בשר שנתעלם מהעין

תקציר השיעור

א. בשר שנתעלם מן העין – דברי חז"ל ורבותינו הראשונים

בסוגיית הגמרא במסכת חולין הובאה דעתו של רב כי בשר שנתעלם מן העין, אפילו היה מונח בביתו על שולחנו, נאסר באכילה, מחשש שעופות נטלו את הבשר הכשר והניחו במקומו בשר לא כשר.

רבותינו הראשונים והפוסקים, נחלקו האם הלכה כרב – שאסר בשר שנתעלם מן העין באכילה.

• בשר שנמצא בדיוק באותו מקום שהונח בו • בשר שנמצא במקום שאין חשש שעופות נטלוהו [חדר סגור או קדירה מכוסה] • הכרת הבשר שנתעלם על ידי טביעות עין.

ב. דיני מאכלים שנשלחו ביד נכרי

מלבד החשש שה"בשר נתעלם מן העין" כי עופות נטלוהו, קיים חשש נוסף:

בסוגיית הגמרא במסכת עבודה זרה מבואר כי לדעת רב חבי"ת [חלב ולמסקנה – דג], בשר, יין, תכלת] שנחתמו בחותם אחד בלבד, אסורים, שמא נכרי [או ישראל חשוד] החליפם. אך כאשר הם חתומים ב"חותם בתוך חותם" [שתי חותמות], הם מותרים.

רבותינו הראשונים נחלקו מה הטעם שגזרו דווקא בדברים אלו:

• יש שכתבו שהגזירה היתה דווקא על דברים שאיסורם מהתורה ולא על דברים שנאסרו מדרבנן.

• ויש שכתבו שגזרו רק על דברים יקרים שמחמת חשיבותם יש חשש שיזייף כשהם בחותם אחד.

• חילוק נוסף הוא בין דבר שאיסורו בגופו לדבר שאיסורו בתערובת.

ג. מאכלים שנשלחו ביד נכרי – סתירת הסוגיות ופסק ההלכה

בסוגיא אחרת במסכת עבודה זרה, נחלקו רבי אליעזר וחכמים, האם יין [והוא הדין בשר] משתמר על ידי חותם אחד, או לא. ורב פסק כדעת רבי אליעזר כי די בחותם אחד. הוראה זו סותרת לכאורה את המתבאר בסוגיא דלעיל כי לדעת רב, במשלוח ביד נכרי צריך שני חותמות.

ביישוב הסתירה נאמרו תירוצים שונים, ומהם יצאו נפקא מינה להלכה בדין זה:

• יש שכתבו לחלק בין גוי שדי בחותם אחד לבין ישראל חשוד שצריך שני חותמות.

• יש שכתבו לחלק שבמקום שהיהודי יחזור ויראה את החותם די בחותם אחד, אך כששולח לאחר צריך שני חותמות.

האופנים השונים להתיר משלוח ביד נכרי או ביד ישראל חשוד:

במקום פתוח לרבים • כאשר ישראל יוצא ונכנס • אין לנכרי הנאה בחליפין.

ד. חותם בתוך חותם

מהו "חותם בתוך חותם", מתי הצריכוהו, ובאלו אופנים התירו בלי חותם כלל • במקום שצריך שני חותמות האם די להחתים בחותם אחד בשני מקומות.

ה. בשר שנתעלם מן העין – הלכה למעשה

חיתוך בצורה משונה וטביעות עין • סגירת המאכל בחותם • חשש החלפה במומר וחשוד • משלוח של חתיכות בשר, דגים או פיצה • בשר שנתעלם מן העין בבית חולים • עובד נכרי הנמצא בבית בקביעות.

• מאכל שנמכר בכל מקום בכשרות מהדרין [חשש מאכל שנתעלם מן העין בחלב ומוצריו].

• הנחת משלוח אוכל מוכן בכניסה לבית ברחוב ללא השגחה • משלוח מזון ממוסד אחד למוסד אחר עבור תלמידים על ידי נהג שאינו שומר תורה ומצוות.

• בשר שנצלה על האש במקום ציבורי, ובמשך כמה דקות הלכו וחזרו – האם מותר באכילה.

בשר שנתעלם מהעין

א. בשר שנתעלם מן העין – דברי חז"ל ורבותינו הראשונים

בסוגיית הגמרא במסכת חולין (1א) מבוארת דעתו של רב כי בשר שנתעלם מן העין, אפילו היה מונח בביתו על שולחנו, נאסר באכילה, מחשש שעופות נטלו את הבשר הכשר, והניחו במקומו בשר לא כשר. התוספות (שם) כתבו כי דעת רב "חומרא בעלמא הוא", בעקבות מעשה שהיה.

