חיוב נשים בברכות השחר ובמאה ברכות

מתוך ספר רץ כצבי

חיוב נשים בברכות השחר ובמאה ברכות

מובא במשנה במסכת ברכות (פרק ב משנה ג) שנשים חייבות בתפילה, ובגמרא (ברכות כ, ב) נתבאר טעם הדבר: "דרחמי נינהו" – תפילה היא "בקשת רחמים" המיועדת גם לנשים. וכן נפסק ברמב"ם (הלכות תפילה פרק א הלכה א-ב) ובשו"ע (סימן קו סע' א).

ובמסכת מנחות (מג, ב) מובא: "תניא היה רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר (דברים י, יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ", ופירש רש"י: "מה קרי ביה מאה".

ויש לברר האם נשים חייבות בברכות השחר כחלק מחיובן בתפילה שהיא "רחמי", או שאמירת הברכות מוגבלת בזמן, ולכן דינן כמצות עשה שהזמן גרמא, אשר נשים פטורות מלקיימן. וכמו כן יש לברר, האם נשים חייבות לברך מאה ברכות בכל יום.

 

א. בסוגיית הגמרא במסכת ברכות (ס, ב) מובא: "כי שמע קול תרנגולא, לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, כי פתח עיניה, לימא ברוך פוקח עורים. כי לביש, לימא ברוך מלביש ערומים. כי זקיף, לימא ברוך זוקף כפופים", ונתבאר בסוגיא מאימתי מברך את ברכות השחר, אך לא נתפרש עד מתי מברך, והאם אמירת הברכות מוגבלת לזמן מסויים, ונחלקו הפוסקים בדין זה.

הרמ"א (או"ח סי' נב סע' א) כתב, כי המאחר לתפילה ומשום כך דילג על ברכות השחר "יאמר [אחר התפילה] כל הברכות שמחוייב לברך בבוקר". וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק י) "עיין במאמר מרדכי ובספר נהר שלום, דזמן כל הברכות הוא כל היום בדיעבד, וכן כתב בספר מעשה רב להגר"א ז"ל, והוסיף שם עוד יותר, דאפילו בלילה עד שעת השינה הוא חיובן אם שכח לאומרם מקודם וכו'. ומכל מקום לכתחילה צריך ליזהר שלא לאחר הברכות אחר ארבע שעות ביום, אך בדיעבד עכ"פ יכול לברך אותם עד חצות, כי כן מוכח מהרבה אחרונים שלא הפסיד הברכות אחר ארבע שעות. והמקיל לסמוך על הגדולים הנ"ל ולברך אותם אחר חצות אין למחות בידו". וכך גם מסקנת הביאור הלכה שם (ד"ה כל הברכות) "נראה דלכתחילה בוודאי יש להחמיר לברך אותם בבוקר בזמן תפילה [דהיינו עד ארבע שעות]. ובדיעבד יש לסמוך על הגדולים הנ"ל עכ"פ עד חצות, כי תפילה גופה חיובה עד חצות כדלקמן. ומי שמברך אותם אחר כך, בדיעבד אין למחות בידו".

וצ"ב מה יסוד מחלוקת הפוסקים, האם זמן ברכות השחר עד חצות או גם לאחר מכן.

 

זמן אמירת ברכות השחר – רק ביום או גם בלילה

ב. מלשון המשנה ברורה משמע כי רק לדעת הגר"א מותר לברך את ברכות השחר "אפילו בלילה עד שעת השינה" [אם שכח לאומרם מקודם], אבל אין זו דעת המאמר מרדכי והנהר שלום שהקילו לומר ברכת השחר כל היום [דהיינו לאחר חצות] אבל לא התירו לומר בלילה. ואילו בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ב סימן ו) נקט שגם לדעת המאמר מרדכי והנהר שלום ניתן לברך ברכות השחר בלילה, כדעת הגר"א, וכתב ש"החכם השואל נר"ו הביא מסידור נהורא השלם שכתב (בדף כא ע"א) וז"ל שאר ברכות השחר אם שכח לאומרם תיכף יש שהות לאומרם כל היום וגם בלילה עד שעת השינה, ולכן ביום הכפורים להנוהגים שאין אומרים שעשה לי כל צרכי וברכת המעביר שינה, יאמר אותם בלילה תיכף כשנועל מנעליו ורוחץ פניו כ"כ כתב בספר מעשה רב מהגאון מהר"א מווילנא ז"ל, עכ"ל. ואנא עבדא מצאתי חבר להגאון מהרא"ו ז"ל בסברה זו, הוא הרב מאמר מרדכי (בסימן מו סוף ס"ק י) וז"ל, ולענין שאר ברכות נראה דאף משחשיכה אם נהנה כגון שלבש או הלך וכיוצא משחשיכה חייב לברך, כן נ"ל להלכה, ולא נתבארו דברים אלו בדברי האחרונים, [מפני] שכבר נהגו בכל המקומות לברך כל הברכות האלו [בבוקר יום הכפורים] על הסדר בין נתחייבו בין לא נתחייבו, עכ"ל [המאמר מרדכי], הרי שהמאמר מרדכי גם הוא נקיט כסברת הגאון ז"ל שגם אחר חשיכה דיניה כיממא". ומבואר בדברי הנהר שלום והמאמר מרדכי כדעת הגר"א, שאין הגבלה לזמן חיוב ברכות השחר, ובדיעבד ניתן לברכן גם בלילה.

ולפי זה נראה כי חיוב נשים בברכות השחר, תלוי האם ברכות השחר הן מצות עשה שהזמן גרמא, אשר נשים פטורות מלברכן, או לא. והשאלה האם ברכות השחר הן מצות עשה שהזמן גרמא, תלויה במחלוקת הפוסקים האם חיוב ברכות השחר הוגבל לזמן מסויים, וכפי שנקט המשנה ברורה (סימן ע ס"ק ב) לאחר שהביא את דברי הפוסקים שנשים פטורות מאמירת ברכות קריאת שמע, מכיון שזו מצות עשה שהזמן גרמא, כתב: "ולענין ברכות השחר לכאורה תלוי זה אם נימא דהברכות האלה יש להם זמן, עיין לעיל בסוף סימן נ"ב במשנה ברורה ובביאור הלכה, וצ"ע". 

