מנהג הישיבות הקדושות להתפלל מנחה סמוך לחצות היום – בזמן "מנחה גדולה". ברם מנהג זה עומד לכאורה בסתירה למפורש בשו"ע (או"ח סימן רלג סעיף א) שעיקר זמן תפילת מנחה לכתחילה הוא זמן מנחה קטנה.
כדי השיב על כך, יש לברר בהלכותיה של תפילת המנחה:
[א] מדוע נקרא שמה של התפילה "מנחה", והאם יש לשם זה משמעות הלכתית.
[ב] מתי עדיף להתפלל תפילת המנחה לכתחילה, סמוך לחצות היום – זמן "מנחה גדולה", או סמוך לשקיעת החמה – "מנחה קטנה". ומה הדין בדיעבד.
[ג] האם יש קשר בין שני הדברים הללו – שם התפילה וזמנה של התפילה.
תחילה נברר את דברי הראשונים והפוסקים, מתי עדיף להתפלל מנחה לכתחילה.
א. בשאלה זו – מהו הזמן הרצוי ביותר לתפילת המנחה – לכאורה נחלקו סוגיות הש"ס.
במסכת יומא (כח, ב) מובא: "אמר רב ספרא צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי". כלומר, אברהם אבינו התפלל "מכי משחרי כותלי" – סמוך לחצות היום [בתחילת שבע שעות, "מההיא שעתא נוטים צללי ערב וקרוי ערב", פרש"י שם]. ומקשה רב יוסף: "אנן מאברהם ניקום ונגמר", כלומר, היאך נלמד להיות זריזים ולהקדים את תפילת מנחה מאברהם אבינו שנודע בזריזותו המופלגת, אולי דוקא הוא מרוב זריזותו הקדים, ואנו שאיננו בדרגתו איננו מחוייבים להקדים להתפלל מנחה סמוך לחצות היום. ותמה רבא על קושית רב יוסף: "אמר רבא תנא גמר מאברהם, ואנן לא גמרינן מיניה דתניא (ויקרא יב, ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות, שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר". כלומר, רבא התפלא על תמיהת רב יוסף, מדוע שלא נלמד מזריזותו של אברהם הרי התנא למד הלכה לענין ברית מילה "שכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוות".
משמע מדברי הגמרא, שיש ללמוד מזריזותו של אברהם אבינו, להקדים ולהתפלל מנחה מיד בהקדם האפשרי, והיינו כבר בזמן מנחה גדולה, סמוך לחצות היום, וכדין זריזין מקדימים למצוות [שנקבע כהלכה בעניינים רבים]. וכן כתב הריטב"א (יומא, שם) שיש ראיה מהגמרא לדין זמנה של תפילת מנחה: "ורב ספרא ודאי בעיקר הדין אתי לאשמעינן שיתפלל אדם בעת ההיא, דאי לאשמעינן מאי דנהיגי אבות, מאי קמשמע לן, מאי דהוה הוה".
מאידך, איתא בגמרא (ברכות כו, ב) "איתמר ר' יוסי בר חנינא אמר תפילות אבות תקנום, רבי יהושע בן לוי אמר תפילות כנגד תמידין תקנום [להלן אות ט הבאנו את כל לשון הגמרא], ומובא שם בסוגיה: "מפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב, שהרי תמיד של בין הערביים קרב והולך עד הערב. ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה, ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה". ופירש רש"י: "מנחה גדולה, אם בא להקדים תמיד של בין הערבים אינו יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה וכו'. מנחה קטנה, זמן תמיד של בין הערביים בכל יום מתשע שעות ומחצה ולמעלה כדתנן בתמיד נשחט, נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה".
מתבאר בזה, לפי המאן דאמר בגמרא שתפלות כנגד תמידים תקנום, וגם למסקנת הסוגיה ש"תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות" – כי זמן תפילת מנחה תלוי בזמן הקרבת קרבן התמיד. ושני הזמנים של מנחה, מנחה גדולה ומנחה קטנה, מתאימים לזמן הקרבת קרבן התמיד, שהוא לכתחילה בתשע ומחצה, ואז הוא גם זמן מנחה לכתחילה, דהיינו מנחה קטנה. ובדיעבד זמן ההקרבה הוא משש שעות ומחצה, וזמן זה הוא זמן תפלת המנחה בדיעבד דהיינו מנחה גדולה.
יוצא איפוא, שלכתחילה עדיף לדחות את תפילת המנחה לזמן מנחה קטנה שהיא מתשע שעות ומחצה, מפני שלפני זמן זה אין ראוי לכתחילה להקריב את קרבן התמיד.
בדברי הרמב"ם (הלכות תפלה פרק ג הלכה ב-ג) מפורש כמשמעות הסוגיה בברכות: "תפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערביים תקנו זמנה, ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה. ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא. ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה. נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות, והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום ואם מתפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה אלא רשות".
גם בהגהות מיימוניות (שם אות ג) מבואר כדעת הרמב"ם, שלכתחילה יש להתפלל "מנחה קטנה", שכתב בשם רבנו חננאל: "ואע"ג דשעת תפילת מנחה משש שעות ומחצה ולמעלה עד הערב, מאן דמצלי מפלג המנחה קטנה ולמעלה טפי עדיף ובלבד שלא ידחה את השעה". וכן דעת המחזור ויטרי (עמוד עח), ספר ארחות חיים (הלכות תפלת המנחה אות א), ועוד ראשונים.
וכן נפסק כשיטה זו בשו"ע (או"ח סימן רלג סעיף א) "מי שהתפלל תפילת המנחה לאחר שש שעות ומחצה יצא, ועיקר זמנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולר' יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע, ואסיקנא דעביד כמר עבד ודעבד כמר עבד".
יש לתת את הדעת, לפי השיטה שיש להתפלל מנחה קטנה, כיצד תתבאר הסוגיה במסכת יומא שלומדים מזריזותו של אברהם אבינו להקדים ולהתפלל מנחה מיד בהקדם האפשרי, והיינו כבר בזמן מנחה גדולה. בקושיה זו עמד בהגהות יד אהרן על הטור (סימן רלג) "אבל מכל מקום קשה לי על דעת הרמב"ם מה יענה לההיא סוגיא דפרק אמר להם הממונה, דאמר רב ספרא צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי, ומוכרח מההיא סוגיא דזמנה לכתחילה היא משש שעות ומחצה ולמעלה". וכן הקשה הרש"ש במסכת ברכות (לא, א) שכתב על דברי הגמרא שהביאה את הפסוק (תהלים נה, יח) "ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה", "הנה צהרים היא תפלת המנחה, ובנגעים (פרק ב משנה ב) משמע דצהרים לר"י דהלכתא כוותיה הוה שעה שישית ושביעית. וכן ביומא (כח, ב) אמרינן צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי וכו'. ולכן קשה לי על דעת הרמב"ם וכן סתם בשו"ע דלכתחילה אין מתפללין מנחה גדולה" [ועי' להלן [אות ז] שכבר קדם לרש"ש בהבאת הראיה מדוד המלך שהיה מתפלל מנחה גדולה בצהרים בספר המנהיג].
