גרף של רעי

תקציר השיעור

א. טלטול גרף של רעי – סוגיות הגמרא

מקור היתר טלטול גרף של רעי, בסוגיות הגמרא במסכת שבת ובמסכת ביצה • טלטול צואה של תרנגולים • טלטול עכבר מת • טלטול אוסף גרעיני תמרים • טלטול שיירי כוסות • מקור איסור עשיית גרף של רעי לכתחילה • איסור הזמנת נכרים לסעודות שבת משום "עשיית גרף של רעי לכתחילה".

ב. טלטול גרף של רעי – פסק הלכה

פסקי השלחן ערוך והמשנה ברורה • טלטול דברים מאוסים המונחים על שולחן האוכל.

ג. גדר היתר טלטול גרף של רעי – הותרה או דחויה

העדפת הטלטול ע"י גוי או ע"י קטן • העדפת הטלטול כלאחר יד • טלטול גרף שאפשר לכסותו. • טלטול גרף שהיה ניתן לסלקו מערב שבת • טלטול מוקצה אחר לצורך סילוק הגרף • דעות הפוסקים האם גדר ההיתר הוא "הותרה" או דחויה" • נפק"מ בין הדעות.

ד. מה נקרא ונחשב "גרף של רעי"

"רעי קיא וצואה" או כל דבר הגורם לאי נעימות • אינו מקפיד על כך אך אשתו מקפידה מחמת אורחים • טישיו מלוכלך • סירים מרוקנים • עטיפה של סוכריה • שקצים ורמשים חיים או מתים. • מפגעים רוחניים כ"גרף של רעי" • חמץ בפסח כ"גרף של רעי" • עיתון עם תמונות תועבה.

ה. מקום הימצאות ה"גרף של רעי"

ההיתר לטלטל נאמר באופן שהגרף מונח בחצר שיושבים בה • סילוק גרף המונח במבוי • סילוק גרף המונח במטבח • סילוק גרף המונח בלובי הבניין • טלטול גרף המונח ברחוב • איסוף גללים של כלב ברשות הרבים

ו. אין עושים גרף של רעי לכתחילה

חילוק בין עשיית מעשה בגרף עצמו לבין ישיבה במקום הגרף • טעם איסור עשיית גרף של רעי לכתחילה, משום הערמה הניכרת • עשיית גרף של רעי תוך כדי שימוש רגיל • הכנסת ממחטות משומשות בכיס ולאחר זמן השלכתן לאשפה • הנחת טיטול מלוכלך על שידת ההחתלה ולאחר זמן טלטלו לאשפה.

ז. הנחת כלי לקליטת מים דולפים

איסור "עשיית גרף של רעי לכתחילה" בהנחת כלי תחת מים שאינם ראויים לרחיצהנטילת ידיים של שחרית לתוך כלי • נטילת מים אחרונים לתוך כלי • הנחת כלי תחת מים הנוטפים ממזגן.

ח. היתר טלטול "גרף של רעי" – סיכום

סילוק גרף של רעי ע"י מוקצה אחר • סילוק דבר שעתיד להיות גרף של רעי • דין פינוי פחי האשפה שבבתים • דין מוקצה בסירי תינוקות [העשויים ממתכת, מגומי, מפלסטיק או מפורצלן] • גדר איסור עשיית גרף של רעי לכתחילה • היתר ישיבה בכוונה במקום הגרף, במקום הפסד.

גרף של רעי

גרף של רעי

א. טלטול גרף של רעי – סוגיות הגמרא

מעיקר הדין, 'גרף של רעי' [הכלי המיועד לעשיית צרכים], לכאורה היה אמור להיות אסור בטלטול, משום שהוא מוקצה ואין בו כל שימוש. אמנם, בדברי הגמרא (1א) מבואר, כי מותר לסלק צואה של תרנגולים מפני שהיא מאוסה, אך אם היא מונחת באשפה [פירש רש"י, שלא רמי קמייהו] אסור לטלטלה.