בהמשך הסוגיא (1ב) הקשו היאך רב עצמו אכל בשר ולא חשש שמא התחלף, ותירצו שאכן רב אכל בשר מיד לאחר שנשחט באופן שלא העלים את עינו ממנו. ועוד תירצו: "בציירא וחתומא" – הבשר היה צרור וחתום, או "בסימנא", שהיה סימן בבשר, כפי שרבה בר רב הונא היה חותך את הבשר בצורת משולש.

רבותינו הראשונים והפוסקים, נחלקו האם הלכה כרב – שאסר בשר שנתעלם מן העין באכילה.

דעת רש"י (1ב) שאין הלכה כרב [ואף שהלכה כרב באיסורים], כי מהמשנה משמע שלא כדעתו. וכן נקטו התוספות (1ג; ד"ה מחרוזות). אולם לדעת הרמב"ם (2א) הלכה כרב, ולכן בשר שנתעלם מהעין אסור, אלא אם כן יש בו סימן, או טביעות עין, ומכירו שלא הוחלף.

מרן השולחן ערוך (2ב) הביא [סעיף א] את דעת הרמב"ם להחמיר בבשר שנתעלם מן העין "אלא אם כן היה לו בו סימן, או שהיה לו בו טביעת עין והוא מכירו ודאי שהו זה, או שהיה צרור וחתום". והוסיף [הלכה ב] שאם הניח את בשר במקום שאין לתלות שהוחלף על ידי בעלי חיים, גם כן הבשר מותר. אולם בסיום דבריו [שם] הביא את דברי המתירים בשר שנתעלם מהעין "אם מצאו במקום שהניחו". וכתב הרמ"א: "והמנהג להקל כסברא האחרונה".

ב. דיני מאכלים שנשלחו ביד נכרי

מלבד החשש ב"בשר נתעלם מן העין" כי עופות נטלוהו, קיים חשש נוסף – כאשר אוכל נשלח ביד נכרי, שהוא החליף את האוכל הכשר באוכל שאינו כשר. בשל כך, על מנת למנוע חשש זה, יש לחתום את המשלוח בחותמת, כדי לוודא שלא בוצעה החלפה – וכפי שיבואר לקמן.

בסוגיית הגמרא במסכת עבודה זרה (3א) מבואר כי לדעת רב, חבי"ת [חלב [ולמסקנה – דג], בשר, יין, תכלת] שנחתמו בחותם אחד בלבד, אסורים, שמא נכרי [או ישראל חשוד] החליפם. אך כאשר הם חתומים ב"חותם בתוך חותם" [שתי חותמות], הם מותרים [לקמן [אות ד] יתבאר מהו "חותם בתוך חותם"].

בדברי רבותינו הראשונים מצאנו שיטות שונות, מדוע החמירו דווקא בדברים אלו לחשוש שהנכרי יחליפם:

• לדעת רש"י (לט, ב, ד"ה אסורין) נאסר רק דברים שדמיהם יקרים יותר מדברים אחרים.

• התוספות (לט, א, ד"ה אמר) כתבו שגזרו דווקא במקום שהאיסור עומד בפני עצמו, כגון בשר נבילה, ולא גזרו כאשר האיסור בתערובת.

• מדברי הרמב"ם (3ב) מתבאר שגזרו דווקא בדברים שאסורים מהתורה ולא במה שאסור מדרבנן [ובטעם שגזרו ביין אף ש"סתם יין" איסורו מדרבנן, כתב בכסף משנה כי "החמירו בו כשל תרה, משום דחביב ניסוך [בעיני הנכרים] וטרחי ומזייפי חותם אחד"].

ג. מאכלים שנשלחו ביד נכרי – סתירת הסוגיות ופסק ההלכה

בסוגיא אחרת במסכת עבודה זרה (4א), נחלקו רבי אליעזר וחכמים, האם יין [והוא הדין בשר] משתמר על ידי חותם אחד, או לא. ורב פסק כדעת רבי אליעזר כי די בחותם אחד.

רבותינו הראשונים התקשו בפסיקתו זו של רב, אשר לכאורה עומדת בסתירה להוראת רב בסוגיא דלעיל (3א) כי במשלוח דג, בשר, יין ותכלת ביד נכרי – צריך ב' חותמות.