הטעמים להעדיף תפלת מנחה קטנה על מנחה גדולה
ב. בשו"ת הרדב"ז דן בכמה מתשובותיו, מהו הזמן הראוי לתפילת המנחה, ויש בדבריו תוספת בביאור הטעמים מדוע להעדיף תפלת מנחה קטנה ממנחה גדולה.
בחלק ב' (סימן תרעו) כתב הרדב"ז כפסק הרמב"ם והשו"ע: "עוד שאלת על מה שנהגו להתפלל מנחה גדולה ומקודם מנחה קטנה איזה מהם יכשר. תשובה. לא תתפלל מנחה גדולה אלא מתוך הדחק, ולכתחילה מנחה קטנה עדיף, שזו זמנה כנגד התדיר וזו כנגד ערבי פסחים שאינו תדיר וכן כתב הרב [הרמב"ם] פרק ג' מהלכות תפילה וכו', מאן דמצלי מפלג המנחה קטנה עדיף טפי מתחילת זמן מנחה קטנה וכל שכן מנחה גדולה שאין להתפלל אותה אלא מתוך הדחק".
אולם בחלק ג' (סימן תקפ) מצאנו טעם חדש, מדוע יש להעדיף להתפלל מנחה בזמן מנחה קטנה: "עוד צריך שתדע כי המנחה היותר רגילה היא מנחה קטנה, שהרי כל היום אדם טרוד בעסקיו ולערב הוא בא לבית הכנסת להתפלל מנחה, ואין מתפללים מנחה גדולה אלא הבטלנין, הלכך סתם מנחה על הרוב היא קטנה".
דברים אלו, שסתם מנחה היא מנחה קטנה משום שאדם טרוד כל היום בעסקיו, נתבארו במקום נוסף בשו"ת הרדב"ז מכתב יד (ח"ח סימן לב), ושם נתבארו טעמים נוספים להעדפת תפילת מנחה קטנה, וז"ל: "שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שנהגו קצת חסידים להתפלל מנחה גדולה, אם יפה עושים. תשובה: גרסינן בירושלמי (ברכות פרק ד הלכה א) ר' יוסי הוי מצלי לה עם דמדומי חמה שנאמר על זאת יתפלל אליך כל חסיד לעת מצא, לעת מיצוי של יום, וכתב רבינו חננאל וכו' תדע דהא תפלות כנגד תמידין תקנום ותמיד של בין הערביים היה נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה וכו', ואם כן זמן המנחה היא בתשע ומחצה. ועל זמן זה צודק יותר לשון בין הערביים ממנחה גדולה, שזו קרוב לחצי היום. ולא נענה אליהו אלא במנחה קטנה, דכתיב ויהי בצהרים ויהתל בהם וגו' ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא, הרי לך בהדיא, כי זמן המנחה היא מנחה קטנה, ולא קראו אותה למעט אותה אלא שזמנה קצר, וגם אני מודה שיוצא ידי חובתו [במנחה גדולה] אלא דהא עדיף טפי כמו שהוכחנו".
הרדב"ז הוסיף: "עוד יש טעם אחר, שבחצי היום שעדיין הוא צריך לצאת לעיסוקיו יהיה לבו טרוד ודעתו על מלאכתו או על סחורותיו, ולא יוכל לכוון את לבו, אבל במנחה קטנה סתמא כבר השלים עסקיו ויהיה לבו פנוי לעבוד את בוראו. ואל יהיה טעם זה קל בעיניך, כי אני ניסיתי אותו פעמים רבות, ואפילו בזמן שיש לעיין איזה ענין, אני מעיין ואחר כך מתפלל תפלת מנחה אפילו שתתאחר עד סמוך לשקיעה באופן שיהיה שהות להתפלל. ודומה לזה אמרו רז"ל (ברכות לא, א) לא יעמוד אדם להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה".
מדבריו למדנו כי הטעם שיש להעדיף להתפלל תפילת מנחה יותר סמוך לערב, כי בזמן מנחה גדולה בדרך כלל האדם עמוס בטרדותיו, איננו רק הסבר המציאות הרגילה להתפלל מנחה קטנה, אלא אדרבה, מטעם זה ראוי לנהוג כך להתפלל בזמן "מנחה קטנה".
כשנדקדק בדברי הרדב"ז, מוצאים אנו בדבריו הקצרים כמה טעמים להעדפת זמן מנחה קטנה:
[א] זמן הקרבת תמיד של בין הערבים שהיה נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה, ולכן תפילת מנחה שזמנה כנגד הקרבת קרבן התמיד זמנה בתשע ומחצה.
[ב] על זמן מנחה קטנה מתאים יותר לשון "בין הערביים" ממה שמתאים למנחה גדולה.
[ג] זמן תפילת מנחה קטנה, הוא עת רצון, שבזמן מנחה קטנה נענה אליהו הנביא בהר הכרמל.
[ד] בזמן מנחה קטנה האדם כבר פנוי יותר לכוין בתפלה ולעבוד את בוראו, מאשר בזמן מנחה גדולה שהאדם טרוד בעסקיו.
ויש להעיר, כי הטעם הראשון, שהתמיד קרב בתשע ומחצה, כתב הרדב"ז במקום אחר (ח"ב סימן תרעו) כדברי הרמב"ם "שזמן זה הוא הזמן התדיר שבכל יום, משא"כ זמן המנחה גדולה, ויש לנו ללכת אחר הזמן התדיר". וכן מבואר בדברי רש"י במסכת ברכות (כו, ב; המובא לעיל אות א) שיש להעדיף מנחה קטנה כי זהו זמן ההקרבה מלכתחילה, לעומת זמן מנחה גדולה שהוא זמן ההקרבה בדיעבד.
ג. טעם נוסף ומחודש מדוע יש להתפלל לכתחילה בזמן מנחה קטנה, מצאתי בפירוש כלי יקר על התורה (בראשית כד, סג) שכתב: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, רז"ל למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש. ומכאן סמך למה שאמרו רז"ל (ברכות ו, ב) לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה כי אם בתפלת המנחה. ואע"פ שאברהם ויעקב תקנו גם תפלת שחרית וערבית מכל מקום לא מצינו שנענו מיד ותכף, אבל בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד. כי מסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך, כי על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא זו אשה (עי' ברכות ח, א), ולכך הלך להתפלל תפלה זו בשדה שאם נתן לו ה' השדה המוכן לזריעה ביתר שאת על שאר כל השדות כמו שנאמר (בראשית כו, יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים, קל וחומר שיתן לו אשה קרקע עולם אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני אלהים. ומיד כאשר התפלל עליה, כתיב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים, כי בשעת התפלה היה נותן עיניו למטה ומיד אחר סיום התפלה נשא עיניו למעלה וירא כי היה נענה מיד – והנה גמלים באים נושאים את בת זוגו. ומזה למדו שיותר האדם נענה בתפלת המנחה. וטעמו של דבר לפי שמדת הדין מקטרג דווקא בלילה, ועל כן תפלת ערבית הסמוכה ללילה, וכן תפלת שחרית גם כן סמוכה ללילה שעברה. אבל מנחה רחוק משני לילות על כן אין בתפלה זו שום קטיגור".
אולם לכאורה דבריו סותרים מיניה וביה, שכן תחילת דבריו הם טעם לתפילת מנחה קטנה שיצחק תיקן "שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש". אולם מסיום דבריו, שאדם נענה יותר בתפילת מנחה בגלל שהיא התפילה הרחוקה ביותר מהלילה, אדרבה, תפילת מנחה גדולה הסמוכה לחצות היום רחוקה יותר מהלילה מאשר מנחה קטנה הסמוכה יותר להערב שמש, וכוונת דבריו צ"ע.
