א. מי יבנה את בית המקדש השלישי. הבא נעיין במדרשי חז"ל:
מדרש תנחומא, פרשת כי תשא, פרשה יג
אמר הקב"ה, בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו בחומה, ולעתיד אני אבנה את בית המקדש ותהיה מוקפת בחומת אש, שנאמר (זכריה ב, ט) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש.
ילקוט שמעוני, רמז שמה
כי תצא אש, מעצמה, שלם ישלם המבעיר את הבערה. אמר הקב"ה, אני הצתי אש בציון, שנאמר ויצא אש בציון, ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב לה ולכבוד אהיה בתוכה.
רבנו בחיי, כד הקמח, פסח ב', עמ' שיט
אמרו במדרש (פסיקתא רבתי) בית ראשון ובית שני שנעשו על ידי בשר ודם, והם שלמה וכורש, לפי שסופן ליחרב נקראו על שמו של בשר ודם, שנאמר (דבהי"א יא, ה) ציון היא עיר דוד, וכתיב (ישעיה כט, א) קרית חנה דוד. אבל הבית השלישי שעתיד להיות הבנין בנין שמים ועתיד להתקיים לעולם, לכך נקראת על שמו של הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם, שנאמר (ישעיה ס, יד) וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל.
דא עקא, האמנם מתאימים הדברים עם האמור להלן:
ויקרא רבה, ט, י
ושובבתיך וששאתיך והעלתיך מירכתי צפון (יחזקאל לט, ב). מלך המשיח שנתון בצפון יבוא ויבנה בית המקדש הנתון בדרום.
תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א הלכה יא
כשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון ויבואו ויבנו בית המקדש שהוא נתון בדרום.
ואף הרמב"ם קבע להלכה ב"ידו החזקה":
רמב"ם, הלכות מלכים, פרק יא הלכה א
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל.
כיצד איפוא, ועל ידי מי, יבנה בית המקדש השלישי. הניתן להעלות את כל המדרשים הנ"ל בקנה אחד, וצ"ע.
ב. מאז ומעולם מנקרת בראשם של רבים השאלה המטרידה:
מבי"ט, בית אלקים, שער התפילה פרק יז
צריכים אנו לבאר ענין תפילת ביאת הגואל שאנו מתפללים אותה מזמן החורבן ערב ובוקר וצהרים, ברכת גואל ישראל, ומהר לגואלנו, תשכון בתוך ירושלים עירך, את צמח דוד עבדך, ואין אנחנו נענים בהיות תפילה זו נאמרת בכל יום ג' פעמים מפי כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ואי אפשר שלא שתהיה נאמרת בכוונה בקהל מן הקהילות ומפי צדיקים וישרים, וכן מה שאמרו חז"ל (תענית ל, ב) כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בנחמתה, כדכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, כמה וכמה צדיקים וחסידים התאבלו ולא זכו לראות עדיין בנחמתה.
קדמונים וצדיקים יותר מדורותינו התפללו לבנין ירושלים, ולא נענו, מדוע שדווקא תפילותינו ייענו, וצ"ע
• • •
ג. לביאור הדברים, הבה נעמיק ונתבונן במהותה של ירושלים, עיר הקודש והמקדש:
מסכת תענית ה, א
אמר ליה רב נחמן לר' יצחק, מאי דכתיב בקרבך קדוש ולא אבא בעיר, משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר, אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן אין הקב"ה נכנס בירושלים של מעלה עד שתבנה ירושלים של מטה. אמר ליה ומי איכא ירושלים של מעלה, אמר ליה אין, דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.
רשב"א, חידושי אגדות, מסכת תענית
יש בזה סוד. ודע שירושלים וציון ובית המקדש של מטה לעניינים דקים מאוד הם ציורים, גם כל ארץ ישראל, ועל כן נקראת הארץ ארצות החיים (תהלים קטז) ונחלת השם יתברך… וכלי המקדש ציורים לעניינים דקים רוחניים, והוא אומרו (שמות כה, מ) וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר.
רבנו בחיי, כד הקמח, ערך ראש השנה א'
פירוש פלס בעל כף אחד, ומאזנים בעל שתי כפות, כי כן המילה הזאת מורה חשבון שנים, כמילת צהרים, מצרים, כי יש אחרת קדמונית, וירושלים, של מעלה ושל מטה, וכן נקראו האיברים שבגוף שהם שנים שנים כלשון הזה.
רש"י בראשית כח, יז
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים. מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה. ומדרשו שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה.
