האדם והמלאכים – מי נעלה יותר
א. מדברי חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים יש משמעויות סותרות לכאורה, מי נמצא בדרגה גבוה יותר – האדם או המלאכים, כפי שכתב בספר נפש החיים (שער א פרק י) "בענין שינוי דעות שבין גדולי הראשונים ז"ל [הרמב"ן, אבן עזרא, ועיין רס"ג ומורה נבוכים], אם האדם מישראל גדול מהמלאך, או מלאך גדול ממנו. וכל אחד משתי הדעות מביא ראיות מפורשות ממקראות מפורשים". נציין בקצירת האומר, מקורות לדברים:
- במסכת סנהדרין (צג, א) אמר רבי יוחנן: "גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת".
- בדברי המדרש (תנחומא, ויקרא פרשה א) מובא: "גדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינם יכולים לשמוע קולו, שנאמר (יואל ב, יא) וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ, אלא עומדים ונבהלים, והצדיקים יכולים לשמוע קולו, שנאמר וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ".
- במסכת חולין (צא, ב) מבוארת חביבותם של ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת: "שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם. וישראל מזכירים את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירים את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב (ישעיה ו, ג) קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת. ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר (איוב לח, ז) בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר, והדר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹקִים".
- באבות דרבי נתן (פרק מד) מובא: "ישראל נקראו קדושים ומלאכי השרת נקראו קדושים, ולא ידעת איזה מקודש זה מזה, כשהוא אומר (ירמיה ב, ג) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', אתם מקודשים לפני יותר ממלאכי השרת".
- מאידך גיסא, מו"ר רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון, הביא את דברי הרמח"ל (דרך ה' פרק ג אות ה) "אך הבריה העיקרית באמת היא המין האנושי, וכל שאר הנבראים בין הגבוהים ממנו ובין השפלים ממנו, אינן אלא בעבורו להשלמת ענינו, לפי כל הבחינות הרבות והשונות הראויות לימצא בהם", אשר משמע מהם כי המלאכים גבוהים בדרגם מהאדם. וכן נראה מדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ז ה"ו), ששיבח את מעלת משה רבנו ש"נתקדש בקדושת המלאכים", ומשמע כי המלאכים נמצאים בדרגה גבוה יותר מהאדם.
לבירור דרגת האדם והמלאכים – מי נעלה יותר, נעיין בדברי האור החיים הקדוש, ונמצא בהם תוספת וביאור.
קדושים תהיו – בדרגת מלאכים הנקראים "קדושים"
ב. בתחילת הפרשה, ביאר האור החיים הקדוש (ויקרא יט, ב) את הציווי "קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם", כי האדם המקדש עצמו במעשיו הוא בדרגת המלאכים הנקראים קדושים, וזה לשונו: "עוד ירצה קְדשִׁים תִּהְיוּ, כמלאכים הנקראים קדושים, ככתוב (דניאל ח, יג) וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ". והוסיף: "ולצד שהקב"ה השרה שכינתו בתוך בני ישראל ועשאם בני פלטין שלו במקום המלאכים, וצא ולמד מה שאמרו בספר הזוהר (ח"ב דף ק"מ ע"ב) על זמן שהשרה הקב"ה שכינתו בתחתונים כמה היתה הרגשת בני עליון, על שבחר ה' באוכלוסי ישראל יותר מאוכלוסי המלאכים. ולזה צוה ה' את אוכלוסיו המובחרים שהן הנה מלאכיו, ולהם יקרא קדושים. וכשנכנסתם בגדר זה להיות אוכלוסי במקום המלאכים, צריכים להיות קדושים". כלומר, המלאכים הם הנקראים "קדושים", ולכן כאשר ישראל נבחרו להיות במקום המלאכים, מוטל עליהם להיות "קדושים".
