יסורים – אוצר הטוב הנצחי (עקבי דרך, וישלח)

החפצים לאצור אוצר הטוב הנצחי – צריכים בעולם הזה לסבול יסורים

א. בדברי האור החיים הקדוש בפרשתנו (בראשית לו, כז)  מבואר כי תכלית היסורים בעולם הזה נועדה לאצור אוצרות בעולם הבא הנצחי: "אֵלֶּה בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן. ירמוז הכתוב על דרך אומרם ז"ל (ילקוט משלי תתקלד) אמרה תורה מפני מה בני עניים, אמר לה הקב"ה, לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא (משלי ח, כא). פירוש, כי באמצעות יסוריהם בעולם הזה ירבה אוצרם בעולם הבא. והוא אומרו אֵלֶּה בְּנֵי אֵצֶר, פירוש אותם שחפצים לאצור אוצר בטוב הנצחי, צריכים בעולם הזה לסבול יסורים בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן. ומודיע הכתוב כי היסורים הם עושים אוצרות מלאים כל טוב למעלה באמצעותם, וכייסורי רבי אלעזר ברשב"י שהיה קורא אותם בואו אחי וכו' (בבא מציעא פד, ב). ומעתה מי האיש החפץ חיים העליונים ולאצור אוצרות הטוב, ימאוס בעולם הזה ובתענוגיו, ויקבל עליו בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן, תרגום צרה עקא [ואם כן גם "עֲקָן" שנאמר כאן, רומז לצרה], לטוב לו כל הימים ולמלאות אוצרותיו".

וכן מבואר בדברי האור החיים הקדוש על הפסוק (בראשית כה, כא-כב) "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת ה', בענין צער עיבורה של רבקה אמנו: "אכן פשט הכתוב הוא וַיִּתְרֹצֲצוּ לשון ריצוץ, פירוש היו נדחקים ביותר כשיעור שיהיו מתרוצצים ולא יתקיימו במעיה, וזה יורה כי הריונה אינו מתקיים. ותאמר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, פירוש "זה" מורה באצבע חוזר אל ההריון, למה אנכי הרה לריק יגעתי. וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת ה', פירוש לבקש רחמים על קיום הריונה, ולדעת דבר הסובב הפסדם. כי מן השמים לא יעשה נס לשקר, שתיפקד בדבר שאינו מתקיים. ולעולם לא הקפידה על צער ההריון, כי הצדיקים יסבלו צער גדול בעולם הזה לתכלית טוב הנצחי".

ונראה להרחיב את היריעה אודות מעלת היסורים, תכליתם ושכרם המופלא.

באמצעות היסורים ישוב בתשובה

ב. בראש ובראשונה, מעלת היסורים היא, כי על ידם שבים בתשובה שלימה, כפי שלימדונו חז"ל, שכל המאורעות שיש בהם צער ויסורים, נועדו לעורר את האדם לפשפש במעשיו, כמאמר הגמרא במסכת ברכות (ה, ב) "אדם רואה שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו"[1].

האור החיים הקדוש הוסיף בזה נופך וטעם, שאמנם מעלת השב מחמת יסורים פחותה, אך חסרון זה מושלם באמצעות היסורים ה"ממרקים עוונות ומטהרים את הנפש", וכפי שיש לדקדק מלשון הכתובים (דברים ד, כט-לא) וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ", ופירש האור החיים הקדוש שם, כי "יש שתי הדרגות תשובה: יש תשובה שישראל עושין מעצמם, שיכירו חיובם עם הבורא ויכופו יצרם. ויש תשובה שעושים על ידי יסורים, אשר יצר להם האויב ויצעקו מכאב לב. וכנגד שתי הדרגות, דיבר משה אל כל ישראל".

וביאר האור החיים הקדוש את סדר הפסוקים לפי זה: "כנגד העושה תשובה הגם שלא שמע קול נוגש, אמר וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ, שיתעוררו הלבבות לחיבת אלקיהם ומצאת, והגם שיש בידך עבירות חמורות, כאמור בסמוך ועבדתם שם אלהים אחרים וגו', אף על פי כן פטורים אתם מהיסורים, ודי לכם התשובה. והטעם כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, שתשובה כזו היא תשובה שלימה בכל לב ובכל נפש. וכנגד תשובה הבאה מצד היסורים, אמר בצר לך ומצאוך וגו' ושבת וגו', פירוש מחמת היסורים אשר יצר לך אויבך. וכאן לא הזכיר בְּכָל לְבָבְךָ וגו', כי באמצעות היסורים הוא שב. ומה שחסר לשבים מחמת יסורים בבחינת הדרגת התשובה, משלימים אותו בבחינת היסורים עצמם שעברו עליהם, כי היסורים ממרקים עוונות ומטהרים את הנפש. ומה שחסר לכת הראשונה מצד שלא עברו עליהם יסורים, משלימים אותו בבחינת מעלת התשובה".