ביארו חז"ל שבעולמות העליונים הרוחניים קיימת "ירושלים של מעלה", ודבר זה נרמז בלשון הכתוב "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". כלומר, יש חיבור בין עיר הקודש ירושלים של מטה לירושלים של מעלה. ואף השם "ירושלים", מורה על כפילות, ככל המלים בלשון הקודש המסתיימות ב- "ים", כגון מאזנים, עינים רגלים ידים, כי יש ירושלים של מעלה ושל מטה.
נמצא כי לעיר הקודש ירושלים ולבית המקדש של מטה יש "מקבילים" למעלה, בשמים.
ד. לאור התובנה כי בית המקדש וירושלים "של מטה" הם בבואה של ירושלים ובית המקדש "של מעלה", נוסיף ונתעמק מי באמת החריב את בית המקדש.
נפש החיים, שער א, פרק ג-ד
כי האדם במעשיו ודיבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים ומוסיף בהם קדושה ואור, כמו שכתוב (ישעיה נא, טז) ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ, וכמאמרם ז"ל (ברכות סד, א) אל תקרא בניך אלא בוניך, כי המה המסדרים עולמות העליונים, כבונה המסדר בניינו ונותנים בהם רוב כוח. ובהיפוך ח"ו, על ידי מעשיו או דיבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים, הוא מהרס ר"ל כמה כוחות, ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור, כמו שנאמר (ישעיה מט, יז) מהרסיך ומחריביך ממך יצאו, או מחשיך או מקטין אורם וקדושתן ח"ו, ומוסיף כח לעומת זה, במדורות הטומאה ר"ל…
ובאמת כי האיש החכם ויבן את זאת לאמתו, לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה, בשומו על לבו על מעשיו אשר לא טובים ח"ו, עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל ח"ו, הרבה יותר ממה שהחריב נבוכדנצר וטיטוס. כי הלוא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול כלל למעלה, כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים שיהיו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם. רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה, את מקדש ה' טמאו כביכול המקדש העליון, ועל ידי כך היה להם כח לנבוכדנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון נגד מקדש של מעלה, כמו שאמרו רז"ל (איכה רבתי א, מג) קמחא טחינא טחינת [קמח טחון טחנת]. הרי כי עוונותינו החריבו נוה מעלה, עולמות עליונים וקדושים, והמה החריבו רק נוה מטה.
נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול כלל למעלה, כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים שיהיו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם, אלא בחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה, ועל ידי זה היה כח לנבוכדנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון נגד מקדש של מעלה.
ה. עתה ננסה להגדיר מה מחייבת אותנו הבנת המושג "ירושלים של מעלה".
להרחבת מרכזיותם של ירושלים ובית המקדש כמרכז כל הבריאה, נעיין בדברי חז"ל:
משנה מסכת יומא פרק ה
(ב) מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן, אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת, גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן:
יומא נד, ב
שתיה היתה נקראת, תנא שממנה הושתת העולם. תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם, דתניא רבי אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא… וחכמים אומרים מציון נברא, שנאמר מזמור לאסף א-ל אלקים ה', ואומר מציון מכלל יופי, ממנו מוכלל יפיו של עולם.
מדרש תנחומא, פרשת קדושים פרשה י, סימן ו
עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי (קהלת ב, ה). וכי כל בני אדם היכן נוטעין כל מה שמבקשין. כל מה שיטע אדם, בארץ הוא נוטע, בין פלפלין בין כל דבר, אם יטע אדם הן עושין, שאין אדם יודע מקום כל נטיעה ונטיעה היכן הוא נוטע. אבל שלמה שהיה חכם, נטע כל מיני אילנות, שנאמר, עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי. מהו עץ כל פרי, אוכל. אמר רבי ינאי, אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ. וכיצד היה נוטען. אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם למה, מציון מכלל יופי אלקים הופיע (תהלים נ, ב), מציון נשתכלל כל העולם כולו, כדתנינן, למה נקראת שמה אבן שתיה, שממנה הושתת העולם. והיה שלמה יודע איזה הוא הגיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין ומיד היו עושין פירות. שכן הוא אומר, נטעתי בהם עץ כל פרי.
דבר אחר, נטעתי בהם עץ כל פרי. כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, שנאמר, יושבי על טבור הארץ (יחזקאל לח, יב). וממנה משתיתו של עולם יוצא, שנאמר, מזמור לאסף, א-ל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו (תהלים נ, א). מנין, מציון מכלל יופי אלקים הופיע (שם פסוק ב). ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן שתיה לפני הארון, שממנה נשתת העולם. ושלמה שהיה חכם, עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות ועשה פירות. לפיכך הוא אומר, עשיתי לי גנות ופרדסים.