עוד טעם מחודש מדוע יש להתפלל לכתחילה בזמן מנחה קטנה, מביא הגאון רבי יעקב קמינצקי בספרו אמת ליעקב (או"ח סי' רלג). ותוכן דבריו, שאברהם אבינו חשב מתחילה שהשמש היא בעל הבירה, אולם כאשר הכיר שיש בורא עולם, תיקן תפילת שחרית להודיע שהשמש הוא אחד ממשרתי בעל הבירה, כדי שלא יטעו אחריה. אבל כשבא יצחק חשש שאף לאחר שרואים שהשמש יורדת מגדולתה, יש לחשוש שיחפשו בעלים אחר, ולכן תיקן גם הוא תפילה באותה שעה, דהיינו בזמן מנחה קטנה [שהשמש "יורדת מגדולתה"].
האופנים השונים שמותר ואף מצוה להתפלל לכתחילה מנחה גדולה
ד. בדברי הפוסקים נתבארו אופנים שונים, בהם גם לשיטת הרמב"ם והשו"ע יש היתר ואף מצוה להתפלל לכתחילה מנחה גדולה.
המג"א (סימן רלג ס"ק א) כתב: "עיקר זמנה היא מתשע שעות ומחצה, ומכל מקום אם רוצה לאכול, מתפלל מנחה גדולה לכתחילה, כמו שכתוב (סימן רלב), ומכל שכן מי שרוצה לצאת לדרך כמו שכתוב (סוף סימן פט)".
למעשה, דין זה תלוי במחלוקת בין הנוהגים כהכרעת מרן המחבר בשו"ע, והאשכנזים היוצאים ביד רמ"א, שהרי בסימן רל"ב אליו ציין המג"א, נחלקו המחבר והרמ"א: דעת המחבר (סעיף ב) שאסור להתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה [דהיינו סעודת כל אדם] סמוך למנחה גדולה [ומכל שכן, שלא יתחיל סעודה גדולה, דהיינו סעודה של נישואין או של מילה].
ואילו הרמ"א כתב: "ויש חולקים וסבירא להו שסעודה קטנה מותר, ואינו אסור אלא בסעודת נישואין או מילה (טור בשם רבינו תם). ויש אומרים דאפילו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה שרי (בעל המאור והגהות מרדכי פ"ק בשבת). ויש אומרים דסעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה שרי (טור בשם ר"י). ונהגו להקל כשתי הסברות, דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה וסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. ואפשר הטעם משום דעכשיו קורין לבית הכנסת לא חיישינן דילמא יפשע ולא יתפלל (אגודה פ"ק דשבת), מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה".
מתבאר איפוא, כי מרן המחבר החמיר אפילו בסעודה קטנה שאסור להתחיל לסעוד סמוך למנחה גדולה, ואילו הרמ"א הקל בשתי דרגות, דהיינו שלא זו בלבד שהתיר סעודה קטנה בזמן מנחה גדולה, אלא אפילו סמוך למנחה קטנה התיר סעודה קטנה, וכל שכן שיש להקל לדעת הרמ"א לסעוד סעודה קטנה בזמן מנחה גדולה.
יוצא לפי זה, כי דברי המג"א שאם רוצה לאכול קודם מנחה סעודה קטנה צריך להתפלל מקודם מנחה, נאמרו רק לדעת המחבר שאסור להתחיל אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה. אולם לדעת הרמ"א פשוט וברור שבגלל סעודה קטנה שרוצה לסעוד סמוך לזמן מנחה גדולה לא תיהפך מנחה גדולה לענין של "לכתחילה", שהרי לדעת הרמ"א מותר לכתחילה לאכול סעודה קטנה קודם תפלת מנחה גדולה. נמצא איפוא, כי לשיטת הרמב"ם והשו"ע אין סיבה להתפלל לכתחילה מנחה גדולה.
מכל מקום גם לפי הרמ"א עדיין יש להסתפק מה הדין בהולך לסעוד סעודה גדולה [כגון ברית מילה] בצהרים סמוך למנחה גדולה.
והנה פשוט שלשיטת המחבר, אם ההולך לאכול סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה יש לו להתפלל לכתחילה מנחה גדולה לפני הסעודה, כל שכן בסעודה גדולה יש לו להתפלל לכתחילה מנחה גדולה. אולם לשיטת הרמ"א שעיקר ההלכה היא כפי שנהגו להקל להתחיל סעודה גדולה בזמן מנחה גדולה, אלא שיש להחמיר שלא לאכול סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה – יש להסתפק מכיון שמצד אחד לכתחילה יש עליו להחמיר שלא לאכול סעודה גדולה לפני שיתפלל תפלת מנחה קטנה כפסק הרמ"א (בסימן רלב), אולם מצד שני לכתחילה עליו להמתין למנחה קטנה כפסק השו"ע (בסימן רלג), ואם כן נשאלת השאלה איזה "לכתחילה" גובר.
ונראה לפי מה שהבאנו לעיל את דברי הרמ"א שכתב שנהגו להקל כשתי הסברות [דהיינו סעודה קטנה בזמן מנחה קטנה וסעודה גדולה בזמן מנחה גדולה] – "משום דעכשיו קורין לבית הכנסת, לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל". שאם זו היא הסברה להקל, אם כן בזמנינו שהנהגה זו בטלה ואין קוראים היום לבית הכנסת, מכיון שבטלה הסברה להקל, יודה הרמ"א שהיום יש להחמיר מעיקר הדין לא לאכול עכ"פ סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה. ואם כן המוזמן לסעודת ברית מילה שהיא סעודה גדולה, צריך להתפלל מקודם תפלת מנחה גדולה.
אולם יש לדון לפי זה, באופנים שיש לו מנין קבוע למנחה קטנה או שיש לו תזכורת [למשל בטלפון נייד] שתזכיר לו בזמן מנחה קטנה להתפלל, האם יש לזה דין שמש שהיה קורא לבית הכנסת, ושוב חזר הספק למקומו, האם להחמיר שלא לאכול סעודה גדולה סמוך למנחה או להחמיר להתפלל מנחה קטנה, וצ"ע.
ה. אופן נוסף שבו נראה שגם לשיטת הרמב"ם והשו"ע יש היתר ואף מצוה להתפלל לכתחילה מנחה גדולה, דן רבי משה כלפון, מרבני תוניס, בשו"ת שואל ונשאל (ח"א או"ח סימן נג), ותוכן השאלה היה, מה הדין אם בשעת מנחה גדולה יכול להתפלל במנין, ואם ימתין לזמן מנחה קטנה אולי לא יהיה אז מנין, האם להעדיף תפילה בציבור בשעת מנחה גדולה ולהתפלל לכתחילה מנחה גדולה, או שיחכה לזמן מנחה קטנה שהוא זמן התפילה לכתחילה על אף שיתפלל ביחידות. וכתב: "נראה דאם כשמתאחר לא ימצא מנין יכול להתפלל ברבים מנחה גדולה לכתחילה. ואמינא לה ממה שכתב הלבוש בסימן רלג וז"ל, כיון דבדיעבד יצא בשניהם בין מנחה בין בערבית אחר פלג המנחה, אע"ג דהוי תרי קולי דסתרן אהדדי הוא הדין נמי בשעת הדחק יוצאין לכתחילה. ולדידן כשעת הדחק חשיבא לן מפני שאי אפשר לנו לכוין הזמן בשוה לקרות בכל פעם לבית הכנסת באופן שיתפללו מנחה ומעריב ביחד באסיפה אחת ותהיה כל תפילה בזמנה וכו'. ומינה לנידון דידן. אלא דיש לומר דאין כוונת הלבוש רק דשמא על ידי זה יהיו איזה מהקהל שאין מתפללין אפילו ביחיד אחר כך וזה שייך גם כן בידון זה.
