יין מזוג במים

תקציר השיעור

 א. מזיגת יין חי

בסוגיות הש”ס מבואר כי שתיית יין נעשית על ידי מזיגתו במים כדי לעדן את טעמו וחריפותו.

נפקא מינה לענין ברכת בורא פרי הגפן על יין חי [שאינו מזוג], והאם יין שכזה ראוי לברך עליו את ברכת המזון, ולענין שתיית ארבע כוסות בפסח.

ב. שיעור מזיגת היין במים

מאחר ודרך שתיית יין היא על ידי מזיגתו במים, יש לברר מהו שיעור המים שניתן לערב ביין על מנת שלא יאבד את דינו כיין • מחלוקת רבותינו הראשונים מהו שיעור כמות המים שמותר לערב ביין: אחד על שלוש כדברי רבא “כל חמרא דלא דרי על תלת מים לאו חמרא הוא”, או כל שלא יתבטל טעם היין, ובשיעור זה נאמר בגמרא שהוא אחד על שש.

 ג. שיעור מזיגת היין – פסק ההלכה

בשלחן ערוך נפסק כי יין שנעשה משמרים שיעור מזיגתו באחד על שלוש, ובזמן הזה שנחלשו היינות יש לשער כשיעור המקובל למזוג, וכתב הרמ”א שכל שניכר טעמו אינו בטל עד שיעור אחד על שש.

  • מחלוקת הפוסקים בהבנת דברי הרמ”א, האם כוונתו לחלוק על דברי השלחן ערוך, או שחילק בין יין העשוי משמרים שעליו דיבר השלחן ערוך והצריך שיעור מזיגה שהיא אחד על שלוש, לבין יין ממש, שבו מועיל אם יש בו טעם יין [אף שהוא יותר משיעור מזיגת חריפות היין] עד שיעור אחד על שש.

ד. שיעור מזיגת היין – הלכה למעשה

חומרת האחרונים שאין נוהגים בזמן הזה למזוג יין במים “כי היינות שלנו רפויים מאד“, ולכן אפילו אם נתערב בו מעט מים, אין לברך עליו בורא פרי הגפן, ומחלוקת הפוסקים היאך לנהוג בזה למעשה [ויש לעיין מדוע אין לברך במיעוט מים ולא הולכים אחר רוב היין] • שיעור המזיגה של מים ביין שונה בזמנינו ממקום למקום בעולם [דין הנוסע מישראל לצרפת ולוקח עמו יין שיש בו מעט מים].

  • הכרעת הגר”ע יוסף לברך ‘שהכל’ על יינות המיוצרים בהשגחת בד”ץ העדה החרדית • תשובת הגר”מ שטרנבוך ראב”ד הבד”ץ • הנוהגים כדעת האריז”ל למזוג היין במעט מים, כיצד ינהגו למעשה.

ה. מיץ ענבים מעורב במים

מחלוקת הפוסקים האם מותר למזוג מיץ ענבים במים, או שדין המזיגה הוא רק ביין אבל למיץ ענבים לא ניתן להוסיף כלל מים.

ו. יין מזוג במים – סיכום

האם תוספת סוכר, מלח, לימון ותמציות גורם לשינוי בדין הברכה • צירוף המים לשיעור רביעית הנצרך לברכת מעין שלוש על היין • דינו של מיץ ענבים שנכתב עליו שהוא “טבעי”.

יין מזוג במים

א. מזיגת יין חי

במשנה במסכת ברכות (1א) נחלקו תנאים בברכת היין: “אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרְכִין”. ומבואר כי לדעת רבי אלעזר, אין ליין חשיבות לברך עליו ‘בורא פרי הגפן’, מפני חוזקו אלא אם כן מוזגים אותו עם מים, ואילו חכמים חולקים על כך. אמנם אין הלכה כרבי אליעזר בדין זה.

בסוגיית הגמרא (1ב) מבואר כי “מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס ברכה שאין מברכים עליו עד שיתן מים“. כמו כן בגמרא בפסחים (1ג) מבואר בנדון ד’ כוסות: “א”ר יהודה אמר שמואל ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה, שתאן חי יצא. אמר רבא, ידי יין יצא ידי חירות לא יצא” – כי אין זה מצוה שלמה. ממקורות אלו מתבאר כי היין ה’מיטבי’ הוא יין מזוג במים.

