חודש תמוז /בונה ירושלים – של מטה ושל מעלה

חודש תמוז

בונה ירושלים – של מטה ושל מעלה

י"ב ברכות אמצעיות של תפילת שמונה עשרה כנגד י"ב חודשי השנה 

(זוהר הקדוש)

א. לפי סדר זה, חודש תמוז, החודש העשירי מחודש תשרי, מכוון כנגד ברכת "ולירושלים עירך", שהיא הברכה העשירית מי"ב הברכות האמצעיות בתפילת שמונה עשרה.

במשנה במסכת תענית (פ"ד מ"ו) נאמר שבי"ז בתמוז מתענים, כי ביום זה "הובקעה העיר". ועל כך הקשו בגמרא (תענית כח, ב) "והכתיב (ירמיה נב, ו) בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר, וכתיב בתריה (שם פסוק ז) ותבקע העיר וגו'", ומשמע מפסוק זה שחומת ירושלים הובקעה בט' תמוז ולא בי"ז כאמור במשנה. ותירצו: "אמר רבא, לא קשיא כאן בראשונה כאן בשניה, דתניא בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז בשניה בשבעה עשר בו". ומבואר בדברי הגמרא, כי בט' בתמוז הובקעה חומת ירושלים בימי בית ראשון, ובי"ז בתמוז הובקעה חומת העיר בימי בית שני. ולכן טבעי ומובן שכנגד חודש תמוז שבו הובקעה חומת ירושלים הן בימי בית ראשון והן בימי בית שני, נקבעה הברכה שבה מתפללים על בניינה בקרוב בימינו.

ונראה להתעמק בביאור הקשר שבין ברכת "בונה ירושלים" לחודש תמוז, ולשם כך יש לדייק במטבע ברכת "ולירושלים עירך". 

• פתיחת הברכה בו' החיבור "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ", לכאורה אינה מובנת, מהו "החיבור" הבא כאן לידי ביטוי.
• עוד צ"ב מדוע נאמר בלשון הברכה "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ", בהדגשה שירושלים היא עירו של הקב"ה, ולא נאמר "עירנו".
• מה פשר הבקשה "בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב", וכי יש גאולה שאינה כרוכה ברחמים.
• נוסח הברכה "וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ", ולאחר מכן "וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם", תמוה מאד, שהרי לכאורה סדר הגאולה צריך להיות הפוך, קודם בנין העיר, ורק לאחר מכן השראת השכינה בתוכה. ולכן יותר ראוי היה להתפלל "וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ".
• בחתימת הברכה אומרים "בָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם" בלשון הווה, ולכאורה בתפילה ובבקשה היה צריך לבקש בלשון עתיד.

האבודרהם (סדר שחרית של חול) מחלק את י"ב הברכות האמצעיות של תפילת שמונה עשרה לשני חלקים. שש הברכות הראשונות הם שאלת "צרכי היחיד", ובשש הברכות האחרונות "חוזר ושואל בצרכי הרבים". וכל אחת משש הברכות הראשונות מכוונת כנגד שש הברכות האחרונות. ולפי סדר זה נמצא כי "בונה ירושלים – כנגד "רפאינו", וכן כתיב (תהלים קמז, ב-ג) "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה', הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב". ובדרשות החתם סופר (דרשה לג) הביא לכך רמז: "ירושלם – ראשי תיבות: יעלה רפואה ותעלה שלימה לכל מכותינו" [באשר לאות יו"ד החסירה, מבאר החתם סופר שמתחילה היתה נקראת העיר "שלם" (בראשית יד, יח), ללא אות יו"ד מלשון שלם].

ויש להבין את הקשר בין ברכת בונה ירושלים לברכת רפאינו.

