הפרי וחלקיו ותכלית נטיעתו

ברכה על גרעיני וקליפות פירות; פרי מר, בוסר וקליפות ממתקם

תקציר השיעור

הפרי וחלקיו ותכלית נטיעתו

ברכה על גרעיני וקליפות פירות; פרי מר, בוסר וקליפות ממתקם

לכל פרי: עלים, גוף הפרי, גרעיני הפרי וקליפת הפרי, ורבים פרטי ברכותיהן:

א. עלים וגוף הפרי: בסוגיית הגמרא מבואר בנדון הברכה על "קורא" [הענף הרך של הדקל] ועל ה"צלף", כי הברכה נקבעת לפי תכלית נטיעת הפרי. ויש לבאר את החילוק בין הברכה על עלים ותמרות של צלף [בורא פרי האדמה] לברכה על הקורא [שהכל], ומה מברך בזמנינו על לבבות דקל ["קורא] וצלף.

ב. מחלוקת הפוסקים האם תכלית נטיעת הפרי קובעת גם ביחס לעיקר הפרי.

ג. הגדרת "עיקר הפרי" משתנה לפי הזמנים או קבועה לפי צורת הבריאה.

ד. הברכה על אגוז קשיו [המורכב משני חלקים: הפרי העסיסי שעושים ממנו בעיקר ריבה, ומעליו גדֵל אגוז שהוא קטן יותר מהפרי עצמו, אותו אנו אוכלים].

ה. גוף הפרי בתחילת גידולו – "בוסר": תוספות למדו בסוגיא כי "על [ענבי] בוסר פחות מ"פול הלבן" [דהיינו ענבים בתחילת גידולם] לא מברכים בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה, ויש לברר את הכרעת הפוסקים בזה למעשה.

ו. מה מברכים על פירות בוסר [הראויים לאכילה על ידי הדחק או שאינם ראויים כלל לאכילה] שנעשו ראויים לאכילה על ידי בישול או טיגון בדבש • ברכה על ריבת אתרוגים • עגבניות ירוקות שנכבשו • חצילים קטנים כבושים.

ז. גרעיני הפרי: ביאור יסוד מחלוקת התוספות והרא"ש עם הרשב"א מה מברכים על גרעיני פירות • הברכה על גרעיני פירות, גרעיני אבטיח, דלעת וחמניות [גרעינים הנמכרים בשוק  וגרעינים ביתיים]

ח. ברכה על גרעינים מרים שממתקם על ידי האוּר.

ט. קליפת הפרי: ממוצא הדברים דנו הפוסקים מה מברכים על קליפות פירות הדר מסוכרים או מצופים בשוקולד  הברכה על הקליפה הלבנה של פרי הדר.

הפרי וחלקיו ותכלית נטיעתו

הפרי וחלקיו ותכלית נטיעתו

 

לכל פרי כמה חלקים: עלים, גוף הפרי, גרעיני הפרי וקליפת הפרי. בסוגיא דידן יבורר היסוד שהברכה נקבעת לפי תכלית נטיעת הפרי, והמסתעף מיסוד זה לדיני הברכות על פרי וחלקיו השונים.

 

הברכה על חלקי הפרי – לפי תכלית נטיעת הפרי

א. במסכת ברכות (1) חלקו רב יהודה ושמואל מה מברכים על ה"קורא" [ענף רך של דקל ובשנה שניה מתקשה ונעשה עץ] לדעת רב יהודה מברכך בורא פרי האדמה, כי "פירא הוא", ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו "הואיל וסופו להקשות". וחילקו בגמרא בין צנון שמברכים על אכילתו בורא פרי האדמה, כי "צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא", דהיינו אנשים נוטעים אותו על דעת לאכלו כשהוא רך [ושמו פוגלא]. אולם "דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא".

