הכשרת כבד

תקציר השיעור

א. דם בכבד – מקור האיסור וטעמיו

התורה אסרה לאכול דם, אולם בדברי הגמרא מבואר כי מותר לאכול כבד אף על פי שכולו דם, ורבותינו האחרונים נחלקו בטעם ההיתר • איסור אכילת דם כנגד היתר אכילת כבד.

  • דרך הכשרת הכבד מדם שונה מדרך הכשרת שאר חלקי הבהמה והעוף מדם, ובעוד שבשאר החלקים הדם יוצא על ידי מליחה, הרי שבכבד לא מועילה מליחה, אלא מותר לאוכלו רק לאחר צלייה
  • הצורך בידיעת הלכות הכשרת הכבד.

ב. דין דם הכבד – סוגיות הגמרא ושיטות הראשונים

שיטות הראשונים בביאור ספק הגמרא בענין אכילת כבד, מליחתו וחיתוכו • ביאור מחלוקת הראשונים על פי דברי דברי האחרונים בטעמי היתר אכילת הכבד.

ג. דין דם הכבד – פסק הלכה

ד. קריעת הכבד וחיתוכו קודם הצלייה

סתירת דברי השלחן ערוך בחובת חיתוך הכבד שתי וערב • חילוק בין אופן שמבשל את הכבד לאחר צלייתו לאופן שאוכלו כשהוא צלוי • דברי הפוסקים הלכה למעשה.

ה. דיני מליחת הכבד

מחלוקת הפוסקים האם כאשר צולים בשר, אין צורך למולחו כלל, או שנהגו למולחו קצת • מנהג בני אשכנז ובני ספרד בנדון מליחת הכבד לפני הצלייה • דין צליית הכבד תיכף למליחה, ודין כבד שנמלח ולא נצלה מיד.

ו. שהיית כבד ג’ ימים ללא צלייה [ובדיני כבד קפוא]

שהיית בשר ג’ ימים ללא מליחה, ואיסור בישולו • דברי הפוסקים אם דינים אלו נאמרו גם בכבד • דיני כבד קפוא הלכה למעשה.

ז. צליית הכבד על גבי מכשירים חשמליים

צליית כבד על גבי אש דווקא או גם על גבי מכשירים חשמליים: תנור • פלטה חשמלית • מנגל חשמלי • מיקרוגל • הוראות למעשה בהכשרת הכבד לאכילה.

ח. אכילת כבד קשה לשכחה

זהירות מאכילת כבד המטמטם ליבו של אדם • הטעמים מדוע אין נהוג להקפיד על כך.

ט. דיני הכשרת כבד – הלכה למעשה

חיתוך הכבד • שטיפתוסידורו על גבי הרשת • מליחתו • שיעור הצלייה • ליבון הרשת והסכין.

הכשרת כבד

 א. דם בכבד – מקור האיסור וטעמיו

איסור אכילת דם מפורש בתורה (1א). ויחד עם זאת, מבואר בדברי הגמרא (1ב) כי מותר לאכול כבד, ואף על פי שכולו דם ויש לו טעם של דם.

בדברי הפוסקים מתבאר כי דרך הכשרת הכבד מדם שונה מדרך הכשרת שאר חלקי הבהמה והעוף מדם, ובעוד שבשאר החלקים הדם יוצא ע”י מליחה, בכבד לא מועילה מליחה, אלא מותר לאוכלו רק ע”י צלייה [בגליון חוקי חיים (1ג) עורר על הצורך לדעת את הלכות צליית הכבד, בגלל השוני שבין הכשרת הכבד לשאר הבשר].

והנה רבותינו האחרונים נחלקו בטעם היתר אכילת הכבד. הלבוש (1ד) כתב כי הכבד מותר מפני שהדם שבו הוא דם קרוש, ורק דם הנשפך כמים אסור. אולם בערוך השלחן (1ה) כתב שהכבד מותר מפני שהוא נשאר מן הקרבן [שהרי לא הקריבו רק יותרת הכבד], ומפורש בתורה שכל מה שנשאר מן הקרבן ולא עולה למזבח, מותר באכילה.