הנקודה הראשונה שממנה התחילה בריאת העולם ועליה מושתתת כל הבריאה, היא ציון – ירושלים. ומכח סוד זה שהיה ידוע לשלמה המלך, נטע בירושלים כל מיני עצי פרי וירקות, כי היו ידועים לו ה"גידים", דהיינו השורשים, היוצאים מירושלים לכל העולם כולו, ועליהם נטע שלמה את הפירות והירקות, וכך יכל לגדל בחצרו גנות ופרדסים ובהם זנים מיוחדים הגדלים בדרך כלל במקומות אחרים בעולם.
להשלמת היריעה, נתבונן בדברי הרמב"ן, המשרטט את נקודת המרכז, מלמטה למעלה:
דרשת הרמב"ן לראש השנה, כתבי הרמב"ן ח"א, עמ' רנב
הדר העולם ארץ ישראל, הדר ארץ ישראל ירושלים, הדר ירושלים בית המקדש, הדר בית המקדש בית קדשי הקדשים, הדר בית קדשי הקדשים מקום הכרובים ששם השכינה שורה.
נמצאנו למדים כי ירושלים היא מרכז כל העולם כולו.
ויסוד זה, שורשו במבואר לעיל שלירושלים של מטה יש מקבילה עליונה למעלה, ונמצא שכל גילוי הבריאה למטה ששורשו בירושלים של מטה מתחיל ונמשך מירושלים של מעלה.
ו. לאור האמור, מיושבים כל מדרשי חז"ל המודיעים מחד גיסא כי בית המקדש השלישי יבנה בשמים, ומאידך, כי יבנה בידי אדם, כפי שביאר הערוך לנר בדבריו הבהירים:
ערוך לנר, מסכת סוכה, מא, א ברש"י ד"ה אי נמי
מקדש העתיד שאנו מצפים בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך. אף שגם התוספות והריטב"א הסכימו לזה, לענ"ד דוחק הוא לפרש הגמרא כן, מדקאמר מהרה יבנה בית המקדש, ולפי דברי רש"י הוי ליה למימר מהרה יגלה ביהמ"ק. וכן לקמן (סוכה נב, א) דקאמרה מאן בננהו ד' חרשים, ומני משיח בן דוד ומשיח בן יוסף בהדייהו, ופירש"י משיחים שניהם אומנים לביהמ"ק, ואם כבר בנוי ומשוכלל ירד למטה מאי אומנות שייך בזה. וכן מה שנאמר במשנה (תמיד פ"ז) ומה שאנו מתפללים בכל תפילותינו יהי רצון שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו, יהיו תפילות שוא כיון שכבר נבנה הוא והיה לנו להתפלל שיגלה ביהמ"ק במהרה.
ולכן היה נראה לענ"ד, דודאי ביהמ"ק לעתיד לבוא יבנה בנין ממש בידי אדם, ומה שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא ביהמ"ק רוחני שיבוא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי, כנשמה בתוך גוף. וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים. וכן נראה במכילתא דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ה', שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה, ועל זה קאמר מקדש ה' כוננו ידיך, שלעתיד לבוא כשימלוך ד' לעולם ועד לעיני כל באי עולם ישכון למטה תוך המקדש שיבנה.
למדנו מדבריו, שאמנם הגלויות שיתקבצו ובראשם מלך המשיח יבנו את בית המקדש של מטה. אך לא יהיה לו קיום אלא אם כן יבנה תחילה בית המקדש של מעלה.
ונתיישבו דברי חז"ל כמין חומר, ו"אלו ואלו דברי אלקים חיים". כי בוודאי לעתיד לבוא יבנה ביהמ"ק בנין ממש בידי אדם, על ידי מלך המשיח שיקבץ את הגלויות ויבנה עמהם בפועל את בית המקש של מטה. אך כפי שנתבאר לעיל, כשם שחורבנו של בית המקדש של מטה היה תוצאה ישירה מחורבנו למעלה בגלל החטאים והמעשים הרעים – כך גם בניינו לעתיד לבוא יהיה לאחר שיבנה בית המקדש של מעלה על ידי שנחזור בתשובה ונעשה מעשים טובים. ועל כך נאמר במדרש "מקדש ה' כוננו ידיך", שביהמ"ק הרוחני יבוא לתוך ביהמ"ק הנבנה הגשמי "כנשמה בתוך גוף", וכפי שבמשכן ובבית המקדש "ירדה האש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים".