והקשו בגמרא: "וכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי לא מברכינן עליה, והרי צלף דנטעי אינשי אדעתא דפרחא [שם פריו] ותנן על מיני נצפה [הסוגים השונים של הצמחים הגדלים על הצלף] על העלין ועל התמרות [בתוך העלין גדלים כמין 'תמרות'] אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות [ה'פרחא' שהוא עיקר הפרי] ועל הקפריסין [קליפה שסביב הפרי כעין קליפה הגדילה סביב לאגוזים דקים] אומר בורא פרי העץ". הרי שמברכים בורא פרי האדמה על העלים ועל התמרות, אף על פי שאין נוטעים את הצלף על דעת לאוכלם. ותירץ רב נחמן בר יצחק "צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא [לאכול את העלים ואת התמרות שאינן ממעטות את האילן בכך] דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא [לאכול את הקורא שהאוכלו ממעט ענפי האילן]. ומסקנת הגמרא להלכה כדעת שמואל. ועיין שם ברש"י (ד"ה צלף וד"ה דיקלא), ותוספות (ד"ה לא נטעי), מדוע לא מברכים בורא פרי העץ על הקורא ועל העלים והתמרות של הצלף, ומה החילוק בין הברכה על עלים ותמרות של צלף [בורא פרי האדמה] לברכה על הקורא [שהכל].

ובאגרות משה (5) סי' נז ענף ג) תמה על קושיית הגמרא דצלף נטעי אדעתא דפרחא ותירוץ רב נחמן בר יצחק דנטעי אדעתא דשותא, וכי פליגי במציאות.  וביאר, שלענין ברכת בורא פרי האדמה די אף שלא היתה הנטיעה בשביל זה, כל עוד לא נהג בניגוד למה שנוטע עבורו, ולכן בצלף כשאוכל העלין והתמרות הגם שאין הנטיעה בעד זה, אמנם בגלל שאין בזה למעט ולהזיק העץ ואין זה בניגוד לכוונת תכלית הנטיעה, יהיה לזה חשיבות ברכת פרי האדמה. משא"כ בדקל שמתכוון לא לטעת עבור הקורא אם נטל הקורא שממעט האילן הרי שנהג בניגוד לתכלית הנטיעה, בטלה דעתו [להלן אות ב יבואר הנפק"מ לפי ביאור זה].

להלכה: פסק (2) סי' רד סע' א) "על קורא (שהוא). הגה: הרך הנתוסף באילן בכל שנה שקורין (פלמיטו), ועל לולבי גפנים, ועל שקדים מתוקים שאוכלים אותם כשהם רכים בקליפיהם,  מברך שהכל". וביאר המשנה ברורה (ס"ק ט) "דאע"ג דגידולו מן הארץ אפילו הכי לא מברכינן עליה אפילו בורא פרי האדמה אלא שהכל, דלא נטעי אינשי האילן אדעתיה למיכל את הקורא כשהוא רך דממעט ענפי האילן, אלא שיתקשה ויעשה עץ ויגדל פרי".

וראה בשו"ע (4) סי' רב סע' ו) ובמשנה ברורה (שם) דין ברכת הצלף. וכתב הרמ"א (5) סי' רב סע' יח) "כל הפירות שיודע בהם שהם עיקר הפרי, מברך עליהם בורא פרי העץ; ושאינן עיקר הפרי, בורא פרי האדמה; ואם הוא מסופק בו אם הוא עיקר הפרי או לא, בורא פרי האדמה; ואם אינו יודע מה הוא, מברך שהכל".

 

ביאור סברת "לא נטעי אדעתא דהכי"

ב. ביסוד המתבאר בסוגיא שהברכה נקבעת לפי תכלית נטיעת הפרי, יש לעיין האם כלל זה נאמר גם ביחס לעיקר הפרי. ובמשנה ברורה (2) סי' רד סק"ט) הביא מחלוקת הט"ז והפמ"ג בנדון זה, וביאר דבריהם בשער הציון (ס"ק ז).

עוד יש לעיין כיצד נקבעת תכלית נטיעת הפרי. האם הגדרת "עיקר הפרי" משתנה לפי הזמנים או קבועה לפי צורת הבריאה, ונחלקו בזה החזון איש (5) והאגרות משה (5) סימן נט).

