בשר מתורבת

תקציר השיעור

בשר מתורבת

א. רקע מדעי ושאלות לדיון הלכתי

תהליך היצור של רקמת שריר "מתורבתת" – נטילת תאי הגזע מבעלי החיים באמצעות "ביופסיה" (biopsy). והמשך תהליך חלוקת והתמיינות תאי הגזע, שיכפול וריבוי התאים – באמצעים מלאכותיים, בתוך ביו-ריאקטור (Bioreactor) • מעמדם של תאי הגזע – האם נחשבים כ"בשר"

[והאם המוצר ה"מתורבת" נחשב 'בשרי' או 'פרווה'].

ב. תא גזע – מָיַא בעלמא

בדברי חז"ל והפוסקים מבואר כי בארבעים הימים הראשונים של ההריון, העוּבָּר נחשב "מָיַא בעלמא", ואין הוא בגדר "חי". מהלכה זו לכאורה יש להוכיח כי גם "תא גזע" אינו מוגדר כמציאות של דבר חי, אלא "מָיַא בעלמא", ובוודאי אין בו דין "בשר" • כלפי אלו דברים נאמרה ההגדרה "מָיַא בעלמא".

ג. "חלי דיחמורתא" – לזרע שנקרש ברחם האילה אין דין בשר

בדברי הגמרא במסכת בכורות מתואר תהליך ההתעברות של האילים, ודינה של התערובת שיצאה מרחם ה"יחמורה" [אילה] הנראית כעין ביצה, המותרת באכילה. ויש לברר האם מהלכה זו יש ראיה להכשיר את הבשר המתורבת • דבר שהוא "כנבלה מסרחת" אינו נאסר • ההבדל בין תאי הזרע המתחדשים כל הזמן, לביציות הנמצאות בגוף משעת הלידה • זרע המופרש כבר אינו חי אך התא הגזע שנלקח לתהליך הפקת הבשר המתורבת עדיין חי בתהליך היצור עד סופו.

ד. שליה של בהמה – הגדרת "פירשא בעלמא"

בדברי הפוסקים נתבאר דין אכילת שליה, ולכאורה יתכן להביא מכך ראיה לנדון דידן • האם השליה מוגדרת כ"פירשא בעלמא".

ה. "פנים חדשות באו לכאן" – בכשרות הג'לטין ובשר מתורבת

עוד יש לברר האם תהליך ההתמיינות והשכפול, שנעשה באמצעים מלאכותיים, נחשב כ'טבע', וכתוצאה מכך, תאי הגזע ממשיכים לשמור על מעמדם המקורי. או ש'פנים חדשות באו לכאן' – ואפילו אם תאי הגזע נחשבים בשר [ונלקחו מבשר אסור באכלה], הרי שלאחר כל תהליך הייצור, אין בינם לבין תא הגזע המקורי ולא כלום [ולכן אין בהם כל איסור].

  • מחלוקת פוסקי הדור האחרון בנדון כשרות ג'לטין [המופק ברובו מעצמות ועורות של בעלי חיים טמאים] – האם יש לומר שבתהליך היצור הופקע המאכל מתורת איסור כי "פנים חדשות באו לכאן". ויש לדון האם סברא זו נכונה גם בתהליך הפקת הבשר המתורבת מתא גזע, שבמהלכו נעשו שינויים רבים מהתא הראשוני שנלקח, עד כדי שיש מקום לומר כי "פנים חדשות באו לכאן".

ו. "בשר" שלא נולד מאֵם

עוד יש לדון בכשרות בשר המופק מתאי גזע, האם הגדרת "בשר" תלויה ב"צביונו, רקמתו וטבעו", או בדרכי יצירתו, ושמא בשר שלא נולד מאֵם לא שמיה "בשר" ולא נאמרו בו דיני בשר.

ז. בשר מתורבת – סיכום למעשה

אסור או מותר • בשרי או פרווה • חשש משום מראית עין [ראה הרחבה בשיעור עולמות בנושא זה].