כלומר, לדעת הפוסקים שזמן ברכות השחר הוגבל עד סוף היום ועם רדת החשכה כבר לא ניתן לברך, הברכות הן מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן נשים פטורות מלברכן. אולם לדעת הפוסקים [גר"א, מאמר מרדכי ונהר שלום] שניתן לברך את ברכות השחר גם בלילה, נמצא שבדיעבד אין הגבלה לזמן ברכות השחר, ולכן הברכות אינן מצוות עשה שהזמן גרמא, ונשים חייבות לברכן.

 

האם מותר לנשים לברך על קיום מצוות עשה שהזמן גרמן שפטורות מקיומן

ג. אמנם מוסיף המשנה ברורה: "ומסתימת לשון הטור ושו"ע בסימן מ"ו ס"ד ובפרט מהלבוש שם עי"ש, משמע דמברכות ברכות השחר כמו אנשים". וכוונתו להוכיח מדברי השו"ע (סימן מו סע' ד) "נשים מברכות שעשני כרצונו", שאם חז"ל תיקנו נוסח מיוחד לאשה לברך בברכות השחר "שעשני כרצונו" במקום הנוסח שמברכים האנשים, מוכח כי הדבר נובע מחמת חיובן בברכות השחר [במאמר מוסגר יש לציין כי מנהג חב"ד לא לברך ברכה זו, וכפי שהביא הרב זלמן שמעון דווארקין מרא דאתרא דליובאוויטש (קובץ יגדיל תורה, שנה ג, חוברת א  עמ' רפז) "אצלנו מנהג הנשים לדלג הברכה, והטעם כיון שהאדמו"ר נבג"מ בסידורו לא כתב מאומה, אבל יש ג"כ אצלינו נשים שאומרות "שעשני כרצונו", כמו שכתב בשו"ע הרב סי' מ"ו ס"ד"].

המשנה ברורה מסיים: "ואולם כל זה כתבנו לענין חיוב, אבל פשיטא דיכולות להמשיך חיוב על עצמן ולברך אפילו ברכות קריאת שמע, וכדלעיל בסימן י"ז ס"ב בהג"ה". וכוונתו למחלוקת הראשונים והפוסקים האם מותר לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן שפטורות מקיומן. 

רבינו תם הוכיח מסוגיית הגמרא בקידושין (לא, א; עי"ש בתוספות ד"ה דלא) כי נשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא, ואף שפטורות אפילו מדרבנן לקיימן. והריטב"א (שם) הביא את תשובתו של ר"י בעל התוספות שדחה את ראייתו מהסוגיא, וכתב "וכיון שפטורות מהם אפילו מדרבנן, היאך אומרות אשר קידשנו במצוותיו וצונו, הא ודאי ברכה לבטלה היא".  וכן פסק הרמב"ם (הלכות ציצית פ"ג ה"ט) כי נשים שרצו להתעטף בציצית יכולות לעשות כן בלא ברכה. ובבית יוסף (או"ח סי' יז סע' ב) כתב שכן דעת רש"י. וביישוב דברי רבנו תם הביא הבית יוסף את תירוצו של הר"ן (קידושין שם) "ולא תימא הואיל ולא נצטוו היאך יאמרו וצונו,  דכיון שהאנשים נצטוו ואף הן נוטלות שכר, שפיר יאמרו וצונו".

הטור (או"ח שם) הביא את מחלוקת הרמב"ם ורבנו תם, ופסק: "ויותר טוב שלא יברכו", וכן הכריע הבית יוסף: "ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם ז"ל, דספק ברכות להקל", ופסק כן בשו"ע בהלכות ציצית, וכן פסק בהלכות ראש השנה (סי' תקפט סע' ו) שנשים לא מברכות בעצמן על שמיעת קול שופר. אולם בדרכי משה (הלכות ציצית) פסק כדברי רבנו תם, שנשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא, ופסק כן בהגהותיו על השו"ע הנ"ל בהלכות ציצית ובהלכות ראש השנה.

למעשה מנהג בנות ספרד כדעת מרן השו"ע, שאינן מברכות על קיום מצוות עשה שהזמן גרמן [ציצית, שופר, סוכה ולולב], ולמנהג בנות אשכנז אם רצו לקיים את המצוות מותר להן לברך. ולפי זה נקט המשנה ברורה, כי למנהג בנות אשכנז, גם אם נאמר שנשים פטורות מלברך את ברכות השחר כי הן מצוות עשה שהזמן גרמן "אבל פשיטא דיכולות להמשיך חיוב על עצמן ולברך" – את ברכות השחר.

ומעתה יתכן לדחות את הראיה שהביא המשנה ברורה, שאם חז"ל תיקנו נוסח מיוחד לאשה לברך בברכות השחר "שעשני כרצונו", מוכח כי הדבר נובע מחמת חיובן בברכות השחר. שכן יש לומר שהנוסח המיוחד שתיקנו חז"ל נועד לנשים הרוצות לברך, ואין ראיה שנתקן כברכה שיש חיוב לאומרה, וצ"ע.

 

ברכות השחר בלילה קודם עלות השחר

ד. בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן ד) נקט להלכה שברכות השחר אינן מצות עשה שהזמן גרמא, וביסס את דבריו על מה שכתבו במחזור ויטרי (סימן מו עמ' כה) ובתשובות הרא"ש (כלל ד סימן א) "שהמשכים לקום קודם עמוד השחר יכול לברך כל ברכות השחר. נמצא שאין לברכות השחר הגבלת זמן ונוהגות ביום ובלילה, ואם כן אין ברכות אלו בכלל מצות עשה שהזמן גרמא. והטור ומרן השלחן ערוך (סוף סימן מז) הביאו להלכה את דברי הרא"ש הנ"ל שהמשכים לקום קודם עמוד השחר מברך כל סדר ברכות השחר חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה, שימתין לאומרה עד שיאיר היום, אולם בשער הכוונות (דף א ע"ג) כתב, שיכול לברך כל ברכות השחר לרבות הנותן לשכוי בינה אחר חצות הלילה. וכן העיר המג"א על זה מדברי האר"י ז"ל, ושכן מבואר בזוהר פרשת ויקהל, וכן כתב הפרי חדש שם". 

