הקדמה
'ספר יצירה' הוא ספר קדמון שמוזכר בדברי חז"ל, העוסק בבריאת העולם, ובחכמה המופלאה שיש באותיות לשון הקודש.
במסכת סנהדרין (סה, ב) מסופר ש"רבא ברא גברא". ופירש רש"י: "על ידי ספר יצירה שלמדו צירוף אותיות של שם". ועוד מסופר (שם) כי "רבי חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא [עגל משובח] ואכלי ליה". מעשה זה מובא בהמשך הסוגיא בסנהדרין (סז, ב) ושם הגירסא: "רבי חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בהלכות יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא". ופרש"י: "עסקי בהלכות יצירה – וממילא אברו להו עגלא תילתא [בראו להם עגל "משולש"] על ידי שהיו מצרפים אותיות השם שבהם נברא העולם, ואין כאן משום מכשפות דמעשה הקב"ה הן, על ידי שם קדושה שלו הוא". ובמסכת ברכות (נה, א) אמרו חז"ל: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ", ופרש"י: "אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, על ידי צירופן, ובספר יצירה תני להו".
ודאי שהדברים עמוקים, אולם במובן הפשוט המתבאר מדברי הגמרא ורש"י, מכ"ב אותיות האל"ף בי"ת ניתן לצרף צירופים שונים של שמות. ובריאת העולם על ידי הקב"ה נעשתה ב"שמות", וכל "שם" היה מורכב מצירוף אחר של אותיות. והיינו דברי הגמרא שבצלאל היה יודע "לצרף" אותיות שמים וארץ, כלומר בצלאל ידע את הסודות המופלאים של צירופי האותיות שיצרו את השמות בהם ברא הקב"ה את העולם. וכפי שמבואר בדברי רש"י, בחיבור הנקרא 'ספר יצירה', נמסרה החכמה של "צירוף האותיות" שבהם נבראו שמים וארץ. ומסופר בגמרא שהיו אמוראים שידעו את "צירוף האותיות" שיוצר "שם" שבו ניתן לברוא בעלי חיים, וכל ערב שבת היו "בוראים" עגל משובח לאכילה בסעודת השבת.
ספר יצירה מוזכר גם בפירוש של רש"י לספר איוב, עה"פ (איוב כח, כג) "אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה", כתב רש"י: "אלקים הבין דרכה נסתכל בה וברא את העולם באותיותי' כסדרם ומשקלן יצר כל היצורים כאשר כתוב בסוד ספר יצירה". וכן עה"פ (איוב כח, כז) "אז ראה וַיְסַפְּרָהּ הכינה וגם חקרה", כתב רש"י: "ספר אותיותיה כפולות ופשוטות ראשונות ואמצעית ואחרונית היא אמת חותמו של הקב"ה, וכן בשאר סדרים ברא כל דבר ודבר באותיות הללו, והכל מפורש בסוד ספר יצירה". ובמסכת מנחות (כט, ב) על מאמר הגמרא: "שני עולמות שברא הקב"ה, אחד בה' ואחד בי'", כתב רש"י: "חלק את שמו והטיף מכל אות ג' טיפין ומאותן טיפין נעשו מים ואש ואויר וכל העולם כולו, וכן כתוב בספר יצירה".
*
מחבר ספר יצירה
החיד"א מביא בספרו שם הגדולים (מערכת ספרים אות ס ס"ק נד) בשם זוהר חדש (פרשת יתרו דף ס עמ' א) שמחבר 'ספר יצירה' הוא אברהם אבינו. וכן מובא בכוזרי (מאמר ד). והרמ"ק כתב סוף פירושו ל'ספר יצירה' "חסלת ספר יצירה דמתקריא [הנקרא] ברייתא דאברהם אבינו". והדברים נזכרו גם בספר ילקוט ראובני (פרשת לך לך) "ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב, ה). מסורה בידינו שאברהם ע"ה חיבר 'ספר יצירה' על מתכונתו, כי ה' אתו ודי לכל משכיל".
