כהן המקדש על יי"ש בשבת בבוקר האם יכול לישא כפיו

מתוך ספר רץ כצבי

כהן המקדש על יי"ש בשבת בבוקר האם יכול לישא כפיו

בבית כנסת אחד נהגו חלק מהמתפללים לקדש על יי"ש לאחר קריאת התורה לפני תפילת מוסף. ומעשה שהיה בחג השבועות שחל בשבת שיש בו נשיאת כפיים בחו"ל בגלל הרגל, ונשאלה השאלה האם רשאי כהן שקידש על יי"ש לישא את כפיו. הנידון בשאלה זו מורכב מכמה פרטים, כפי שיבואר להלן.

בהלכות נשיאת כפיים, כתב המחבר בשו"ע (או"ח סימן קכח סע' לח) וז"ל: "שתה רביעית יין בבת אחת לא ישא את כפיו, שתאו בשני פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר". ובמג"א (ס"ק נה) הביא: "כתב רי"ו, שיכור נראה לי דוקא שהגיע לשכרותו של לוט לא ישא כפיו ע"כ. והרב ב"י חלק עליו עי"ש. ולי נראה דדברי רי"ו ברורים ונכונים, דהרי בגמרא ילפינן מברך מנזיר דאסור ביין, וא"כ שאר משקין מותרין כמו בנזיר, וגם הרמב"ם כתב: ו' דברים מונעים נשיאת כפיים וכו' היין וכו' שתה רביעית יין וכו'. דאף בעבודה ליכא בשאר משקים מיתה כמ"ש הרמב"ם, וא"כ בנשיאת כפיים ליכא איסורא כלל בשאר משקין".

לעומת זאת כתב הט"ז (שם ס"ק לה) "וע"כ נראה ברור שאם שתה שאר דבר המשכר, אף ע"ג דלגבי עבודה אינו חייב מיתה כמ"כ הרמב"ם בפ"א דמקדש, שאין חייב מיתה אלא דוקא ביין, אבל בשאר מידי דמשכר כגון דבילה, הרי זה לוקה ועבודתו כשרה. מכל מקום גבי נשיאת כפיים ודאי אסור, כיון דעכ"פ יש איסור בעבודה מן התורה. וכ"ש שכור מן שכר או מי דבש, שאסור לדוכן, וכיון שאין בזה שיעור מפורש כמו שיש ביין, אסור לכהן לשתות כלל מידי דמשכר קודם נשיאת כפיים", עכ"ל הט"ז.

הרי שנחלקו המג"א והט"ז, האם מותר לישא כפיים אחרי שתיית יי"ש: לדעת המג"א מותר משום שהאיסור הוא דוקא בשכרות מיין, ולכן אם שתה יי"ש אין לחשוש לדין שכרות ורשאי לשאת כפיים. ואילו הט"ז סובר שהשותה יי"ש לפני נשיאת כפיים אפילו בשתיה כלשהי עובר על איסור, ובזה חמור יותר יי"ש מיין שאיסור נשיא כפיים הוא לאחר שתיית שיעור רביעית דוקא.

אמנם בדין נשיאת כפיים אחרי שתיית יין בזמנינו מצינו בביאור הלכה (סימן רפו, ד"ה אכילת פירות) שכתב: "ואפילו בכהן שצריך לישא כפיו במוסף ג"כ מותר לשתות רביעית יין שלנו דבודאי יש בו גם כן מים". כלומר, אין חשש לדין שכרות אם עשה קידוש על יין לפני תפילת מוסף מכיון שהיין מעורב במים.

ב.

לגבי דין ברכה אחרונה כתב המחבר בשו"ע (או"ח סימן קצ סע' ג) "שיעור שתיית יין להתחייב בברכה אחרונה, יש ספק אם די בכזית או ברביעית".

וכתב המג"א (ס"ק ד) "שתיית יין, וה"ה בשאר משקין יש ספק". וממשיך המג"א: "ויש רוצין לומר דעל יין שרף מברך בפחות מכזית דבפורתא מייתבא דעתיה, ולי נראה דבעינן כשיעור, דהא בוודאי יש יינות חזקים ומאכלים טובים כגון מרקחת דבפורתא מיתבא דעתיה, ואפ"ה בעינן כשיעור דלא חילקו חכמים בשיעוריה".

