החורבן ולימוד התורה

תקציר השיעור

החורבן ולימוד התורה

יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך

א. ג" הערות בסוגיות הש"ס בענייני החורבן ובית ומקדש

• מסוגיית הגמרא במסכת בבא קמא נראה שהאבלות על חורבן בית המקדש בפרהסיא, מסורה לתלמידי החכמים החשובים בלבד, וצריך ביאור בטעם הדבר.

• באגדתא על קמצא ובר קמצא, מסופר על הקרבן [בעל מום] ששלח בר קמצא להקריב, ועל "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס"  אשר "החריבה את ביתינו". ויש להבין מה סבר רבי זכריה.

• במסכת בבא בתרא מסופר על עצתו של בבא בן בוטא להורדוס לבנות את בית המקדש, כתשובת המשקל על שהרג את חכמי ישראל. סיפור אחר על בבא בוטא מובא במסכת נדרים – ויש לבאר את הקשר בין הסיפורים.

ב. יהי רצון שיבנה בית המקדש ותן חלקנו בתורתך

"מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה" – דברי הגר"א בביאור מקומה של הבקשה "ותן חלקנו בתורתך" בתוך התפילה "יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" • אין אנו מקבלים שום דבר חדש בתורה כמו בזמן בית המקדש אלא מה שאנו מוצאים כתוב בספרי הראשונים.

ג. בית המקדש  – המרכז הרוחני שנחרב

מרכזיותו של בית המקדש כמרכז התורה והחכמה, ובביטולו חסרנו זאת • כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר השם מִירוּשָׁלִָים  •  מבית המקדש נמשכה החכמה והנבואה • בית המקדש – מקום קיבוץ גדולי החכמים והכרעת הספקות בהלכה ובמסורה.

ד. אבלות בפרהסיא על חורבן בית המקדש – לחשובים בלבד

טעם המנהג שלא אומרים תיקון חצות ברבים.

ה. עקירת התורה וחורבן בית המקדש

ביאור דעתו של רבי זכריה בן אבקולס וטעותו.

ו. בנין בית המקדש – תיקון לחטא רצח החכמים

ביאור עצת בבא בן בוטא להורדוס, לבנות את בית המקדש כתיקון לחטא רצח החכמים. ברם בבא בן בוטא לא השיג את מבוקשו להרבות תורה בעם ישראל, היות ויד נכרים שלטה בנין בית המקדש.

ז. אין בכוחם של האמוראים לחלוק על תורת התנאים שנלמדה בזמן שבית המקדש היה קיים

הטעם שאין דנים דיני נפשות לאחר חורבן בית המקדש.

החורבן ולימוד התורה

החורבן ולימוד התורה[*]

יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך

 

 

א. ג' הערות בסוגיות הש"ס בענייני החורבן ובית ומקדש

  • בסוגיית הגמרא במסכת בבא קמא (1א) מסופר על אליעזר זעירא שנעל מנעלים שחורים [במקום לבנים] ברשות הרבים, וכששאלוהו מבית הריש גלותא מדוע שינה במנעליו, השיב כי עושה זאת מחמת אבלות החורבן. לשאלה האם רואה הוא את עצמו ראוי לנהוג כן, השיב שאכן אדם גדול בתורה הוא. ומבואר בגמרא, שלאחר שנוכחו לדעת כי באמת תלמיד חכם הוא, הניחוהו לנפשו. ויש להבין מדוע האבלות על חורבן בית המקדש בפרהסיא, מסורה לתלמידי החכמים החשובים בלבד, וצריך ביאור בטעם הדבר.
  • באגדתא על קמצא ובר קמצא (1ב), מסופר על הקרבן [בעל מום] ששלח בר קמצא להקריב, ועל "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס" אשר "החריבה את ביתינו". ויש להבין מה סבר רבי זכריה ובמה טעה.
  • במסכת בבא בתרא (2א-2ב) מסופר שלאחר שהמית הורדוס את כל חכמי התורה, חוץ מבבא בן בוטא, ביקש לחזור בתשובה ולתקן את שעשה, ובבא בן בוטא יעץ לו שיכול לתקן ולשפץ את בית המקדש, כתשובת המשקל על שהרג את חכמי ישראל. סיפור אחר על בבא בוטא מובא במסכת נדרים (2ג) – ויש לבאר את הקשר בין הסיפורים.

 

ב. יהי רצון שיבנה בית המקדש ותן חלקנו בתורתך

ביאור הדברים נראה בהקדם מה שכתב הרמ"א (או"ח סי' קכ"ג) מביא את נוסח ה'יהי רצון' שנהגו לומר אחר תפילת שמונה עשרה "ונהגו לומר אחר כך, יה"ר שיבנה בית המקדש כו', כי התפילה במקום העבודה, ולכן מבקשים על המקדש שנוכל לעשות עבודה ממש".