על פי זה ביאר הרב עזרא שרים בהקדמה לפירושו רזא דיצירה על 'ספר יצירה' את דברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (פ"א ה"ג) "ויצא [אברהם אבינו] לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד… וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחיבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב, ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי". ויתכן שבדבריו על הספרים שחיבר אברהם אבינו – התכוין הרמב"ם ל'ספר יצירה'. וכדברי ילקוט הראובני שבפסוק "ואת הנפש אשר עשו בחרן" נתקבלה מסורת על חיבור 'ספר יצירה' של אברהם אבינו, ומפסוק זה הרי דרשו חז"ל על ה"אנשים שהיה אברהם מגייר, והנשים שהיתה שרה מגיירת", שהוא המקור לדברי הרמב"ם על הדברים שהודיע אברהם אבינו לבני דורו – ובכלל זה, הספר שחיבר אברהם אבינו בענין זה, שכפי הנראה הוא 'ספר יצירה'.
ואולי 'ספר יצירה' נכלל בדברי הגמרא בעבודה זרה (יב, ד) "גמירי דעבודת כוכבים דאברהם אבינו, ד' מאה פירקי הויין" – והיינו שב"מסכת עבודה זרה" של אברהם אבינו היו ארבע מאות פרקים. וכמו שכתב ב'ספר יצירה' עם פירוש רבי דונש אבוסאולה: "ואולם אף כי לא נאמר מפורש בתלמוד מאומה מדבר יחוסו של הספר יצירה לאברהם אבינו, בכל זאת נראה לי רמז לדבר על פי מה שאמרו בתלמוד גמירי דעכו"ם דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הוויין, וגמרא זו נראה לי שהיה עניינו במציאות השי"ת ואחדותו וחידוש העולם ולחלוק על עובדי השמש ושאר הכוכבים. ואפשר שהששה פרקים מספר יצירה הוא חלק מעט הנשאר מהד' מאות פרקי גמרא הנ"ל, שספר יצירה הוא גם כן עניינו עיקר להורות לנו על אלוקותו של הקב"ה ואחדותו, ואיך ברא העולם בששת ימים".
בענין זה ראוי להזכיר את דברי השל"ה (דרך חיים פרשת וישב) בביאור הפסוק (בראשית לז, ב) "ויבא יוסף את דבתם רעה", וז"ל: "שמעתי שנמצא בקובץ ישן, הענין היה, אברהם אבינו עשה ספר יצירה ומסרו ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב מסר לבניו אשר הם היותר מיוחסים, כי אין מוסרין סתרי תורה כאלה אלא לצנועין ומיוחסי ישראל בכל דור ודור, על כן מסרו לבני הגבירה ולא לבני השפחות. ואפשר שבראו השבטים בצירוף אותיות מספר יצירה".
הרי לנו בדברי חז"ל ורבותינו ראשונים ואחרונים, שחיבור ספר 'ספר יצירה' מיוחס לאברהם אבינו, שמסרו ליצחק, ויצחק ליעקב. והוסיף בהקדמת פירוש 'רזא יצירה', וז"ל: "ואם שיש מייחסים 'ספר יצירה' לרבי עקיבא, כבר כתב הרמ"ק בספר הפרדס (שער א פרק א) שדעה זו אינה מוסכמת, וכפי שנראה מפורש מלשון הזוהר הנ"ל. ויש שכתבו שסידורו וחלוקת פרקיו מיוחסים לרבי עקיבא, אבל עצם עיקרי ושורשי יסודותיו מיוחסים לאברהם אבינו ע"ה".
*
שימוש בספר יצירה
כאמור בדברי הגמרא בסנהדרין, היו אמוראים שעשו מעשה על פי ספר יצירה לברוא "עגלא תילתא".
וכן מבואר בטור ושו"ע (יו"ד סי' קעט סע' טו), שאין איסור בדבר. וז"ל הטור: "יש בו ג' חלקים, העושה מעשה על ידי כשפים, חייב סקילה. ואם אינו עושה מעשה כמו אוחז העינים, פטור אבל אסור. ועל ידי ספר יצירה מותר לעשות לכתחילה". ובהמשך דבריו מביא הטור בשם הרב רבי ישעיה "כל אדם שעושה על ידי שמותיו הקדושים מותר שהוא גדולתו וגבורתו של הקב"ה, ואין אסור אלא על ידי שדים". וכן נפסק בשו"ע: "אוחז את העינים אסור, ועל ידי ספר יצירה מותר, אפילו לעשות מעשה".