ושוב ראיתי דיש ללמוד זה מדברי שלמי ציבור (הלכות מנחה סימן ב אות א) שכתב ונוראות נפלאתי על המנהג שנהגו בכל גלילות ישראל כמה וכמה חכמים ויראי השם וחושבי שמו להתפלל מנחה גדולה כנגד פסק מרן ז"ל אשר מפיו אנו חיים, וסיים דבערב שבת שאין יכולים להתפלל תפלת מנחה קטנה כתקנת חכמים בלחש ובחזרה, שאינם מתקבצים בערב שבת כמו בשאר הימים, כשעת הדחק דמי ושרי, אבל בשאר הימים היכי דאיכא מתפללים מנחה קטנה כתקנת חכמים בלחש ובחזרה ומתפללים מנחה גדולה אין מנהגם יפה נגד פסק מרן ז"ל עי"ש. ומבואר מזה דבמקום שיש לחוש דשמא לא ימצא מנין מותר להתפלל מנחה גדולה".
מסיים בשו"ת שואל ונשאל: "ועיין בטור (סימן רפו) שאביו הרא"ש היה מתפלל מוסף ביום הכפורים ביחיד כדי להתפלל אותה בזמנה עיי"ש, ומזה משמע לכאורה דיותר טוב שיתפלל בזמנה ביחיד, וצ"ע. ואולי יש לומר דשאני מוסף דלכולי עלמא יש להקדימה משא"כ מנחה וכו'. ולכך כדי להתפלל בציבור עדיף טפי".
השואל ונשאל ציין להכרעת המשנה ברורה (בסימן רלג ס"ק א; ובשער הציון ס"ק ה) כתב שמקור הדברים בספר מאמר מרדכי "שאע"פ שנוהגים כדברי הרמב"ם והשו"ע להתפלל מנחה קטנה, מכל מקום בבית החתן או בבית האבל, כשמזדמן שם מנין בזמן מנחה גדולה מתפלל מנחה מיד, שאם ימתינו לזמן מנחה קטנה לא ימצא בנקל מנין להתפלל בציבור, שכולם הולכים לבית הכנסת".
עם זאת בשו"ת יחוה דעת (חלק ד סימן יט) פסק שלא כמשנה ברורה: "מריש הוה אמינא שמכיון שלפי דעת הרמב"ם ומרן השו"ע והרדב"ז וסייעתם, גם מי שאין לו אפשרות להתפלל מנחה קטנה בציבור אלא ביחיד ולא מנחה גדולה בציבור, כיון שאינה חשובה תפילה אלא רק בדיעבד. וכן מצאתי בשו"ת שואל ונשאל (ח"ג סימן ק) שכתב שלפי מנהגינו שנוהגים כדעת מרן והרדב"ז להתפלל מנחה קטנה דווקא, מוטב להתפלל מנחה קטנה ביחיד מלהתפלל מנחה גדולה בציבור. וראיה לזה ממה שכתב הטור (או"ח סוף סימן רפו) שהרא"ש היה מקדים להתפלל מוסף ביחיד בזמנה כשהיה רואה שהציבור מתאחרים להתפלל מוסף לאחר שבע שעות".
וקצת תימה מדוע פסק היחוה דעת מדברי השואל ונשאל (ח"ג סימן ק) ש"מוטב להתפלל מנחה קטנה ביחיד מלהתפלל מנחה גדולה בציבור. וראיה מכך שהרא"ש היה מקדים להתפלל מוסף ביחיד", בעוד שכפי שהבאנו, השואל ונשאל עצמו (ח"א או"ח סימן נג) דחה את הראיה מהרא"ש, ואף הביא סיוע לדחיה זו מדברי המשנה ברורה בשם המאמר מרדכי – ומכל זה משמע שדעתו להעדיף מנחה גדולה בציבור מאשר מנחה קטנה ביחידות.
מכל מקום יתכן שגם ההכרעה למעשה בשאלה זו, שנויה במחלוקת בין הנוהגים כהכרעת מרן המחבר בשו"ע, והאשכנזים הפוסקים כדעת הרמ"א. וכפי שראיתי בספר אבני ישפה (פרק ו סע' יט) שכתב: "אף שעיקר זמן מנחה הוא זמן מנחה קטנה, מכל מקום אם יוכל להתפלל עם הציבור בזמן מנחה גדולה ואם ימתין עד מנחה קטנה לא יהיה לו מנין, מותר לו להתפלל לכתחילה מנחה גדולה [משנה ברורה סימן רלג ס"ק א] ולפי הספרדים יתפלל מנחה גדולה אם רוצה לאכול, אבל לא משום תפלה בציבור". וציין מקור לפסק ההלכה לבני ספרד בשם הגאון רבי בן ציון אבא שאול. וטעמו, מאחר ולדעת השו"ע (סימן רלג סע' א) שמנחה גדולה היא רק בדיעבד "לכן אין להתיר רק כדי שלא יעבור על איסור כגון אכילה לפני מנחה, אבל לא משום להרוויח תפילה בציבור שזה מצוה".
עם זאת, בניגוד לדעת הגרב"צ אבא שאול שהתיר להתפלל מנחה גדולה לדעת הרמב"ם והשו"ע רק בשביל להינצל מאיסור ולא כדי להרוויח מצוה כמו תפילה במנין, דעת ערוך השלחן (סימן רלג סעיף יב) הפוכה לגמרי, ולדעתו אפשר לכתחילה להתפלל מנחה גדולה גם בשביל סיבה קלה, כדבריו: "אף לכתחילה יכול להתפלל מנחה גדולה כשצריך לה, כגון שרוצה לאכול וכיוצא בזה, ואין זה בלכתחילה ודיעבד, שבכל הדברים דלכתחילה אסור ובכאן אינו כן, אלא כלומר דאם אין לו איזה דבר שטוב לו יותר המנחה גדולה, טוב יותר שיתפלל מנחה קטנה, אבל אם יש לו סיבה קלה יתפלל לכתחילה מנחה גדולה, ולכן המנהג אצלינו בימי הסליחות שיש מתענים עד חצי היום ומתפללים מנחה גדולה".