ונראה לבאר את מקומה של הבקשה "ותן חלקנו בתורתך" בתוך התפילה "יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו", על פי דברי הגר"א במסכת אבות (3ג) שביאר את הפסוק האמור במגילת איכה (3ב) "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה" – כי "אין תורה בלא בית המקדש". היכולת והאפשרות להשיג שלימות בלימוד התורה, אינם קיימים מאז שחרב המקדש. ענין זה מבואר בכתבי הגר"א בעוד מקומות:

  • אורות הגר"א (3ד) – "אין אנו מקבלים שום דבר חדש בתורה כמו בזמן בית המקדש אלא מה שאנו מוצאים כתוב בספרי הראשונים. ובזמן בית המקדש היו משקים לתורה, משא"כ עתה, מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה, ואין לנו אלא ספיחי הראשונים, הלוואי שנוכל להבין דבריהם".
  • הגר"א על התורה (3ה) – "בעוונותינו אין בית המקדש, ושני העמודים נחסרו, עבודה ותורה, כי מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה".
  • ביאור הגר"א על משלי (3ו) – "עכשיו נגד חכמה אמר, כי אין האיש בביתו, שבית המקדש חרב, והקב"ה אינו שוכן בציון, שמשם בא החכמה… צרור הכסף לקח בידו, הוא נגד תורה… שהתורה חתומה עכשיו, ואף אם תיגע עצמך לא תדע, כי מלכה ושריה בגוים אין תורה".
  • ביאור הגר"א על שיר השירים (4ה) – "אחר החורבן אין רשאים לגלות פנימיות התורה, והן הסודות, אך הש"ס והוא הפשוטים רשאים ללמוד".

מבואר בדבריו, שבעקבות חורבן בית המקדש, לא רק שחסרנו את מקום עבודת הקרבנות, אלא שגם חסרנו בלימוד התורה, ואינו דומה לימוד התורה כשבית המקדש עומד על תילו, ללימוד התורה בשעה שחרב.

 

ג. בית המקדש  – המרכז הרוחני שנחרב

יסוד זה כבר מבואר בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים, שהעלו על נס את מעלת בית המקדש כמרכז התורה והחכמה, ובביטולו חסרנו זאת.

  • בשו"ת הרשב"א (4א), כתב: "אף כי בעוון הדור נסתתמו מעינות חכמה, אחר שגרם החטא, ונחרב בית קדשנו ותפארתנו, שמשם היה משך הנבואה והחכמה נמשך לחכמים ולנביאים".
  • התוספות במסכת בבא בתרא (4ב) הביאו את ביאורם של חז"ל לפסוק "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָים" – "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה".
  • הר"ן כתב בדרשותיו (4ג) "בזמן שבית המקדש היה קיים, היה המעון ההוא המקודש, מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל".
  • המהר"ל (4ד) כתב, שחורבן הבית השפיע על חלקי הנשמה שנחסרה מאז החורבן "שבזמן שבית המקדש קיים היה לנשמה כפרה על ידי קרבנות בבית המקדש, והיה הנבואה והתורה וכל הדברים אשר הם שייכים לנשמה".

נמצאנו למדים, שחורבן בית המקדש גרם לחסרון עצום בלימוד התורה, אשר לא נוכל כלל להבינו ולהשיגו.

  • • •

כמובן, בפשוטם של הדברים, בית המקדש היה מקום מרכז מסירת התורה, בהיותו המקום שבו שכנו ספרי התורה שעל פי הם הכריעו ספקות בגירסאות שבתורה [אז ישיר 6א], ומקום קיבוץ גדולי החכמים והכרעת הספקות בהלכה ובמסורה בלשכת הגזית [ירושלים במועדיה 6ב].

וראה בתוספת טעם ותבלין לביאור מקומו של בית המקדש כחיוני למסירת התורה בטהרתה, ללא נגיעות וסילופים, במאמרו של רבי יצחק פנחס גולדווסר (5).

