מוריד הגשם

בדיני הזכרת ושאלת גשמים בתפילה

תקציר השיעור

א. בתלמוד ירושלמי אמר רבי יוחנן: "התפלל ואינו יודע אם הזכיר [מוריד הגשם] אם לאו, קודם שלושים יום, חזקה מה שהוא למוד [רגיל] מזכיר, מכאן ואילך מה שצריך [לפי הזמן ההוא] מזכיר". וצ"ע האם עיקר ההרגל תלוי בימים שעברו, או בריבוי התפילות שעברו באותם הימים.

ב. מנהג מהר"ם מרוטנבורג "לומר בשמיני עצרת תשעים פעמים משיב הרוח ומוריד הגשם, כנגד שלושים יום שאומרו ג' פעמים ביום" [ולכן אח"כ כשמסופק אם הזכיר, אינו חוזר]. ברם רבינו פרץ לא הסכים עמו, וצ"ב ביסוד מחלוקתם.

ג. ראיית המהר"ם מרוטנבורג למנהגו מדיני שור המועד, ודנו הפוסקים האם ניתן להשוות בין דיני הזכרה ושאלה בתפילה, לדיני שור המועד.

ד. עוד תמהו הפוסקים, שבשלושים יום יש יותר מתשעים תפילות, כי גם במוסף מזכירים גשמים [ואכן החתם סופר נקט שצריך ק"א תפילות]. ולפי זה יש לדון:

  • התפלל בימים שלאחר ז' כסלו [שעברו יותר משלושים יום מהתחלת אמירת ותן טל ומטר, אך לא אמרו כן צ' פעמים] ונסתפק האם הזכיר, האם חוזר להתפלל.
  • דין נשים שאינן מתפללות ערבית [ובשלושים יום אינן מתפללות צ' תפילות].
  • אָבֵל המשמש כש"ץ קבוע, מה דינו כשנסתפק קודם שלושים יום [לאחר שכבר הזכיר גשמים בתפילתו יותר מצ' פעמים] האם עליו לחזור על תפילתו.

ה. דין המתפלל ט"ו ימים ולאחר מכן אמר ארבעים וחמשה פעמים מוריד הגשם.

ו. דילג יום או יומיים מתפילתו, האם איבד את "חזקתו".

ז. האם לאחר אמירת "המלך הקדוש" תשעים פעם נחשב כ"רגיל" בכך.

ח. הכרעת הפוסקים למעשה האם ראוי לנהוג לכתחילה כמהר"ם מרוטנבורג.

  • • •

ט. החינוך בגיל הרך: הרגל במצוות כשלב מקדים להקניית ערכים בדרך הבנה.

מוריד הגשם

א. בפרק הראשון של מסכת תענית (1) נשנו דיני הזכרת גשמים [אמירת "מוריד הגשם"] בתפילה מיום טוב אחרון של סוכות, ושאלתם ["ותן טל ומטר לברכה"] מז' במרחשון בארץ ישראל [ובחו"ל מתחילים לשאול גשמים ברביעי או בחמישי בדצמבר]. ועי"ש במשנה זמן הזכרת הגשמים ושאלתם עד יום טוב ראשון של פסח. ובבית יוסף (2) הביא שיש מנהגים שונים האם מזכירים את הטל ["מוריד הטל" ו"תן ברכה"] בימות הקיץ [וראה קיצור דיני הזכרת מוריד הגשם ומוריד הטל ודיני שאלת גשמים מתוך סידור בית תפילה (8)].

והנה בתלמוד הירושלמי (1) אמרו: "תני נתפלל ואינו יודע מה הזכיר [כגון בימות החמה, ואינו יודע אם הזכיר גשם או איפכא] אם לאו, קודם שלושים יום, חזקה מה שהוא למוד [רגיל] מזכיר [ומסתמא הזכיר גשם ולא טל כמו שהוא למוד בימות הגשמים ומחזירים אותו], מכאן ואילך מה שצריך מזכיר" [לאחר שלושים יום חזקה מה שצורך לפי הזמן ההוא הזכיר, ואינו צריך לחזור]. ודברי הירושלמי נפסקו להלכה בטור (2) ובשו"ע (6) או"ח סימן קיד סע' ח), ויעו' בבית יוסף וכן בשו"ע וברמ"א ובמשנה ברורה (7) ס"ק לה) פרטי הדינים בזה לפי חילוקי המנהגים בהזכרת הטל בימות החמה.