בשר מתורבת

בשר מתורבת

 

א. רקע מדעי ושאלות לדיון הלכתי

בשיעור עולמות משנת תשע"ו, נדון בהרחבה ייצור בשר מתורבת מתאי גזע שנלקחו משריר בהמה בעודנה בחיים.

מאז ועד היום [קיץ תשפ"ד] עבר תהליך יצור הבשר המתורבת כברת דרך ארוכה, ובשנים האחרונות, מלבד הנסיונות לייצר בשר מתורבת מתאי גזע הנלקחים משריר בהמה, נמצאים בשלבי פיתוח מתקדמים, טכנולוגיות אחרות, המבוססות על ייצור בשר מתורבת מתאי גזע עוּבָּריים, הנלקחים מבהמה, בסמוך להפריה, בשלב הבלסטוציסט (Blastocyst) שבו הביצית המופרית נמצאת עדיין בחצוצרה, כ 6-7 ימים מההפריה, טרם הגעתה לרחם והשתרשותה בדפנותיה. בשיעור זה נברר את מעמדו ההלכתי של הבשר המתורבת המיוצר בשיטת יצור זו.

בראשית הדברים נציג את תהליך היצור של רקמת שריר "מתורבתת", אשר ראשיתו בנטילת תאי הגזע מבעלי החיים באמצעות "ביופסיה" (biopsy), והמשכו בחלוקת והתמיינות תאי הגזע, שיכפול וריבוי התאים באמצעים מלאכותיים, בתוך ביו-ריאקטור (Bioreactor) – מתקן מיוחד שבו "מצע גידול" של חומרים [חלבונים, סוכרים, שומנים וחומצות], המספקים לתאי הגזע את הנצרך להם להתמיין ולהשתכפל, ובעצם מחליפים את התהליך הטבעי, הנעשה בביצת העוף או בעובר הפרה.

עובדות אלו עומדות בבסיסן של השאלות ההלכתיות: מהו מעמדם של תאי הגזע – האם הם נחשבים כ"בשר", וכפועל יוצא מכך, כאשר תאים נלקחים מבהמה או עוף האסורים באכילה [בעלי חיים שאינם כשרים או אבר מן החי], האם מותר לאכול את הבשר המיוצר מהם. וכמו כן, האם המוצר ה"מתורבת" נחשב 'בשרי' או 'פרווה'.

[במאמר המוסגר, בשיעור עולמות בנושא בשר מתאי גזע – הועלו לדיון הנושאים הבאים, שלא נחזור עליהם בשיעור זה, ונציינם בקצרה: ביטול "תא" אסור "בשישים" של היתר המרכיבים האחרים שהוסיפו להשבחתו; אינו בר אכילה – ה"תא" אינו ראוי לאכילה כמו שהוא, ורק לאחר השרשתו באצת הים ונתינת חומרים השונים שנועדו לקיומו והתרבותו, הוא נעשה ראוי לאכילה; איסור בדבר בלתי נראה – מאחר והתא אינו נראה כלל לעין האדם, לכאורה אין בו כל איסור, כשם שאין איסור תולעים וחמץ בדברים שאינם נראים לעין האדם].

 

ביצית מופרית – מָיַא בעלמא

ב. בארבעים הימים הראשונים להפרייה, העוּבָּר מוגדר כ"מָיַא [מים] בעלמא", כדברי הגמרא במסכת יבמות (2א) "בת כהן שנישאת לישראל ומת, אמר רב חסדא טובלת ואוכלת עד ארבעים, דאי לא מיעברא – הא לא מיעברא, ואי מיעברא עד ארבעים [יום] מָיַא בעלמא היא". בת כהן שנישאת לישראל ומת, ללא שנתעברה ממנו, חוזרת לבית אביה [הכהן] ואוכלת בתרומה. וכשהעוּבָּר מת בארבעים הימים הראשונים להפרייתו, היא חוזרת לבית אביה לאכול תרומה, כאילו לא התעברה כלל, היות והעוּבָּר מוגדר "מָיַא  [מים] בעלמא". בעקבות לשון זו של חז"ל, כתב רש"י במסכת בכורות (2ב) בתוך דבריו: "הרי אמרו יצירת הוולד באשה ארבעים יום, בציר מהכא מָיַא בעלמא הוא". מטעם זה התיר בשו"ת חוות יאיר (סימן לא) לאשה שזינתה להפיל את עוברה בתוך ארבעים הימים הראשונים של העובר, וכפי שנקט להלכה בשו"ת ציץ אליעזר (2ג) "יש להדר לעשות פעולת הפסק ההריון, אם צריכים לכך מבחינה רפואית, לפני מלאת ארבעים יום מההריון, דאזי קיל הדבר בהרבה בהיות דלפני ארבעים יום העיבור עדיין בבחינה של מָיַא בעלמא". ראיה נוספת להגדרה זו של הביצית המופרית, מתבארת ממה שכתב בשו"ת שבט הלוי (2ד) להתיר להשמיד ביציות מופרות.