נמצא איפוא, כי מעלת היסורים היא, כי מתוכם מתעוררים לחזור בתשובה, ואז למרות שלכאורה זו מעלה פחותה מתשובתו של השב מעצמו ללא יסורים, אך היסורים ה"מטהרים את הנפש", משלימים חסרון זה, ומעמידים את דרגת השב מיסורים במעלת השב מעצמו[2].

באמצעות היסורים יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצות הקדושה

ג. ונראה להוסיף עומק בדברי האור החיים הקדוש, שהיסורים מטהרים את הנפש, על פי המבואר בדבריו (בראשית מט, יא) כי באמצעות היסורים יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצות הקדושה, כמרומז בברכת יעקב אבינו "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה", וזה לשונו: "נתכוין לומר כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פירוש שאין בנו תורה, תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל, כאומרם ז"ל (סנהדרין צז, ב) כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו'. והוא אומרו וּבְדַם עֲנָבִים, כי באמצעות היסורים יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה, כדרך שיתבררו באמצעות בחינת התורה[3]. אלא שזו מלאכתו נאה וזו מלאכתו בלתי נאה. ואומרו עֲנָבִים, כי באמצעות היסורים תיגמר הכנתה, כגמר בישול פרי הגפן שהם הענבים".

כיוצא בזה פירש האור החיים הקדוש בפרשת שמות (א, יב), את תכלית עינויים של בני ישראל במצרים, לטהרם ולזככם מכל סיג ופגם, כי היסורים הם המבררים את הטוב מהרע המעורב בו: "מה יערב נעימות הכתוב על פי מה שפירשו בזוהר (ח"ב דף צ"ה ע"א) בפסוק (קהלת ח, ט) עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ. כי באמצעות העינוי והצרות תתברר בחינת הטוב מהרע, ותיסמך אל חלק הטוב, ותתברר בחינת הרע מחלק הטוב ותיסמך אל בחינת הרע. וב' פרטים אלו רמוזים באומרו לְרַע לוֹ. והוא עצמו שאמר הכתוב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כן כשיעור העינוי, היו מוציאים ומבררים חלק הטוב ומתרבה חלק הטוב וְכֵן יִפְרֹץ".

מבואר איפוא, כי תכלית היסורים הבאים על ישראל נועדה לזיכוך הטוב מהרע, לטהר הנפשות ולצרפם.

לפיכך, בניגוד לאומות העולם אשר "מבעטים" ביסורים, ישראל לעומתם, מקבלים אותם בהכנעה, כדברי חז"ל במדרש תנחומא (נצבים פרשה א) "מפני מה האומות חייבין כלייה, לפי שבשעה שבאין עליהן יסורים, מבעטים בהם, ואינם מזכירים שמו של הקב"ה, שנאמר (תהלים עט, ו) שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ. אבל ישראל, כשהיסורים באים עליהם נכנעים, שנאמר (תהלים קטז, ג-ד) צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. אמר הקב"ה, הקללות הם מעמידים אתכם, שנאמר (דברים ח, טז) לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ". וביאר המהר"ל מפראג (נצח ישראל, פרק יד) את כוונת דברי חז"ל: "ביארו בזה, כי האדם יחשוב, כי היסורים שהם באים על ישראל – לכלותם. אדרבה, באים לטהר ולנקות זוהמת החטא. ודומה לזהב שיש בו סיג, אם האדם מצרפו באש נעשה זך, והוא קיומו. ולכך כאשר היסורים באים על ישראל, היסורים מזככים אותם מן החטא, ובזה הם דבוקים בו יתברך, ומזכירים שמו. אבל האומות, שאין להם זיכוך כלל בעצמם, אין היסורים מזככים נפשם, ולכך אין קוראים את שמו, וחייבים כליה".

מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה – כי היסורים ממידת החסד והרחמים

ד. לאור המבואר בדברי חז"ל שהיסורים ממרקים עוונות ומזככים את הנפש, נבין את עומק דברי המשנה (ברכות פ"ט מ"ה)  "מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה", כי ביסורים יש בעצם גילוי של מידת החסד והרחמים, ולכן הברכה עליהם היא ברכה על "טובה".

