זכות יעקב אבינו ויוסף הצדיק (עקבי דרך, חנוכה)

חנוכה – כנגד יעקב אבינו

א. האור החיים הקדוש הביא בפרשת תצוה (שמות כז, כ) את דברי הזוהר הקדוש, כי הגאולה מד' הגלויות שנשתעבדו בהם ישראל, היא בזכות שלושת האבות ומשה רבנו: "ובדרך רמז יתבאר הכתוב, על דרך מאמר הזוהר חדש (ח"א דף ט"ו ע"א) כי ד' גלויות של ישראל, כל אחד מהם נגאלו ממנו בזכות אחד. גלות הראשון נגאלו בזכות אברהם אבינו ע"ה, ב' נגאלו בזכות יצחק, ג' בזכות יעקב, והד' תלוי בזכות משה, ולזה נתארך הגלות כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה"[1]. מבואר בדבריו כי הגאולה מהגלות השלישית, דהיינו גלות יון, היתה בזכותו של יעקב אבינו. ויש להבין ולפרש עומק פשר הדברים.

בספר ים התלמוד (הקדמה אות ל) מובא, כי נס פך השמן היה בזכות יעקב אבינו: "מצאתי בספר ברכת שמואל, שכתב בשם הרב ש"ך (מגורי האריז"ל) שאותו שמן שיצק יעקב על האבן אשר שם מראשותיו [כאמור בלשון הכתוב (בראשית כח, יח) "ַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ"], נתגלה לו אותו הפך [שמצאו החשמונאים], וראה כל הנסים שנעשו בהם". והדברים צריכים ביאור, מה עניינו של פך שמן שיעקב אבינו יצק ממנו על האבן אשר שם מראשותיו, לפך השמן שנתגלה לבני חשמונאי.

ידועים דברי חז"ל, שהובאו ברש"י על הפסוק (בראשית לב, כה) "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר", כי יעקב אבינו "שכח פכים קטנים וחזר עליהם". וכתב בספר צידה לדרך (פרשת וישלח, בראשית לב, כה) "כתב הרב הגדול מהרש"ל, לכך אמר פכים קטנים, לפי שמצינו שהקב"ה אמר לו ליעקב, אתה מסרת נפשך על פך קטן בשבילי, חייך אשלם לבניך בפך קטן לבני חשמונאי, שנעשה נס על ידי פך קטן". ויש להבין מה הקשר בין אותם "פכים קטנים" שיעקב אבינו מסר נפשו עליהם, לפך השמן של בית חשמונאי, וצ"ע.

חנוכה – כנגד יוסף הצדיק

ב. מצאנו קשר בין חנוכה ליוסף הצדיק. בספר מגלה עמוקות (פרשת ואתחנן, אופן רנב) מובא: "אנטיוכ"ס בגימטריא יוס"ף, שהיה מל"ך יו"ן, שהוא גם כן בגימטריא יוס"ף". ומבואר בדבריו כי נצחון החשמונאים על היוונים בחנוכה שורשו ביוסף הצדיק.

כמו כן, ענין הסעודה והשמחה בחנוכה, מרומז בסעודה שעשה יוסף הצדיק לאחיו (בראשית מג, טז) "וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם", וכתב השלטי גיבורים (על המרדכי, שבת סימן רנו אות א) "קיבלתי סימן בפרשת ויהי מקץ, וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, הח' מטבח והתיבה מן והכ"ן הם אותיות חנוכה, וסמך לסעודות שעושים בחנוכה. ואותיות וּטְבֹחַ טֶבַח, בגימטריא מ"ד כמו הנרות".