וצ"ע האם עיקר ההרגל תלוי בימים שעברו, או בריבוי התפילות שעברו באותם הימים. וכשנדייק בלשון הירושלמי, נאמר שם שיעור זמן של "שלושים יום". ובפשוטו נראה שהלכה זו יסודה בימים שעברו על האדם, שבהם נקבע הרגל לשון האדם לומר את ההזכרה הראויה. אולם יש לתמוה על זה, כדלקמן.

ב. בטור (2) הובאה מחלוקת הראשונים, האם יכול לומר צ' פעמים משיב הרוח ומוריד הגשם, ושוב לא יתחייב לחזור במידה ויסתפק אם הזכירו. מהר"ם מרוטנבורג "היה רגיל לומר בשמיני עצרת תשעים פעמים משיב הרוח ומוריד הגשם, כנגד שלושים יום שאומרו ג' פעמים ביום, ועכשיו אם היה מסופק [אם הזכיר] אין צריך לחזור". ברם רבינו פרץ לא הסכים עמו וכתב: "לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי".

המהר"ם מרוטנבורג הביא ראיה למנהגו מדיני שור המועד, מדברי רבי מאיר בסוגיית הגמרא בבבא קמא (1) "דאמר גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן, הכי נמי כיון דאחר ל' יום אם הוא מסופק אין צריך לחזור, כל שכן צ' פעמים ביום אחד". ואילו רבנו פרץ כתב על כך: "שאין הנדון דומה לראיה, דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח, ואם הוחזק ג' רחוקות כל שכן בג' קרובות, אבל גשם שנתקן בתפילה, והדבר תלוי בהרגל לשונו, לא אמרינן הכי". וסיים הטור: "ואדוני אבי הראש ז"ל היה נוטה לסברת המהר"ם". וראשית כל, צ"ב ביסוד מחלוקתם.

וביארו רבי שמעון שקופ (3) והקהילות יעקב (3) שנחלקו מהר"ם מרוטנברג ורבינו פרץ ביסוד גדר העדאת שור המועד, אשר יש לדון מהו יסוד ההעדאה, האם בגדר של "סיבה", דהיינו שהשור הורגל לנגוח ע"י ג' הנגיחות הראשונות, ומעתה הוא מועד.  או שההעדאה היא בגדר של "סימן", המוכיח ומראה את טבע השור שהוא נגחן.

לדעת מהר"ם מרוטנברג יסוד ההעדאה הוא בגדר של "סיבה", שהשור הורגל לנגוח ע"י ג' הנגיחות הראשונות, ולכן ניתן ללמוד מענין זה לענין ההתרגלות לומר "מוריד הגשם", שאמירת צ' פעמים תרגיל את לשונו, וכסברת הק"ו "ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן", השייכת גם בענין הרגל הלשון לומר "מוריד הגשם". משא"כ רבנו פרץ שסבר כי יסוד ההעדאה הוא בגדר של "סימן", המוכיח ומראה את טבע השור שהוא נגחן "ואם טבעו ברחוקות, כל שכן בקרובות. אבל ענין ל' יום דמשיב הרוח הוא מפאת שעל ידי זה הוא מתרגל ["סיבה"], ולענין שמתרגל בכך יותר מועיל כשהוא בזמן ארוך מכשהיה הכל בבת אחת". ועי' בחידושי הגר"ש שקופ (3) שהקשה על הבנה זו בדעת המר"ם מרוטנברג, הנסתרת לכאורה מסוגיית הגמרא בב"ק (3) בדין שור שנעשה מועד בבית השואל.

וראה סיכום ביאור מחלוקת מהר"ם מרוטנבורג ורבנו פרץ בספר אהל המועד (5) רבי אליעזר טוקר, ירושלים תשע"א), ובמה שדן בהבנת דעת רבנו פרץ ע"פ הסוגיא בתחילת מסכת ב"ק (4).