 

ד. אבלות בפרהסיא על חורבן בית המקדש – לחשובים בלבד

ממוצא הדברים מבואר המעשה עם אליעזר זעירא (1א) שרק תלמידי חכמים רשאים להתאבל על בית המקדש ברבים, כפי שכתב בשו"ת דברי יציב (5ג) "דעיקר הצער והאבל בחורבן עירנו ושממת בית מקדשינו הוא על שאין אנחנו יכולים לעלות וליראות ולהקריב הקרבנות, שבטלה העבודה ואין לנו כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו וישראל במעמדו, והתורה הולכת ומשתכחת מישראל, וכמ"ש בחגיגה (7ב) כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה, ואילו פשוטי ההמון גסי השכל, קצרה בינתם מלהתאבל על כך, וסבורים שהאבלות היא על שניטלה מלכות ושררה מישראל, ואיננו יושבים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, ואבל כזה אבל שוא הוא, ולכן הותר רק להחשובים להתאבל על ירושלים, כי הם משיגים את גודל האבידה והשממון הרוחני, ועל מה שיש להתאבל".

וסיים: "ומטעם זה לא היה נהוג במקומותינו לערוך תיקון חצות ברבים, כי לאו כל מוחא סביל דא".

 

ה. עקירת התורה וחורבן בית המקדש

לפי האמור ביאר הרב נבנצל בשם הגר"ח שמואלביץ את דעתו של רבי זכריה בן אבקולס,  שהתנגד להקרבת הקרבן ששלח הקיסר, ואע"פ שהיה סכנה בדבר, מפני שחשש שאם יקריבו את הקרבן עם המום יש חשש לעקירת התורה. ומה שהחכמים הטילו עליו אחריות מסוימת כשאמרו שענוותנותו של ר' זכריה החריבה את המקדש, הכוונה היא, שהוא לא לקח בחשבון את עקירת התורה העלולה לבוא על ידי חורבן בית המקדש, ואם היה שם את ליבו לכך, היה רואה שעקירה זו גדולה ורחבה יותר, מאשר החשש של עקירת איסור הקרבת קרבן בעל מום.

 

ו. בנין בית המקדש – תיקון לחטא רצח החכמים

עתה נשוב לביאור עצת בבא בן בוטא להורדוס, לבנות את בית המקדש כתיקון לחטא רצח החכמים. ולפי המבואר הדברים מוטעמים, שאכן העיסוק בבנין ושיפוץ בית המקדש, נחשב כתשובת המשקל וכתיקון לעוון הריגת חכמי התורה, שהרי כאשר בית המקדש עומד בתפארתו, גורם הוא לריבוי לימוד התורה. ברם בדברי החתם סופר (7ג) מבואר כי חז"ל (1ב) גילו שלא השיג בבא בן בוטא את מבוקשו, היות ולאחר שבנה ושיפץ הורדוס את המקדש, לא חלה עליה בלימוד התורה ובדרגתם הרוחנית של ישראל, אלא ההיפך, חלה ירידה כללית בלימוד התורה ובדרגה הרוחנית של עם ישראל, ונתרבו המחלוקות, וזאת משום שיד זרים התערבה בבנין הבית – ראה בהרחבה בספר אז ישיר (8א). ומעתה לא יפלא, כי באבלות על החורבן יש סגולה להצלחה בלימוד התורה, כדברי הבני יששכר (8ב).

 

ז. אין בכוחם של האמוראים לחלוק על תורת התנאים שנלמדה בזמן שבית המקדש היה קיים

הכסף משנה (9א) הקשה מדוע אין בכוחם של האמוראים לחלוק על תורת התנאים. וראה בדברי הגר"א וייס (9ב) שביאר על פי האמור לעיל, שבחורבן בית המקדש נסתתמו מעיינות החכמה, ועל כן אין בכוחם של האמוראים לחלוק על תורת התנאים שנלמדה בזמן שבית המקדש היה קיים. ויתכן שזהו גם הטעם שאין דנים דיני נפשות לאחר חורבן בית המקדש, כי משרבו הספקות בישראל, שוב אי אפשר לדון דיני נפשות ולאבד נפש מישראל.

 [*] שיעור זה נכתב על פי ספר אז ישיר (6) – טעמי המועדים, חלק ג, חורבן גלות וגאולה, מאת רבי משה שווערד, ניו יורק תשע"ט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

ביעור חמץ

א. גדר איסור 'בל יראה ובל ימצא' מהתורה, ודין החמץ לאחר שביטלו. ב. חקירת המנחת חנוך בגדר מצות 'תשביתו', האם

קרא עוד

מסורת באכילת בעלי חיים

א. בתורה נאמרו סימני טהרה בבהמות [מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע וְמַעֲלַת גֵּרָה] ובדגים [סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת]. אולם בעופות נאמר: "כָּל צִפּוֹר

קרא עוד

אוכל לא טעים

א. נצטווינו בתורה: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם", ולמדו מכאן חז"ל שאסור לאכול

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.