זאת ועוד, כידוע, ימי החנוכה חלים תמיד בשבועות שקוראים בתורה על יוסף הצדיק, וברור כי יש דברים בגו, כפי שכתב הפרי צדיק (חנוכה, אות יח) "ובספר של"ה איתא, דפרשיות וישב מקץ ויגש המדברות מעסק יוסף, ובאלו פרשיות חל ימי חנוכה לפניהן או לאחריהן, ובודאי יש להם שייכות, עיין שם. והיינו דהתחלת חנוכה חל לפעמים בפרשת וישב, וסוף חנוכה לרוב בפרשת ויגש. ואמר דחנוכה יש לו שייכות לאותן הפרשיות שחל בהן, והוא דהנה בפרשת וישב כל הפרשה מעסק בירור בחינת צדיק יסוד עולם, מידת יוסף (וכמו שאמרנו שם). ובפרשה זו נאמר התחלת ענין יוסף ובירור מידתו והגבורה והניצוח ליצר הרע, שנעשה גיבור הכובש את יצרו. ובפרשת מקץ הבירור שלו, שיצא מבית האסורים למלוך. ובפרשת ויגש נאמר שבאו כל השבטים ושבעים נפש. וכתיב ויכלכל יוסף, והוא שלימות מידתו שזכה להיות כלכל ולהיות מרכבה למידת צדיק. ואז זכה להאיר דכתיב אור זרוע לצדיק".

ויש לבאר מהי זכותו של יוסף הצדיק העומדת בשורש חג החנוכה – כמתבאר בכל הנ"ל.

כח הקדושה של יעקב אבינו – תיקון לטומאת יון

ג. ביאור הדברים נראה על פי מה שכתב המהר"ל (נר מצוה חלק א) כי יעקב אבינו נתייחד בכח קדושתו: "במדרש, אבן זה יעקב דכתיב (בראשית מט, כד) מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. ופירוש זה, כי לגודל הכח שיש לד' מלכויות אלו, שנתן השי"ת לאלו ד' מלכויות כח אדם, אשר לאדם נתן השם יתברך לו הממשלה כמו שהתבאר, ולא היה ביטול לכח זה רק על ידי יעקב, שכוחו נקרא כח אבן. ודבר זה ענין עמוק מאד, מה שכח יעקב נקרא כח אבן, כי יעקב יש לו כח קדוש נבדל, כמו שביארנו במקום אחר[2]. כי יעקב הוא הקדוש בפרט כמו שידוע בכל מקום, ולכך כתיב (ישעיה כט, כג) וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב". ובקצרה בחידושי אגדות (זבחים קיח, ב) "ויעקב היה קדוש ונבדל ביותר מכל האבות".

ואף האור החיים הקדוש בפרשת ויחי (בראשית מו, ג) כתב בתוך דבריו, כי בירור נצוצות הקודשה במצרים, התאפשר רק על ידי יעקב אבינו "וזולת ירידת יעקב אין תקווה לזה, כי בעוצם קדושתו ישאב כל ענפי הקדושה אשר שם, מה שאין זולתו יכול עשוהו"[3].

אשר על כן מכח קדושתו של יעקב אבינו, זכו בניו החשמונאים ללחום ולבער את טומאת יון ששורשה בחטא גלוי עריות, כמבואר בדברי השפת אמת (ויגש תרמ"ו ד"ה במדרש) כי ג' המלכויות ששיעבדו את ישראל הם כנגד ג' עבירות. ולפי זה, הגלות השלישית, גלות יון, עניינה הוא חטא גילוי עריות: "ד' מלכיות הם בחינת עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות ולשון הרע השקול נגד כולם. בבל, עבודה זרה, צלמא די דהבא. מַדַי, שפיכות דמים, להשמיד להרג. יון גילוי עריות. ומלכות הרביעית הוא לשון הרע ושנאת חנם, ששקול נגד הג' עבירות כמו שאמרו חז"ל".

מעתה מבואר מדוע הגאולה מגלות יון היתה מכח זכותו של יעקב אבינו, כי יעקב אבינו הניח בכח קדושתו העילאית את היסודות לבניו להתגבר על כח הטומאה של תאוות גילוי עריות, שממנו נבעה כפירת היונים.

חנוכה כנגד יוסף "צדיק יסוד עולם" – השלמת עבודת הקדושה של יעקב אבינו

ד. זכותו של יוסף הצדיק העומדת בשורש ימי החנוכה, תובן בהקדם דברי האור החיים הקדוש בביאור מדרגתו המופלאה של יוסף שהוא בבחינת "צדיק יסוד עולם"[4].

