א. במצות הדלקת נר חנוכה מוצאים אנו דין מחודש, שאין לו אח ורע בקיום מצוות אחרות: לא רק העושה את מעשה המצוה – הדלקת נר החנוכה, מברך על קיום המצוה, אלא גם מי שלא קיים את מעשה ההדלקה אלא רק ראה את הנרות, מברך, כדברי הגמרא במסכת שבת (כג, א) "רב ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך". ומבואר בגמרא, שהרואה מברך בלילה הראשון של חנוכה שתי ברכות, ופירש רש"י: "שעשה נסים ושהחיינו, שאין עליו לברך להדליק, דהא לא אדליק איהו" (רש"י שם). ובשאר הימים מברך הרואה, את ברכת שעשה ניסים בלבד. וכפי שנפסק בשו"ע בהלכות חנוכה (או"ח סי' תרעו סע' ג).
והנה האשל אברהם (בוטשאטש; או"ח סי' תרעט) כתב:
"נתאחרתי בבואי מהמקוה בליל ערב שבת קודש ליל א' דחנוכה הלזה, ולא הדלקתי הנר חנוכה, מאחר שבוודאי לא פרח אז שום עוף, וכבר ראו כוכב אחד על ידי ספק אין להדליק, שהרי העמידו חז"ל דבריהם גם במקום מצוה דאורייתא כשופר ולולב שיודחה המצוה מפני שבות. אך מכל מקום אמרתי שידליק תינוק גם שכבר הגיע לחינוך, כי מכל מקום הוי ליה שבות דשבות. ומכל מקום הייתי מסופק אם לברך שעשה ניסים ושהחיינו על הנרות שהדליק הקטן בן י"ב, כיון שיש אומרים שאיני יוצא ידי חובה על ידי קטן, וספק ברכות להקל. והרהרתי הברכות שלושתן, ואמרתי התיבות בלי שם הקדוש".
ולמדנו מדבריו, שיש להסתפק, האם מברכים על ראיית נר חנוכה שהודלק על ידי קטן, כי יתכן שברכת "הרואה" נתקנה רק על ראיית נרות חנוכה שמתקיימת בהם מצות "הדלקת נר חנוכה", ואילו כאן יש קיום של מצות "חינוך" בלבד. ומאחר וקטן אינו מוציא את הגדול ידי חובת הדלקת נרות חנוכה [כפי שנפסק בשו"ע (או"ח סי' תרעה סע' ג) "הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה כלום"] – נמצא כי הנרות שהדליק אינם נרות של קיום מצוה, ואין לברך עליהם ברכת "הרואה".
ויש לבאר מה היסוד בספק זה האם מברכים ברכת הרואה על נר חנוכה שהדליק קטן.
ברכת 'שעשה נסים' – ברכת הודאה או ברכת המצוות
ב. ונראה כי יסוד הספק בשאלה העקרונית האם ברכת 'שעשה ניסים' הנאמרת על ראיית נרות החנוכה, היא "ברכת המצוות", או "ברכת הראיה" על נס, שהיא בגדר "ברכת הודאה", כפי שהסביר רבי יצחק זונדל שטרן (קובץ אוצרות ירושלים, חלק יא עמ' רב) "הנה יש לחקור בברכת שעשה ניסים האם זה בגדר ברכת המצוות, דכשמדליקין נרות חנוכה יש מצוה לברך להדליק וגם שעשה ניסים. ואם כן כל זה בגדר ברכת המצוות [והיינו דאף דאין זה ממש ברכת המצוות, מכל מקום כשתיקנו לברך ברכת להדליק שהיא ברכת המצוה, צירפו לזה עוד ברכה של שעשה ניסים, ונתנו לזה אותו גדר של ברכת להדליק]. או שזה בגדר ברכת ראיה על הנס, דוגמת המבואר בגמרא ברכות (נד, ב), שהרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו מברך שעשה ניסים, והכי נמי כאן בשעה שרואה את הנרות נזכר בניסים שנעשו לאבותינו, וצריך לברך שעשה ניסים".
ואמנם העמק ברכה (הלל על הנס עמ' קכד) נקט כדבר פשוט, שברכת "שעשה ניסים" היא "ברכת הודאה", כדבריו:
"ונראה בדעת הרמב"ם דברכת שעשה ניסים אינה כלל על מצות הדלקה, וגם אינה על הנס של פך השמן, דהא ברכת הודאה היא, והודאה אינה אלא על טובות ה', וע"כ דהויא הודאה על נס הנצחון החשמונאים. ומה שמברכים אותה בשעת הדלקה או בשעת ראיית הנר, הוא כדתנן בריש פרק הרואה (ברכות פ"ט מ"א), דהרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל מברך שעשה ניסים לאבותינו, כמו כן כשרואה הנר חנוכה דהוי זכרון על הזמן ההוא, הוי כרואה מקום הנס, ולפיכך מברך על הנס. ואפשר דבברכה זו נכלל נמי הנס של פך השמן, אבל עיקרה על נס הנצחון".
ומבואר בדבריו, שניתן להבין את גדר ברכת 'שעשה נסים', כברכת הודאה על הנס שנעשה לחשמונאים, והנרות נחשבים כ"מקום הנס", ולכן מברכים בשעת הדלקתם או בשעת ראייתם.
ומעתה מבואר הספק האם מברכים ברכת הרואה על נר חנוכה שהדליק קטן. אם נאמר שברכת "הרואה" היא חלק מדיני ברכת המצוות, מסתבר שלא יוכל לברך על נרות חנוכה שהדליק קטן, כי לא מקיימים בהם את מצות ההדלקה. ברם אם גדר הברכה הוא "הודאה" על הניסים שנעשו לחשמונאים, ודאי רשאי לברך ולהודות גם בראיית נרות אלו.