גדרי הבדלה במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים

מתוך ספר רץ כצבי

גדרי הבדלה במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים

ובדין הבדלה על 'נר ששבת' במוצאי יום הכיפורים

– א –

החיוב לברך על האור במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים מובא במסכת פסחים (נד, א) "אמר רבי בנימין בר יפת, אמר רבי יוחנן מברכין על האור, בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים, וכן עמא דבר" [וכך נהוג].

אולם הבדל מהותי יש בין החיוב לברך על האור במוצאי שבת, לבין החיוב לברך על האור במוצאי יום הכיפורים, כמובא בהמשך הסוגיא, שהקשו: "מיתיבי, אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחילת ברייתו הוא. וכיון שרואה, מברך מיד". הטעם לברכת האור במוצאי שבת הוא, כי במוצאי שבת היתה תחילת בריאת האש, וכפי שהובא בירושלמי (ברכות פ"ח ה"ה) "כיון שיצאת שבת התחיל משמש החושך ובא, ונתיירא אדם ואמר, אולי הוא שכתב בו (בראשית ג, טו) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, שמא בא לנשכני. אמר רבי לוי, באותו שעה זימן לו הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור, ובירך עליה בורא מאורי האש. שמואל אמר, לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה". וברור איפוא שיש סיבה לברך על האור במוצאי שבת "הואיל ותחילת ברייתו הוא", אולם קשה מדוע מברכים על האור במוצאי יום הכיפורים [שחל ביום חול], הרי אין זה תחילת ברייתו.

ותירצו: "לא קשיא, כאן [במוצאי יום הכיפורים] באור ששבת, כאן [במוצאי שבת] באור היוצא מן העצים ומן האבנים". ובירושלמי (שם) אמרו: "במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום". ופירש רש"י בפסחים: "באור ששבת, שהיה בשבת שדלק היום, ומכל מקום ממלאכת עבירה שבת, שדלק בהיתר, כגון של חיה ושל חולה, או נר הדולק מערב יום הכפורים, מברכין אף במוצאי יום הכפורים, דההיא ברכה משום דדבר חידוש הוא לו, שלא נהנה מן האור היום".

ומתבאר בזה כי הברכה על האור במוצאי יום הכיפורים היא על 'נר ששבת' – על ה"חידוש" שיש בהנאה מהאור, כי ביום הכיפורים לא נהנה מאש שהודלקה בו. ולכן במוצאי יום הכיפורים צריך לברך על נר שהיה דולק ביום הכיפורים בהיתר [והיינו או שהנר היה דולק מערב יום הכיפורים, או שהודלק ביום הכיפורים בהיתר לצורך חולה או יולדת]. ועל נר זה "ששבת ממלאכת איסור", מברך במוצאי יום כיפורים.

ואילו הברכה על האור במוצאי שבת היא, כאמור, מטעם אחר לחלוטין: "הואיל ותחילת ברייתו הוא".

– ב –

ברכה על נר ששבת

ומתוך כך נובע ההבדל היסודי בין חיוב הבדלה במוצאי שבת לחיוב ההבדלה במוצאי יום הכיפורים, כפי שנפסק בהלכות יום הכיפורים (שו"ע או"ח סי' תרכד סע' ד) "מברכים על האור. ואין מברכים במוצאי יום הכיפורים על האור שהוציאו עתה מן האבנים, ויש אומרים שמברכים עליו מעמוד ראשון ואילך" [דהיינו: "שהדליקו נר אחד מאותו שלהבת, וטעמם שגם זה נקרא אור ששבת ואינו אור הנברא מחדש", משנה ברורה שם ס"ק ט]. במוצאי יום הכיפורים יש חיוב לברך על נר 'ששבת', מה שאין כן במוצאי שבת, שאינו צריך לברך על 'נר ששבת', אלא מבעיר אש ומברך לאורה.

– ג –

החיוב לחַזֵר אחרי האור

הבדל יסודי נוסף בין חיוב הבדלה במוצאי שבת לחיוב ההבדלה במוצאי יום הכיפורים, נלמד מדברי הגמרא במסכת ברכות (נג, ב) "אמר רב יהודה אמר רב, אין מחזרין על האור כדרך שמחזרים על המצות". ופירש רש"י: "אם אין לו אור, אינו צריך לחזר אחריו". ודין זה נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' רצח סע' א) "מברך על הנר בורא מאורי האש, אם יש לו, ואינו צריך לחזור אחריו". אולם השו"ע מסיים: "והני מילי במוצאי שבת, אבל במוצאי יום הכיפורים יש אומרים שמחזיר אחריו".

הרי לנו שבכל מוצאי שבת אם אין לו אש כדי לברך עליה, לא מוטל עליו חיוב לחַזֵר אחריה, ויעשה הבדלה גם ללא נר, כדברי הטור (שם) "ואינו צריך לחזור אחריו שאין מברכין עליו אלא לזכר שנברא האור במוצ"ש". אולם במוצאי יום הכיפורים מחוייב לחַזֵר אחרי 'נר ששבת' כדי לקיים את מצות ההבדלה.

– ד –

ברכת האור – חלק ממצות הבדלה או ברכה בפני עצמה

הפרישה (שם ס"ק א) תמה מדוע במוצאי שבת אין צריך לחזר אחר הנר כבמוצאי יום הכיפורים, והרי "גם גבי שבת שייך הטעם שכל היום היינו אסורין להשתמש בו ועכשיו אנו מותרין". ותירץ: "ואפשר לומר דכיון שעיקר הברכה נתקן לזכר שנברא האור במוצאי שבת". אך דבריו לא מובנים מה תירץ בכך, היא גופא קשיא, הרי אם במוצאי שבת יש גם את הטעם הנוסף של 'נר ששבת', מדוע מחמת זה לא יצטרך לחזר אחרי נר שכבר דלק מתחילת השבת.

ובמגן אברהם (סי' רצח ס"ק ב) יישב את קושית הפרישה, שבמוצאי יום כיפור מברכים על נר ששבת "להורות שיום זה קדוש משאר יום טוב, שנאסר להבעיר אור". ובמחצית השקל (שם) ביאר את כוונתו: "רצונו לומר, שבת אין לו דמיון עם יו"ט, אבל יום הכיפורים דהוא גם כן יו"ט, וחלוק בזה משאר יו"ט דבשאר יו"ט מותר להבעיר וביום הכיפורים אסור". כלומר, במוצאי יום הכיפורים יש לברך על 'נר ששבת' ממלאכה, כדי להדגיש את החידוש המיוחד בקדושת יום הכיפורים, שהבערה אסורה בו, משאר יום טוב, שמותר להבעיר בהם אש. ולכן רק במוצאי יום הכיפורים [ולא בכל מוצאי שבת] מחוייב לחַזֵר אחרי האור כדי לקיים את מצות ההבדלה על 'נר ששבת' ולהזכיר את קדושתו המיוחדת של יום הכיפורים משאר ימים טובים.

הגר"י קמינצקי (אמת ליעקב או"ח סי' רצח סע' א) הוסיף בביאור דברי המג"א: "דבאמת כל ענין של הבדלה הוא לקדש את השבת או את היו"ט ביציאתו. והנה בהבדלה אנו מזכירין קדושת שבת בפירוש, דהיינו בין יום השביעי לששת ימי המעשה, אבל איך אנו מקדשין ביציאתו בימים טובים וכן ביוה"כ. וצ"ל דמה שאנו אומרים המבדיל בין קודש לחול, בזה אנו מקדשים את ימים טובים מפני שהם מקראי קודש, אבל איך אנו מקדשין את יוה"כ מכיון שאנו כוללים אותו בקודש, והרי כל יו"ט הוא קודש, ואיך נוכל להביע קדושת יוה"כ. לזה תיקנו לברך על הנר, שבזה קדושת יוה"כ מיוחדת מכל יום טוב. ולפיכך הרי היא בכלל הבדלה. ודו"ק היטב בלשון ביאורי הגר"א שרמז במתק לשונו למש"כ" [כוונתו לדברי הגר"א: "דמוצאי יום הכיפורים הטעם שע"כ היה אסור ועכשיו מותר, ושייך להבדלה וצריך לחזר, משא"כ במוצאי שבת, וכמ"ש בפ"ד דפסחים נ"ד ע"א"].