ולפי זה חידש להלכה: "ומעתה כיון שכל ברכות השחר אפשר לאומרן בין ביום ובין בלילה, אינם בכלל מצות עשה שהזמן גרמא, וממילא גם הנשים חייבות בה, וכן כתב בפשיטות הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין בספרו ערוך השלחן (סימן ע ס"ק א). ואמנם המשנה ברורה (שם סק"ב) כתב, שלכאורה יש לדון בענין ברכות השחר לנשים שהדבר תלוי במחלוקת האחרונים אם יש הגבלת זמן לברכות השחר, כמו שהובא לעיל בביאור הלכה סוף סימן נ"ב. אולם לפי המבואר בדברינו לעיל, העיקר להלכה שהנשים חייבות בברכות השחר מפני שברכות אלו נוהגות בין ביום ובין בלילה".

ומבואר שברכות השחר אינן מצות עשה שהזמן גרמא, כי ניתן לברכן גם בלילה, קודם עלות השחר.

 

ה. ויש לתמוה שהרי  דין זה שמותר לברך באשמורת את ברכות השחר [ואף ברכת הנותן לשכוי בינה], נאמר רק מחצות הלילה, ובודאי שלא קודם לכן, כדברי הרב פעלים (או"ח ח"ד סימן ד) "מנהגינו זה הוא עפ"י סברת רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום שהקפיד מאד לומר ברכות השחר בחצות כדי להחזיר המוחין שנסתלקו קודם חצות שעל ידי ברכות השחר חוזרין המוחין ההם. ואם לא יאמר אותם כולם בקומו בחצות, ולא מבעיא מי שישן בחצות שצריך לעשות כן כנזכר, אלא אפילו מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחילת הלילה הנה בהגיע חצות צריך לאומרם. ראה כמה החמיר [הרש"ש] בדבר זה שצריך לברך תיכף אחר חצות". 

כלומר, הנדון האם לברך ברכות השחר בלילה או רק בקומו בבוקר, הוא מחצות הלילה ואילך, ולא קודם לחצות, וברור שאין לברך ברכות השחר לפני חצות, כדברי המשנה ברורה (סימן מז ס"ק לא) שכתב על פסק המחבר (שם סע' יג) "המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד שימתין מלאמרה עד שיאור היום", וז"ל: "והאחרונים הסכימו שגם ברכה זו יכול לברך אפילו קודם שיאור היום. ודווקא שבירך אותה מחצות לילה ואילך, אבל קודם חצות אפילו בדיעבד יחזור ויברך, ואפילו אם שמע קול תרנגול".

גם בשו"ת יחוה דעת (שם) הזכיר בתוך דבריו שלא ניתן לברך את ברכות השחר קודם חצות: "אולם בשער הכוונות כתב שיכול לברך כל ברכות השחר לרבות הנותן לשכוי בינה אחר חצות לילה. וזה לשון מרן החיד"א במחזיק ברכה, בזוהר מפורש שאחר חצות היו מברכים ברכת הנותן לשכוי בינה", ומשמע שאין מברכים ברכות השחר קודם חצות הלילה.

והיות שמתחילת הלילה ועד חצות הלילה אי אפשר לברך את ברכות השחר של היום הקודם, וגם לא ניתן לברך את ברכות השחר של היום הבא – נמצא שאמירת הברכות הוגבלה לזמן מסוים, והרי הן כמצוות עשה שהזמן גרמן, אשר נשים פטורות מקיומן. ודברי היחוה דעת שנקט כי ברכות השחר אינן מצות עשה שהזמן גרמא היות וניתן לברכן גם בלילה, קודם עלות השחר, צ"ע.

 

ברכות השחר – "על סידור העולם והנהגתו" או ברכת הודאה פרטית

ו. ביחוה דעת ציין לערוך השלחן שנקט כי נשים חייבות בברכות השחר "שגם הן בכללא דברכות שעליהן נתקנו כל הברכות השחר". ובספר אשי ישראל (פרק ה הערה נב), הביא את ערוך השלחן בלשון זו: "נשים חייבות בברכות השחר מדינא, כיון שגם הן בכלל הנאות הללו שעליהן נתקנו ברכות השחר". 

ונראה בביאור הדברים בהקדם מחלוקת הרמב"ם והטור, על מה תיקנו את ברכות השחר.

הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ז ה"א) כתב: "כשתקנו חכמים דברי תפילות אלו, תקנו ברכות אחרות לברך אותם בכל יום, אלו הם: כשיכנס אדם למיטתו לישן בלילה מברך ברוך וכו' המפיל, בשעה שייקץ בסוף שנתו מברך וכו' אלקי נשמה וכו'. כששומע קול התרנגולים מברך וכו' הנותן לשכוי בינה וכו'. נהגו העולם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן. וטעות הוא, ואין ראוי לעשות כן, ולא יברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה". שיטת הרמב"ם, שברכות השחר נתקנו על דברים שנתחייב בהם האדם, כששומע שכוי, וכשלובש בגדים וכיוצא בזה, כהודאה פרטית על הטובות שגומל עמו הקב"ה.

אולם הטור (או"ח סימן מו) כתב: "ואחר שהניח תפילין יסדר הברכות שתיקנו על סידור העולם והנהגתו. ואע"ג דמלישנא בגמרא משמע שצריך לומר כל אחת ואחת בשעתה, דהכי גרסינן בברכות פרק הרואה, כי מיתער משינתיה לימא [כשמתעורר משנתו יאמר] אלקי נשמה וכו' עד לפגרים מתים. ולפי שאין הידים נקיות תיקנו לסדרן בבית הכנסת. וכל הברכות שהן על סידור העולם והנהגתו כגון אלקי נשמה והנותן לשכוי ורוקע הארץ על המים והמכין מצעדי גבר אין לחסר מהם אפילו לא שמע קול התרנגול או לא הלך על הארץ, אבל אותם שהם על הנאותיו לא יברך אם לא נהנה".

לדינא, נחלקו במחלוקת זו מרן המחבר והרמ"א. בשו"ע (או"ח סי' מו סע' ח) נפסק כדעת הרמב"ם "כל הברכות האלו, אם לא נתחייב באחת מהן, [כגון שלא שמע קול התרנגול], אומר אותה הברכה בלא הזכרת השם". והרמ"א הכריע כדברי הטור: "ויש אומרים דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דווקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם, וכן נוהגין, ואין לשנות". 

