האדם והפירות (עקבי דרך, מועדים)

א. ידועים דברי המשנה:

ראש השנה פרק א משנה א:

ארבעה ראשי שנים הם.. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו.

רש"י: לאילן – לענין מעשר, שאין מעשרין פירות האילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר שבט, שבאילן הולך אחר חנטה, ובגמרא מפרש מאי שנא שבט. 

ראש השנה, יד, א:

משום שיצאו רוב גשמי שנה.

רש"י: שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצא הפירות חונטים מעתה.

אחד בשבט הוא ראש השנה לאילן לדעת בית שמאי, ולדעת בית הלל ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, והיינו לענין מעשרות, שאין מעשרים פירות האילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר שבט, כי קביעות המעשרות באילן היא לפי חנטת הפירות כשעלה השרף באילנות – ותאריך זה הוא בא' שבט אליבא דב"ש וט"ו בשבט אליבא דב"ה. 

ט"ו בשבט קובע איפוא לענין מעשר שני ומעשר עני. 

כמו כן קובע ט"ו בשבט לענין מנין שנות הערלה ונטע רבעי. 

ולגבי שמיטה, נחלקו הפוסקים האם נוהג ר"ה של ט"ו בשבט לענין קדושת פרי האילן, ולכן מקילים בנוגע לפירות שחנטו מר"ה של שנת השמיטה עד ט"ו בשבט, ולהחמיר באותם הפירות שחנטו מתשרי של השנה השמינית עד ט"ו בשבט. 

בט"ו בשבט לא אומרים תחנון, כמפורש בשלחן ערוך (או"ח סי' קל"א ס"ו).

ויש להבין מה המיוחד בתאריך ט"ו בשבט, ומה הן הסיבות שבגינם עוצר לוח השנה היהודי להתבוננות ביום זה.

בשיעור זה נעלה רעיונות ולקחים שניתן להפנים ממועד ראש השנה לאילנות ה"מעניק לנו הזדמנות יוצאת מן הכלל לחדור בדרך של התבוננות לתוך עומק רוחה של היהדות", כדברי הרש"ר הירש:

במעגלי השנה, חלק ב, עמ' צג

בט"ו בשבת נפתחת שנת המעשרות החדשה של פירות האילן. תהליך ההבראה והתרעננות הטבע המתחולל בעקבות החורף הושלם ברובו הגדול, ואפשר כבר להבחין בסימני המרץ של מיץ ההפראה הטרי, והלשד המחודש הזורם מעתה בעורקי החיים של עצי הפרי. לפיכך מונה החוק היהודי את שנת הולדתן של הפירות מיום זה, חמשה עשר בשבט, וקובע בהתאם לכך את סדרן של החובות המוטלות על החקלאי בישראל, בפרוס חניטת יבול השנה החדשה… אין ליום זה השלכות מיוחדות זולת אופיו החגיגי במקצת שמוצא לו ביטוי בסדר התפילה [אין אומרים בו תחנון]. ומכל מקום הננו מקדישים גם כן תשומת לב ומחשבה ליום זה, מכיון שהוא מעניק לנו הזדמנות יוצאת מן הכלל לחדור בדרך של התבוננות לתוך עומק רוחה של היהדות.

ב. מנהג מפורסם וידוע הוא, ריבוי אכילת מיני פירות של אילנות.

  מגן אברהם, או"ח סימן קלא, ס"ק טז

ראש השנה לאילנות, ונוהגים האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות.

ויש להתבונן מה מסמל המנהג לאכול פירות בט"ו בשבט, ובפרט המנהג שנתפשט לאכול פירות יבשים בט"ו בשבט.

ג. כאמור, ט"ו בשבט מדגיש את מעלתה של ארץ ישראל והמצוות התלויות בה. 

ומצאנו בדברי חז"ל שיש קשר הדוק בין מעלתה הרוחנית של ארץ ישראל למעלת פירותיה, ונתינת פירות ארץ ישראל בעין יפה היא מסימני הגאולה: 

סנהדרין צח, א

אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל. 

