חלומות ו'ריבונו של עולם' הנאמר בברכת כהנים

חלומות ו'ריבונו של עולם' הנאמר בברכת כהנים

א. במסכת ברכות (נה, ב) מסופר על אמימר, מר זוטרא ורב אשי שישבו ביחד: "פתח חד מינייהו ואמר, האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא [מי שראה חלום ואינו יודע האם מה שראה בחלום הוא טוב או רע], ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו [יעמוד לפני הכהנים בשעה שפורסים ידיהם ומברכים ברכת כהנים], ולימא הכי: ריבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חברי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם – חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה – רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע. וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה – כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה. ומסיים בהדי כהני, דעני צבורא אמן" [ויראה לסיים את הבקשה יחד עם הכהנים, דהיינו בשעה שהם מסיימים את ברכת הכהנים, כדי שיענה הציבור אמן גם אחר בקשתו].

וכן מובא במדרש במדבר רבה (יא, ט) "אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ (שיר השירים ג, ח), אפילו אדם רואה בחלומו כאילו חרב מחתכת בירכו, מה יעשה, ישכים לבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים וישמע בברכת כהנים ואין דבר רע מזיקו. לפיכך מזהיר את הכהנים ואומר להם (במדבר ו, כג) כֹּה תְבָרֲכוּ".

בדברי חז"ל מבואר איפוא, שברכת כהנים היא הזמן הראוי לכל מי שחלם חלום רע להיטיב את חלומו, בתפילה שאם פתרון החלום הוא רע, הקב"ה יהפכהו לטובה. וכן נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' קל סע' א) "מאן דחזא חלמא, ולא ידע מאי חזא, ניקום קמי כהני בשעה שעולים לדוכן ונימא הכי, רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך וכו', ויכוון דלסיים גם בהדי כהני, דעני צבורא אמן". והוסיף הרמ"א "ובמקום שאין עולין לדוכן, יאמר כל זה בשעה שהשליח צבור אומר שים שלום, ויסיים בהדי שליח צבור, שיענו הקהל אמן".

ויש להבין מה המיוחד בברכת כהנים, שהיא הזמן המסוגל להטבת חלומות.

בטעם הדבר כתב החתם סופר (דרשות חתם סופר, חלק ב, דרוש לשבועות תקמ"ג עמ' רפט) בשם התורת חיים "דברכת כהנים שהוא בחינת נבואה מבטל החלום שהוא רק אחד מששים בנבואה, ומתבטל בששים".

זאת ועוד, בספר נטעי גבריאל (יום טוב, ח"ב פרק עח הערה יט) הביא מדברי קונטרס חסד לאלפים (סימן ז) ש"כהן שחלם חלום, אף שאינו אומר תפילה לחלום, מכל מקום עצם עמידתו שם כשהוא מברך יועיל לו". מבואר איפוא, שברכת כהנים מועילה להטבת חלום גם ללא אמירת 'ריבונו של עולם' – וזו הסיבה שגם הכהן המברך את הברכה וכמובן אינו יכול לומר בעצמו 'ריבונו של עולם'. ומעתה יש להבין מדוע הישראלים צריכים לומר 'ריבונו של עולם', ולא מסתפקים בעצם ברכת הכהנים, המועילה להטבת חלום גם ללא אמירת 'ריבונו של עולם' – כפי שזה אצל הכהנים, וצ"ע.

הרמב"ם השמיט מחיבורו את הדין לומר 'ריבונו של עולם' בברכת כהנים. 

הכף החיים (שם ס"ק ד) כתב: "אבל לפי דברי האר"י ז"ל משמע דאין לאומרו כי אם פעם אחת". 

ואילו במשנה ברורה (סי' קל ס"ק ג-ד) מבואר שאומרים את ה'ריבונו של עולם' ג' פעמים. ויש להבין את חילוקי הדעות מן הקצה אל הקצה. מחד גיסא, מדוע הרמב"ם השמיט את אמירת ה'ריבונו של עולם', ומאידך מדוע לפי האר"י ז"ל די באמירה פעם אחת, ואילו המשנה ברורה הצריך ג' פעמים, וצ"ב.

דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין

ב. מפשטות דברי הגמרא בברכות, מתקבל הרושם שצריך לחשוש למה שרואים בחלום, ולכן צריך להתפלל להטבתו.

