א. הלל בליל פסח – מקורות הדין והמנהג
בדברי המשנה (1א) מפורש, כי בזמן שבית המקדש היה קיים, היו קוראים את ההלל בליל פסח בזמן אכילתו. בסוגיית הגמרא (1ב) נלמד חיוב זה מהפסוק (ישעיה ל, כט) "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג – לילה המקודש לחג טעון הלל, לילה שאין מקודש לחג אין טעון הלל". ופירש רש"י: "כמו שאתם נוהגים לשורר בליל התקדש חג, ואין לך לילי חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו".
- הלל על סדר ההגדה – גם בזמן הזה, שאין קרבן פסח, מבואר במשניות בפרק ערבי פסחים (1ג), החיוב לומר הלל בליל פסח על סדר ההגדה, וההלל מחולק לשני חלקים – בהפסק קיום מצוות אכילת המצה והמרור ושלחן עורך [טעם חלוקת ההלל מבואר בדברי המהרי"ל (1ד) והלבוש (1ה) משום שחציו הראשון עוסק בנסים שנעשו בגאולת מצרים וחציו השני בנסים שעתידים להיות בגאולה העתידה – ולהלן [אות ט] נרחיב בביאור הדברים].
- הלל בבית הכנסת – במסכת סופרים (1ו) ובירושלמי (1ז) מובא כי הלל נאמר בליל פסח ולא רק ביומו, והכוונה לאמירתו בבית הכנסת. ומפורש במסכת סופרים, כי הלל זה נאמר בברכה: "וכשהוא קורא אותו בביתו, אינו צריך לברך, שכבר בירך ברבים". ומדברי הירושלמי להשוות בין נבואת ישעיה על מפלת סנחריב להלל הנאמר בליל פסח, נראה כי ההלל נאמר על הישועה ממצרים. מנהג אמירת הלל בבית הכנסת מוזכר בתוספות בברכות (3ב).
ויש לברר מה הטעם לאמירת ההלל בבית הכנסת, והרי הוא יֵאָמֵר על סדר ההגדה, וצ"ע. עוד יש להבין, האם יש קשר בין אמירת ההלל בבית הכנסת לאמירתו על סדר ההגדה.
ובעיקר אמירת הלל בליל הסדר, תמוה מאד, היאך אפשר לומר הלל בלילה, והלוא מפורש במשנה (1ח) כי זמן קריאת ההלל הוא ביום, וצ"ע.
ב. חיוב ברכה על אמירת הלל בליל פסח – דברי רבותינו הראשונים והפוסקים
רבותינו הראשונים נחלקו האם מברכים על אמירת ההלל בליל הסדר, כפי שלכאורה משמע מדברי הירושלמי בברכות [המובא בדבריהם]. מאידך, יש שהוכיחו מההפסק באמירת ההלל בקיום המצוות והסעודה, שאי אפשר לברך על אמירת הלל שיש בו הפסק, לפנינו סיכום השיטות בקצרה.
- הרמב"ן (2א) הביא בשם רבותיו – שיש לברך על אמירת ההלל, וראייתם מדברי הירושלמי במסכת ברכות "שניא היא דאמר רבי יוחנן, הלל אם שמעו בבית הכנסת יצא", שפירושו כנאמר במסכת סופרים "כשהוא קורא אותו בבית אינו צריך לברך שכבר בירך ברבים – מכאן נראה, שכשהוא קורא אותו בביתו טעון ברכה, שהוא בכלל ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, אלא שאם קדם וקרא בבית הכנסת אינו צריך שכבר בירך ברבים". ואת הקושיא מההפסק באמצע אמירת ההלל, תירץ: "הלוא הם אמרו שכל מצוה אחת אם הפסיק ושח בינתיים אינו חוזר ומברך, ולכתחילה מתירים לו אף בקריאת שמע מפני הכבוד ומפני היראה". ועוד תירץ, כי הברכה על ההלל דומה לברכה האחת שמברכים על תקיעות דמיושב ותקיעות דמעומד, ואף שאסור להפסיק ביניהן הרי אומר תפילה ואשרי, ומכאן "דסדרו של יום אינו הפסק, ואף כאן [בהלל בליל הסדר] אינו הפסק, שכך התקינו למצוה, וסדרו של יום הוא".