וכן מתבאר בדברי אור החיים הקדוש בהמשך הפרשה בביאור הפסוק (ויקרא כ, ז) "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם", וזה לשונו: "יצו ה' שיהיו נוטים אל בחינת הקדושה, ובזה הוא מבטיחם שיהיו במדריגת מלאכים הנקראים קדושים, דכתיב (דניאל ח, יג) וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ, והוא אומרו וִהְיִיתֶם קְדשִׁים". כאשר ישראל זוכים להתעלות להיות בבחינת "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם", דהיינו מדריגת "קדושים", הרי הם במדריגת המלאכים ה"קדושים". וכמו שמסיים שם האור החיים הקדוש. "נמצאת אומר כי קדושיו במקום המלאכים הם ישראל".
מעלה זו של ישראל, שנבחרו בהיות קדושים להחליף את המלאכים, נרמזה בפסוק (דברים לג, ב) "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבֲבֹת קֹדֶשׁ", כפי שביאר האור החיים הקדוש: "כי הניח ה' צבא מעלה רִבֲבֹת קֹדֶשׁ ובא אצל ישראל, ופירוש וְאָתָה, בא בהחלט מהם, ועשה במקומם עמו ונחלתו. וכן היה ששם בסיני צוה לישראל (תרומה כה, ח) (ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, ועזב עליונים. ותמצא בספר הזוהר (ח"ב דף ק"מ ע"ב) כמה נצטערו צבא השמים, כשקבע ה' דירת שכינתו בתחתונים אשר בחר לו".
באמצעות התורה תגדל ותעלה מעלת האדם למעלה מהמלאכים
ג. לכשנעמיק עוד, נראה בדברי האור החיים הקדוש, כי במה שישראל הם "קדושים", ונבחרו במתן תורה להיות במקום המלאכים, אין זה מפני שהם שווים להם במדרגתם, אלא זהו מחמת שבאמצעות התורה, הם יכולים להתעלות לדרגה הגבוהה יותר מהמלאכים.
וכן כתב בפירוש הפסוק (שמות יט, ו) "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", שנאמר בעת שבני ישראל חנו למרגלות הר סיני, טרם מעמד קבלת התורה: "כי מעתה [מזמן בקבלת התורה] יהיו הם בבחינת פמליא של מעלה. כי למעלה יש להאדון משרתיו, ומשמשים לפניו במרום, ולהם יקרא כהנים. גם יש לפניו צבא רב הנקרא קדוש, דכתיב אֶחָד קָדוֹשׁ. ואמר ה' כי אותם יעשה ה' במקום כהנים וקדושי העליונים. וכן היה, שצוה לעשות לו בית לשכון בתוכנו, ובחר ממנו כהנים, וצוה לנו (ויקרא יא, מד) וִהְיִיתֶם קְדשִׁים. וכפי זה אומרו וְאַתֶּם, חוזר הדבר לכללות ישראל, והוצרך לומר תיבת וְאַתֶּם, לבל יחשבו כי דבריו להם על העתיד לבוא, בעלות הנפש אחר הפרדה מהגוף, ישיג הרוחניות, מעלות הסדורות, אבל בחיים חיותו תרחיק הדעת השגה זו. לזה אמר וְאַתֶּם, פירוש אתם בעצמיכם, בעלי גוויה, תשיגו מעלה זו. ומצינו שהצדיקים השיגו מעלה זו שנקראים מלאכים וקדושים. כי באמצעות התורה תגדל ותעלה מעלת האדם עד אין קץ למעלה מהמלאכים. וזה לך האות, כי ה' בחר ליותר מעלה לקדושת מקום כבודו עם ישראל[1]. הא למדת כי הם למעלה מהם, כי מעלין בקודש ואין מורידין". מבואר איפוא, כי בבואם לקבל את התורה, נאמר להם, ש"בעלי גוויה" קרוצים מחומר גשמי, יכולים להעפיל למדרגות הגבוהות יותר מהמלאכים. וזאת באמצעות התורה, אשר תקדש ותרומם אותם "עד אין קץ", גבוה מעל גבוה.
