חשון – משלי
בכל דרכיך דעהו
א. לפי סדר ההקבלה בין י"ב חודשי השנה לי"ב ספרי ה"כתובים", חודש חשון מקביל לספר משלי. ויש לבאר את המשותף בין חודש חשון לספר משלי.
כאשר עזב הגאון מוילנא את ביתו בדרכו לארץ ישראל, כתב אגרת לאשתו, ובה כתב: "בספרים שלי יש "משלי" עם לשון אשכנז, למען ה', שיקראו בו בכל יום, והוא יותר טוב מכל ספרי מוסר". ויש לבאר את כוונת הגר"א בדבריו, וכיצד מתקשר ספר משלי לחודש חשון.
במסכת ברכות (נז, ב) מבואר כי "הרואה ספר משלי יצפה לחכמה", וצ"ע מה פשר הדברים.
שמות חודש מרחשון – חוש הריח – שבט מנשה – בנין בית המקדש השלישי
ב. חודש חשון נקרא בשם "מר-חשון", ויש להסביר מה משמעות תוספת זו לשם החודש.
- חודש חשון נקרא בספר מלכים בשם "יֶרַח בּוּל" (מלכים א ו, לח), וצ"ע מדוע.
- בספר יצירה (פרק חמישי משנה ט) מובא כי בחודש חשון "המליך אות נ' בריח", ויש לבאר את הקשר בין חודש חשון ובין חוש הריח.
- בספר בני יששכר (חדש חשון, מאמר א אות א) מובא כי "צירוף שם הוי"ה הנכבד המאיר בזה החודש [חשון] יוצא מהפסוקים (דברים כו טו-טז) "ודבש היום הזה י'". וצריך ביאור מהו הקשר בין תוכן פסוקים אלו למהות חודש חשון ולספר משלי.
- עוד מובא בבני יששכר (שם אות ב) שחודש חשון מתייחס לשבט מנשה, וענין זה צריך ביאור, מהו הקשר בין חודש חשון למנשה.
- ועוד מובא בבני יששכר (שם) "להיות שחטאו ישראל ואמרו אז בחודש הזה [חשון] רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד (מלכים א יב, טז; כאשר פרשו שבטי ישראל ממלכות יהודה), על כן בעת התיקון גם כן הנה ימלוך מלך בית דוד משיח צדקינו ויתחנך הבית במרחשון ויתוקן העולם", ויש להבין מדוע דווקא חודש חשון נבחר מכל חדשי השנה, שבו יִבָּנֶה בעתיד בית המקדש השלישי.
- בספר חי וקיים, אוצר מנהגי ראש חודש מאת רבי חיים יוסף הלוי פרידמן (עמ' שה) מובא, כי האדמו"ר המנחת אלעזר ממונקאטש אמר בסעודת ראש חודש חשון, כי חודש זה הוא "חודש קדוש", ונימק זאת בשני טעמים: [א] מחודש חשון ואילך הלילות מתארכים ויכולים להרבות בלימוד תורה. [ב] על פי מה שהוזכר לעיל, שחנוכת הבית לעתיד תהיה בחודש חשון". ולהלן נבאר מדוע חודש חשון הוא "חודש קדוש" בטעם נוסף.
- • •
משלי חכמה לדעת חכמה ומוסר – ידיעת השי"ת בכל דרכיו
ג. שלמה המלך מודיע בפתיחת ספר משלי, מה תכלית ספר זה: "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה, לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵשָׁרִים" (פסוקים א-ג). ערכה העיקרי של החכמה הוא המוסר, וקנין דרכי היושר, בכל ארחות החיים.
לפיכך, נראה כי הפסוק המכיל את דברי החכמה והמוסר הוא דברי שלמה המלך "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג, ו), עליו נאמר במסכת ברכות (סג, א) "דרש בר קפרא, איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה – בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ. אמר רבא, אפילו לדבר עבירה". ופירש רש"י: "כגון אליהו בהר הכרמל שהורה הוראת שעה להקריב בחוץ".
ובמסכת אבות (פ"ב מי"ב) אמרו חז"ל "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", ופירש הרע"ב: "אף בשעה שאתה עוסק באכילה ושתיה ובדרך ארץ, לא תתכוון ליהנות גופך, אלא שתהיה בריא לעשות רצון קונך".
מימרות אלו נפסקו להלכה בדברי הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ג ה"ג) "המנהיג עצמו על פי הרפואה אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד, ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו, אין זו דרך טובה. אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב, וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל. נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'. ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים, והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך".
