התחיל לקרוא מגילה לפני השקיעה ויסיימה בין השמשות

מתוך ספר רץ כצבי

התחיל לקרוא מגילה לפני השקיעה ויסיימה בין השמשות

א.

בשו"ע (סי' תרפז סעי' א) נפסק: "חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. ושל לילה, זמנה כל הלילה. ושל יום, זמנה כל היום, מהנץ החמה עד סוף היום". וכתב המשנה ברורה (ס"ק ה) "עד סוף היום – היינו שקיעת החמה, ואם נמשך עד בין השמשות יקראנה בלי ברכה". ומפורש בדבריו, שאדם היודע שלא יוכל לגמור לקרוא את המגילה עד שקיעת החמה, לא יתחיל את הקריאה בברכה. היות וזמן קריאת המגילה ביום הוא עד שקיעת החמה, הרי שצריך לסיים את כל קריאת המגילה עד השקיעה, ואין די בכך שרק יתחיל את הקריאה לפני השקיעה, ויסיימה בין השמשות.

לעומת זאת, בערוך השלחן (סימן תרפז סע' ד) כתב: "ויקרא בתחילת הלילה. ודווקא לאחר צאת הכוכבים, ואם קראה בין השמשות נראה לי דיצא בדיעבד, דספיקא דרבנן לקולא, ואינו צריך לחזור ולקרוא פעם אחרת. וקריאה של יום זמנה מהנץ החמה עד שקיעתה, ובדיעבד אם קראה אחר עמוד השחר יצא". ומסתימת דבריו משמע שאם התחיל לקרוא את המגילה לפני השקיעה וסיימה בין השמשות, יצא ידי חובה, אפילו אם לא סיים את כל קריאת המגילה בתוך זמן היום [עד השקיעה].

ונראה שמחלוקת זו היא לשיטתם לענין הלכות תפילה, האם צריך לגמור את כל תפילת שמונה עשרה של שחרית ושל מנחה לפני תום מועד זמן התפילה, או שדי בכך שרק ההתחלה תהיה בתוך זמן התפילה, כדלהלן.

ב. כתב השו"ע בתחילת הלכות תפילה (או"ח סי' תפט סע' א) "זמן תפלת השחר מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום". ופסק המשנה ברורה (ס"ק ה) "וצריך לגמור התפלת שמונה עשרה בתוך השליש היום". כלומר, צריך לגמור את כל תפילת שמונה עשרה של שחרית לפני תום מועד זמן התפילה.

וכן לענין תפילת מנחה הכריע המשנה ברורה (סימן רלג ס"ק יד) שלכתחילה צריך להיזהר לסיים את כל התפילה לפני שקיעת החמה, וז"ל: "ודע דאף שמהמחבר והרמ"א משמע דלדידן דנוהגים להתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים מותר להתפלל מנחה אפילו אחר שקיעה עד סמוך לצאת הכוכבים, יש פוסקים רבים שחולקים בזה ודעתם שתפלת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה. ולכן לכתחילה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא דהיינו שיגמור תפלתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו. ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אחר כך בציבור, ובדיעבד יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צאת הכוכבים".

גם לענין חזרת הש"ץ הביא המשנה ברורה (סי' קכד ס"ק ז) את דעת הפרי מגדים שרשאי להתחיל בחזרת הש"ץ רק אם יגמור את כולה לפני תום מועד זמן התפילה.

ב.

אולם ערוך השלחן חולק על המשנה ברורה בהכרעות אלו, ולדעתו אם התחיל בזמן תפילה, נקראת תפילה בזמנה אע"פ שסיימה לאחר הזמן, וז"ל בהלכות תפילה (או"ח סי' קי סע' ה) "יש מי שאומר שכשהשעה עוברת יתפלל הביננו (מג"א סק"א בשם כנה"ג). ולענ"ד נראה מתוספות (ברכות ז, א ד"ה שאלמלי) דהולכין אחר ההתחלה, ואם התחיל בזמן תפילה, מיקרי תפילה בזמנה אע"פ שמסיימה לאחר הזמן". כלומר, כאשר לא נותר די זמן כדי לסיים את כל התפילה בתוך זמנה, מביא ערוך השלחן דעה אחת שמתפללים "הביננו", והיינו תפילה קצרה, כדי להספיק להתפלל לפני סיום זמן תפילה. כי לדעה זו צריך שתהיה כל התפילה בזמנה. ברם ערוך השלחן עצמו נקט על פי דברי התוספות בברכות שדי בכך שתחילת התפילה תהיה בזמנה, ואין צריך לסיים את כל התפילה בזמן תפילה.