וכן נראה מדברי הכתוב בספר איוב (לג, טו) "בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב, אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם". ופירש במצודות, שהקב"ה מראה לאדם בחלומו דברים הדומים למה שנגזר עליו בשמים, כדי שיחזור בתשובה. וכן אמרו במסכת ברכות (נז, ב) "חלום – אחד משישים לנבואה"  [הרמח"ל בספרו דרך ה' (חלק ג פרק א), הסביר את הגילויים הנבואיים באמצעות החלומות, כי בזמן השינה האדם מתנתק מהחומר הגשמי, ובשל כך יש לחלק הנפשי שבאדם "עסק וענין עם הרוחניים"]. 

ועוד אמרו חז"ל (ברכות נה, א) "וְהָאֱלֹקִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו (קהלת ג, יד), אמר רבי יוחנן, זה חלום רע". ופירש רש"י: מיראתו ישוב ויכנע". וכן מצינו בגמרא (ברכות נה, ב) "לאדם טוב אין מראים חלום טוב", ופירש רש"י: "כדי שידאג ולא יחטא ושיכפר לו עצבונו". ומבואר כי תכלית החלומות לאותת לאדם לחזור התשובה. ועוד כתבו שם, כי "חלום טוב צריך רחמים", ופירש רש"י: "צריכים לבקש רחמים שיבואו, לפי שהם בידו של הקב"ה, ואין להם רשות לבא אלא ברשותו".

אולם בהמשך הסוגיא בברכות (נה, ב) מובא הפסוק (זכריה י, כ) "שמואל כי הוה חזי חלמא בישא, אמר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ". כי הוה חזי חלמא טבא אמר, וכי החֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ, והכתיב (במדבר יב, ו) בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. רבא רמי, כתיב בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ, וכתיב וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ. לא קשיא, כאן על ידי מלאך [יש ממש בחלום] כאן על ידי שד" [ועל זה נאמר "חלומות שוא ידברו"]. ועוד מבואר בגמרא (ברכות נה, א) "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים". 

מבואר איפוא, שיש חלומות שנחשבים כ"אחד משישים בנבואה", ויש חלומות שווא, ואם כן צ"ע באלו חלומות יש להתחשב, ובאלו לא להתחשב.

ג. גם בסוגיות הש"ס ובפסקי השו"ע מצאנו סתירות, האם להלכה מתחשבים בדברי החלומות, או לא.

במסכת סנהדרין (ל, א) שנינו: "הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו, ובא בעל החלום [רש"י: "שר המראה החלומות בלילה"] ואמר לו כך וכך הן, במקום פלוני הן, של מעשר שני הן, זה היה מעשה, ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין". ודין זה נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' רנה סע' ט) "היה פקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו, ואמרו לו בחלום כך וכך הם ובמקום פלוני הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם, ומצאם במקום שנאמר לו ובמנין שנאמר לו, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אלא הרי הם שלו". וכתב הסמ"ע: "דאף דכוון במקום ובמנין, מכל מקום יש לומר דבאומרו של פלוני הן לא כיוון". 

ובמסכת גיטין (נב, א) מסופר: "ההוא אפוטרופוס דהוה בשבבותיה [בשכנותו] דרבי מאיר דהוה קא מזבין ארעתא וזבין עבדי [היה מוכר קרקעות של יתומים וקונה בכסף עבדים], ולא שבקיה רבי מאיר [לא התיר לו לעשות כן]. אחוו ליה בחלמיה אני להרוס ואתה לבנות [הראו לרבי מאיר בחלום שעליו למנוע מהאפוטרופוס "להרוס" את נכסי היתומים]. אפילו הכי לא אשגח [שם את לבו לחלום], אמר – דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין".

מאידך, במסכת נדרים (ח, א) אמר רב יוסף: "נידוהו בחלום צריך עשרה בני אדם להתיר לו". ופירש הר"ן: "לפי שאפשר שבשליחות המקום נתנדה, ולפיכך צריך עשרה להתירו, ששכינה עמהם". וגמרא זו נפסקה להלכה בשו"ע (יו"ד סי' שלד סע' לה) "נידוהו בחלום הוי נידוי וצריך התרה". ומבואר כי נידוי חל אע"פ שהיה בחלום.

