חמץ ומצה (עקבי דרך, מועדים)

מתוך ספר עקבי דרך

א. נתבונן כיצד נקרא החמץ בלשון הכתוב:

שמות יב, טו

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי:

החמץ נקרא בלשון הכתוב בשם "שאור", וצריך ביאור מאי משמע.

 

ב. מצאנו בהלכה הבדל בין דין איסור שנתערב בהיתר, לבין דיני תערובת חמץ בתוך הפסח:

שו"ע יו"ד סימן צח: דין איסור שנתערב בהיתר ואופן ביטולו, סעיף א

איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו, כגון חלב שנתערב בבשר, יטעמנו נכרי, אם אומר שאין בו טעם חלב או שאומר שיש בו טעם אלא שהוא פגום, מותר. והוא שלא יהא סופו להשביח. וצריך שלא ידע שסומכין עליו. ואם אין שם עובד כוכבים לטועמו, משערינן בששים. וכן אם הוא מין במינו, כיון דליכא למיקם אטעמא, משערים בששים.

שו"ע או"ח סימן תמז: דיני תערובת חמץ בתוך הפסח, סעיף א

חמץ בפסח אוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו, במשהו, אפילו בהנאה. הגה: וצריך לשרוף הכל, ולא סגי בפדיון דמי החמץ ולמכור השאר.

כלומר, בעוד  שתערובת איסור בהיתר בטלה בשישים. חמץ בפסח אוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו, במשהו. וצריך עיון, מדוע חמץ אינו בטל בשישים ככל תערובת, וכל "משהו" מן החמץ אוסר את כל התערובת.

 

ג. עוד יש לבאר את דברי הטור שהמועדים נתקנו כנגד אבות:

טור אורח חיים סימן תיז

המועדים נתקנו כנגד אבות, פסח כנגד אברהם, דכתיב (בראשית יח, ו) לושי ועשי עוגות, ופסח היה.

ויש להבין מדוע פסח הוא כנגד אברהם, ובוודאי יש עומק ברמז הנלמד מהפסוק כי חג הפסח הוא כנגד אברהם אבינו, וצ"ב.

•    •    •

ד. לביאור הדברים נעיין בדברי הגמרא, ובדברי הזוהר הקדוש:

ברכות יז, א

ר' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי, רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות.

פרש"י: מי מעכב, שאין אנו עושים רצונך. שאור שבעיסה, יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו.

זוהר, רעיא מהימנא דף מ, ב

וישא העם את בצקו טרם יחמץ, וכתיב שאור לא ימצא בבתיכם, והא אוקמוה חבריא ורזא אוקמינא בין חמץ ומצה בכמה דוכתי, דא יצר רע ודא יצר טוב

תרגום: וישא העם את בצקו טרם יחמץ, ונאמר שאור לא ימצא בבתיכם, וכבר העמידו את סוד ההבדל בין חמץ ומצה, זה יצר הרע וזה יצר הטוב.

ומתבאר כי עומק משמעות ה"חמץ" – "שאור", וה"מצה" מבטא את המלחמה הפנימית הניטשת בנפש האדם בין הטוב לרע.

 

ה. בביאור הדברים בהטעמה הוסיף רבנו בחיי, שלכן היה החמץ מרוחק מן המזבח והזהירה עליו התורה שלא להקריבו כל עיקר, לפי שהמזבח היה לריח ניחוח ומקום מיוחד לכפרה ולרצון, והחמץ – שהמסמל את היצר הרע – אינו לרצון.

רבנו בחיי, כד הקמח, ערך פסח

מן הידוע באיסור חמץ שיש בו רמז ליצר הרע, והאדם חייב להגביר יצר טוב על יצר הרע… והנה חמץ מלשון (תהלים עג, כ) כי יתחמץ לבבי, כי הלב נוטה להרשיע יקראוהו רז"ל החמיץ, כענין שאמרו בכורש (ראש השנה ג, ב) כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ. וכן היין הנפסד נקרא חומץ. וכן אמרו בפירוש (ברכות יז, א) גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה, כלומר היצר הרע. הרי שהמשילו יצר הרע לשאור. ואמרו במדרש (ב"ר לד, יב) כי הוא ידע יצרנו, אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה.