מנהג הישיבות והכוללים להתפלל מנחה גדולה
ו. אופן נוסף שבו גם לדעת הרמב"ם והשו"ע אפשר להתפלל לכתחילה מנחה גדולה הוא, כפי שנהוג בישיבות ובכוללים להתפלל מנחה גדולה, וטעם הדבר הוסבר בדברי הפוסקים בשני מהלכים:
בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' יט) כתב: "הואיל ודעת הרי"ף והרמב"ם שאין לאכול סעודת הצהרים לפני תפלת המנחה גזירה שמא ימשך בסעודתו, וכן פסק מרן בשו"ע (סימן רלב), אע"פ שהאחרונים כתבו להליץ על הנוהגים לאכול ארוחת הצהרים לפני תפלת מנחה שיש להם על מה שיסמוכו, מכל מקום עדיף יותר להתפלל מנחה גדולה לפני ארוחת הצהרים כדי לצאת ידי חובת הפוסקים הנ"ל, ולכן מנהג בני הישיבות בזה יסודתו בהררי קודש, וכן ראוי לנהוג". ומבואר בדבריו שיסוד ההיתר הוא משום הצורך לסעוד סעודת צהרים, שבשל כך עדיף להתפלל מקודם לסעודה תפילת מנחה גדולה, וכפי שנתבאר לעיל [אות ד] בדעת המחבר.
ואם כן יש להעיר שלפי המבואר לעיל, יש מקום לחלק בין ישיבות ספרדיות לישיבות אשכנזיות, שכן אמנם לדעת המחבר אסור לאכול אפילו סעודה קטנה לפני מנחה גדולה, אולם לדעת הרמ"א שכתב שנהגו להקל לאכול אפילו סעודה גדולה לפני מנחה גדולה וסעודה קטנה לפני מנחה קטנה, ורק מצד החומרא כתב שם שיש להחמיר בסעודה גדולה לפני מנחה גדולה אבל סעודה קטנה לפני מנחה גדולה השאיר הרמ"א את המנהג להקל על כנו – יוצא שלצורך סעודת צהרים אין להקל להתפלל מנחה גדולה לכתחילה, ועדיף להשאיר במקומו את הדין להתפלל לכתחילה מנחה קטנה, ולפי זה אין היתר להתפלל מנחה גדולה כמנהג הישיבות.
אכן מנהג הישיבות הקדושות להתפלל מנחה גדולה מוסבר מטעם אחר, כפי שהביא בספר פסקי תשובות (סי' רלג אות ב) בשם ספר ישראל והזמנים (סימן יג סוף פרק א בהגה"ה) שכך הורה האדמו"ר רבי יואל מסאטמר "שהיכן שנוגע לביטול תורה בישיבות או בכוללים שיתפללו לכתחילה בלא פקפוק מנחה גדולה".
טעם נוסף ליישב את מנהג הישיבות שמעתי בשיעור (טייפ) מהרב יששכר פראנד ר"מ בישיבת נר ישראל בבאלטימור, בשם הגאון רבי יעקב קמינצקי, שעיקר התקנה להתפלל מנחה קטנה נתקנה רק לבית הכנסת, ולא למקום שמתפללים, כגון במשרד או באולם חתונות, וכן לא בבתי מדרש וישיבות, ולכן אין איסור להתפלל מנחה גדולה במקומות הנ"ל.
אולם הדברים צ"ע, שהרי תפילות כנגד תמידים תקנום, ומנחה כנגד תמיד של בין הערביים שהיה בזמן מנחה קטנה, ומהו ההבדל בין בית כנסת לבית מדרש וישיבה.
לאחר זמן מצאתי כעין סברתו של רבי יעקב, בשו"ת גבעת שאול (סימן כ) שכתב ללמד זכות על הנהוג בישיבות להתפלל מנחה קצרה ללא חזרת הש"ץ, וז"ל: "ואולי יש לצדד עוד מטעם אחר מה שאינם חוזרים התפילה משום דישיבה אינה בית כנסת אלא בית מדרש, ואפשר שרק בבית כנסת אשר הוא מקום קבוע לתפילה לכל העולם ואשר שם מתקבצים כל העם וגם העמי ארץ שאינם יודעים להתפלל לכן תיקנו לחזור התפילה בקול רם כדי להוציא את מי שאינו בקי. ומסתבר מאד דמי שעושה מנין בביתו בדרך מקרה, כגון לפני שבע ברכות, דאין חל על המתפללים חיוב של חזרת הש"ץ". והוא מסיים את דבריו: "לפי הנ"ל נלענ"ד דהמתפללים בישיבה בחדר השיעור שפיר יש מקום לסמוך על הסברה הנ"ל, ואף אותם שמתפללים בבית המדרש של הישיבה, יש לצדד כמו שכתבתי לעיל, דאולי אין ישיבה בגדר בית כנסת בנוגע לחיוב חזרת הש"ץ כיון שאינו קיבוץ של המון העם שאינם בקיאים.
הטעמים להעדיף תפלת מנחה גדולה על מנחה קטנה
ז. והנה עד עתה הבאנו את דברי הפוסקים ההולכים בשיטת הרמב"ם ושאר הראשונים ופסק השו"ע, שלכתחילה יש להתפלל מנחה קטנה. אולם יש לדעת שיש כמה מרבותינו הראשונים הסוברים שעיקר זמן תפילת מנחה הוא מנחה גדולה.
כתב הטור (או"ח סימן רלג) "וזמנה [של תפילת המנחה] משש שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה דברי חכמים, ר' יהודה אומר עד פלג המנחה וכו' ולא נפסק הלכתא בהדיא כחד מינייהו". וכתב הבית יוסף שם: "ומדברי רבינו נראה דזמן מנחה לכתחילה הוא משש שעות ומחצה ולמעלה. וכן נראה מדברי תשובת הרא"ש (כלל ד סימן ט) שכתב רבינו בסימן שאחר זה".
ואכן בדברי הרא"ש מפורש, שתפס כעיקר את סוגיית הגמרא במסכת יומא, ממנה יש ללמוד, כפי שנתבאר לעיל [אות א], שעיקר זמן תפילת מנחה הוא בשש שעות ומחצה, וז"ל הרא"ש: "ותפלת המנחה זמנה מכי ינטו צללי ערב דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה כדאמרינן צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי, ולפי המנהג שאתם מקריבין מנחת חובה ומנחת נדבה יראה לי כיון שהגיע זמן המנחה לא יתכן שיהיה הראשונה נדבה".
וכן מפורש בשו"ת הרי"ף (חלק א סימן שכ) שנשאל: "למה היתה תפלת המנחה משש שעות ולמעלה", וכתב: "תשובה, עיקר דבר זה וטעמו לפי שתפלות כנגד תמידים תקנום, וכתיב את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים מכי ינטו צללי ערב, והוא משש שעות ולמעלה שהיא מנחה גדולה שנתקנה במקום תמיד של בין הערבים, וכן שנינו תמיד נשחט משש ומחצה, ומי שלא התפלל אותה זה הזמן יש עליו להתפלל מנחה עד הערב כמו ששנינו תפלת המנחה עד הערב". ומפורש בדבריו שעיקר זמן תפילת מנחה הוא מיד בשש ומחצה, ורק מי שלא התפלל בזמן זה יכול להתפלל עד הערב.
כדברי שיטה זו כתב גם בספר המנהיג בפירושו למסכת כלה (עמ' כג) "הזריז להתפלל מנחה גדולה הרי זה משובח והיא מצוה מן המובחר, אך בני הגולה שהם בדוחק הפרנסה ואינם יכולים להתפלל מנחה גדולה הם מתפללים מנחה קטנה". והביא ראיה מדברי דוד המלך בתהלים (נה, יח) "ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה" – "וצהרים היינו משעה שישית, שהחמה בראש כל אדם כצאת השמש בגבורתו, והוא מלשון צהר תעשה לתיבה, הלא למדת שמנחה גדולה היו מתפללים"
אכן לעיל [אות א] הבאנו שגם הרש"ש הביא ראיה מדוד המלך שזמן תפילת המנחה הוא בזמן מנחה גדולה. אולם הרש"ש רצה לדחות ראיה זו, על פי דברי המג"א שהבאנו לעיל [אות ד] שכתב שאם רוצה לאכול, מתפלל מנחה גדולה לכתחילה, גם לדעת הרמב"ם והשו"ע. ומעתה ביאר הרש"ש, שדוד המלך דרכו היה לאכול אחר חצי היום, כמובא במדרש איכה, שהיה אוכל עד תשע שעות ולפעמים עד הערב, ובאופן זה גם הרמב"ם מודה שצריך להתפלל מנחה גדולה לכתחילה כדברי המג"א.
ח. עדות לכך שנתפשט המנהג בכמה מקומות להתפלל מנחה גדולה, כתב רבי שלמה פרחון במחברת הערוך שלו (ערך מנחה) וזה לשונו: "מנהג כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל מנחה משש שעות ומחצה ולמעלה, חוץ מארץ אדום שהם עניים וטרודים בפרנסתם עד הערב, ומתפללים מנחה וערבית ביחד". ודברים אלו הם כעין ההסבר שכתב הרדב"ז שהבאנו לעיל [אות ג] להעדיף להתפלל בזמן מנחה קטנה "שהרי כל היום אדם טרוד בעסקיו ולערב הוא בא לבית הכנסת להתפלל מנחה ואין מתפללים מנחה אלא הבטלנים, הלכך סתם מנחה על הרוב היא קטנה". אלא שהרדב"ז כלל את כל הציבור בטרדות הפרנסה בשעת מנחה גדולה מלבד הבטלנים, משא"כ ר"ש פרחון שנקט שהמתפללים מנחה קטנה מתוך טרדת הפרנסה הם מיעוט, ורק בארץ אדום מתוך ענייותם וטרדת פרנסתם מתפללים מנחה קטנה.
[דברי הר"ש פרחון הובאו בערוך השלחן (סימן רלג סע' יב) שכתב: "וראיתי לאחד מן הקדמונים שהזהיר להתפלל דווקא מנחה גדולה (ר"ש פרחון) שכתב דלכן העניות מצויה בארץ אדום מפני שאין מתפללין מנחה גדולה". ומתבאר שלמד הערוך השלחן בדברי ר"ש פרחון שהעניות בארץ אדום נגרמה בגלל שהתפללו תפילת מנחה קטנה, מתוך כך כתב ערוך השלחן "ומצאתי לאחד מן הקדמונים שהזהיר להתפלל דווקא מנחה גדולה", כלומר שהזהיר ר"ש פרחון שהנהגת מנחה קטנה בכוחה להביא לידי עניות. אולם הר"ש פרחון כלל לא כתב שתפלת המנחה קטנה גרמה את העניות בארץ אדום אלא להיפך, שהעניות שהייתה בארץ אדום גרמה לכך שהתפללו תפלת מנחה קטנה מתוך טרדתם, בגלל שבזמן מנחה גדולה היו עסוקים עדיין במלאכתם].
גם מדברי הזוהר הקדוש יש משמעות להעדיף להתפלל מנחה גדולה, שכן מובא בזוהר הקדוש (ח"ב כא, א) "שעת המנחה הוא משש שעות ולמטה וכו' דהוא שעתא דדינא", והיינו שזמן המנחה הוא ממנחה גדולה ולמעלה. ואף שלא נאמר במפורש שהוא הזמן להתפלל לכתחילה, אבל כך נראה מדבריו, על דרך דיוקו של הבית יוסף (סימן רלג) שלמד מסתימת דברי הטור שכתב שזמן מנחה הוא משש שעות ולמעלה ולא חילק בין זמן מנחה גדולה לזמן מנחה קטנה, משמע שסובר שמנחה גדולה היא לכתחילה – כן יש לומר בדעת הזוה"ק, שכתב בפשטות שזמן מנחה הוא משש שעות ולמעלה, ולא חילק.
בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' יט) כתב, שהביאו האחרונים ראיה מדברי הזוה"ק (חלק א קלב, ב) "צלותא דמנחה מכי נטא שמשא לנחתא בדרגוי וכו' דהא עד דלא נטא שמשא לצד מערב איקרי יום וכו' כיון דנטה שמשא ונחתא לסטר מערב הא כדין איהו זמן צלותא דמנחה וכבר פנה היום ואתו צללי ערב ואיתער דינא קשיא בעלמא וכו' ועל דא תנינן דיהא בר נש זהיר בצלותא דמנחה דאיהו זמנא דדינא קשיא שרי בעלמא" [תפילת מנחה מזמן שנוטה השמש למטה וכו' שהרי עד שלא נטתה השמש לצד מערב נקרא יום וכו', כיון שנטתה השמש לצד מערב, וזהו זמן תפילת המנחה שכבר פנה היום ובאו צללי הערב ומתעורר זמן הדין הקשה בעולם וכו', ועל זה נאמר שיהא אדם זהיר בתפילת המנחה שכן זהו זמן שבו שורים בעולם הדינים הקשים]. משמע שזמן מנחה מתחיל מיד שנוטה השמש לצד מערב, דהיינו סמוך לשעת חצות. וכן מובא בזוה"ק בפרשת בראשית (כג, א) וז"ל: "תא שמע אמר רבי יהושע אמר רב בצפרא [בבוקר] כשהחמה זורחת הוא זמן תפלה דישראל, ומשש שעות ולמעלה עד תשע שעות זמן תפלת המנחה, ומששקעה חמה עד שתחשך תפלה אחרונה". נמצאנו למדים דעת הזוה"ק שזמן המנחה לכתחילה הוא מנחה גדולה.
ברם מאידך כתב בזוה"ק (בחלק ג קנו, ב) "בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל כדי שלטא שמאלא ומישתכח דינא בעלמא ואיתפשט, וכדין בעי בר נש לצלאה ולכוונא רעותא קמי מאריה" [בזמן שנוטה הערב והשמש שוקעת שולט "שמאל" [דהיינו מידת הדין] ונמצא שולט הדין בעולם, ולכן צריך האדם להתפלל ולכוין לרצות את בוראו]. ולכאורה משמע מלשונו,שהזמן העדיף למנחה הוא לפנות ערב, כפי שנלמד מהזוה"ק "בשעתא דנטי ערב" "ושמא נטי למיעל", ותרגומו לכאורה הוא, בשעה של לפנות ערב בשעה שהשמש עומדת להכנס, וזמן זה הוא סמוך לשקיעה, וצ"ע.
דעת הגר"א מהו הזמן הראוי לתפילת מנחה
ט. בדעת הגר"א, אימתי יש להתפלל לכתחילה תפילת מנחה, יש לכאורה סתירה.
מדברי הגר"א בביאורו לשו"ע (סימן רלג ס"ק א) משמע שנוטה יותר לשיטת הפוסקים שתפלת מנחה גדולה היא לכתחילה, וזה לשונו: "ועיקר זמנה מתשע שעות ומחצה וכו'. (ברכות כו, ב) ופירש הרמב"ם (תפלה פ"ג ה"ב) דזמן מנחה גדולה הוא לענין דיעבד. אבל רש"י (שם ד"ה מנחה גדולה) מפרש אף לכתחילה, וכן דברי הטור ושאר פוסקים". ופשטות דברים אלו מורה על כך שדעת הגר"א נוטה לדינא כמו שכתב בסיום לשונו שדעת "שאר פוסקים" שזמן מנחה גדולה הוא זמן התפילה לכתחילה.
ברם בחיבורו שנות אליהו על מסכת ברכות (פרק ד משנה א) כתב הגר"א: "עד הערב. היינו עד שקיעת החמה וכו', ומה שקראו לאותה תפלה מנחה, נראה מהכא שזמנה בשעת זמן מנחת תמיד של בין הערביים, ולפי זה מתורץ מה שאמרו שזמנה בשעת שחיטת תמיד של מנחה קטנה בט' ומחצה, דאז לאו זמן הקרבת התמיד, כי הקרבת התמיד היה מח' ומחצה עד ט' ומחצה וכו'. ומה שקבעו זמן תפלת השחר משהאיר היום, כמו שכתב הרא"ש שאז הוא זמן שחיטת התמיד, ותפלת המנחה קבעו בשעת הקרבת המנחה ולא בשחיטת התמיד. היינו מפני שכתוב יראוך עם שמש וקאי על ב' תפלות אלו כמ"ש בגמרא ותפלות כנגד תמידין תקנו, ותמיד היינו עם כל מה ששייך לו, לכך בבוקר שהיו צריכים להקדים כל מה שיכול כדי שיהיה עם השמש קבעוה בזמן שחיטת התמיד שאז הוא התחלת התמיד, אבל בלילה שהיו צריכין לאחר כל מה שיכול כדי שיהיה עם שמש, קבעוה בזמן הקרבת המנחה שהוא סוף התמיד. אבל בשעת הדחק יכולים להתפלל בזמן מנחה גדולה שהוא זמן שחיטה, שאז הוא זמן התחלת התמיד, ולכך תפלת המנחה צריכים להזהר בה יותר משאר תפלות כי היא נקבעה בזמן המנחה. והמנחה היא רצויה יותר מכל התפלות ומכל הקרבנות, כמ"ש מנחת זכרון שמזכרת תמיד לפני הקב"ה, וכן באליהו כתיב ויהי בעלות המנחה, פי' בזמן הקרבת המנחה שאז היא עת רצון ולכך אמרו שלעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה כנ"ל".
ידידי רבי משה שטרנבוך כתב בספרו הלכות הגר"א ומנהגיו (סימן קיד) שכנראה דעת הגר"א, להקדים תפילת מנחה שלא להתפלל סמוך לשקיעה ממש, ומכל מקום למצוה מן המובחר יתפלל מנחה קטנה, ולא התיר מנחה גדולה אלא בשעת הדחק. ויתכן שבמה שכתב הגר"א בסיום דבריו בביאורו לשו"ע (בסימן רלג) שרש"י סובר שאף לכתחילה יכול להתפלל בזמן מנחה גדולה "וכן דברי הטור ושאר פוסקים", אין הוראה שמנחה גדולה היא לכתחילה, אלא שכך דעת הטור ושאר פוסקים, אבל הוא עצמו נקט שמנחה גדולה היא רק בדיעבד, כמו שביאר בטוב טעם בשנות אליהו, וכפי שגם מובא בספר מעשה רב (אות סד) שהגר"א הקפיד להתפלל מנחה שלא עם דמדומי החמה [דהיינו בזמן מנחה קטנה, ולא סמוך לשקיעה].
ובספרו תשובות והנהגות (ח"ד בלקט מנהגים מהגר"ח מבריסק עמוד תלא אות כז) הביא הגר"מ שטרנבוך ש"הגר"ח התפלל בקביעות מנחה גדולה, ולפי השמועה מרן הגרי"ז אמר שמכיון שראינו שגם בראש השנה נהג כן, על כרחך דעתו ששפיר דמי לכתחילה, שאם היה סבירא ליה דיוצאין רק בדיעבד, לא היה נוהג כן". וכן כתב בשמם בספר תורת זאב (עמוד עג). וכן הביא בספר אורחות רבינו [הקהילות יעקב] שגם החזון איש נהג להתפלל מנחה גדולה.
• • •
הטעמים לקריאת התפילה בשם 'מנחה' והאם יש לשם זה משמעות הלכתית
י. בביאור שורש המחלוקת בין השיטות, איזו "מנחה" להעדיף, מנחה גדולה או מנחה קטנה, נשוב לשאלה הראשונה שנשאלה בפתיחת השיעור: מדוע נקרא שם התפילה "מנחה", והאם יש לשם זה משמעות הלכתית. ונראה שיש קשר בין שני הדברים הללו – שם התפילה וזמנה של התפילה, וכדלהלן.
המקור בדברי חז"ל לחיוב תפלת המנחה ושמה, הוא במשנה במסכת ברכות (פרק ד משנה א) "תפלת השחר עד חצות ר' יהודה אומר עד ד' שעות, תפלת המנחה עד הערב, ר' יהודה אומר עד פלג המנחה". ואמרו בגמרא (ברכות כו, ב) "איתמר ר' יוסי בר חנינא אמר תפילות אבות תקנום, רבי יהושע בן לוי אמר תפילות כנגד תמידין תקנום וכו'. תניא כוותיה דר' יוסי בר חנינא, אברהם תיקן תפילת שחרית וכו', יצחק תיקן תפילת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, יעקב תיקן תפילת ערבית. ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי, מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות, שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות, ור' יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות. ומפני מה אמרו תפילת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערביים קרב והולך עד הערב, ר' יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערביים קרב והולך עד פלג המנחה. ומפני מה אמרו תפילת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, קרבים והולכים כל הלילה".
מסקנת הסוגיה: "אמר לך ר' יוסי בר חנינא, לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות. דאי לא תימא הכי [דמודה ריב"ח דאסמכינהו רבנן אקרבנות, רש"י] תפילת המוספין מאן תקנה, אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות [וכי עיינו במוספין ולא מצאו תפלה כנגדה עמדו הם ותיקנוה, רש"י].
בבירור השאלה מדוע נקרא שם התפילה "מנחה" – כתבו התוספות בפסחים (קז, א ד"ה סמוך) "סמוך למנחה, תימה אמאי קרי ליה מנחה, דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערביים הלא גם בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת תמיד. וי"ל בשחר יש שם אחר, תפילת שחרית. ועוד, דאמרינן בפ"ק דברכות (י, ב) הוי זהיר בתפילת המנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, ושמא בשעת הקרבת המנחה נענה, ולכך קרי ליה תפילת מנחה שאז היה שעת רצון".
בגליון הש"ס מובא תירוץ נוסף על קושית התוספות בשם האבודרהם: "ונקראת זאת התפילה מנחה מפני שבשעה עשירית מן היום שנברא בו אדם הראשון חטא, וזהו שכתוב לרוח היום, ומתרגמינן למנח יומא", עכ"ל.