יחודיותה של ירושלים

ב. שמה המפורש של ירושלים מוזכר רק בספרי הנביאים והכתובים, ואילו בחמשת חומשי התורה נזכר שמה במרומז בלבד בפסוק (דברים יב, י-יא) "והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם", ופירש רש"י: "בנו לכם בית הבחירה בירושלים", והדבר אומר דרשני. 

במשנה (סוטה פ"ט מ"ב) שנינו: "אין ירושלים מביאה עגלה ערופה". ותמה רבי יהונתן אייבשיץ (יערות דבש ח"א דרוש א) "יש ליתן טעם למה באמת אין ירושלים מביאה עגלה ערופה".

במסכת עירובין (יט, א) הובא כי "שלשה פתחים יש לגהינם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים, דכתיב (ישעיה לא, ט) נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּיְרוּשָׁלִַם". ויש לבאר מהו המושג "פתחו של גהינם", ומה הקשר בין שלושת המקומות הללו: מדבר, ים וירושלים, לגהינום.

חודש תמוז – חודש של ניגודים 

ג. המאורעות השונים שאירעו בחודש תמוז בדברי ימי העולם, בולטים בניגודיות שביניהם.

מצד אחד, בג' בתמוז העמיד יהושע את השמש והירח בעמק איילון, מופת המראה על מעלת עם ישראל ושליטתם על גרמי השמים. בי"ז בתמוז נשלחה היונה מהתיבה על ידי נח, לראות אם הסתיים המבול. ובי"ח בתמוז עלה משה רבנו למרום לכפר על חטא העגל (רש"י דברים ט, יח).

מצד שני, בי"ז בתמוז, ארעו חמשה מאורעות קשים לעם ישראל "נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל". נמצא איפוא, כי בחודש זה דרים בכפיפה אחת מאורעות מנוגדים זה מזה, חלקם מראה את מעלת ישראל ומידת הרחמים, וחלקם על ירידת עם ישראל ממעלותיו ומידת הדין המתוחה. ולא עוד אלא שי"ז בגימטריא "טוב", ואין לך ניגוד משווע יותר מכך שב"טוב" בתמוז ארעו מאורעות קשים כל כך, ויש להבין היאך הדבר יתכן.

ובאמת הניגודיות מוטבעת בשם החודש – "תמוז", כמבואר בדברי האדמו"ר מליובאויטש (שערי המועדים, חודש תמוז, עמ' לד) "תמוז הוא שמה של עבודה זרה, כנאמר בספר יחזקאל (ח, יד) וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז, שזהו הקצה הירוד ביותר. מצד שני, מוסבר בהרחבה בספרי חסידות שהחום העצום של תקופת תמוז, שנכלל במשמעות המלה תמוז, מלשון היסק (רש"י, שם), הוא ענין נעלה ביותר בפנימיותו". 

וגם בפירוש הפסוק "מבכות את התמוז", מצאנו פירושים מנוגדים זה לזה, כדברי הרד"ק: "יש מפרשים כי מבכות הוא כינוי, רוצה לומר משמחות את התמוז בירח תמוז, היו עושים חג לעכו"ם והיו הנשים באות לשמחו. ויש מפרשים שהיו בוכות על אותו שהיה שרוף, שהיו שורפים בניהם ובנותיהם באש והנשים היו בוכות אותם". מחד גיסא "מבכות" מבטא צער, ומאידך גיסא, זהו כינוי לשמחה, ויש להבין את פשר הדבר.

חודש תמוז – אות ח' – סרטן – ראובן 

ד. בספר יצירה (פרק חמישי משנה ט) מובא: "המליך אות ח' בראיה וצר בהם סרטן בעולם ותמוז בשנה". וכשנעיין בתכונותיהם של האות ח' והסרטן, נמצא גם בהם תכונות מנוגדות זו לזו.