  • עוד מבואר בגמרא (1ב) כי רב הונא בריה דרב יהושע היה צובר את גרעיני התמרים שאכל, עד שהיו נמאסות בעיניו, ואז היה נוטלן בהיתר כדין נטילת גרף של רעי. על מנהג זה הקשה רב אשי "וכי עושין גרף של רעי לכתחילה" – דין זה יבואר להלן [אות ו].
  • עוד מבואר בגמרא (2א) כי רבה הורה לאביי להכניס את מיטתו לבית הריחיים, על מנת שיוכל לטלטל הריחיים מפני הגשם. ואביי התקשה בהוראה זו, מדוע אין בה משום "אין עושים גרף של רעי לכתחילה", וראה מה שתירצו התוספות בענין זה [כאמור, דין זה יבואר להלן, אות ו].
  • בגמרא (2ב) מבואר כי היה מקום לאסור הזמנת נכרים לסעודות שבת, כי בכך יוצר צורך לטלטל את שיירי כוסותיהם [המוגדרים כגרף של רעי], ועובר על "עשיית גרף של רעי לכתחילה".

 

ב. טלטול גרף של רעי – פסק הלכה

דברי הגמרא נפסקו להלכה בשלחן ערוך ובמשנה ברורה (3א).

עוד נפסק במשנה ברורה (3ב; ס"ק קטו) כי כאשר התקבצו הרבה קליפות יחד, ומאוס להניחן בצורה זו על השולחן, מותר לפנותן בידיים כדין גרף של רעי, וכמנהגו של רב הונא בריה דרב יהושע (1ב).

 

ג. גדר היתר טלטול גרף של רעי – 'הותרה' או 'דחויה'

יש לעיין האם צריך אדם להשתדל שלא להזדקק להיתר טלטול גרף של רעי. דעת ערוך השלחן (4א) כי כאשר ניתן לפנות את הגרף ע"י נכרי או קטן – יש לעשות כן, ולא לטלטל את הגרף בעצמו, ואמר רבי משה פינשטיין (4ב) כי הסברא מחייבת כדברי הערוך השלחן, להעדיף לטלטל ע"י נכרי [אמנם בענין העדפת הקטן, דעתו כי אין לבקש מקטן לפנות גרף של רעי, מפני שיש לחוש שהקטן ילמד מכך כי מותר לו לטלטל מוקצה]. אולם בגיליון אזמרה לשמך (4ד) כתב כי דברי הערוך השלחן מחודשים, ואין כל צורך להעדיף לטלטל את הגרף כלאחר יד, אלא מותר לטלטלו בידיים לכתחילה.

בספר חוט שני (4ג) כתב כי נדונים אלו תלויים בחקירה יסודית בגדר היתר טלטול גרף של רעי: האם היתר זה הינו היתר גמור – 'הותרה', או שמא הוא רק נדחה מפני כבוד הבריות – 'דחויה'. דעת ערוך השלחן כי היתר זה הוא בגדר 'דחויה', ועל כן יש להימנע ככל הניתן מלהזדקק אליו, אך יש הסבורים כי היתר זה הינו בגדר 'הותרה', ולכן אין כל צורך להימנע מלהשתמש בהיתר זה, ואין ענין להעדיף את טלטול הגרף ע"י גוי או ע"י קטן, או כלאחר יד.

בספר שבילי הלכה (5) הרחיב בביאור חקירה זו, והביא כמה וכמה נפק"מ בין ההגדרות:

[א] טלטול הגרף באופן שאפשר לטלטלו בהיתר [או בצורה האסורה פחות, כגון ע"י טלטול בגופו וכדומה].

[ב] טלטול גרף שאפשר למנוע את המאיסות ע"י שיכפו עליו כלי ויכסוהו.

[ג] טלטול גרף שהיה אפשר לסלקו מערב שבת [ועי' דעת הערוך השלחן (4א; סע' סא)].

[ד] דבר שאינו מאוס, אך במשך הזמן יימאס ויהיה כגרף של רעי.

[ה] כפרה למטלטל גרף של רעי, כדין כפרה על כל האיסורים שנדחים מפני כבוד הבריות.

[ו] טלטול מוקצה אחר לצורך כיסוי הגרף וכדומה.

[ז] טלטול גרף של רעי המאוס לרוב בני האדם ע"י אדם שבעיניו אין הגרף מאוס.

 

ד. מה נקרא ונחשב "גרף של רעי"

יש לעיין מה נכלל בגדר "גרף של רעי" – האם כל דבר הגורם לאי נעימות לשוהה במחיצתו נכלל בגדר "גרף של רעי", או שמא רק דברים מאוסים ביותר, וכדברי השו"ע (3א; סע' לד) "כל דבר מטונף, כגון רעי וקיא וצואה".

והנה בדברי הגמרא (1א, 2א) מבואר כי עכבר מת נכלל בגדר "גרף של רעי". וכן מבואר (1ב) כי אפילו גרעיני תמר המונחים על השולחן נחשבים "גרף של רעי". עוד מבואר בגמרא (2ב) כי אף שיירי כוסות מוגדרים כ"גרף של רעי".

בנדון זה – דעת רבי משה פינשטיין (7א) כי ההיתר נאמר אף באופן שהגרף לא מאוס ממש, והכל תלוי לפי האדם, וכן דעת רבי שלמה זלמן אויערבך (7ב; ד"ה ומצאתי) שכל דבר הגורם אי נעימות מותר בטלטול מדין גרף של רעי. גם בגיליון אזמרה לשמך (9א) כתב כי כל דבר שמפריע לאדם מחמת מאיסות, ולא נעים לשהות במחיצתו – אף שאינו מאוס ממש – נחשב גרף של רעי [כגון קליפות פיצוחים, קליפות בננה, טישיו מלוכלך, סירים מרוקנים, שקצים ורמשים ועוד]. דעה זו נפסקה גם בפסקי תשובות (8ב).

אמנם לדעת רבי ישראל יעקב פישר (7ב; אות ב), רק דברים המאוסים ממש כקיא וצואה נכללים בהיתר טלטול "גרף של רעי". וראה בספר שלמי יהונתן (8א) שכתב, כי נדון זה כבר שנוי במחלוקת ראשונים.

  • כלי הגורם נזק רוחני האם נכלל בגדר "גרף של רעי" – בשו"ע (סימן תמו סע' א) נפסק כי המוצא חמץ בביתו ביום טוב, כופה עליו את הכלי, אך אסור לטלטלו, ולפי זה יש לדון מדוע לא התירו זאת מדין "גרף של רעי" רוחני.

בשו"ת מנחת שלמה (9ב) חילק בין "גרף של רעי" שהוא סבל לגוף, וסבל זה הוא יותר קשה מהסבל הנגרם לנשמה מאיסור "בל יראה", מפני ש"אם אומרים לו שהוא אנוס, שוב אינו צריך לסבול". ומבואר כי לדעתו אין להגדיר כלים הגורמים נזקים רוחניים כ"גרף של רעי", וכן פסק בפסקי תשובות (9ד) כי מפגעים רוחניים אינם בגדר "גרף של רעי", ויש לכפות עליהם כלי או לטלטלם כלאחר יד.

אמנם בשו"ת משנת יוסף (9ג) כתב כי עיתון עם תמונות תועבה מוגדר כ"גרף של רעי", ו"כשם שצואה או עכבר מאוסים לבני אדם מבחינה גשמית, כן תמונות תועבה מאוסים לירא ה' יותר מזה ונפשו סולדת".

 

ה. מקום הימצאות ה"גרף של רעי"

בדברי הגמרא (2א) מבואר כי היתר טלטול "גרף של רעי" נאמר רק כאשר הגרף מונח במקום שימוש בני אדם, וכן נפסק להלכה בשלחן ערוך (3א; סע' לד) "אם היו בחצר שיושבים בה מותר להוציאם לאשפה וכו', ואם היו בחצר שאינו דר שם אסור להוציאם".

ממוצא הדברים דנו הפוסקים האם מותר לפנות גרף הנמצא במטבח. דעת החוט שני (10א) כי אם בני הבית לא אוכלים במטבח בשבת אין היתר להוציא משם את הגרף, אך אם המשתמשים במטבח נמצאים שם זמן מרובה כדי לסדר את המאכלים לסעודה, מותר לסלק משם את הגרף. ובגיליון אזמרה לשמך (11א) כתב להתיר מפני שהמטבח נחשב כמקום שמשתמשים בו.

בדברי המשנה ברורה (3א; ס"ק קלא) התבאר כי מותר לטלטל את הגרף אף כאשר הוא מונח במבוי במקום דריסת הרגל. וכתב על כך בגיליון אזמרה לשמך (11א) כי ההיתר נאמר דווקא במבוי שאנשים מתעכבים בו, וכן בלובי של בניין וכדומה, אך אם הגרף נמצא בחדר מדרגות, אסור לטלטלו משם.

עוד נחלקו הפוסקים בדין גרף של רעי המונח ברחוב שבני אדם עוברים בו. לדעת ה"שמירת שבת כהלכתה" (10ג) מותר לסלקו משם, אך בספר חזון עובדיה (10ב) חולק על כך ואוסר לטלטל גרף הנמצא ברחוב, מפני שאומרים לאדם "לך מהר לדרכך ואל תביט אנה ואנה".

ממוצא הדברים דנו הפוסקים האם מותר לאסוף צואת כלבים הנמצאת ברחוב, ברשות הרבים. ונראה כי הדבר תלוי במחלוקת השמירת שבת כהלכתה והחזון עובדיה. וראה בשו"ת אבני דרך (11ב) שהתיר לאסוף גללי כלב ברשות הרבים כשהם מאוסים לרבים. אמנם יש לדון האם יש בכך משום איסור עשיית גרף של רעי לכתחילה.

 

ו. אין עושים גרף של רעי לכתחילה

בגמרא (2ב) מבואר כי היה מקום לאסור הזמנת נכרים לסעודות שבת, כי בכך יוצר צורך לטלטל את שיירי כוסותיהם [המוגדרים כ"גרף של רעי"], ודין הוא ש"אין עושים גרף של רעי לכתחילה".

עוד מבואר בגמ' (1ב) כי יש שאסרו לקבץ קליפות תמרים, מחמת דין "אין עושים גרף של רעי לכתחילה". דין זה נפסק להלכה בשלחן ערוך (3א; סע' לו).

ובגמרא (2א) מבואר כי רבה הורה לאביי להכניס את מיטתו לבית הריחיים על מנת שיוכל לטלטל הריחיים מפני הגשם. ואביי התקשה בהוראה זו, מדוע אין בה משום "אין עושים גרף של רעי לכתחילה". ובדברי התוספות (שם ד"ה) מובאים ב' תירוצים:

[א] מותר לעשות גרף של רעי לכתחילה במקום הפסד. [ב] איסור עשיית גרף של רעי לכתחילה נאמר באופן שעושה מעשה בפסולת עצמה [כגון שמניחה במקום בו שוהים בני אדם, או שמזמין נכרים שייצרו גרף של רעי ע"י שיירי כוסותיהם], אך כשאינו מעשה בפסולת עצמה אינו עובר על איסור עשיית גרף של רעי לכתחילה [ולכן מותר ללכת ולשבת במקום בו כבר נמצא הגרף, וע"י כך לטלטלו]. דינים אלו נפסקו להלכה בשלחן ערוך (3א; סע' לז).

  • סיכום ודוגמאות מעשיות: "ארחות שבת" (12א), גיליון אזמרה לשמך (12ב).

לעיל [אות ג] הובאו דעות הפוסקים בנדון גדר היתר הטלטול – 'הותרה' או – 'דחויה'. והנה לדעת הסוברים שגדר ההיתר הוא 'דחויה', פשוט כי אסור לעשות גרף של רעי לכתחילה, מפני שבכך גורם שיצטרכו לדחות איסור שבת. אך יש לעיין מדוע אסור לעשות גרף של רעי לכתחילה לדעת הסוברים שההיתר הוא בגדר 'הותרה', לכאורה לא אמור להיות כל איסור בלגרום צורך לטלטל את הגרף, שכן טלטול הגרף אינו אסור כלל. ובטעם הדבר ביאר בספר בשבילי הלכה (12ג, 13א) כי האיסור לעשות גרף של רעי לכתחילה יסודו מדין הערמה הניכרת האסורה.

  • הפוסקים דנו האם אף שימוש רגיל של אדם, הגורר בעקבותיו עשיית גרף של רעי, נכלל באיסור עשיית גרף של רעי לכתחילה. בשיטה מקובצת (13ב) מבואר כי מותר לכתחילה לעשות גרף של רעי לצורך, כגון לזרוק קליפות ועצמות בשעת האכילה. על פי דבריו כתב בגיליון אזמרה לשמך (13ג) כי אדם אוכל ויש לו קליפה ביד, אינו מחויב ללכת להשליך את הקליפה לפח האשפה, אלא מותר לו להניח אותה על השולחן, ואע"פ שאח"כ יצטרך לטלטלה אין בכך איסור עשיית גרף של רעי לכתחילה. כמו כן כתב כי בעת החלפת טיטול מלוכלך לתינוק, מותר להניח תחילה את הטיטול על הרצפה או על שידת ההחתלה, ואין איסור עשיית גרף של רעי לכתחילה במה שגורם שאח"כ יצטרכו לטלטלו פעם נוספת לאשפה.