וכוונתו לדברי התוספות בברכות שנאמרו על מאמר הגמרא, שבלעם הרשע ידע לכוין את הרגע בו כועס הקב"ה, ורצה לקלל אז את בני ישראל. והקשו התוספות "ואם תאמר מה היה יכול לומר בשעת רגע". ותירצו: "יש לומר – כַלם". ובתירוצם השני כתבו: "אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו באותה שעה היה מזיק אפילו לאחר כן". והיינו כיון שאילו היה בלעם מתחיל לקלל ברגע שהקב"ה כועס, אפילו אם יסיים את הקללה כאשר הקב"ה כבר לא כועס, מכל מקום הקללה תחול, כיון שהתחלתה היתה בעת הכעס של הקב"ה. ומדברי תוספות בתירוצם השני, מוכח איפוא, שתמיד הולכים אחר ההתחלה, ולכן אם מתחיל להתפלל בעת שהוא זמן התפילה, אפילו אם מסיים כאשר זמן התפילה עבר, שפיר דמי ויוצא ידי חובתו.

ובשל כך כתב ערוך השלחן (סימן קכד סע' ו) וז"ל: "כתב רבנו הרמ"א (שם סעיף ב) וכן אם הוא שעת הדחק ומתיירא שיעבור זמן תפילה יוכל להתפלל מיד בקול רם והציבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש, עכ"ל. ויש שפירשו דזה שכתב שיעבור זמן התפילה כוונתו שלא יוכלו לגמור כל השמונה עשרה ברכות תוך זמן תפלה (מג"א ס"ק ד). ובוודאי כוונתם על הש"ץ שהוא לא יגמור, דאי אציבור קאי מאי תקנתם עתה. ולפי זה נראה דס"ל דגם הגמר צריך בתוך הזמן, ודלא כמ"ש לעיל (סימן קי סעיף ה). אבל באמת יותר נראה דכוונתו שהש"ץ לא יוכל להתחיל תוך הזמן, אבל על הגמר אין לחוש כמו שנתבאר שם".

ומבוארת בזה שיטת ערוך השלחן, שאם התחיל להתפלל [שחרית או מנחה] או התחיל את חזרת הש"ץ בתוך זמן תפילה, נקראת התפילה בזמנה אע"פ שסיימה לאחר הזמן – בניגוד לדעת המשנה ברורה שצריך להספיק לגמור את כל התפילה ואת כל חזרת הש"ץ לפני תום הזמן.

ג.

והגאון מקוז'יגלוב בספרו ארץ הצבי (סימן קכא) הביא את דברי היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע שאמר ליישב מנהג החסידים שהיו נוהגים פעם להתפלל מאוחר שלא בזמן התפילה, על פי דברי התוס' הנ"ל, שהרי בלעם ידע שאם יתחיל לקלל את בני ישראל בעת שהקב"ה כועס, יחולו הקללות אפילו אם יסיימם בעת שהקב"ה כבר אינו כועס, על אחת כמה וכמה לגבי מידה טובה שהיא מרובה, כמו לענין תפילה בזמנה, ודאי שיכולים לומר שאם מתחילים להתפלל בזמן הרי שגם אם מסיימים אחרי הזמן, שפיר דמי. וכאמור, יהיה הדבר תלוי בשני התירוצים בתוספות, כמו שנתבאר, שלפי התירוץ הראשון אין הולכים אחר ההתחלה, ואילו לפי התירוץ השני הולכים אחר ההתחלה.

ומתוך כך לימד זכות על מנהג העולם להתחיל סעודת פורים סמוך ללילה אף שברובה נמשכת כבר לאחר הפורים, ולכאורה מנהג זה עומד בסתירה למה שפסק הרמ"א בהלכות מגילה (סי' תרצה סע' ג) "ורוב הסעודה צריכה להיות ביום[1], ולא כמו שנוהגים להתחיל סמוך לערב, ועיקר הסעודה הוא בליל ט"ו" [ובדרך אגב צ"ע מה הפירוש "רוב סעודת פורים", האם הכוונה על רוב המאכלים, או רוב זמן הישיבה בסעודה שצריך שיהיה ביום, לדוגמא אם הסעודה ארכה ג' שעות, צריך שרוב אותם ג' שעות יהיה ביום ורק מיעוטם בלילה. ומסוף דברי הרמ"א "עיקר הסעודה" נראה שהענין הוא עיקר הסעודה והטפל שבסעודה, דהיינו המאכלים, ולא לזמן הסעודה, וצ"ע]. ואמר הגאון מקוז'יגלוב, שהעולם מסתמך על דברי התוספות בברכות שהולכים אחר ההתחלה [כמובא לעיל] – ולכן נהגו להתחיל את סעודת פורים סמוך ללילה אף שברובה נמשכת כבר לאחר הפורים, כי הולכים אחר ההתחלה [בספר מקראי קודש על פורים (סימן מג) מביא את דברי הגאון מקוז'יגלוב וכתב: "אבל מכל מקום למה לנו להכנס בפרצה דחוקה כזאת במשעול צר הכרמים, הלא טוב יותר לקיים כל המצוה בזמנה כהלכתה"].

ד.

