לך כנוס את היהודים – לפרשת שקלים – פורים
א. בדברי חז"ל מבואר שקיים קשר בין נתינת מחצית השקל לפרשת השקלים ששקל המן, כמאמרו הגמרא:
מגילה יג, ב
אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים.
ויש להבין מהו הקשר בין נתינת מחצית השקל לפרשת השקלים ששקל המן.
ב. בנס הפורים מצינו הדגשה מיוחדת ובולטת על ענין האחדות הגמורה של כנסת ישראל.
פירוש הגר"א על מגילת אסתר
[ט, טז] ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על נפשם. ועמוד, פירוש באחדות גמור.
[ט, כג] וקבל היהודים את אשר החלו לעשות. פירוש, כולם קיבלו כאחד.
פיוט שושנת יעקב
שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי.
לפנינו הדגשה מיוחדת בנס הפורים על ענין האחדות של כנסת ישראל. ויש להבין מדוע היה נחוץ כל כך ענין האחדות בישועת הפורים, וצ"ב.
ג. ימי הפורים הם ימי קבלת התורה, כמאמר חז"ל:
שבת פח, א
ויתיצבו בתחתית ההר, א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא אע"פ כן הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז), קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר.
ונראה למצוא קשר בין קבלת התורה בימי הפורים לבין אחת ממצוות היום "ומשלח מנות איש לרעהו" (אסתר ט, יט).
• • •
ד. פשר הדברים יבואר בהקדם דברי חז"ל בגודל מעלת האחדות והשלום שבזכותם שורה שכינה בישראל, ובגנות המחלוקת והפירוד.
בראשית רבא לח, ו
רבי אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם שנאמר (הושע ד, ז) חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה הוא אומר (שם) חלק לבם עתה יאשמו הא למדת גדול השלום ושנואה המחלוקת
פירוש הגר"א, משלי פרק ו פסוק יט
כמו שנאמר והוא באחד ומי ישיבנו, כלומר, כאשר ישראל באחדות גמור אז השכינה שורה בישראל.
ומבואר כמה קובע ענין האחדות, שאף בזמן שישראל נמצאים ח"ו בדיוטה התחתונה, אם אחדות ביניהם, אין שונאיהם יכולים לשלוט בהם. אם כאש הם בפירוד ומחלוקת, מסתלקת מהם השראת השכינה, ויש תפיסת מקום לקמים עליהם לרעה לבצע זממם, רחמנא ליצלן.
כעת נתבונן במרכזיות עניין זה בתכניתו של המן, ולעומתו בעצתם של אסתר ומרדכי בימי הפורים.
ה. המן הרשע ידע שבגלל מצב העם היהודי שהיה מפוזר ומפורד, מחמת המחלוקת שביניהם, הסתלקה השראת השכינה מתוכם, וכעת היא שעת כושר לגזור עליהם כליה.
וכששמעה על כך אסתר, תיכף ומיד אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים, וכוונתה היתה, שכנגד כוונת הצר הצורר יש לכנס את היהודים לדעת אחת, ואם יש ביניהם קנאה ושנאה ותחרות עליהם להשלים ביניהם.
אסתר פרק ג
(ח) וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם:
של"ה הקדוש, חלק תורה בכתב, דרוש לפרשת זכור
המן הלשין ישנו עם מפוזר ומפורד המפוזרים בד' רוחות שהם הם מפוזרים מחמת מחלוקת שביניהם. מה עשתה אסתר אמרה לך כנוס את כל היהודים, תעשה כנסת ישראל שלום ביניהם.
רבי שלמה אלקבץ, מנות לוי, פירוש על מגילת אסתר, שם
וראוי לדעת כי זה צורר חכם היה, יודע סגולת דבקה עם זרע ישראל, יש להם א-ל אחד ותורה אחת להם והם עם אחד, וכן אמר דוד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, עד שבהפרדם יהודה ואפרים נפרדה צורתם וכו', ולעתיד לבוא בשעת תיקונם – והיו לאחדים בידך (יחזקאל לז, יז) וגם זה הרע ידע שזאת הסגולה נמצאת עמנו ושומרת אותנו, וזהו ישנו עם אחד, וראה שעתה הוא בהיפך, כי הוא מפוזר ומפורד, חלק לבם. אמר עת לעשות. ויש במדרש תהלים במזמור אילת השחר סמך לזה, אמרו שם אין אתה מוצא ימים קשים לישראל שהיו באפילה כאותם הימים שהיו בימי המן שאמר ישנו עם מפוזר ומפורד, כיון ששמעה אסתר התחילה אומרת לך כנוס את כל היהודים.
ובתוספת ביאור, כתב מהר"ש אלקבץ, כי סגולת ישראל היא שיש להם א-ל אחד ותורה אחת להם והם עם אחד, ומכאן, שבשעה שאינם "עם אחד" באחדות גמורה, מתבטלת מעלתם בהיותם עם סגולתו.
אסתר פרק ד
(טז) לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם…
מנות לוי, פירוש על מגילת אסתר, שם
פירש אדוני אבי ז"ל כי הכוונה בזה לפי שראשית דברי הצר היה ישנו עם מפוזר ומפורד כי זה להם רעה חולה וכו'… לכן שאלה ממנו לך כנוס את כל היהודים וגו' שלך כנוס, פירוש שיכניסם ושיקבצם לדעת אחד, ואם יש ביניהם קנאה ושנאה ותחרות שישלים ביניהם. כי היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם כתוב, ואמרינן בירושלמי, אמר רבי ברכיה, יוצרן רוצה שיהא לבם יחד אליו וכו', לכן צריך כנוס, כדי שיהיו לבם יחד.
מבואר איפוא, שהמן הרשע צורר היהודים, שאב את הכח למזימתו בגלל מצב פירודם ופיזורם של היהודים, וכנגד זה מצאו לנכון מרדכי ואסתר לגרום לישועה על ידי השראת השכינה אשר תבוא עקב אחדות כלל ישראל.
ו. עתה נתבונן במהות מצות נתינת מחצית השקל.
אלשיך הקדוש, תורת משה, פרשת כי תשא
ובשם החכם הר"ש בן אלקבץ ז"ל שמעתי שהוא להורות את בני ישראל יחס אחדותם, בל יעלה על לב איש מהם שהוא נפרד מחברו כי אם כאילו כל אחד חצי ובהתחברו עם כל אחד ואחד מישראל יעשה אחד שלם, על כן כל אחד יביאה מחצית.
הנה כי כן מתבאר כי נתינת מחצית השקל על ידי כל אחד ואחד מישראל מבטאת את אחדותם, על ידי שימת לב שכל אחד איננו נפרד מחברו, אלא כל אחד הוא "חצי" המתחבר עם כל אחד ואחד מישראל ל"אחד שלם".
ומעתה מבואר היטב מאמר חז"ל שהקב"ה "הקדים" את שקלי ישראל [מצות מחצית השקל] לשקלים ששקל המן.
כי מצות מחצית השקל היא תיקון עוון הפירוד הגורם סילוק שכינה בישראל, כי בדרך כלל, מחלוקת ופירוד לבבות נגרמים כתוצאה מכך שאחד מתרומם ומתגדל על חברו, ואילו במחצית השקל נצטוו שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, אלא שכל אחד יהיה שוה בעיניו עם חבריו [ומצד זה נאמר "לא יהיה בהם נגף בפקוד אותם" כי על ידי האחדות שיהיה בהם יהיה השראת השכינה בהם. ולכן נעשו מן השקלים אדנים למשכן, לרמוז שכל זמן שיש אחדות הכינה שורה בישראל].
הגרי"א חבר, דרוש לשבת הגדול
אמרו שהקדים הוא יתברך שקליהם לשקליו, ויתבאר בזה מש"כ הכתוב כי תשא את ראש בני ישראל וגו'… שמצוה זאת היא זכרון לישראל לתקן עון שגורם סילוק שכינה בישראל, והוא שכל מחלוקת ופירוד הלבבות בישראל הוא בא מצד שאחד מתרומם ומתגדל על חברו וכו' ומצד זה מתרבה שנאת חנם ומחלוקת בישראל ונופל בהם המנין והמספר בסילוק השכינה ח"ו, לכן אמר הוא יתברך שכל אחד יתן כופר נפשו לה' העשיר לא ירבה לומר שכל אחד יהיה שוה בעיניו עם חבריו וכו', ומצד זה לא יהיה בהם נגף בפקוד אותם כי על ידי האחדות שיהיה בהם יהיה השראת השכינה בהם… ולכן נעשו מן השקלים אדנים למשכן, שהמשכן עומד עליו, והוא כמ"ש שכל זמן שיש אחדות בישראל אז הם נעשים משכן לשכינה, כמו שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
והמן הרשע ימ"ש השיב לאחשורוש שכיון שהם מפוזרים בין העמים וגם יש בהם פירוד לבבות ומחלוקת אזי ממילא סר מהם השגחתו יתברך ונוכל לעשות בהם כל חפצינו כאשר היה באמת כן לולי שתיקנו הדור עון הזה, כמ"ש לך כנוס את כל היהודים, ולכן היה מצות השקלים תיקון גדול ורפואה קודם למכה למה שחשב המן הרשע לעשות בישראל.
בשעה שאמר המן הרשע לאחשורוש שכיון שעם ישראל מפוזרים בין העמים וגם יש בהם פירוד לבבות ומחלוקת, אזי ממילא סר מהם השגחתו יתברך וניתן לגזור עליהם לאבדם. כנגד זה היתה התשובה "לך כנוס את היהודים", דהיינו באחדות, ורפואה זו קודם למכה היתה במצות השקלים.
ז. טעם נוסף מסרו חז"ל מדוע נצטוו בני ישראל לתת מחצית השקל:
מדרש תנחומא, כי תשא פרשה י
מחצית השקל… רבי שמעון בן לקיש אמר, לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונטל כל אחד ואחד מטבע, לפיכך יתן כל אחד ואחד מטבע.
ודברים אלו עולים בקנה אחד עם המבואר לעיל.
בשורש מכירת יוסף עמד הפירוד בין האחים, ולכן התיקון לכך הוא ביצור האחדות של בני ישראל על ידי התכללותם בנתינת מחצית השקל.
לאור כל האמור, מוטעמת ההדגשה של ה"בראותם יחד" בישועת הפורים. כי סוד השראת השכינה בישראל בימי הפורים נבע מאחדות כל יהודים בהתכנסותם היחד, ובזה ניצלו מגזירת המן.
• • •
ח. עתה מובן הקשר בין קבלת התורה בימי הפורים לבין מצוות משלוח מנות, ותחילה נעמוד על הטעם למקומה של מצווה זו בתקנת מרדכי ואסתר לזכר ישועת הפורים:
- רמ"א, או"ח סימן תרצה סע' ה
ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו, יצא.
פרי חדש, שם
לא ידעתי מניין לו זה.
שו"ת חתם סופר, או"ח ח"א, סימן קצו
על דברת הפרי חדש שפקפק על הרמ"א… והנה ראיתי בזה ב' טעמים [במצות משלוח מנות], בתרומת הדשן (סימן קיא) כתב כדי שיהיה הרווחה לבעלי השמחות אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו, עי"ש, ויש לומר אפילו אית ליה טובה, מכל מקום תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו, כבסוף מסכת תענית (כו, ב)… אך בספר מנות הלוי על מגילת אסתר (ט, יט) כתב, להרבות בשלום והריעות היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד, פירוש במקום שראוי להיות עם אחד, הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת, לכן תקנו משלוח מנות… אם כן [כטעם מנות הלוי] יש לומר כיון ששלח והראה חיבתו אע"פ שזה מוחל לו כבר יצא ידי חובתו.
למדנו מדברי החתם סופר, שבטעם מצות משלוח מנות נאמרו ב' טעמים. האחד, כדי שיהיה לכל אחד מזון לצורך סעודת פורים [תרומת הדשן]. והשני, כדי להרבות בשלום והריעות כנגד מאמר הצורר "עם מפוזר ומפורד" [מנות הלוי]. ולכן לפי הטעם השני מובנים דברי הרמ"א, מכיון ששלח והראה חיבתו אע"פ שזה מוחל לו כבר יצא ידי חובתו.
ולפי טעם זה מובן מדוע אין מברכים על מצות משלוח מנות בפורים:
טעמי המנהגים, סימן תתצז
טעם שאין מברכים על מצות משלוח מנות בפורים, שהרי גם אם אינו רוצה לקבלם יצא (כמש"כ הרמ"א הנ"ל) משום דעיקר מצות משלוח מנות כמ"ש במקרא איש לרעהו, שפירשו אוהבו להרבות השלום, ומי בוחן לבבות לידע אם חברו אוהבו באמת, על כן לא נתקן על זה ברכה כדי שלא תהיה ברכה לבטלה (ארחות חיים שם בשם שו"ת מור ואהלות).
הרי לנו כי טעם התקנה לשלוח מנות בפורים הוא חיזוק האחדות בין איש לרעהו – שעמד בסוד ישועת הפורים, והדברים מוטעמים על פי המבואר לעיל, שיסוד ההצלה בנס הפורים נבע מהשראת השכינה בישראל בגלל אחדות כל יהודים בהתכנסותם היחד, ובזה ניצלו מגזירת המן. ועל תקנו מרדכי ואסתר לשעה ולדורות לשלוח מנות בפורים, כדי להרבות את האחוה והרעות, לקבוע לדורות את השראת השכינה בכלל ישראל.
ט. ובכך משלימים אנו חוליה נוספת ומבארים מדוע בפורים זכו לקבלת התורה, כמאמר חז"ל "הדור קבלוה בימי אחשורוש". שהרי כידוע, קודם מתן תורה נאמר "ויחן ישראל נגד ההר", ופרש"י "כאיש אחד בלב אחד", ואמרו חז"ל "הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ועשו חנייה אחת, הרי השעה שאתן להם את התורה". ובביאור הדברים כתב רבי חיים שמואלביץ:
רבי חיים שמואלביץ, שיחות מוסר, תשל"ג מאמר ט
והנה קודם מתן תורה כתיב, ויחן ישראל נגד ההר (שמות יט, ב), ופרש"י כאיש אחד בלב אחד, ואמרו חז"ל (סוף דרך ארץ זוטא) הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ועשו חנייה אחת, הרי השעה שאתן להם את התורה… כי ענין זה של השתעבדות גמורה לרצון קונם בא על ידי ביטול עצמיותם לגמרי. ונראה שכל זמן שהיו ישראל יחידים, כל אחד לעצמו, עדיין אין בידם לבטל עצמיותם ולהגיע ל"נעשה קודם לנשמע", שכיון שבכל אחד מהם קיים "אני" כלפי חברו, ממילא שאין יכולים לבטל עצמם למקום. ורק לאחר שביטלו כל אחד את המפריד והמרחיק מחברו וביטל את יחודו לעצמו ואין כאן "אני" בעולם, אף היו יכולים כולם להגיע יחד לביטול עצמיותם לגמרי, והם ראויים למתן תורה.
קיימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כז), א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא, אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר (שבת פח, א). בשעת גזירת אחשורוש שהיו כולם בסכנת להשמיד להרוג ולאבד, בטל כל המפריד בין האחד לחברו, וזכו להגיע לאחדות מלאה, ועל ידי כן זכו לעלות למעלה בקודש, לדרגת נעשה קודם לנשמע ולקבל את התורה.
ויש לבאר מה שאמרו חז"ל, חייב אדם לבסומי בפוריא, עד דלא ידע האדם להבדיל בין ארור לברוך מצד הכרתו שלו, אלא באופן של "נעשה קודם לנשמע", ולהמשיך את מעלת קבלת התורה בכל דור ודור.
רק לאחר שכל אחד ואחד מבטל את המפריד והמרחיק מחברו ומבטל את יחודו לעצמו ואין כאן "אני" בעולם, וכולם היו מאוחדים, כאיש אחד ובלב אחד – רק אז יכולים להגיע יחד לביטול עצמיותם לגמרי, ולהיות ראויים למתן תורה.
ולכן כאשר בזמן גזירת היו כולם בסכנת להשמיד להרוג ולאבד ובטל כל המפריד ביניהם, וזכו להגיע לאחדות מלאה, על ידי כן זכו לעלות לדרגת קבלת התורה מאהבה.
י. כאשר בא משה רבנו לברך את בני ישראל בברכה "המעולה והמשובחת מכל הברכות" (לשון האור החיים בתחילת פרשת וזאת הברכה) , פתח בביאור הטעם להיות ישראל ראויים לברכה מופלאה זו ואמר:
דברים לג, ב-ה
ויאמר יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת למו, ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל.
ופירש רש"י:
ויאמר ה' מסיני בא, פתח תחילה בשבחו של מקום ואחר כך פתח בצרכיהם של ישראל, ובשבח שפתח בו יש בו הזכרת זכות לישראל, וכל זה דרך ריצוי הוא, כלומר כדאי הם אלו שתחול עליהם ברכה.
ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם, כמו כי תשא את ראש, ראויים אלו שאברכם. דבר אחר, בהתאסף, בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם ולא כשיש מחלוקת ביניהם.
ומתבאר מתוך הדברים, כי בהיות ישראל מאוחדים באגודה אחת ושלום ביניהם, כביכול "הוא מלכם", כסאו של מלך מלכי המלכים מתבסס, מלכותו מתגלית בהם, ובזה ראויים הם לברכה המעולה שבברכות. ועי' ברמב"ן שהוסיף בביאור הדברים:
רמב"ן שם
שהיה למלך על ישראל בהיותם ישרים ונאספו כל ראשי העם וכל שבטי ישראל יחד וכו'. וכן שנינו בספרי (ברכה שמו) מושב זקנים בישיבה של מטה, שמו הגדול משתבח למעלה, שנאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, אין אסיפה אלא זקנים שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי וגו', יחד שבטי ישראל, כשהן עשויין אגודה אחת ולא כשהן עשויין אגודות אגודות, וכן הוא אומר (עמוס ט, ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. ובמדרש רבה (במדבר רבה טו, יד) נמי אמרו, כביכול כסאו מבוסס למעלה בזמן שישראל עשויין אגודה אחת, לכך נאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה, וכן ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם וגו'. וגם זה על הדרך שפירשתי, ידרשו, שהיה מלך עליהם מפני שנתאספו ויחדו כולם קבלו מלכותו עליהם, וכן יהיה מורשה לקהלת יעקב, והמלך הוא הקב"ה, וכן נהגנו לומר בתקיעתא דברי רב.
ומבואר כי כוחם של ישראל באחדותם, כאשר כל שבטי ישראל מתאספים לאגודה אחת בשלום ואחדות, ובזה נותנים עוז לאלקים ומבססים כסאו של מקום – ואז ראויים לברכה המשובחת והמעולה מכל הברכות.
השראת השכינה וקבלת התורה, תלויים איפוא באחדותנו. הבה נתחזק באהבת ישראל, איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, ובזכות זו נינצל מכל צרה וצוקה ונוושע ישועה נצחית.