בספר עולם האותיות (עמ' 100) כתב כי "האות ח' מייצגת חיים. גגה של האות ח', כדרך שהיא נכתבת בספר תורה, מתרומם כלפי מעלה ומסתיים בנקודה, ובכך מסמל את "חי הוא שוכן ברומו על עולם", כלומר הקב"ה (מנחות כט, ב). ומרמזת גם על הצדיקים, אשר גם במותם קרויים חיים (ברכות יח, א), על ידי המורשת הרוחנית שהנחילו לאחרים".

מצד שני: "צליל שמה של האות ח' קרוב למלה חטא, וכך מובא במדרש אותיות דרבי עקיבא, אל תקרי חי"ת אלא חטא".

מזל חודש תמוז, סרטן, מתאפיין גם הוא בניגודיות, כדברי רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, ר"ח תמוז) "הסרטן הוא בריאה ממים. ומים יש רעים וטובים, דמים טובים מורים על חסדים, וישנם מים הזידונים ששורשם בתאוות רעות, שכתבו במדרש (במדבר רבה כ, כב) יש מעיינות שמגדלים גיבורים ויש חלשים, ויש נאים ויש מכוערים, ויש צנועים ויש שטופים בזימה". הסרטן החי במים, מסמל איפוא, את התכונות המנוגדות שיש במים.

בספר בני יששכר (מאמרי חדשי תמוז-אב, מאמר א אות ג) מבואר כי "בסידור השבטים לדגליהם, ראובן נגד תמוז". וגם בטעם קריאת שמו של ראובן, מצאנו נימוקים מנוגדים זה לזה. הטעם המפורש בפסוק (בראשית כט, לב) "וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי", מבטא את תחושותיה של לאה בתקופה הראשונה בחייה, כאשר אהבתו של יעקב היתה נתונה לרחל אחותה. ואילו חז"ל (ברכות ז, ב) מסרו טעם אחר לקריאת השם ראובן, המבטא תקופה אחרת בחייה, כמובא ברש"י שם: "אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה [ראובן] לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו, אלא שביקש להוציאו מן הבור". 

לסיכום, בכל הנושאים הקשורים לחודש תמוז, שמו, המאורעות שהיו בו, והדברים שהוא מסמל, מצאנו תכונות המנוגדות זו לזו, ויש להבין מה פשר הדבר, ומה הקשר בין זה לברכת "ולירושלים עירך".

• •  •

ירושלים של מעלה וירושלים של מטה – "עיר שחוברה לה יחדיו"

ה. לביאור הדברים, נתבונן בדברי חז"ל אודות ירושלים, עיר הקודש והמקדש.

במסכת תענית (ה, א) שאל רב נחמן את רב יצחק "מאי דכתיב (הושע יא, ט) בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר". וביאר רב יצחק את הפסוק בשם רבי יוחנן: "אין הקב"ה נכנס בירושלים של מעלה עד שתבנה ירושלים של מטה". ופירש רש"י: "והכי קאמר, עד שיהא בקרבך קדוש למטה, דהיינו ירושלים, לא אבוא בעיר של מעלה". הקשה רב נחמן: "ומי איכא ירושלים של מעלה. אמר ליה אין, דכתיב (תהלים קכב, ג) יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו". ופירש רש"י: "ירושלים של מטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה, שהיא כיוצא בה, חבירתה ודוגמתה, מכלל דאיכא ירושלים אחריתי, והיכן אם לא למעלה". ובמהרש"א הוסיף וביאר: "ירושלים הבנויה למטה, היא כעיר ירושלים שחוברה לה, דהיינו, שהיא למעלה בשמים נגד ירושלים של מטה שהיא מכוונת כנגד שער השמים".

ומבואר שכנגד ירושלים הגשמית הבנויה בגלוי בעולם הזה, קיימת בנסתר בעולמות העליונים הרוחניים "ירושלים של מעלה". ובלשון הכתוב "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" מרומז, שיש חיבור ואיחוד בין עיר הקודש ירושלים של מטה לירושלים של מעלה. 

