מוציא מצה

תקציר השיעור

א. מוציא מצה – על איזו מצה בוצע ומברך

מצוה מדאורייתא לאכול כזית מצה בליל הסדר, והנה חז"ל דרשו מלשון הפסוק "לֶחֶם עֹנִי" – "מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה "לחם עוני", ומבוארת המצוה לאכול דווקא מצה פרוסה ולא שלמה.

בענין זה נחלקו רבותינו הראשונים:

[א] על איזו מצה מברך "המוציא" ועל איזו מצה מברך "על אכילת מצה".

[ב] כיצד מקיימים בליל הסדר את מצות לחם משנה, שהרי לקיומו של דין לחם משנה יש צורך במצה שלימה ולכאורה אי אפשר לקיימה במצה פרוסה.

ב. מוציא מצה – פסק הלכה

סידור שלש מצות או שתי מצות בקערת ליל הסדר • אכילת שני "כזיתים" [כזית מן הפרוסה וכזית מן השלמה] במקום כזית אחת • דעת החזון איש בנדון אכילת ה"כזיתים" בליל הסדר.

ג. "לחם עוני" – דין בפני עצמו

דעת הרי"ף והרמב"ם כי מהפסוק "לחם עוני" נלמד כי בפסח אין דין לחם משנה, ודי לבצוע על פת שלמה ופרוסה. וצריך עיון בטעם הדבר, מדוע פסח שונה משאר שבתות וימים טובים, כפי שהקשה הרא"ש על שיטתם • ביאור דבריהם על פי חידושו של הגרי"ז מבריסק בדין "לחם עוני" • ביאור שיטת הרי"ף והרמב"ם שבפסח אין מצות לחם משנה על פי חידושו של הנצי"ב האם דין לחם משנה בלחמים שלמים או בחתיכות [חילוק בין חתיכה שהובאה מלכתחילה כך, לחתיכה שנחתכה באמצע הסעודה].

ד. סדר אכילת שני "כזיתים" מצה – דברי הפוסקים הלכה למעשה

הכנסת שני כזיתים לפיו בבת אחתבליעת כזית שלם בבת אחת • אכילה בחיפזון או אכילה במהירות רגילה

ה. שיעור משך זמן האכילה וצורתה

דעות הפוסקים מהו משך זמן שיעור כדי אכילת פרס • משערים מתחילת הלעיסה או מתחילת הבליעה.

ו. שיעור כזית מצה – מחלוקת הפוסקים והמנהג למעשה

שיעור כזית למעשה • הכרעת המשנה ברורה במצוות דאורייתא • שני כזיתים מהשיעור הגדול או שני כזיתים מהשיעור הקטן.

ז. קיום מצות אכילת מצה על ידי שאר המסובים

שני כזיתים לעורך הסדר או לכל אחד מהמסובים • שלש מצות לפני עורך הסדר בלבד או לפני כל אחד מהמסובים.

ח. אמירת הא לחמא עניא וההגדה – כאשר מצה פרוסה לפניו

מוציא מצה

א. מוציא מצה – על איזו מצה בוצע ומברך

נאמר בפסוק (1א) "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי" בכתיב חסר, ובגמרא (2א) דרשו: "מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה". אך לא התפרש האם יש לבצוע על המצה הפרוסה או על המצה השלימה. בנדון זה חלקו הראשונים, ויסוד דבריהם בפירוש סוגיית "פתיתין [פת לא שלימה] ושלמין" (1ב), הדנה במעלת פת שלימה.

האמוראים חלקו בנדון מי שלפניו שלמין ופתיתין, האם יברך על השלמין ויפטור את הפתיתין, או שיברך על הפתיתין ויפטור את השלמין. ולדעת רב נחמן בר יצחק, ירא שמים יצא ידי שניהם, ויניח את הפרוסה בתוך השלמה ויבצע. בסיום הסוגיא אמר רב פפא: "הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע. מאי טעמא, לחם עֹנִי כתיב". בדברי רבותינו הראשונים בסוגיה נתבארו ארבעה דרכים על איזו מצה לברך ולבצוע בליל הסדר:

[א] בוצע ומברך על השלימה המוציא, וברכת על אכילת מצה על הפרוסה, בכדי שלא יהא כעושה מצות חבילות חבילות – דעת רש"י בפסחים (2א).