ומתבאר בדבריו, שחלק ממהות ההבדלה הוא להזכיר את קדושת היום היוצא, וכך נעשה בהבדלה במוצאי שבת כשאומרים 'המבדיל בין יום השביעי לששת ימי המעשה', וכן במוצאי יו"ט שאומרים 'המבדיל בין קודש לחול'. ולכן כדי להזכיר בהבדלה את הקדושה המיוחדת ליוה"כ יותר משאר הימים הטובים, תיקנו לברך על 'נר ששבת', שבזה קדושת יוה"כ מיוחדת מכל יום טוב, כאמור בדברי המג"א. וכן נראה מדברי שו"ע הרב (סי' רצח סע' ב) שכתב: "במה דברים אמורים שאינו צריך לחזר אחריו, במוצאי שבתות. אבל במוצאי יום הכיפורים אפילו כשחל בחול, יש אומרים שצריך לחזר אחר ברכת האור, לפי שהיא כברכת הבדלה, שמברך להקב"ה שהבדיל לנו זה היום משאר יום טוב שנאסר בו להבעיר אור עד עתה בלילה".

ולפי זה נמצא כי ברכת הנר במוצאי יום הכיפורים היא "בכלל הבדלה", ובפשטות, משמעות הדבר שברכת הנר היא חלק מעצם ההבדלה.

ולעומת זאת, ברכת הנר במוצאי שבת, לכאורה אינה חלק מעצם ההבדלה, אלא ברכה נפרדת המצורפת להבדלה.

– ה –

אין לו כוס, האם רשאי להבדיל כאשר רואה האש

על פי דבריו בביאור המג"א, כתב הגר"י קמינצקי נפקא מינה נוספת בין חיוב ההבדלה במוצאי שבת לחיוב ההבדלה במוצאי יום הכיפורים.

הרמ"א (או"ח סי' רצח סע' א) כתב: "מי שאין לו כוס להבדיל, כשרואה האש מברך עליו, וכן הבשמים". ולפי האמור, כתב הגר"י קמינצקי: "יש להסתפק אם דין זה נוהג גם במוצאי יום הכיפורים, כשאין לו כוס להבדיל, האם מברך על הנר, דלפי מש"כ ברכה זו הויא חלק מברכת המבדיל, אם כן בכהאי גוונא לא שייך לברך".

והיות וברכת הנר במוצאי יום הכיפורים היא "בכלל הבדלה", דהיינו חלק מעצם ההבדלה, אם אין לו כוס להבדיל ולברך עליה 'המבדיל בין קודש לחול', לא יהיה רשאי לברך על הנר, כי אין זו ברכה בפני עצמה אלא חלק מברכת ההבדלה, כי יחסיר אמירת חלק מההבדלה.

מה שאין כן ברכת הנר במוצאי שבת, שלכאורה אינה חלק מעצם ההבדלה, אלא ברכה נפרדת המצורפת להבדלה, אם אין לו כוס להבדיל, שפיר יכול לברך על האש כאשר רואה אותה.

– ו –

תשלומין בברכת הנר

הגר"י קמינצקי כתב עוד נפקא מינה בין חיוב הבדלה במוצאי שבת לחיוב ההבדלה במוצאי יום הכיפורים, על פי המבואר בשו"ע (או"ח סי' רצט ס"ק ו) "שכח ולא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל עד סוף יום שלישי. ויש אומרים שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר. ודוקא בורא פרי הגפן והמבדיל בין קודש לחול, אבל על הנר ובשמים אינו מברך אלא במוצאי שבת". וביאר המשנה ברורה (ס"ק יח) "משום דבמוצאי שבת הוא זמן בריאתו", וממילא אין מקום לברך עליו לאחר מכן.

ואם לא הבדיל במוצאי יום טוב, פסק המשנה ברורה (רצט ס"ק טז) על פי דברי רעק"א, שרשאי להבדיל למחרת יו"ט, וז"ל: "כתב בחידושי רעק"א בשם ספר לשון חכמים דבמוצאי יום טוב אין להבדלה תשלומין, דבשבת שייך לומר דהג' ימים ראשונים שייכים עוד לשבת שעבר, משא"כ ביום טוב. ומכל מקום הגרע"א מצדד שם דכל יום א' שאחר יום טוב יכול להבדיל, ע"ש".

ומעתה יש לברר מה הדין אם לא הבדיל במוצאי יום הכיפורים. ובספר נטעי גבריאל (יום הכיפורים פרק סז סע' כה) פסק "מי שלא הבדיל במוצאי יום כיפור מבדיל למחרת, חוץ מברכת הנר, שאין מברכים אלא בליל מוצאי יום כיפור. ולאחר מכן אינו מבדיל, וכשחל יום כיפור בשבת מבדיל והולך ביום שלישי, חוץ מברכת הנר".

אולם על פי דברי המג"א שברכת האור במוצאי יום הכיפורים נתקנה כדי להבדיל בין קדושת יום הכיפורים שאסור ליהנות בו מהאור, ובזה הוא שונה משאר ימים טובים, מסתבר כי רק בהבדלה לאחר מוצאי שבת אין לברך על הנר, היות והברכה על האור במוצאי שבת נתקנה על בריאת האור, וטעם זה שייך כמובן רק במוצאי שבת, שבו נברא האור, ולא בימים הבאים אחריו. מה שאין כן בהבדלה במוצאי יום הכיפורים אין כל מניעה לברך על הנר גם כאשר "משלים" את ההבדלה למחרת יום הכיפורים, וכמו שנקט הגר"י קמינצקי בהמשך דבריו המובאים לעיל: "במוצאי יוה"כ אפשר שיכול לברך ביומא אחרא, כיוון שברכה זו חלק מהבדלה היא".

– ז –

סידור ברכת האור עם כל הברכות בהבדלה

בהמשך דברי הגמרא במסכת פסחים (נד, א) מובא, כי "רבי מפזרן, ורבי חייא מכנסן". ופרש"י: "רבי כשראה אור, מברך עליו מיד, וכשמביאין לו בשמים לסוף שעה מברך עליהן. ורבי חייא מכנסן [את ברכות ההבדלה הנר והבשמים] על הכוס, כמו שאנו עושין".

ועל פי האמור לעיל, שברכת הנר במוצאי יום הכיפורים היא חלק מעצם ההבדלה, לעומת ברכת הנר במוצאי שבת, שאינה חלק מעצם ההבדלה, אלא ברכה נפרדת המצורפת להבדלה, ביאר בספר משנת טוביה (הציבי ציונים, ברכות נג, א) כי צריך לומר שמנהגו של רבי ש"פיזר" הברכות ולא הקפיד לסדרן יחד עם ברכת ההבדלה, היה רק במוצאי שבת, שברכת הנר אינה חלק מההבדלה. מה שאין כן במוצאי יום הכיפורים, שברכת הנר היא חלק מעצם ההבדלה, מסתבר שגם רבי היה מודה שצריך "לכנסן", דהיינו לברך את ברכת הנר בצוותא עם שאר ברכות ההבדלה. [והוסיף לדייק מרש"י שפירש בדברי רבי "וכשמביאין לו בשמים לסוף שעה מברך עליהן", שרבי עשה כן רק במוצאי שבת, שכן ברכת הבשמים היא מחיובי הבדלה במוצאי שבת ולא במוצאי יום הכיפורים].

– ח –

הבדלה במוצאי יום הכיפורים שחל בשבת

ואמנם המג"א (סי' תרכד ס"ק ז) כתב לפי דרכו "דאפילו חל יום הכיפורים בשבת אין לברך על אור היוצא מן העצים להורות שיום זה מקודש ששבת מן האור". וכן פסק המטה אפרים (סי' תרכד סע' ח) "אע"פ שבמוצאי שבת אינו צריך לחזור אחר אור לברך עליו, מכל מקום במוצאי יום הכיפורים צריך לחזור אחר האור לברך עליו [כן מבואר בסימן רצ"ח ועי"ש בט"ז ומג"א הטעם דמוצאי יום הכיפורים בא להורות שזה יום קדוש משאר ימים טובים שנאסר בו להבעיר אור, והוא כמו הבדלה להבדיל בין יום זה לשאר ימים, עי"ש]". והיינו, מאחר שגדר ההבדלה במוצאי יום כיפור הוא ההבדלה מהקדושה המיוחדת של יום הכיפורים ששבת בו מהנאת האור, גם כאשר יוה"כ חל בשבת, מחוייבים בהבדלה "להורות שיום זה מקודש ששבת מן האור", ואשר על כן חייב לברך על 'נר ששבת' ולא על אור היוצא מן העצים.