וצדקו דברי חז"ל שהגלויות שיתקבצו ובראשם מלך המשיח יבנו את בית המקדש וירושלים של מטה, אך לא יהיה לו קיום אלא אם כן יבנה תחילה בית המקדש וירושלים של מעלה, וכדברי חז"ל שבית המקדש ירד מהשמים – דהיינו קיומו הרוחני שבזכותו לא יחרב בית המקדש השלישי לעולמים.
ז. ממוצא הדברים שהבנין האמיתי של בית המקדש הוא על ידי בניית בית המקדש של מעלה, יבואר כיצד יתכן המצב שקדמונים וצדיקים יותר מדורותינו התפללו לבנין ירושלים, ולא נענו, אך דווקא תפילותינו ייענו.
מבי"ט, בית אלקים, שער התפילה פרק יז
כי להיות הענין [הגאולה] גדול ערך, צריך ריבוי תפילות דור אחר דור כדי שתקובל תפילת הגאולה, ובהיות נשלמות תפילות הצריכות והידועות לו ית', אז בדור ההוא תקובל תפילתם, גם כי בזמנים הקודמים לא היתה מקובלת. ובעת שנשלם סכום התפילות הצריכות תקובל התפילה, לא בשביל תפילה זו בלבד, כי אם בהצטרף אותה עם התפילות הקודמות באופן שכל התפילות הקודמות הן מועילות גם כן. וכשתתקבל תפילה זו לדור אחרון כשתצטרף עם הקודמות, הרי הוא כאילו נתקבלה תפילת הראשונים, כיון שהיתה סעד לקבלת תפילה זו.
מהר"ש מניקלשבורג, דברי שמואל, פרשת בחוקותי עמ' קלב
בונה ירושלים – הנה כל מה שמתקן האדם, הוא גורם תמיד בנין ירושלים של מעלה, וכמו בבנין בית, ישים אבן על אבן עד שיגמור הבנין… ומשום זה אנו אומרים בתפילה בונה ירושלים בלשון הווה, כי באמת בכל יום ויום נבנה לאט לאט.
מאחר והבנין האמיתי של בית המקדש הוא על ידי בניית בית המקדש של מעלה, כמבואר לעיל, מובן מדוע קדמונים וצדיקים יותר מדורותינו התפללו לבנין ירושלים, ולא נענו, אך דווקא תפילותינו ייענו. משום שבנין בית המקדש ונחמת ציון וירושלים למטה יהיה רק כאשר יושלם בנין בית המקדש של מעלה בזכות מעשינו ותפילותינו. ואם כן ודאי שתפילותיהם ומעשיהם של כל צדיקי וגדולי הדורות שקדמו לנו פעלו את פעולתם לבנות חלקים מבית המקדש העליון, אלא שכל עוד לא נשלמה בנייתו לא יתגלה כבודו בתחתונים, ומי יודע ואולי דווקא תפילותינו ומעשינו הם אלו שיצטרפו להשלים את החסר בבנין בית המקדש של מעלה. ורמז לדבר בנוסח הברכה בלשון הווה "בונה ירושלים", שבכל יום ויום נבנה בית המקדש למעלה לאט לאט.
ח. את תמצית הדברים נזכור בסייעתא דשמיא יום יום בתפילתנו:
סידור תפילה שער הרחמים עם פירוש מגיד צדק
ולירושלים, אמר ולירושלים בוא"ו הנוסף, לרמוז על ירושלים של מעלה, כמו שדרשו חז"ל, בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה, וזה מה שאומרים ולירושלים.
ובאופן מיוחד, בימי התעניות על חורבן בית מקדשינו, ושממון ירושלים, נתבונן:
רש"ר הירש, במעגלי השנה, חלק ב, עמ' עד
עשירי בטבת הוא הראשון לארבע הצומות שנועדו להנציח בקרב עם ישראל את השואה הכפולה של חורבן ארץ ישראל… בתענית אתה שרוי בימי הזכרון הללו של חורבן ציון וירושלים, והצום מפנה את מבטך קדימה. הוא בא להזכירך כי לא לנצח נפלו ציון וירושלים, וללמדך לדעת, כי רק בידך הדבר ש"צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה" (זכריה ח, יט). הצום בא להזכירך כי אין לך אלא לרצות באמת ובתמים – וירושלים קום תקום… גורלך – הגלות. תפקידך – התשובה…
ובזכות ההשתוקקות לבנין ירושלים והמקדש והזכות לחונן את אבניה ואת עפרה, נזכה לראות בבניינה ובתפארתה:
ספר הכוזרי, סיום
גם מי שמעורר בלב בני האדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק, והוא מקרב עת בוא תקוותינו, כמו שנאמר (תהלים קב, יד-טו) אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו. זאת אומרת, ירושלים לאט תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית התשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה.
