כיסוי ראש – כיפה

א. הליכה בכיסוי הראש – סוגיות הגמרא*

אף שלא מפורש בגמרא כי חובה לכסות את הראש, מצינו כמה סוגיות בש"ס העוסקות בכיסוי ראש, והפוסקים דנו האם מסוגיות אלו מוכח כי כיסוי ראש הוא חיוב, או שהוא רק ממידת חסידות.

• במסכת קידושין (1א) נאמר: "אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה וכו', רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי [לא הלך] ארבע אמות בגילוי הראש. אמר, שכינה למעלה מראשי". לכאורה משינוי לשון הגמרא, שעל ההליכה בקומה זקופה נאמר "אסור", בעוד שעל ההקפדה שלא ללכת ללא כיסוי ראש, לא נאמר לשון איסור – משמע שאין איסור ללכת בגילוי ראש.
• במסכת שבת (1ב) נאמר: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע, תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש". בתוספות (1ג) מבואר שפירוש הביטוי "תיתי לי" הוא "שכולם לא היו נזהרים בהם". גם מסוגיא זו נראה לכאורה, שכיסוי הראש לא נהג אצל כל העם.
• במסכת שבת (1ד) מסופר כי החוזים בכוכבים אמרו לאמו של רב נחמן בר יצחק שבנה יהיה גנב, ומאז "לא שבקתיה גלויי רישיה, אמרה ליה כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי". גם מכאן משמע שכיסוי הראש אינו חיוב, אלא מידת חסידות וסגולה ליראת שמים.
• במסכת קידושין (1ה) מסופר על אדם שעבר בגילוי הראש לפני רב ירמיה, ומשום כך אמר עליו רבינא: "כמה חציף האי גברא". והשיב לו רב ירמיה כי יתכן שאדם זה מגיע מ"מתא מחסיא" – מקום בו נמצאים תלמידי חכמים רבים, ומאחר שהוא מורגל להסתובב לפני חכמים, הוא מרגיש כאחד מהם, ואינו מקפיד על כיסוי הראש בפניהם.
• במסכת כלה (1ו) מסופר על "תינוק" שעבר בגילוי הראש לפני החכמים, ומשום כך אמרו חכמים שהוא ממזר ובן הנדה [וביררו אצל אמו, וכך באמת היה. בפירוש הראב"ן כתב כי "תינוק" זה היה 'אותו האיש' – יש"ו הנוצרי].
• במדרש (1ז) נאמר כי אדם שמתעצל לכסות את ראשו כראוי, נעשה חולה.

[במאמר המוסגר, בעניין לבושי האבות וכיסוי ראשם, הביא בספר הלכות שטריימל (2א) כי ה'חוזה מלובלין' וכן בעל ה'מאור ושמש' ראו את אברהם אבינו כשהוא לבוש בשטריימל וקפוטה כמנהג החסידים. האדמו"ר מפשוורסק אמר על כך, שכל צדיק ראה את אברהם אבינו לפי בחינתו, ומסתבר שאילו החתם סופר היה רואה את אברהם אבינו, היה רואהו מלובש כפי שהתלבש החתם סופר בעצמו. אולם בשו"ת משנה הלכות (2ב) כתב: "לענין המלבושים, היאך ובמה היו מלובשים אבותינו הקדושים וכו' קשה מאד להחליט להלכה בשביל חלום זה או אחר". ובהמשך דבריו כתב: "כנראה דבזמן האבות לא הלכו אלא בחתיכת בגד על ראשם כמנהג אחינו בני ספרד, ותלמידי חכמים היו פורסין סודר על ראשם וכו' ואולי כדרך הישמעאלים של היום"].

ב. כיסוי ראש – בבית המקדש, בית הכנסת, בתפילה ובברכות

במסכת יומא (2ג) מתואר כי בעריכת הפייסות בבית המקדש "הממונה בא ונוטל מצנפת מראש של אחד מהן, ויודעים שממנו פייס מתחיל". וכתבו תוספות (שם) כי היו עושים את הפייס בלשכת הגזית ולא בעזרה, מפני ש"גנאי היה לעמוד בלא מצנפת בעזרה". בספר לקט יושר (2ד) כתב: "הגאון זצ"ל [רבי ישראל איסרלין – מהרא"י, מחבר ספר 'תרומת הדשן'], למד מדברי תוספות כי אסור להיכנס לבית הכנסת בגילוי ראש, מפני שהוא בית מקדש מעט.