אולם הפרי מגדים (משבצות זהב סי' תרכד ס"ק ג) הביא את דעת האליה רבה שגם אם "חל יוה"כ בשבת אין מברכין על אור היוצא מאבנים, להורות שיום זה חמור שאסור להשתמש באור. ויראה אם אין לו כי אם אור היוצא מאבנים כשחל יוה"כ בשבת יברך עליו".

וכדבריו פסק להלכה המשנה ברורה (סימן תרכד ס"ק ז) "אכן אם חל יוה"כ בשבת מותר מדינא לברך במוצאי שבת על אור זה [דהיינו על אש שהדליקו במוצאי יוה"כ ולא על נר ששבת]. אכן מנהג העולם להחמיר, ועכ"פ בנר שהדליקו מן האור ההוא בוודאי יש להקל".

– ט –

גדר ברכת האור – ברכת הנהנין או ברכת שבח והודאה

והנה יש לדון בעיקר גדרי ברכת האור במוצאי שבת ובמוצאי יוה"כ, האם זו ברכת הנהנין או ברכת שבח והודאה.

הביאור הלכה (סי' רצו סע' ח ד"ה לא) כתב בתוך דבריו: "עיין במג"א שכתב דפשוט דרשאים [נשים] לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס, דברכת הנהנין הם. והא דלא נקט המג"א ברכת הנר, דברכת הנר לאו ברכת הנאה הוא, דלא נתקן על הנאת האור, דאי הכי היה צריך לברך בכל פעם כשרואה האור, וכמו שהביא בית יוסף בשם הרא"ש". וכוונתו לדברי הרא"ש בברכות (פ"ח סימן ג) שכתב: "ברכה זו [על האור] אינה אלא לזכר בעלמא שנברא האור במוצאי שבת, דאי משום הנאת האור מברך, היה צריך [לברך] בכל פעם כשנהנין מן האור".

ומפורש בדברי הרא"ש והמג"א כי גדר ברכת האור אינו 'ברכת הנהנין', כברכת הבשמים בהבדלה, אלא כפי שמובא בירושלמי [לעיל אות א] שברכה זו נתקנה לזכר בריאת האור ולא על ההנאה מן האור. ומסתבר שגדר הברכה הוא מעין ברכת השבח או הודאה על בריאת האור.

ועל פי זה ביאר הפני יהושע את דברי הגמרא בברכות (נג, א) "תנו רבנן, היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם, בית שמאי אומרים כל אחד ואחד מברך לעצמו. ובית הלל אומרים, אחד מברך לכולן, משום (משלי יד, כח) שנאמר ברב עם הדרת מלך". וביאר הפני יהושע (שם) מדוע לפי בית הלל עדיף שאחד יברך לכולם: "דדווקא הכא בברכת המאור שאינו לא ברכת הנהנין ולא ברכת המצות אלא ברכת הודאה, משום הכי שייך בה טפי האי טעמא דברב עם הדרת מלך, כדכתיב (תהלים קז, כח) וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו, וכתיב נמי (שם קט, ל) אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו".

ובגדר ברכת הנר במוצאי יום הכיפורים, כתב ערוך השלחן (או"ח סי' תרכד סע' ב) "צריכים להבדיל על הנר במוצאי יוה"כ כבמוצאי שבת, אך אין הטעמים שוים דבמוצ"ש הטעם משום שאז נברא האש כדאיתא בפסחים (נד, א). אבל יוה"כ אינו שייך טעם זה, אלא לפי שכל הלילה וכל היום היה אסור להדליק, ועכשיו הותרה ההדלקה, והוי כברכת הנהנין". וכדבריו משמע בדברי רש"י בפסחים (שם) שכתב: "דההיא ברכה משום דדבר חידוש הוא לו, שלא נהנה מן האור היום". וכן מבואר בשו"ע הרב (או"ח סי' תרכד סע' ד) "על האור צריך לברך, לפי שהוא דבר חדש שלא נהנה ממנו ביום הכיפורים, שאסור בהבערה".

– י –

מאידך, הרשב"א כתב בביאור דברי הגמרא בברכות (נג, ב) "אין מחזירין על האור כדרך שמחזירין על המצות", וז"ל: "כתב הראב"ד ז"ל וכל שכן [שאינו צריך לחזר] על הבשמים דאינה אלא הנאה דנפשיה. ואור דנקט לרבותא נקטי, דכיון דעל האור דמעשה בראשית מברך, סלקא דעתא אמינא ליהדר, קמ"ל דלא. והני מילי במוצאי שבת, אבל על אור ששבת ביום הכיפורים איכא למימר דמהדר לפי שהיא כברכת הבדלה שמברך לבורא יתברך שהבדיל לנו בין זה היום לשאר הימים, שכל היום היינו אסורים להשתמש בו ועכשיו אנו מותרין בו".

ומשמע מדבריו כי אדרבה, גדר ברכת האור במוצאי שבת הוא כ'ברכת הנהנין', ולכן חידשה הגמרא שלמרות שהנאה זו היא לזכר בריאת האור לאדם הראשון, מכל מקום אין צריך לחזר אחריו. מה שאין כן ברכת האור במוצאי יוה"כ שהיא "כברכת הבדלה שמברך לבורא יתברך שהבדיל לנו בין זה היום לשאר הימים", ולכן צריך לחזר אחריו. ומשמע מדבריו כי גדר הברכה אינו כ'ברכת הנהנין' אלא ברכת הודאה ושבח, על ההבדלה בין יום זה לשאר הימים.

– יא –

ולכאורה היה נראה כי המחלוקת האם ברכת האור היא ברכת הנהנין או ברכת שבח והודאה, תלויה בשאלה האם ברכת האור היא חלק ממצות הבדלה או ברכה בפני עצמה.

אם נאמר שברכת האור היא חלק ממצות הבדלה, הרי שהברכה היא ברכת שבח והודאה. אך אם זו ברכה בפני עצמה, יתכן בהחלט שזו ברכת הנהנין.

ועל פי זה מתבארים היטב דברי הרשב"א, שגדר ברכת הנר במוצאי יום הכיפורים הוא "כברכת ההבדלה", וכמבואר לעיל בדברי המג"א שמברכים במוצאי יום כיפור על נר ששבת "להורות שיום זה קדוש משאר יום טוב, שנאסר להבעיר אור", והיינו ההבדלה מקדושת יום הכיפורים, הבאה לידי ביטוי בכך שאסור ליהנות בו מהאור, ואין זה גדר של 'ברכת הנהנין'. ואם כנים הדברים, לדעת המג"א, הן ברכת הנר במוצאי יוה"כ והן ברכת הנר במוצאי שבת מוגדרים כברכת השבח וההודאה על בריאת האש, ולא כברכת הנהנין.

ע

ממוצא הדברים למדנו, כי גדר ברכת הנר במוצאי שבת ומוצאי יוה"כ שנוי במחלוקת.

גדר ברכת הנר במוצאי שבת – לדעת הרא"ש והמג"א הוא ברכת השבח, ולדעת הרשב"א הוא כברכת הנהנין. וראה להלן [ענף ב אות ב] בדברי הביאור הלכה שלמד כי ברכת הנר במוצאי שבת, היא ברכת המצוות, ודבריו תמוהים ביותר, ואין להם מקור מדברי הראשונים והפוסקים, וצע"ג.

גדר ברכת הנר במוצאי יום הכיפורים – משמע מרש"י, וכן דעת שו"ע הרב וערוך השלחן, שהוא כברכת הנהנין. אך בדברי הרשב"א מבואר שהוא כברכת הודאה והשבח על ההבדלה בין יוה"כ [שלא נהנה מהאור] לשאר ימים טובים [שמותר ליהנות בהם מהאור].