ועל כן היה החמץ מרוחק מן המזבח והזהירה עליו התורה שלא להקריבו כל עיקר, הוא שכתוב (ויקרא ב, יא, יב) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח, לפי שהמזבח היה לריח ניחוח ומקום מיוחד לכפרה ולרצון, והחמץ לא לרצון.

לאור ההבנה ש"חמץ" מסמל את היצר הרע, מבאר רבנו בחיי הלכות נוספות הקשורות לביעור החמץ:

רבינו בחיי שם

ועל זה אמרה תורה (שמות יג, ז) לא יראה ולא ימצא, לא יראה במעשה ולא ימצא במחשבה, אלא שיבטלנו בלב. ולפי שהמצות שלשה חלקים: מצות הפה, והלב, והמעשה, כמו שכתוב (דברים ל, יד) בפיך ובלבבך לעשותו. באה התורה לבטלו בלב, כנגד המצות התלויות בלב. ובאה הקבלה לבערו מן הבית או לשרפו, כנגד מצות המעשה. ולומר כל חמירא, כנגד מצות הפה. כדי שיתקיימו שלשה חלקי המצות באיסור חמץ, והא למדת שאיסור החמץ כולל כל המצות.

וכיון שהחמץ יש בו רמז ליצר הרע, מכאן יש לנו רמז שכשם שאנו מצווים לבטל החמץ בלב מן התורה, כך אנו חייבים לבטל יצר הרע מהלב ושלא ימשול בנו, וזהו שאמר הכתוב תשביתו, ודרשו חז"ל (פסחים ד, ב) דהיינו ביטול בלב, כדכתיב (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

וכשם שבאה הקבלה לבער חמץ ולבדוק הבית בחורים ובסדקים, כך אנו חייבים לחפש ולבדוק חדרי בטן והכליות ממחשבות ומהרהורים רעים. וכשם שבדיקת החמץ אינה, לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה, אלא לאור הנר. כך בדיקת יצר הרע אינה אלא לאור הנשמה הנקראת נר, הוא שכתוב (משלי כ, כז) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן.

הדברים המקבילים בין מצוות ביעור החמץ ובין מלחמת היצר הטוב והרע וקיום התורה והמצוות, הם:

[א] בדיקת חמץ בחורים ובסדקים, כנגד החובה לחפש ולבדוק חדרי בטן והכליות ממחשבות ומהרהורים רעים.

[ב] יש לבטל את חמץ ולבערו בלב, כנגד המצות התלויות בלב.

[ג] יש לומר "כל חמירא", כנגד מצות הפה.

[ד] צריך לבער החמץ מן הבית או לשרפו, כנגד המצוות שיש בהן המעשה.

 

ו. לאור האמור לעיל, מוסבר היטב ההבדל בין ביטול תערובת איסור בהיתר לתערובת החמץ בפסח.

שו"ת רדב"ז, חלק ג, סימן תקמו

ועל כן אני סומך על מה שאמרו חז"ל במדרשות כי חמץ בפסח רמז ליצר הרע והוא שאור שבעיסה, ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו, ואפילו כלשהו לא בטיל והרי זה אמת ונכון.

כלומר, התורה החמירה בביטול תערובת חמץ יותר מהנדרש לביטול תערובת שאר האיסורים, כי החמץ בפסח רומז ליצר הרע והוא ה"שאור שבעיסה", לכן אינו מתבטל אפילו ב"משהו", שהרי גם "משהו" מן היצר הרע עלול להזיק ולדרדר את האדם לפי התהום, ועליו לגרשו מעליו לגמרי.

