א. דוד המלך מפרט את הניסים המופלאים שהיו מנת חלקם של בני ישראל במדבר:
תהלים פרק קה
(לט) פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה: (מ) שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם: (מא) פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:
והנה הנס היוצא דופן מכולם הוא ענני הכבוד, שכן רק לזכרו נקבע חג המציין נס זה, כמאמר הכתובים בפרשת אמור:
ויקרא פרק כג
(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: (מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם.
ואמרו חז"ל:
מסכת סוכה יא, ב
כי בסכות הושבתי את בני ישראל, ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, סוכות ממש עשו להם.
רש"י: ענני כבוד היו – סוכות שאמר הכתוב שהושיבם במדבר: סוכות ממש – מפני החמה, בשעת חנייתן היו עושים סכות.
ומאליה נשאלת השאלה, מדוע יקר היה בעיני ה' לעשות זכר רק לענני כבוד, ואילו לזכר ניסי המן והבאר שהיו במדבר לא נקבעו מועדים, כפי שהקשה החיד"א:
חיד"א, ראש דוד, תחילת פרשת אמור
בצאת ישראל ממצרים מוקפים חומה אור מקיף הקיפו יחד ענני כבוד למעלה למטה על ארבעה רבעיהם, קדמה וימה דרומו וצפונו וכל גיא ינשא, וגם לחם אבירים משמיא מיהב יהבי יום יום לפנות בוקר לאיתנו, ושלח את בארו היא הבאר נוזלים מסלע חלמיש למעינו. והוו בה קמאי חקור דבר ושאלו את פני מבין שיש בו מדעת קונו מה זה היה יקר בעיני ה' הזכר עשה לענני כבוד ואלו שתים מן ובאר לא אתיא זכירה כלל.
ב. חג הסוכות יוצא דופן בדבר נוסף, כפי שמצויין בתפילה שהוא "זמן שמחתינו".
ובלשון הרמב"ם מבואר שבמועד חג הסוכות היתה בבית המקדש "שמחה יתירה":
רמב"ם, הלכות לולב פרק ח הלכה יב
אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה, שנאמר (ויקרא כג, מ) ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים.
משמע שאע"פ שבכל המועדים יש מצוה לשמוח, אולם בחג הסוכות יש ענין מיוחד בשמחה יתירה.
וצריך להבין מהו יחודו של חג הסוכות, שדווקא הוא נקרא "זמן שמחתנו", ורק בו היתה "שמחה יתירה" על המועדים האחרים.
• • •
ג. לביאור הדברים, נתבונן בסיבה לקביעות חג הסוכות – זכר לענני הכבוד – דווקא לט"ו בתשרי.
והנה בטור מבואר טעם הדבר, כדי שיהיה ניכר שאנו יוצאים מבתינו לשבת בצל הסוכה בגלל המצוה ולא בגלל הצל:
טור, או"ח סימן תרכה
בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים… ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן, לא צוונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ, ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך, ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה, בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה.
הגם שמצות סוכה היא זכר ליציאת מצרים, וממצרים יצאנו בחדש ניסן, מכל מקום לא נצטווינו לעשות סוכה באותו הזמן כי בימות הקיץ דרך כל בני האדם לעשות סוכה לצל, ולכן ישיבה בסוכה בקיץ לא היתה ניכרת שהיא לשם קיום המצוה, משא"כ בחודש תשרי שכבר מתחילה עונת הגשמים, כשיוצאים מהבית לשבת בסוכות, ניכר שהישיבה בה היא קיום מצות המלך.
אולם בפירושו של הגר"א מבואר שקביעות חג הסוכות לט"ו בתשרי יש בה ענין נוסף:
ביאור הגר"א לספר שיר השירים, פרק א פסוק ד
סוכות שהוא זכר לענני כבוד שהיה תלוי בבנין המשכן כידוע. ובזה יתורץ מה שהקשו למה אנחנו עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד היקף ענני כבוד היה ראוי לעשות בניסן, כי בניסן היה תחילת היקף העננים. אבל נראה לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביום הכיפורים וממחרת יום הכיפורים ויקהל משה וציוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתיב והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם ממשה את הזהב במנין ובמשקל. ובט"ו התחילו לעשות, ואז חזרו ענני כבוד, ולכך אנו עושין סוכות בט"ו בתשרי.
עבודת הגרשוני, ביאור על ספר שיר השירים מבן אחיו של הגר"א
ואמר דודי הגאון ז"ל ששורש הטעם של מצות סוכה הוא על מה שחזר הקב"ה ונתרצה לשכון בתוך בני ישראל… והתחלת חזרת השכינה לישראל היתה בט"ו בתשרי.