ועל פי זה יש לדון בנדונים הבאים:

– יב –

הנאה מאור הנר – הסתכלות בציפרניים בשעת הברכה

בדברי המשנה במסכת ברכות (פ"ח מ"ו) נאמר שאין מברכים על הנר עד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ". ודין זה נפסק בשו"ע בהלכות הבדלה במוצ"ש (או"ח סי' רצח סע' ד) "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת". ודין זה מובן הן אם גדר ברכת הנר הוא ברכת הנהנין, שצריך לברך על ההנאה בראיית הנר, והן אם גדר ברכת הנר הוא ברכת השבח והודאה, שצריך לראות את האור ולהודות ולשבח עליו.

אלא שהנפקא מינה בין ברכת הנהנין או ברכת השבח היא, שברכת הנהנין צריך לברך קודם ההנאה [לדוגמא, ברכת בורא פרי העץ מברכים קודם אכילת הפרי]. ומעתה יש לדון האם צריך ליהנות מהאור קודם הברכה או לאחריה.

והנה בשו"ע (או"ח סי' רצח סע' ג) נפסק: "נוהגים להסתכל בכפות הידים ובציפרנים". וברמ"א הוסיף: "ויש לראות בציפרני יד ימין ולאחוז הכוס ביד שמאל, ויש לכפוף האצבעות לתוך היד, שאז רואה בציפרנים עם הכפות בבת אחת ולא יראה פני האצבעות שבפנים". ובטעם הדבר כתב הט"ז (ס"ק ב) "בטור כתב בשם רבינו האי, ושמענו מזקנינו שאומרים, שיש בשרטוטי פיסת היד להתברך בו. ועוד, בציפרנים מפני שהן פרות ורבות לעולם. ובית יוסף בשם שיבולי הלקט כתב, כך המנהג, תחילה מכניס אצבעותיו לתוך ידו ומחשיך תחתיהן, ואחר כן פושטן ונמצא אור במקום חושך, ומברך, שכך הוא נאות מהאור".

ומבואר בדברי שיבולי הלקט, שהטעם להסתכלות בציפרניים בשעת הברכה הוא, כדי ליהנות מאור הנר. וביאר הפרי מגדים (משבצות זהב שם) כי "לטעם שיבולי לקט מברך אחר כך, לאחר שכבר נהנה מהאור". ואם כן למדים אנו מדבריו, כי גדר ברכת הנר במוצאי שבת היא ברכת השבח, ולכן צריך קודם ליהנות מאור הנר ורק אחר כך לברך ולשבח את הקב"ה על כך. וממילא לפי המבואר לעיל בדעת הרשב"א, שגדר הברכה הוא כברכת הנהנין, יצטרך לברך קודם שיאות לאור הנר, כי בברכת הנהנין צריך לברך קודם עשיית המעשה.

– יג –

ובברכת האור במוצאי יום הכיפורים, נראה כי לפי דברי המג"א הסובר שברכת הנר נועדה להבדיל מקדושת יום הכיפורים שאסור ליהנות בו מהאור [ובזה הוא שונה משאר ימים טובים שהותרה בהם מלאכת הבערה, והנאה מאור] – יתכן שאין צורך בהנאה מהאור, אלא די בעצם ההדלקה על ה'נר ששבת' שבה מבדיל בין יום הכיפורים לשאר ימים טובים.

ואם כנים הדברים, יש לדון במה שהובא בשו"ת מראה הבזק (חלק ה סימן לו) "במקומות שבהם זמן מוצ"ש בקיץ הוא בשעה שעדיין אור, וכיוון שהשמש אינה שוקעת, ניתן לברך בהבדלה במוצ"ש גם ברכת "בורא מאורי האש", אלא שמן הראוי להשתדל, להחשיך את המקום שבו מדליקים את הנר ככל שניתן, כדי שיהנו מאורו".

ועל פי האמור לעיל נראה שאם נמצא במוצאי יום כיפור במקום שבו השמש לא שוקעת, אינו צריך להחשיך את המקום שבו נמצא, כי אין צורך ליהנות מהאור כבמוצאי שבת, וברכת הנר נועדה להבדיל בין יום כיפורים שלא נהנו ביום זה מאיסור הבערה לשאר ימים טובים, ודי איפוא בעצם ההדלקה גם ללא הנאה מהאור.

– יד –

להחזיק את הנר ביד

הפרישה (או"ח סי' רצח סע' ב) כתב שאין צורך ליטול בידו את האבוקה בשעת ההבדלה: "והטעם מאי שנא מהדס שצריך ליטול בידו בשעת הברכה, דשאני ברכת אור שאינה ברכת הנהנין, כמ"ש הרא"ש שאינו מברך משום הנאת האור".

ולפי האמור נראה כי נדון זה, האם צריך להחזיק את הנר בשעת הברכה, תלוי בגדר ברכת הנר במוצאי שבת ובמוצאי יוה"כ.

ואמנם דברי הפרישה מתאימים לדעת הרא"ש והמג"א שגדר ברכת הנר במוצאי שבת הוא ברכת השבח, אבל לדעת הרשב"א שגדר הברכה כברכת הנהנין, יצטרך להחזיק את הנר בידו בשעת ההבדלה.

וכמו שבברכת הנר במוצאי יום הכיפורים, לדעת הפוסקים [רש"י, שו"ע הרב וערוך השלחן] שגדר הברכה היא כברכת הנהנין, ממילא יצטרך להחזיק את הנר בידו בשעת ההבדלה. אולם לדעת הרשב"א שברכת הנר היא כברכת הודאה והשבח על ההבדלה בין יוה"כ [שלא נהנה מהאור] לשאר ימים טובים [שמותר ליהנות בהם מהאור], לא יצטרך להחזיק את הנר בידו.

וכמו כן, מסתבר כי לפי דברי הגר"י קמינצקי שברכת הנר במוצאי יום הכיפורים היא חלק מעצם ההבדלה, יצטרך להחזיק בידו את הנר בשעת ההבדלה, כשם שצריך לאחוז את הכוס בידו בשעת הברכה, כמבואר בדברי המשנה ברורה (סי' רצח ס"ק כט) "דכן בכל דבר שמברך עליו צריך לאחזו בימינו בשעת הברכה וכדלעיל בסימן ר"ו ס"ד".

– טו –

ברכת האור על נורת חשמל

בספר פסקי תשובה (מהדורה החדשה, סי' רחצ אות י) כתב: "לכתחילה בודאי יש לחזר אחר אש רגיל מנר אבוקה, או נר בודד או גפרורים או מצית וכיוצא בזה. אבל בשעת הדחק כשאין ברשותו כל אלו, ואף לא אש בתוך מחיצת זכוכית שקופה, שפיר ניתן להקל לברך על אור החשמל 'בורא מאורי האש', אך בתנאי שהיה נורת ליבון שקופה, אבל אם מצופה בזכוכית לבנה [או שאר צבעים], וכן נורות פלורוסנטיות לסוגיהן, אינן כשרים לברכה אף בדיעבד".

ובטעם הדבר כתב בהערה, שיש להסתמך על גדולי ישראל שעשו כן למעשה "כפי שהעיד בשו"ת נחלת שמעון (סימן טו) על הגר"ח מבריסק, ובשו"ת כוכבי אור (ח"א סימן יא) על הג"ר חיים עוזר גרודזינסקי מוילנא [והגם שהיה ברשותם גם אש ואבוקה, מכל מקום רצו לציין בזה שזרם החשמל דינו כאש לכל דבר וענין, ועוברים עליו בשבת איסור מכבה ומבעיר מהתורה, לאפוקי מדעות שונות בזמניהם שסברו שאין בו איסור]. וכן הורה הגאון בעל צפנת פענח מרוגאצ'וב, כפי שמובא בשו"ת הר צבי (ח"ב סימן קיד)".