רש"י: כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר. 

נתינת פירות ארץ ישראל בעין יפה היא מסימני הגאולה, וצריך ביאור פשר הדבר.

  •    •    •

ד. לביאור מהותו של יום ט"ו בשבט, נתעמק בדמיון שבין האדם ומעשיו לעץ ופירותיו, ויסוד הדברים מפורש בלשון הכתוב ודברי חז"ל: 

דברים פרק כ 

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

בראשית רבה נג, א

וידעו כל עצי השדה כי אני ה' וגו' (יחזקאל יז, כד) עצי השדה- אלו הבריות, שנאמר כי האדם עץ השדה.

תענית ז, א

אמר ר' יוחנן מאי דכתיב כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ שדה הוא, אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת, וכתיב אותו תשחית וכרת, הא כיצד, אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרת, ואם לאו, אותו תשחית וכרת.  

בראשית רבה ל, ו

אלה תולדות נח, הדא הוא דכתיב (משלי יא) פרי צדיק עץ חיים, מה הן פירותיו של צדיק, מצות ומעשים טובים. 

סוטה מו, א

א"ר יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל, אמר הקב"ה יבוא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות, ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות. מאי פירות, אילימא פריה ורביה אלא מעתה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן, אלא מצוות.

על פי דברי חז"ל, בעומק לשון הכתוב "כי האדם עץ השדה", טמונה משמעות ש"עצי השדה אלו הבריות". ו"פירותיו" של הצדיק הם "מצות ומעשים טובים".

ואית לן בזה כי האדם הוא העץ ומעשיו הטובים [תורה ומצוות] הם הפירות.

ה.  עוד זאת מצאנו בדברי חז"ל לקח נוסף מדמיון האדם לעץ ופירותיו:

בבא בתרא טו, א

היש בה עץ (במדבר יג, כ), הכי קאמר להו משה לישראל, ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ [הכוונה לאיוב].

בן יהוידע, שם  

מגין על דורו כעץ, כי בעת שהיה בטובה היו לוקחים מוסר ממנו לומר, ראו מי שעובד אלקים כמה זכיה יש לו, ובעת שלקה ביסורים היו אומרים, אם בארזים נפלה שלהבת מה יענו אזובי הקיר. ובלימודים אלו היה מגין על דורו מן היצר הרע המפתה אותם לדבר עברה.

וזהו כעץ אשר בעודו מחובר ומוציא פירות, יהיה ממנו הנאה לעולם מכח פירותיו, וכאשר נתלש ואינו מוציא פירות יש הנאה לעולם מן הכליון שלו, שעל ידי שמסיקין אותו נהנים מההיסק שלו. ונמצא שיש שני לימודים הפכיים בעץ, וכן הוא באדם צדיק שלומדים ממנו שני לימודים הפכיים.

חז"ל מתארים את הצדיק המגן על דורו כעץ שנהנים מצלו. ומבואר בדבריו רבנו הבן איש חי, שההשוואה בין הצדיק ומעשיו לעץ ופירותיו, מלמדת דבר והיפוכו: כשם שהעץ, בעודו מחובר ומוציא פירות, תצמח ממנו הנאה לעולם מכח פירותיו, וכאשר נתלש ואינו מוציא פירות יש הנאה לעולם מן הכליון שלו, שנהנים מההיסק שלו. כך לומדים מהצלחת הצדיק כמה זכות יש במעשים טובים, וכן לאידך גיסא, אם הצדיק לקה ביסורים מתעוררים מכך לומר ש"אם בארזים נפלה שלהבת מה יענו אזובי הקיר". ובלימודים אלו מגין הצדיק על דורו מן היצר הרע המפתה לדבר עבירה.

ו. לאור ההשוואה בין האדם ומעשיו לעץ ופירותיו, נבין מה ניתן ללמוד בט"ו בשבט – יום התחדשות האילנות, כדבריו הנפלאים של הרש"ר הירש:

במעגלי השנה, חלק ב, עמ' צג

בט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, הוי אומר בעיצומם של ימות החורף, יחול יום הולדתה של הפריחה וצמיחה המחודשת. ועליך היהודי להגות במשמעות היום הזה, לשאוב מתוכנו רוממות נפש, עד שתתלקחנה בחביוני לבך ניצוצות חדוה ורשפי גיל, אשר יקרבוך אל אביך הטוב שבשמים.