מכאן הוכיח צבי רייזמן (3א) שבכל עוּבָּר יש כמובן "תאי גזע", ואף על פי כן, חז"ל הגדירוהו כ"מָיַא בעלמא", שאין בהם כל איסור – ואם כן "תא" אינו מוגדר כמציאות של דבר חי, אלא "מָיַא בעלמא", ובוודאי אין בו דין "בשר". וראה במה שהשיבו על טענה זו בקובץ המעיין (3ב).

 

ג. "חלי דיחמורתא" – לביצית מופרית בזרע אין דין בשר

בדברי הגמרא במסכת בכורות (4א) תיאר רב ספרא את תהליך ההתעברות של האילים, ודינה של התערובת שיצאה מרחם ה"יחמורה" [אילה] הנראית כעין ביצה, המותרת באכילה: רחמה של האיילה צר, וכאשר האיל נזקק לה, נוזל הזרע שלו נקרש ונשאר בתוך הרחם, ונראה כמין ביצים הנקראות "חלי דיחמורתא", המותרות באכילה. רבינו גרשום (ד"ה אמר להו) כתב בטעם ההיתר: "דנתקרש הזרע הרבה, ואינו נבלע בגופה, ומוציאתו לחוץ עם הריעי שלה. ואותו זרע, כיוון שנתבשל נראה כעין ביצים ואינן ביצים. ושרו, דלאו כאבר מן החי נינהו".

דין זה נפסק בשלחן ערוך (4ב; סע' ג) "חלי דיחמורתא (פי' כעין ביצי זכר שיחמורת משלכת מרחמה), מותרים". וכתב הט"ז (ס"ק ו) "מה שנקרש מזרע של איל ונעשה כמין ביצה, והוא פירשא בעלמא". המושג "פירשא בעלמא", מוזכר ברש"י במסכת בבא קמא (4ג) בנדון תשלומי נזיקין של תרנגולת, שאינם נגבים מהביצה היות והיא "פירשא בעלמא". ומבואר איפוא, כי "פירשא בעלמא", פירושו דבר שאינו נחשב כחלק מגוף בעל החיים, אלא "מופרש ומובדל" ממנו. והפרי חדש (שם ס"ק יא) כתב: "וכיוון שתחילתן שכבת זרע, הוה ליה כנבילה מוסרחת, דומיא דעור הבא כנגד פניו של חמור, ולפיכך מותרים". ונראה מדבריו כי "פירשא בעלמא", היינו "פֶּרֶשׁ", במובן של פסולת.

נמצא כי שכבת הזרע של האיל שהופרתה ברחמה של האיילה – אשר יש בהם תאי גזע, אינם נחשבים "אבר מן החי", זאת אומרת שאין לראותם כבשר, אלא כחלק שאינו שייך לגוף בעל החיים, או כ"פסולת" היוצאת ממנו.

ואף שהדרכי תשובה (4ד) כתב בשם הלבוש, כי "חלי דיחמורתא" מותרים רק לאחר שנוזל הזרע התייבש ונרקב "אבל אם אירע שהיחמורתא משלכת אותה תיכף כאשר שפך בה הזכר שנקרב, אין להקל, ודינו כשאר דבר הפורש מן החי דאסור". אולם בהמשך דבריו כתב הדרכי תשובה, כי מסתימת השו"ע והפוסקים שלא חילקו כך, נראה שאין איסור בחלי דיחמורתא גם קודם שנרקבו.