אולם בהבדלה במוצאי יום הכיפורים, כתב הבאר משה (ח"ו קונטרס עלקטריק סימן פג) "אין לברך רק על אור ששבת, על כן אין לברך על אור עלעקטרי [חשמל] שהודלק במוצאי יוהכ"פ. אולם אם בחו"ל [ולא בא"י] אור עלעקטרי דולקת מערב יוהכ"פ עד מוצאי יוהכ"פ ואין לו אור אחר אך ורק אור עלעקטרי כזה, יכול לברך עליו לכאורה. אולם אם גם בחו"ל אם כוח אור עלעקטרי נעשה במרכז משעה לשעה, אז הוי אור שלא שבת, ואין מברכין עליו [ובשו"ע (סי' תרכד סע' ה) נפסק כי גם נר שהדליק עכו"ם ביוה"כ, אינו נחשב 'נר ששבת']. וכן נתאמת על ידי בקי מומחה, שגם בעיר הגדולה ניו יורק יום ולילה אין המרכז העלעקטרי שובת, ונוצר כח עלעקטרי משעה לשעה, וע"כ במוצאי יוהכ"פ אפילו בדיעבד אין לברך בשום אופן על העלעקטרי, גם אם אין לו אבוקה ולא שעוה לברך".

הרי לנו נפקא מינה נוספת בין הבדלה במוצ"ש להבדלה במוצאי יוה"כ. במוצאי שבת, שצריך לברך על הנר עד "שיאותו לאורו" נראה כי ניתן לברך בדיעבד גם על אור החשמל, כי הוא נהנה מהדלקת החשמל. אולם במוצאי יום הכיפורים שההבדלה צריכה להיות על 'נר ששבת' ממלאכת הבערה במשך כל יום הכיפורים, אין לברך על אור החשמל, כי גם אם נורת החשמל היתה דלוקה מערב יום הכיפורים ברציפות עד מוצאי החג, אולם תהליך יצור החשמל הוא שהחשמל [אש] מתחדש בכל רגע. ואם כן אין זה נחשב כאילו האש הודלקה בערב יום כיפור.

וכן כתב הרב יעקב אריאל בשו"ת אהלה של תורה (ח"ב סימן פה) "הגרש"ז אויערבך, גדול הפוסקים בדורינו, אוסר לברך על נורה חשמלית שהייתה דלוקה במשך כל יום הכיפורים כי האש מתחדשת בכל רגע ורגע" [יצויין כי דברי הגרש"ז נכתבו בספרו מאורי אש (פרק ה' עמ' צג) בנדון ברכת מאורי האש על נר החשמל במוצ"ש, והרב אריאל למד מדבריו שגם לענין הבדלה על אור החשמל במוצאי יוה"כ, אין זה 'נר ששבת' בגלל שהאש מתחדשת בכל רגע ורגע].

– טז –

סומא בברכת האור

הביאור הלכה הביא בהלכות ראש חודש (סי' תכו ד"ה ונהנין מאורה) את דברי המהרש"ל שסומא מברך על קידוש לבנה, אך אינו מברך ברכת הנר במוצאי שבת: "משום דהמצוה [בברכת הנר] אינה תלויה בהנאה לחוד, אלא דווקא בראיה עם ההנאה, כדקתני התם אין מברכין עד שיראה השלהבת וישתמש לאורה. ודווקא ברכת מאורי האש, אבל ברכת הלבנה נ"ל דיכול שפיר לברך, אף שאמרו גם כן בה עד שיאותו לאורו, מכל מקום לא אמרו שהוא יראה לאורה אלא שהעולם יאותו לאורה, כי ברכה זו על בריאת עולמו וחידושו קאי, ודומה לסומא שיכול לברך יוצר המאורות".

ומפורש איפוא בדבריו, שסומא אינו יכול לברך ברכת האור במוצאי שבת, כי צריך ליהנות מהאור.

ונראה כי לפי דברי המג"א שברכת הנר נועדה להבדיל בין יום כיפורים שלא נהנו מאיסור הבערה לשאר ימים טובים, מסתבר כי במוצאי יוה"כ גם סומא יהיה חייב בברכת האור, מכיון שאין צורך ליהנות מהאור כבמוצאי שבת, אלא די בעצם ההדלקה שהיא ביטוי להבדיל בין יום הכיפורים שלא נהנו מאיסור הבערה לשאר ימים טובים.

– יז –

אבוקה

במסכת פסחים (ח, א) "אמר רבא, אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר". ודין זה נפסק להלכה בשו"ע (סי' רצח סע' ב) "מצוה מן המובחר לברך על אבוקה". ומבאר המשנ"ב (ס"ק ה) "שאורה רב".

בעת מסירת השיעור אמר ידידי ר' ברוך פרץ (ברני) ויזל, כי במוצאי יוה"כ יתכן שאין צורך באבוקה, היות ואין צורך ליהנות מהאור כבמוצאי שבת, וברכת הנר נועדה להבדיל בין יום הכיפורים שלא נהנו מאיסור הבערה לשאר ימים טובים, ודי באור, ואפילו אין זה אור גדול של אבוקה. אולם ידידי ר' יששכר דוב (בארי) קאהן השיב לעומתו, שמכיון וגם במוצאי יוה"כ מברכים בנוסח "בורא מאורי האש" [ריבוי אורות], יש צורך באבוקה.

– יח –

אמר בורא 'מאור האש'

עוד נפסק בשו"ע (או"ח סי' רצח סע' א) "מברך על הנר בורא מאורי האש". וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק ב) וז"ל: "דכמה נהורא איכא בנורא לבנה אדומה וירוקה. ואם אמר מאור האש, דעת הב"ח דלא יצא אפילו בדיעבד".

אולם בשו"ע הרב (שם סע' ד) כתב שטעם ברכת מאורי האש הוא בגלל שמברכים על אבוקה: "מצוה מן המובחר לברך על אבוקה שיש בה עצים הרבה ומאורות הרבה, שהרי מברכים בורא מאורי האש לשון ריבוי מאורות. ומכל מקום אף כשמברך על הנר, יברך בורא מאורי האש, שהרבה גוונין יש באור, שלהבת אדומה לבנה וירקרקת".

ואם כן, לאור המבואר לעיל שבמוצאי יוה"כ יתכן שאין צורך באבוקה ודי באור של נר אחד [היות ואין צורך ליהנות מהאור כבמוצאי שבת], מסתבר שאם בירך במוצאי יום הכיפורים 'מאור' האש יצא בדיעבד.

– יט –

נר באספקלריא

בהלכות הבדלה (שו"ע או"ח סי' רצח סע' טו) נפסק: "נר בתוך חיקו, או בתוך פנס (פי' כלי שנותן בו הנר שלא תכבה), או בתוך אספקלריא, רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת, אין מברכין עליה, עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה".

ובטעם הדבר כתב המשנה ברורה (ס"ק לז) "דאע"פ שהוא רואה את האור דרך האספקלריא, מכל מקום לא מקרי זה ראיה ממש לענין ברכת בורא מאורי האש, דבעינן שיהיה האור מגולה".

ומסתבר כי הלכה זו לא נאמרה במוצאי יום הכיפורים, שהרי בהבדלה במוצאי יוה"כ אין צורך "שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה", היות וברכת הנר נועדה להבדיל בין יום הכיפורים שלא נהנו מאיסור הבערה לשאר ימים טובים, ודי במה שיש אור, ואף שאינו מגולה.

 

ענף ב – חיוב נשים בברכת הנר במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים

– כ –

בשיעור בענין קטן שהגדיל במוצאי שבת [ענף ב] הבאנו את מחלוקת הראשונים האם נשים חייבות בהבדלה, וכן את דברי הבית יוסף (סי' רצו סע' ח) שביאר כי מחלוקתם תלויה בשאלה האם חיוב הבדלה הוא חיוב מהתורה או מדרבנן. לדעת רבנו יונה, חיוב הבדלה מהתורה, כמבואר בדברי הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ט ה"א) שחיוב ההבדלה נכלל בחיובי השבת לזוכרה בכניסתה וביציאתה. ולכן למרות שהבדלה היא לכאורה מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה, מכל מקום נשים חייבות להבדיל, כי ההבדלה נכללת בכל חיובי השבת שגם נשים חייבות [כפי שנלמד מההיקש 'זכור לשמור']. אולם לדעת האורחות חיים (הלכות הבדלה סימן יח) הואיל וחיוב הבדלה מדרבנן, הרי זה ככל מצוה התלויה בזמן, שנשים פטורות ממנה.

בשו"ע (או"ח סי' רצו סע' ח) הובאו שתי הדעות: "נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק". ונראה מדבריו, שפסק כדעה הראשונה [שהביא ב"סתם"] שנשים חייבות בהבדלה. אבל הרמ"א כתב: "הגה, על כן לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים".