בפרשת ויחי ביאר האור החיים הקדוש את הפסוקים (בראשית מט, כג-כד) "וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים, וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" – הרומזים על גודל נסיונו במעשה עם אשת פוטיפר שעמד בגבורה מול היצר הרע: "וַיְמָרֲרֻהוּ כוחות הרע, וָרֹבּוּ, על ידי שרבו כוחות הרע עליו ואנסוהו על העבירה ורבו על המונע. וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים, הם הקליפות אשר מחטיאים את האדם, להוציא זרע לבטלה היורה כחץ. ואמר לשון משטמה, כי כוחות הרע יחשבו לרעה כמשטמים לקדושה להשחית חמדה. ואף על פי כן נתגבר כארי, ולא ירה חצו אלא וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו. ואומרו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, נתן לו אבירות נגדם, כי ה' הוא העוזר נגד המסית והמדיח. ואומרו מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, כאן רמז אבן מאסו הבונים (תהלים קיח, כב). ויוסף באמצעות צדקו אשר שמר ברית קודש זכה באבן הראשה, והוא סוד וצדיק יסוד עולם, שנקרא רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, והבן".

ומבוארת בזה דרגתו המופלאה של יוסף הנקרא "צדיק", כי הוא בחינת "צדיק יסוד עולם".

יעקב אבינו ויוסף הצדיק – "נפש האחת"

ה. והנה בדברי האור החיים הקדוש בפרשת ויחי (בראשית מח, ו) מבואר כי יעקב אבינו ויוסף הצדיק היו "נפש אחת", כדבריו: "ויש לנו לחקור זאת למה הוציא יעקב את יוסף ממנין השבטים, כמו שמצינו שלא נמנה בכלל השבטים כי אם אפרים ומנשה, ולמה לא ימנה הוא גם כן, ויהיו י"ד שבטים עם לוי. אלא יש לדעת מאמרם ז"ל (זוהר וישב דף קפ"ב ע"ב) כי יוסף הוא בחינת נפש יעקב, והוא שרמז הכתוב באומרו (בראשית לז, ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, והוא אומרו (תהלים עז, טז) בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף. ורמזו חכמי אמת כי הוא בחינת מילוי הו' שהמילוי כאות עצמו".

ביאור הדברים, "בחינת מילוי הו' שהמילוי כאות עצמו", היינו שאות ו' מילואה הוא גם כן בו' שנקראת ו', וכך גם יעקב אבינו ויוסף הצדיק היו בבחינת "נפש" אחת".

על פי זה ביאר האור החיים הקדוש בהמשך דבריו שם: "ועל פי הקדמה זו יתיישבו כל הדקדוקים, כי יוסף הוא בחינת יעקב, ובמדרגת אב לשבטים יקרא, כרשום גם כן באומרו בני יעקב ויוסף. ומעתה הרי יוסף במדרגת אב כיעקב, ואין האב נמנה עם הבנים בגדר אחד כמו שאין יעקב נמנה עם השבטים".

על פי יסודות הדברים, ביאר אור החיים הקדוש (בראשית מז, כט) את דבריו של יעקב אבינו לבנו יוסף הצדיק: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם", כי "יעקב ויוסף היו בחינת נפש אחת והוא סוד ו' מליאה, שיש לה ב' ווי"ן ולא יתפרדו. ואשר על כן חש יעקב, שאחר שיאסף לא יתרצה יוסף להיפרד ממנו גם במותו. לזה שלל דבר זה מדעתו, והודיעו כי כשישכב פירוש כשיפטר הנה הוא נפרד בהכרח ממנו, ויסמך עם אבותיו, ולזה ונשאתני וגו' וקברתני וגו'".