מדין "חלי דיחמורתא", הביא הרב הראשי לישראל, רבי דוד לאו (5), ראיה כי בשר מתורבת מתאי גזע של ביציות מופרות שנשטפו מרחם הבהמה, מותר באכילה: "אף על פי שהזכר כבר היפרה את היחמורה, שהרי מדובר שהתוצר נראה כביצה, הרי הוא מותר. הרי לנו שביצית מופרית בזרע ויש תוצר ראשוני המכיל תאי גזע, הוא מותר".

אולם לדעת רבי אשר וייס (6א) לא ניתן להגדיר את הביציות המופרות שנשטפו כ"חלי דיחמורתא", מכיוון שבניגוד לתאי הזרע, המתחדשים כל הזמן, כל הביציות נמצאות בגוף הנקבה משעה שהיא נולדת, ולכן הביצית היא חלק מגוף הנקבה ולא נוכל להגדירה כ"פירשא בעלמא", ומשום כך אינה דומה ל"חלי דיחמורתא".

בקובץ המעיין (6ב) מבואר שאין ראיה מדין חלי דיחמורתא לנדון דידן, מטעם נוסף: "חלי דיחמורתא אינו זרע טרי וחי, אלא זרע קרוש ברחם הנקבה שמושלך מרחמה, ומדובר בחומר שהופרש מגוף הבהמה שאינו יכול לשמש למאומה. הזרע המופרש כבר לא חי ואינו יכול להפרות ביצית, ולכן הוא 'פירשא' אמיתי. אך הבלסטוציסט עדיין חי, ונמצא בתהליך של ייצור עובר, ואינו 'פרש' וגם אינו מופרש, ואי אפשר להשוות אותו בענייני איסור והיתר לזרע שנפסל. אם כן אין שום הוכחה שהבלסטוציסט יחשב כפירשא בעלמא".

 

ד. ביצית מופרית ושליה של בהמה – "פירשא בעלמא"

במסכת חולין (6ג) מבואר כי לשליה [של בהמה] אין דין "בשר" לעניין איסור בשר בחלב, משום שהיא "פירשא בעלמא". והנה הרמב"ם (7א) פסק: "השליה שיצאת עם הולד אסורה באכילה, והאוכלה פטור שאינה בשר". אולם הראב"ד (7ב) השיג עליו וכתב: "מכדי קיימא לן דשליה אינו אוכל, דפירשא בעלמא הוא".

בשלחן ערוך, בהלכה הסמוכה לדין "חלי דיחמורתא" (4ב; סע' ד) נפסק: "שליה שהחמור נוצר בו, מותר, דפירשא בעלמא הוא". וכתב בערוך השלחן (7ג) "אמרו חז"ל, חלי דיחמורתא מותרים. כלומר, כעין ביצי זכר שחמורה נקבה משלכת מרחמה, שזהו פירשא בעלמא, שזהו זרע הנקרש, אף שיש לזה תואר ביצים. וכן שליה שהחמור נוצר בו מותר, דפירשא בעלמא הוא. והוא הדין שליה של שאר בהמות וחיות טמאות. ואפילו שליה של בהמה טהורה, אם יצאת מחיים אסורה משום אבר מן החי, אם לא כשנמצאת במעיה לאחר שחיטה, דהשחיטה התירתו, והכי קיימא לן, דכן עיקר לדינא".

מסוגיא זה הסיק רבי דוד לאו (7ד) "דכל זה כמובן, בשליה של בהמה שהיא חלק קיים שראוי או לא ראוי לאכול. אבל בעוּבָּר בראשית יצירתו, לכולי עלמא אינו מוגדר כבשר, ואינו אסור דאינו ראוי לאכילה, ואינו בשר, ואינו אבר מן החי". אולם רבי אשר וייס (8א) הסתפק בדין זה: "אפשר דיש לדמותו לשליה של חמור, שאף לגביו נפסק בשו"ע דמותר משום דהוי כפירשא, ובש"ך כתב דכל שכן שליה של שאר בהמה טמאה, עי"ש. ולכאורה יש לדון קל וחומר לביצית מופרית שעדיין לא נשתרשה ברחם, ולא הוי כגוף הבהמה כלל. אך מאידך, יש לומר דשאני ביצית מופרית שעיקרה הביצית של האשה, וכפי שנתבאר לעיל דביצית זו היא חלק מגוף הנקבה מלידתה, ושונה מן השליה המתפתחת ברחם עם הולד המתרקם דהוי כפירשא". וראה גם בקובץ המעיין (8ב) דחיית הלימוד מדין שליה.