חודש חשון – המשך קדושת חודש תשרי בקידוש חיי המעשה
ד. תכליתו של חודש חשון "להשלים" את חודש תשרי.
לאחר סיומם של ימי ההתעלות הרוחנית במועדי חודש תשרי, המלאים במצוות ובקדושה, מגיע החורף הארוך, המתחיל בחודש חשון שאין בו חגים. חודש שכולו ימי חולין, אפופי טרדות גשמיות.
לכן דווקא חודש זה הוא המבחן האמיתי, כיצד נשכיל להמשיך את הימים הקדושים של חודש תשרי, ליטול מהם צידה רוחנית להמשך השנה. ומכאן חובה להתאמץ באופן מיוחד להתחיל את השנה החדשה בחודש חשון, בקידוש ימי החולין בתורה וברוחניות, כדברי רבי שמחה בונם מפשיסחא (הובא באמרי אמת, בראשית תרצ"ב) "לכך נקרא חודש מר-חשון מלשון "רחושי מרחשן שפתיה", שאחרי התהילות והתשבחות של הימים נוראים וימים טובים צריך להיות "רחושי מרחשן שפתיה". כלומר, שפתי האדם צריכות להיות "רוחשות" מקדושת הימים הנוראים בהמשך השנה, מחודש חשון ואילך. רבי אברהם מסלונים הוסיף לדברים נופך (בית אברהם, בראשית) בהסמיכו לכך את דברי הנביא (הושע יד, ג) "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'", דהיינו, קחו עמכם את הדברים מכל הימים הקדושים, כדי שבחודש מרחשון שהוא מלשון "מרחשן שפתיה", יהיו כל הדיבורים והתפילות שנאמרו בימי הרצון, שמורים בלבו ובשפתיו לשוב אל ה'.
עבודת חודש חשון היא, להמשיך את קדושת החגים בתוך ימי החולין של חודש חשון.
עבודת חודש חשון – ידיעת השי"ת בחיי המעשה
ה. הדרך להמשיך את קדושת חודש תשרי בחיי המעשה בחודש חשון היא, קיום דברי החכם מכל אדם "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ", כדברי השפת אמת בביאור על ספר משלי (ג, ו) "איתא בספרי, משל לדרך שתחילתו קוצים וסופו מישור. והלא התורה דרכיה דרכי נועם, וחלילה שיהיה קוצים. אך הרבותא [החידוש] שהתורה יכולה לתקן. אפילו מי שבא לעקמומיות, התורה מיישרת דרכיו כמו שכתוב בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, פירוש עשה כתורה והא הדעת, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ". ובאמרי אמת (שלח תרצ"ג) הוסיף וכתב: "ואין דרך שאין בו עקמומיות, ואפילו בתוך העקמומיות דָעֵהוּ, ואז יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ". גם בתוככי הגשמיות החומרית, ואפילו לאחר שכבר "בא לעקמומיות", בכוחם של מעשים הנעשים על פי התורה לפשוט את ה"עקמומיות", וליישר את אורחות חיי האדם.
והוסיף האמרי אמת: "דרך, היא כבושה, אורח אינה כבושה. יש לאדם דרך כבושה, לעבוד את ה' כרגיל, באמת ובתמים. ואם ילך במסלול זה, לא יתעה לעולם. אך יש גם אורח שאינה כבושה, והיא לעסוק בענייני העולם הזה ולכוון הכל לשם שמים. ואף שזו מדרגה מאד נעלה אבל מסוכנת היא, ואפשר לתעות ולמעוד, מבטיח הכתוב, אם בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ אזי הוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ שלא תתעה ולא תמעוד".
עבודת ה' מתוך ענייני העולם הזה, טומנת בחובה מחד גיסא סכנה רוחנית, אך מאידך גיסא, כאשר מצליחים למרות הסכנה לקדש את החומריות, יש בכוחם של מעשים אלו "ליישר" את אורחות חיינו, ולהצעידנו מעלה מעלה לדרגות גבוהות.
חודש תשרי – גלוי, חודש חשון – נסתר ומכוסה
ו. ונראה להוסיף בביאור הדברים על פי מה שהביא אבי מורי ז"ל בספרו עיונים במשלי (ג, ו) את פירושו של הגר"א להבדיל בין "דרך" שהיא נתיב גלוי לעיני הכל, לעומת "אורח" שהוא בכיסוי, כשביל הנסתר מעיני הבריות. והרחיב על פי זה לבאר את הפסוק "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ", שיש שני אופנים בעבודת ה', בגלוי ובהסתר, כדבריו: "העבודה ביצר הטוב שהיא בתורה ובמצוות היא בבחינת דרך, שהרי האור האלוקי נמצא בגלוי – ב"אתגליא" בעניינים רוחניים אלו. ועל זה נאמר בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ. אבל העבודה ביצר הרע, כלומר בענייני החומר וצרכי הגוף, מכונה בשם "אורח", באשר גנוזה בהם הקדושה והאלוקות ב"אתכסיא". ואף בהם יש לעבוד את ה', שהרי את כל ענייני העולם הזה יש לרומם ולהכניס תחת הקדושה, ועל כגון זה נאמר וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".