ובמשנה ברורה (שם ס"ק לה) כתב: "והב"ח כתב אפילו למאן דאמר שפטורות, מכל מקום יכולות להמשיך על עצמן חיוב ולהבדיל לעצמן, כמו בשופר ולולב שגם כן פטורות, ואפילו הכי מברכות, כמבואר לקמן בסימן תקפ"ט. ומסיק המג"א דהעיקר כדברי הב"ח".

ועוד הוסיף המשנה ברורה: "והנה לפי מה שכתב המג"א (לעיל ס"ק ד) דנהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה, אם כן בלאו כל הטעמים היאך תבדיל בעצמה, והלא אינה יכולה לשתות הכוס, וכן כתב בעל דרך החיים. אלא כוונת המג"א להקל בשאין לה ממי לצאת, דאז בעל כרחה תבדיל לעצמה ותשתה כדי שלא לבטל מצות הבדלה".

נמצא כי חיוב נשים בהבדלה שנוי במחלוקת הפוסקים.

לדעת מרן השו"ע, נשים חייבות בהבדלה. אולם לדעת הרמ"א, אין לנשים להבדיל בעצמן. ופסק המשנה ברורה, שאם תרצנה להבדיל הרשות בידן, כשם שיכולות לקיים כל מצוות עשה שהזמן גרמא, על אף שאינן מחוייבות בהן. אמנם עצה זו היא בשעת הדחק בלבד, כי הרי נהגו שאשה לא תשתה מכוס הבדלה.

– כא –

מלבד מחלוקת הפוסקים האם מוטל על נשים עיקר חיוב הבדלה, נחלקו הפוסקים האם נשים מחוייבות בברכת הנר בהבדלה.

הביאור הלכה (סי' רצו סע' ח ד"ה לא) דן בענין זה, וכתב: "ומסתפקנא אפילו למאן דאמר דנשים חייבות בהבדלה (כנ"ל בשו"ע שם), אם חייבות בברכת הנר. דבשלמא הבדלה אף שהוא זמן גרמא, נכללת במצוה דזכור, שהיא שייכא לשבת, וכמו שכתב הרמב"ם. ואפילו למאן דאמר דרבנן, דומיא דקידוש תקנוה. משא"כ נר שנתקן על בריאת האור במוצאי שבת, שאינה שייכא לשבת כלל והיא זמן גרמא, מנא לן דחייבות. ואין לומר כיון שנקבעת בברכת הבדלה חדא דינא להו. דזה אינו, דהא יכולים לברך אותה בפני עצמה גם כן, וגם אין מחויב לחזור אחר האור, כדלקמן בסימן רצ"ח ס"א. ואולי כיון דלכתחילה מצוה לסדרן ביחד, חדא דינא להו".

כלומר, מחד גיסא יתכן שברכת הנר שייכת לעיקר ההבדלה, ומכיון שחיוב ההבדלה נכלל בחיובי השבת שנשים מחוייבות בהם [כפי שנלמד מהיקש 'זכור' ל'שמור'], תתחייבנה הנשים גם בברכת הנר, השייכת לחיוב ההבדלה. אולם מאידך גיסא, יש לומר שהברכה על הנר אינה שייכת לעיקר ההבדלה, אלא זו ברכה העומדת בפני עצמה, שמברכים על בריאת האור במוצאי שבת, ואם כן זו מצוה התלויה בזמן – מוצאי שבת, ועל כן נשים תהיינה פטורות ככל מצוות עשה שהזמן גרמא, שנשים פטורות מחובת קיומן.

ומסיים הביאור הלכה: "ויותר נכון לומר דאינה חייבת בברכת הנר לכולי עלמא".

– כב –

על דברי הביאור הלכה, טען האגרות משה (חו"מ ח"ב סימן מז) שתי טענות.

ראשית: "בעיקר הדבר להחשיב ברכת הנר לזמן גרמא אינו ברור, דהא עצם חיוב הברכות לברך על המצות ולברך על כל דבר שאירעו לישראל, ועל כל דבר מהבריאה שראו אנשי כנסת הגדולה לתקן, שיברכו אינו דבר שתלוי בזמן. שהרי תקנה זו אינה תלויה בזמן, שאם כן אף שאיכא איזו ברכה דתלויה בזמן משום שלא אפשר לראות ולהיות קודם הזמן, אפשר שאין להחשיב זה כזמן גרמא, כיון שעצם חיוב הברכה שתיקנו וחייבו אינו דבר התלוי בזמן. ולפי זה יש גם לחייב לברך לנשים על האור שהרי גם ברכה דעל הנר במוצאי שבת יש לה דין דלאו הזמן גרמא דאין לחלק כל ברכה בפני עצמה שגם מדינא יש לה לברך".

לדעת רבי משה, ברכת הנר אינה נחשבת מצוה שהזמן גרמא, כי לא הזמן של מוצאי שבת הוא הגורם את הברכה, אלא הברכה נתקנה על יצירת האור, ורק זמן הברכה הוא במוצאי שבת, [בדומה לברכות שתיקנו על ראיית פלאי הבריאה, שאין מברכים אלא עד שרואים את הדבר, ולא יעלה על הדעת לומר שאלו הברכות תלויות בזמן שבו רואים את הדבר].

שנית, תמה האגרות משה: "אף אם נימא דשייך גם בזה פטור בנשים מצד שהוא זמן גרמא, הא נשים מקיימות כשרוצות גם מצות עשה שהזמן גרמא ומברכות עליהן. דלכאורה אף החולקין על התוס' וסוברין שנשים אין מברכות כשמקיימות מצות עשה שהזמן גרמא שפטורות, הוא משום שאיך תאמר וצונו, כמפורש בתוספות ר"ה (לג, א ד"ה הא) אבל בברכה שאין בה לשון וצונו גם לדידהו יש לברך, מאחר דיכולות הנשים גם לברך, וליכא משום לא תשא".

– כג –

והנה בדברי הביאור הלכה שנטה לומר כי נשים פטורות מברכת הנר כי זו מצוה התלויה בזמן, ונשים פטורות מקיום מצוות עשה שהזמן גרמא, מפורש כי גדר ברכת הנר היא ברכת המצוות, שהרי הפטור מקיום מצוות עשה שהזמן גרמא שייך רק בברכת המצוות [וכבר הערנו לעיל [סוף אות יא] שדבריו הם בניגוד למבואר בדברי הראשונים והאחרונים, שגדר ברכת הנר הוא כברכת הנהנין או כברכת השבח].

ואמנם בשו"ת קנין תורה (ח"א סימן פח אות ג) נקט כי נשים יוכלו לברך על הנר במוצאי שבת, משום שלדעת חלק מהפוסקים, ברכה זו היא ברכת ההודאה או ברכת הנהנין שגם נשים מחוייבות לברכן: "לפי הטעם דגמרא פסחים דבמוצאי שבת נתן הקבה דעה באדם הראשון והוציא אור מאבנים, אם כן מהאי טעמא גם אשה תתחייב, דגם חוה היתה כבר אז ונהנית מן האור. ועי' בפני יהושע בסוף מסכת ברכות [הובא לעיל ענף א אות ט] דברכת הנר הוא ברכת הודאה, לא ברכת המצות ולא ברכת הנהנין, עש. ובודאי דגם אשה צריכה להודות. ובפרט בפשטות נראה דסוף סוף הוא ברכת הנהנין, כמו שכתב בערוך השלחן. וגם מדאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, ומהאי טעמא הסומא אינו מברך".

וכן סבר בשו"ת באר משה (ח"ד סימן כח) כי נשים תברכנה על הנר, היות ויש בברכה הודאה ושבח להקב"ה על בריאת האור, וגם נשים מחוייבות בזה: "ומנהגינו אינו כן, כי אצלינו כל הנשים גדולות וקטנות מברכות ברכה זו. ובאמת דברי הביאור הלכה תימה רבה בעיני ולא ירדתי לסוף דעתו, דהלא ברכת האש במוצאי שבת נתקן על בריאת האש במוצש"ק, ובאמת הוי כברכת הנהנין ולא ברכת הנהנין ממש. ברכת נהנין ממש לא הוי, כמו שכתבו תוספות (פסחים נג, ב ד"ה אין מברכין) דחז"ל לא תיקנו ברכת הנהנין רק כשגופו נהנה. אבל ברכת הנהנין, הוי דמברכים ומהללים ומשבחים למי שברא עולמו וברא בו האש לצורך ולהנאת בני אדם, שבלעדיו אי אפשר לחיות. ואם כן איך אפשר לומר שאשה לא תברך ברכה זו. ודברי הביאור הלכה תמוהים מאד, על כן נראה לי שמנהגינו טוב ונכון".