 

ה. "פנים חדשות באו לכאן" – בכשרות הג'לטין ובשר מתורבת

עוד יש לברר האם תהליך ההתמיינות והשכפול, שנעשה באמצעים מלאכותיים, נחשב כ'טבע', וכתוצאה מכך, תאי הגזע ממשיכים לשמור על מעמדם המקורי. או ש'פנים חדשות באו לכאן' – ואפילו אם תאי הגזע נחשבים בשר [ונלקחו מבשר אסור באכילה], הרי שלאחר כל תהליך הייצור, אין בינם לבין תא הגזע המקורי ולא כלום [ולכן אין בהם כל איסור].

נדון זה לכאורה יסודו במחלוקת פוסקי הדור האחרון האם ג'לטין [המופק ברובו מעצמות ועורות של בעלי חיים טמאים] כשר למאכל משום שבתהליך היצור הופקע המאכל מתורת איסור כי "פנים חדשות באו לכאן". ויש לדון האם סברא זו נכונה גם בתהליך הפקת הבשר המתורבת מתא גזע, שבמהלכו נעשו שינויים רבים מהתא הראשוני שנלקח, עד כדי שיש מקום לומר כי "פנים חדשות באו לכאן".

סברא זו של "פנים חדשות" בכדי להתיר את הג'לטין נתבארה בהרחבה בשו"ת יביע אומר (8ג) שכתב: "הואיל ובתהליך התוצרת מן העור והעצמות לאחר שנתייבשו היטב בשמש, במשך כמה חדשים, מערבים בהם מלחים כימיים וטוחנים אותם הדק היטב עד שנהפך הכל לאבק דק, ופנים חדשות באו לכאן עם התרכובת שבהם". במאמרו של רבי דוד לאו (9)  מבואר כי גם בנדון דידן "תאי הגזע הראשוניים לא הוגדרו בשום איסור שהוא כשהם בשלב הראשונים, או לחלופין אם היו אסורים, הרי שהתוצרים המוגמרים נחשבים כ"פנים חדשות" היכולים להתעלם מהאיסור הקודם של התא, ולקבל דינים אחרים ואפילו להיות מותרים".

וראה עוד בדברי צבי רייזמן (10ב) שהוכיח שהזכיר את המציאות של ההתערבות האנושית בתהליך ההתמיינות של תאי הגזע, עד הגעתם למוצר מוגמר, הן במהלך ריבוי התאים, והן בתהליך של 'אלמוות תאי' (cell immortalization), המנטרל את המנגנון המגביל את מספר הדורות האפשרי של ריבוי כל התא – דבר היכול לחזק את הגישה המנתקת בין תאי המקור למוצר הסופי. ומשכך, בעקבות ההתערבות האנושית בתהליך התמיינות תאי הגזע, על מנת להגיע לבשר המתורבת המיוחל, יש איפוא מקום לומר כי "פנים חדשות באו לכאן".

עם זאת, רבי אשר וייס במכתבו לרב גענאק (11ב) כתב: "ואף שיש לפלפל הרבה ולמצוא טעם להקל, ויש גם לדון דכיון שאנו משתמשים בתאים זעירים וכל הבשר מופק באופן מלאכותי הרי פנים חדשות באו לכאן, מ"מ מידי ספק לא יצאנו".

 

ו. "בשר" שלא נולד מאֵם

עוד יש לדון בכשרות בשר המופק מתאי גזע, האם הגדרת "בשר" תלויה ב"צביונו, רקמתו וטבעו", או בדרכי יצירתו, ושמא בשר שלא נולד מאֵם לא שמיה "בשר" ולא נאמרו בו דיני בשר.