דהנה בשו"ע (4) סי' רב סע' ו) נפסק שמברכים על העלין ועל התמרות של הצלך, בורא פרי האדמה. וביאר המשנה ברורה (ס"ק לח) "שאינן חשובין להקרא פרי העץ". והוסיף בשער הציון (ס"ק מא) "ומכל מקום יש לברך עליהן בופה"א משום דנטעי להו אינשי גם אדעתא דעלין ותמרות [גמרא]. ועיין בברכי יוסף שכתב דכהיום לא נטעי להו אינשי כלל אדעתא דעלין ותמרות ויש לברך עליהן שהכל". וביאר החזון איש (5) או"ח סי' קמו בהשמטות לסי' רב) את דבריו, שמבואר בדעת הברכי יוסף שדברי הגמרא צלף נטעי אינישי אדעתא דשותא אינו הכרעה על עיקר טבעו וטבע בני אדם שינהוג דין זה לעולם, אלא הכרעה בדורם ובזמנם, ואם נשתנה המנהג נשתנה הדין.           

אולם באגרות משה (5) ח"א סימן נט) פסק דלא כהברכי יוסף, ולדעתו בביאור הסוגיה [המובא לעיל אות א] אין הפשט שנתבאר בתירוצו של ר"נ בר יצחק שנטעי אדעתא דתמרות בניגוד למה שטען המקשן שנטעי אדעתא דפירא, שהרי לא חלקו במציאות, ולכן גם למסקנת הגמרא לא היו נטעי אדעתא דעלין ותמרות, ותירוצו של ר"נ בר יצחק הוא שאין קפידא לנו שיאכל את העלין בגלל שאינו ממעט באילן ואין זה מנוגד לתכלית נטיעת הפרי [וכפי שנתבאר לעיל אות א], שדי בזה לענין חשיבות ברכת פרי האדמה, נמצא שגם בזמנינו נשאר דינא דגמ' והשו"ע שמברך בופה"א.

 

דיני ברכות הנקבעים לפי תכלית נטיעת הפרי בזמנינו

ג. ממוצא הדברים שנתבארו נבוא לדון הלכה ולמעשה בדיני הברכות דלקמן:

  • ברכה על קורא [לבבות דקל – פלמיטו] – ראה בספר וזאת הברכה (7) שבזמנינו ישתנה דינא דהשו"ע ומברך שהכל.
  • דין צלף בזמן הזה – שעיקר הפרי נאכל בכבישה, ראה בספר וזאת הברכה בלוח הברכות (7).
  • הברכה על אגוז קשיו – המורכב משני חלקים: הפרי העסיסי שעושים ממנו בעיקר ריבה, ומעליו גדֵל אגוז שהוא קטן יותר מהפרי עצמו, אותו אנו אוכלים, ולכן כיום עיקר תכלית נטיעתו לצורך האגוז הקטן, ומברכים בורא פרי העץ כדברי האור לציון (9) וספר פני השלחן (9).
  • •    •

הברכה על פירות בתחילת גידולם

ד. תוספות (1) לו, ב ד"ה שיעורו) למדו בסוגיא "על [ענבי] בוסר פחות מ"פול הלבן" [דהיינו ענבים בתחילת גידולם] לא מברכים בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה. וכן מבואר בדברי הרא"ש (2) בסימן ה).

עוד דנו רבותינו הראשונים, מה מברכים על שקדים המרים בעודם קטנים שאוכלים את קליפותיהם, ראה בדברי התוספות (1) לו, א ד"ה לא נטעי) ובשו""ת הרשב"א (2) ורבנו יונה (2).

להלכה: שו"ע (3) סימן רב סע' ב) ושם (4) בסע' ה).

  • ברכה על פירות בוסר – הראויים לאכילה על ידי הדחק או שאינם ראויים כלל לאכילה ונעשו ראויים לאכילה על ידי בישול או טיגון בדבש – פסקי תשובות (8) אות ז). ובנדון עגבניות ירוקות וחצילים קטנים כבושים, ראה בפסקי תשובות (8) אות ח). ברכה על ריבת אתרוגים – ספר וזאת הברכה בלוח הברכות (7), ובפסקי תשובות (8) אות ז).
  • •    •