וכמו כן מובא בסוגיא בברכות (נה, ב) "הרואה חלום ונפשו עגומה עליו, יטיבנו בפני שלושה, ולימא להו חלמא טבא חזאי", ומבואר בסוגיא מה הם הדרכים "להיטיב" את חלומות באופן שעושה את כל סדר ההטבה כמבואר בגמרא ובשו"ע (או"ח סי' רכ), וכפי שנפסק בשו"ע (או"ח סי' קל) "מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ניקום קמיה כהני בשעה שעולים לדוכן ונימא הכי, רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך וכו' ויכוין דליסיים גם בהדי כהני דעני צבורא אמן". ובמסכת תענית (יב, ב) אמרו: "יפה תענית לחלום כאש לנעורת", ועל כך תיקנו "תענית חלום", כמבואר בשו"ע (או"ח סי' רפח סע' ה). ומוכח איפוא, שדברי חלומות בהחלט "מעלין ומורידין", ויש צורך "להיטיב" ו"לתקן" אותם.

ומעתה צ"ע בישוב הסתירה – באלו חלומות יש להתחשב, ובאלו אין להתחשב.

וביותר צ"ע מדוע פסק השו"ע [לעיל אות א] "מאן דחזא חלמא, ולא ידע מאי חזא, ניקום קמי כהני בשעה שעולים לדוכן ונימא הכי, רבונו של עולם.." – והרי דברי חלומות "לא מעלין ולא מורידין", ואם כן מדוע צריכים לומר את תפילת 'ריבונו של עולם' בברכת הכהנים.

ד. זאת ועוד, מצינו בדברי הפוסקים, ראשונים ואחרונים, שפסקו הלכות ודינים על פי מה שנתגלה להם בחלום:

• הראב"ן (תחילת הספר אות כו) כתב: "בשנת תתקי"ב אירע מעשה שהוציא חתני אליקים יין מחבית לכלי קטן ששתה ממנו גוי יין כשר והיה הכלי נסך, ושאלני אם היין כשר. ואמרתי לו יודע אתה אם היה הכלי נגוב ואמר הן, והיתרתיו. ויום שבת היה, לאחר אכילה ישנתי, ובא אלי מורי חמי בחלום והיה קורא השותים במזרקי יין (עמוס ו) וחזירי, ואני הייתי מפרש על הגוים בחלום ששותים יין נסך ואוכלים בשר חזיר. ובהקיצותי הבנתי כי הודיעני על היין שהוא נסך שלא היה הכלי נגוב, ונסיתי ולקחתי אותו כלי עצמו והנחתיו ב' ימים ולילה אחד ולא נגב, וידעתי כי לא יפה היתרתי, ואסרתי את היין שבחבית והתעניתי ב' ימים וגם השותים אותו".
• התשב"ץ (ח"ב סי' קנט) כתב: "ואומר לך מה שאירע לי לילה אחד, הנני בחלומי אוכל דברים טמאים ועמדתי מרעיד ונפשי עגומה עלי. והנה השליח הקונה לי בשר הביא לי בשר ביום ההוא, ואמר לי כמצחק הנה הבשר נאסר והותר. אמרתי לו ואיך, אמר לי מצא סימן מכה בדופן. אז אמרתי זהו הדבר הטמא שהייתי אוכל בחלומי, צוויתיו להחזירו. ומאז הייתי נזהר מכיוצא בזה ואוסר על עצמי".
• הבית יוסף (או"ח סי' תרנא סע' יא) כתב על חיבור האתרוג עם שאר המינים בשעת הנענוע: "דבר זה לא נתבאר בגמרא ולא בדברי הפוסקים, אבל ה"ר מנחם מרקנ"ט כתב בפרשת אמור (ד"ה ולקחתם) צריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים שלא להפרידה מן הבנין, וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יום טוב הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב ר' יצחק. ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו"ד ה"א, והיה מרחיק הה"א אחרונה מן השלש אותיות הראשונות. ואמרתי לו מה זה עשית, והשיב כך נוהגים במקומינו. ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם, ואשתומם על המראה ואין מבין. למחר בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג, והבנתי פתרון חלומי וחזר בו". 
• הרדב"ז (ח"ו סימן ב' אלפים רפו) כתב: "שאלת ממני מי שיש לו תפילין לדעת רבנו תם ורוצה לעשותם לדעת רש"י, אם יש בדבר חשש איסור. ואני נשאלתי על זה והוריתי שהדבר מותר ובאותה הלילה הראוני בחלומי שלא הוריתי יפה, וחזרתי בי ועיינתי בדבר וראיתי שיש בזה זלזול בכל גאוני עולם, ולכן אני גוזר אומר שאסור לעשות כן מן הדין, מהטעמים אשר כתבתי".
• ערוך השולחן כתב בהלכות תפילין (סימן כז סע' יט) "הספרדים כורכים ג' כריכות על המעברתא ועושים כמין שי"ן. ואמת שכן כתוב בכוונות ובפרי עץ חיים להאריז"ל, אבל הגדול מתלמידיו חולק על זה. שהרב חיים ויטל בא בחלום לבנו ואמר לו שלא יעשה כך, כמ"ש השערי תשובה (ס"ק טו) בשם כמה גדולי ספרד, ואמר לו שמה שכתוב שמה כן אינו מהאריז"ל אלא מהחברים". 