 

ב. דין דם הכבד – סוגיות הגמרא ושיטות הראשונים

בדברי הגמרא (2) מבואר כי אביי הסתפק בדין הכבד: “כבדא מה אתון ביה”, ופירש רש”י: “מה אתם נוהגים בו, מותר לבשל בקדרה או אסור, מפני שפולט דם, ואע”פ שכולו דם אפילו הכי לאחר שפירש ויצא הרי הוא דם ואסור”, והיא איבעיא דלא איפשיטא. ונחלקו הראשונים מה היה ספקו של אביי, וכפועל יוצא מכך נחלקו האם דם כבד אסור מדאורייתא או מדרבנן [בגמרא נתבאר גם עניין חיתוך הכבד בצורה של “שתי וערב”, והדבר תלוי בדעות הראשונים, וכפי שיבואר להלן אות ד].

תוספות (ד”ה כבדא) הביא את דעת רבנו תם שאביי הסתפק האם מותר לבשל כבד עם שאר בשר שלא הומלח. ומתבאר בדעתו שדם כבד מותר מדאורייתא, ולפיכך מליחת הכבד מועילה להוציא ממנו את דמו.

אמנם תוספות חלקו על רבנו תם, וסברו שדם כבד אסור מדאורייתא, ולפיכך כבד שלא נמלח אסור. וספקו של אביי היה – האם מותר לבשל כבד שנמלח עם שאר בשר. כלומר, אביי הסתפק שמא הכבד הותר רק בפני עצמו, או שהמליחה מוציאה את כל הדם.

 

בסיכום מחלוקתם של תוספות ורבנו תם, כתב בספר פני השולחן (3א):

מבואר בדברי רבנו תם ג’ יסודות:

[א] הגמרא מיירי קודם מליחה, דאחר מליחה פשוט שמותר לבשלו עם בשר אחר.

[ב] יש כח במלח כמו בצליה, וכשם שאחר צלייה מוסכם שמותר לבשלו עם בשר אחר, אם כן ה”ה אחרי מליחה, שמליח הרי הוא כרותח.

[ג] דם כבד מותר מדאורייתא, מכח שתי סיבות: [א] מסברא, משום דכבד כולו דם הוא, והתורה התירתו. [ב] מדל אחשיב בפרק דם שחיטה דם הכבד בין הדמים שאסורים מן התורה.

ותוספות חולקים על ר”ת בשני דברים:

[א]  הסוגייא מיירי אחר מליחה, שקודם מליחה פשיטא דדם כבד אוסר, כשאר דם שפירש.

[ב] דם כבד שפירש אסור מן התורה, וכל הספק של הגמרא הוא האם יש במלח כח להפליט את כל הדם הבלוע בכבד כמו בבשר, וכן סובר הרא”ש.

 

הר”ן (3ב) הביא את פירוש הראשונים [והרשב”א] כי מליחת הכבד מועילה להוציא מהכבד את הדם, אלא שאביי הסתפק האם מספיקה המליחה או שמא צריך גם קריעה. אמנם הר”ן דחה פירוש זה, וביאר כי מליחה לא מועילה להוציא את דם הכבד [ואעפ”כ התורה התירתו], אלא שאביי הסתפק האם התורה התירה אף את הדם שפירש, או רק את הדם הצרור בו.

 

בסיכום ארבע שיטות הראשונים, כתב בספר פני השולחן (3ג):

[א] רבנו תם סובר שדם כבד מותר מן התורה, ממילא פשוט שלאחר מליחה הכבד נחשב כשאר בשר ומותר לבשלו, והספק הוא רק אם מותר לבשל הכבד עם שאר בשר בלא מליחה. כיון שדם הכבד מותר מן התורה והספק הוא אם רבנן גזרו בישול כבד אטו שאר בשר.

[ב] דעת תוספות שהספק הוא אם מותר לבשל את הכבד עם שאר בשר אחרי מליחה [כי שמא הותר רק בפני עצמו], אבל קודם מליחה פשיטא שדם הכבד אסור מן התורה ואוסר את שאר הבשר, וכל הספק הוא רק אם המליחה מהניא להוציא את כל דם הכבד.

[ג] שיטות הראשונים שבר”ן, וכן הוא גם דעת הרשב”א, פשיטא שבעי מליחה, והספק הוא כיון שהכבד יש בו ריבוי דם דילמא לא סגי במליחה, וצריך קריעה, או דילמא לא שנא משאר בשר.

[ד] שיטת הר”ן גופיה דפשיטא שלא מהני מליחה, והספק הוא אם התורה התירה כבד שהוא בעצם כולו דם, וגם הדם הפורש ממנו מותר, או שדם אסור מן התורה.

 

בספר נתיבי הוראה (3ד) ביאר את שורש מחלוקת רבנו תם ותוספות, על פי שני הטעמים להיתר אכילת כבד, שהתבארו לעיל בדברי האחרונים. לדעת תוספות אביי הסתפק שמא אסור לבשל בשר עם כבד שנמלח, כדברי הלבוש (1ד), שדם הכבד מותר רק מפני שאינו נשפך כמים, אך באמת אינו היתר ב’חפצא’ של דם הכבד, ולכן יתכן כי מליחה לא תועיל לו עקב ריבוי דמו. אך לדעת רבנו תם דם הכבד מותר מדאורייתא, כדברי הערוך השולחן (1ה), שהיתר אכילת הכבד נלמד מפסוקי הקרבנות, ולכן דם הכבד הותר ב’חפצא’.

 

ג. דין דם הכבד – פסק הלכה

השלחן ערוך (5) פסק להלכה כי מליחה לא מועילה להוציא את דם הכבד, אלא צריך לקורעו שתי וערב, לצלותו, ולאחר מכן רשאי לבשלו. וראה בט”ז ובש”ך שביארו כדעת מי משיטות הראשונים הנ”ל [אות ב] סבר מרן המחבר.

 

ד. קריעת הכבד וחיתוכו קודם הצלייה

בדברי הגמרא (2) מבואר כי רבה בר רב הונא אמר שצריך לקרוע את הכבד “שתי וערב“, ולצלותו כשהחיתוך מונח כלפי מטה, כדי שיזוב ממנו הדם, וראה מש”כ התוספות (שם ד”ה וחתוכיה).

בשלחן ערוך (5) מפורש כי צריך לקרוע את הכבד “שתי וערב” קודם הצלייה, אמנם הפוסקים דנו כיצד לנהוג בזה הלכה ולמעשה, על פי מה המבואר בדברי השלחן ערוך והרמ”א (6א) שאין צריך לחתוך את הכבד שתי וערב, וצ”ע.

ומתבאר מדברי הפוסקים כי יש לחלק בין אופן שאוכל את הכבד כשהוא צלוי, לאופן שרוצה לבשלו לאחר הצלייה.

סיכום –  ספר הכשרות למעשה (6ב), ואהל יעקב (6ג).

 

ה. דיני מליחת הכבד

כידוע, כל בשר חייב לעבור מליחה לפני בישולו בגלל איסור אכילת דם, והמלח מוציא את הדם שבתוך הבשר. אמנם, כפי שהתבאר, מאחר ובכבד יש ריבוי דם, נחלקו רבותינו הראשונים האם מליחת הכבד מועילה להוציא את כל הדם הצרור בו [ראה לעיל אות א]. להלכה נפסק כי לא מועילה מליחה בכבד ורק צלייתו תועיל להוציא ממנו את דמו, כמבואר בדברי השלחן ערוך (5).