רבותינו הראשונים הקשו על כך מדברי הגמרא בברכות (1ב) בנדון ברכת המזון על היין שנאמר כי אחד מ”עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה” הוא שהיין צריך להיות “חי“. רש”י בברכות יישב זאת ופירש: “שמוזגו במים לאחר שנתנו בכוס חי, אי נמי חי בלע”ז פריש”ק [טרי, שרק עכשיו נמזג] להביאו מן החבית לשמו”. תוספות בפסחים (1ג) הציעו אפשרויות נוספות, או שחי פירושו שהכוס שלמה, או שחי הינו “מזיג ולא מזיג”.

המרדכי (2א) ובספר המכתם (2ב) כתבו כי דברי הגמרא בפסחים (1ג) שצריך למזוג את היין במים נאמרו ביין שבזמנם שהיה יין חזק, אבל יין שלנו שאינו חזק כל כך, אין למוזגו כך. אבל המהר”ל (2ג) נקט שאין לחלק בין היינות “כי מאחר שהיין של א”י הוא העיקר, א”כ טבע היין שראוי לברכה עם מים”. אמנם בהמשך דבריו כתב שם, שאין צריך ליתן מים עד שיהיה מזוג אלא מעט מים.

להלכה פסק השו”ע (2ד) בהלכות ברכת המזון: “יִתֵּן הַיַּיִן לְתוֹכוֹ חַי, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבִרְכַּת הָאָרֶץ, וְאָז מוֹזְגוֹ לְהוֹדִיעַ שֶׁבַח הָאָרֶץ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הַיַּיִן אֵינוֹ חָזָק אֵינוֹ צָרִיךְ לְמָזְגוֹ וְכֵן נוֹהֲגִין בְּאֵלּוּ הָאֲרָצוֹ. וְיוֹצִיאֶנּוּ מִן הֶחָבִית לְשֵׁם בְּרָכָה וְנִרְאֶה דִּלְדִידָן שֶׁאֵין לָנוּ הַרְבֵּה יַיִן, אֵינוֹ צָרִיךְ רַק לְשָׁפְכוֹ מִן הַקַּנְקַן שֶׁשּׁוֹמְרִים בּוֹ הַיַּיִן לְשֵׁם בְּרָכָה וְחָבִית לָאו דַּוְקָא, וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ”, וראה בפרטי דין זה במשנה ברורה שם.

ובהלכות פסח פסק השו”ע בנדון שתיית ד’ כוסות (2ה) “שִׁעוּר הַכּוֹס, רְבִיעִית לְאַחַר שֶׁיִּמְזְגֶנּוּ (אִם רוֹצֶה לְמָזְגוֹ), וְיִשְׁתֶּה כֻּלּוֹ אוֹ רֻבּוֹ”. וביאר המשנה ברורה כי בזמננו שהיינות חלושים אין חיוב למוזגו.

 

ב. שיעור מזיגת היין במים

כפי שנתבאר, דרך שתיית היין היא על ידי מזיגתו במים, ויש לברר עד כמה שיעור כמות המים שמותר להוסיף ליין, שעדיין ייחשב כיין לכל הלכותיו.

במקור הדברים בש”ס מוצאים אנו דיון בזה בענין יין נסך בסוגיית הגמרא במסכת עבודה זרה (3א) “אמר רבא הלכתא יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך“. רבותינו הראשונים שם דנו, עד כמה רשאי להוסיף מים ויחשב ליין. הרמב”ן (4א) כתב כי שיעור מזיגתו בחד על תלתא, וכפי שמתבאר בגמרא במסכת בבא בתרא (3ב) בעניין ברכת שמרי יין כי לדעת חכמים רק ב”רמא תלתא ואתא ארבעה – חמרא”, וכדאמר רבא: “כל חמרא דלא דרי על חד תלתא לאו חמרא”, אבל בפחות מכן אינו נחשב ליין.

אבל הרא”ש (4ב) חילק בין יין ממש לבין שמרים, שרק בשמרים שאין בהם אלא “קיוהא” כמבואר בגמרא שם, שיעורם באחד על שלוש. אבל ביין ממש, אף אם יש בו יותר מאחד על שלוש, כל שיש בו טעם ומראה יין נחשב ליין. ומבואר בדבריו כי יין מזוג כל זמן שיש בו טעם יין יש בו משום יין נסך.