עוד מבואר במסכת סופרים (2ה) כי נחלקו תנאים, האם מותר להתפלל, ולהזכיר שם השם בגילוי ראש.

ג. כיסוי ראש – חובה או מידת חסידות – דעות הפוסקים

הפוסקים דנו האם כיסוי ראש הינו חובה או רק מידת חסידות, והוכחותיהם נסבו על סוגיות הש"ס שהובאו לעיל.

• בשו"ת מהר"י ברונא (3א) כתב, כי במקומות שהגוים הולכים בגילוי הראש, ההולך ללא כיסוי ראש עובר על "ובחוקותיהם לא תלכו", ועובר על דת יהודית [ולהלן [אות ה] נדון בדבריו בהרחבה, האם יש לחשוש לכך גם בזמנינו].
• בשו"ת מהרש"ל (3ב) כתב: "אין אני יודע איסור לברך בלא כיסוי ראש וכו', ולולי שאינני רגיל לחלוק על הקדמונים אם לא שיש גדול שיסייעני, הייתי נוטה להקל ולברך בגילוי הראש, ואפילו לקרות קריאת שמע וכו', ומה אעשה שכבר הורו לאיסור וכו', ונהגו איסור בפריעת הראש אף בלא תפילה, ולא ידעתי מאין זה להם".

בהמשך דבריו הוכיח המהרש"ל מסוגיות הגמרא שהובאו לעיל [אות א] כי כיסוי הראש הוא רק ממידת חסידות [וראה מה שכתב שם על תלמיד חכם שלומד תורה בגילוי ראש, ועל "קלון האשכנזים" שנוהגים כבוד באדם שלא מקפיד על כשרות, אך אדם המקפיד על כשרות והולך בגילוי ראש, מוגדר כ"יוצא מן הכלל", ועל כן כתב כי "החכם עיניו בראשו, שידע להישמר שלא יתפשו עליו"].

אף על פי שהטור התייחס לכיסוי הראש בכמה מקומות, אמנם לא נתפרש בדבריו, האם זו חובה או מידת חסידות בלבד, ונחלקו הפוסקים בדעתם:

• הבית יוסף (4ב) כתב כי לדעת הטור כיסוי הראש הוא חובה. אולם הב"ח (4א) כתב כי הטור סבר שאין איסור ללכת בגילוי הראש, אלא זו מידת חסידות – שלא ללכת ד' אמות בגילוי ראש [וראה מה שכתב בדין הליכה פחות מד' אמות בגילוי ראש]. גם הדרכי משה (4ב) כתב כי לדעת הטור אין איסור ללכת בגילוי ראש.

וראה בדברי הבית יוסף (5א) והדרכי משה (4א) שהביאו את דעות הראשונים בזה.

• בשו"ת מהריט"ץ (5ב) כתב כי לדעת הטור, הבית יוסף וראשונים נוספים, כיסוי הראש הוא חובה. בהמשך דבריו הביא את דברי הזוהר הקדוש, שכתב בחומרה על ההולכים בגילוי ראש.

ד. כיסוי ראש – הכרעת ההלכה

מרן השלחן ערוך התייחס לכיסוי הראש בכמה מקומות (6, 7א, 7ב, 8א, 8ב, 8ג), אך גם בדבריו לא נתפרש האם זהו חיוב או רק מידת חסידות.

גם המגן אברהם התייחס לדעת השו"ע בכמה מקומות (6, 7ב, 8ג), וחילק בין הליכת ד' אמות להליכה פחותה משיעור זה, אך גם בדבריו לכאורה נמצאו סתירות. להלן סיכום הדעות:

• ט"ז (7א) – גילוי ראש הוא איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו" [סברא שהוזכרה בשו"ת מהר"י ברונא (3א)].
• הגר"א (7א) – כיסוי ראש הוא מידת חסידות בלבד השייכת רק "לקדושים שעומדים לפני השם תמיד", אך כיסוי הראש בשעת התפילה וכן בפני תלמידי חכמים – אף שגם הוא אינו חובה, אלא "נכון הדבר מצד המוסר", מכל מקום "כאן יש לכל אחד להחמיר" [והשווה לדברי האגרות משה (10א) שכתב: "לרוב השיטות הוי גילוי הראש, אף לילך בשוק, רק מידת חסידות, אבל כזו שכל אדם צריך להתנהג במידת חסידות"].

בספר אוצר הכיפה (8ה) הביא את עדותו של רבי חנוך סטריקובסקי, כי החזון איש אמר לו שראה בחלומו את הגר"א, שאמר לו שהוא חוזר בו ממה שכתב. אולם רבי חיים קניבסקי אמר על כך שאינו מאמין למעשה זה, ואף אם החזון איש אכן חלם כן, הוא לא היה מספר זאת.

• משנה ברורה (6א) – הביא תחילה את דעות האחרונים שכיסוי הראש בהליכת ד' אמות הוא חובה [ופחות מד' אמות הוא מידת חסידות], ולאחר מכן כתב: "ויש שמצדדים לומר דאפילו ד' אמות אינו אסור מדינא, [אלא] רק להצנועים במעשיהם". ולמעשה פסק את דברי המהר"י ברונא והט"ז כי בזמננו גילוי ראש [אפילו לאדם היושב בביתו] הוא איסור גמור, משום "ובחוקותיהם לא תלכו". ובשער הציון (ס"ק יז) הוסיף כי גם הגר"א מודה לזה [וראה באוצר הכיפה (10ג) שסיכם את היסטוריית מנהגי גילוי הראש לעבודה זרה].

בהמשך דבריו התייחס המשנה ברורה גם לנדונים הבאים: כיסוי ראש רק תחת כיפת השמים או בבית תחת תקרה; כיסוי ראש בזמן השינה; כיסוי ראש לקטנים; כיסוי ראש על ידי הנחת יד [שלו או של אחר] על הראש או על ידי השרוול; פאה נכרית ככיסוי ראש ועוד.

• בשו"ת יביע אומר (8ד) כתב: "בזמננו שדרך החופשים ללכת בגילוי הראש וכו', בוודאי כל מי שהוא ירא שמים צריך להיזהר לכסות ראשו וכו', שיהיה היכר בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו, ויש בזה יותר ממידת חסידות, והכיפהשעל ראשו של אדם דתי היא לסמל ולמופת שהוא שייך למחנה הדתי, ומורא שמים עליו. ומי שהולך בגילוי ראש, אדרבה יש בו משום מראית העין שיחשדוהו שהוא אדם חפשי, פורק עול מלכות שמים מעליו".
• סיכום השיטות, ונדונים נוספים: מיקרופדיה תלמודית (8ו, 9).

ה. הסרת כיסוי ראש לצורך פרנסה – איסור משום "חוקות הגוים" בזמננו

לעיל נתבאר כי לדעת המהר"י ברונא (3א) והט"ז (7א), גילוי הראש הוא איסור גמור משום "ובחוקותיהם לא תלכו", וכך הכריע המשנה ברורה (6).

אמנם בשו"ת אגרות משה (10א, 10ב) כתב, כי בזמננו גם הט"ז היה מודה שאין איסור "בחוקותיהם לא תלכו" בהליכה ללא כיסוי ראש, מפני שכיום הגוים מגלים את ראשם רק מטעמי נוחות [והוכיח זאת מכך שכל הגוים, אף אלו שאינם שייכים לאמונת הנוצרים, נוהגים ללכת בגילוי הראש], ומשכך אין בזה איסור חוקות הגוים: "כשם שאם יעשו הגוים חוק לעבודה זרה שלהם, לאכול איזה מין מדברים הטובים והראויים לאכילה – שלא יאסר אותו המין לאכילה. וכמו כן כל הנאה שבעולם, לא שייך שתיאסר בשביל שעכו"ם עשו זה לחוק. וממילא גם הישיבה בגילוי הראש משום שכן ניחא להו להנאת גופן, לא שייך לאסור זה משום הלאו דבחוקותיהם לא תלכו וכו', ונמצא שאיסור ממש ליכא במדינותינו בזמן הזה".

על פי דבריו אלו, התיר האגרות משה (10א, 10ב) לאדם מחוסר עבודה לקבל משרה המחייבת לשבת בגילוי הראש, מפני הפסד גדול שכזה [בהמשך דבריו כתב כי כנראה המעסיקים מקפידים רק על לבישת הכיפה, אך על חבישת כובע אינם יקפידו].

אולם בשו"ת באר משה (11א) כתב כי אף שמעיקר הדין יש מקום להתיר לקבל משרה זו, אך מאחר שגם אצל ה"מודרנים המתחדשים" גילוי הראש הוא "חטא חמור מאד מאד ונקרא פושע (כלשון החתם סופר)" [וראה בדבריו שסיפר על זוג "מודרנים" שבאו לפניו לדין תורה, ולבושם היה כגוים אמריקאים, וחיו את חייהם כאחד מבני ארצות הברית, אך כשהאשה סיפרה על בעלה שלפעמים הוא יושב בבית בגילוי הראש, היא כינתה מעשה זה "עבירה גדולה", וגם בעלה החוויר בספרה זאת], לכן "עצתי שבודאי לא לקבל משרה זו, כי גילוי ראש מרגילו לאדם לקלות ראש ולהפקרות, ויבטח בהשם שיזמין לו פרנסתו בהיתר ולא באיסור" [בסוף דבריו כתב: "שמועה טובה תדשן עצם וכו' בעזרת השי"ת אחרי זה מצא מקום פרנסה יותר טוב מהראשון"].

ו. הסרת כיסוי ראש למניעת חילול השם

האגרות משה (11ב, 11ג) דן, האם מי שתקף עליו יצרו ללכת למקום אסור [תיאטרון, קולנוע סרטים, מקומות פריצות וכד'], רשאי להסיר את כיסוי ראשו כדי למנוע חילול השם, וכדי שלא יחשבו האנשים שאין איסור בהליכה למקומות אלו. והסיק כי יוכל להסיר את כיסוי הראש רק אם עושה זאת "לשם שמים", אבל מאחר ו"רחוק לומר שאיש שתקף עליו יצרו יכוון לשם שמים, כוונתו באמת רק לזלזל בעוד דבר, גם באיסור גילוי הראש, לכן אין להתיר לו", וראה בדבריו (11ג) טעמים נוספים להוראה זו.

בספר מאיר עוז (12א) כתב כי גם רבי חיים קניבסקי הורה כן, והביא ראיה לדבריו מסוגיא במסכת סנהדרין (קז, א). בעת שדוד המלך ברח מפני אבשלום בנו, הוא חשש מחילול השם שיווצר בשעה שאבשלום יתפסנו ויהרגנו, וכל העם יאמרו "מלך שכמותי [חסיד שכמותי -רש"י] יהרגנו בנו [ויהו מתרעמים על מידותיו של הקב"ה, ונמצא שם שמים מתחלל בפרהסיא – רש"י]". וכדי למנוע חילול השם זה, אמר דוד "מוטב אעבוד עבודה זרה [ואחלל את השם אני לבדי, ולא יחללו אותו כל העם – רש"י]", כי יבינו מדוע נענש שבנו יהרגנו. אולם מבואר בסוגיא שם, כי חושי הארכי דחה את טענת דוד המלך, ומוכח שאין לעבור עבירות כדי למנוע חילול השם.

ז. תפילה בראש מגולה – בדיעבד

בשו"ת אגרות משה (12ב) דן האם אדם שהתפלל בשוגג בגילוי ראש יצא ידי חובה, וכתב כי מאחר ויש לגוים חוק המחייבם להתפלל בגילוי ראש, ממילא תפילה בגילוי ראש כרוכה באיסור דאורייתא של "ובחוקותיהם לא תלכו", וכיוון שכך "תפילתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, וכו' ואין לך תועבה גדולה מלהתפלל בגילוי הראש כחוק העכו"ם לתפלותם", וסיים "וצ"ע לדינא".

