים "זריזין מקדימין למצוות" כי "בשעת גזרת המלכות שנו", ופרש"י שם: "אויבים גזרו שלא יתקעו והיו אורבין להם כל שש שעות לקץ תפלת שחרית לכך העבירוה לתקוע במוספין". ואם כן כמו שכתב הגר"א, מוסף אינו תדיר יותר ממילה, ולכן מלין לפני תקיעת שופר, כי תפילת שחרית קודמת מדין "תדיר קודם" וכן קריאת התורה שהיא חלק מתפילת שחרית, אולם תקיעת שופר שכבר שייכת לתפילת מוסף איננה תדירה יותר מהמילה ולכן המילה קודמת לתקיעת השופר.

ונראה להוסיף, דהנה כאמור, נחלקו המחבר והרמ"א האם המילה ביום כיפור היא לפני אשרי או אחרי אשרי. והנה אשרי שייך לתפילת מוסף, וכמו שדייק במחצית השקל (סימן קלב ס"ק א) מדברי הבית יוסף (סימן תקנ) שכתב: "במקומות שמכריזים תענית ציבור בשבת שלפניו יכריזו אחרי המפטיר קודם אשרי", וכתב במחצית השקל: "הרי כיון דאשרי שייך לתפילת מוסף אין להפסיק בינו לתפילת מוסף". ומעתה נראה שלכן מדוייק מה שכתב הגר"א לבאר שמלים לפני מוסף בגלל שתפילת שחרית היא תדיר דוקא על דברי השו"ע שסובר שהמילה היא קודם אשרי. כי לפי הרמ"א שמלין אחרי אשרי פירושו של דבר שהמילה היא כבר בתפילת מוסף, שכן לאחר אשרי זהו כבר חלק מתפילת מוסף, ושוב לא שייך לומר בזה את טעמו של הגר"א.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורי רץ כצבי נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

שיעורי
רץ כצבי

חזקה במצות תקיעת שופר

חזקה במצות תקיעת שופר מעשה שהיה בראובן שהוא, "בעל תוקע" קבוע לתקוע בראש השנה, שהיה רגיל לתקוע גם בחודש אלול במנין הראשון בכל יום בבוקר.

קרא עוד

נר חנוכה או הלל

נר חנוכה או הלל נר חנוכה או אמירת הלל – מה עדיף [ובדין אין מעבירין על המצוות] א. בספר נשמת אברהם (או"ח סימן תרפג סע' א)

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
עולמות בעיון

הכשרת כבד

א. דם בכבד – מקור האיסור וטעמיו התורה אסרה לאכול דם, אולם בדברי הגמרא מבואר כי מותר לאכול כבד אף על פי שכולו דם, ורבותינו

קרא עוד

חלב ואבקת חלב נכרי

 א. האיסור בשתיית חלב נכרי – סוגיית הגמרא והטעמים במשנה בעבודה זרה נמנה החלב בכלל דברי הנכרים שנאסרה אכילתם. בסוגיית הגמרא נתבאר הטעם לכך, מהחשש

קרא עוד

הפסד מרובה

 א. הפסד מרובה – מקורות ביטול כלי מהיכנו במקום הפסד מרובה • "כדאי הוא היחיד לסמוך עליו בשעת הדחק" • "התורה חסה על ממונן של

קרא עוד

גדרי ספק פיקוח נפש

א. ספק פיקוח נפש דוחה שבת – סוגיות הגמרא בדברי הגמרא במסכת יומא מבואר כי גם ספק פיקוח נפש מתיר חילול שבת, ואף שסיכוי ההצלה

קרא עוד

גבינת וחמאת נכרים

 א. האיסור באכילת גבינת נכרי – סוגיית הגמרא והטעמים במשנה במסכת עבודה זרה הגבינה נמנית בכלל דברי הנכרים שנאסרה אכילתם. ואף שנאסר חלב נכרי מחשש

קרא עוד

לקבלת תוכן
איכותי למייל

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.