ואף השם "ירושלים", מורה על ה"כפילות" של ירושלים של "מעלה" ושל "מטה", ככל המלים בלשון הקודש המסתיימות ב- "ים" [מאזנים, עינים, רגלים, ידים] המבטאות כפילות, כדברי רבנו בחיי (כד הקמח, ערך ראש השנה) "פירוש פלס בעל כף אחד, ומאזנים בעל שתי כפות, כי כן המילה הזאת מורה חשבון שנים, כמילת צהרים, מצרים, כי יש אחרת קדמונית, וירושלים, של מעלה ושל מטה, וכן נקראו האיברים שבגוף שהם שנים שנים כלשון הזה".

מעתה נוכל להבין מדוע ירושלים לא מוזכרת בשמה המפורש בכל חמשה חומשי התורה, כי בירושלים יש חלק נסתר – "ירושלים של מעלה", כמוזכר בדברי חז"ל המובאים לעיל. ואף שעינינו רואות את אבני ירושלים, חומותיה ובתיה – בעולמות העליונים בנויה ירושלים נסתרת, ירושלים הרוחנית, השלובה ואחוזה בירושלים של מטה הגשמית.

ומבוארת פתיחת הברכה בו' החיבור "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ", לרמוז על החיבור ירושלים "של מעלה" וירושלים "של מטה" יחדיו, כמובא בסידור תפילה מגיד צדק: "אמר ולירושלים בוא"ו הנוסף, לרמוז על ירושלים של מעלה, כמו שדרשו חז"ל, בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה, וזה מה שאומרים ולירושלים".

על פי האמור, יתכן כי הסיבה ש"אין ירושלים מביאה עגלה ערופה", נובעת מכך שלירושלים "של מטה" יש חלק נסתר – חלק רוחני קדוש ונעלה ששורשו בירושלים "של מעלה", ועל כן כאשר לא ידוע מהיכן יצא הרוצח, דבר אחד ברור, מירושלים הוא לא יצא, כי לא יכול להיות שבעיר הקודש והמקדש, עיר שכולה רוחניות, נמצא אדם רוצח, וממילא אין כל צורך לכפרת העגלה הערופה על ירושלים.

תפילתנו – על בנין ירושלים של מעלה

ו. לאור המבואר כי בית המקדש וירושלים "של מטה" הם בבואה של ירושלים ובית המקדש "של מעלה", נוסיף ונתעמק מי החריב את בית המקדש.

הגר"ח מוולוז'ין כתב (נפש החיים, שער א, פרק ג-ד) שלא היה בכוחם של נבוכדנצר וטיטוס להחריב את בתי המקדש, אילולא גרמו ישראל בעוונותיהם להחרבת בית המקדש וירושלים של מעלה: "כי הלוא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול כלל למעלה, כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים שיהיו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם. רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה, את מקדש ה' טמאו כביכול המקדש העליון, ועל ידי כך היה להם כח לנבוכדנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון נגד מקדש של מעלה, כמו שאמרו רז"ל (איכה רבתי א, מג) קמחא טחינא טחינת [קמח טחון טחנת]. הרי כי עוונותינו החריבו נוה מעלה, עולמות עליונים וקדושים, והמה החריבו רק נוה מטה". ולכן, כשם שחורבנו של בית המקדש של מטה היה תוצאה ישירה מחורבנו למעלה, בגלל החטאים והמעשים הרעים. כך גם בניינה לעתיד לבוא של ירושלים של מטה יהיה כאשר נחזור בתשובה ונעשה מצוות ומעשים טובים, ואז יבנו בית המקדש וירושלים של מעלה.