לדעת השו”ע (7ב) כאשר צולים בשר, אין צורך למולחו כלל, כי אש הצלייה מוציאה ממנו את דמו. אמנם הרמ”א כתב (שם) שנהגו למלוח קצת אף בשר צלי [מלבד זאת נהגו גם להדיח את הצלי קודם המליחה, וכן אחר הצלייה].

אמנם מבואר בדברי הרמ”א (7ג) כי את הכבד אין למלוח, אלא מעט בלבד, וראה בדברי הט”ז והש”ך (שם) שביארו טעמו של דבר.

למעשה, כתב הבן איש חי (8א) כי המנהג אף אצל בני ספרד למלוח מעט את הבשר לפני צלייתו, ומיד לאחר המליחה יזדרזו לצלותו.

וראה בדברי רבי עמרם פריד (8ב) כיצד “סדר הצליה” הלכה למעשה למנהג בני אשכנז ובני ספרד [ובדבריו מבואר כי עדיף להשתמש במלח גס]. ובמה שכתב בענין שיעור הצליה, כי מעיקר  הדין די לצלות את הכבד עד שיהיה ראוי לאכילה בשעת הדחק, והוא כשיעור חצי צלייתו, וכן נהגו בני עדות המזרח. אך האשכנזים נהגו להחמיר ולצלותו עד שיתייבש לגמרי. וראה עוד בספר שלחן כהלכתו (8ג) בנדון כבד שנמלח ולא נצלה מיד.

 

ו. שהיית כבד ג’ ימים ללא צלייה [ובדיני כבד קפוא]

בדברי השו”ע (9א) מבואר כי המליחה מועילה להוציא את הדם מתוך הבשר, רק אם לא עברו שלוש יממות [72 שעות] מעת שחיטת הבשר. אמנם אם עבר כבר זמן זה, ישנו חשש שהדם בבשר יתייבש, ולא יהא כוח במליחה להוציאו, וההיתר לאכול בשר זה הוא רק ע”י צלייתו. ואסור לבשלו לאחר הצלייה, שמא הבישול יוציא דם שלא יצא בצלייה. וכתב הרמ”א (שם), כי מאחר ויש חשש שיבואו לבשל בשר זה, על כן לכתחילה אין להמתין ג’ יממות בין שחיטת הבשר למליחתו.

הפוסקים חלקו, האם דין זה נאמר רק בבשר או אף בכבד, וב’ נדונים בדבר: [א] האם מותר לבשל כבד ששהה ג’ ימים לאחר הצלייה. [ב] האם מותר לכתחילה להשהות כבד יותר מג’ ימים כדי לצלותו.

הפתחי תשובה (שם) הביא את דעת החמודי דניאל להתיר להשהות כבד ג’ ימים, כי את הכבד ודאי יצלו [בשונה משאר בשר, שיתכן שיבשלוהו ללא צלייה].

החכמת אדם (9ב) הביא ב’ דעות אם מותר לבשל כבד שצלאוהו לאחר ששהה ג’ ימים ללא מליחה. ובספר אהל יעקב (9ג) הביא דעות הפוסקים בנדון זה, והכריע לדינא להחמיר לכתחילה, שלא לבשלו לאחר הצלייה, אך בדיעבד מותר [אך יותר טוב שיקנה כבד אחר]. ומבואר בדבריו כי האיסור הוא רק לבשלו במים, אך לאפותו בתוך בצק מותר [וראה מה שכתב בענין חימומו במיקרוגל].

ממוצא דינים אלו דנו הפוסקים האם וכיצד ניתן להכשיר כבד קפוא, וראה בספר אהל יעקב (9ג), בפסקי ההלכה של רבי עמרם פריד (10א) ובגליון החוקי חיים (12ד; סעיפים יג-כא).

 

ז. צליית הכבד על גבי מכשירים חשמליים

הפוסקים דנו האם צליית הכבד צריכה להיעשות דווקא על גבי אש, או שמא מותר לצלותו אף על גבי גז, או מנגל חשמלי, או תנור, או שאר מכשירים חשמליים.