ביישוב הסתירה נאמרו תירוצים שונים, ונפקא מינה להלכה בדין זה:

• תוספות (4א) כתבו בשם רבנו תם, כי דווקא במשלוח ביד ישראל חשוד הצריך רב ב' חותמות, אך במשלוח ביד נכרי די בחותמת אחת, מאחר והנכרי מפחד להחליף יותר מאשר ישראל חשוד.

• עוד תירצו תוספות לחלק בין משלוח שאינו חוזר ורואה את חותמו להכירו, שצריך חותם בתוך חותם [כי השליח אינו מפחד שיתפסו את ההחלפה, שסבור שמקבל המשלוח לא יכיר החותם], למשלוח שעתיד בעצמו לראות את החותם, שבו די בחותם אחד [כגון המפקיד בשר אצל נכרי], כי הנכרי חושש שיתפסו את ההחלפה.

להלכה פסק מרן השולחן ערוך (4ב) "בסתמא" כדעת הרמב"ם שחילק בין איסור מהתורה לאיסור מדרבנן: "יין ובשר וחתיכת דג שאין בו סימן שהפקיד או שלח ביד עכו"ם, צריך שני חותמות. אבל יין מבושל ושכר, או יין שעירבו בו דברים אחרים, כגון דבש, וכן החומץ וחלב ומורייס ופת וגבינה, וכל שאיסורו מדברי סופרים שהפקידו ביד עכו"ם, מותר בחותם אחד". אולם בהמשך דבריו הביא את חילוקם של התוספות: "ויש אומרים שאף בדברים שצריכים שני חותמות, לא אמרו אלא בשולח על ידי עכו"ם שאינו עתיד לראות החותם. אבל מפקיד שעתיד לראות חותמו, די בחותם אחד, כי הוא ירא. ואף השולח, אם הודיע לחבירו צורת החותם וגם אמר לעכו"ם שהודיעו לחברו, די בחותם אחד".

הרמ"א הביא להלכה את תירוצו של רבנו תם: "ויש אומרים דלא בעינן ב' חותמות רק בישראל חשוד, אבל בנכרי, הכל שרי על ידי חותם אחד", וסיים: "ובדיעבד יש לסמוך על זה".

יש לציין כי גם לדעת השולחן ערוך (5; סעיף ח) "הלוקח בשר ושלחו ביד אחד מעמי הארץ החשוד, נאמן עליו אף על פי שאינו מוחזק בכשרות, ואין חוששים שמא יחליף". אך "יש מי שאומר שאם הוא חשוד לאכול דברים שאין דרך הרבים להקל בהם, אף הוא חשוד להחליף".

• עוד מבואר בדברי השולחן ערוך (5; סעיף ב) כי לאחר חתימת האוכל כדינו בשתי חותמות, אין צריך לחזור ולראות לאחר מכן שהחותמות לא נפתחו. אבל "אם חזר על חותמו ולא הכירו, אסור אפילו עשה שתי חותמות".

• אינו נהנה בחליפיו – מלבד ההיתרים שנתבארו לעיל [כאשר המאכלים נשלחו סגורים בחותם, או בתוך ב' חותמות], נתבאר היתר נוסף – כאשר "אין נהנה בחליפיו", על פי האמור בסוגיית הגמרא במסכת עבודה זרה (6ב) בדעת רבא שהתיר לישראל לבשל יחד עם נכרי בסמיכות מקום, ולא חוששים פן הנכרי החליף את חתיכת בשר הכשר בבשר נבילה. וכתבו התוספות (ד"ה ושדי) בשם ר"י שהחשש היה שהנכרי יחליף את בשר הכחוש שלו, בבשר שמן של ישראל "כדי להרוויח", אבל "בחנם כדי להכשיל את ישראל, לא חיישינן" – מאחר ואין לנכרי הנאה בכך. דין זה נפסק בשולחן ערוך (6א; סעיף י) "אינו נהנה בחליפין, מותר בכל ענין, דלא חיישינן שמא החליף להכשילו, כיון שאין לו הנאה בדבר". ואף הרמ"א הזכירו (5; סעיף ב) "ומיהו דווקא אם הוא דבר שיש לחוש שהחליפו ונהנה בחליפין. אבל אם רואה הדבר ששלח או הפקיד והוא טוב כמו ששלח, ולא נהנה העובד כוכבים אם החליפו, לא חיישינן, אף שהחותם מקולקל"

הביאור הלכה הסתמך בהלכות תפילין (7א) על היתר זה בנדון חשש שנכרי החליף את העורות.