המחשבה השגרתית מה היא אומרת: בבוא עת הפריחה, כאשר ייחשף לעינינו האביב ברבבות ציצים ופרחים, או אז נחגוג בצהלה את חג הטבע אשר ברכו ה', שהוא גם חג אביבינו אנו. 

אבל המסורת היהודית העתיקה מצביעה בפנינו על האילנות הקרחים עוד בעיצומם של ימי חורף מושלגים, ממתיקה סוד אתנו ולוחשת על אוזנינו מוסר השכל: הנה אלה האילנות חוגגים כבר היום את יום התחדשותו של האביב הבא. מבעד מעטה הקליפה הקפואה, השסועה, האפורה והצוננת שמכרבלת את האילנות הערטילאיים, מתחת הקליפה זו החלו כבר לפכות במלוא חומם חיים חדשים ורעננים. מה נוקבים ויורדים חדרי בטן הם דברי המוסר המאלפים המקופלים בבשורת אביב זו אליה נסכית מפי אילנות החורף עטופי השלג והצחור.

כי הנה מתהלכים בתוכנו בני אדם עמוסי דאגה ואכולי יגון, אשר קומתם שפופה עד לאימה מרוב נטל הדווי המעיק עליהם. הלוא כה יפה ציירו לעצמם את עתידם וחזו בדמיונם פריחת עושר השמורה אך ורק להם. אך אהא שוד ושבר. סער החיים ישתולל סביבם ויטביעם בנחשוליו, עוד ניתכים על ראשם זלעפות ברד, חזיז ורעם, נשברים המה ברוחם על כי אין שום ציץ פורח להם ובאופק לא נראית עין הירק – מבלי לזכור כי עליהם להציץ פנימה, בתוככי פנימיות נפשם, להפנות את המבט אל המקום אשר רק ממנו תפרח תקוותם ותצמח קרן ישועתם…

הן "האדם עץ השדה", וביחוד איש הפנימיות, הנמשל בהתפתחותו לאילן. אין ספק כי בעל המחשבה השטחית לא יעלה בדעתו לציין כיום הולדתו של הפרי, תאריך אחר, זולת היום בו ינשרו עלי הפריחה והפרי כולו מבצבץ ומתקלף מנרתיקו. ברם, מי שחושב ברצינות ומעמיק ביסודו של דבר, הלה "אזיל בתר חנטה", הלה חוקר אחר היום בו חנט ראשיתו של הפרי בהשקט ובהצנע…

המסורת היהודית העתיקה מצביעה בפנינו על האילנות הקרחים עוד בעיצומם של ימי חורף מושלגים, אשר סופם צמיחה ופירות באביב, כדי שמהם ילמד "האדם עץ השדה" הנמשל בהתפתחותו לאילן, להתחדש בתורה ומצוות בעקבות התחדשות האילנות.

ז. ומכאן יומתק מנהג אכילת הפירות בט"ו בשבט, ובפרט המנהג לאכול פירות יבשים, כדי שעל ידי זה  נתעורר להתחדש בתשובה ובשיפור מעשינו, בדמיון העץ היבש, חסר הסיכוי, שנמסכים בו כוחות רעננים המחדשים בו פריחה ולבלוב. 