מאידך הנודע ביהודה (מהדורא תנינא יו"ד סימן ל) כתב על דברי הפוסקים שאסרו את דג ה"ברבוטא", בהסתמכם על רבנו אפרים שנתגלה לו בחלום שאין לאכלו: "אני אומר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ומעולם לא שמעתי להוכיח דין מבעל החלומות הזה, וחלומות שוא ידברון. ואם שרבינו אפרים ז"ל היה צדיק וחסיד גדול, והיה חושש לחלומו שנאמר לו בחלום שהתיר השרץ, והיה חושש פן יש ממש בדבר, והיה תולה זה על שהתיר דג ברבוטא. מכל מקום אם היה מתאמת לר' אפרים שיש לדג זה קשקשים כמו שנתאמת הדבר לבעלי התוספות, היה תולה פתרון חלומו על ענין אחר שהיה מתיר, והיה חושש לו. אבל להביא ראיה מחלום יעוף הבל הוא אין בו ממש. ואני שואל למעלתו למה לא בא בעל החלום הזה לשאר בעלי התוספות ולרבנו תם ולגדולי הפוסקים אשר התירו ברבוטא ולגלות להם להיות נראה מה יהיה חלומותיו". 

הנה כי כן עדיין לא נתברר באלו חלומות יש להתחשב על פי ההלכה, ובאלו לא.

חלומות בדיני ממונות – לקולא, חלומות בדיני איסורים – לחומרא

ה. בדברי הראשונים והאחרונים נאמרו תירוצים ליישב את סתירת הסוגיות, ולקבוע כללים אימתי מסתמכים על החלומות לומר שיש בהם ממש.

בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סימן קכח) כתב: "אחר שנתישב לנו מדברי חכמינו ז"ל, והשכל מעיד עליו, כי יש חלומות צודקים ראוי לחוש להם, ויש חלומות בלתי צודקים אין לחוש להם. אנחנו מסופקים בזה החלום אם הוא צודק או הוא בלתי צודק, אם יש לנו לחוש בדבר הראוי לחוש ושלא לחוש בדבר שאין ראוי לחוש כפי שרשי התלמוד. וידוע הוא כי בכל דבר שבממון יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו, ועל זה אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו שאין לו לסמוך על החלום ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר היה קודם החלום, דברי חלומות בכענין זה לא מעלין ולא מורידין להוציא הממון מחזקתו. אבל במי שנידוהו בחלום אם על ידי מלאך הוא הרי הוא מנודה, ואם על ידי שד הוא אינו מנודה. ואם כן זה ספק מנודה ספק אינו מנודה, והרי זה כספק איסורא אם אסור לספר ולכבס ולהתרחק מבני אדם ארבע אמות אם לא. ומן הספק צריך היתר ככל ספק איסור, שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה ויתירוהו עשרה שזה הוא מנודה לשמים". כלומר, היות וחלק מהחלומות נכונים וחלק לא, הרי שיש ספק האם דברי החלומות נכונים, ולכן כאשר החלום עוסק בממונות, קיימא לן "ספק ממונא לקולא", והמוציא מחברו עליו הראיה. משום כך, אמרו בגמרא בסנהדרין [לעיל אות ג] ובגיטין [לעיל אות ג] בנדונים ממוניים "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין", הולכים אחר המוחזק. אולם כאשר החלום נוגע לשאלות באיסור והיתר, הרי ש"ספק איסורא לחומרא", וצריך לחשוש לאיסור ולהחמיר מספק, ולכן יש לחשוש לחומרא לנידוי בחלום.