בקובץ מבית לוי (10ב) מבוארת דעת הגר”ש ואזנר להתיר לצלות כבד על גבי אש חשמלית, אך אין לצלותו בתנור גריל המשמש לבשר מוכשר [כיון שהדם אוסר את דפנות התנור]. כמו כן אסר לצלותו במיקרוגל [כיון שהדם מתבשל בכבד, ולא יוצא ממנו].

בספר הכשרות למעשה (10ג) כתב להתיר לצלות כבד על גבי פלטה חשמלית [באופן שיש לדם להיכן לצאת], וכן על גבי פלנצ’ה. אמנם בני אשכנז צריכים להקפיד לא להשתמש בכלים אלו לדברים אחרים, מפני שדם הכבד אוסרם.

סיכום – בספר אהל יעקב (10ד) ובסוף דבריו הביא הוראות חשובות למעשה בהכנת והכשרת כבד לאכילה.

 

ח. אכילת כבד קשה לשכחה

הבן איש חי (12א) כתב כי לפי האר”י ז”ל, אכילת כבד מטמטמת לבו של אדם “וראוי שהזכרים יזהרו בהם ביותר שלא לאוכלם, וכן העוברות והמניקות גם כן יהיו נזהרים לבלתי יאכלוהו”. אמנם בשו”ת משנה הלכות (12ב) כתב על דבריו: “והדברים צ”ע, דמעולם לא ראינו צדיקים שנזהרים בזה, ואדרבה הצדיקים תלמידי הבעש”ט הק’ ז”ל נוהגים דווקא לאכול כבד בשב”ק”. ובשו”ת תשובות והנהגות (12ג) ביאר מדוע אין נהוג להקפיד על כך. וכתב כי אדרבה, מדברי הגמרא במסכת חולין (1ב) שתמורת איסור דם, הקב”ה מסר לנו היתר כבד “יש לדקדק שאין בו היזק, שהרי הקב”ה לא היה נותן לנו דבר שמזיק. ועל כן כבד אינו מזיק, ומותר לאוכלו”.

 

ט. דיני הכשרת כבד – הלכה למעשה

ראה בגליון חוקי חיים” (12ד-13) פרטי דיני חיתוך הכבד, שטיפתו, סידורו על גבי הרשת, מליחתו, שיעור הצלייה, ליבון הרשת והסכין ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

סחורה בפירות שביעית

א. סחורה בפירות שביעית – מקור הדין חז”ל למדו מן הפסוק “וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה”, כי יש איסור סחורה בפירות

קרא עוד

הונאה בכשרות

א. בטול מקח כתוצאה ממציאת פגם בכשרות הלכה פסוקה לא חולק, שכל הקונה חפץ קונהו על דעת שיהיה שלם בלא

קרא עוד

גיור בזמן הזה

גיור בזמן הזה ובענין ביטול גיורים שנמצא בהם פגם א. תהליך הגיור צריך להיות בפני בית דין של שלושה, כנלמד מהפסוק

קרא עוד

יששכר וזבולון

א. מבואר בדברי חז”ל כי זבולון ויששכר עשו ביניהם שותפות, ומכוחה של השותפות היו שניהם מתפרנסים ביחד, ושניהם נוטלים שכר

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

ברכת ‘ברוך שפטרני’ 

ברכת ‘ברוך שפטרני’ לבן ולבת ובענין מסיבת ‘בת מצוה’   כאשר בן מגיע לגיל המצוות, מברך האב “ברוך שפטרני מעונשו של זה”, ונשאלת השאלה מדוע לא

קרא עוד

נר חנוכה או הלל

נר חנוכה או הלל נר חנוכה או אמירת הלל – מה עדיף [ובדין אין מעבירין על המצוות] א. בספר נשמת אברהם (או”ח סימן תרפג סע’ א)

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.