והנה לשיטת הטור והרמ"א שיש חיוב בברכות השחר גם למי שאין סיבה המחייבת את הברכה, כגון שלא שמע קול תרנגול, משום שמברכים על מנהגו של עולם, ודאי גם נשים חייבות לברך ברכות השחר בהודאה הכללית על "מנהגו של עולם", ואף אם מצד חיובן הפרטי היו אמורות להיפטר מחיוב הברכה.

ונראה כי גם לדעת הרמב"ם והמחבר שחיוב ברכות השחר הוא חיוב פרטי על כל אחד ואחד, וכשלא נתחייב [כגון שלא שמע קול תרנגול], נפטר מלברך את הברכה, ולכאורה יש לפטור נשים מברכות השחר מכיוון שלא נתחייבו בהן בגלל שהן מצוות עשה שהזמן גרמן – מכל מקום יש לומר שכאשר תיקנו חז"ל ברכות השחר על ההנאות והתועלת הפרטית מ"מנהגו של עולם", תיקנו בכלל זה חיוב גם על נשים, שהרי גם להן יש הנאות ותועלת כמו לאנשים.

והיינו דברי ערוך השלחן "ובברכות השחר חייבות מדינא שגם הם בכללא דברכות שעליהן נתקנו כל ברכות השחר", כלומר, נשים חייבות בברכות השחר כי תקנת חיוב ברכות השחר כוללת גם את הנשים שהן בכלל ההנאות שבגללן תיקנו את ברכות השחר.

 

  •   •  •

חיוב נשים במאה ברכות

ז. כאמור לעיל, במסכת מנחות (מג, ב) הובאה החובה לברך מאה ברכות בכל יום. וכתב הטור (או"ח סימן מו סע' ג) "חובה על כל יחיד ויחיד לברך אותן [את ברכות השחר] דתניא היה רבי מאיר אומר מאה ברכות חייב אדם לברך בכל יום, וסמכוה על דרש הפסוקים. והשיב רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא, דוד המלך ע"ה תיקן מאה ברכות, דכתיב (שמואל ב כג, א) הֻקַם עָל – "על בגימטריה מאה הוי, כי בכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש ותיקן להם לישראל מאה ברכות. ועל כן תיקנו חכמינו ז"ל אלו הברכות על סדר העולם והנהגתו להשלים מאה ברכות בכל יום". וכן נפסק בשו"ע (שם) "חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות". 

ויש לברר האם גם נשים חייבות לברך מאה ברכות בכל יום.

ובספר הליכות ביתה (סימן יג אות ב) כתב: "לא מצאתי בפוסקים שידונו בזה, אבל לכאורה לפי מש"כ הטור בשם רבנו נסים גאון הטעם לחיוב זה מפני שהיו מתים בכל יום מאה נפשות בישראל תיקן דוד לברך מאה ברכות בכל יום, יש לומר שגם נשים בכלל זה. ומה גם שזמן הברכות אינו קבוע ומוגבל בזמן ידוע אלא נוהגים ביום ובלילה, כפי שמנו אותם הפוסקים ובכללם ברכת המפיל ותפילת ערבית וכיוצא בזה". 

ונתבארו בדבריו שתי סיבות מדוע גם נשים חייבות במאה ברכות:

[א] הטעם לחיוב מאה ברכות "מפני שהיו מתים בכל יום מאה נפשות בישראל", שייך גם לנשים. ונראה להוסיף בהטעמת הדברים על פי מש"כ התוספות בפסחים (קח, ב ד"ה היו) בביאור דברי רבי יהושע בן לוי "נשים חייבות בארבע כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס", ופירשו התוספות בשם הירושלמי: "שאף הן היו באותה סכנה דלהשמיד להרוג ולאבד", דהיינו שנשים חייבות במצות ד' כוסות כדי להודות על נס הצלתם ממצרים, וחייבות במקרא מגילה כדי להודות על נס  הצלתן בפורים. ולפי זה יש לומר שנשים היו בסכנת מות בשעה שמתו מאה נפשות בכל יום, ועל כן גם הן חייבות לברך מאה ברכות בכל יום להגן על עצמן מהסכנה בתוך כלל ישראל.

[ב] חיוב מאה ברכות אינו "מצות עשה שהזמן גרמא", כי אינו מוגבל בזמן, וניתן לברך את מאה הברכות ביום ובלילה, כמפורש בדברי הפוסקים שכללו במנין מאה הברכות גם את ברכות קריאת שמע ושמונה עשרה הברכות בתפילת ערבית ואת ברכת המפיל הנאמר בלילה. נמצא איפוא, כי תקנת מאה ברכות אינה מוגבלת בזמן, וחיוב אמירת הברכות אינו "מצות עשה שהזמן גרמא". 

ומעתה לפי דברי המשנה ברורה [לעיל אות ב] שתלה את נדון חיוב נשים בברכות השחר בשאלה האם הברכות הן מצות עשה שהזמן גרמא, ברור כי נשים חייבות לברך מאה ברכות בכל יום היות ואין זו מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי חיוב הברכות הוא בכל שעות היממה.

ונראה להביא ראיה שנשים חייבות לברך מאה ברכות בכל יום, מדברי ערוך השלחן שפתח את הלכות ברכות השחר (או"ח סימן מו סע' א) בדברי הברייתא שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. ומעובדה זו שפתח את הלכות ברכות השחר בחובה לברך מאה ברכות לכאורה מוכח כי ברכות השחר הן חלק ממאה הברכות. ומאחר ונתבאר לעיל [אות ו] שנשים "חייבות בברכות השחר מדינא, שגם הן ב"כללא דברכות שעליהן נתקנו כל ברכות השחר", נראה כי חיוב זה הוא חלק מחיובן לברך מאה ברכות בכל יום.

 

ח. מצינו טעמים נוספים לאמירת מאה ברכות בכל יום, אשר לכאורה שייכים גם אצל נשים.

  • הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת וישב אות יד) כתב: "והנה מפורש בדברי רבינו ז"ל בשער רוח הקודש (דף ד, א) וז"ל דע כי כ"ב אותיות אלפ"א בית"א הם תלויות במאה ברכות שהאדם מברך בכל יום, וכאשר אין האדם מברך כלל איזו ברכה מהם תחסר ממנו אותה האות שאותה ברכה תלויה בה, ואם בירך אותה אלא שטעה בה אז תהיה האות ההיא מצויה אמנם תהיה חסירה בעצמה, ואם בירך אותה כתקונה אלא שלא נתכוון בה אז תהיה האות ההיא חשוכה ובלתי מאירה עכ"ל. ומזה תבין כמה צריך האדם להשתדל במאה ברכות". וטעם זה שייך כמובן גם בנשים.
  • בשו"ת רבבות אפרים (או"ח חלק ה סימן קיד) הביא בשם ספר תפארת הגרי"ז על אלפס ברכות בדף ס"א, שכתב: "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, הנה מפני שכבודו ב"ה משפיע טוב על ישראל ע"י עשר ספירות שבכל ספירה כלול כל העשר כידוע, ונמצא שכבודו ב"ה משפיע טוב על ישראל ע"י מאה צינורות, לכן צריכים אנחנו לברך על זה מאה ברכות". וגם ענין זה שייך כמובן בנשים.

מכל האמור לעיל היה נראה כי נשים חייבות לברך מאה ברכות בכל יום, כאנשים.

 

ט. ברם בהמשך דבריו כתב בספר הליכות ביתה: "אך צ"ע דלענין שבת דליכא בה ברכת תפילין וכיוצא בזה, כתבו הפוסקים להשלים הברכות על ידי אכילת מיני פירות ומגדים, ומדוע לא הזכירו כן לגבי נשים שפטורות מהרבה ברכות שנמנו בין המאה. ומדודי הגרש"ז אויערבך שמעתי, דמסתבר כיון שבחשבון של מאה כלול התפילות וברכות קריאת שמע וכו', לכן מעיקרא לא חייבום לנשים, שהרי ביום צום אי אפשר לנשים שאינן מתפללות להשלים מאה ברכות". 

וכן מתבאר בספר הליכות בת ישראל (פרק יד אות מז) שהביא את דברי השבט הלוי (ח"ה סימן כג) שכתב: "ואשר שאל אם נשים חייבות בתקנת מאה ברכות, מפשטות דברי הבית יוסף והפוסקים (ריש סימן מו) דחשבו מאה ברכות של כל אדם, וחשבו באותו חשבון טלית ותפילין וכהאי גוונא ברכות דלא שייכי בנשים, ולא כתבו נשים מאי איכא למימר, מכלל דפשיטא להו דהתקנה לא שייכי בנשים". ועל פי דבריו נקט למעשה: "נראה שהנשים אינן בכלל חיוב אמירת מאה ברכות בכל יום, שכמה מן הברכות העולות למנין מאה אינן שייכות בהן".

אולם דברי השבט הלוי שנשים פטורות מלברך מאה ברכות, לכאורה סותרים את מה שכתב במקום אחר (ח"ו סימן יב) "לענין הנהגה ברכות השחר יברכו הנשים כהלכה", שהרי כפי שנתבאר לעיל [אות ז] בדברי ערוך השלחן, ברכות השחר הן חלק מתקנת מאה הברכות, ואם כן היות ונשים אינן חייבות בעיקר התקנה לברך מאה ברכות כל יום, הדין נותן שיפטרו גם מחיוב ברכות השחר, ומהיכן סמך השבט הלוי לחייבם בברכות השחר, וצ"ע.

  •   •   •

 

ונראה כי חיוב נשים בברכות השחר וחיוב מאה ברכות, תלוי בהבנת עיקר חיובים אלו – האם הם מדין תפילה או מהלכות ברכות, ונבאר הדברים.

חיוב נשים בפסוקי דזמרה

י. בשו"ע (או"ח סי' נב סע' א) נפסק: "אם כבר התחילו הצבור יוצר ואין שהות לומר פסוקי דזמרה אפילו בדילוג יקרא קריאת שמע וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם, ואחר כך יקרא כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם". וכתב רבי עקיבא אייגר בגליון השו"ע: "אם טעה בתפילת שחרית ולא אמר משיב הרוח וכדומה בענין שצריך להתפלל, יש לומר שיאמר תחילה פסוקי דזמרה בברכה שלפניה ואחריה". ומבואר בדבריו כי ההלכה שאין לומר פסוקי דזמרה בברכה לאחר התפילה, נאמרה רק כשכבר התפלל. אבל אם לא יצא ידי חובה בתפילה שהתפלל, כגון מי שטעה בתפילה טעות שמצריכה לחזור ולהתפלל, גם אם אמר פסוקי דזמרה כדת וכדין לפני התפילה בברכה לפניהם ואחריהם, היות ועליו לחזור ולהתפלל תפילת שמונה עשרה, חובה עליו לברך על פסוקי דזמרה לפניהם ואחריהם. המשנה ברורה (סימן ע ס"ק ב) הביא את דברי רעק"א, וכתב: "דמוכח מדבריו דהעיקר ניתקנו [פסוקי דזמרה] בשביל התפילה, אם כן ממילא [נשים] חייבות". 

רעק"א חידש כי פסוקי דזמרה  נתקנו בשביל התפילה. ולכן אם כבר התפלל אין לברך על הפסוקי דזמרה הנאמרים אחר התפילה. משא"כ כשלא יצא ידי חובת התפילה וצריך לחזור ולהתפלל, שוב מוטל עליו חיוב חדש להקדים ולומר פסוקי דזמרה בשביל התפילה שצריך להתפלל. ומדבריו למד המשנה ברורה (סי' נב סק"י) שנשים חייבות בפסוקי דזמרה שנתקנו בשביל התפילה שחייבות בה.

נמצאנו למדים כי נשים חייבות בפסוקי דזמרה, כחלק מחיובן בתפילה.

 

ברכות השחר – מדין התפילה או מהלכות ברכות

יא. ומעתה יש לדון האם גם חיוב ברכות השחר הוא מדיני התפילה, ולכן נשים יתחייבו לברכן כחלק מחיובן בתפילה, או שחיובן הוא מהלכות ברכות, ולכן אין כל ראיה לחייב נשים בברכות השחר, כי יתכן שחייבות רק בתפילה "דרחמי נינהו" שהיא "בקשת רחמים" הנצרכת גם לנשים, ולא בברכות השחר.