על פי הדעות הסוברים כי ביין ממש שנתערב עם מים, כאשר יש בתערובת טעם יין הרי זה נחשב יין, יש לברר עד כמה נחשב ליש בו טעם.

והנה במשנה בעבודה זרה (4ג) מובא: “יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא, יין במים ומים ביין בנותן טעם“. וכידוע בכל איסורים קיימא לן כי “טעם” בטל בששים, ואם כן לכאורה גם כאן צריך לומר כן שהביטול הוא בששים, וכן צידד הרשב”א (5א,5ב) בתחילה. אבל שוב הביא את פירוש רבינו יצחק בהמשך הסוגיא בעבודה זרה שם, על האמור: “שתי כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה, ומזגן ועירבן זה בזה, רואים את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלים אותו”. ופירש ר”י כי מדובר בכוסות שווים ומזוגים כל אחד מהם בכדי מזיגה, והיינו אחד על שלוש, ואם כן יין של תרומה בטל בשש מים. והסיבה ששונה דין יין משאר איסורים שמתבטלים בששים היא, משום שטעם היין אחרי שש נקלש ונפגם ונותן טעם לפגם מותר.

כעין זה מבואר גם בדברי המהרי”ל (5ג) ובספר האגור (5ד) בנדון ברכת הגפן על יין “דחד בשיתא בטיל, דלא חשיב טעמא לענין ברכה. ואי הוי יותר מחד בשיתא, הולכים אחרי הטעם אי רגילי אינשי למיתשי במקום יין, מברך”.

ורבינו יונה (5ה) כתב, שכל שיעור המזיגה שאמרו בגמרא הוא נכון ליינות שלהם שהיו חזקים, אבל במקומות שאין היינות חזקים אפילו רמא תלתא ואתא ארבעה לא נחשב ליין.

 

ג. שיעור מזיגת יין – פסק ההלכה

בשו”ע בהלכות ברכת הפירות (6א) פסק: “שִׁמְרֵי יַיִן, מִבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. נָתַן בָּהֶם מַיִם, אִם נָתַן שְׁלֹשָׁה מִדּוֹת מַיִם וּמָצָא אַרְבָּעָה, הֲוָה לֵיהּ כְּיַיִן מָזוּג וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. וְאִם מָצָא פָּחוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן, קִיוּהָא בְּעָלְמָא הוּא וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא שֶׁהַכֹּל. וְהַיְנוּ בַּיֵּינוֹת שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיוּ חֲזָקִים, אֲבָל יֵינוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָן חֲזָקִים כָּל כָּךְ, אֲפִלּוּ רָמָא תְּלָתָּא וַאֲתָא אַרְבָּעָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. וְנִרְאֶה שֶׁמְּשַׁעֲרִים בַּשִּׁעוּר שֶׁמּוֹזְגִים יַיִן שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם“. וכתב על זה הרמ”א: “וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא הַיַּיִן אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בַּמַּיִם, כִּי אָז וַדַּאי בָּטֵל”.

והנה דברי הרמ”א תמוהים מאד, שהרי המחבר דעת להחמיר שבזמן הזה אף בשיעור גדול מאחד על ארבע אין לברך הגפן, ואילו הרמ”א כתב שאפילו ביותר מים עד פי שש ניתן לברך הגפן.

ביישוב דבריו נקט המשנה ברורה לחלק בין יין ממש לבין יין שמרים שעליו דיבר המחבר [וכפי שנתבאר לעיל חילוק זה בדברי רבותינו הראשונים] – ביין שמרים שיעורו נקבע על פי שיעור מזיגה ולא לפי טעמו, משום שטעמו נחשב לקיוהא, ועל כן שיעורו באחד על שלוש, ובזמן הזה אף בפחות מכך. אבל יין ממש נקבע לפי טעמו, ועל כן אפילו בפחות מאחד על שלוש אם יש בו טעם יין מברך הגפן, ואם כן שיעורו באחד על שש משום שזהו שיעור שמתבטל ממנו טעמו [אמנם מבואר בדברי המשנה ברורה כי יש להרגיש בו טעם כזה שאנשים מחשיבים אותו ליין, שאם לא כן בטלה דעתו ואין ברכתו הגפן].