על פי דברי התשב"ץ פסק בשו"ת משנה הלכות (תניינא ח"ב, יורה דעה סימן קיב) כי הנודר צדקה בחלום צריך לקיים נדרו: "ולפענ"ד הנה דבר זה מפורש בשו"ת תשב"ץ (ח"ב סי' קכח) שמחלק בין ממון לאיסור, דבאמת יש חלום שבא על ידי מלאך והוא חלום אמיתי, ויש חלום שבא החלום ברוב ענין והוא חלום של הבל. וכיון שיש שני מיני חלומות ואין יודע כדת מה החלום הזה אשר חלם ולכן הדין כך, בספיקא דאיסורא אזלינן לחומרא ובספיקא דממונא אזלינן לקולא דאין הולכין בממון אחר הרוב". ונראה מדבריו שנקט כי הספק האם צריך לקיים את נדרו הוא "ספק איסורא", ולכן יש להחמיר ולקיימו.

חלומות בדברים שיש בהם סכנה – יש להחמיר

ו. בשו"ת שיבת ציון (סימן נב) כתב: "ידוע ומבורר במופת שרוב החלומות נתהוים מסיבת הגוף אשר עליהם אמרו "דברי חלומות אינן מעלין ואינן מורידין", רק המיעוט מיעוטא דמיעוטא הם הוראה והודעה מן השמים. ולפי זה יש ליישב הסתירה שהקשית בפסק הלכה, דכל היכא שדברי החלום נוגע לדבר איסור כגון האי דינא דאמרו לו בחלום שמעות שהניח לו אביו מעות מעשר בזה, שפיר פסקינן שדברי חלומות אינן מורידין ואינן מעלין, יען כי בכל דבר איסור אזלינן בתר רובא, וכיון שרוב מעות הם חולין מוקמינן אחזקת חולין. ועוד, כיון שרוב חלומות הם הבל ואין בהן ממש, אמרינן שגם זה הבל, והוא מסוג רוב החלומות אשר שוא ידברו. אבל בהאי דנידוהו בחלום חוששין למיעוטא, דהנה התוספות במסכת נדרים שם כתבו דלכך צריך התרה, דיש לחוש שבהאי הודעה שנידוהו בחלום מגלים לו מן השמים שפורענות עתיד לבוא עליו, ע"ש בתוספות. ומעתה דבר זה אינו נוגע לדבר איסור כי אם לסכנה, שלא יבוא הפורענות, ובסכנה לא אזלינן בתר רובא וחיישינן למיעוט, כמו שכתב רש"י במסכת חולין (י, א) דספק מים מגולים אסורים משום סכנת נחשים, דאף שיש לומר אדם נכנס לשם או שאר שקצים גילו, והנחשים הם מיעוטא, אפילו הכי חיישינן שמא נחש גילה ושתה ממנו, דבסכנה לא אזלינן בתר רובא, ואם כן שפיר פסקינן דנידוהו בחלום שהוא חשש סכנה מפני הפורענויות, חיישינן למיעוט חלומות שיש בהם ממש". 

בשונה מדברי התשב"ץ שחילק בין חלומות הנוגעים לממון [שאין להתחשב בהם, מדין ספק ממון לקולא] לחלומות הנוגעים לאיסור [שיש להתחשב בהם, מדין ספק איסור לחומרא], לדעת השיבת ציון גם בחלומות הנוגעים לאיסור, אין להחמיר בהם כי הולכים אחר רוב החלומות שאין בהם ממש. אלא שבחלומות המתריעים על סכנה יש להחמיר ולחשוש פן יש בהם אמת, כי בדברים שיש בהם סכנה לא מסתמכים על הרוב. 

וכאשר נידוהו בחלום יש בכך אות לפורענות, ולכן מחמת הסכנה צריך לחשוש שהחלום אמיתי.