רבי אשר וייס כתב במכתבו לרבי מנחם גנק (11ב) "כל שדומה לבשר בצביונו ורקמתו וטבעו בשר הוא, ואין כלל נפקא מינא כיצד בא לעולם. ואין זה דומה כלל למאכל היתר שטעמו כטעם איסור, וכמו חצילים בטעם כבד או חלב שקדים וכמו שמצוי היום בתעשיית המזון שיש חומרי טעם מלאכותיים, דכל אלה היתר המה ולא איסור, משא"כ בבשר זה שבכל בדיקה מעבדתית יוכח שמדובר בבשר ממש. וראיה לזה מהמבואר במסכת מנחות (11א) "בעי ר' זירא חיטים שירדו בעבים, מהו, למאי, אי למנחות, אמאי לא, אלא לשתי הלחם מאי, ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא, אבל דעבים שפיר דמי, או דלמא ממושבותיכם דווקא, ואפילו דעבים נמי לא". ובתוספות שם פירשו, דמיירי בחיטים שירדו בעבים בדרך נס, ונסתפקו דשמא אין זה מ"מושבותיכם". הרי לן דאי לאו הכי כשרים היו לשתי הלחם, ולא אמרינן דכיון שבאו לעולם בדרך נס ולא גידולי קרקע המה לא הוי חטים כלל, דכל שהוא חטה בצביונו ורקמתו חטה היא אף אם בא לעולם בדרך נס".

להשלמת היריעה בנדון, ראה בקובץ המעיין (12) בדברי רבי צבי שכטר, שנקט כי 'בשר' הוא רק דבר שמקורו מבעל חיים שנולד מאמו בדרך הטבע. ובמאמרו של צבי רייזמן (13ב) במה שדן בדברי החזון איש (יו"ד סי' קי ס"ק א) שכתב כי דין בשר תלוי "בתכונת חומרם וצורתם".

 

ז. בשר מתורבת – סיכום למעשה

האם בשר המיוצר מתאי גזע של ביצית מופרית, מותר או אסור באכילה, והאם נחשב בשרי או פרווה: רבי אשר וייס כתב שאין להקל בזה, זולת אם הייצור ייעשה מתא גזע שילקח מבהמה טהורה לאחר שחיטה. אך לדעת רבי דוד לאו, הבשר כשר ופרווה. ובנדון חשש אכילתו עם חלב משום מראית עין – ראה בשיעור עולמות בנושא זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

כוונה ולשמה במצוות

א. בסוגיות הש"ס נחלקו תנאים ואמוראים האם "מצוות צריכות כוונה", ונחלקו הפוסקים בהכרעת ההלכה למעשה לכתחילה, ובדיעבד כשלא כיוון. ב.

קרא עוד

בחוקותיהם לא תלכו

א. בתורה נאסר ללכת בחוקות הגויים ולהתדמות להם במנהגיהם ובלבושם. ודנו הראשונים האם נאסרו דווקא חוקות ז' העממים, חוקות כל

קרא עוד

ברכת הגומל

א. "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכים להודות, יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש

קרא עוד

חייב איניש לבסומי

חייב איניש לבסומי – גדרי החיוב להשתכר בפורים א. במסכת במגילה אמר רבא: "מיחייב אינש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

זכור לנשים

זכור לנשים קריאת פרשת זכור לנשים[1] בכלל חיוב זכירת מעשה עמלק – זכירת הגורם לביאתו • חיוב זכירת מעשה עמלק בכל יום • הקדמת קריאת

קרא עוד

יסודות מצות החינוך

יסודות מצות החינוך פרק א: חיוב האם בחינוך א. בתחילת מסכת סוכה נחלקו חכמים ורבי יהודה בדין סוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה. לדעת חכמים הסוכה פסולה,

קרא עוד

מדליקין מנר לנר

מדליקין מנר לנר[1] א. בגמרא (שבת כב, א) מובא: "איתמר רב אמר אין מדליקין [בחנוכה] מנר לנר, ושמואל אמר מדליקין". בטעמו של רב, מדוע אסור

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.