 

נמצא איפוא, כי על הוראת הביאור הלכה שברכת הנר במוצאי שבת היא ברכת המצוות, ומאחר וזו מצות עשה שהזמן גרמא, נשים פטורות, נחלקו האגרות משה, הקנין תורה והבאר משה, מהנימוקים הבאים:

[א] אין זו ברכה על מצות עשה שהזמן גרמא, כי לא הזמן של מוצאי שבת הוא הגורם את הברכה, אלא הברכה נתקנה על יצירת האור, ורק זמן הברכה הוא במוצאי שבת [אגרות משה].

[ב] גם אם זו מצות עשה שהזמן גרמא, נשים יכולות לברך על קיום מצוה זו [אגרות משה].

[ג] ברכה זו היא ברכת ההודאה, ולכן גם נשים מחוייבות בהודאה ושבח להקב"ה על בריאת האור [קנין תורה, באר משה].

[ד] ברכה זו היא ברכת הנהנין, אשר גם נשים מחוייבות בה [קנין תורה].

– כד –

לעומת האגרות משה והקנין תורה שהבינו כי לדעת הביאור הלכה אין לנשים לברך כלל ברכת הנר, בשו"ת אז נדברו (ח"י סימן כז) נקט שגם לדעת הביאור הלכה, ברכת הנר היא ככל מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים יכולות לברך אם ירצו, אלא שדבריו נסבו אודות השאלה האם הן חייבות בברכה זו:

"ובעיקר דברי הביאור הלכה נראה שיש בזה אי הבנה, וכפי הנראה שגם בספר שונה הלכות הבינו שכוונת הביאור הלכה להסיק למעשה שנשים אין מברכות על הנר, אבל האמת הוא דדברי הביאור הלכה אינם למעשה, רק דן להשיטות דנשים פטורות מהבדלה, ומסתפק הביאור הלכה דיש לומר דגם להאומר דנשים חייבות בהבדלה דמ"מ מברכת מאורי האש פטורות. אבל למעשה מאחר שאנו פוסקים כמסקנת המג"א והמשנ"ב כהב"ח דלכו"ע יכולים להבדיל כדין אינו מצווה ועושה, דגם במצות אמירה אמרינן דכל מצות עשה יכולות הנשים לחייב את עצמן ולברך עליהן, וממילא גם ברכת הנר מברכות בלא שום ספק". ובהמשך דבריו הוסיף כי "לפי הפוסקים כמרן הבית יוסף בלאו הכי הם יכולים לברך על הנר, שהרי כתב הברכי יוסף ועוד, שדעת מרן הבית יוסף בעיקר שנשים חייבות בהבדלה".

וגם הציץ אליעזר (חלק יד סימן מג) סבר כי הביאור הלכה לא קבע בדבריו שנשים אינן יכולות לברך על הנר, אלא רצה לומר שמי שכבר יצא ידי חובת הבדלה לא יבדיל עבורן, מכיון שנשים אינן מחוייבות בברכת הנר, אבל אשה שתרצה לברך ודאי יכולה ככל מצות עשה שהזמן גרמא: "מה שבלוח ארץ ישראל מודפס (מידי שנה) דלפי מה שכתב המשנה ברורה לא יברכו הנשים בעצמן מאורי האש, ומתפרש כאילו בא לקבוע שיש לנהוג בכזאת. אין להשגיח בזה, ואין לשנות מנהג הנשים שכן מברכות גם מאורי האש, כשיוצא להן ההכרח להבדיל לעצמן, וכן גם לא מה שהרבה מהנשים מברכות מאורי האש לעצמן גם כששומעות הבדלה מאיש. ומכל שכן שאין למחות בידן. כי שפיר יכולות להכניס את עצמן בחיוב בזה כשם שעושות זאת בעצם ההבדלה גם להשיטות דפטורות משום מצות עשה שהזמן גרמא, כמבואר במג"א ומחצה"ש ועוד".

ואת כוונת הביאור הלכה הסביר הציץ אליעזר: "ובמשנה ברורה (בסי' רצ"ו בביאור הלכה ד"ה לא) לא כתוב בכזאת. דכל מה שהמשנ"ב מסתפק בזה הוא כשאיש מבדיל עבורן, ובזה הוא שמסתפק לומר דאפילו למ"ד דנשים חייבות בהבדלה שאזי יכול איש להבדיל עבורן אפילו כשכבר יצא לעצמו, מכל מקום יש להסתפק אם חייבות לפי זה גם בברכת הנר, כי יש מקום לומר שאפילו הכי בזה אינן חייבות, מפני שנתקן על בריאת האור במוצאי שבת שאינה שייכת לשבת כלל, ואינה נכללת במצוה דזכור שהיא שייכא לשבת, והיא ככל זמן גרמא. וממילא איש שכבר הבדיל לעצמו אינו יכול להוציאן, בדומה למה שנפסק גבי תקיעת שופר (או"ח בסי' תקפט סע' ו) דאחר שכבר יצא לא יברך להן. זהו הכל מה שמסתפק בזה המשנ"ב, ושמסיק שיותר נכון לומר דאינה חייבת בברכת הנר לכו"ע (היינו אפילו להסוברים דחייבות בהבדלה). ושעל כן איש שכבר יצא לא יברך להן ברכת הנר אפילו להסוברים שחייבות בהבדלה, אבל שגם הנשים בעצמן לא יברכו ברכת הנר (הן כשמבדילות לעצמן והן כששומעין ההבדלה מאיש) מזה לא מדבר המשנ"ב כלל".

ומסיים: "ושפיר מודה שיכולות בכל גוונא לברך מיהת בעצמן אפילו אם נאמר שזה בכלל מצות עשה שהזמן גרמא, כשם שמנהג הנשים לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא, כנפסק ברמ"א בסי' תקפ"ט שם, ובפרט בכאן בברכת הנר שלא אומרים בלשון וצונו כדכותב מהג"א שם".

– כה –

להלכה גם הציץ אליעזר מסיק שלא כדברי הביאור הלכה, ולדעתו נשים חייבות בברכת הנר, וזאת משתי סיבות:

[א] מכיוון שלהלכה נשים חייבות בהבדלה, הרי ברכת הנר היא חלק מסדר ההבדלה, וכך תיקנו חז"ל את צורתה של ההבדלה שתכלול גם ברכת הנר, וממילא נשים שחייבות בהבדלה מחוייבות אף בברכת הנר: "יש מקום להשיב גם על עצם דברי המשנ"ב בזה, ולומר דאם חייבות בהבדלה בודאי חייבות איפוא גם בכל מה שחייבו ותיקנו בזה לסדרן על הכוס כולל גם ברכת הנר. ואלה הדברים אמורים ויוצאים גם מדברי הברכי יוסף (סי' תרצג אות א) דמכיון שהאשה חייבת בהבדלה מברכת לעצמה גם מאורי האש, עיין שם. ולפלא על המשנה ברורה ששמעתיה דהברכי יוסף בפומיה כולא יומא, ובכאן כאילו לא זכר את יוסף".