חלום "בענייני עצמו" שנבהל ממנו ראוי לחשוש שזו "הערה מן השמים"

ז. הריטב"א במסכת תענית (יב, ב) כתב: "אף על פי שבדברים דעלמא אמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ואפילו בזה שיש צורך איסור, מכל מקום כשבא לו התעוררות בחלום על עניני עצמו, ראוי לו לחוש לדבר אם רואה עצמו נבהל ונפחד, שזה ודאי הערה מן השמים הוא שבא עליו שיחפש במעשיו ויחזור בתשובה. ועל הדרך הזה אמרו בפרק קמא דנדרים (ח, א) במי שנידוהו בחלום שילך לפני עשרה דתנו הלכתא ויתירו לו, והטעם לענין שאמרנו כי הערה הוא מן השמים שעשה נסתרות והיה צריך לנדות, או היו נגלות, או שעשה עבירות חמורות שהוא נזוף לשמים, ומתוך שיטרח בכל זה יפשפש במעשיו, ואותן חכמים יורוהו דרכי התשובה". ומסכם הריטב"א למעשה: "ולפיכך כל שרואה חלום שמפחידו, ראוי לו להתענות ולחזור בתשובה". 

רבי יצחק זילברשטיין דן בספרו חשוקי חמד (סנהדרין ל, א) על פי דברי הריטב"א, במעשה שהיה "באחד שהיה צריך לנסוע לחוץ לארץ לרגל מסחרו וכבר הזמין כרטיס, בלילה חלם שאביו בא אליו ומזהירו שלא יעלה על המטוס ויבטל את הכרטיס, האם יש לו לבטל את הכרטיס ולהפסיד כסף, או שמא דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין", וכתב: "כיון שהוא דבר שנוגע לעצמו וחושש לנסוע, אולי יש לחוש לדברי החלום, דהוי מלתא דסכנתא ואולי זה הערה מן השמים, והוי כעין נבואה. ונראה שיעשה הטבת חלום, דכשם שהתרה מועילה לנידוי בחלום, ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה, וילך לברכת כהנים ויאמר הרבונו של עולם, וכמבואר בילקוט שמעוני (שיר השירים רמז תתקפו) שכתב אפילו אדם רואה בחלומו חרב שלופה ונתונה על צוארו משכים בבוקר והולך לבית הכנסת ורואה את הכהנים נושאים את כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו, ועדיין צ"ע".

הרב זילברשטיין (חשוקי חמד, ברכות נה, א) דן בשאלה נוספת: "כתוב בספרים שאחד מהראשונים חלם שיברח מהעיר, אחרת יהרג, החלום היה אמת, וברח וניצל (כמדומני שהחלום אירע במשפחת הרא"ש), ויש להסתפק האם מותר גם לחלל שבת במלאכות דרבנן ולברוח, כדין פקוח נפש הדוחה שבת". וכתב: "בתשב"ץ (ח"ב סימן קכח-קכט) כתב, החלום הוי ספק, ולכן אין להוציא ממון על פי חלום. אבל בספק סכנה נראה שיברח אם לבו נוקפו והחלום נראה ברור, דיעויין באברבנאל פרשת מקץ שכתב דיש חלומות אמת והוא כשרואהו ברור, וצ"ע".

דרכים נוספות בביאור מאמר חז"ל "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין"

ח. בשו"ת רב פעלים (יורה דעה ח"ב סימן לב) כתב, שמאחר ואמרו חז"ל (ברכות נה, א) "אין חלום בלא דברים בטלים", נמצא שבכל חלום יש מן האמת ויש גם דברים בטלים. ולכן בגמרא בסנהדרין (ל, א) שנתגלה בחלום המקום ומספר המעות ונתברר שזה נכון, ואילו שהמעות מעשר לא נתאמת "ודאי תלינן האמת של החלום הוא במה שאמר המקום והמספר, ועל ידי כך מוכרחים לתלות הדברים בטלים של החלום במה שאמר לו שהם של מעשר. אך גבי נידוי בחלום, אי אפשר לומר שהנידוי דברים בטלים, דאם כן מה הוא האמת של החלום", ולכך חוששים לחלום וצריך להתיר את הנידוי.

ולפי זה, פסק הרב פעלים, שאם חלם שעשה מעשה עבירה, יחשוש לחלום, וצריך כפרה [אלא אם כן ימצא חכם שיפתור לו את חלומו בענין אחר].