אולם לדעת רבי שלמה זלמן אויערבך (12ג) בדיעבד אינו חוזר. ובספר פסקי תשובות (12ד) חילק בין אדם שנפלה כיפתו בשוגג או באונס, שאינו חוזר ומתפלל, לאדם שהתפלל ביודעין בגילוי הראש, שתפילתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל.

ח. כיסוי ראש בלימוד תורה

בדברי המהרש"ל (3ב) נתבאר כי אף שמעיקר הדין אין חובה לכסות את הראש, אך על תלמיד חכם להיזהר שלא ללמוד בראש מגולה.

גם מדברי שו"ת זכרון יהודה (13א) נראה כי אין איסור בלימוד תורה בגילוי הראש, וזה לשונו: "טוב הוא שלא לישב בגילוי הראש בשעת הלימוד למי שיוכל לסבול וכו', ולפעמים מפני כובד החום אינו יכול לסבול" [אם כי בהערה (שם) מובא, שרבי עזריאל הילדסהיימר טען כי הדברים לא נכתבו ע"י המחבר בעצמו, אלא "לשון זה הוסיפו המגלים ראש"]. אולם המשנה ברורה (6; ס"ק יב) פסק להלכה כי אסור ללמוד בגילוי הראש.

בשו"ת משנה הלכות (13ב) דן בבעל תשובה המעוניין להתפלל וללמוד ללא כיפה [מפני שאינו מבין את ענין כיסוי הראש], וכתב כי אע"פ שהפוסקים נחלקו האם גילוי ראש אסור מדאורייתא או רק מחמת מנהג, מכל מקום מאחר וכבר כבר נהגו העולם לכסות ראשם [ובפרט בעת הלימוד והתפילה], לכן "אין להניחו לישב בבית המדרש בלי כיפה" [וראה שהביא בדבריו: "שגור בפי העולם דלכן נקרא (הכיפה באידיש) "ירמאל'קה", כלומר ירא מא-ל. ואומרים בשם ר' אהרן הגדול מקרלין, שהילוך בלי כובע אינה עבירה, וטבילה במקוה לאנשים אינה מצוה, אבל לעבירות שגילוי הראש גורם, לא גורמת כל עבירה אחרת, ולמצוות שמקוה טהרה גורם, לא גורמת כל מצוה אחרת"].

בשו"ת במראה הבזק (13ג) כי יש לבקש מהגברים המשתתפים בשיעור תורה לחבוש כיפה לראשם, אך במצבים מיוחדים ולפי צורך השעה [כגון לצורך קירוב, כשאנשים אלו יעדיפו שלא להשתתף בשיעור, אם יצטרכו לכסות בו את ראשם, ויפסידו קשר מינימלי ליהדות ולתורה] יש להתיר, אך יש להקפיד שהיושבים בגילוי ראש לא יקראו בעצמם מן הספר פסוקים שיש בהם אזכרות, בכדי שלא יוציאו שם שמים בראש גלוי.

בספר משיבת נפש (13ג) מובא כי גם רבי אהרן יהודה ליב שטינמן הורה כן לרבי אליהו אילני [העומד בראש ארגון הקירוב 'נפש יהודי'], וסיפר כי רבי שמשון רפאל הירש הורה למלמדים בגרמניה ללמד ללא כיסוי ראש, כדי לקרב את התלמידים. ועוד הוסיף, שאין בלימוד לפני ברכות התורה, לעכב את הלימוד עמהם, וכשיגיעו למצב שמבינים את הברכות, ראוי להקפיד לבקש מהם לברך.

להשלמת היריעה, ראה את מכתבו של רבי יחזקאל סרנא הממוען לראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון (14א), שצורף לספר הכוזרי עם הערותיו של הרב סרנא כמשלוח, ובו ביקש ממנו לכסות את הראש בשעת הלימוד בספר.

ט. הסרת כיסוי הראש ברחיצה בים ובבריכה, ובשעת התספורת

בדברי השערי תשובה (6; ס"ק ו) מבואר כי מותר להוריד את כיסוי הראש במרחץ. בדברי המשנה ברורה (שם; ס"ק יא) והביאור הלכה (שם) מבואר כי גם המפלה [מסיר כינים] מראשו, רשאי להסיר את כיסוי הראש.