מתוך הבנה זו מיישב רבי יעקב עמדין (סידור בית יעקב, ברכת המזון) את התמיהה, היאך מבקשים "רַחֶם נָא ה' אֱלֹקֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו", והרי "לא שייך לרחם על דבר שחלף עבר ואיננו עוד", וכתב: "כי באמת לא בטלו דברים הללו כל עיקר, אף אם עברה צורתן הגשמית לעינינו, מכל מקום במציאותם העצמי האמיתי הן עומדים ברום עולם, לפיכך קדושתם אף כשהן שוממים לעינינו. ולכן מובטחים אנו שיחזרו לנו באחרית הימים, על כן אין אנו צריכים כאן בבקשת הרחמים אלא שיתגלו ויופיעו לעינינו". כלומר, בית המקדש "של מעלה" קיים גם עתה, בהעלם, בעולמות העליונים, ולכן תפילתנו שהקב"ה ירחם על "הבית הגדול והקדוש" היא בקשה שנזכה לראות בהתגלות בנין בית המקדש של מעלה והופעתו לעינינו.

וזו גם הבקשה מהקב"ה "רַחֶם נָא ה' אֱלֹקֵינוּ עַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ", בהדגשה שירושלים היא עירו של הקב"ה, ולא נאמר "עירנו", כי אנו מבקשים מהקב"ה שירחם ויבנה את עירו – "ירושלים של מעלה", כפי שביאר בשו"ת בנין שלמה (ח"ב או"ח סימן מה) "מה שתקנו רבותינו אנשי כנסת הגדולה לומר בתפילת שמונה עשרה ולירושלים עירך ברחמים תשוב, קאי גם כן על ירושלים של מעלה, שנשבע הקב"ה שלא יבוא בתוכה, ואנו מבקשים שישוב לתוכה. וזהו שכיוונו לומר עירך, ולא ירושלים עירנו, והיינו שכיוונו על ירושלים של מעלה, ועירך דייקא. וכוונת התפילה היא, שכיון שישוב לירושלים עירו, ממילא ע"כ יבנה ירושלים של מטה מתחילה, וזהו דמסיים וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ".

בנין ירושלים של מטה – לאחר השראת השכינה בתוכה 

ז. לפי האמור מדויק היטב סדר הברכה "וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ", ולאחר מכן "וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם", ותמהנו שלכאורה סדר הגאולה צריך להיות הפוך, קודם בנין העיר, ורק לאחר מכן השראת השכינה בתוכה. אולם לפי האמור, הסדר הוא שתחילה יחזור הקב"ה לשכון בירושלים "של מעלה" בהשראת שכינתו בתוכה, וכאשר יבנו ירושלים ובית המקדש של מעלה, יבנו גם ירושלים ובית המקדש של מטה, בנין עולם.

ומאחר והבנין האמיתי של בית המקדש הוא על ידי בניית בית המקדש של מעלה, בזכות התשובה והתפילה, מבואר נוסח חתימת הברכה "בָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם" בלשון הווה, כי בכל תפילה ומצוה אנו בונים את ירושלים של מעלה בהווה, כדברי מהר"ש מניקלשבורג (דברי שמואל, פרשת בחוקותי עמ' קלב) "הנה כל מה שמתקן האדם, הוא גורם תמיד בנין ירושלים של מעלה, וכמו בבנין בית, ישים אבן על אבן עד שיגמור הבנין. ומשום זה אנו אומרים בתפילה בונה ירושלים בלשון הווה, כי באמת בכל יום ויום נבנה לאט לאט".

מעתה נראה להוסיף ביאור בדברי האבודרהם, שברכת "בונה ירושלים" היא כנגד ברכת "רפאינו" כמרומז בפסוק "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה', הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב", שכוונתו להורות בהשוואה זו שתקומת ירושלים ובנין בית המקדש יהיו לאחר הרפואה שנתרפא ברפואת הנפש ורפואת הגוף גם יחד, ואז נהיה ראויים להתגלוּת "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", בתיקון ירושלים הרוחנית "של מעלה" שיביא לבנין ירושלים הגשמית "של מטה" במלוא יפעתה ותפארתה.