• לדעת הבית הלוי (פרשת מקץ) תלוי מתי חלם את החלום, שכן במסכת ברכות (נה, א) אמר רבי יוחנן "ג' חלומות מתקיימים, חלום של שחרית וחלום שחלם לו חברו, וחלום שנפתר בתוך חלום". וביאר הבית הלוי: "החלום של תחילת הלילה יש לומר בו שהוא הבל לגמרי, כי בא מהאדים העולים אל הראש. ורק בסוף הלילה, שאז הרעיונות שקטים, יוכל להיות שהוא חלום, שמראים לו דבר שיהיה". כאשר חולמים חלום בתחילת הלילה, יש לומר שאין זה אלא מהרהורי הלב במשך היום, עליהם נאמר "שאין אדם חולם אלא מהרהורי לבו", והם הם "דברי החלומות" שאינם מעלין ואינם מורידין". אבל חלומות שחולמים בשחרית, דהיינו בסוף הלילה "שאז הרעיונות שקטים", הוא חלום שיש בו מן האמת.
• ידידי רבי אשר וייס, גאב"ד דרכי הוראה בירושלים, הביא בספרו מנחת אשר (חומש בראשית, פרשת וישב, סימן נ) את דברי הר"ן במסכת סנהדרין (ל, א) כמהלך נוסף ליישב הסתירה "דכאשר החלום בא לברר דברים, אין לו כל תוקף, ועל זה אמרו חז"ל דברי חלומות אין מעלין ואין מורידין. אבל בנידוי בחלום לא מדובר בבירורי ספיקות ובגדר נאמנות, אלא בגדר מסויים של נידוי, וחז"ל ידעו ברוח קודשם שיש מושג של מנודה לשמים, המתגלה לאדם בחלומו. ודמיון רחוק מצינו במושג של 'תענית חלום' (או"ח סי' רפח) דמי שחלם חלום רע ונפשו עגומה עליו, צריך להתענות, ומותר לצום אפילו בשבת. ושם לא אמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. וכיוצא בדבר מוצאים אנו במקומות רבים עניני סגולה בחלומות ככל פרק הרואה במסכת ברכות, ובכל כעין זה לא אמרו אין מעלין ואין מורידין, וזה פשוט".

לסיכום, עלו בידינו סוגים של חלומות, אשר על פי המבואר לעיל יש לחשוש שהם "דברי נבואה":

• חלום שנוגע לשאלות באיסור והיתר, אשר יש חשש שהוא אמיתי, מדין "ספק איסורא לחומרא" [תשב"ץ].
• חלום בדבר שיש בו סכנה יש להחמיר ולחשוש פן יש בו אמת, כי בדברים שיש בהם סכנה לא מסתמכים על הרוב [שיבת ציון]. 
• חלום "בענייני עצמו" שנבהל ממנו ראוי לחשוש שזו "הערה מן השמים" [ריטב"א].
• חלום שעשה מעשה עבירה [רב פעלים].
• חלומות שחולמים בשחרית – בסוף הלילה "שאז הרעיונות שקטים", הוא חלום שיש בו מן האמת [בית הלוי].
• בנידוי בחלום לא מדובר בבירורי ספיקות ובגדר נאמנות, אלא בגדר מסויים של נידוי,  ולכן צריך לחשוש לו [מנחת אשר].

מעתה מבואר פסק השו"ע (לעיל אות א) "מאן דחזא חלמא, ולא ידע מאי חזא, ניקום קמי כהני בשעה שעולים לדוכן ונימא הכי, רבונו של עולם.." – שבכל חלום שחלם ואינו יודע מה טיבו, עליו לומר את תפילת 'ריבונו של עולם' בברכת הכהנים, שמא הוא מסוגי החלומות שהם "דברי נבואה" ויש בהם מן האמת, ואשר על כן יש צורך להתפלל להטבתם.

'ריבונו של עולם' בברכת כהנים – תפילה לחיזוק האמונה בהשגחה

ט. ונראה לענ"ד בביאור הדברים בהקדם התשובה לשאלה מדוע ברכת כהנים היא הזמן המסוגל להטבת חלומות.

לעיל [אות א] הובאו דברי המדרש (במדבר רבה יא, ט) "אפילו אדם רואה בחלומו כאילו חרב מחתכת בירכו, מה יעשה, ישכים לבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים וישמע בברכת כהנים ואין דבר רע מזיקו". וכתב בפירוש עץ יוסף (שם) שהכהנים "היו המסבבים להשפיע ברכה בעולם באמצעות בית המקדש, שמרבה ברכה לעולם, כמטה שמפרין ומרבין בה. והשישים אותיות של ברכת כהנים הם עניינים מסוגלים לקבל הברכה האלוקית, והם מגנים מול כל רע או חלום המעותד לבוא ח"ו". מבואר איפוא, כי יש סגולה מופלאה בשישים האותיות של ברכת כהנים, להגן מפני החלומות הרעים.