ומבואר בדברי הגר"א, כי זכרון ענני הכבוד בחג הסוכות מסמל את חזרת השראת השכינה שנסתלקה לאחר שחטאו בחטא העגל. כי לאחר שחטאו, כאות על סילוק השכינה נסתלקו העננים, וחזרתם היתה רק כשירד משה מהר סיני, וממחרת יום הכיפורים הקהיל את בני ישראל וציוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתיב והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם ממשה את הזהב במנין ובמשקל. ובט"ו התחילו לעשות, ואז חזרו ענני כבוד.
ונמצא לפי זה שעיקרו של חג הסוכות אינו רק זכר לענני הכבוד שהיו בזמן שיצאו ממצרים, אלא גם זכר לענני הכבוד שחזרו לאחר חטא העגל שהיו ביטוי לכפרה ולריצוי ולהחזרת השראת השכינה לישראל לאחר חטא העגל.
ד. ובתוספת ביאור משמעות בנין המשכן כביטוי לכפרה על חטא העגל, כתב רש"י:
רש"י, שמות פרק לח, פסוק כא
אלה פקודי המשכן משכן העדות – עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם.
וכן מתבאר בדברי שבלי הלקט:
ספר שבולי הלקט ענין חנוכה סימן קפט
מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל [רש"י] מה ראו לקרות בחנוכה בנשיאים בחנוכת המזבח, לפי שעמד משה רבינו בהר ק"כ [יום] וירד בי' בתשרי ונתבשר סלחתי ביום הכיפורים ובו ביום נאמר לו ועשו לי מקדש וידעו כל ישראל שמחל להם הקב"ה ושמחו במלאכת המשכן ועשו אותה בזריזות, דאמר ר' שמואל בר נחמני בשלשה חדשים עשו המשכן וכל כליו תשרי ומרחשוון ובכ"ה בכסליו גמרוה.
ומבואר כי בשורת בנין המשכן גרמה לשמחה לבני ישראל, כי בכך ידעו שמחל להם הקב"ה על חטא העגל.
ה. ומעתה בין נבין מנין היסוד לשמחה בחג הסוכות, ומדוע נקבע חג דווקא לזכר ענני הכבוד, ואילו ניסים אחרים שהיו במדבר לא זכו לציון.
שכן לפי דברי הגר"א זכרון ענני כבוד, אינו רק זכר לנס פרטי שזכו לעננים עצמם [ואמנם היו נסים נוספים, ועל עצם הנס לא נקבע חג], אלא יש כאן ענין כללי זכר לכפרה והרצון שנתרצה להם הקב"ה לאחר חטא העגל, להשרות שכינתו בתוכם במדבר בבנין המשכן, וענין זה הוא הקביעות לדורות של חג הסוכות זכר לענני הכבוד, וכפי שכתב מו"ר הגר"ד כהן:
זמן שמחתנו, מאמר א
על פי דברי הגר"א יתבאר היטב מדוע נקבע זכר דוקא לענני כבוד, ולא הוקבע זכר למן ולבאר, כי הזכר שהוקבע לענני כבוד, אינו רק זכר למה שזכו לעננים עצמם, אלא יש כאן זכר לענין הרצון שנתרצה להם הקב"ה לאחר חטא העגל, להשרות שכינתו בתוכם במדבר בבנין המשכן, וענין זה שנתרצה להם הקב"ה על חטא העגל בריצוי גמור, וכרת עמם ברית להשרות שכינתו בתוכם ולילך עמהם, הוא הקביעות לדורות של חג הסוכות זכר לענני כבוד, ואין כאן רק זכר לגופא דעובדא של הענני כבוד, אלא זכר לכריתת הברית של הקב"ה עם כנסת ישראל, שבא לידי ביטוי בענני הכבוד, ונקבע חג הסוכות כזכר לענין הרצון והחמלה הגדולה והיתירה שזכו להם לאחר חטא העגל, כשנצטוו לבנות המשכן וחזרו ענני הכבוד.
ו. וגם מיושב ומבואר מדוע חג הסוכות הוא זמן שמחתינו והוא המועד שהיתה בו "שמחה יתירה", כי זהו המועד המבטא את הרצון והחמלה הגדולה שזכו להם לאחר חטא העגל, כשנצטוו לבנות המשכן וחזרו ענני הכבוד:
זמן שמחתנו, מאמר ב
עיין בביאור הגר"א (שיר השירים ג, יא) שכתב: וביום שמחת לבו הוא בנין המשכן שאז היתה לפניו שמחה כיום שנבראו בו שמים וארץ שאז היה עיקר נישואין שמחת לב האשה, ע"כ. ומבואר דשמחת לבו של הקב"ה זה בנין המשכן, שהוא בחינת נישואין שבין הקב"ה לישראל, שבו מתייחדת שכינתו עמנו במקדש, ויום שמחת לבו הוא יום שבו נתחנך המשכן, ונתקיים בחינה זו של נישואין בין הקב"ה לישראל.