ומעתה מתבאר היטב, שמחלוקת המשנה ברורה וערוך השלחן, האם רשאי להתחיל את קריאת המגילה בברכה, או לא, כשיודע שלא יוכל לגמור את הקריאה עד שקיעת החמה – היא לשיטתם במחלוקת יסודית בשאלה, האם בקיום מצוה צריך לגמור לקיים את המצוה בזמנה, או שדי בכך שיתחיל את המצוה, ואם התחיל בתוך הזמן יכול להמשיך ולקיימה גם לאחר מכן כי הכל הולך אחר ההתחלה.

לדעת המשנה ברורה, בכל קיום מצוה צריך לגמור לקיים את המצוה בזמנה, ולכן צריך לגמור את כל תפילת שמונה עשרה של שחרית ושל מנחה לפני תום מועד זמן התפילה, וכמו כן בדיני קריאת המגילה שזמנה ביום הוא עד שקיעת החמה, יצטרך לסיים את כל קריאת המגילה עד השקיעה, ואין די בכך שרק יתחיל את הקריאה לפני השקיעה, ויסיימה בין השמשות.

אולם לדעת ערוך השלחן שבקיום מצוה די בכך שיתחיל את המצוה, ואם התחיל בתוך הזמן יכול להמשיך ולקיימה גם לאחר ההתחלה כי הכל הולך אחר ההתחלה. ומספיק שרק ההתחלה תהיה בתוך זמן התפילה, ולכן גם אם התחיל לקרוא את המגילה לפני השקיעה וסיימה בין השמשות, יצא ידי חובה.


  1. רבי רפאל יוסף שמחה וקס, ציין למש"כ האדמו"ר רבי מרדכי יוסף מאיזביצא, בספרו מי השלוח בליקוטים: טעם מנהג העולם לאכול סעודת פורים בליל ט"ו, ולמה נוהגים כן, והלא בכל הדברים היום הולך אחר הלילה, אך דאיתא במדרש (במדבר רבה כא, ד) כל השופך דמם של רשעים כאילו הקריב קרבן, ובקרבנות הלילה הולך אחר היום. עכ"ד מי השלוח. וכן מתאמרא משמיה דהחידושי הרי"ם. וראה מה שהאריך בטוב טעם ודעת בספר כתב משה, חלק ב', בקונטרס מכתב ליעקב סימן ז'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורי רץ כצבי נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

שיעורי
רץ כצבי

קבלת שבת בטעות

קבלת שבת בטעות בהדלקת נרות חנוכה עירוב תבשילין ומנהגי אבלות – א – בטור (או"ח סימן תרעט) מובא מחלוקת הראשונים אימתי מדליקים נרות חנוכה בערב

קרא עוד

מתנות לאביונים

מתנות לאביונים א. במסכת מגילה (ז, ב) מסופר על אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין שהיו "מחלפי סעודתייהו להדדי" בפורים. בביאור המעשה נחלקו הראשונים. רש"י

קרא עוד

שואלין ודורשין

שואלין ודורשין בהלכות המועד – במועד וקודם לו בפסח שבועות וסוכות, בראש השנה וביום כיפורים, בחנוכה ובפורים, בשבת א. במסכת פסחים (ו, א) מובא: "שואלין

קרא עוד

מוזיקה בספירת העומר

מוזיקה בימות השנה ובימי בין המיצרים וספירת העומר ההתפתחות הגדולה בעולם המוזיקה בשנים האחרונות, הביאה לפתחם של פוסקי ההלכה שאלות רבות בנדון שמיעת מוזיקה בהקשר

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
עולמות בעיון

מוציא מצה

א. מוציא מצה – על איזו מצה בוצע ומברך מצוה מדאורייתא לאכול כזית מצה בליל הסדר, והנה חז"ל דרשו מלשון הפסוק "לֶחֶם עֹנִי" – "מה

קרא עוד

ארבע כוסות

א. שתיית ארבע כוסות – התקנה והטעם במסכת פסחים מבואר החיוב לשתות ארבע כוסות, ואף שמצוה זו היא תקנת חכמים, בתלמוד ירושלמי נאמרו כמה טעמים

קרא עוד

בשר מתורבת

בשר מתורבת א. רקע מדעי ושאלות לדיון הלכתי תהליך היצור של רקמת שריר "מתורבתת" – נטילת תאי הגזע מבעלי החיים באמצעות "ביופסיה" (biopsy). והמשך תהליך

קרא עוד

יין מזוג במים

 א. מזיגת יין חי בסוגיות הש"ס מבואר כי שתיית יין נעשית על ידי מזיגתו במים כדי לעדן את טעמו וחריפותו. נפקא מינה לענין ברכת בורא

קרא עוד

קטן שהזיק

קטן שהזיק א. חיוב קטן בנזקיו בקטנותו וכאשר יגדיל במשנה במסכת בבא קמא נאמר "חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה, החובל בהן חייב, והם שחבלו פטורים.

קרא עוד

לקבלת תוכן
איכותי למייל

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.