 ברכה על גרעיני פירות

ה. תוספות (1) לו, ב ד"ה קליפי) למדו מהסוגיא כי "שיש לברך על כל מיני גרעינים של פירות בורא פרי העץ, וכן נקט הרא"ש (2) בסימן ד). אולם הרשב"א על מסכת ברכות שם (2) חלק עליהם. וראה בביאור הדברים במעדני יום טוב (2) אות נ) ובחזון איש (5) בהשמטות להלכות ברכת הפירות). וכתב הרשב"א שם (2) שאם מיתק את הגרעינים באוּר מברך שהכל. [ובפשטות יסוד מחלוקת התוס' והרא"ש עם הרשב"א – האם גרעיני הפרי הם חלק מהפרי. ולפי תוס' שהגרעינים הם חלק מהפרי לא שייכא טענת הרשב"א שלא נטעי אדעתא דגרעינים, דכמו שמובא לעיל משמיה דהרשב"א בתשובה, אין שייך סברת לא נטעי אנשי אדעתא דהכי בעיקר הפרי. ורק הרשב"א לשיטתיה דס"ל שהגרעינים אינם חלק מהפרי כתב להקשות דלאו אדעתא דידהו נטעי להו].

להלכה: בשו"ע (3) סימן רב סע' ג) פסק: "גרעיני הפירות, אם הם מתוקים מברך עליהם בורא פרי העץ, ואם הם מרים, אינו מברך עליהם כלל. ואם מתקן ע"י האור, מברך עליהם שהכל.

  • ברכה על גרעיני פירות, גרעיני אבטיח, דלעת וחמניות – הן גרעינים הנמכרים בשוק והן גרעינים "ביתיים" [הנלקחים מתוך האבטיח והדלעת], ראה בספר פני השלחן (6), בספר וזאת הברכה בלוח הברכות (7), ובפסקי תשובות (9) אות ט). ומבואר שאם מדובר בגרעינים מזן שניטע במיוחד לאכילת הגרעינים ולא לאכילת הפרי, וגם הפרי עצמו מזן זה שונה, שאין בו אלא מעט בשר [בדלעת ואבטיח העומדים לאכילה יש בהם הרבה בשר] – הברכה עליהם אינה דומה לנדון בפוסקים בענין גרעיני פירות, כי עיקר נטיעתם לגרעינים, והרי הם הפרי עצמו, ומברך בורא פרי האדמה.
  • ברכה על גרעינים מרים שממתקם על ידי האוּר – שו"ע (4) סי' רב סע' ג וסע' ה) משנ"ב (שם), ופסקי תשובות (8) אות ט).
  • הברכה על קליפות פירות הדר מסוכרים או מצופים בשוקולד – משנ"ב (4) סי' רב ס"ק לט), פסקי תשובות (9) אות יג).
  • הברכה על הקליפה הלבנה של פרי הדר – בפסקי תשובות (9) אות יד).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

הפקר פירות שביעית

א. מקור החיוב להפקיר גידולי קרקע בשנת שמיטה בפרשת משפטים נאמר "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ". יש מרבותינו הראשונים שנקטו

קרא עוד

גבינת וחמאת נכרים

 א. האיסור באכילת גבינת נכרי – סוגיית הגמרא והטעמים במשנה במסכת עבודה זרה הגבינה נמנית בכלל דברי הנכרים שנאסרה אכילתם.

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

שבויה – לבעלה ולכהונה

שבויה – לבעלה ולכהונה מזה אלפי שנים, נדונו בדברי גדולי הדורות, שאלות רבות אודות היתרן של נשים שנפלו בשבי, לבעליהן ומה הדין כאשר נישאו לכהונה.

קרא עוד

קדושת עזרת נשים

קדושת עזרת נשים   בבית הכנסת שבו אני מתפלל, 'ישראל הצעיר' דהנקוק פארק, לוס אנג'לס, נוהגים לקראת הימים הנוראים להסיט את המחיצה הקבועה בין עזרת

קרא עוד

נשים באמירת תחנון

נשים באמירת תחנון בשו"ע (או"ח סי' קלא סעי' ד) נפסק: "נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל, ולא בבית החתן, ולא בבית הכנסת ביום

קרא עוד

אבלות בתוספת שבת

אבלות בתוספת שבת ובגדרי תוספת שבת ויום טוב א. כתב המחבר בשו"ע (יו"ד סי' תב סעי' יא) וז"ל: "מי שהתפלל כבר ערבית ועדיין יום הוא ושמע

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.