ג. על כל פנים מדברי מהר"ם מרוטנברג משמע כי די בכך שהזכיר צ' פעמים, וזה לכאורה סותר את משמעות הירושלמי שיש צורך בשלושים יום, וכידוע בשלושים יום יש יותר מצ' תפילות [שמזכירים בהם מוריד הגשם], שהרי גם בתפילות מוסף של שבת, חול המועד וראש חודש מזכירים "מוריד הגשם" [יעו' בחתם סופר (8) המובא במשנה ברורה (7) ס"ק מ"א, שכתב שיש ק"א פעמים, וסמך לכך מדברי הגמרא שאינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחת. ובכף החיים (9) ס"ק נ"ח כתב שיש ק"ג פעמים] ואם כן תמוה מדוע סבר מהר"ם מרוטנברג כי די בצ' הזכרות.

ועוד תמה הרמ"א בחיבורו דרכי משה (2) שלענין שאלת גשמים, אדרבה, בשלושים יום שואלים גשמים פחות מצ' פעמים, שהרי אין מבקשים גשמים בשבת, ואם כן היה צריך להיות שבשאלת גשמים יצטרך יותר משלושים יום כדי להתרגל בלשונו. ומתוך כך כתב הדרכי משה, כי מהר"ם מרוטנברג סבר "דנקט ל' יום להורות על מנין התפילות שמתפללים בל' יום שאין בהם מוסף, דהיינו צ' תפילות בשתיהן" [והיינו שמספר זה הוא ממוצע התפילות בשלושים יום].

ולפי שיטה זו באמת הכל תלוי בתשעים פעמים שהזכיר בתפילתו "מוריד הגשם" או "ותן טל ומטר לברכה", בין לקולא ובין לחומרא, וכפי שכתב המשנה ברורה (7) ס"ק  לז) כי "לדבריהם לא בעינן שלושים יום שלמים, אלא כיון שהושלם תשעים תפילות, ממילא הורגל לשונו כהלכה. ולענין שאלה דאין בל' יום צ' תפילות יצמח מזה חומרא, דיהא צריך לחזור מספיקא אפילו אחר ל' יום עד שיושלם צ' תפילות שהורגל לשונו לומר בהן כהוגן".

ברם כבר העיר המג"א (6) ס"ק יב), כי בדברי ההגהות מיימוניות (1) שהביא את מנהגו של המהר"ם מרוטנברג לא כתב "צ' פעמים", אלא כתב "שיאמר אותו כל כך פעמים כאשר יאמרוהו בשלושים יום". ולפי דבריו יוצא שכל עוד לא הזכיר בתפילה כמספר הפעמים שאומרים "מוריד הגשם" או "ותן טל ומטר לברכה" בל' יום, אין זה נחשב שהתרגל להזכרה החדשה. וכן נקט לדינא החתם סופר (8) המובא במשנ"ב (7) ס"ק מא), שלכתחילה יש לומר "מוריד הגשם" ק"א פעמים "אמנם בדיעבד מי שאמר רק תשעים פעמים אין בידינו לפסוק שיחזור ויתפלל נגד פסק השו"ע".

ד. אמנם הוסיף המשנה ברורה (7) ס"ק מא) כי "מדברי הגר"א ועוד כמה אחרונים משמע דהעיקר תלוי רק בל' יום, בין להקל בין להחמיר". וכוונתו לדברי הגר"א בביאורו לשו"ע (6) שפסק דלא כמהר"ם מרוטנבורג אלא כדברי רבנו פרץ, וכפי שגם הקשה המג"א (6) ס"ק יג) על השו"ע שפסק כמהר"ם מרוטנברג שהסתמך בדבריו על שיטת רבי מאיר בסוגיא בב"ק (1) שאמר ק"ו "ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן", ואילו בהלכות תעניות פסק השו"ע (4) על פי הסוגיא במסכת תענית (4) הסוברת כדעת רבי יהודה שחלק על רבי מאיר [ואם כן נפלה בבירא כל ראיית המהר"ם לדינו]. ואף שהמג"א יישב את הסתירה בדברי השו"ע, הגר"א הכריע דלא כמהר"ם מרוטנברג, בגלל סתימת הסוגיא בתענית דלא כוותיה, וממילא לדרכו נאמר רק שיעור ל' יום המפורש בירושלמי [בין להקל בין להחמיר].