הלבוש (6ב) השמיט את דברי הרמ”א, וכתב האליהו רבה כי השמיט משום שעכשיו שאין נוהגים למזוג כלל יין במים, ואפילו אם נתערב מעט מים והרוב הוא יין, אין לברך עליו הגפן.

המשנה ברורה  בהלכות שבת (7א) בנדון קידוש על מי צימוקים, הרחיב את היריעה בבירור היחס הראוי על פי ההלכה בין הצימוקים לבין יין, ולמעשה דעתו שעד שיש ששה במים כנגד הצימוקים, ניתן לקדש עליו ולברך עליו ‘בורא פרי הגפן’. ומשמע מדבריו כי לדעתו, אף בזמן הזה נהוג למזוג יינות ורשאי למזוג עד שש.

בכף החיים (7ב) מבואר כי לדעת המחבר, ודאי שגם ביין אין להתיר באחד על שש, שאפילו באחד על שלוש כתב לאסור בזמן הזה שנחלשו היינות [ואינו סובר החילוק בין יין לשמרים]. ואף לדעת הרמ”א על כל פנים צריך שיעור שרגילים לשתות כך היין. בהמשך דבריו הביא הכף החיים את מחלוקת האליה רבה והפרי מגדים, האם רק ברוב מים אין לברך הגפן או אפילו במעט, והכריע שיש לנהוג כדעת הפמ”ג ולא למזוג ברוב מים.

המנחת יצחק (7ג) הביא סברת האליהו רבה שבזמן הזה שאין רגילים למזוג היין, אין לברך על יין מזוג [אפילו לדעת הרמ”א – כמו שכתב בכף החיים]. והקשה על כך מדין יין צימוקים ששם כתוב שניתן למזוג עד שש, וודאי עדיף יין רגיל מיין צימוקים.

וראה עוד בשו”ת פני האריה החי (8א) שהתכתב על מרן החפץ חיים על דבריו במשנה ברורה בנדון יין צימוקים, והאריך לחלוק עליו, ומסקנתו כי ניתן לקדש עליו כל שיש בו יותר מאחד על שלוש יין, ואולי אף באחד על שש. אבל ברכת הגפן אין לברך אלא אם כן יש בו רוב יין. בספר החפץ חיים חייו ופועלו (8ב) הוסיף פרטים על השתלשלות האירועים, ומביא כי החפץ חיים נסע אל בעל ה’פני אריה החי’ כדי לשכנעו בדעתו, על מנת להקל על בני ישראל המצויים בדוחק ובעניות ואין ידם משגת לקנות יין לקידוש ללא מזיגה, ולבסוף נענה ואמר לו החפץ חיים: “אך הן לא כל יהודי הוא רבה של סטאוויסק, שמשתכר ב”ה עשרים וחמש רובל בשבוע, ויכול להרשות לעצמו לקנות יין מהודר לקידוש. ומה יעשה יהודי עני ברצותו אף הוא לקדש על יין כדי לקיים ‘זכרהו על היין’” [וראה שם עוד במה שכתב על הנהגתו הפרטית של החפץ חיים בזה].

 

ד. שיעור מזיגת היין – להלכה ולמעשה

בספר השבות יצחק (9) דן בהרחבה בחומרת האחרונים שאין נוהגים בזמן הזה למזוג יין במים “כי היינות שלנו רפויים מאד“, ולכן אפילו אם נתערב בו מעט מים, אין לברך עליו בורא פרי הגפן, ומחלוקת הפוסקים היאך לנהוג בזה למעשה, ונקט להחמיר אף לשיטת הרמ”א מחמת שבזמן הזה אין רגילים לשתותו במזיגה גדולה, והעיד שכן הכריע להלכה הגרי”ש אלישיב זצ”ל. ולאור זאת, הכיתוב על בקבוקי היין “כשר לברכה אף לדעת מרן הבית יוסף” אינו מדוייק, מפני שאף לרמ”א שיעורו כך.