ממוצא הדברים דנו הפוסקים, האם מותר להסיר את הכיפה בים ובבריכה. הילקוט יוסף (14ב) כתב: "מעיקר הדין מותר ללכת בחוף הים בגילוי ראש, לא רק כשהוא בתוך המים, אלא גם כשיוצא לחוף [ומן הדין אין צורך בכל פעם שיוצא מהמים, לילך לחדר ההלבשה ולחבוש כיפה]. אך כאשר יושבים לאכול ולהינפש זמן מה בחוף הים, מן הראוי והנכון לחבוש כיפה, ולא לשהות כך זמן ממושך בלא כיסוי ראש [ובפרט שצריך לברך קודם אכילתו, ואין לברך בגילוי ראש], ומכל מקום אין לגעור במי שאינו עושה כן". אולם בהערה שם הובא מרבי חיים קניבסקי, שלא ללכת בחוף הים בגילוי ראש, ורק בתוך המים מותר, והרבה תלמידי חכמים מקפידים על זה.

וראה עוד בילקוט יוסף, מעשה נורא על רבי ישראל נג'ארה, מחבר הפיוט "י-ה ריבון עלם", בעת שזימר פיוט זה, היו באים המלאכים לשמוע אותו. פעם אחת יצאה בת קול "ברחו לכם מאיש זה, שממעט בכבוד שמים", ומיד פרחו כל המלאכים. והאר"י הקדוש שלח לו, כי טעם הדבר הוא מכיוון שרבי ישראל שר ללא הכובע העליון. ומאז נזהר בכך מאד, ושוב חזרו המלאכים.

בספר שלהי דקייטא (15ב) הביא כי רבי דוד בהר"ן, לעג לאותם המקפידים להשאיר כיפתם בים ובמקוה למרות שכל גופם אינו מכוסה, מפני ש"לא יתכן דין צניעות על הראש, כשכל הגוף אינו מכוסה".

עוד דנו הפוסקים האם מותר ללמוד תורה בגילוי הראש בשעת הרחיצה ובשעת התספורת.

רבי יוסף שלום אלישיב (15ב) אמר כי מעיקר הדין מותר לדבר בלימוד בים ללא כיסוי ראש, אלא שיש בזה מידת חסידות. וראה בדברי הילקוט יוסף (15א) לענין הרהור בדברי תורה בגילוי ראש.

להשלמת היריעה נביא ב' מעשים אודות זהירותם המופלגת של רבותינו מגילוי הראש בשעת התספורת.

• רבי יצחק יעקב וייס, מחבר שו"ת מנחת יצחק (15ג) סיפר, כי בעת שהנודע ביהודה הסתפר, הוא היה תולה את כובעו על מקל, ומחזיק את המקל מעל ראשו.
• בספר אישים ושיטות (15ד) מסופר על רבי יוסף רוז'ין [הרוגוצ'ובר] שלא היה מסתפר כלל, משום הביטול תורה הכרוך בתספורת בגילוי הראש [בהמשך דבריו סיפר, כי גם בימים האסורים בלימוד תורה, תשעה באב וימי אבלות, היה הרוגוצ'ובר לומד ללא הרף, וכשדודו העירו על כך, השיב "ודאי עבירה היא זו, וכשאקבל עונש על שאר עוונותי, יענישוני אף על עוון זה, אבל אני אקבל באהבה וברצון את העונש על חטא זה, וכדאית היא התורה להלקות עליה"].

י. גודל הכיפה

נחלקו הפוסקים מהו גודל הכיפה המינימלי, וג' שיטות בדבר:

[א] בשו"ת האלף לך שלמה (16א) כתב, שהכיפה צריכה לכסות את רוב הראש [בכך יישב את סתירת הסוגיות, עיין שם], ובפסקי תשובות הביא שכך היא דעת החזון איש לדינא (17א).

[ב] בשו"ת אגרות משה (16ב) תמה על דברי האלף לך שלמה, וכתב כי די שיכסה את מקצת ראשו "באופן שנקרא שראשו מכוסה".