מלבד הסגולה שיש בעצם אמירת ברכת הכהנים, בספר ודרשת וחקרת (ח"ד עמ' תנ) הביא את הסברו של רבי יצחק עראמה, בספרו עקדת יצחק (שער עד עמ' כה) מה כוחה של ברכת הכהנים. ר"י ערמאה הקשה שלוש קושיות:

[א] למה צווה הקב"ה שהברכה תגיע דרך הכהנים. [ב] למה לא צוה לפני כן על מצות הברכה ואחר כך היאך לברך. [ג]  מהו ה"שימה" שיש בברכת כהנים שהקב"ה שם שמו על בני ישראל בברכה. ובתירוץ קושיות אלו כתב ר"י עראמה: "העיקר אשר הצלחתו הנפשית והרוחנית והגשמית של האדם תלוי עליו, הוא באמונתו הקבועה בלבו, שכל הנעשה בעולם, הטובות וההצלחות, כולם הם מאת ה', ולא מצד המקרה חס ושלום, ולא מכוחו ועוצם ידו חס ושלום, ולא בהשפעת כוכב או מזל כל שהוא חס ושלום. וכמה שיהא חזק יותר אמונתו בזה השפע שיקבל יהיה יותר".

ולפי זה ביאר את מהותה של ברכת הכהנים: "פשוט הוא שהקב"ה אינו זקוק לחיזוק ועזר לסייע לו לברך את ישראל, חס ושלום. אלא כוונת ברכת הכהנים הוא אך ורק להעיר את לבם של ישראל, שכל הטובות הם ממנו יתברך שמו, "יברך ה' 'יאר ה' ישא ה'" – הכל מאתו יתברך שמו. וכשיעירו לבם לזה, ממילא "ואני אברכם", וזה שאמר הכתוב "שמו את שמי על בני ישראל", שהכהנים ישימו את שמו יתברך על ישראל, שיכירו וידעו שהכל ממנו ואז "ואני אברכם'". 

תכליתה של ברכת הכהנים לחזק את האמונה בהשי"ת, שהכל ממנו יתברך, ואין טוב בלעדיו. וכאשר האמונה בהשגחה תהיה קבועה בלבבות, מבטיח הקב"ה – "ואני אברכם". כלומר, בכוחה של ברכת הכהנים להשפיע ברכה, בזכות חיזוק האמונה אצל השומעים.

לאור האמור, ביאר בספר ודרשת וחקרת: "וזהו גם כן ענין ברכת כהנים לבטל חלום רע שהוא מתפלל 'ריבונו של עולם אני שלך, וחלומתי שלך', כי הכל שלך הברכה שלך, ההארה שלך, הנשיאות פנים שלך, ובידך הכל, ולמה לי לפחד מחלומות רעים, ואמונה זו משפיעה שיתבטל החלום הרע, ויהא לו אך טוב".

נמצאנו למדים, כי תכליתה של ברכת הכהנים לחזק בלבנו את האמונה בהשגחה, ומכוח האמונה לא יאונה לחולם החלומות כל רע. ומעתה מובן מדוע אמירת 'ריבונו של עולם' בברכת כהנים לא עומדת בסתירה לקביעה ש"דברי חלומות אין מעלין ואין מורידין", כי אין זה ענין לחלום ממש, ואפילו אם החלום אינו אמיתי, לאחר שחולמים את החלום יש צורך לחזק את האמונה באמצעות תפילת 'ריבונו של עולם' בברכת הכהנים.

לפי זה יתורצו דברי המשנה ברורה (סי' קל ס"ק א) "ובמדינותינו נוהגים כל הקהל לומר תפילה זו [ריבונו של עולם] בשעת הדוכן אפילו אותם שלא חלמו, והטעם דכיון דאין אנו נושאים כפיים כי אם ברגלים, אי אפשר שלא חלם לו פעם אחת בין רגל לרגל". ולפי דבריו מדוע צריך לומר 'ריבונו של עולם' ביום טוב הראשון, אולם ביום טוב שני לא מובן מדוע שבים ואומרים 'ריבונו של עולם', אם לא חלם חלום. אולם על פי המבואר, פשוט שהאמירה היא רק ביטוי של הבעת האמונה, ולכן יכול לחזור שוב ולומר שהוא מאמין בהשי"ת, והחלום הוא רק דרך לבטא זאת.