נפלא למתבונן, היאך ענין זה נרמז בדברה הראשונה – "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ, ב), אשר היא יסוד אמונתם של ישראל. וכפי שפירש האור החיים הקדוש שם: "עוד ירצה, על דרך אומרו (תהלים קטז, יג) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא (שם ג, ד). ודרשו ז"ל, מברכים על הרעה בשמחה כשם שמברכים על הטובה. והטעם כי בחינת המוסר מה' [דהיינו היסורים], אינו אלא לצד הטוב והחסד. והוא אומרו אָנֹכִי הוי"ה פירוש מידת החסד והרחמים, אפילו בזמן אֱלֹקֶיךָ, פירוש שאני מיסרך" [דהיינו בזמן גילויה של מידת הדין].

ומצאנו תוספת ביאור בזה, בדברי האור החיים הקדוש בפרשת תצוה (שמות כח, א) שכתב: "על ידי חטא, האדם תתרחק בחינת ענף נשמתו שכנגד אותו ענף שבו חטא משורשו, הגדול כפי גדלו והקטן כו'. ומזה אני משכיל על דבר שאמרו ז"ל בסוף ברכות, חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. ומפרש בגמרא (שם ס, ב) לקבל הרעה בשמחה כשם ששמח בטובה, ע"כ. והיה הדבר קצת בעיני רחוק. ועל פי הדברים האמורים בענין, הנה היסורים הם מקריבים ענפי הנשמה שהיו רחוקים משורשם, שאין לך רע ומר כעוזבו את ה' אלקיו. ובאמצעות היסורים יתקרב הרחוק, ועל זה ישמח לב המשכיל".

הדברים מוטעמים ומשלימים את המבואר לעיל [אות ג] כי תכלית היסורים הבאים על ישראל נועדה לזיכוך הטוב מהרע, לטהר הנפשות ולצרפם. וזאת על ידי הפרדת הרע מהטוב בבירור ניצוצי הקדוש, וקירוב ענפי הנשמה שהיו רחוקים משורשם, והם הם הדברים. ומשורש ההכרה בכך, קמה וגם ניצבה היכולת לקבל את הרע בשמחה, ואף לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה.

מסיבה זו, ראה דוד המלך ביסורים חסד, כפי שביאר רבנו בחיי (כד הקמח, פורים) "כי ההצלה מן היסורים נקרא חסד, הוא שאמר דוד (תהלים פו, יג) כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה. וכשם שההצלה מן היסורים נקראת חסד, שכן כתוב (שם פט, לג) וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וגו' וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ. וזהו שאמר דוד (שם כה, י) כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו. לימדך הכתוב שאין כל ארחות השי"ת יוצאים [כי אם] ממידת חסד ואמת, ואפילו היסורים שמביא על האדם".

טעם נוסף מדוע היסורים הם "טובה", ומברכים עליהם, הוא בגלל שבאמצעותם מתעוררים לשוב בתשובה – ענין אשר נתבאר לעיל [אות ב], וכמו שכתב השל"ה הקדוש (עשר מאמרות, מאמר חמישי) "והנה טוב מאד, אמר רב הונא, זו מידת יסורים טובה מאד (ב"ר ט, ח), אתמהה. אלא שעל ידיה באים הבריות לחיי העולם הבא. והעיקר, שהיסורים מביאים לידי תשובה. והר"ן בדרשותיו בדרוש העשירי, נתן טעם לשבח על זה, כי כשאדם הוא בימי שלוה, אינו מכיר ובוחן הדברים על אמיתתם, מפני הדמיון הנטוע באדם, שהוא טורדו ומראה לו תמיד העולם הזה ותאוותיו. אבל כאשר צר לו, אינו יכול לפתותו על דרך זה, ולפיכך [הוא] מכיר האמת על בריה ומבקש ה', לא להימלט מהצרה בלבד, אלא בכל לבבו ובכל נפשו, שהשכל נוטה למה שבטבעו לנטות כשאין לו מונע. נשמע מכל הלין, שיסורים הם טוב לאדם. על כן, כשם שמברכים על הטובה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, כן מברכים על הרעה בשמחה. כי אלקים חשבה לטובה, אף שזה נעלם מבני אדם".

והם הם דברי דוד המלך בתהלים (קמה, ט) "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו", כביאורו של הנועם אלימלך (פרשת מקץ) "שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה, אפילו ח"ו שמעניש האדם הוא לטובתו. אף על פי כן ורחמיו על כל מעשיו, שאף שהעונש הוא גם כן לטובתו, כדי לצרפו ולזכותו לחיי עולם הבא. אף על פי כן הוא מרחם עליו, ונוטל ממנו היסורים והעונש, ומוחל לו ומודה ועוזב ירוחם".