מעתה מבוארים דברי המגלה עמוקות ומה שמובא בספרים הקדושים, כי נס חנוכה נעשה בזכותו של יוסף הצדיק, ויש רמז לסעודות שנוהגים בימי החנוכה בסעודה שעשה יוסף הצדיק, וכמו כן קוראים עליו בחנוכה בתורה בפרשיות שעוסקות בו. יוסף הצדיק שזכה והתעלה למדרגות קדושה נשגבות בבחינת "צדיק יסוד עולם", המשיך והשלים בעבודתו את עבודת ה' בקדושה של יעקב אבינו, והרי הם "נפש אחת" של קדושה.

ועל כן מכוחם זכו בניהם החשמונאים להתגבר על "כח הטומאה של תאוות גילוי עריות, שממנו נבעה כפירת היונים" – כמבואר לעיל [אות ג].

• • •

יעקב אבינו "עמוד התורה" – שורש מסירת הזדים ביד עוסקי התורה

ו. דרך נוספת בהסבר שורש הגאולה מגלות יון בזכות יעקב אבינו, ביאר בספר ירח למועדים (חנוכה, מאמר ה) על פי הידוע שיעקב אבינו הוא "עמוד התורה", ומכוחו יכלו החשמונאים להתגבר על היונים בעסק התורה: "בפשוטו יש לפרש, היות ועיקר כוונתם של היוונים היה לבטל את התורה מישראל, כמו שאומרים כשעמדה עליהם מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך. ונצחום ישראל על ידי חיזוק כח התורה כנגדם, כמו שאומרים וזדים ביד עוסקי תורתך. כח התורה הזה שהיה לישראל לעמוד כנגד היוונים, היה מושרש בהם מכוחו של יעקב אבינו, שהוא היה עמוד התורה בעולם כידוע, כדכתיב (בראשית כה, מ) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים. ולפי זה מובן מה שיעקב אבינו היה מיוחד כנגד גלות יון ויום טוב חנוכה".

על פי יסודות אלו, מוטעם היסוד לנס פך השמן ביציקת השמן על ידי יעקב אבינו על האבן. בהקדם תמיהת המפרשים, מהיכן היה ליעקב אבינו שמן ליצוק על האבן, והרי ידועים דברי חז"ל שאליפז לקח ממנו את כל רכושו (הובאו בדברי רש"י בראשית כט, יא). וכתב בספר פענח רזא (הובא בספר תוספות השלם על התורה, שם פסוק יח) "וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ, וקשה הלא אליפז בן יעשו רדף אחריו וגזל ממנו כל אשר לו, ומהיכן נטל אם כן שמן. ויש לומר דמקלו נשאר לו, כדכתיב (בראשית לב, יא) כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. והוא היה חלול, שהביאו עמו תמיד מלא שמן, שיהיה לו להדליק ללמוד תורה".

על פי דברים אלו כתב בספר ירח למועדים (חנוכה, מאמר יג) "מבואר כאן דבר נפלא, שיעקב אבינו לקח עמו שמן במקלו לכל מקום, כדי שיאירו לו לילותיו ביגיעת התורה הקדושה. ונמצא לפי זה דאותו השמן שיצק יעקב אבינו על האבן אשר שם מראשותיו, היה השמן שהאיר לילותיו ביגיעת התורה. ואותו השמן הוא השמן שבו נעשה הנס לדורות, שמצאו פך אחד של שמן בחותמו של כהן גדול. והדברים נפלאים מאד, דמאחר שכל המערכה של היוונים היתה כנגד עוסקי תורתך, ולהכי טמאו כל השמנים של המנורה, כדי לסתום צינור ההשפעה של אור התורה שבעל פה. הרי כשנצחו החשמונאים והחזירו את ענייני המנורה על בוריים [דהיינו את לימוד התורה שבעל פה], מצאו פך קטן של שמן של יעקב אבינו, שהאיר את לילותיו ביגיעה ועמילות בתורה. וממנו הדליקו את המנורה, ועל ידו החזירו את כח התורה שבעל פה לישראל. ונמצא שמכח השמן של יעקב אבינו האיש תם יושב אהלים, זכו להשפעת אור התורה הקדושה וכח פלפולה של התורה שבעל פה".