[ב] מברך את שתי הברכות על הפרוסה, ובוצע רק ממנה, והפרוסה באה ללחם משנה בלבד – דעת רבי מנחם מווינא המובא בתוספות, והר"ן בפסחים (2ב).

[ג] מברך המוציא על שתיהן, ואחר כך מברך על אכילת מצה, ובוצע משתיהן – דעת ר"י המובא בתוספות (1ג).

[ד] מברך המוציא על השלימה ובוצע קצת אך לא מפריד לגמרי, ומברך על אכילת מצה על הפרוסה, ואחר כך בוצע משתיהן – מנהג ר"י לפעמים [המובא בתוספות (1ג)], בכדי לצאת מהמחלוקת ולא לשנות מהמנהג לברך על השלימה המוציא ועל הפרוסה על אכילת מצה.

[ה] בדברי הטור והב"ח (4ב) מובאת דרך חמישית [דעת ר"ח והראב"ן] – מברך המוציא על הפרוסה, ועל אכילת מצה על הפרוסה.

בנוסף, חלקו הראשונים, האם מצות לחם משנה קיימת בפסח או לא. דעת רש"י (2א ד"ה אף) ורשב"ם (2א ד"ה אף) כי דרשת "לחם עֹנִי – מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה", באה להוסיף מצה פרוסה המתווספת לשתי המצות השלימות הנדרשות ללחם משנה. אמנם דעת הרי"ף (2ב) והרמב"ם (3ב) כי הדרשה באה לגרע וללמד כי בליל הסדר אין חובת לחם משנה, ודי לבצוע על מצה שלימה ופרוסה.

 

ב. מוציא מצה – פסק הלכה

  • בנדון חיוב לחם משנה בליל הסדר – פסק השלחן ערוך (4א) כדעת רש"י והרשב"ם, כי יש מצות לחם משנה, ועל כן צריך לסדר שלש מצות בקערה. אמנם הגר"א (4א, ס"ק יא) פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם כי די לסדר שתי מצות, והוכיח כדעתם "דאם לא כן [כלומר, אם נביא עוד שתי מצות שלימות, מעבר למצה הפרוסה, וכדעת רש"י והרשב"ם, וכפסק השלחן ערוך], אין זה דרך עניות, כיון שיש לו שתי מצות וגם יש לו חצי מצה".
  • בנדון הברכות על המצות – כתבו הרא"ש (3א) והטור (4ב) כי כדי לצאת ידי חובת שתי השיטות – הסוברים שברכת על אכילת מצה נאמרת על השלימה, והסוברים כי ברכה זו נאמרת על הפרוסה – יש לאכול את המצה השלימה והפרוסה ביחד, כזית מכל אחת. וכדבריהם פסק השלחן ערוך (5א).

וביארו הפרישה (4ב, ד"ה ויאכל), המשנה ברורה (5א, ס"ק ט, בשם הפרי חדש) והביאור הלכה (שם ד"ה ויברך) בטעם הדבר שצריך לאכול כזית מכל מצה, ולא די באכילת כזית אחד משניהם: "מן הפרוסה בוודאי צריך כזית, דהא מברכים על אכילת מצה ואין אכילה פחותה מכזית, אבל פרוסת המוציא [אף שמברכים] המוציא אפילו על פחות מכזית, אלא משום דיש פוסקים שסוברים דברכת המוציא קאי על הפרוסה וברכת על אכילת מצה קאי על השלמה, לכך צריך מכל אחת כזית" [בהמשך דבריו דן המשנה ברורה, כיצד יאכל את שני ה"כזיתים" יחד, ויבואר לקמן אותיות דה].

על פסק השלחן ערוך כי צריך לאכול שני "כזיתים", תמה הבאור הלכה (5א; ד"ה כזית) "לפי כל זה [דברי הרא"ש, הטור והשלחן ערוך], נפק לן דבר חדש, דבלילה ראשונה צריך לאכול ב' כזית, ולא מצינו זה בשום מקום, וכל הני פוסקים דסברי דצריך ג' מצות לסדר לא הזכירו זה, ובש"ס לא נזכר אלא כזית וכו', וצריך עיון".