צדיקים מקבלים את היסורים בשמחה

ה. לאור האמור נשוב למה שכתב האור החיים [שמות כח, א; לעיל אות ד] בחתימת דבריו כי "המשכיל" מקבל את היסורים בשמחה. והיינו, שהצדיקים משכילים להכיר בערך ומעלת היסורים, ולכן הם שמחים בהם.

ענין זה מבואר גם בספרו ראשון לציון על שיר השירים, בביאור הכתוב (א, טז) "הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה", וזה לשונו: "פירוש, לא מבעיא כאשר תייסר העושה רע, שידע כי כן משפטו יצא מלפני המלך ויקבל, אלא אַף עַרְשֵׂנוּ שהיא רַעֲנָנָה, שהם הצדיקים שאתה מייסרם בייסורים על לא חמס, או בעוון הדור או להרבות שכרם, והם רואים עצמם ישרים, ויסורים באים עליהם. אף על פי כן אַף נָעִים, ינעמו מעשיו יתברך להם, ויקבלו אותם בשמחה".

על פי יסודות הדברים שנתבארו, פירש האור החיים הקדוש בספרו חפץ השם, את מאמר חז"ל (ברכות ס, ב) "חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה". דהיינו: "כיון דפורע חובו, ישמח על היסורים. והוא על דרך דאיתא במסכת עבודה זרה (ב, א)  עכו"ם אע"ג דמיצר שמח הוא דפרע חובו [שאע"פ שעכשיו מיצר הגוי כשתובע ממנו חובו, לאחר זמן הוא שמח במה שנפטר מהחוב. ומשום כך אסור לתבוע ממנו חובו ביום אידם]. אי נמי, על דרך ההוא עובדא דרבי עקיבא (ברכות שם) דכל היסורים היו לטובתו,  ואם כן יקבלם בשמחה כי אפשר שהכל לטובתו. אי נמי, והוא מדרכי האהבה השלמה בהאדון ב"ה, שישמח ויאמר די לי שנעשה רצונו יתברך בי, וקיים בי האדון מאמרו, ונתרצה ברוך הוא בהיות הדבר כן".

הגאולה השלימה – בזכות הצרות והיסורים

ו. ואף הגאולה השלימה תהיה בזכות הצרות והיסורים של כלל ישראל, שהם מזבח הכפרה והתיקון לגלות, כמבואר בהרחבה בדברי האור החיים הקדוש בפרשיות התורה, נציין לדבריו ונביאם בקיצור לשון:

• בפרשת צו – ביאר האור החיים הקדוש "בדרך הרמז" את הפסוק (ויקרא ו, ב) האמור בפרשת קרבן העולה: "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ", שעניינו ב' הזכויות: עם ישראל הינם "בני תורה" שלא ככל אומות העולם, וייסורי הגלות, שבזכותם תבוא הגאולה העתידה: "ואמר הִיא הָעֹלָה כבר, דכתיב (שיר השירים ג, ו) מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר וגו'. עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ. הם ב' פרטים שאנו בהם – האחד, שאנו בני תורה מה שאין בכל האומות. והשני, שאנו מיוסרים בגלות ויסורים ודלות. כנגד התורה אמר עַל מוֹקְדָה, שנמשלה התורה לאש (תענית ז, א)[4]. וכנגד הגלות וענפיו אמר עַל הַמִּזְבֵּחַ, כי היסורים מתייחס להם שם מזבח להיותם כפרה, וכן הוא בלשון חכמים (ברכות ה, ב). והודיע הכתוב כי באמצעות ב' דברים תהיה עלייתנו מיועדת בהפלגות המעולות משונות לשבח שבחים, אשר לא היה ולא יהיה. וביאר עד מתי יהיו ישראל בגדר ב' דברים אלו, כָּל הַלַּיְלָה, שהוא זמן הגלות הנמשל ללילה (סנהדרין צד, א), שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה (ישעיה כא, יא), וכן בפסוק (רות ג, יג) לִינִי הַלַּיְלָה, דרשו ז"ל (זוהר חדש רות) על הגלות. עַד הַבֹּקֶר, שהוא זמן שיריק עלינו כבודו ואתא בוקר".