והנפקא מינא במחלוקת האם ההרגל לומר את ההזכרות כדבעי, תלוי בשלושים יום או בצ' תפילות או בק"א, יעו' בהרחבה בספר אהל המועד (10)-(11) בנדונים הבאים: [א] התפלל בימים שלאחר ז' כסלו [שעברו יותר משלושים יום מהתחלת אמירת ותן טל ומטר, אך לא אמרו כן צ' פעמים] ונסתפק האם הזכיר, האם חוזר להתפלל. [ב] דין נשים שאינן מתפללות ערבית, וממילא אינן מתפללות צ' תפילות בשלושים יום. [ג] אָבֵל המשמש כש"ץ קבוע, מה דינו כשנסתפק קודם שלושים יום לאחר שכבר הזכיר גשמים בתפילתו יותר מצ' פעמים, האם עליו לחזור על תפילתו, ועי' בשערי תשובה (7) שנקט כי די בי"ח יום שבהם כבר נתרגל בהזכרת הגשמים, לפי שהזכירם כבר צ' פעמים [ועי' בשערי תשובה בדין המתפלל ט"ו ימים ולאחר מכן אמר ארבעים וחמשה פעמים מוריד הגשם].

  • לדינא פסק המשנה ברורה (7) ס"ק מא) "דלמעשה יש להקל כשני השיטות [של' יום ממש, ושצריך מנין תפילות בל' יום, דהיינו צ' פעמים] דספק ברכות להקל". וראה סיכום ההלכות בדינים אלו בספר אשי ישראל (9) ובפסקי תשובות (11).
  • דילג יום או יומיים מתפילתו – פסק המשנ"ב (7) ס"ק לז) כדברי הט"ז (6) ס"ק יג) שלא איבד את "חזקתו".
  • אמירת "המלך הקדוש" תשעים פעם – אינה מועילה, יעו' בדברי המשנה ברורה ושער הציון בסי' תקפב (8) הטעם.
  • הכרעת הפוסקים למעשה האם ראוי לנהוג לכתחילה כמהר"ם מרוטנבורג- בשו"ע (6) וכן מסתימת המשנ"ב (7) נראה שראוי לנהוג כן לכתחילה. וראה במה שהובא בשם הגרש"ז אוירעבך בספר הליכות שלמה (11) הערה 96) שוותיקי ירושלים היו נוהגים לשורר צ' פעמים "מחיה מתים וכו' מוריד הגשם" בשעת ההקפות בשמחת תורה. ברם הגרש"ז נקט שלכתחילה אין ראוי לומר "ותן ברכה" צ' פעמים, אולם לענין "מוריד הגשם" מנהג יפה הוא, יעו"ש.

סיכום הדעות בנדון זה – פסקי תשובה (12).

  • • •

החינוך בגיל הרך: הרגל במצוות כשלב מקדים להקניית ערכים בדרך הבנה, יעו' בדברי הגר"ח פרידלנדר (13).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

מכונת אמת

א. מאז הומצאה "מכונת אמת" [פוליגרף] ונעשה בה שימוש בחקירות פליליות, דנו הפוסקים האם לתוצאות הבדיקה במכונת אמת יש משקל

קרא עוד

ושבתה הארץ

שביתת הארץ מצות שביתת הארץ – לשבות ממלאכה בארץ, או שהקרקע תשבות בשביעית בשמירת השמיטה נאמרו: מצות עשה – "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת

קרא עוד

ברכת לישב בסוכה

א. נחלקו רבותינו הראשונים אימתי מחוייבים בברכת 'לישב בסוכה' – בכל פעם שנכנס לסוכה [ואפילו מאה פעמים ביום] או רק

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

ביעור חמץ בפחי אשפה

חובת ביעור בחמץ הנמצא בפחי אשפה שאלה המצויה תדיר בזמנינו, מה דינו של חמץ שהושלך לפני פסח לפחי האשפה, והוא עדיין נמצא שם בי"ד ניסן

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים