מלוה מלכה

א. מקור וטעם דין ליווי השבת – מלוה מלכה

במסכת שבת (1א) מובא: "לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית". ופירש רש"י: "כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד, כאדם המלווה מלך ביציאתו מן העיר". והמהרש"א הוסיף, שמכבוד השבת לסדר את השלחן, אפילו אם הוא עדיין שבע מסעודות שבת. על כל פנים, בלשון הגמרא מפורש ענין סידור השלחן אך לא נאמר במפורש שיש חיוב סעודה, וצ"ע.

עוד מובא שם: "חמין [רש"י – לשתות ולרחוץ] במוצאי שבת מלוגמא [רש"י – רפואה], פת חמה במוצ"ש מלוגמא".

בהמשך שם הובא מנהגו של רבי אבהו, שהיה שוחט כל מוצאי שבת עגל, על מנת לאכול ממנו את הכליה. וכשרצה להפסיק ממנהגו זה, ולשמור כליה אחת משבת, נענש שאריה אכל את העגל. וביאר במהרש"א, משום שאין מכבודה של סעודת מלוה המלכה לאכול ממה שנשאר מהאוכל של סעודות השבת [וראה גם בדברי החתם סופר (2א) שם].

בדברי רש"י (1ג) והריטב"א (1ד) מפורש כי סעודה זו היא רק למי ש"אפשר" לו, ואין זה חובה, ולהלן נרחיב בזה.

הטור (1ה) העתיק להלכה את דברי הגמרא, שיש לסדר את השולחן "אפילו אינו צריך אלא לכזית", וכתב הב"ח (1ז) "יסדר שולחנו בסעודה גמורה לפי מנהגו בסעודה". אמנם גם הרמב"ם כתב: "מסדר שולחנו במוצאי שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, כדי לכבדו בכניסתו וביציאת", ולא הזכיר שיש חיוב בסעודה גמורה, וצ"ע.

בדברי הפוסקים נתבארו טעמיה של המצוה ללוות את השבת וגודל חשיבותה:

• הבית יוסף (2א) כתב בשם שבלי הלקט: "אבר יש באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת" [בדברי האליה רבה (2ג) מבואר כי איבר ה'נסכוי' הוא עצם ה'לוז', שלאחר המיתה"עצם זה אינו נימוח, וממנה יחיה האדם לעת התחיה, והוא המקבל עונש ועונג לאחר מיתת האדם". ועצם זו שנהנית רק מאכילת מוצאי שבת לא נהנתה מעץ הדעת ולכך לא נענשה במיתה].
• בשל"ה הק' (2ב) כתב: "כמו שמברכים על הבשמים להשיב הנפש, כן סידור השולחן, שהרי לצאת מדבר להיפוכו הוא זר, ובמוצאי שבת יוצאים מן המנוחה אל הנחלה. ולכן יש להדליק נר יפה יותר משאר הלילות החול". ועוד כתב שם: "ומאד צריך אדם להיזהר בסעודה זו של לווית המלכה ולהוציא הוצאה על זה", וראיה לכך, מהמעשה המסופר בגמרא (1א) על רבי אבהו.
• בספר טעמי המנהגים (2ד) הביא בשם הרב מלובלין, כי מרן השולחן ערוך סידר סימן מיוחד בפני עצמו על דין סעודת מלוה מלכה [וכן סימן שלם על סעודת ר"ח] "כדי שיהיה העניין חשוב בעיני העולם".

ב. סעודת מלוה מלכה – מצוה או חובה 

המשנה ברורה (2ה) דייק מדברי הגמרא (1א) כי לכתחילה צריך לקבוע סעודה זו בפת, ולהדר אותה בבשר או בשאר תבשילין "ואם אין לו או שחושש לאכילה גסה יקיימה במזונות או עכ"פ בפירות", ובהמשך דבריו כתב: "מכל מקום סעודה זו אינה חובה עליו כמו השלוש סעודות של שבת", כי סעודות אלה נסמכו על פסוק, וסעודה מלוה מלכה היא "מצוה בעלמא", ונפקא מינה כאשר אין אפשרות לקיים את כל הסעודות. ובשער הציון הוסיף, כי מי שיש לו בשר ודגים בצמצום "מוטב ליפות בהן יותר את השלוש סעודות". וכן נראה שנקט בשולחן ערוך הרב (3ב) שהיא "מצוה מן המובחר בלבד" ולכן "אין חיוב להקדים סעודה שלישית בשביל לאכול סעודה זו כראוי".

אמנם לדעת החיי אדם (3א) הסעודה היא "חוב גמור". וראה סיכום הדעות בספר פינת ההלכה (3ג), ומה שהביא מספר כף החיים, שיש לדחוק עצמו לקיים סעודה זו אף אם נפשו קצה מאכילה, ובשם ספר יסוד ושורש העבודה, שיזהר לא לאכול הרבה בסעודה שלישית. ועוד הביא בשם השל"ה הק' כי מי שאינו יכול לאכול סעודה זו, לכל הפחות יטרח להכין סעודה זו לאחרים, וגם ילמד דינים ומאמרים השייכים לסעודה".

ובתשובות והנהגות (3ד) הביא כי הגר"א החמיר מאד בסעודה זו, ודייק גם מלשון הרמב"ם (1ו) שחיובה הוא כחיוב סעודת ליל שבת. וכן מביא מעשה שאירע עם הגר"ח מוולז'ין, שהגר"א הכריחו אותו לקיים סעודת מלוה מלכה בפת אף שלא היה בקו הבריאות. ובתשובה נוספת (3ה) כתב בשם החזון איש: "מי שאינו אוכל כזית פת במוצאי שבת, יתחרט בעלמא דקשוט", כי בסעודה זו "מתקנים וממתיקים עצם סעודות שבת שעולים אז בזה דווקא לרצון יותר". ולכן החמיר הגר"א בסעודה זו. ועוד כתב שם, כי שיעור אכילת 'כזית' הוא בדיעבד, ולכתחילה יש לאכול 'כביצה'.

ג. חיוב נשים וקטנים בסעודת מלוה מלכה

הפרי מגדים (4א) דייק מדברי המג"א כי נשים אינן חייבות בסעודת מלוה מלכה, כי סעודה זו "אינה שייכת לשבת" אשר נשים חייבות בה. אמנם לפי המבואר לעיל, כי סעודת מלוה מלכה היא לצורך איבר ה'נסכוי' מסתבר כי "ראוי גם לנשים" לאכול ממנה. ובספר נתיבי המנהגים (4ד) כתב, כי מדברי הגמרא (1א) שהסמיכו חיוב סעודת ליל שבת לסעודת מלוה מלכה, נראה לחייב נשים גם בסעודת מלוה מלכה. ונפקא מינה, לחיוב הבעל לתת לאשתו מזון גם לסעודת מלוה מלכה [מלבד חיוב מזון ג' סעודות שבת].

בספר אור לציון (4ה) כתב כי חיוב נשים בסעודת מלוה מלכה תלוי בחיובן בהבדלה "שהרי טעם אחד להם כדי ללוות את השבת". ומסקנתו, כי לדעת השלחן ערוך שנשים חייבות בהבדלה, הוא הדין שיש לחייבן במלוה מלכה. מלבד זאת, יש לחייבן מחמת שאר הטעמים לסעודה זו, השייכים גם בנשים.

• קטן בסעודת מלוה מלכה – בספר הקטן והלכותיו (4ו) כתב על פי דברי המשנה ברורה (2ה), שסעודת מלוה מלכה היא "מצוה בעלמא", כי יתכן להקל בחיוב חינוך קטנים וקטנות לסעוד סעודה זו "אך מכל מקום ראוי לחנכם בזה".

ד. זמן הסעודה

המשנה ברורה (2ה) כתב: "טוב להקדימה כדי שתהיה סמוכה ליציאת השבת, ואם אינו תאב עדיין לאכול מהנכון עכ"פ שלא יעסוק במלאכה בקבע עד שיקיים סעודה זו. ועיין בשערי תשובה, דמשמע דאינו כדאי בכל גוונא לאחרה יותר מחצות". ובכף החיים (5א) כתב שזמנה עד ארבע שעות, ולא יסיר את בגדי השבת קודם שעה זו. אמנם בספר חסד לאלפים כתב כי זמנה כל הלילה, והבן איש חי כתב שלכתחילה זמנה עד ארבע שעות, ואם נאנס יאכל עד חצות.

ובאור לציון (5ב) כתב שאם ישן קודם חצות שינת קבע, וקם קודם חצות, רשאי לאכול סעודת מלוה מלכה לכשיקום, מאחר שעדיין זמן סעודת מלוה מלכה, אך אם קם לאחר חצות, לא יאכל.

ובתשובות והנהגות (5ד) חידש "שכל זמן שקדושת שבת נמשכת באיזה מקום שייך עוד הסעודה", ועל סמך זה יש שמאחרים את הסעודה, מכיון שעדיין שבת בארה"ב ובסוף המערב.

• סעודה שלישית שהתחילה בשבת ונמשכה במוצאי שבת – דנו הפוסקים האם יוצאים בסעודה זו ידי חובת סעודת מלוה מלכה. בבאר היטב (2ה) הביא בשם אליהו זוטא: "שמעתי שאם ממשיך הסעודה שלישית עד לאחר חשכה, אינו צריך לאכול עוד סעודה רביעית". ובספר נתיבי המנהגים (5ג) הביא כי בספר תהילה לדוד חולק ולדעתו "לא ניתן לקרות סעודה שלישית סעודת לויה, ועדין כל קדושת שבת עליה, ויאמר אחר כך רצה והחליצנו". וכן דעת כף החיים שצריך שתהיה סעודת מלוה מלכה נפרדת "מפני שזה בחינה בפני עצמו". והוסיף שם, כי לפי דברי המהרש"א (1א) שטוב להכין מאכל חדש למלוה מלכה, נראה שדין סעודה זו הוא מכבוד שבת שמכבדו ביציאתו, כי למרות שבהמשכת הסעודה שלישית למוצ"ש מראה "שאינו רוצה לגרש המלך, אך אין זה כיבוד "ביציאתו".

בספר דברי יעקב (5ה) העיר, כי בסעודה שניה ושלישית בשבת, צריך הפסק בברכת המזון או בהפסקה ממש, ולכאורה מדוע אין כן פני הדברים בסעודה שלישית ומלוה מלכה, שנצטרך הפסקה גמורה לחלק בין הסעודה השלישית לסעודת מלוה מלכה. אמנם יתכן לחלק, כיון שחלק מהסעודה נעשה ביום וחלקה נעשה בלילה, די בכך להחשיבם כשתי סעודות. ועוד יש לחלק, שבהגיע הלילה פוקעת קדושת השבת, ואף שאסורים במלאכה, הוא רק מדרבנן. ועוד יש לחלק, שבסעודות שבת חייבו חכמים לאכול ג' סעודות בדווקא, אבל סעודת מלוה מלכה עיקרה היא סעודה בצאת שבת "ולא אכפת לן אם לענין המנין יהא המנין של סעודת השבת ומוצאי שבת".

ה. גדר סעודת מלוה מלכה

בספר שומר שבת (6) האריך בגדר סעודת מלוה מלכה, האם זהו דין בסידור השלחן משום כבוד השבת, או חלק מעונג שבת הנמשך גם לאחריה. ועל פי זה ביאר את מחלוקת הפוסקים, האם יש חיוב פת בסעודה זו או די בפירות וכדומה. אם נאמר שטעם סעודת מלוה מלכה הוא משום שסעודה זו נכללה ונמשכת מברכת וקדושת הג' סעודות, אזי כמו שחיוב ג' סעודות הוא משום עונג שבת, אם אינו נהנה באכילתו אינו חייב לאכול, כמו כן סעודת מלוה מלכה אינו צריך לדחוק עצמו לקיימה דווקא בפת. אמנם החולקים וסוברים שיש חיוב בפת, נקטו שחיוב סעודה זו הוא מדין כבוד השבת, והיא "כשאר מילי דרבנן שאדם חייב לצער את עצמו כדי לקיימן". וראה עוד במה שביאר לפי זה את מחלוקת הפוסקים, האם ניתן לקיים סעודת מלוה מלכה בסעודה שלישית שנמשכה לתוך הלילה.

ובספר מילי דשמעתתא (7א) ביאר את גדר סעודת מלוה מלכה שהוא "בסידור שולחן האכילה. וכבוד השבת הוא שיראה רחבות נפשו בשמחה ע"י שיהא שלחנו מסודר לאכילה אף בצאתה, אבל עיקר המצוה אינו באכילה כמו בשבת, כי בשבת יש מצות עונג. ולפי זה אפשר לקיימה במיני תרגימא, כי עיקר חיוב הסעודה אינו אלא לסדר שולחנו, וכיון שמיני תרגימא שם סעודה עליהם, שפיר יוצא בזה ידי חובת סידור השלחן".

ו. מלוה מלכה – הלכה למעשה

בספר שמירת שבת כהלכתה (7ב) סיכם את דיני סעודת מלוה מלכה, ונציין את הנושאים: כוונה לומר בפיו "לשם מצות סעודת מלוה מלכה"; לא לפשוט בגדי השבת קודם הסעודה; לפרוס מפה ולהדליק נרות לכבוד הסעודה; הביא את הדעות מהו זמן הסעודה; דין אכילת לחם; הכנת מאכל לצורך הסעודה ולא לאכול משיירי שבת; דין אכילת בשר בסעודה זו במוצאי שבת חזון; וכן איסור 'סימן' במוצאי שבת' שלא לשלם חוב בזמן זה.

בספר פסקי תשובות (8, 9א) הוסיף פרטים בענין חשיבות הסעודה; טעם שנקראת "סעודת דוד המלך"; עשייתה ברוב עם; זימון על כוס; מי שאינו יכול לאכול שיכין עכ"פ לאחרים סעודה זו; עריכת השולחן בכבוד אף למי שאינו אוכל; אכילת מאכל חריף כגון שום צנון או בצל.

בספרים (9ב) הוזכרו סגולות שונות התלויים בסעודה זו, סגולה ללידה קלה, לאריכות ימים, לפרנסה, ועוד.

ז. מנהגי מוצאי שבת

מלבד חיוב סעודה מלוה מלכה, נזכר בגמרא (1א) כי "חמין במוצאי שבת מלוגמא [רפואה],פת חמה במוצאי שבת מלוגמא". בספר בירורי מנהגים (10ג) הביא מדברי המפרשים והפוסקים בביאור דברי הגמרא "חמין במוצאי שבת", ואת מה שכתב המהרש"א (1א) "טעם הדבר, דיש לכבד השבת בסעודת לויה בדבר חדש שנתחמם אחר השבת ליהנות ממנו, שהיה אסור בו ביום חמין ופת חמה. ומשום דרוב אכילות ומשקין בשבת קרים רע לחולים, קאמר דהחמין בסעודת לויה במוצאי שבת הם רפואה כמו מלוגמא". ועוד דן שם וביישוב הקושיא מדברי הגמרא ביומא, שיש להיזהר מאכילת פת חמה. וראה בספר בירורי ענינים (11א) שביאר בטעם שתיית חמין במוצאי שבת, שהוא מחמת שעצם הנסכוי אינו נהנה אלא בשתיה, ודן אם די בשתיית יין ההבדלה, ובהיתר אכילת פת חמה.

בנוסף, רבותינו הראשונים והאחרונים הזכירו עוד מנהגים רבים למוצאי שבת:

• הזכרת אליהו הנביא – הרמ"א (10א) הביא מדברי הטור: "לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת, להתפלל שיבוא ויבשרנו הגאולה". בספר רץ כצבי (10ב) הזכיר מנהגים שונים בהזכרת אליהו הנביא.
• סיפור מעשיות מהבעל שם טוב הק' ומצדיקי הדורות – רץ כצבי (10ב).
• מנהג קיפול הטלית – בספר בירורי המנהגים (10ג) ביאר טעמו, בכדי להתעסק עם מצוה מיד בתחילת השבוע.
• מנהגי הזמירות במוצאי שבת וסגולתם – פסקי תשובות (11ב).

ח. סעודת מלוה מלכה במוצאי יום טוב

בספר מועדים וזמנים (12א) דן, האם חיוב סעודת מלוה מלכה נוהג גם במוצאי יום טוב, והביא כי החזון איש דקדק לאכול סעודת מלוה מלכה גם ביום טוב. וכתב, כי דבריו הם "חידוש", היות ומהסוגיא בגמרא (1א) משמע שחובת הסעודה היא רק במוצאי שבת בחמין, כי נועדה להראות "שעד עתה לא היה אפשר לחמם", וטעם זה אינו שייך ביום טוב שמותר לחמם בו מאכלים לצורך אוכל נפש. בנוסף, מטעמי הסעודה ללוות את הנשמה יתירה, וביום טוב אין נשמה יתירה. וכמו כן דייק מלשון הרמב"ם בהלכות שבת שכתב "וכן בימים טובים" רק לגבי סעודת שבת ולחם משנה ולא כתב כן על סעודת מלוה מלכה.

בספר פניני רבינו הגרי"ז (12ב) הביא שגם הגרי"ז נקט שיש חובת סעודת מלוה מלכה ביום טוב, וראה במה שדחה את דברי התשובות והנהגות, וביאר כי אדרבה, מדברי הרמב"ם שהשווה דיני כבוד ועונג ביום טוב לדיני כבוד ועונג בשבת, נראה שכשם שיש חיוב מלוה מלכה מדין כבוד השבת כך גם ביום טוב שיש בו חיוב כבוד יום טוב, יש דין ללוותו בסעודה.

וראה במה שהשיב על דבריו בתשובות והנהגות (13ב), ובמה שכתב שם, ובספר נתיבי המנהגים (13ג) הביא טעמים נוספים לחלק בין חיוב סעודת מלוה מלכה בשבת לסעודת מלוה מלכה ביום טוב.

אִישׁ תִּשְׁבִּי עַל שְׁמוֹ נִקְרָא. תַּצְלִיחֵנוּ עַל יָדוֹ בַּתּוֹרָה. תַּשְׁמִיעֵנוּ מִפִּיו בְּשֹוֹרָה טוֹבָה בִּמְהֵרָה.