אמנם בספר ויאר לנו (5ג) כתב כי אין כל קושיה מכך שבדברי הגמרא והראשונים לא מוזכר אכילת שני "כזיתים", היות וטעם אכילתם הוא בכדי לצאת ידי חובת ב' דעות הראשונים שנחלקו על איזו מצה מברכים, ואם כן מובן מדוע דין זה לא הוזכר בגמרא, ואף לא בדברי הראשונים [משום שלכל אחד מהראשונים היתה שיטה בעניין זה, והוא לא נצרך לאכול שני כזיתים בכדי לצאת מן הספק].

וראה במובא בספר ארחות רבנו הקהלות יעקב (6א) שאמר כי דברי הרא"ש ופסק השלחן ערוך לאכול שני כזיתים "הם חומרא גדולה", והחזון איש לא נהג כן, אלא אכל כזית אחד בלבד.

 

ג. "לחם עוני" – דין בפני עצמו

לעיל הובאו דעות הרי"ף (2ב) והרמב"ם (3ב) כי מהפסוק "לחם עוני" נלמד כי בפסח אין דין לחם משנה, ודי לבצוע על פת שלימה ופרוסה. וצריך עיון בטעם הדבר, מדוע פסח שונה משאר שבתות וימים טובים, כפי שהקשה הרא"ש על שיטתם (3א). בספר "ירח למועדים" (6ב) הקשה אף על שיטת התוספות שמברך המוציא על הפרוסה, מדוע אינו מברך המוציא על השלימה, כשאר שבתות וימים טובים. ובפרט יש להקשות על שיטת הר"ח והראב"ן [הובאה בטור (4ב), ומחמתה פסקו הטור והשלחן ערוך לברך גם על השלימה וגם על הפרוסה], כי יש לברך המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלימה – הלא דין "לחם עֹנִי" נאמר על מצות אכילת מצה, ולשיטה זו נהפכו הדברים, דמברכים המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלימה.

וביאר בספר ירח למועדים (6ב; אותיות ז-ח) את שיטתם על פי חידושו של הגרי"ז מבריסק בדין "לחם עוני" (7ב). בלשון הרמב"ם מבואר כי יש איסור במצה עשירה, מפני שלא מתקיים בה דין "לחם עוני". ותמה הגרי"ז "אטו לחם שאינו לחם עוני איסור יש בו, והלא כל הדין דלחם עוני נאמר רק לענין לצאת בו ידי חובת מצה". ומכח קושיה זו חידש הגרי"ז, כי דין לחם עוני אינו רק תנאי בחפצא של המצה, שאי אפשר לצאת בה ידי חובה אם אינה לחם עוני, אלא זהו דין בפני עצמו, שצריך להיות זיכרון לחם עוני. ולפי זה נמצא, כי מלבד שאי אפשר לצאת ידי חובה במצה עשירה, האוכל מצה זו גם עובר על "דין לחם עוני", ומיושב מעט לשון הרמב"ם. על פי זה מתיישבות התמיהות דלעיל על שיטת הרי"ף והרמב"ם ושאר הראשונים. מאחר ודין "לחם עוני" מחייב אותנו לעשות "זיכרון לחם עוני", הרי שדין "לחם עוני" לא נאמר רק על המצה שבה יוצאים ידי חובת אכילת מצה, אלא גם על המצה שמברך עליה המוציא ואוכלה לסעודתו יש לעשות זיכרון ללחם עוני, ולברך המוציא על הפרוסה, וכדרכו של עני.

הנצי"ב (הובא בהגדה הלכה ממקורה; 7ג) ביאר את דעת הרי"ף והרמב"ם באופן שונה. לדעתו, מדברי הרי"ף והרמב"ם נלמד כי בכל שבת ויום טוב אין חובה לבצוע דווקא על שני לחמים שלמים, מפני שחתיכת לחם שמלכתחילה הובאה לפנינו כפי שהיא, נחשבת לדבר שלם.

 

ד. סדר אכילת שני "כזיתים" מצה – דברי הפוסקים הלכה למעשה

בשלחן ערוך (5א) נפסק, כי צריך לאכול את שני הכזיתים יחד, וביאר המשנה ברורה (ס"ק ט) כי צריך להכניס לפיו את שני הכזיתים בבת אחת ולרסקם, אך אין צריך לבולעם בבת אחת, אלא די שיבלע כזית לערך בבת אחת, ואחר כך יבלע השאר. ובדיעבד, אם בלע כזית תוך כדי אכילת פרס, יצא ידי חובה.