- הר"ן (2ב) הביא את דברי רבנו האי גאון – שאין מברכים על ההלל בליל הסדר "שאין אנו קוראים אותו בתורת קוראין אלא בתורת אומרים שירה". וכן דעת הגאונים רב צמח ורב יוסף ורב יצחק בן גיאת. ודבריהם צ"ב, מה הם שני גדרי אמירת ההלל – בתורת 'קריאה' ובתורת 'שירה', ומדוע אין מברכים על הלל שנאמר בתורת 'שירה'.
- הרשב"א (3א) –הביא את דברי הגאונים ורבותינו בעלי התוספות שאין מברכים על הלל בליל הסדר [כמפורש בדבריהם במסכת ברכות (3ב) עיי"ש]. ובמסקנת דבריו כתב: "הלכך עיקר תקנת יציאתו בבית הכנסת היה ולא בבית, ובקריאת בית הכנסת תיקנו לברך, שהיא עיקר התקנה ומצות הקריאה, אבל בבית לא. ובדין הוא, שאילו מי ששמעה בבית הכנסת יצא, ואינו מברך על שלחנו. ומי שלא שמעה בבית הכנסת גומר על שלחנו ומברך".
- הטור (3ג) – הביא את שיטת הריצב"א ומהר"ם מרוטנבורג, שהיו מברכים על אמירת ההלל שתי ברכות: אחת קודם האכילה ואחת אחר האכילה [שיטה זו מוזכרת בתוספות במסכת ברכות (3ב)]. ואת החולקים הסוברים שאין לברך, מאחר ומפסיקים את ההלל באמצע, והכריע כדבריהם. וכפי שגם כתב הראבי"ה (3ד) "מה שאין מברכים על קריאת ההלל בליל פסחים, משום שמפסיקים בסעודה, ושני פעמים לא יתכן לברך ברכה אחת על מצוה אחת".
- פסק ההלכה בנדון אמירת הלל בליל הסדר – מסתימת דברי השלחן ערוך (4א) נראה שהכריע שאין מברכים, כמפורש בדברי המשנה ברורה שם [וראה במה שהוסיף המשנה ברורה: "ואומרים הלל מיושב, אף שבכל השנה אומרים מעומד, בפסח שאני, מפני שמיושב הוא דרך הסבה וחירות"].
- פסק ההלכה בנדון אמירת הלל בבית הכנסת – בשלחן ערוך (4א) הביא להלכה את המנהג לומר הלל בליל פסח בבית הכנסת בברכה. וכתב הרמ"א: "אין אנו נוהגים כן", ולהלן [אות ח] נביא בהרחבה את מנהג האשכנזים בזמננו.
ג. גדר אמירת הלל – דין 'קריאה' ודין 'שירה' על הנס
בדברי רבנו האי גאון המובא בר"ן (2ב) מפורש כי הלל נאמר בליל פסח בתורת 'שירה'. דברים אלו עולים בקנה אחד עם המבואר בתוספות (4ג) שאמירת ההלל בליל פסח היא על הנס. וכן עולה מסוגיית הגמרא במסכת מגילה (4ד) כפי שביאר הטורי אבן (4ה) שבליל יום טוב ראשון של הפסח, חיוב ההלל הוא מדין הודאה על נס [לעומת חיוב אמירתו ביום טוב הראשון של פסח שהוא מדין המועד].
על פי יסודות אלו יבוארו שיטות רבותינו הראשונים בדיני אמירת הלל בברכה בליל הסדר.
הגרי"ז (5) ביאר את גדרי אמירת ההלל, שיש בו "שני דינים" – [א] דין קריאה, שחיובו מדברי סופרים [מדרבנן] בכל י"ח ימים שגומרים בו את הלל, ונתקנה עליו ברכה כמו כל מצוה מדברי סופרים. [ב] דין שירה על הנס "כמו הלל של לילי פסחים, דהפסח טעון הלל באכילתו, והלל זה לא נתקנה בו ברכה, וזהו מדברי קבלה, הנלמד מהפסוק בישעיה "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג". הגרי"ז דקדק את יסוד הדברים במה שכתב המרדכי, כי הטעם שמפסיקים באמצע אמירת ההלל בליל פסח הוא "דאינו נאמר בתורת קריאת הלל רק בתורת אומר שירה, ולהכי אומרים אותו לחצאים, דאין בו דין גומר".
בהסבר הדברים הוסיף בספר משנת יעבץ (6), כי הלל הנאמר בתורת קריאה "הוא כמו חיוב ברכה", ויוצא ידי חובה גם אם אינו מבין את מה שאומר, כדין ברכות ודברים שבקדושה שאם אמרם בלשון הקודש בלא שהבין, יצא ידי חובה. אולם הלל הנאמר בתורת שירה על הנס "אינו יוצא ידי חובה אלא כשהוא מבין את הלשון שאומר, שהרי עיקר השירה היא ההודאה על הנס. ולא הוי תורת הודאה אלא במבין את הלשון שהוא מודה בו, אבל אם אינו מבין את מה שאומר אין זה בכלל ההודאה". וזהו הביאור בשיטת רבנו האי גאון שאין מברכים על הלל הנאמר בתורת שירה, בהקדם ביאורו של המהר"ל מדוע אין מברכים על ההגדה [קיום מצות סיפור יציאת מצרים], כי ברכה נתקנה רק על "מצוה שעיקר שלה במעשה", ולא על הגדה ש"עיקר הדבר מחשבת הלב וצריך להבין מה שאומר". ולכן אין לברך על הלל שיסודו שירה, שמהותה הודאה, המסורה למחשבת הלב.
[בשיטת הסוברים שמברכים על ההלל, צריך לומר שחיובו על מעשה מצוה, ראה בדברי הגר"ד כהן (7) ויבואר להלן].
בהמשך דבריו חידש המשנת יעבץ, כי מדברי הגמרא במגילה (4ד) שנלמד ב'קל וחומר' לומר שירה "ממיתה לחיים", נראה כי חיוב ההלל הנאמר בתורת שירה על נס הוא מהתורה, שכן 'קל וחומר' היא מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. לעומת זאת, הלל הנאמר בתורת 'קריאה', חיובו מדרבנן. ונפקא מינא לדינא, על פי דברי התוספות בסוכה (4ג) לחייב נשים באמירת הלל בליל פסח, מאחר וחיובו מהתורה בתורת שירה על הנס.
ד. אמירת הלל בפסח – שירה על ישועת ישראל על ידי קיום מצוות הפסח והמצה
אמנם שיטת הרמב"ן עדיין טעונה ביאור, כי מחד גיסא מפורש בדבריו שאמירת ההלל היא על מעשה המצוה של אכילת פסח ומצה, אך מאידך מבואר בדבריו כי ההלל טעון שירה, כנלמד מלשון הפסוק "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג", וצ"ע.
בביאור הדברים, כתב מו"ר הגר"ד כהן, ראש ישיבת חברון (7), דהרמב"ן סבר שאמירת ההלל היא מכלל דין ההגדה הנלמד מהפסוק "לחם עוני – לחם שעונים עליו דברים הרבה" (פסחים לו, א), ודינו להיאמר על מעשה המצוה של אכילת פסח ומצה, ובד בבד מתקיימת בהלל שירה על הגאולה, כנלמד מלשון הפסוק "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג" – "והכל דין אחר, דעצם חיוב ההלל הוא דין הלל של שעת גאולה, והמחייב שלו הוא מדינא ד'הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם', אך התורה קבעה את זמנו בשעת אכילת הפסח והמצה, דילפינן מקרא ד'לחם עוני', שזמן אמירת ההלל של הגאולה הוא בשעת אכילת הפסח והמצה. וזהו מש"כ הרמב"ן שהטעם שלא הזכירו הלל זה בי"ח הימים "דהלל שעל עשיית מצוה לא קתני", דהיינו שאין הזמן של הלל זה ביום אלא בזמן עשיית המצוה בלילה, ולכן אינו נמנה בימים שגומרים בהם את הלל" [וראה במה שביאר שם את המשך דברי הרמב"ן במה שנוגע לאמירת הלל בבית הכנסת בליל פסח].
ה. הלל בליל פסח – שירה חדשה על הנסים שלנו
ונראה כי אמירת הלל בליל הסדר שהיא בתורת שירה, אינה רק על הנסים של אבותינו אלא גם על הנסים שלנו.
כך דייק הגרי"ז (9א) ממה שהסמיך בעל ההגדה את החיוב להודות ולהלל אמירת ההלל ["לפיכך"] לנאמר מקודם לכן "חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים". ומאחר ו"הלל זה שאנו אומרים בהגדה הוא מדין הלל של שירה ולא של קריאה, אמר כאן 'חייב אדם לראות את עצמו', דאם אין רואה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לא שייך הלל של שירה. וזהו ביאור ההמשך 'לפיכך אנחנו חייבים וכו' ונאמר לפניו שירה חדשה', היינו אחר שיש חיוב לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, שוב שייך שיאמר הלל בתורת שירה".
על פי זה ביאר תלמידו של הגרי"ז, בספר עמק ברכה (9ב) את לשון ההגדה "וְנֹאמַר לפניו שירה חדשה" – בהווה, ומה היא השירה החדשה: "כיון שאנו בעצמינו יצאנו עתה לחירות וכל הניסים של גאולת מצרים עשה גם לנו, לפיכך אנחנו חייבים לומר שירה על הנס שלנו לפאר להלל לשבח לרומם וכו', למי שעשה לנו את כל הניסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה וכו'. ולפיכך וְנֹאמַר השתא לפניו שירה חדשה, פירוש השירה שלנו אינה על נס של אבותינו אלא על גאולתנו, ולפיכך היא חדשה על ניסים חדשים שלנו".
ומו"ר הגר"ד כהן (9ג) המתיק הדברים ע"פ המבואר בדברי הרמח"ל (9ה) כי יציאת מצרים היא שורש גאולת ישראל והיא נשלמת בגאולה העתידה "דכל ליל פסח הוא שלב נוסף שבו מתעוררת ההארה של יציאת מצרים להביא את הגאולה העתידה. וכמבואר בדברי האור החיים הקדוש (9ד), שבכל ליל פסח מתבררים כוחות הקדושה מהקליפה, ונוספים בעם בני ישראל, והיא הבחינה עצמה של יציאת מצרים, שבכל ליל פסח יש תוספת בהארה של יציאת מצרים לישראל. ולפי זה יש כאן ממש "שירה חדשה", כיון שבכל שנה ושנה יש התחדשות ההארה של יציאת מצרים".
• • •
ו. גדר אמירת הלל בבית הכנסת בליל פסח – מדיני המועד או מדין פרסומי ניסא
מיסודות הדברים שנתבארו לעיל בגדר אמירת הלל על סדר ההגדה שנאמר בתורת שירה, נשוב לדון בגדר אמירת הלל בבית הכנסת בליל הפסח, ונפקא מינא לחיוב היחיד לאומרו בברכה.
הגר"ח (10א) חידש כי בשונה מגדר ההלל בליל הסדר הנאמר בתורת שירה על הנס, חיוב אמירתו בבית הכנסת הוא מדין יום טוב, הנלמד בסוגיא במסכת ערכין (י, ב) שיש חיוב אמירת הלל ביום טוב. ומטעם זה הלל זה נאמר עם ברכה, וזהו הביאור בשיטת מרן המחבר שפסק בשלחן ערוך (4ב) לומר את ההלל בבית הכנסת בברכה.
מאידך גיסא, הגר"א בביאור לשלחן ערוך בהלכות חנוכה (11א) השווה בין חיוב אמירת הלל בליל פסח בבית הכנסת לחיוב הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת – ששניהם מדין פרסומי ניסא [ובדבריו מיושבת שיטת מרן המחבר, שפסק בהלכות ראש חודש (או"ח סי' תכב סע' ב) שאין מברכים על הלל בראש חודש, משום שלא מברכים על מנהג, ולכאורה תמוה, מדוע לשיטתו מברכים על אמירת ההלל בליל פסח, שגם הוא מנהג. והתירוץ, ע"פ המבואר בשו"ת הריב"ש (סימן קיא) שמברכים על מנהג שיש בו פרסומי ניסא].
ובספר הררי קדם (11ב) ומו"ר הגר"ד כהן (11ג), כתבו נפק"מ מדבריהם, במה שפסק החיד"א בברכי יוסף (10ב) כי יחיד הנמצא בבית הכנסת שלא אומרים בו הלל בליל פסח "יכול לומר ההלל ולברך עליו בינו לבין עצמו". ודבריו מובנים לדרכו של הגר"ח, שחיוב הלל מדין יום טוב, ועל כן גם היחיד מחוייב לאומרו. אולם לפי הגר"א, שגדר אמירת ההלל בית הכנסת משום פרסומי ניסא, יתכן ודין זה נוהג רק בציבור שיש בו קיום של פרסומי ניסא.
ז. אמירת הלל בליל פסח בבית הכנסת לפני צאת הכוכבים וחיוב הנשים באמירתו
ממוצא הדברים דן בספר ירח למועדים (12) בחידושו של הגר"מ שטרנבוך, להקפיד שלא לומר את ההלל בבית הכנסת בברכה מבעוד יום היות ואמירת הלל בליל פסח הוא "מחובת הלילה, וזמנה מצאת הכוכבים דווקא".
וכתב, כי לפי הגר"ח (9א) שחיוב ההלל מדין היום טוב "הלל זה של מועדים אינו צריך להיות אחר צאת הכוכבים דומיא דמצה, דרק ההלל שעל הנס קבעו לומר בשעת עשיית המצוות, ואין דיניהם שווים. ויש להוסיף ביאור לפי דברי העמק ברכה (9ב) שרק הלל זה שעל הנס הוא מצד דינא ד'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים', זמנו הוא מצאת הכוכבים עד חצות".
וגם לפי הגר"א, שחיוב ההלל משום פרסומי ניסא "אין צריך להקפיד לקרותו אחר צאת הכוכבים, כדין הלל של שעת הסדר, שהרי הלל זה אינו מדין הלל של עיקר חיוב ליל פסח אלא משום פרסומי ניסא. וכיוון שכן, יש לומר שאין בזה דין זמן של צאת הכוכבים כמצות ההלל של הסדר". ובפרט לאור ההשוואה לנר חנוכה – כשם שמדליקים נר חנוכה בבית הכנסת בין מנחה לערבית קודם צאת הכוכבים, הוא הדין שאפשר לומר הלל בבית הכנסת מבעוד יום.
וראה גם בדברי הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (13א) שכתב, שאפשר לומר הלל גם קודם צאת הכוכבים, כמפורש בדברי רבותינו הראשונים [ספר המכתם, המאירי] כי "מנהגם היה לומר ההלל בבית הכנסת בערב פסח בין מנחה לערבית, זכר למקדש שהיו ישראל קוראים ההלל בשעת שחיטת הפסח".
- חיוב נשים באמירת הלל בליל פסח – הגר"ע יוסף (13א) נקט על פי דברי התוספות במסכת סוכה (4ג) לחייב נשים באמירת ההלל בליל פסח, שהרי חיובו משום הנס "ואף הן היו באותו הנס". והוסיף: "ואין לדחות ולומר שלא תיקנו לומר הלל בליל פסח בברכה אלא בבית הכנסת בציבור, משום פרסומי ניסא, אבל ביחיד אין לאומרו, זה אינו, שהרי כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (10ב) שההלל של ליל פסח בבית הכנסת מיוסד על אדני פז, ורשאי לומר הלל בינו לבין עצמו ולברך עליו. ולכן גם הנשים יגמרו ההלל בברכה [בהערה שם, הביא את דברי הגר"י קוליץ, כי אשה אינה יכולה להוציא איש באמירת ההלל "משום שחיובן משום שאף הן היו באותו הנס, הוי רק מדרבנן, ואילו האנשים חייבים בהלל גם משום מועד הוא מדברי קבלה, ודברי קבלה כדברי תורה". וכתב על זה הגר"ע יוסף: "אולם לדידן דקיימא לן כפסק מרן השלחן ערוך (או"ח סי' תרפט ס"א) שגם במקרא מגילה הנשים מוציאות ידי חובה את האנשים, וכן דעת רוב הפוסקים, אם כן גם לגבי ההלל של ליל פסח יש לומר כן"].