ועוד יש רמז בקביעות ט"ו בשבט החל תמיד בימי השובבי"ם המסוגלים לתשובה, שעיצומו של יום זה נועד להתבוננות לחזור בתשובה ולהתחדש בעבודתינו כשם שהאילנות מתחדשים בפריחתם, כדברי האדמו"ר מלובלין:

אמרי אמת, ט"ו בשבט 

מנהג ישראל לאכול בט"ו בשבט פירות יבשים. ובוודאי המקור למנהג זה הוא כי בט"ו בשבט ראש השנה לאילן. והענין בזה, יש רמיזא דחכמתא דייקא באותם הימים ימי שובבי"ם המסוגלים לתשובה. דהנה בט"ו בשבט מתחיל בחזרה ליכנס לחלוחית ושרף לאילנות, כדאיתא ברש"י בר"ה, וממנו אחר כך צמיחת הפרי. והנה בחורף כאשר נשרו הפירות וגם העלים והאילן נראה יבש מקורו ולמראית עין נדמה כאילו חרב ועבר מן העולם ואין לו תקנה יותר, ואחר כך רואים כי מתחיל מחדש לצמוח ולעשות פירות, ולא ניכר בו אחר כך כי היה פעם יבש. 

וכתיב כי האדם הוא עץ השדה, ללמוד כי גם האדם לפעמים אחר שפגם במעשיו מוצא את עצמו כאילו נחרב לו עולמו, ונדמה לו כי אין לו תקנה עולמית ותקוה לתקן מה פגם וחיסר. אז ילמד מהאילן ויתבונן כי יכול לתקן מעשיו ולהגיע עד אשר לא ישאר שום שמץ עם שהיה והימים הראשונים יפלו … וזה המנהג לאכול בט"ו בשבט פירות יבשים לרמיזא דחכמתא בימים האלה ימי השובבי"ם.

ח. מהדמיון בין האדם ומעשיו לעץ ופירותיו, נוכל קרב להבנתינו מהו הקשר בין נתינת פירות ארץ ישראל בעין יפה לגאולה. ותחילה נלמד את פירושו של הב"ח לנוסח ברכת "מעין שלוש":

טור, או"ח סימן רח

כתב בספר המצות, ויש אומרים ונאכל מפריה ונשבע מטובה. ואין לאומרו שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצות התלויות בה. 

ב"ח, שם [ביישוב שיטת היש אומרים] 

הלוא קדושת ארץ ישראל הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ. כי על כן הזהיר ואמר בסוף פרשת מסעי (במדבר לה, לד) ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוך בני ישראל, ואמר אם תטמאו את הארץ, נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה. וכבר נסתלקה השכינה מקרב הארץ אשר אני שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ נסתלקה מפני הטומאה שטימאתם אותה, ונמשך מזה כי גם אנכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל. כי עד עתה היכל ה' המה היו בני ישראל לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש, ועתה באכלם הפירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת הפירות בתוך בני ישראל יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל, ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה, כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובה.

למדנו מדברי הב"ח כי יש קשר הדוק בין מעלתה הרוחנית של ארץ ישראל למעלת פירותיה:  השפע והברכה בפירות הארץ מושפע באופן ישיר מהשראת השכינה על ידי קיום התורה והמצות. 

ומעתה שלובים ואחוזים כל הדברים זה בזה. ט"ו בשבט הוא יום ההתבוננות בהתחדשות האילן ופירותיו המשמש יום חיזוק לעבודת האדם בהתרעננות והתחדשות בתורה ומצוות – ובזכות זה תשוב ארץ ישראל לתיקונה ולמעלת שלימותה.

ט. לפיכך, בבואנו לטעום משבחה של ארץ ישראל בפירותיה, ראוי להיזכר בדבריו החריפים של האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זצ"ל שלא הפירות הם העיקר אלא התורה: 

סיפורי חסידים, מועדים, עמ' 239

על שולחנו של האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זצ"ל, הסבו בט"ו בשבט אורחים רבים, והיה הצדיק מחלק פירות למסובים. פעם אחת באו אורחים רבים, ואף שעל השלחן עמדו מגשים עמוסים בפירות, בכל זאת מפאת הקהל הרב, לא הספיקו הפירות לכולם. הבחין הצדיק בנעשה, נענה ואמר: פירות אתם מבקשים – – – הבה ואגלה לכם היכן תמצאו אותם: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא… ותלמוד תורה כנגד כולם". לכו עסקו בתורה ותמצאו פירות הרבה ללא דוחק, מלבד הקרן שקיימת לכם לעולם הבא…