אמנם לדעת הגרש"ז אויערבך (8א) אין חובה להכניס לפיו את שני הכזיתים יחד ולבלוע כזית שלם בבת אחת [ובלשונו: "החוש מעיד שזה קשה"]. ומי שאינו יודע בבירור שיגמור את כל אכילת ב' הכזיתים תוך כדי אכילת פרס, עדיף שיאכלם בזה אחר זה, ולא בבת אחת [והוסיף, כי "אין לדחוס בפיו ולאכול בחיפזון בלתי רגיל", בכדי שלא ייחשב "שלא כדרך אכילה", ולכן "המעמיד כנגד עיניו שעון, וכל מעייניו נתונים לתזוזת המחוגים, הניסיון מעיד, שמרוב ריכוז ותשומת הלב לשיעור הזמן, קרוב הדבר שיפסיד גוף הכוונה של מצות אכילת מצה". אלא יאכל כשיעור הראוי ברציפות מתוך מהירות רגילה, ותו לא].

וראה עוד במה שהעיר בשו"ת מנחת שלמה (8ב) על דברי השלחן ערוך בנדון אכילת ב' כזיתים "אמאי לא נימא דאתיא מצה דרשות ומבטל מצה דמצוה". ובמה שכתב בספר הליכות שלמה (9א) כי הגרש"ז אויערבך היה מדבר בצער על הערה זו בכל ערב פסח, שאיננו יודעים כיצד לקיים כהלכה מצוה יקרה זו של אכילת מצה.

סיכום פסקי תשובות (9ב).

 

ה. שיעור משך זמן האכילה וצורתה

הפוסקים דנו מהו שיעור הזמן של "כדי אכילת פרס" המוזכר בדברי המשנה ברורה (5א, ס"ק ט), ומהו אופן אכילת שני הכזיתים. בספר ילקוט יוסף (9ג) כתב שאין צריך להכניס את שני הכזיתים לפיו בבת אחת, ורשאי לאוכלם מעט מעט [והביא שכן דעת הגר"מ פינשטיין ועוד פוסקים], ובלבד שלא ישהה כשיעור כדי אכילת פרס. שיעור זה הוא מ-6 דקות עד 7.5 דקות. וטוב להחמיר לסיים את אכילת הכזית ב-4 דקות. והוסיף כי המחמיר להכניס את שני הכזיתים לפה בבת אחת "חומרא יתירה היא, ופעמים שאף יש בזה חשש סכנה, וידוע שכמה אנשים שדחקו עצמם לאכול שני הכזיתים של המצה בבת אחת, כמעט והסתכנו ונלקחו לבית חולים בליל פסח".

בהמשך דבריו (10א) סיכם את דעות הפוסקים מהו הזמן של שיעור כדי אכילת פרס, בין 9 דקות ל-4 דקות. והביא כי הגראי"ל שטיינמן תמה על אלו שאוכלים מצה בחיפזון מחשש שלא יספיקו לאכול כזית בכדי אכילת פרס – הרי פרס הוא שיעור של כמה ביצים, וכיצד יתכן שבשיעור זמן של אכילת כמה ביצים לא יספיק לאכול כזית אחד.

בספר ויאר לנו (10ב) דן מאימתי משערים את הזמן של כדי אכילת פרס, האם מתחילת הלעיסה או מתחילת הבליעה, והסיק כי העיקר לדינא לשער מתחילת הבליעה.

 

ו. שיעור כזית מצה – מחלוקת הפוסקים והמנהג למעשה

הפוסקים חלקו מהו שיעור "כזית" הנצרך לקיום מצות אכילת מצה מהתורה. וכתב המשנה ברורה כי במצוות דאורייתא יש לחוש לשיעור הגדול, שכזית הוא נפח של 50 סמ"ק.

בספר סידור פסח כהלכתו (10ג) סיכם את שיטות הפוסקים כמה הוא שיעור כזית מצה למעשה:

[א] 15-16 גרם, כחצי מצת מכונה [דעת החזו"א ושאר אחרונים]. [ב] קרוב ל-20 גרם [שיטת המשנה ברורה].