ונראה לומר כי נחלקו הפוסקים בדין זה.

לעיל [אות א] הובאו דברי הרמ"א כי המדלג על פסוקי דזמרה "יאמר [אחר התפלה] כל הברכות שמחויב לברך בבקר". ויש לעיין מה חידש בדבריו, מדוע שיפטר מחיוב לברך את ברכות השחר בגלל שהתפלל, ומדוע שלא יצטרך לברכן גם לאחר התפלה.

הגר"ש קלוגר (שנות חיים סימן פ; הובא בשו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סימן ח) הביא מתמיהה זו ראיה לשיטתו שאם לא בירך את ברכות השחר עד חצות, אין לברך אחר כך "שכתב הרמ"א היכא דאיחר לבוא לבית הכנסת שיברך הברכות אחר כך אף שלא בירכם בעת תפלתו. וקשה, מאי אריא שיכול לברכם אחר תפלתו היכא שנתאחר לבוא לבית הכנסת, והרי אפילו לעת הערב יכול לברך אותם אם לא בירכם מקודם, ופשיטא דכל שכן שיכול לברכם אחר תפלתו בבוקר. אלא ודאי כמו שכתבתי, שאחר חצות היום אין לברכם עוד, לכך הוי סלקא דעתך שאף קודם חצות כיון שלא בירך בשעה שתקנו חכמים לא יברך אחר כך, לכך קא משמע לן דאחר תפלתו נמי יברך. אבל אחר חצות משמע דלא יברך עוד". 

אולם בשו"ת רב פעלים כתב על דברי הגרש"ק: "וחילוק זה דאחר חצות חידוש הוא, ולא ידענא מה טעם יש לו בחילוק זה, וסתמות דברי הפוסקים מוכח בהדיא דכולי יומא מצי לברוכי, וכן מפורש בשאר ספרי האחרונים, על כן אין לסמוך על דברי מהרש"ק ז"ל הנזכרים בזה" [ולעיל [אות א] הובאה הכרעת המשנה ברורה שהמברך ברכות השחר אחרי חצות "בדיעבד אין למחות בידו"].

ונראה כי מחלוקת האחרונים האם מותר לברך ברכות השחר אחר חצות, יסודה בהבנת גדר חיוב ברכות השחר. אם נאמר שחיוב הברכות עיקרו מדין תפילה, ברור כי מותר לברך את ברכות השחר עד חצות ולא מאוחר יותר כדין זמן תפילה המותר בדיעבד עד חצות. אך אם גדר חיוב ברכות השחר הוא מהלכות ברכות, אין סיבה להגביל את זמן חיוב אמירת הברכות עד חצות היום, ורשאי לברך גם אחר כך.

 

ברכות השחר – חיוב ברכת הודאה פרטית או ברכת שבח שהיא חלק מהתפילה

יב. וביותר נראה לומר, שהגדרת חיוב ברכות השחר – מדין תפילה או מהלכות ברכות, תלויה ביסודה במחלוקת הפוסקים [לעיל אות ו] – האם ברכות השחר הן חיוב פרטי על דברים שהאדם נהנה מהם, או ברכה כללית על "מנהגו של עולם".

לשיטת הרמב"ם והמחבר שברכות השחר נתקנו על ההנאה והתועלת שיש לכל אחד, כששומע שכוי, וכשלובש בגדים וכיוצא בזה, כהודאה פרטית על הטובות שגומל עמו הקב"ה – נראה כי הברכות הן כגדר ברכות השבח, ואין עיקרם מדין תפילה אלא מדין ברכות ואינן חלק מסדר תפילת שחרית

אולם לשיטת הטור והרמ"א, שגם אם לא נהנה בכל, מחוייב בברכות השחר מפני שנתקנו ונתייסדו על "מנהגו של עולם", נראה שברכות אלו שמשבחים בהם את בורא העולם הם חלק מסדר תפילת שחרית, אשר תחילתה בברכות השחר, והמשכה בפסוקי דזמרה והברכות שלפניהם ולאחריהם – והכל מתקנת סדר התפילה. וכעין דברי רעק"א [לעיל אות י] שפסוקי דזמרה "עיקרם נתקנו בשביל התפילה", כמו כן גם ברכות השחר הם חלק מסדר התפילה לשבח ולהודות להקב"ה.

ולפי זה מוטעמים הדברים להפליא, הגר"ש קלוגר דייק מדברי הרמ"א שזמן ברכות השחר הוא רק עד חצות היום, לשיטת הרמ"א  שברכות השחר הם חלק מהתפילה, ולפיכך כשם שזמן תפילת השחר מסתיים בחצות, כך גם זמן ברכות השחר מסתיים בחצות היום. והשגת שו"ת רב פעלים ש"חילוק זה דאחר חצות חידוש הוא ולא ידענא מה טעם יש לו בחילוק זה", היא כדעת הרמב"ם והמחבר, שברכות השחר נתקנו על ההנאה והתועלת שיש לכל אחד ולכן אין עיקרם מדין תפילה אלא מדין ברכות, ואינן חלק מסדר תפילת שחרית, וממילא אין חיוב זה מוגבל בזמן של חצות היום.

ואם כנים הדברים, נראה כי חיוב נשים בברכות השחר תלוי במחלוקת הנ"ל – האם ברכות השחר הן מדין התפילה וחלק ממערכת התפילה, או שהחיוב מהלכות ברכות להודות להקב"ה. 

לדעת הרמ"א והמהרש"ק שברכות השחר הם חלק מהתפילה, נשים תהיינה חייבות בברכות השחר כשם שחייבות בפסוקי דזמרה בגלל "שעיקרן נתקנו לתפילה", מאחר וכל מה ששייך לסדר התפילה ומהווה חלק ממערכת התפילה יש בו חיוב גם לנשים. אולם לדעת הרמב"ם והמחבר שגדר חיוב ברכות השחר הוא מדין ברכות ואינו חלק מסדר תפלת שחרית, לכאורה אין כל ראיה לחייב נשים בברכות השחר, כי יתכן שדווקא בתפילה הן חייבות "דרחמי נינהו" – "בקשת רחמים" הנצרכת גם לנשים, אך לא בברכות השחר. 