 

ז.  על פי יסוד זה, שהחמץ רומז ליצר הרע ולמלחמה שיש לקדש נגדו, מפרש האלשיך הקדוש את משנה הראשונה של מסכת פסחים:

פסחים, פרק א משנה א

אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה.

פירוש האלשיך על התורה, שמות יב, יג-כ

הן אמת כי בלעדי דרך פשטי תורתנו וסודותיה העצומים והרבים. עוד לה רמז לפקוח עינים עוורות להוציא ממסגר אסירי היצר הרע בל יחפרו ויאבדו… רמז לנו התנא באמת באמור "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר". והוא, כי כאשר השאור מחמיץ העיסה כן היצר הרע מחמיץ ומפסיד את האדם ומעפשו, ועל כן חל עליו חובת ביעור היצר הרע מעליו. ולא ייחל עד אשר יגדל או לעת זקנה חלילה, כי אם אור לארבעה עשר, הלא הוא במלאת לו שנת שלש עשרה ויום אחד שמתחיל הארבעה עשר, כי אז ייחל היצר הטוב לפעמו. וזהו לאור הנר, כי הנר היא הנשמה לו, ואור הנמשך מהנר אחר השלש עשרה הוא היצר הטוב, וזהו לאור הנר. וזה בחורין ובסדקין, בכל מצפוני לבו ומחבואות פניותיו.

ורמז עוד התנא במאמרו בכל מקום שמכניסין בו חמץ, אבל מקום שאין דרך להכניס בו חמץ אין צריך בדיקה… כי בכל אבר אשר ידע שהוא דרכו להכניס בו חמץ, אשר חטא בו, צריך בדיקה, אך אשר ידע שלא הכניס בו חמץ ולא חטא בו אין צריך בדיקה.

ואחר הבדיקה, אם פשפש ומצא צריך ביעור. ואחר הביעור צריך ביטול, שיכניע את יצרו עד יבטלנו ממש עד יהא בטיל וחשיב כעפרא דארעא, שהוא עד גדר לא יעצר כח עוד להחטיאו כי עשאו למרמס וסיגפו. וגם כי מן התורה בביטול בעלמא סגי, שיהרהר תשובה בלבו, צריך גם כן לבערו בדבור ומעשה, בווידויים ותחנות בדמעות שליש ולבער בקום עשה כל דבר רע.

ועיקר הבדיקה לחפש דרכיו ולחקור הוא בלילה, שכל אדם מצוי בביתו ובחומותיו במקום שאין אנשים והוא בלתי טרוד בעסקיו, כי אז ישב בדד ויתבודד באישון לילה אחר הדלת והמזוזה, על הארץ ישב וחשב עם קונהו יתברך ויתעלה על כל שטרי חובותיו אשר הוא חייב לו.

ובדבריו נתווספו לנו עוד רמזים להקבלה הנפלאה בין מצות בדיקת וביעור החמץ לחובת בדיקת וביעור חדרי הנפש והנשמה מהיצר הרע השוכן בהם.

  •    •    •

ח. לעומת לעומת ה"חמץ" שנאסר בפסח, מצווה לאכול בפסח "מצה", ויש להתבונן מה מסמלת המצה:

מכילתא פרשת בא מסכת דפסחא פרשה ט

ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים (שמות יב, יז), ר' יאשיה אומר אל תקרי כן אלא ושמרתם את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצווה. אלא אם באה מצווה לידך, עשה אותה מיד.

ספר החינוך מצוה קיז

טעם איסור הקטרת שאור במזבח: בהרחיק החמץ שהוא נעשה בשהיה גדולה מקרבנו, יקח דמיון לקנות מידת הזריזות והקלות והמהירות במעשי ה'.

רמח"ל, דרך ה' חלק רביעי, פרק שמיני, במצות הזמנים, אות א

לזמן מיוחד ומשוער הוצרכו ישראל להמנע מן החמץ וליזון ממצה, להיות ממעטים בעצמם כח היצר הרע והנטיה החומרית, ולהגביר בעצמם ההתקרבות אל הרוחניות.