ח. הלל בבית הכנסת בליל פסח – הלכות ומנהגים
בגליון כנסת ישראל (14) נתבארה בהרחבה דעת הגר"א בנדון אמירת הלל בבית הכנסת, וכיצד נהגו תלמידיו בחו"ל, ולאחר מכן כאשר עלו לארץ ישראל. וכן המנהג "הכללי" של האשכנזים בארץ ישראל, לומר הלל בבית הכנסת בברכה כמנהג הספרדים, וכפי שנהוג כן גם בקהילות החסידים. עוד נתבאר שם כי "יחידים מהפרושים בירושלים נוהגים לבקש מהחזן שיוציא אותם בברכה תחילה וסוף". ויתכן להטעים המנהג "על פי דברי הגר"א (11א) המדמה אמירת הלל בליל פסח בבית הכנסת להדלקת נרות בבית הכנסת, ושם הרי הש"ץ מברך ולא הקהל".
סיכום הדינים – בספר פסקי תשובות (15א) הביא את דברי האגרות משה (15ב) והפוסקים בנדון מי שאינו אומר הלל בבית הכנסת הנמצא במקום שאומרים – כיצד ינהג, וכן להיפך, הנוהג לומר הלל בבית הכנסת ונמצא במקום שלא אומרים – כיצד ינהג. וראה עוד במה שכתב לכוון בברכה בבית הכנסת לצאת ידי חובת ההלל שעל סדר ההגדה.
• • •
ט. ב' חלקים בהלל בליל הסדר – כנגד גאולת מצרים והגאולה העתידה
לעיל [אות א] הובאו דברי המהרי"ל (1ד) והלבוש (1ה) בטעם חלוקת ההלל בליל הסדר, משום שחציו הראשון עוסק בנסים שנעשו בגאולת מצרים וחציו השני בנסים שעתידים להיות בגאולה העתידה. בהטעמת עומק עניינה של חלוקה זו, ביאר מו"ר הגר"ד כהן (16) על פי דברי הזוה"ק, תרגום יונתן בן עוזיאל והגר"א, כי גאולת מצרים היא שורש כל הגאולות. וכבר הובאו לעיל דברי הרמח"ל במאמר החכמה (9ה) כי בעבודת ליל הסדר בכל שנה, נוסף עוד נדבך בגאולתם של ישראל. ומעתה מובן היטב הענין מיוחד לומר בהלל של ליל פסח שירה גם על הגאולה העתידה, כיון שבליל פסח כבר קיים שורש הגאולה העתידה, ומוטעם שהחצי השני של ההלל שנאמר על הגאולה העתידה נאמר בדווקא לאחר אכילת הפסח והמצה – כיון שרק מתוך עבודת ליל הסדר בחציו הראשון, בהגדה, בפסח, במצה ובד' כוסות, נבנה הנדבך הנוסף ליציאת כלל ישראל מהגלות, בהשלמת המהלך של יציאת מצרים אל הגאולה השלמה.
י. הלל בליל פסח – "לילה כיום יאיר"
לעיל [אות א] תמהנו בעיקר אמירת הלל בליל הסדר – היאך אפשר לומר הלל בלילה, והלוא מפורש במשנה (1ח) כי זמן קריאת ההלל הוא ביום. תירוץ נפלא על קושיא זו מתבאר בהגדה של פסח ליל התקדש חג (17), שבאמת בליל יציאת מצרים היתה אורה כיום של תקופת תמוז, כלשון הפסוק בתהלים (קלט, יב) "וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה", וכמפורש בדברי הזוה"ק (פר' בא לח, א) שהביא האור החיים הק' (שמות יב, ל). ועוד כתב האור החיים הק' (שמות יג, ח) "(ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא – הודיע במתק לשון צדיק, כי הלילה ההוא יום יקרא לא לילה".
ועל פי זה תירץ החיד"א, היאך מלו במצרים בלילה "דכיוון שאותו הלילה כיום יאיר, והוה ליה כמו יום לכל דינים שבתורה". ובשפת אמת ביאר לפי האמור את אמירת ההלל בלילה "דרק דלילה זה נקרא יום ונשתנה מכל הלילות".
זָךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה, קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה, בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה, פְּדוּיִם לְצִיּוֹן בְּרִנָּה.