בהמשך דבריו הביא אבי מורי ז"ל את דברי המאור ושמש (פרשת ויחי) בשם רבי נפתי מרופשיץ "וצריך לידע נאמנה כשיזדמן לו איזה ביטול, כגון לדבר עם בני אדם וכדומה במילי דעלמא, שזהו גם כן עבודת ה', וצריך לעבוד ה' בכל אופנים שבעולם, לא באופן אחד תמיד, כמאמר הכתוב בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ". וכתב אבי מורי ז"ל: "בדבריו אלו יש לפרש את דברי הגמרא בברכות [לעיל אות ג] אמר רבא בכל דרכיך, אפילו בדבר עבירה. והיינו שאף דבר שמבטל את האדם מעיסוק בעניינים רוחניים, שהוא נראה לכאורה בגדר עבירה, לעתים אף הוא משמש דרך בעבודת ה'. והכל תלוי בכוונה. ואולי יתפרש בזה גם המשך הפסוק וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".
לפי זה נוכל לומר איפוא, כי חודש תשרי הוא החודש שבו דרך העבודה בגלוי – בתורה ובמצוות שבמועדי החודש, ואילו חודש חשון הוא החודש שבו דרך העבודה בהסתר ובכיסוי – בקידוש החומריות בחיי החולין היום יומיים. וזו גם ההקבלה בין חודש חשון לספר משלי, המלא וגדוש במשלי חכמה ומוסר, המדריכים ומכוונים את האדם כיצד לדעת את השי"ת בשגרת ימי החולין, המתחילים בחודש חשון.
ויתכן לבאר בזה את כוונת דברי הגמרא שהרואה משלי בחלום "יצפה לחכמה" – יצפה לא במובן של ציפיה, אלא מלשון צפוּן – מכוסה, או מלשון "צפוֹן", כמו מצפן המגלה נסתרות. כי ספר משלי נותן את הכלים להשיג את ידיעת השי"ת המכוסה בתוך החומריות.
קדושת החומר בחודש חשון – דרגה גבוהה יותר מקדושת חודש תשרי
ז. ונראה כי סדרם של החודשים, תשרי ולאחר מכן חשון, הוא בבחינת "מעלין בקודש", להמשיך ולהתעלות מתוך עבודת חודש תשרי בגלוי, לדרגה הגבוהה יותר, עבודת חודש חשון בהסתר. כי דרך העבודה בגלוי מתוך קדושה ורוחניות בחודש תשרי היא בוודאי דרגה גבוהה, אך עבודת ה' בהסתר בקידוש החומריות היא אפילו גבוהה יותר.
מצאתי את היסודות לכך, בדברים שנשא האדמו"ר מליובאויטש במוצאי שבת פרשת נח, ג' חשון תשל"ח, בביאור הפסוק (שיר השירים ח, ז) "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ", ואמר הרבי: "איתא בדרושי רבותינו נשיאינו, שמים רבים הם כל טרדות הפרנסה והמחשבות שבענייני עולם הזה, ועם כל זאת לא יוכלו לכבות את האהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל, ונהרות לא ישטפוה, שגם כאשר מחשבות הנ"ל הם מטרידות ביותר, עד שהן משוטטות במרוצה בתמידות בלי הפסק כלל, כמו הנהרות שנובעים תמיד בלי הפסק וניידי ואזלי בשטף גדול, מכל מקום לא ישטפוה להאהבה ולא יוכלו לכבותה. והנה לא זו בלבד שאין ביכולת המים רבים לכבות חס ושלום את האהבה של הנשמה, אלא יתירה מזו, שעל ידם נעשה יתרון בהאהבה. והוא שעל ידי ירידת הנשמה למטה בעולם הזה והתלבשותה במים רבים הנ"ל [שהם טרדות הפרנסה וענייני העולם הזה] היא מגיעה למדריגה נעלית יותר ממדריגתה קודם ירידתה למטה. וזהו תכלית הכוונה של מים רבים הנ"ל. ולכן סוף סוף אין ביכולתם לכבות את האהבה, לפי שתכלית עומק כוונתם של המים רבים גופא הוא אדרבה, בכדי לפעול יתרון בהאהבה".