עוד כתב בשבות יצחק בנדון שיעור המזיגה למעשה בזמן הזה, כי מבדיקה אצל אנשים המכינים יין בביתם מוסיפים כעשרים אחוז מים, ולמעשה, שיעור המזיגה של מים ביין שונה בזמנינו ממקום למקום בעולם. וראה במה שכתב לפי זה בנדון הנוסע מישראל לצרפת ולוקח עמו יין שיש בו מעט מים.

  • הכרעת הגר”ע יוסף לברך ‘שהכל’ על יינות המיוצרים בהשגחת בד”ץ העדה החרדית. בספר חזון עובדיה (10א) כתב כי שמע ממנהל יקב בהשגחת בד”ץ, שנותנים הכשר אף כאשר היין הוא רק כעשרים אחוז על פי דעת הרמ”א. ולאחר שנשא ונתן בנדון בהרחבה, כתב כי הספרדים נכשלים בזה.

ובספר ילקוט יוסף (10ב) כתב שאין לקדש על יין שיש בו רוב מים. ולכן אין לסמוך על חלק מההכשרים הניתנים על פי דעת הרמ”א לכמה סוגי יין שיש בהם תערובת של מים. וספרדי השומע קידוש מאשכנזי על יין כזה יוצא ידי חובתו.

  • תשובת הגר”מ שטרנבוך ראב”ד הבד”ץ – כתב בספרו תשובות והנהגות (11 א) הגיב על השמועה שיינות הבד”ץ פסולים לקידוש לספרדים, וכתב “כי שקר הם דוברים”, והיינות כשרים ללא פקפוק לספרדים ולאשכנזים. ולגוף השאלה כמה מים ניתן להוסיף כתב לחלק בין הוספת מים לאחר שהיין מוכן שבזה צריך רוב יין לבין שמוסיפים לו חומרים קודם כדי להשביחו שבזה שנעשה להשבחה שפיר דמי אף ביותר.
  • הנוהגים כדעת האריז”ל למזוג היין במעט מים, כיצד ינהגו למעשה – שבות יצחק (9; אות ו).

 

ה. מיץ ענבים מעורב במים

הפוסקים חלקו האם מותר למזוג מיץ ענבים במים, או שדין המזיגה הוא רק ביין אבל למיץ ענבים לא ניתן להוסיף כלל מים.

לדעת האור לציון (11ב) ביין רגיל אפשר למזוג חצי מים, וביין חזק אחד על שלוש. ובהערות (שם) מבואר כי גם במיץ ענבים יש מזיגה, והכל תלוי בטעם.

אבל בתשובות והנהגות (11ג) כתב כי במיץ ענבים כיוון שטעם הענבים קלוש אין להוסיף עליו מים. וכן הביא בשבות יצחק (12) בשם הגרש”ז אויערבך והגרי”ש אלישיב ומהגר”ח קנייבסקי שמותר להוסיף כל שיישאר טעמו, וראה שם פרטי דינים נוספים בזה.

 

ו. יין מזוג במים – סיכום

  • האם תוספת סוכר, מלח, לימון ותמציות גורם לשינוי בדין הברכה.
  • צירוף המים לשיעור רביעית הנצרך לברכת מעין שלוש על היין.
  • דינו של מיץ ענבים שנכתב עליו שהוא “טבעי”.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

לא תחנם

א. במסכת עבודה זרה דרשו חז”ל שלשה איסורים הכלולים בציווי “לֹא תְחָנֵּם”: [א] לא תתן להם חניה בקרקע. [ב] לא

קרא עוד

ברכת התורה

א. מהפסוק “כִּי שֵׁם השם אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ”, נלמד החיוב לברך לפני לימוד התורה, וצ”ב האם החיוב “ברכת התורה” מהתורה או מדרבנן. ב. עוד יש לעיין

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

תשלומין בתפילת נעילה

תשלומין בתפילת נעילה ובגדרי תפילת נעילה ביום הכיפורים, לאחר תפילת מוסף, רבים פונים למנוחה, כדי להחליף כוחות לקראת תפילת מנחה ונעילה. לא פעם קורה, שכתוצאה

קרא עוד

ברכת כהנים בארצות הצפוניות

ברכת כהנים בארצות הצפוניות בספרנו (ח”א סימן יג) הבאנו את מחלוקת המשנה ברורה וההתעוררות תשובה ביסוד הגדרת זמן ה”לילה”, שדעת המשנה ברורה (סי’ תערב ס”ק

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.