ענין זה מרומז גם בפסוק (ויקרא כו, יא) "וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם", מלשון "רבנות". כדברי האור החיים הקדוש, שהקב"ה "הגדילם על המלאכים כהני עליון, שיהיו הם קרובי המלך וגדולי העליונים".
מלאכי השרת אינם יכול להיות במחיצתם של ישראל
ד. ונראה להמתיק את דברי האור החיים הקדוש במה שכתב "כי באמצעות התורה תגדל ותעלה מעלת האדם עד אין קץ למעלה מהמלאכים", על פי מה שכתב בפרשת בלק על מעלתן של ישראל, המבוארת בדברי המדרש (במדבר רבה כג פרשה כ, כ) על הפסוק (במדבר כג, כג) "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל", ודרשו חז"ל: "ראתה עינו [של בלעם] את ישראל יושבים לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לעתיד לבוא, ושואלים ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה. ומלאכי השרת רואים אותם ושואלים אותם, מה הורה לכם הקב"ה, לפי שאינם יכולים להיכנס במחיצתם". וביאר האור החיים הקדוש (שם), כי לעתיד לבוא, כאשר ישראל יתעלו להיות "בגדר שלימות המעלה", תהיה מעלתם גדול יותר מן המלאכים "והוא מה שגמר אומר כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וגו', ואמרו רבותינו ז"ל, שהמלאכים ישאלו לְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל".
ומוסיף האור החיים הקדוש בפרשת כי תשא (שמות לא, טז) כי זו היא ה"בְּרִית עוֹלָם בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" המובטחת לעתיד לבוא, שבו "אין זר אתנו בעולם הלז [העולם הבא]. ואולי שגם המלאכים לא ישבו במסיבתינו בעולם זה [דהיינו העולם הבא], כי הוא למעלה מעולם המלאכים. ועל דרך אומרו כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל, ואמרו רבותינו ז"ל, שהמלאכים ישאלו לישראל הקרובים לאל מַה פָּעַל אֵל".
ובאותו הזמן, יהיו המלאכים בבחינת "שיריים" לכלל ישראל, כאמור בפסוק בברכות שבפרשת כי תבוא (דברים כח, ט) "יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ", ופירש האור החיים הקדוש: "ודקדק לומר תיבת לוֹ, להעיר שיהיו ישראל במקום המלאכים שברר ה' לו, לעמוד לפניו, שנקראים קדושים, דכתיב (דניאל ח, יג) וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ. יקים ה' אותנו במקומם לעם קדוש, ויהיו המלאכים שיריים להם, וכן אמר (במדבר כג, כג) כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וגו'".
ומצאנו בזה תוספת דברים בספר נעם אלימלך (פרשת בהר), שהוסיף בביאור דברי חז"ל במדרש הנ"ל, שהמלאכים שואלים את ישראל מה לעשות: "הפירוש הוא כך, שעתידים הצדיקים שיהיו במדרגתם כל כך גדולה שהקב"ה יעשה כל מה שיצוו בבל ישונה. ועל ידי מי השי"ת עושה, על ידי מלאכיו שהם שלוחיו לכל דבר המלך. והלכך יהיו שואלים [המלאכים] לצדיקים לאמר אתה יודע כל מה שיפעל השי"ת וכל מה שיצוה אותנו לעשות, כי אתה הגוזר. ובכן אמור לנו מַה פָּעַל אֵל, איזה פעולה שנעשה ונלך בשליחותינו זריזין, ככל דברך הטוב כן נעשה".