האדמו"ר מליובאויטש בשיחתו בתחילת חודש חשון, לאחר סיום החגים והשיבה לחיי השגרה והחולין שמתעוררות מחדש טרדות הפרנסה, מסביר כיצד "מים רבים", שהם טרדות הפרנסה ושאר ענייני העולם הזה, אינם יכולים "לכבות" את האהבה של הנשמה לכור מחצבתה הרוחנית בעולמות העליונים. כי כאשר מקדשים את החומר בקיום מעשי של דברי שלמה המלך "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" בכל אורחות חיינו הגשמיים, לא רק שטרדות הפרנסה וענייני העולם אינם גורמים לירידה רוחנית, אלא אדרבה, הנשמה היורדת מהעולמות העליונים טהורה, מתעלה לדרגה גבוהה יותר ממה שהיתה, בזכות עמידתה בנסיונות העולם הזה, בתוספת קדושה למרות כל הטרדות וההפרעות.
נמצא כי בחודש חשון, דווקא בגלל טרדות הפרנסה, יש לנשמה עליה ומדרגה גבוהה יותר מחודש תשרי כשקיימו את המצוות מתוך קדושה ורוחניות. כי קדושת החומר מסייעת להיות בדרגה רוחנית גבוהה יותר.
דברים אלו יש בהם מן החדשנות ואינם נמצאים בתלם המחשבה המקובל שקדושת החומר היא חשובה, אלא מציבים את הדרגה של קדושת החומר מתוך מעשים גשמיים פשוטים, בדרגה גבוהה אף יותר מזו של עבודת ה' מתוך רוחניות.
לכן חושבני כי לא בכדי אמר האדמו"ר את הדברים בשיחה שנשא בתחילת חודש חשון, כדי לאלפינו בינה מהו מהותו של חודש זה, ולהורות את דרכי העבודה להתעלות בחודש חשון לדרגה הגבוהה ביותר של קדושה מתוך החומריות. ובכך עולה חודש חשון אפילו על חודש תשרי.
ובדברים אלו נוכל להבין בדרך נוספת, מדוע קרא האדמו"ר ממונקאטש לחודש חשון "חודש הקדוש", כי חודש זה יש בו אפילו קדושה יתירה על חודש תשרי שיש בו מצוות רבות ומועדים, כי קדושת החולין יוצרת מצב שבו כדברי האדמו"ר מליובאויטש "על ידי ירידת הנפש בגוף והתלבשותה במים רבים, יכולה להגיע למדרגה היותר גבוהה מכמו שהיתה קודם ירידתה לעולם הזה".
קדושת החומר בחודש חשון – הכנה לימי החנוכה
ח. על פי האמור יתכן להוסיף נופך בדברים סתומים ונעלמים שהובא בספר חי וקיים (עמ' שו) בשם רבי ברוך ממעז'בוז' "שאמר טעם על מה קורין מרחשון, כי לשון מר חשון כמו מר בגמרא, מה שאמרו מקודם, כמו שהיה מקודם אלול תשרי בהתגלות, כך על פי סוד חשון הוא אלול וכסלו הוא תשרי". ואולי כוונתו שחודש חשון דומה לחודש אלול שהוא הכנה לחגי חודש תשרי, וכך גם חודש חשון הוא ההקדמה לכל חודשי החורף והכנה לתקופה הבאה לאחריו.
ובאופן מיוחד, יש בחודש חשון הכנה לימי חנוכה בחודש כסלו הבא לאחר חודש חשון, על פי מה שכתב השם משמואל (חנוכה שנת תר"פ, ליל ב) שהחשמונאים נלחמו נגד היוונים שניסו להחדיר את החיצוניות לתוך הפנימיות, וכשניצחום האירו בקדושתם את הפנימיות והחיצוניות: "היוונים שהיתה להם אחיזה בפנימיות, שלטו גם בפנימיות שמתייחסת לקדושה, ושלטו בכל אלו הגזירות על ישראל אף בעוד המקדש קיים, כי התפרצו לגבול הקדושה. ועל כן כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום, היה להיפך, שהתפשט גבול הקדושה למעלה מגבולה שהוא פנימיות, אלא אפילו לחיצוניות האירה הקדושה ונתקדשה גם החיצוניות". ובהמשך דבריו מסביר השם משמואל, כי גם הדלקת המנורה בשמן טהור, מסמלת התפשטות גבולות הקדושה גם למקומות החיצוניות, ולכן לא רצו החשמונאים להדליק בשמן טמא ולהסתמך על ההלכה ש"טומאה דחויה בציבור", כי: "זכו להתפשטות גבול הקדושה אף במקום החיצונים, והוא ענין טהרת הגשמיות, ועל כן נעשה הנס בטהרת השמן למנורה, להורות שזכו לענין הטהרה. ועל כן לא הסתפקו בדין טומאה דחויה בציבור, שאף שדחויה, מכל מקום חסרה הטהרה".