• מעבר לרבים – היתר נוסף נפסק בשולחן ערוך (5; סעיף ח) "אם שלח על ידי עכו"ם בלא חותם, אם אותו מקום מעבר לרבים, מותר, שהוא ירא שמא יראנו אחד מהעוברים". וכתב הט"ז (ס"ק י) כי דין זה נאמר "אפילו במקום דלא שכיחי רבים ישראל אלא נכרים", כי הנכרי חושש שיראוהו מחליף ויספרו זאת לישראל.

אמנם גם באופן זה, סיים מרן השולחן ערוך: "ומיהו לכתחילה, לא ישלח ביד נכרי בלא חותם".

• "יוצא  ונכנס" – היתר נוסף כתב השולחן עורך (5; סעיף י) "המניח עובד כוכבים בביתו, ובו דברים שאם הוחלפו יש בהם אפילו איסור תורה, אם הוא יוצא ונכנס, או אפילו שהה זמן רב ולא הודיעו שדעתו לשהות, מותר, ולא חיישינן שמא החליף, אפילו אם הוא נהנה בחליפין, והוא שלא סגר הבית עליו. לפי שהוא מתיירא בכל שעה לאמר עתה יבוא ויראני. אבל אם הודיעו שדעתו לשהות, אסור". וכתב הש"ך (ס"ק לג) "נראה דאפילו קטן יוצא ונכנס מהני, ואפילו באיסור דאורייתא".

ד. חותם בתוך חותם

כאמור לעיל, בסוגיית הגמרא ובדברי הפוסקים נתבאר ההיתר לשלוח מאכלים סגורים "חותם בתוך חותם". ויש לברר מהו "חותם בתוך חותם", מתי הצריכוהו, ובאלו אופנים התירו בלי חותם כלל.

בדברי השולחן ערוך (7ב) נתבארו דוגמאות מה נחשב חותם בתוך חותם, וראה סיכום הדינים בספר שיעורי הלכה למעשה (8), וכן בספר הכשרות (7ג), ובמה שכתב בנדון חותם אחד בשתי מקומות, האם נחשב כב' חותמות, או לא.

ה. בשר שנתעלם מן העין – הלכה למעשה

בספר השולחן כהלכתו (9) נקבצו וסוכמו פרטים רבים, הלכה למעשה, היוצאים מסוגיות הגמרא ודברי הפוסקים שנתבארו לעיל. ונדון בהרחבה – מה נחשב רווח והנאה שבגינם יש חשש להחלפת המאכלים [לדוגמא, האם גם הנאה מהחלפה למאכל יותר טרי נחשבת הנאה]. האם חיתוך מאכל בצורה מיוחדת, נחשב כחותם אחד או ב' חותמות. ומה נחשב ל"חותם בתוך חותם".

נציין בקצרה פרטים אחדים:

• משלוחי דגים או פיצה – שליח של פיצה, בדך כלל לא שייך בו חשש החלפה, כי כל הפיצות פחות או יותר שוות. אבל אם הפיצה טעימה יותר מהפיצות הרגילות, יש חשש החלפה, וצריך חותם על האריזה"].

• בשר שנתעלם מן העין בבית חולים – "אם יש חשש החלפה, כגון בשר משובח או שאר מאכלים שיש בהם כמה איכויות, ויש לחשוש שהנכרי או החילוני יחליפו באיכות פחות טובה, ידביק את הכלי ויעשה לעצמו סימן בהדבקה [בבשר ודגים יעשה שתי הדבקות כאלו, ובשאר מאכלים יעשה הדבקה אחת]. עבר ולא עשה הדבקות כאלו, בין בבשר ודג בין בשאר מאכלים, המאכל מותר בדיעבד". והטעם, כי מן הסתם הנכרי שירצה לאכול מהבשר יקח ויאכל ולא יחליפו באחר.

• עובד נכרי הנמצא בבית בקביעות – צריך לעשות אחת מהאפשרויות דלקמן: [א] ירשה לו לאכול ככל שירצה מהמאכלים שבבית. [ב] יתקינו מצלמות וידאו במטבח ויאמרו לו, שבני המשפחה מביטים מדי פעם לראות שלא מכניס אוכל לא כשר לבית.

• מאכל שנמכר בכל מקום בכשרות – ואין חנות שמוכרת אותו זול יותר בגלל שהוא אסור, אין לחוש בו, מפני שרוב המאכלים האלו בעיר כשרים, ואין סיבה לנכרי או לחילוני לקנות את המאכל האסור כי אינו זול יותר. ולכן, בהרבה ערים בארץ, אין חשש מאכל שנתעלם מהעין בחלב ומוצריו, כי ברוב המקומות הם כשרים, והאינם כשרים לא זולים יותר.