פתח הגהנום וירושלים של מעלה – זה לעומת זה

ח. ממוצא הדברים נראה להטעים את דברי חז"ל שאחד מפתחי הגיהנום נמצא בירושלים, והאחרים במדבר ובים.

המשותף בין ים, מדבר  וירושלים, הוא התכונות המנוגדות שבהם.

לעיל [אות ד] נתבארו דברי רבי צדוק הכהן מלובלין שיש במים תכונות מנוגדות "מים טובים מורים על חסדים, וישנם מים הזידונים ששורשם בתאוות רעות, יש מעיינות שמגדלים גיבורים ויש חלשים, ויש נאים ויש מכוערים, ויש צנועים ויש שטופים בזימה". ותכונות מנוגדות אלו קיימות כמובן גם במי הים. ולא עוד, אלא שהים משמש משאב חיוני לשתיית מים מתוקים ולקיום החיים בבריאה, אך לעיתים, בשעת סופה וסערה, עלולים מי הים לשמש מלכודת מוות לספינות המפליגות בו, ולהציף את היבשה בנחשולי הרס וחורבן.

גם המדבר, מצד אחד הוא מקום הפקר ללא גבולות וגדרים, העלול לגרום להתדרדרות והתפקרות. אך מצד שני, אמרו חז"ל (במדבר רבה א, ז) "כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה והתורה", ויש בהפקרות מעלה מבורכת, בעצמאות המאפשרת לאדם לממש את שאיפותיו החיוביות כרצונו, ובדרכו.

ואף לירושלים תכונות מנוגדות, מעלה רוחנית – ירושלים של מעלה, ומעלה גשמית – ירושלים של מטה. ובנוסף, במדרש הגדול (בראשית מו, ח) מפורטים שבעים שמותיה של ירושלים, אשר משמעות חלק מהם חיובית [כסא י-ה, עיר ה', יפה נוף, כלילת יופי, משוש כל הארץ] , ולחלק אחר משמעות שאינה כל כך חיובית [גולה, סורה, עקרה]. וגם שמה של ירושלים – "שלם" נקרא על ידי מלכי צדק, לבטא את שלמותה של העיר, בניגוד להסתכלות אומות העולם שקראו לה "לוז", כדברי הרמב"ן (בראשית כח, יז) על הפסוק (שם יט) "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה", כי "לדעתו של רבי יוסי בן זמרא (ב"ר סט, ה) לוז היא ירושלים שקראו בית אל", וביאר החתם סופר (תורת משה, פרשת ויצא) "דהשם שלם ולוז הם שני הפכים, וכי שלם היא תמימות ושלימות כי היא עיר ה', ומלכי צדק קראה שלם לפי הבנתו וצדקתו, והעמים קראוהו לוז, לשון עיקש ונלוז".

ומבואר איפוא, שגם לירושלים תכונות ושמות, שיש בהם מן הניגוד.

ומתוך כך נראה כי הימצאות "פתחי הגהינום" בים, במדבר ובירושלים, מלמדים על הנסיונות התמידיים, לבחור בתכונות החיוביות ולא בתכונות השליליות. לבחור במים הטובים "המורים על חסדים", ולא במים הזידונים "ששורשם בתאוות הרעות". להיות הפקר כמדבר, כדי לקנות חכמה ותורה, ולא להיסחף אחר ההפקרות במובנה השלילי. ולעסוק בבניינה של "ירושלים של מעלה", בלימוד התורה, ובקיום מצוות ותפילה, ולא לעסוק רק בדברים הגשמיים והארציים שבירושלים של "מטה". שאם לא כן, בחירה לא נכונה, מובילה ישירות ל"פתחו של הגיהנום", רחמנא ליצלן.

• •  •

הכמיהה לבנין ירושלים בחודש תמוז – הבחירה בטוב ולא ברע –  איתערותא דלתתא

ט. לאור המבואר לעיל, עלתה בידינו תוספת עומק בביאור הקשר שבין ברכת "בונה ירושלים" לחודש תמוז.