וכיון דנתבאר בדברי הגר"א דכל תוכן ענינו של חג הסוכות הוא כנגד בנין המשכן, א"כ כמו שבנין המשכן הוא יום שמחת לבו של הקב"ה, שהוא החופה בין הקב"ה לישראל, גם המועד של סוכות שהוא כנגד בנין המשכן, הוא "זמן שמחתנו", ונתייחד בשמחה יתירה, כמו שבנין המשכן הוא יום שמחת לבו של הקב"ה. וזה באמת עצמו של יום זה שהוא "זמן שמחתנו", כיון שהוא הזמן שנקבע כנגד "יום שמחת לבו" של הקב"ה, בהשראת השכינה במשכן, ולפיכך נתייחד חג הסוכות בשמחה יתירה, יותר מכל המועדים.
נמצא מעתה שמאחר ותוכן ענינו של חג הסוכות הוא כנגד בנין המשכן, אם כן כשם שבנין המשכן הוא יום שמחת לבו של הקב"ה, שהוא החופה בין הקב"ה לישראל, גם המועד של סוכות שהוא כנגד בנין המשכן, הוא "זמן שמחתנו", ונתייחד ב"שמחה יתירה", כשם שבנין המשכן הוא יום שמחת לבו של הקב"ה.
ז. לאור האמור, מבואר היטב מטבע התפילה הנאמרת בשלוש רגלים:
בתפילת שלש רגלים
אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבֹדָתֶךָ וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ:
ובסידור הגר"א מובא , כי נרמזו כאן שלושת הרגלים:
סידור הגר"א, פירוש שיח יצחק
אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו, ענין הרצון מצאנו בכל פעם אחר הכעס כמו שאמר יעקב לעשו "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוקים ותרצני", "ונרצה לו לכפר עליו", "כי נרצה עונה", וכן הכונה כאן כי גם אחר שעשו את העגל נתרצה להם הקב"ה ביום הכיפורים והשרה שכינתו בתוכם. והנה באו הג' לשונות נגד הג' רגלים כסדרם כי אתה בחרתנו הוא בעת יציאת מצרים כנ"ל, אהבת אותנו הוא מעמד הר סיני כנ"ל שהוא בחג השבועות, ורצית בנו הוא כפרת עון העגל והשראת השכינה, ואז בא חג הסוכות ועל כן נאמרה בו שמחה יתירה יתר מכל המועדים.
ומבואר בדבריו כי "רצית בנו" – הוא כפרת עון העגל והשראת השכינה. והדברים מוטעים על פי האמור לעיל, שבמועד חג הסוכות נתרצה הקב"ה לסלוח על חטא העגל ולהשיב שכינתו בתוכינו, ועל כן נאמרה בו שמחה יתירה יותר מכל המועדים.
ח. על פי המבואר שהשמחה בחג הסוכות היא על השראת השכינה לאחר מחילת חטא העגל, נבין את סיומם של הימים הנוראים בחג הסוכות:
ילקוט שמעוני, רמז תרנא
אמר ר' אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין הידין נצוחיא אלא מאן דנסיב ביין בידיה אנן ידעין דהוא נצח. כך לפי שישראל ושרי אומות העולם נכנסים לדין לפני הקב"ה בראש השנה לית אנן ידעין מאן אינון נצוחיא אלא ממה שישראל יוצאון מלפני הקב"ה ולולביהן בידיהן ואתרוגיהן בידיהן אנן יודעין דישראל איגון נצוחיא.
ומבואר שחג הסוכות הוא גמר סדר הימים הנוראים, שמתוך הכפרה והזכיה בדין של ראש השנה ויום הכיפורים, באה השמחה וההודאה של חג הסוכות.
ועל פי האמור, הדברים מוטעמים, כי חג הסוכות נקבע על הריצוי והכפרה שלאחר חטא העגל, ולפיכך נקבע חג הסוכות לדורות לאחר הסליחה של ר"ה ויוה"כ, דהמשך ריצוי העוונות הוא ב"זמן שמחתינו".
• • •
סוף דבר: חג הסוכות איננו זכר רק לניסי יציאת מצרים אלא גם לענין השראת השכינה לאחר חטא העגל שבא לידי ביטוי בחזרת ענני הכבוד כאשר נצטוו לבנות את המשכן בט"ו בתשרי מועד חג הסוכות.
ולכן דווקא נס ענני הכבוד מצויין בחג מיוחד, בגלל ענין זה.
וזוהי גם ה"שמחה היתירה" בשל השראת השכינה שחזרה לכלל ישראל במועד זה.
להשלמת היריעה ראה במאמר הבא: חג האסיף