על פי האמור יובן הרמז האמור בסעודה שעשה יוסף הצדיק "וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן" לסעודות שנהגו לעשות חנוכה, כפי שביאר בספר ברך משה (חנוכה, מאמר וטבח טבח אות ז) "הנה כתב הבני יששכר בשם רבי פנחס מקוריץ כי "ל"ו נרות הם כנגד ל"ו מסכתות הש"ס. ומעתה יש לומר כי על ידי שהיה יוסף הצדיק יושב ושונה ל"ו מסכתות הש"ס, הכין ופעל לכל בית ישראל להאיר מתוך החשיכה בנס חנוכה, והמשיך מן השמיים קדושת ל"ו נרות חנוכה".

בסעודתו של יוסף הצדיק נרמז איפוא, ענין עמלותו בתורה שהיה "יושב ושונה ל"ו מסכתות הש"ס", ובזה הניח את היסודות לנצחון החשמונאים בכח תורתם על היוונים.

• • •

הפכים הקטנים של יעקב אבינו – השפלות וההכנעה כנגד מידת העזות של יון

ז. דרך נוספת בביאור את ההכנה לנס חנוכה על ידי יעקב אבינו, ודברי המדרש שהשמן שמצאו החשמונאים היה "תשלום" ליעקב אבינו על הפכים הקטנים שחזר עליהם, על פי התבוננות במידת ההכנעה והשפלות  של יעקב אבינו, שהיא כנגד מידת העזות של יון, כתב בספר באר משה (במדבר חלק א, פרשת בהעלתך, מאמר מנורה וחנוכה), לפנינו דבריו: קליפת יון מהותה גאוה עזות וחוצפה, ואילו יעקב יסודו ושרשו שלימות ההכנעה, בבחינת מה שאמרו (חולין ס, ב) ליקרו צדיקי בשמך יעקב הקטן, דכתיב (עמוס ז, ה) מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא. וזהו וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ יעקב לבדו, שהיה בעיני עצמו בבחינת "שיריים", וַיִּוָּתֵר כמו נותר וייתור, וכמו שאמרו חז"ל (ראש השנה יז, א) על הכתוב (מיכה ד, יח) לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, למי שמשים עצמו כשיריים".

ולפי זה מובן "במה שנשתייר על פכים קטנים, כי פכים קטנים מורים על שפלות. וזה שרמזו "שנשתייר", שהיה בנפשו בבחינת "שיריים", ובזה הכין את נס חנוכה. ופכים קטנים הוא פך השמן של חנוכה, כי כל יסוד ומהותו ענווה, במטרה לבטל ולהכניע קליפת יון עזות וחוצפה שיסודם גאוה".

השמן שיצק יעקב אבינו – היסוד לאהבת השי"ת שמכוחה זוכים לקנייני התורה

ח. להשלמת היריעה, נתעמק בפן נוסף בהכנה לנס פח השמן, במעשיו של יעקב אבינו שיצק שמן על האבן, והכשיר את הדרך לצאצאיו למסור נפשם על התורה באהבתם לבורא ית"ש.

מו"ר רבי דוד כהן שליט"א, ראש ישיבת חברון, הביא בספרו ימי חנוכה (מאמר מב) את דברי רבנו בחיי (דברים ו, ה), בענין עבודתו של יעקב אבינו, למסור את כל כוחותיו, ובכלל זה את ממונו, לעבודת בוראו: "ויש שפירשו עוד, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ, כנגד אברהם יצחק ויעקב. בכל לבבך, כנגד אברהם שאהב הקב"ה בכל לבבו, והמשיך הלבבות לאמונתו. בכל נפשך, כנגד יצחק שמסר נפשו על גבי המזבח. בכל מאדך, כנגד יעקב שהפריש מעשר מכל ממונו ואפילו מבניו".