ברם הט"ז סובר שיש חילוק בדין זה בין יין ליי"ש, והוא מוכיח זאת כדלהלן:

כתב המחבר (או"ח סימן רי סע' א) "והשותה פחות מרביעית, בין מיין בין משאר משקים, מברך תחילה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל", וכתב הט"ז (ס"ק א) על דבריו: "נ"ל, דיין שרף שבמדינתנו אינו בכלל זה, דבזה אי אפשר לשתות רביעית הלוג שהוא ביצה ומחצה, וא"כ אזלינן בתר שיעור השתיה לרוב בני אדם בזה. וראיה לזה מדאיתא ברבינו יונה מביאו הב"י לענין בריה דיש חילוק דאם הוא דבר שדרך לאוכלו עם הגרעין חשבינן עם הגרעין כזית וכו', ה"נ ניזול בתר דרך העולם", עכ"ל. ומבואר בדבריו שיש חילוק בין יין ששיעורו ברביעית, לעומת יי"ש ששיעורו בפחות מרביעית, כי כך דרך העולם לשתותו בפחות מרביעית.

לפנינו מחלוקת נוספת בין המג"א והט"ז לגבי ברכה אחרונה על יי"ש: המג"א סובר שהשיעור הוא כמו ביין (ספק האם די בכזית או ברביעית כלשון המחבר). והט"ז סובר שמכיון שאי אפשר לשתות רביעית מיי"ש, אם כן בעל כרחנו השיעור לגבי ברכה אחרונה, הוא כפי שדרך בני אדם הוא לשתות ממנו, ומכיון שאין אפשרות לשתות ממנו רביעית או כזית, לכן השיעור הוא קטן בהרבה.

ג.

בדין קידוש בש"ק בבוקר כתב המחבר בשו"ע (או"ח סימן ערב סע' ט) וז"ל: "במקום שאין יין מצוי, י"א שמקדשים על שכר ושאר משקים חוץ מן המים, וי"א שאין מקדשים, ולהרא"ש בלילה לא יקדש על השכר וכו' ובבוקר יותר טוב לקדש על השכר".

ובמג"א (ס"ק ו) כתב וז"ל: "שמקדשים על השכר, דוקא במקום דהוי חמר מדינה וכו'. ונ"ל דאין מקדשים על יי"ש אלא א"כ במדינות שרוב שתיית ההמון היא יי"ש בכל יום וכו' ועי' סימן ער"א סעיף י"ג".

וביארו הלבושי שרד ומחצית השקל שכוונת המג"א במה שרמז לסימן רע"א סי"ג, היינו לדין המובא שם שצריך לשתות רוב רביעית בלא הפסק בקידוש. וא"כ מובן, שביי"ש אי אפשר לקדש כלל, מכיון שאין הדרך לשתות כל כך הרבה יי"ש בלא הפסק.

ובמשנה ברורה (ס"ק ל) פסק: "על שכר, ואם חביב לו יין שרוף יכול לקדש עליו ביום לכתחלה במדינתנו שהוא חמר מדינה, אך שיזהר ליקח כוס מחזיק רביעית ולשתות ממנו מלא לוגמיו שהוא רוב רביעית. ובדיעבד או בשעת הדחק שאין יכול לשתות כמלא לוגמיו ואין לו יין ושאר משקין אפילו שתיית כל המסובין מצטרפין למלא לוגמיו וכדלעיל סימן רע"א סי"ד". [וכך גם פסק המשנ"ב בסימן רפ"ט (ס"ק ח) על דברי המחבר בשו"ע (סע' ב) "במקום שאין יין מצוי הוי שכר ושאר משקין חוץ מן המים חמר מדינה ומקדשין עליו", וז"ל: "משמע דבמקום שהוא מצוי אין לקדש על השכר ושאר משקין ועיין לעיל בסי' רע"ב סקכ"ט במ"ב מה שכתבנו שם דנוהגין להקל בזה בשחרית במדינותינו ומ"מ מצוה מן המובחר על היין הוא ולענין יי"ש ע"ש בד"ה על שכר"].

אמנם באשל אברהם (סימן ער"ב) כתב: "יש ללמוד זכות על העושים קידוש על יין שרף בכלי קטן מכפי מה שכתב בצל"ח ז"ל סוף פסחים, כי כמ"ש הט"ז ז"ל שברכה אחרונה דיי"ש היא גם על שיעור קטן, מצד שמעט ממנו נרגש הרבה. ואולי כן י"ל בזה לגבי שיעור קידוש היום וכו'. ומ"מ טוב ונכון ודאי לברך על כשיעור כמ"ש בצל"ח ז"ל שם, ורבים מצטרפים בשתייתן כמ"ש בשו"ע, ולזה גם שקשה לשתות יי"ש כשיעור הנ"ל, מ"מ יוכל לצרף שתיות מכמה אנשים בזה, כי לא נתפרש קולא הנ"ל".

ומבואר בדברי הגאון מבוטשאטש, שמכיון שהמג"א שולל את עשיית הקידוש על יי"ש בגלל הדין שצריך שתיית רוב רביעית ללא הפסק, א"כ לשיטת הט"ז [המובא לעיל אות ב] שסובר לגבי ברכה אחרונה שמכיון שדרך בני אדם לשתות רק מעט, לכן חייבים בברכה אחרונה גם במעט ואין דין דבעי רביעית כמו בשאר משקים – ואם כן לפי זה אפשר גם לקדש על מעט יי"ש, מכיון שכך דרך שתיית האנשים, ואין צריך דוקא רביעית.

וכן הביא בשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן קעה) וז"ל: "העיד לפני תלמיד חכם זקן שהיה בעצמו במעמד בפני הגה"ק אבד"ק ראפשיטץ זצ"ל שצוה לתלמידיו לקדש ביום על יי"ש על צלוחית קטן כדרך שתייתו, ואין צריך שיעור כוס, והגם שהיה לפניו יין על השולחן, אמר שמכבדהו ביי"ש, כדי להורות הלכה לתלמידים. וכן הועד לפני בשם הגאון החסיד אבד"ק קאמינקא זצ"ל שנהג כן תמיד, והיינו על פי דברי הט"ז סימן ק"צ ומשום שכך דרך שתייתו ושביעת רצונו וכו' וכיון דשתיית יי"ש נתפשט מאד והוי חמר מדינה לשתות כמעט בפני כל סעודה צלוחית קטן, וקשה לשתות יותר מפני חריפותו, לכן שיעורו גם לענין קידוש בכך. וכן הועד לפני בשם הרה"ק מלובלין זצ"ל". ומסיים המהרש"ם: "וכדאי הם לסמוך עליהם בקידוש היום, ודוקא ביין ושכר בעינן שיעור כוס עכ"ל המהרש"ם.

וכן הביא בארחות חיים להרה"ק מספינקא (סימן ערב ס"ק ו) וז"ל: "ושמעתי מכ"ק אדמו"ח שליט"א אשר ראה בעיניו שהגאון הקדוש מהר"ח הלברשטאם מסאנץ נהג לקדש בשחרית על יי"ש ולא שתה מהכוס רק מעט מזעיר, וכן הוא נוהג אחריו", עכ"ד. וכן הביא בספר פסקי תשובה (סימן ש בהג"ה) "שמרן הקדוש זצוקללה"ה מקוצק היה מקדש ביום על כוס קטן של יי"ש".

אכן בספר דרכי חיים ושלום (אות תנ) מביא שהרה"ק ממונקאטש חלק על מנהג הצדיקים הנ"ל וטען שבמקום שהיין שכיח אין לעשות קידוש על יי"ש, "ואין להביא ראיה מהצדיקים בפולין וגליציה שהיו מקדשים בבוקר על יי"ש, כי שם אין שכיח יין ונקרא היי"ש חמר מדינה". וב"קצה המטה" על המטה אפרים (סימן תרכה ס"ק צט) מסכם את הענין: "להרים ראש על הנוהגין להקל בזה (ולעשות קידוש על יי"ש) שטעו, ח"ו לומר כן, אחרי שנראה שעשו כן גדולי עולם זצ"ל, והנח להם לישראל".

== ד. ==

לאור כל האמור לעיל, תורת העולה לנידון השאלה שפתחנו בה:

הנוהגים לעשות קידוש על יי"ש כדרך ששותים, והיינו פחות מרביעית בצלוחית קטנה, סומכים על הט"ז שפוסק שביי"ש אין צריך שיעור. וכיון שהם סומכים על הט"ז הרי כבר התבאר לעיל שלדעת הט"ז כהן ששתה אפילו מעט יי"ש כבר לא יכול לישא כפיו. ואם כן ממה נפשך, אם עושים קידוש כיון שסומכים על דעת הט"ז, לפי זה אי אפשר אחרי הקידוש הזה לישא כפיים.

ומאידך גיסא, לפי המג"א שסובר שאין בעיה של נשיאת כפיים אחרי שתיית יי"ש, ולכאורה היה מקום לומר לפי דעתו שאפשר לקדש על יי"ש לפני תפילת מוסף ואין בעיה של נשיאת כפיים, אולם לדעת המג"א הרי צריכים לשתות רביעית יי"ש מלאה לקידוש, וללא רביעית אין יוצאים ידי חובת קידוש, וברביעית הרי אי אפשר לישא כפיים אחר כך. נמצא איפוא שלפי כל השיטות, אי אפשר לעשות קידוש על צלוחית קטנה של יי"ש ואחר כך לישא כפיים.

אמנם לפי דברי הביאור הלכה (סימן רפו; המובא לעיל) שכתב: "ואפילו בכהן שצריך לישא כפיו במוסף ג"כ מותר לשתות רביעית יין שלנו דבודאי יש בו גם כן מים", יש מקום לומר גם לפי הט"ז וגם לפי המג"א, שיוכל לקדש לאחר קריאת התורה ולפני מוסף על יין שלנו, שכדברי הביאור הלכה הוא ודאי מהול במים, ואז גם יוכל לשתות רביעית מהיין ואין חשש שכרות מכיון שהיין מעורב במים, ולכן יוכל גם לשאת את כפיו.

ובספר "לוית חן" מהגר"ע יוסף על הלכות שבת (פרק א אות כח) הביא את דברי הביאור הלכה הנ"ל, וכתב שבשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב בליקוטים סימן יח) כתב שאין נוהגים לישא כפיהם במוסף כשקידשו על היין ושתו רביעית יין. והסיף ה"לוית חן" וכתב: "ומכל שכן שאם שתה היין שבכל הכוס שיש בו קצת יותר מרביעית [מפני שאי אפשר לצמצם] שאפילו אם היין מזוג יש לחשוש בזה אפילו לענין תפילת מוסף וכל שכן לישא כפיו". אך למעשה מסיק שם שיוכל לסמוך על השיטות שקודם תפילת מוסף לא חל עדיין חובת קידוש של היום, ומעתה יש ספק ספיקא בדרבנן, שמא ההלכה כהפוסקים שמותר לטעום קודם קידושא רבה ושמא לא חל חובת קידוש קודם תפילת מוסף.

אולם יש להעיר שמה שהביא משו"ת בית יצחק שכתב "שאין נוהגים לישא כפיהם במוסף כשקידשו על היין ושתו רביעית יין", המעיין בדבריו ימצא שכתב להיפך, וז"ל הבית יצחק: "ועי' פמ"ג סי' רפ"ו דאם חלש לביה יכול לקדש ולאכול כזית פת ואחר כך ישא כפיו, ואין נוהגים לישא כפיו בשמחת תורה מי שקידש, וצריך לומר דאז כיון דשייך שכרות אין לישא כפיו". ואם כן אדרבה, מבואר בדברי הבית יצחק שרק בשמחת תורה אין לישא כפיים לאחר הקידוש משום דשייך שיכרות, ברם ברגלים אחרים שפיר יכולים לשאת כפיים גם לאחר קידוש, וכדברי הביאור הלכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורי רץ כצבי נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

שיעורי
רץ כצבי

מצוה הבאה בעבירה

מצוה הבאה בעבירה תנן (סוכה פרק ג משנה א) "לולב הגזול פסול". ובגמרא (כט, ב) הקשו: "גזול, בשלמא יום טוב ראשון דכתיב (ויקרא כג, מ)

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
עולמות בעיון

מוציא מצה

א. מוציא מצה – על איזו מצה בוצע ומברך מצוה מדאורייתא לאכול כזית מצה בליל הסדר, והנה חז"ל דרשו מלשון הפסוק "לֶחֶם עֹנִי" – "מה

קרא עוד

יין מזוג במים

 א. מזיגת יין חי בסוגיות הש"ס מבואר כי שתיית יין נעשית על ידי מזיגתו במים כדי לעדן את טעמו וחריפותו. נפקא מינה לענין ברכת בורא

קרא עוד

בשר מתורבת

בשר מתורבת א. רקע מדעי ושאלות לדיון הלכתי תהליך היצור של רקמת שריר "מתורבתת" – נטילת תאי הגזע מבעלי החיים באמצעות "ביופסיה" (biopsy). והמשך תהליך

קרא עוד

קטן שהזיק

קטן שהזיק א. חיוב קטן בנזקיו בקטנותו וכאשר יגדיל במשנה במסכת בבא קמא נאמר "חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה, החובל בהן חייב, והם שחבלו פטורים.

קרא עוד

ארבע כוסות

א. שתיית ארבע כוסות – התקנה והטעם במסכת פסחים מבואר החיוב לשתות ארבע כוסות, ואף שמצוה זו היא תקנת חכמים, בתלמוד ירושלמי נאמרו כמה טעמים

קרא עוד

לקבלת תוכן
איכותי למייל

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.