חודש חשון עומד איפוא בתווך בין תשרי וכסלו, מקבל את הקדושה ממועדי חודש תשרי לאחר דרך העבודה בגלוי בתורה ובמצוות שבמועדי החודש, ומתוך ההתעלות בחודש חשון בדרך העבודה בהסתר ובכיסוי לדרגה הגבוהה של קידוש החומר, יש הכנה לחודש כסלו שבו מתפשטת הקדושה לכל המקומות, הפנימיים והחיצוניים כאחד.
- • •
בירור הקדושה מתוך החומר כהכנה לבנין בית המקדש השלישי
ט. לאור האמור לעיל מתורצות כל השאלות שנשאלו לעיל.
חודש חשון נקרא בספר מלכים בשם "יֶרַח בּוּל" מלשון בלבול ותערובת, בין קודש לחול, בין נגלה למכוסה. ומשום כך עיקר העבודה בחודש זה, שבו מתערבבים הקדושה והחולין לאחר סיומם של חגי חודש תשרי, לקדש את החומריות.
ומבואר הקשר בין חודש חשון לשבט מנשה וכן בנין בית המקדש השלישי בחודש זה, כמו שכתב בספר נחלת שדה (שמות עמ' תשסט) "כי מנשה היה שונה מאחיו אפרים. אפרים היו כל עיסוקיו רק בתורה הקדושה, ולא ידע כלל מענייני העולם הזה. לא כן מנשה, אשר היה מתעסק בענייני העולם הזה, וכמו שכתב רש"י (בראשית מב, כג) וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם, המליץ זה מנשה בנו, ע"כ. ומאידך מוצאים אנו שמנשה ושבטו היו תלמידי חכמים, כמו שכתב הנצי"ב בספרו העמק דבר (דברים ג, טז) לבאר מדוע משה רבנו נתן נחלה לחצי שבט מנשה בעבר הירדן אף שלא ביקשו ממנו כפי שביקשו בני גד ובני ראובן, וז"ל: ונראה דבשביל שראה משה רבנו דבעבר הירדן כח התורה מועט, על כן השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי הארץ באור כח שלהם, וכתיב (שופטים ה, יד) מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים, היינו גדולי תורה ראשי ישיבות, ע"כ. ומתבאר שיחודו של מנשה היה לקחת את ענייני וצרכי העולם הזה כדי לקדשם ולרוממם. והרי זהו כל מהותו של בית המקדש, להפוך את הגשמיות לרוחניות, ולכן נקרא שמו צואר שנאמר (שיר השירים ד, ד) כְּמִגְּדַל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, כיון שתפקידו לחבר בין העולמות העליונים והתחתונים, כמו הצואר שמחבר בין הראש לגוף. לכן ראוי שיבנה בית המקדש שעניינו הפיכת הגשמיות לרוחניות בחודש של שבט מנשה שעניינו הוא הפיכת הגשמיות לרוחניות".
וממוצא הדברים, ביאר בספר נחלת שדה את צירוף שם הוי"ה של חודש חשון היוצא מהפסוקים "ודבש היום הזה י'", שנכתבו בפרשת וידוי מעשר "והרי כל עניינו של המעשר הוא לקיחת פירות גשמיים ולהביאם לבית המקדש ובכך מקדשם, וזהו הרי כל עניינו של חודש חשון, ולכן ראוי שצירוף שמו יהיה בפרשה זו".
ויש להטעים את הדברים, שהרי הדבש הוא מאכל טהור היוצא מהדבורה שהיא בעל חי טמא, ויש בכך רמז לעבודת חודש חשון, להפוך גם את הטמא לטהור ולהוציא יקר מזולל, על ידי קידוש החומר, וכדברי רבא [לעיל אות ב] "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, אפילו לדבר עבירה".
ויתכן שזהו גם ההסבר בדברי הספר יצירה שבחודש חשון "המליך אות נ' בריח". חוש הריח הוא הדבר שהנשמה נהנית ממנו בתוך הגוף, כדברי הגמרא במסכת ברכות (מג, ב) "אמר רב, מנין שמברכים על הריח, שנאמר (תהילים קנ, ו) כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָ-ה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח". וחודש חשון הוא הזמן שמחברים את הנשמה והגוף, לקדש את החומריות, ולהגיע על ידי זה לרום המעלה.