[ג] בשו"ת יחוה דעת (16ג) כתב, כי מן הדין מותר ללכת בכיפה קטנה "ובלבד שתהיה ניכרת ונראית מכל צדדי הראש, מלפנים ומאחור", אך בשעת קריאת שמע ותפילה וברכת המזון, ראוי להקפיד לחבוש כובע, ולכל הפחות כיפה המכסה את רוב הראש.

• סיכום – פסקי תשובות (17א).

[וראה באוצר הכיפה (16ד) שהביא מר' מנחם מנדל מפריסטיק שביאר כי יראי שמים מתעטפים בטלית גדולה ומכסים את ראשם בכיפה גדולה – מפני שאצלם הטלית והכיפה משולים לבשר חביב, ולכן לוקחים ממנו חתיכה יפה הראויה להתכבד, אך ה"מתחדשים" לובשים טלית קטנה, ובוחרים בכיפה זעירה – מפני שאצלם הם משולים לתמכא [חריין, מרור] חריף ומר, ולכן לוקחים ממנו רק מעט כדי לצאת ידי חובה, ותו לא.

יא . כיסוי ראש לנשים רווקות

לאור המתבאר כי יש חובה לכסות את הראש בתפילה וברכות, יש לתמוה מדוע נשים שאינן נשואות לא מקפידות לכסות את ראשן בתפילה ואמירת ברכות.

בספר רץ כצבי (17ב) הביא את מה שכתב בשו"ת ישכיל עבדי כי "אין מקום לחלק בין איש לבין אשה", ו"ומנהג זה שנהגו בבתי ספר החרדים להתיר לבחורות לקרוא בתורה בגילוי ראש, אין לו על מה לסמוך".

ובשו"ת איש מצליח כתב בתוניס ובג'רבא נהגו הבנות להקפיד על כיסוי הראש בעת הברכות והתפילה.

אולם רבי עובדיה יוסף כתב "הואיל ועינינו הרואות שהמנהג פשוט שכל הבנות החרדות לדבר ה' שרגילות ללכת ללא כיסוי ראש לפני נישואיהן, מתפללות ומברכות ואומרות דברי קדושה, ולומדות תורה בבתי הספר, ללא כיסוי ראש כלל, ולא שמענו מעולם שיחמירו בזה, ומצד ההלכה יש פנים מסבירות להקל לבנות פנויות שהולכות כן באופן תמידי, לכן נראה שאין למחות בידן, וכו' אין בזה זלזול ח"ו לברך ולומר דברים שבקדושה ולהתפלל בגילוי הראש". ומסקנתו: "לא שמענו שיצטרכו לכסות ראשן בשעת הלימוד בבתי הספר, או כשמברכות. ויש לומר שנהגו כדעת המתירים וכו' ולכן בצירוף כל הנ"ל נלע"ד שאין למחות בידן, שיש להן ע"מ שיסמוכו [וראה בהמשך דבריו, כי רבי יוסף שלום אלישיב הסכים עמו שיש להקל], וכו' מכל מקום נראה שלכל הפחות בתפלת שמנה עשרה ישימו כיסוי על ראשן וכו' וכן ראוי שיחמירו על עצמן בזה בברכת המזון וכו' והני מילי אבעי לן למימרינהו בניחותא, כי היכי דליקבלו".

בשו"ת ציץ אליעזר כתב הסבר נוסף מדוע נשים לא נשואות אינן מכסות את ראשן בתפילה וברכות, על פי דברי החתם סופר (הובא בשו"ת באר משה; 11א ס"ק ב), שחובת כיסוי הראש יסודה משום חוקות הגוים, ומאחר ש"מנהג זה נהגו [הנכרים] בזכרים ולא בנקבות שלהם. ואדרבה, הקפידו שלא תלכנה בגלוי ראש לבית עבודה זרה. על כן לא החמירו אבותינו בגלוי ראש דנקבות פנויות".

 [*] שיעור זה נכתב על פי ספר אוצר הכיפה (1500 עמ') מאת רבי אריה דוד וסרמן.