• בשר שנתעלם מהעין בעת הכנתו במקום פתוח – להשלמת היריעה, ראה בספר ילקוט יוסף 12א) סיכום הדינים העולים מדברי השולחן ערוך, שאם דלת הבית והחלונות היו סגורים, או שהסיר מכוסה, ובכל אופן שלא מסתבר שהחליפו את הבשר, אין לחוש להחלפת הבשר. אך כאשר במקום פתוח כגון במסיבות בגנים ציבוריים, יש להיזהר שלא להניח את הבשר ללא השגחה. אמנם גם במקרה שהבשר נותר ללא השגחה, אם מכירים את הבשר היטב ורואים שלא הוחלף, הבשר מותר באכילה.

עוד מבואר בדבריו, בנדון היתר "יוצא ונכנס" כי אם הנכרי נעל על עצמו את הדלת באופן שלא ניתן להיכנס בפתע, אין להתיר את המאכלים. כמו כן, אם היהודי ישן שנת קבע יש להיזהר, אך בשינת ארעי מותר, כי הנכרי חושש שבכל רגע יתעורר.

• משלוח מזון ממוסד אחד למוסד אחר עבור תלמידים על ידי נהג שאינו שומר תורה ומצוות – בשו"ת שבט הקהתי (13ב) כתב בנדון זה, כי דינו של נהג חילוני שחשוד לאכול דברים שאינם כשרים כדין נכרי, ויש חשש שהחליף את המאכלים. יחד עם זאת יש לצדד להיתר מכמה פנים: ראשית כל, לא שכיח שיהיה לנהג בשר מבושל, שיוכל להחליפו עם הבשר שבסירים. שנית, המאכלים שבסיר הם רבים, ואין סיבה שיטרח להניח בקדירה בשר במקום מה שאכל, ואם כן אין סיבה לאסור את מה שנשאר. כי רק כאשר הנכרי או החילוני "המחליף" חושש שיתגלה שלקח חתיכה אחת, יש לחשוש שהניח תחתיה חתיכה אסורה "אבל כשלוקח קדירה גדולה עם הרבה מנות בשר, לא יוודע לעולם שלקח חתיכה אחת, ולכן לא חוששים שישיב חתיכה אסורה במקומה". כמו כן, בנסיעה במקום שהוא "מעבר לרבים", המאכל מותר בדיעבד. ומבואר שם, כי הגרש"ז אויערבך הורה להיתר בשאלה זו, והוסיף כי אין חשש גם מחמת שהנכרי מתיירא שיפטרו אותו מעבודתו אם יתפס שלקח מהמאכלים.

נסיים ב"מעשה שהיה" (13ג) עם רבי יעקב קובלסקי, מראשי ישיבת נר ישראל, שניצל מאכילת בשר אסור, עקב הקפדתו על דברי חז"ל בבשר שנתעלם מן העין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

כוונת השמות

א. בטור ובשו"ע נפסק: "כשיזכיר השם, יכוון פירוש קריאתו באדנות, שהוא אדון הכל. ויכוון בכתיבתו ביו"ד ה"א, שהיה והוה ויהיה. ובהזכירו אלקים יכוון, שהוא תקיף בעל היכולת

קרא עוד

שמן של נס

א. מדוע נקבעו שמונה ימי חנוכה – והרי הנס היה לכאורה רק שבעה ימים קושיית מרן הבית יוסף, מדוע קבעו

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

תוספת שבת ויום טוב

בירור בגדרי תוספת שבת ויום טוב תפילת ערבית וקידוש בליל שבועות א. כתב הט"ז (או"ח סי' רצא ס"ק ו) וז"ל: "כתב בספר חסידים (סימן רסט)

קרא עוד

נישואין אזרחיים 

נישואין אזרחיים  פתיחה מעשה שהיה בעירנו לוס אנג'לס, בחורה ישראלית הגיעה לעירנו, וכדי לזכות ברשיון עבודה שיאפשר את תעסוקתה במקום, המוצא המיידי היה נישואיה לתושב

קרא עוד

קידוש במקום סעודה

קידוש במקום סעודה יש בתי כנסת שבהם נוהגים לעשות קידוש בשבת בבוקר לאחר קריאת התורה, קודם תפילת מוסף. ומאחר וקידוש זה אינו נמשך זמן רב,

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.