 

ברכות השחר וחיוב מאה ברכות – חלק מסדר התפילה

יג. ברם נראה שגם לדעת הרמב"ם שברכות השחר הן הודאה פרטית על הטובות שגומל הקב"ה, חיוב ברכות השחר וחיוב מאה ברכות הם מסדר התפילה.

הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ז הלכה יד-טז) כתב בעיקר תקנת מאה ברכות: "חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה,  ומה הן מאה ברכות אלו, כ"ג שמנינו בפרק זה ושבע ברכות של קריאת שמע וכו'", ובהמשך דבריו כתב: "בשבתות וימים טובים שבתפילה שבע ברכות, וכן אם לא נתחייב בשאר הימים בכל הברכות האלה כגון שלא ישן כל הלילה ולא התיר חגורו ולא נכנס לבית הכסא וכיוצא באלו, צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות". ועוד כתב שם הרמב"ם כיצד משלים את המאה ברכות מן הירק: "אוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו, וחוזר ואוכל מעט מפרי זה ומברך עליו לפניו ולאחריו, ומונה כל הברכות עד שמשלים מאה בכל יום". 

והקשה הגרי"ד סולוביצ'יק (מסורה חוברת יג, אדר תשנז, עמ' ז) "צ"ע על הרמב"ם למה צריך לחשוב איזה ברכות מברכינן, הלא יכול לצאת בכל ברכות שמברך. והיותר קשה, דמשמע מהרמב"ם דבשבת ויו"ט אין מחשבין קריאת התורה וההפטרה בהחשבון של ברכות וכן לא מביא קידוש ותפלות מוסף, ומשמע שרק הג' תפלות עולות לחשבון, ומשלים רק על ידי שאוכל פירות ומברך לפניה ולאחריה הרבה פעמים". הגרי"ד תמה, ראשית כל, מדוע הרמב"ם פירט את מנין מאה הברכות, ומשמע מכך שרק ברכות מסויימות הם במנין מאה הברכות, ודבר זה לא מובן מדוע לא ניתן להכליל במנין הברכות כל ברכה שיהיה מעוניין לברך. וביותר תמוה, מדוע לא כלל הרמב"ם במנין מאה הברכות בשבתות וימים טובים את ברכות קריאת התורה וההפטרה וכן את ברכות הקידוש ותפילות מוסף – ומשמע מכל זה, שרק ברכות מסויימות נכללו במנין מאה הברכות, ויש ברכות שלא נכללו במנין, וצ"ע. 

ומתוך כך ביאר הגרי"ד: "והנראה בזה, דהנה הרמב"ם מביא חיוב מאה ברכות בהלכות תפילה ולא בהלכות ברכות, ועיין בפרק ז' מהלכות תפלה (הלכה א), שכתב הרמב"ם בזה"ל, כשתקנו חכמים דברי תפילות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום אלו הן, כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה כו'. ונראה דחיוב מאה ברכות הוא חלק מחיוב תפלה, ויש חיוב דג' תפלות, וצריך להשלים החיוב תפלה שבכל יום בהשלמת מאה ברכות, אבל המאה ברכות הן רק אלו שמברך אותם בכל יום ורק ברכות שמסדר היום, ומשלים לחיובא דמאה ברכות ושל חיוב תפלה בכל יום. ומשום הכי כתב הרמב"ם הברכות בפרטיות, דרק באלו הוא יוצא, דרק אלו מסדר היום הם, ואינו יוצא בקריאת התורה והפטורה בשבת, וקידוש ונר חנוכה ועושה מעשה בראשית ומשנה הבריות, דרק אלו הדברים שהם נצרכים לכל יום הם בכלל דיני התפילה ומשלים חיוב תפלה שלו שמברך על סדר היום, ובכלל חיוב דכי אם ליראה אותי ועבודה שבלב". ומבואר איפוא, בדברי הרמב"ם שברכות השחר הן בוודאי חלק ממערכת התפילה ולא ממערכת הברכות.

ונראה להביא ראיה לדברי הגרי"ד שלדעת הרמב"ם חיוב מאה ברכות הוא חלק מחיוב התפילה, מלשון הרמב"ם שכתב בפתיחת הפרק העוסק בדיני הברכות "כשתקנו חכמים דברי תפילות אלו [דהיינו תפילות השמונה עשרה] תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום", ולאחר מכן פירט את הברכות שתיקנו, ברכת המפיל וברכות השחר, והביא להלכה את החיוב לברך מאה ברכות בכל יום". 

ומוכח מכל מהלך דברי הרמב"ם שכל הברכות שמברכים – ברכות השחר בפרט, ומאה הברכות בכלל – הן חלק מ"דברי התפילות", הכוללים תפילות וברכות גם יחד, ובכלל זה, ברכות שמברכים לפני ואחרי התפילה, שגם הן בגדר "דברי תפילה". והגרי"ד הוסיף לחדש כי "צריך להשלים החיוב תפלה שבכל יום בהשלמת מאה ברכות", ומתבאר בדבריו שללא אמירת מאה ברכות לא מתקיים בשלמות חיוב התפילה המוטל על האדם.

נמצא לפי זה כי לדעת הרמב"ם, ברכות השחר הן הודאה פרטית על הטובות שגומל עמו הקב"ה ולא ברכה כללית על מנהגו של עולם, ואם לא נתחייב [כגון שלא ראה שכוי] אינו מברך, ויחד עם זאת, חיוב ההודאה לברך על הטובות הללו אינו בגדר חיוב "ברכות" אלא חלק מהשלמת חיוב ה"תפילה", הכולל בתוכו לברך מאה ברכות כל יום. 

ומעתה גם לדעת הרמב"ם נשים חייבות בברכות השחר ובחיוב מאה ברכות, כחלק מחיובן בתפילה.

וממוצא הדברים מתעצמת התמיהה על השבט הלוי [לעיל אות ט] מדוע פסק מצד אחד שנשים יברכו ברכות השחר, ומצד שני פסק שנשים לא נכללו בתקנת מאה ברכות, והרי לפי הרמב"ם החיוב לברך מאה ברכות הוא חלק מהתפילה שנשים חייבות בה, וכשם שחייבות בברכות השחר כי הן חלק ממערכת התפילה, יש לחייבן גם לברך מאה ברכות, וצ"ע.