בכל הנושאים הקשורים לחודש תמוז, מצאנו תכונות המנוגדות זו לזו.

שם החודש – "תמוז", הוא שמה של עבודה זרה, אולם תמוז הוא מלשון היסק "ויש בו ענין נעלה בפנימיותו". 

בחודש זה, דרים בכפיפה אחת מאורעות מנוגדים זה מזה, חלקם מראה את מעלת ישראל ומידת הרחמים, וחלקם על ירידת עם ישראל ממעלותיו ומידת הדין המתוחה. ואף י"ז בתמוז עצמו, אין ניגוד יותר גדול מכך שפורענויות קשות התרחשו דווקא ביום "טוב" בתמוז.

גם שאר הדברים הקשורים לחודש תמוז מתאפיינים בתכונות מנוגדות זה לזה.

אות ח' שבה "המליך" את החודש  – מרמזת על "השוכן ברומו על עולם", על החיים ועל הצדיקים, ובד בבד צליל שמה של האות ח' קרוב למילה חטא, כמובא במדרש אותיות דרבי עקיבא "אל תקרי חי"ת אלא חטא".

מזל החודש, סרטן, חי במים, ומסמל את התכונות המנוגדות שיש במים.

ואף בקריאת שמו של ראובן, שדגלו כנגד חודש תמוז, נמצאו נימוקים מנוגדים זה לזה. 

המשמעות הבולטת של הניגודיות בחודש תמוז, מחדדת ומדגישה את הצורך בבחירה בטוב ובחיזוק בעבודת ה', שכתוצאה מהם  ["אתערותא דלתתא"] הקב"ה משפיעה מטובו ["אתערותא דלעילא"], כדברי האדמו"ר מליובאויטש (שערי המועדים, חודש תמוז, עמ' יט) "חודש הרביעי [תמוז] בא לאחר ובהמשך לחודש השלישי [חודש סיון], החודש של מתן תורה. ההבדל בכללות ביניהם הוא, מתן תורה בחודש השלישי הוא השפעה מהקב"ה לישראל מלמעלה [אתערותא דלעילא] – הקב"ה נותן לישראל תורה ומצוות, מורה הדרך המדריך את היהודי כיצד להתנהג בחייו היום יומיים. מה שאין כן בחודש הרביעי [החודש שלאחר מתן תורה] מתחילה בעיקר העבודה [דקבלת התורה] של ישראל בכח עצמם, עבודת התחתון והמקבל בעולם, על ידי קיום התורה והמצוות בפועל על פי ההוראות [מלשון תורה] שקיבלו קודם לכן במתן תורה [אתערותא דלתתא]. 

החמשה דברים הבלתי רצויים אשר קרו בצום הרביעי, מדגישים עוד יותר את הירידה למטה שנעשית בחודש תמוז. והכוונה בזה היא, שזה יעורר את העבודה של יהודי פה למטה, שיבטל את הסיבות לירידה [ובמילא את הצום], על ידי הוספה בעבודתו בתורה ומצווות [אשר ניתנו בחודש השלישי], ולהחליש עד לבטל לגמרי את הגלות ואת הצום. ויתירה מזו, יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים (זכריה ח, יט). 

ונמצא, שאע"פ שצום הרביעי הוא [בפשטות] ענין של ירידה, הרי זה מעורר ומביא הוספה בעבודת ישראל".

חודש תמוז הבא לאחר חודש סיון, הוא זמן המסוגל ל"אתערותא דלתתא", אשר באה מכח "אתערותא דלעילא" של החודש הקודם. לכן חודש תמוז הוא המתאים ביותר לתפילה ולכמיהה לבנין ירושלים של מטה הנעשה על ידי תשובה, תורה ותפילה, ב"אתערותא דלתתא", שמתוכם תבוא "אתערותא דלעילא" להחזרת השכינה לציון ולבנין ירושלים בנין עולם.