וביאר מו"ר הגר"ד: "ומצאנו עניינו של יעקב בבחינת בכל מאדך, בפרשת ויצא במה שאמר (בראשית כח, כב) וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ. ומה שאמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, היה בזמן שניסך את פך השמן על האבן אשר שם מראשותיו. ומבואר כי בנסוך פך השמן על האבן אשר שם מראשותיו, באה מדרגתו של יעקב בבחינת אהבת ה' בכל מאודך, במה שנדר אז וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. מבואר איפוא, כי עבודת יעקב אבינו ביציקת השמן היתה גילוי מסירת כל הכוחות להקב"ה באהבה גמורה ומוחלטת, שגם ממונו מסור כול להשי"ת.

והנה סוד כוחם של החשמונאים שנצחו היוונים היה בהתמסרותם המוחלטת בעמל התורה, וכפי שנאמר במטבע לשון ההודאה בתפילת על הנסים – "וזדים ביד עוסקי תורתך". וכתב הפרי מגדים (או"ח סי' תער, אשל אברהם) "וזדים ביד עוסקי תורתך, על דרך אקב"ו לעסוק בדברי תורה, שנצטווינו לעיין ולפלפל בה. אם כן לא זו שמסר הזדים ביד המדקדקים בחוקים ביותר, אף זו מסר אותם בעוסקי תורתך וששים בפלפולם". ומבואר כי הנצחון על יון נעשה מכח "עוסקי תורתך" בעיון ובפלפולה של תורה".

ומעתה מתחברים כל הפרטים למערכה אחת, ומבוארת ההכנה לנס פך השמן, ביציקת השמן של יעקב אבינו, כמו שביאר מו"ר הגר"ד שם: "כח הנצחון של בית חשמונאי על מלכות יון היה בכח תורה שבעל פה, שהוא פלפולה של תורה שנתרבה בבית שני. וכיון שהיסוד לכח פלפולה של תודה הוא באהבת ה' בכל לבבך ובכל נפשך וגם בכל מאודך, הרי ששורש נס פך השמן הוא בפך השמן שיצק יעקב על האבן אשר שם מראשותיו. כי בפך השמן שיצק יעקב אבינו על האבן, העמיד את היסוד לעם ישראל לאהבת ה' בכל לבבך ובכל נפשך וגם בכל מאודך, על ידי שאמר אז וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וזהו היסוד שמכוחו זכו לקניינה של תורה שבעל פה ולפלפולה של תורה, שאינה באה אלא מתוך אהבת ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. ומתוך זה זכו לנצחון בית חשמונאי ולנס פך השמן".

[1] וראה בביאורם של דברי האור החיים הקדוש בפרשת תצוה מאמר משה רבנו והגאולה האחרונה, וכן בפרשת ראה מאמר ביאת המשיח והגאולה האחרונה.

[2] כוונתו לדבריו בגור אריה (בראשית כח, יא) וזה לשונו: "דע כי מעלת יעקב מעלה נפרדת ומיוחדת מאד, ידוע לחכמים ולמשכילים בחכמה שהיה קדוש ונבדל מכל ענייני העולם, ולפיכך נאמר אצלו וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, נקרא השם יתברך "קדוש יעקב" על שם שהיה יעקב הקדוש והנבדל, ודבר זה ידוע למשכילים בענין יעקב. ודבר שהוא קדוש ונבדל הוא דבר שלא יתחלק, והוא אחד, כאשר ידוע לחכמים".

וכן מבואר בחידושי אגדות (בבא מציעא פד, ב) בדבריו: "ולפיכך יעקב שמעלתו ומדריגתו שהיה נבדל מן הגשמי, לכך היה לו פנים מאירים. וזה אמרם שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון, כי יעקב היה קדוש נבדל מן החומר לגמרי, עד שהיה קדוש, ודברים אלו מבוארים במקומות הרבה מאד".

[3] ראה ביאורם של הדברים בפרשת שמות מאמר בירור נצוצות הקדושה (א).

[4] וראה במסכת יומא (לח, ב) "אפילו  בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר (משלי י, כח)  וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". ובמה שנבאר בענין זה בפרשת וילך מאמר כוחם של הצדיקים.