לפי המבואר כי יש לאכול שני כזיתים, יש לעיין האם יש לשער ב' פעמים את השיעור הגדול, או די בשיעור פחות מכך. וכתב בספר סידור פסח כהלכתו (11א, ובהערה 23-24) כי מאחר ואכילת שני הכזיתים אינה מדאורייתא, אלא היא רק בכדי לצאת ידי חובת ב' השיטות [וכפי שהתבאר לעיל], לכך די לקחת שני כזיתים בשיעור הקטן, שהם ביחד כזית בשיעור הגדול, וכן דעת הגרש"ז אויערבך, הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ.

 

ז. קיום מצות אכילת מצה על ידי שאר המסובים

הפוסקים דנו האם רק עורך הסדר צריך לאכול שני כזיתים, ושאר המסובים די שיאכלו כזית אחת. או שגם הם חייבים לאכול שני כזיתים. בספר שבות יצחק (12א) כתב שבזמננו שעושים מצות דקות, אי אפשר לחלק משלש המצות של עורך הסדר, שני כזיתים לכל אחד מהמסובים [וכאשר יש מסובים רבים, אפילו כזית אחד אי אפשר לחלק לכולם]. והביא כי לדעת רבי משה פינשטיין ודאי צריך לתת לכל אחד כזית, אך אין להוסיף לשם כך על הג' מצות, מפני שאדרבה, היה צריך לגרוע משום לחם עוני, ולא להוסיף. והדרך הראויה היא לסדר לכל אחד מהזכרים שלש מצות משלו, והוא ייקח שיעור גדול של כזית ממצות אלו, ויחלק לבנות הנמצאות לידו מתוך המצות שלו, וסיים הגר"מ פינשטיין: "וכן נהג אאמו"ר הגאון ר' דוד זצלל"ה, וכן אני נוהג כל השנים, ומקוה אני שגם בני ינהגו כן, ובזה האופן ודאי יצאו כולם ידי חובתן".

גם הגרי"ש אלישיב סבר כי טוב לתת לפני המסובים שלש מצות [או לפחות שתי מצות, כדעת הגר"א], וכך כל אחד יקבל כזית מהלחם משנה. אמנם בספר ארחות רבנו (12ב) כתב כי אין צורך לחלק למסובים ב'כזיתים, משום שזה דין רק על הבוצע.  סיכום משנה ברורה מהדורת דרשו (13א)

 

ח. אמירת הא לחמא עניא – כאשר מצה פרוסה לפניו

בדברי הרמ"א מבואר כי אין ענין בפעולה של ה'יחץ' אלא בתכלית של ה'יחץ', וכתב בהגדה של פסח לקח דוד (13ב) שני דרכים בביאור הענין:

[א] יש צורך בפרוסה בשעה שאומר "הא לחמא עניא" [אבודרהם, רבנו מנוח ובית יוסף בשם הכל בו].

[ב] מאחר ועיקר קיום מצות אכילת מצה הוא בפרוסה, ומאחר ומצוות ההגדה צריכה להיאמר על המצה, על כן צריכה ההגדה להיאמר על מצה פרוסה [שו"ע הרב ומהר"ל]. ולדבריהם נמצא כי 'יחץ' שייך לקיום מצות סיפור יציאת מצרים, שעניינה לומר את ההגדה על מצה פרוסה.

לוֹקֵחַ פְּרוּסָה וּמְבָרֵךְ לֶאֱכוֹל מַצָּה בְּמֶלֶל, וּבַהֲדֵי דְהַהִיא דְהַמּוֹצִיא אוֹכֵל וְכוֹלֵל (יוצרות לשבת הגדול)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

יששכר וזבולון

א. מבואר בדברי חז"ל כי זבולון ויששכר עשו ביניהם שותפות, ומכוחה של השותפות היו שניהם מתפרנסים ביחד, ושניהם נוטלים שכר

קרא עוד

דבר גוש

א. דבר גוש – דברי הפוסקים בדיני איסור והיתר  המהרש"ל בחיבורו ים של שלמה חידש, כי "דבר גוש" רותח [כגון

קרא עוד

זמן שמחתינו

א. נחלקו חז"ל בביאור הכתוב (ויקרא כג, מב) "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". לדעת רבי

קרא עוד

אין קטיגור נעשה סניגור

– האם מותר להתפלל מתוך סידור או ללמוד מספרים שנדפסו בשבת.
– חילול שבת לצורך תפילה על חולה.
– היאך תפרו אדם וחוה חגורות מעלי תאנה, למאן דאמר שהיה העץ שאכלו ממנו, והרי "אין קטיגור נעשה סניגור".

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.