וסיים: "ואומרו וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ, יודיע הכתוב כי באור בוקר תעשן אף ה' ואש מפיו תאכל על אשר עינונו בני עוולה ויסרונו ביסורי נקמה, ובפרט בני המערב הפנימי, אין לך כוס מר שלא הטעימו תמיד. והוא אומרו אש המזבח, שרמזנו בו בחינת היסורים מהאומות, ולא ריחם לבם לאשר הכה ה' זה ימים והשפיל גאון יעקב".

• בפרשת בהר – ביאר האור החיים הקדוש את פרשת גאולת שדה אחוזה (ויקרא כה, כו-כח), הרומזת על "סוד הגלות" שבו מתייסרים ישראל, וכתב בתוך דבריו: "אמרו ז"ל (דברים רבה ב, כג) כי היסורים והגלות הם תיקון האומה להכשירה, והוא מה שרמז והשיגה ידו, על דרך אומרו (דברים ב, טו) יד ה' היתה בם, שהיא מדת הגבורה, החובטת באומה בגלות המר, ובאמצעות זה ישיג למצוא כדי גאולת הבית. וכמו כן יעשה אדון העולם כשיתקרב זמן הגאולה, והוא מאמרם ז"ל (סנהדרין צח, ב) שיהיו חבלי משיח [דהיינו יסורים קשים ומרים] – ובזה ושב לאחוזתו, פירוש חוזר אל הקב"ה [ראה שם כל דבריו הנפלאים]".
• בפרשת בהר – פירש האור החיים הקדוש כי פרשת גאולת העבדים ביובל (ויקרא, כה, לט-מא), רומזת על "סוד הגלות" שבו מתייסרים ישראל, ועל ידי זה מתבררים ניצוצות של הקדושה מבין הארצות, שבהם הם נמצאים בגלותם: "ואומרו עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל, הוא גבול הגאולה כידוע, יַעֲבֹד עִמָּךְ. ומודיע ה' כי סוף סוף יצא מעמו, דכתיב וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו, פירוש הניצוצים המתבררים באמצעות היותם עמו, והוא סוד הגלות. שאם לא כן, למה לא ייסרם ה' בשבט מוסר שם בארצם ובנחלתם. אלא אחד מהטעמים הוא, כדי שיבררו הניצוצות של הקדושה מבין הארצות. כי כל מקום ומקום שימצאון שם ישראל באמצעות היסורים והתורה והמצות הניצוצות מתבררים מעצמם"[5].

ועל ידי זה תבוא הגאולה השלימה, בקרוב. אמן.

[1] מו"ר הגרש"ז ברוידא זצ"ל (שם דרך, שמות, פרשת בא, חלק הביאורים אות לא) הביא את דברי רבי ישראל מסלאנט זצ"ל, שביאר על פי דברי הגמרא (ברכות ה, ב) "אדם רואה שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו", את מאמר חז"ל (ערכין טז, ב) "עד היכן תכלית יסורין, רבא אמר אפילו פשט ידו לכיס ליטול שלוש ועלו בידו שתים", ופירש רש"י שם: "דאיכא טירחא למהדר ולמישקל שלישית" – שהכוונה שכל יסורים שבאים על האדם, לא באים עליו בחינם וללא משפט, וכנראה היתה עליו תביעה שבעבורה נגרמו לו היסורים. ועל זה לימדונו עד היכן תכלית יסורים – מה נחשב ליסורים. כדי שלא יחשוב האדם, שרק אם באו עליו יסורים כיסורי איוב רחמנא ליצלן, עליו לפשפש במעשיו. אלא כל עוגמת נפש ולו הקלה ביותר, צריכה כבר לעורר את האדם לחקור אחר מעשיו, ולבדוק מדוע באו עליו יסורים אלו.

[2] ראה בפרשת נצבים מאמר דרכי התשובה ומעלותיה [אות א] במה שנתבארה מעלת היסורים המביאים לידי תשובה.

[3] עניינים אלו של "בירור ניצוצות הקדושה", נתבארו בהרחבה לקמן בפרשת שמות מאמר בירור ניצוצות הקדושה (א) – תכלית גלות מצרים וכל הגלויות; בפרשת בא מאמר בירור ניצוצות הקדושה (ב) – באמצעות עסק התורה, ובפרשת בהעלתך מאמר בירורי ניצוצות הקדושה (ג) – תכלית המסעות במדבר, הגלות ונשמות הגֵרים.

[4] כדברי הגמרא: "אמר רבה בר בר חנה, למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר (ירמיה כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה', לומר לך מה אש אינו דולק יחידי, אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי".

[5] להשלמת היריעה בענין הגאולה הבאה על ידי יסורים, ראה בפרשת ראה מאמר ביאת המשיח והגאולה האחרונה.