[ב] ברכת הנר כלל אינה תלויה בזמן, כי בעצם יש חיוב לברך על הנאת האור בכל ימות השבוע, ובאמת בברכה במוצאי שבת נפטרים מהחיוב: "בספר כל בו (הלכות שבת סימן מא) מסביר טעמו של דבר שמברכין על האש רק במוצש"ק, בזה"ל: לפי שהיה תחילת ברייתו במוצאי שבת מברכין עליו במוצאי שבת, ועוד היה נאסר בכל יום השבת ועכשיו הותר, וכיון שבירך עליו במוצאי שבת שוב אין צריך לברך עליו כל השבוע, כמו שמברכין בכל שאר הנאת ברכת הנהנין, לפי שאין הפסק להנאתו שכל היום הוא צריך לאפות ולבשל בו ולחמם כנגדו, וכיון שכן אין אדם מסיח דעתו ממנו, עכ"ל. משמע מדברי כל בו אלה שבעצם היו צריכים לברך על האש בכל עת שנהנין ממנו בכל ימות השבוע, ורק יוצאים ידי חובה על ידי הברכה שמברכים במוצש"ק לפי שאין הפסק להנאתו, ואין אדם מסיח דעתו ממנו. ואם כן לפי זה שפיר יכול להחשב זה בכלל מ"ע שאין הזמן גרמא, ושפיר צריכים גם הנשים לברך על זה".

 

סוף דבר, כאשר נעמוד למנין דברי הפוסקים, נווכח כי רובם ככולם נקטו להלכה ולמעשה שנשים רשאיות לברך על הנר במוצאי שבת, הלוא המה: האגרות משה, קנין תורה, באר משה וציץ אליעזר המובאים לעיל.

וכן נקט הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן כז) כי "נעלם מעינו הבדולח [של בעל המשנה ברורה] שכבר ישבו על מדוכה זו רבותינו האחרונים, ורובם ככולם חבל נביאים פסקו לחייב הנשים בברכת בורא מאורי האש, ומעידים בגדלם שכן המנהג".

וכן הובא בספר ועלהו לא יבול (עמ' קמו) משמו של הגרש"ז אוירעבך שאמר: "אף שהביאור הלכה מסתפק בכך, מכל מקום מנהגינו שנשים מברכות ברכת הנר".

וגם בספר אשרי האיש (פרק יג) הביא כי לדעת הגרי"ש אלישיב: "אשה המבדילה יכולה לברך על הנר, וראיה לדבר מהריטב"א בפסחים דף נד ע"א שכל מה שתיקנו רבנן כעין דאורייתא תקון. וכמו שנשים חייבות בכל מצות שבת, חייבות גם בהבדלה ובברכת הנר, ונשים יכולות לסמוך ע"ז ולברך בורא מאורי האש. ודברי הביאור הלכה צ"ע".

– כו –

חיוב נשים בברכת הנר במוצאי יום כיפורים

ונראה כי גם הביאור הלכה שהסתפק האם נשים חייבות בברכת הנר במוצאי שבת, ונטה לומר שאינן מחוייבות, מודה במוצאי יום הכיפורים שבוודאי הן חייבות בהבדלה על הנר. וזאת על פי המבואר בהרחבה בענף א' שברכת הנר נועדה להבדיל מקדושת יום הכיפורים שלא נהנו בו מאיסור הבערה [שלא כבשאר ימים טובים], וחיוב זה מוטל כמובן גם על הנשים שנאסר עליהן ליהנות מהאור ביום הכיפורים.

ומצאתי שכן נקט ידידי הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן שג) "והעיקר נראה דתיקנו חיובא במוצאי יוה"כ, כיון דשורש הדין כדי לידע שאסור הבערה ביוה"כ כיון דאין היתר אוכל נפש, ולא דמי לשאר ימים טובים. וכיון שגם נשים חייבות בצום ואסורות במלאכה ביוהכ"פ, חייבות גם כן בברכה זאת ששייך לה שזהו סיבת המצוה. ואם כן יתכן דאפילו להפוסקים דפטורות מהבדלה מכל מקום חייבות במוצאי יוהכ"פ בברכת מאורי האש".

ובשל כך תמוהים בעיני דברי הפסקי תשובות (סי' תרכד אות ד) שכתב: "ואותם נשים שבעליהם מתעכבים בבית הכנסת במוצאי יום הכיפורים, או שממתינים לזמן צאת הכוכבים דרבנו תם, ולהן קשה התענית. לכתחילה תשתדלנה לשמוע הבדלה מאחר, ובפרט אם יום הכיפורים חל באחד מימי החול. ואם אין באפשרותם לשמוע מאחר יכולות להבדיל בעצמן, וישתו מכוס הבדלה לכל הפחות שיעור מלוא לוגמיו". והוסיף על כך: "ונראה דעל כל פנים לא תברך לעצמה על הנר כיון שבעלה יבוא אחר כך ויכולה לשמוע ממנו". אולם לפי המבואר לעיל, הרי אין כל סיבה שלא תברך על הנר, שכן במוצאי יום הכיפורים, בוודאי גם נשים חייבות בהבדלה על הנר.

– כז –

הבטת נשים בציפרניים לאור הנר

ממוצא הדברים נראה עוד נפק"מ בין ההבדלה במוצאי שבת להבדלה במוצאי יוה"כ.

בשו"ע (או"ח סי' רצח סע' ג) נפסק: "נוהגים להסתכל בכפות הידים ובציפרנים". וכתב הגר"ח נאה בספרו קצות השלחן (בדי השולחן סימן צו ס"ק יב) "אבל לא ראיתי שנשים יביטו בצפרנים אחר בורא מאורי האש. ואפשר הטעם על פי מה שכתב הפמ"ג (אשל אברהם ס"ק ה) טעם הבטה בצפרנים לפי שאדם הראשון קודם החטא היה לבושו כולו ציפורן, כשחטא נפשט ונשאר רק הצפרנים, עיי"ש. על כן נהגו הנשים שלא להביט בציפרניים, כי הן גרמו לזה. וכעין זה כתב השל"ה על מה שנהגו שלא לשתות מיין הבדלה, לפי שעץ הדעת גפן היה".

ומסתבר כי חילוק זה אינו מתייחס כלל להבדלה במוצאי יום הכיפורים, שבו חיוב הנר הוא על 'נר ששבת', וגם נשים חייבות בהבדלה זו, כי חיוב הנר במוצאי יוה"כ נובע מהצורך להבדיל מקדושת יוה"כ שלא נהנו בו מאיסור הבערה [שלא כבשאר ימים טובים], וחיוב זה מוטל כמובן גם על הנשים שנאסר עליהן ליהנות מהאור ביום הכיפורים. ולכן אין סיבה להבדיל בין נשים לגברים בענין ההסתכלות על הציפרניים בשעת ההבדלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורי רץ כצבי נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

שיעורי
רץ כצבי

פירוק סוכה בחול המועד

פירוק סוכה בחול המועד אחד מבני החבורה, ידידי ר' בן ציון יששכר דוב (בארי) קאהן הי"ו שהה בארץ ישראל בימי חג הסוכות, ולפני שחזר לביתו

קרא עוד

רפואה ביום טוב

רפואה ביום טוב מעשה שהיה, בשעת אמירת השיעור בליל שבועות, חש אחד הלומדים בראשו, ובכדי להמשיך בסדר לימודו, רצה ליטול תרופה להקלת הכאב. והשאלה היא,

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
עולמות בעיון

יין מזוג במים

 א. מזיגת יין חי בסוגיות הש"ס מבואר כי שתיית יין נעשית על ידי מזיגתו במים כדי לעדן את טעמו וחריפותו. נפקא מינה לענין ברכת בורא

קרא עוד

מוציא מצה

א. מוציא מצה – על איזו מצה בוצע ומברך מצוה מדאורייתא לאכול כזית מצה בליל הסדר, והנה חז"ל דרשו מלשון הפסוק "לֶחֶם עֹנִי" – "מה

קרא עוד

תולעים בדגים

א. תולעים שלא פירשו – סוגיית הגמרא ודברי הראשונים בדברי הגמרא בחולין מבואר כי תולעים שנוצרו בתוך פרי מותרים באכילה כל זמן שלא פירשו ממנו.

קרא עוד

מזיק בפורים

א. המזיק מחמת שמחה – מקורות ופסק הלכה דברי רבותינו הראשונים בעניין חטיפת האתרוגים והלולבים בחג הסוכות • היזק מחמת שמחת חתן וכלה • הכאה

קרא עוד

ארבע כוסות

א. שתיית ארבע כוסות – התקנה והטעם במסכת פסחים מבואר החיוב לשתות ארבע כוסות, ואף שמצוה זו היא תקנת חכמים, בתלמוד ירושלמי נאמרו כמה טעמים

קרא עוד

לקבלת תוכן
איכותי למייל

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.