  •  •  •

נשים אינן מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא שאין בהן עשיה אלא אמירה

יד. בשו"ע (או"ח סימן רצו סע' ח) נפסק: "נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק". וכתב הרמ"א: "על כן, לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים". ותמה הב"ח (שם ד"ה אבל בשו"ע) על דברי הרמ"א: "למה לא יבדילו לעצמן, דבין שהנשים חייבות מן התורה, ובין שהן אינן חייבות אלא מדברי סופרים, ואפילו אינם חייבות כלל אפילו מדברי סופרים, למה לא יבדילו להוציא את עצמן מה שהם חייבות מדבר תורה או מדברי סופרים. ואפילו אינם חייבות כלל מכניסות עצמם בחיוב כמו בשופר ולולב [כמבואר לעיל אות ג] וכי היכי דנשים מזמנות זימון לעצמן (או"ח סימן קצט), הכי נמי יבדילו לעצמן במכל שכן". 

המג"א (שם ס"ק יא) יישב את תמיהת הב"ח: "ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך, אבל בדבר שאין בה אלא הברכה, כגון כאן, אין רשאות". ומתבאר בדבריו כי נשים רשאיות לברך רק על מצוות עשה שהזמן גרמא שהן מצוות שיש בהן עשיה, דהיינו מעשה תקיעה בשופר ומעשה נטילת לולב, ולא על "דבר שאין בה אלא הברכה", כגון בהבדלה שיש רק אמירה, ללא כל מעשה, ולכן נשים אינן רשאיות להבדיל ולברך בעצמן. ומסיים המג"א: "ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה". קידוש לבנה היא מצוה שאין בה אלא הברכה, ועל כן נשים פטורות מלקיימה.

והנה לעיל [אות ג] הובאו דברי המשנה ברורה שנשים [בנות אשכנז] "יכולות להמשיך חיוב על עצמן ולברך את ברכות השחר". ודברים אלו לכאורה עומדים בסתירה לחידושו של המג"א שנשים אינן מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא "שאין בהן עשיה אלא אמירה", כי לפי המג"א – ברכות השחר ופסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע, הן מצוות "שאין בהן עשיה אלא אמירה", וצ"ע. 

אמנם בדעת המג"א יש לומר שגם אם ברכות השחר הן מצוות עשה שהזמן גרמן אשר נשים פטורות מלקיימן, וגם אינן  "יכולות להמשיך חיוב על עצמן", כי אלו הן מצוות "שאין בהן עשיה אלא אמירה", מכל מקום יתכן שתהיינה חייבות לברך את ברכות השחר מאחר והברכות הן חלק מהתפילה, וכשם שנשים חייבות בתפילה אע"פ שהיא מ"ע שהזמן גרמא, כן תהיינה חייבות בברכות השחר.

 

סוף דבר: המשנה ברורה תלה את שאלת חיובן של הנשים בברכות השחר, במחלוקת הפוסקים האם זמן הברכות הוגבל עד סוף היום או שניתן לברכן בדיעבד גם בלילה, אך סיים כי "מסתימת לשון הטור ושו"ע משמע דמברכות ברכות השחר כמו אנשים". והוסיף כי הן "יכולות להמשיך חיוב על עצמן ולברך". ונתבאר שכוונתו לומר, כי למנהג בנות אשכנז נשים מברכות על קיום מ"ע שהזמן גרמן, ולכן גם אם פטורות מלברך את ברכות השחר כי הן מצוות עשה שהזמן גרמן אבל ודאי ש"יכולות להמשיך חיוב על עצמן ולברך".

אכן גם למנהג בנות ספרד שנוהגות כדעת מרן השו"ע, שאינן מברכות על קיום מצוות עשה שהזמן גרמן, כבר פסק הגר"ע יוסף, שברכות השחר אינן מצות עשה שהזמן גרמא, כי ניתן לברכן גם בלילה [קודם עלות השחר], ולפיכך גם נשים חייבות לברכן.

ובר מן דין, נתבאר שהן לדעת הרמ"א והמהרש"ק, שברכות השחר הן הודאה על "מנהגו של עולם", והן לשיטת הרמב"ם והמחבר שהן "הודאה פרטית", חיוב הברכות הוא חלק מחיוב ה"תפילה", אשר נשים חייבות בו.

ובנדון חיובן במאה ברכות, לדעת הגרש"ז אויערבך והגר"ש ואזנר, נשים אינן בכלל חיוב אמירת מאה ברכות בכל יום, מאחר "וכמה מן הברכות העולות למנין מאה אינן שייכות בהן". 

אולם הגרי"ד הוכיח מדברי הרמב"ם כי "צריך להשלים החיוב תפילה שבכל יום בהשלמת מאה ברכות", ולפי זה יש לחייבן במאה ברכות כחלק מחיובן בתפילה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורי רץ כצבי נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

שיעורי
רץ כצבי

ברכת אשר יצר לאונן

ברכת אשר יצר לאונן א. בפתחי תשובה (יו"ד סימן שמא ס"ק ה) הביא את דברי חכמת אדם (כלל קנג) "אם עשה צרכיו בעודו אונן, חייב לברך

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
עולמות בעיון

יין מזוג במים

 א. מזיגת יין חי בסוגיות הש"ס מבואר כי שתיית יין נעשית על ידי מזיגתו במים כדי לעדן את טעמו וחריפותו. נפקא מינה לענין ברכת בורא

קרא עוד

מוציא מצה

א. מוציא מצה – על איזו מצה בוצע ומברך מצוה מדאורייתא לאכול כזית מצה בליל הסדר, והנה חז"ל דרשו מלשון הפסוק "לֶחֶם עֹנִי" – "מה

קרא עוד

ארבע כוסות

א. שתיית ארבע כוסות – התקנה והטעם במסכת פסחים מבואר החיוב לשתות ארבע כוסות, ואף שמצוה זו היא תקנת חכמים, בתלמוד ירושלמי נאמרו כמה טעמים

קרא עוד

קטן שהזיק

קטן שהזיק א. חיוב קטן בנזקיו בקטנותו וכאשר יגדיל במשנה במסכת בבא קמא נאמר "חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה, החובל בהן חייב, והם שחבלו פטורים.

קרא עוד

לקבלת תוכן
איכותי למייל

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.