המצה מסמלת איפוא, את המצה מסמלת את היצר הטוב ואת מידת הזריזות.

 

מידת הזריזות כמבואר בדברי חז"ל וספר החינוך.

ומדברי הרמח"ל למדנו, כי בפסח נצטווינו להימנע מחמץ ולאכול מצה, כדי לאלפנו בינה שיש למעט את כח היצר הרע והנטיה החומרית, ולהגביר את ההתקרבות אל הרוחניות. ואחד מכלי הנשק העיקריים כנגד ה"חמץ", היינו ההיצר הרע, הוא במידת הזריזות.

 

ט. ומעתה מבוארים היטב דברי הטור ש"פסח כנגד אברהם", ונתבונן בהלכה הידועה הנלמדת ממידתו של אברהם אבינו:

פסחים ד, א

ביום השמיני ימול בשר ערלתו, ותניא כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות, שנאמר וישכם אברהם בבקר.

הנה כי כן מידת הזריזות נלמדת מאברהם אבינו, וכפי שנלמד מזריזותו של אברהם אבינו במילת בני ביתו, ובפרשת עקידת יצחק:

רמב"ן ויקרא כג, כח

בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו וגו' (בראשית יז, כו), שנמולו עם רב ביום אחד להגיד זריזותו במצות.

רמב"ן בראשית כב, ג; בפרשת העקידה

ויבקע עצי עולה, זריזותו במצוה, אולי לא ימצא שם במקום ההוא עצים והוליכם שלשה ימים.

ומעתה עלו בידינו כל הדברים בקנה אחד.

חג הפסח ומצוותיו מסמלים על איסור החמץ והחיוב לבערו, ומצות אכילת המצה, מרמזים על מלחמת היצר הטוב עם היצר הרע.

ה"שאור" [חמץ] הוא היצר הרע המסית את האדם לעבור על מצוות הבורא. וכדי להילחם נגד היצר הרע, אחת העצות המועילות היא חיזוק מידת הזריזות [מצה] שהיא מידתו של אברהם אבינו.

"יהי רצון" הנאמר לאחר בדיקת חמץ

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתרחם עלינו ותצילנו מאיסור חמץ אפילו מכל שהו, לנו ולכל בני ביתינו ולכל ישראל, בשנה זו ובכל שנה ושנה כל ימי חיינו. וכשם שביערנו החמץ מביתינו ושרפנוהו, כך תזכנו לבער את היצר הרע מקרבנו כל ימי חיינו. ותזכנו להידבק ביצר הטוב ובתורתך ויראתך ואהבתך תמיד, אנחנו וזרענו וזרע זרענו, כן יהי רצון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורי
עקבי דרך

ישמעאל ועשו (עקבי דרך, מועדים)

א. כאשר יצאה רבקה מבית אביה בירכוה בברכה: בראשית כד, ס וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

שיעורי
עולמות בעיון

סכך וצל בסוכה

א. צילתה מרובה מחמתה – למעלה או למטה המקור לפסול סוכה שחמתה מרובה מצילתה, טעמו, והאם פסול זה נאמר למעלה – במקום הסכך, או למטה

קרא עוד

יאוש בחוב

א. יאוש קונה בגזילה ובאבידה על ידי יאוש הבעלים מהחפץ פוקעת בעלותו, והמוצא או הלוקח רשאי לזכות בו, ויש לעיין בטעם הדבר ומתי מועיל •

קרא עוד

לקבלת תוכן
איכותי למייל

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים
לוגו עולמות
✔

ההרשמה שלך נקלטה!

תודה על הצטרפותך לרשימת התפוצה של עולמות.
אנו שמחים לצרף אותך לקהילת הלומדים שלנו.

אנו מתחייבים לא להעביר את פרטיך לצד שלישי.