ונראה כי בחינה זו, מבוארת בדברי חז"ל שהביא האור החיים הקדוש בפרשת וירא (בראשית יח, א) כי הצדיק נעשה "מרכבה לשכינה"[2]. וביאר הישמח משה (פרשת וירא ד"ה ובזה נ"ל) את כוונת הדברים: "בזמן שהצדיקים בדור, הקב"ה מתלבש בצדיקים. אבל אם אין צדיקים, הוא כביכול מתלבש במלאכים. ולזה מלאכי המרכבה אי אפשר שישתלחו בשליחות, רק אם הצדיק נעשה מרכבה לשכינה". כלומר, כאשר יש צדיקים בדור, אזי הם ה"מרכבה" לשכינה, והמלאכים יכולים לבצע את שליחותם.
הקב"ה נתרצה בשבח "אלקי ישראל" יותר מהשבח "אלקי המלאכים"
ה. בשל עליונותם של ישראל על המלאכים, נקרא הקב"ה (תהלים ב, ד) "יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל", כי שבחו הגדול הוא במה שנקרא על שמם של ישראל. ושבח זה נעלה יותר משבחו כ"אלקי המלאכים"[3].
ענין זה מרומז בדברה הראשונה (שמות כ, ב) "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים", כמו שביאר האור החיים הקדוש (שם) "עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל בפסוק יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, כי לא נתרצה הקב"ה בתהלת מהלליו כשאמרו אלקי עולם, ולא אלקי המלאכים, אלא כשאמרו ברוך ה' אלהי ישראל. והוא אומרו אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, פירוש שלא נתרציתי בשום כינוי המעלות, אלא בקריאתו אֱלֹקֶיךָ, ובזה פרסם מעלות ישראל בעליונים".
וכן מתבאר בדברי האור החיים על הפסוק (דברים ד, ד) "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם", כי בשל מעלתם של ישראל, ייחד עליהם הקב"ה את שמו – ובכך נתעלו על כל צבא מרום: "כשאתם דבקים בה', פירוש שלבכם חפץ בו ובמצותיו, בזה הוא נקרא אלקיכם ביחוד. על דרך מה שאמרו ז"ל בפסוק יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, שלא נתרצה ה' בכל מהלל צבא השמים, עד שאמרו בתהלותיו ברוך ה' אלקי ישראל. כי לא בחר שתתייחד אלקותו אלא על ישראל. ולזה תמצא שאין מתברך ולא מתהלל באלקי שמים, ולא באלקי הארץ, ולא באלקי מלאכים, אלא אלקי ישראל".
ומכאן לימדנו האור החיים הקדוש "התעוררות נפלאה לאהבת ה'" – הנה דבריו המלהיבים על הפסוק (דברים ו, ה) "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ", וזה לשונו: "עוד ירצה לעורר איש ישראל לאהבת ה', על דרך אומרם ז"ל בפסוק יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, שלא בחר ה' מכל התהלות זולת כשהללוהו, ואמרו לפניו ברוך ה' אלהי ישראל, אז ישב על כסא מלכות עולם. והוא אומרו וְאָהַבְתָּ אֵת ה', לטעם זה שלא בחר להיות אלא אֱלֹקֶיךָ. ובהעיר האדם לבו לפרטים כאילו, תתנתק נפשו ותתר ממקומה בהתעוררות נפלא ורם באהבת הנאהב יתעלה רום תפארת כבודו".
והם הם הדברים ככל המבואר לעיל, ייחוד האלוקות על ישראל ושבחם נובע מהיותם עוסקים בתורה מתוך קדושה וטהרה, ובכך הם מתעלים על מדרגת המלאכים, כפי שסיכם האור החיים הקדוש בפרשת האזינו (דברים לב, ג) את הענין: "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא [היינו] נתינת טעם להנאמר אחר כך הָבוּ גֹדֶל לֵאלקינוּ, והוא על דרך מה שאמרו ז"ל בפסוק יושב תהלות ישראל, שלא ישב ה' על כסא התהלות, עד שאמרו צבא השמים ברוך ה' אלקי ישראל, ולא היה לו נחת רוח כשאמרו לו אלקי שמים וארץ ואלקי המלאכים. ולזה בא דברו הטוב כאן ואמר הָבוּ גֹדֶל ומעלה לדבר זה שאינו חפץ ליקרא אלא אלקינוּ, והוא אומרו לֵאלקינוּ. כי באמצעות שקוראים בתורה שהוא שם ה', והוא אומרו כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא, בזה כשמשבחים העליונים ואומרים ברוך ה' אלקי ישראל, שבח זה יש בו גדולה ושבח".
אך מעלה זו טומנת בחובה דרישה ותביעה, כפי שמסיים האור החיים הקדוש: "מה שאין כן כשאין ישראל עוסקים בתורה ואומרים המלאכים ברוך ה' אלקי ישראל, שבח זה גרוע מאד מטה מטה, וישתקע הדבר. שהרי הם מכחישים חס ושלום, כשאין עוסקים בתורתו, שבאמצעותה יחס אלקותו עלינו". מעלתם של ישראל שנקרא עליהם שם אלוקיהם, נובעת מעסק התורה והדבקות בו, כמו שנתבאר. ואם כן, כאשר ח"ו אין זה נעשה, קריאת שם אלוקיהם עליהם בשעה שמעשיהם מכחישים את הסיבה לכך, גורמת לקטרוג ח"ו.
"מהלכים בין העומדים" – יתרון האדם על המלאכים בכח מעשיו
ו. ממוצא הדברים נשוב להבין בתוספת ביאור ועומק את דברי הנפש החיים [אות א] "בענין שינוי דעות שבין גדולי הראשונים ז"ל, אם האדם מישראל גדול מהמלאך, או מלאך גדול ממנו.
וביאר הנפש החיים, שאמנם דרגת המלאכים גבוהה מהאדם בעצם מהותם, בגודל קדושתם ונפלאות השגתם. אולם המלאכים "עומדים" בדרגתם, ואילו לאדם יתרון עליהם במה שהוא "מהלך", ובכח מעשיו יכול לקשר ולייחד את כל העולמות, נעתיק בזה את דבריו הנפלאים: "כי ודאי מלאך גדול מהאדם, הן בעצם מהותו, הן בגודל קדושתו ונפלאות השגתו, אין ערך ודמיון ביניהם כלל, וכמו שכתב בזוהר חדש (בראשית, במדרש הנעלם בפרשת ויקרא אלקים לאור יום), השגת המלאכים היא השגה גדולה, משא"כ למטה מהם. השגה שניה כו', השגה שלישית היא השגת המדרגה התחתונה אשר בעפר יסודה, והיא השגת בני אדם. אמנם בדבר אחד, יתרון גדול לאדם מהמלאכים. והוא העלאת והתקשרות העולמות והכוחות והאורות אחד בחברו, אשר זה אין בכח כלל לשום מלאך וכו'. לכן נקראי' המלאכים עומדים, כמו שנאמר (ישעיה ו, ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים, וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה (זכריה ג, ז). ורק האדם לבד הוא המעלה והמקשר ומייחד את העולמות והאורות בכח מעשיו, מחמת שהוא כלול מכולם. ואז גם המלאך משיג עליה ותוספת קדושה על קדושתו אשר בא בכח מעשה האדם מפני שגם הוא כלול בהאדם"[4].
האיש הזוכה לידיעת התורה – "מלאך הגר עם בני תמותה"
ז. ממוצא הדברים נשכיל להתבונן במעלת האדם העמל בתורה, שיכול להגיע בחיים חיותו לבחינת "מלאך", כמאמר חז"ל (שבת קיב, ב) "אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים". וכתב בספר אש דת (ח"ד פרק חמישי מאמר א) "ואפשר לבאר הענין, כי יש לאדם ילוד אשה, גוף ונשמה. מצד נשמתו, שחציבותה ממקום היותר עליון, ומחמתה הוא גדול מהמלאכים. אבל מצד הגוף, הוא יותר נמוך מהם, כי אין למלאכים מלבוש עפריי וחסר זוהר כאדם. ואין לכחד שהגוף החשוך מכביד ומאפיל על יפעת וזוהר הנשמה, וממילא מנמיך בזה את קומת האדם. וכוונת חז"ל כאן עם דימוי הראשונים למלאכים הוא, לערך הגוף, לומר שהראשונים קידשו כל כך את גופם, עד שהפכו חומרם לצורה עליונה". וסיים: "סוף דבר, אם האדם מקדש את עצמו ולומד תורה, מדמים ומחשיבים אותו למלאך שאין לו בכלל גוף חשוך וחומר אטום נעדר הצורה, אלא כולו אור מאיר, הן מצד הנשמה והן מצד הגוף. ועל ידי מה תהיה ההזדככות – על ידי שמתקשר אל נותן התורה ומקבל השפעה מאור מאמר "אנכי" שיצא מפי הגבורה".
והנה חז"ל קראו לראשונים "מלאכים", אולם בחינת מסויימת בדרגות אלו נמסרו לבני עליה גם בדורנו, כדבריו הנפלאים של החזון איש (קובץ אגרות ח"א, אגרת יג) "ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה לאדם. הרואה לעיניים כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה, וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהילה".
לכשנתבונן היטב במעלת האדם הדבוק לבוראו בתוך גוף, הנחשב כ"מלאך" ומדריגתו גבוהה יותר מהמלאך, נתלהט להתחזק בעבודת השי"ת בעוז ובתעצומות, כדבריו של בעל התניא (פרק מט) "חמלה גדולה ויתירה [חמלת עלינו], פירוש יתירה, על קרבת אלקים שבכל צבא מעלה. ובנו בחרת מכל עם ולשון, הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם וכו'. והנה כאשר ישים המשכיל אלה הדברים אל עומקא דלבא ומוחא, אזי ממילא כמים הפנים לפנים, תתלהט נפשו ותתלבש ברוח נדיבה. להתנדב להניח ולעזוב כל אשר לו מנגד, ורק לדבקה בו ית', וליכלל באורו בדביקה וחשיקה".
ובמיוחד יש בענין זה חיזוק לצעירים בני עליה, כפי שכתב במתיקות לשונו, האדמו"ר מפיאסצנא זצ"ל הי"ד, בפתיחת ספרו חובת התלמידים: "אשריך נער ישראל, ואשרי חלקך. את התורה אור ה' ללמוד זכית, ולהיות בן שעשועו בן רחומו, עלית. מלאכי עליון יקנאוך, אף יקירוך. ושרפי אל עליך יתמהו, ואותך יכבדו. השמים וצבאם הארץ ומלואה עליך ישמחו, ולפניך יכנעו. וזה אל זה שואלים, מי הוא הנער אשר עמודי אש קודש מפיו מתבערים. ואדון עולמים רם על כל רמים, בפני המון צבאיו ורבבות קדושיו, בו מתפאר ואתו שמח".
[1]כי בתחילה היה משכן כבודו בשמים עם המלאכים, ובחר ה' להוריד שכינתו לתחתונים ולהשכין כבודו עם בני אדם [מאור אור].
[2] ונתבארו הדברים בהרחבה במשנתו של האור החיים הקדוש, ראה לעיל בפרשת אחרי מות מאמר מצוה – אותיות שם הוי"ה, ושם [אות ו].
[3] הדברים נתבארו בפרשת ואתחנן מאמר יושב תהלות ישראל, עיין שם תוספות וביאור וצרפו לכאן.
[4] וסיים שם: "וזהו גם כן ענין אמירת פרק שירה שאמרו ז"ל, כל האומר פרק שירה בכל יום כו', שעל ידי אמירת האדם אותו שהוא כולל כל הכוחות כולם, הוא נותן כח להמלאכים והשרים של כל אלו הבריות שיאמרו אלו השירות. ועל ידי זה הם מושכים חיותם ושפעם להשפיע בכל התחתונים".