וכתב שם הש"ך (ס"ק יח) וז"ל: "ועל ידי ספר יצירה מותר לעשות לכתחילה, דשמות הקדש הם, והשי"ת נתן בהם כח שיוכלו לפעול על ידיהם החסידים והנביאים, והפועל בהם מראה גדולתו וגבורתו של השי"ת שמו, אף שיתעסקו בהם בקדושה ובטהרה, ולצורך קדושת השם או לצורך מצוה רבה, אשר לא נמצא זה בדורות הללו בעוונותינו הרבים. ואפילו בזמניהם מצינו שנענש ישעיה על זה, וכל שכן בזמן הזה שאי אפשר לנהוג בטהרה ובקדושה, ורחמנא ליבא בעי, עכ"ל עט"ז. ודבריו נכונים וכן נמצא בכמה מחברים דורשי רשומות שאין להשתמש בשמות הקודש כי אם לצורך מצוה רבה, ודאשתמש בתגא חלף [המשתמש בשם השם אובד מן העולם]. וכן כתב הרב לקמן סי' רמ"ו סוף סכ"א ודאשתמש בתגא חלף, יש אומרים זה המשתמש בשמות הקודש, גם בספרי המקובלים מבואר שעוון גדול הוא המשתמש בשמו, ע"כ המונע יבורך".
אכן, מפורסמת תשובתו של החכם צבי (סימן צג) שדן בשאלה: "נסתפקתי אדם הנוצר על ידי ספר יצירה כאותה שאמרו בסנהדרין רבא ברא גברא, וכן העידו על זקני הגאון מוהר"ר אליהו אבדק"ק חעלם [שברא "גולם" על ידי 'ספר יצירה'] מי מצטרף לעשרה לדברים הצריכים עשרה כגון קדיש וקדושה".
וב'ספר יצירה' עם פירוש אבוסאולה, הביא: "שהחכם אבן עזרא ברא בריה לפני רבנו תם ואמר ראו מה שנתן הקב"ה באותיות הקדושות. וכן אירע מעשה לפני ריב"א ותלמידיו שעסקו בספר יצירה ורצו לבראות בריה וטעו".
ובהקדמה לספרא דצניעותא עם פירוש הגר"א, כתב תלמידו המובהק, רבי חיים מוולוז'ין: "ובספר יצירה היתה משנתו סדורה לו מימי ילדותו בגירסא ברורה ועמקות נורא. כי הצעתי לפניו עשרה שיטות בנוסחות מוחלפות בספר יצירה, ואמר לי גירסתו הברורה כגירסת האריז"ל, רק דבר אחד הוסיף מה שנשתבש גירסת האריז"ל בדפוס. אמרתי לו, מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כל כך לברוא גולם. השיב כי באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם, ובעודי באמצע עשייתו חלף ועבר תמונה אחת על ראשי והפסקתי מלעשותו עוד בי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז, ושאלתיו בן כמה היה אז, והשיב שהיה קודם י"ג שנה".
בדורות האחרונים מתהלכות אגדות אודות ה'גולם' שברא המהר"ל מפראג, אשר שימש את המהר"ל כשליח נאמן להטיל אימה על מפיצי עלילות הדם באותה התקופה. על מצחו של הגולם היו חקוקות האותיות "אמת", וכאשר הוציא המהר"ל את רוח החיים ממנו, מחק את האות א', והכיתוב הפך ל"מת". על פי האגדה, שרידי גופו של ה'גולם' נמצאים בעליית הגג של בית הכנסת "אלטנוישול" בפראג עד עצם היום זה. אך יש חילוקי דעות האם אגדות אלו נכונות.