וראה בספר נחלת ישראל (13ד) שדן בהיתרים אלו, ובמה שכתב בנדון להכניס ממחטות משומשות בתוך הכיס ולאחר זמן להוציאם ולהשליכם לאשפה, או שמא יש בכך איסור עשיית גרף של רעי לכתחילה.

  • סיכום ופסקי הלכות למעשה – מעשה איש (14).

 

ז. הנחת כלי לקליטת מים דולפים

בשלחן ערוך (15א) נפסק כי מותר להניח כלי מתחת מים הדולפים בשבת, בתנאי שהמים הדולפים ראויים לרחיצה. אך אם אינם ראויים לרחיצה, אסור, משום ש"אין עושים גרף של רעי לכתחילה". ודן הביאור הלכה (שם) כיצד מותר ליטול ידיים לאחר השינה לתוך כלי, והלא אין המים הללו ראויים לרחיצה. עוד דן בטעם ההיתר ליטול מים אחרונים לתוך כלי [בביאור דעת הטור המובאת בביאור הלכה, ראה בספר ארחות שבת (15ב; הערה תקיט)].

ממוצא הדברים דנו הפוסקים האם וכיצד מותר להביא כלי ולקבל בו מים המנטפים מהמזגן לרצפת הבית. בספר ארחות שבת (15ב) כתב כי הטור והרמב"ם נחלקו בדין זה [ומחלוקתם שייכת אף לאיסור "ביטול כלי מהיכנו"], ובמקום צורך גדול יש להקל בזה [עוד נכתב שם (סוף הערה תקיט) כי במציאות השכיחה בזמננו לכאורה הדבר יהא מותר לכו"ע]. אך אם יניח בכלי חפצי היתר באופן שכאשר יכנסו בו המים יהא בסיס לאיסור ולהיתר, הדבר יהא מותר לכל הדעות. ובספר שמירת שבת כהלכתה (16א) התיר להניח כלי תחת המים הנוטפים מן המזגן, אם הטיפות נוטפות במקום ששוהים בו בני אדם.

 

ח. היתר טלטול "גרף של רעי" – סיכום

בספר פסקי תשובות (16ב) סיכם את הנדונים הבאים הלכה למעשה:

  • סילוק גרף של רעי ע"י מוקצה אחר, או בשינוי וכלאחר יד כשאפשר בכך.
  • סילוק דבר שעתיד להיות גרף של רעי, ודין פחי האשפה שבבתים [טלטולו טרם שעולה על גדותיו ומעלה סירחון וצחנה; טלטולו לאחר שעלה על גדותיו; פינוי האשפה לפח שברחוב מבלי להניחה מחוץ לבית כדי לקחתה לאחר זמן].
  • דין מוקצה בסירי לילה של חולים וסירי תינוקות [חילוק בין סירים העשויים מזכוכית ומתכת, מפלסטיק, גומי או ניילון, לסירים העשויים מחרס, פורצלן, קרמיקה או אזבסט].
  • גדר איסור "אין עושין גרף של רעי לכתחילה", והיתר התנהגות רגילה אע"פ שהיא גורמת לעשיית גרף של רעי.
  • היתר ישיבה בכוונה במקום הגרף של רעי כדי שיוכל לסלקו משם [במקום הפסד].

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

נקימה ונטירה

נצטווינו בתורה: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר", ויש לברר גדרי איסורים אלו ופרטיהם. א. ראשית כל, דנו הפוסקים, האם איסור נקימה נאמר

קרא עוד

הלל בראש חודש

א. חיוב הלל בראש חודש – מנהג – סוגיית הגמרא ודברי הראשונים בדברי הגמרא מבואר כי בשונה מאמירת הלל בימים

קרא עוד

כתיבה בחול המועד

א. במשנה מפורשים דיני כתיבה בחול המועד: "ואלו כותבים במועד, קידושי נשים, גיטין ואגרות של רשות. אין כותבים שטרי חוב

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.