*
תוכנו של 'ספר יצירה'
המקובל רבי משה יאיר ויינשטוק כתב בהקדמה למהדורת 'ספר יצירה' שהוציא לאור, את הדברים הבאים:
"ספר היצירה הוא אוצר בלום של תכנית כללית, ידיעות ממצות ומרכזות של בנין המציאות והיקום, החל מהספירות העליונות של עולם האצילות, ועובר אל כסא הכבוד, המלאכים, השרפים וחיות הקודש והאופנים, גלגלים, כוכבי הלכת וכוכבי השבת, עד היסודות הראשונים, אש רוח ומים. שמהם ובהם נבנה העולם, השנה והנפש, שהוא האדם המכונה עולם קטן, על שם שהוא מקפל את כל המציאות כולה. וכל הדברים נשגבים הללו רמוזים באותיות האל"ף בי"ת מא' ועד ת'".
אין ספק כי 'ספר יצירה', ובפרט על פי המובא לעיל שמקורו קדום עוד מימי האבות – עמוק עד מאד. הדברים שנאמרו בו סתומים וחתומים, וגדולי רבותינו הראשונים והאחרונים עמלו ויגעו לפענח צפונותיו, ובהם רבינו סעדיה גאון, הראב"ד, הרמב"ן, רבי אלעזר מגרמייזא בעל ה'רוקח', וכן הגר"א והאריז"ל – אשר חיבוריהם בפירוש דברי ספר יצירה' ראו אור עולם.
אולם גם למי שעדיין לא באו בשערי חכמת הנסתר, ודאי יש תועלת גדולה מלימוד דברי 'ספר יצירה', וכמו שכתב האדמו"ר בעל האש דת מאוז'רוב (בדברי הסכמתו לספר אדרא דמשכנא) על 'ספר יצירה', שהוא ספר "שנועד לפי דברי הראשונים כדי לפרסם אלקותו ית"ש בעולם ולהחדיר את אמונת בריאת התבל מאין ליש והשגחתו יתברך שמו על כל הנבראים".
* * *
י"ב חדשי השנה – כנגד י"ב אותיות
חלק מיוחד בדברי 'ספר יצירה' הוא הרמזים שיש בי"ב מאותיות האל"ף בי"ת לי"ב חודשי השנה.
כ"ב האותיות מחולקות ב'ספר יצירה' לשלוש מחלקות. מחלקה ראשונה שבה שלוש אותיות: אמ"ש, מהם נוצרו ג' היסודות הקיימים בבריאה אויר מים אש. מחלקה שניה ובה שבע אותיות: בג"ד כפר"ת, הנקראות אותיות "כפולות" מכיון שהם משתנות על ידי הדגש שבתוכן, ומהם נוצרו שבע ימי השבוע ושבעת כוכבי הלכת. ובמחלקה השלישית י"ב אותיות: הוזחט"י לנ"ס עצ"ק, הנקראות אותיות "פשוטות", מהם נוצרו י"ב חודשי השנה וי"ב המזלות.
נמצא כי במכלול סדרי הבריאה שהושתת על בנין האותיות, גם תוכנם, סגולתם ואופיים של חודשי השנה, נקבע על ידי האותיות. וכלשון ה'ספר יצירה', שבכל חודש "המליך" הקב"ה אות מסויימת, ועל ידי כך נטבעו בבריאה מזל החודש ותכונותיו.
בסידרת המאמרים שלפנינו, השתדלנו לצעוד בדרכם של המפרשים שעמדו על הסודות שבעולם האותיות, וביארו על פי דברי חז"ל, מה הם הרמזים שניתן למצוא מצורת הכתיבה של כל אות. בחלק מהמאמרים הובאו דברי מדרש 'אותיות דרבי עקיבא' שהוסיף נופך במהות האותיות – ומתוך הדברים נשזרה יריעה, שהקבילה כל אות לחודש אחד מחודשי השנה, על המאורעות שהיו בו. יריעה שלמה של דברי הגות ומחשבה, שנשאבו מבארות הנצח של ענקי היראה, המוסר והחסידות, ויצקו תוכן מגוון וייחודי לחודשי השנה, ולעבודה המיוחדת לכל חודש בחודשו.