בחידושי חתם סופר (נדפס בספר חידושי חתם סופר שבהוצאת מכון ירושלים בלבד) העיר על דברי התוספות שתי הערות, וז"ל: "נתקשו בתוספות בטעם קריאת שם מנחה [א] ולא ציינו אמתניתין". כלומר, במשנה בתחילת פרק ערבי פסחים נאמר "ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך", ובגמרא (קז, א) הסתפקו: "סמוך למנחה, איבעיא להו סמוך למנחה גדולה תנן או דלמא סמוך למנחה קטנה". ואם כן יש להבין מדוע כתבו התוספות את דבריהם על התיבות "סמוך למנחה" בגמרא ולא כתבו את דבריהם כבר על דברי המשנה. עוד העיר החתם סופר: [ב] "ועוד במסכת ברכות ריש פרק תפלת השחר הוי ליה לציין ולחקור אחר טעם זה השם".
ביישוב שתי ההערות, ובביאור דברי התוספות, כתב החתם סופר: "ונראה לי, דהתם [דהיינו במשנה או בפרק תפילת השחר] סבירא ליה כמו שכתב הרמב"ן (שמות יב, ו) על הפסוק ושחטו אותו בין הערבים, דשם מנחה יאמר על זמן היום שהוא מנוחת השמש והשקט אורו הגדול. אך בשמעתין דבעי למימר משש ומחצה נמי נקרא מנחה גדולה, לא ניחא להו במה שנדחק שם הרמב"ן, דהרי אדרבה אז הוא שליטת אורו הגדול. על כן פרשו שהוא על שם קרבן מנחה, וכתבו דבשחרית יש שם אחר, ר"ל על שם הזמן שחר שהוא בוקר שאדם מבקר ושוחר ומוצא הגוונים ומכיר בין תכלת לכרתי, כן כתב הרמב"ן שם (לפנינו לא נמצא), משא"כ בתפלה זו אם נקרא על זמן תפלת הערב תתחלף לנו בערבית, וכיון שיש בערב שתי תפלות קראו לזו מנחה שהיא נגד הקטרת קומץ המנחה, ולהפרישה מהאחרת שהיא נגד איברים ופדרים לחוד וגם היא מובדלת משחרית שיש בה שניהם מנחה ואברים ופדרים".
מבואר בדבריו שעל דברי המשנה לא היה קשה לתוספות מהו השם "מנחה", משום שהיה אפשר להבין ששם מנחה הוא מלשון מנוחה דהיינו "מנוחת השמש" – זמן מנחה קטנה, כי במשנה עדיין לא נתפרש שהכתוב "סמוך למנחה" יכול לכלול גם מנחה גדולה. אבל בסוגיה (בדף קז, א) שהגמרא מסתפקת אם סמוך למנחה קטנה תנן או סמוך למנחה גדולה תנן, היה קשה לתוספות מהו שם מנחה, שהרי שם מנחה גדולה אינו יכול להתפרש מלשון "מנוחת השמש" כי בזמן מנחה גדולה אדרבה, השמש "בשליטת אורה הגדול" וכלל וכלל איננה במנוחה. ולכן פירשו התוספות שנקראת "מנחה" על שם קרבן המנחה משתי סיבות: או בגלל שבשחר יש שם אחר, תפילת שחרית. או משום שאליהו נענה בזמן תפילת מנחה.
מדברי החתם סופר למדנו, שבתירוצם הראשון כתבו התוספות שיש הבדל יסודי בין שם העצם "שחרית" לבין שם העצם "מנחה", שהשם "שחרית" הוא ענין של זמן של שחר, אולם השם "מנחה" איננו ענין של זמן, שהרי אין זה זמן מנוחת השמש – אלא ענין המכוון כנגד קרבן מנחה, דהיינו הקטרת קומץ המנחה. וזוהי כוונת התוספות שיש לשחרית שם "אחר", כלומר מהות שונה של שם, ששחרית על הזמן של שחר, ומנחה על שם קרבן המנחה של הקטרת קומץ המנחה שתפילת המנחה תוקנה כנגדה.
כדבריו אלו שתפילת המנחה היא כנגד הקטרת הקומץ, מובא גם בחידושי החתם סופר (במהדורות הרגילות) וזה לשונו: "בתוספות נתקשו מאי טעמא קרו ליה תפלת מנחה דווקא וכו'. ולענ"ד דהתפלות נתקנו כנגד הקטרת האברים והקומץ, לא על הזביחה והזריקה. ולכן בתמיד של בין הערביים שמתאחר גמר שריפת האברים עד הלילה שעליהם נתקן תפילת ערבית, לא נתקן תפילת מנחה כי אם על הקטרת הקומץ שנשרף מיד בהריחו אש [כלומר, ואינו מתעכבת עד הלילה כמו האברים והפדרים], ולכן נקרא על שם מנחה כנלע"ד".
יא. ממוצא הדברים אנו למדים כי ישנם שלשה פירושים לטעם שם תפילת "מנחה":
[א] פירוש הרמב"ן ששם מנחה הוא מלשון "מנוחת השמש".
[ב] פירוש החתם סופר בדברי התוספות בפסחים, שהוא מלשון קרבן המנחה, שכן התפילה תוקנה כנגד הקטרת המנחה בקרבן תמיד של בין הערביים [וכן למעשה מבואר גם בדברי הגר"א בשנות אליהו, המובא לעיל אות ט].
[ג] פירוש האבודרהם: שהתפילה נקראת מנחה, מפני שבשעה עשירית מהיום שנברא בו אדם הראשון חטא, וזה נרמז בתרגום הכתוב לרוח היום – למנח יומא".
וכשנתבונן בפירושים אלו, נראה כי הנפקא מינה בין הפירושים לטעם שם התפילה היא הזמן הראוי לתפילת מנחה לכתחילה, כדלהלן:
לפי פירוש הרמב"ן שמנחה הוא מלשון מנוחת השמש, הבין החתם סופר, כמו שנתבאר לעיל [אות י], ש"מנוחת השמש" היינו זמן מנחה קטנה, כי בזמן מנחה גדולה, אדרבה, השמש "בשליטת אורה הגדול" וכלל וכלל איננה במנוחה.
אולם, המעיין בדברי הרמב"ן בפירושו על התורה יראה שהרמב"ן כתב את ביאורו לשם "מנחה" גם ביחס לזמן מנחה גדולה, וז"ל הרמב"ן: "בין הערביים, משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים שהשמש נוטה לצד מבואו לערוב וכו', ומנחה לשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא, והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמים".
ועל קושיית החתם סופר כיצד שייך לומר "מנוחת השמש" על זמן מנחה גדולה שהשמש בשיא כוחה וזריחת אורה הגדול, יש לומר שכוונת הרמב"ן, מאחר ומחצות היום ואילך נמצאת השמש במצב של ירידה והליכה למנוחה, כבר משעה זו אפשר לומר שהשמש במצב של מנוחה שיורדת ושוקעת ונכנסת למצב של מנוחה והשקט מאורה הגדול.
נמצא איפוא, שלפי הרמב"ן, מהות שמה של תפילת המנחה מלשון "מנוחת השמש" מכוון גם כנגד מנחה גדולה.
אולם לפי הטעם ש"מנחה" הוא מלשון קרבן המנחה, טעם זה שייך לכאורה רק על מנחה קטנה, שאז מושלמת הקרבת קרבן התמיד עם הקטרת המנחה שכנגדה נתקנה תפלת המנחה, כמו שכתבו החתם סופר וביאר הגר"א בשנות אליהו.
וכן מבואר מדברי התוספות בפסחים הנ"ל שהקשו "אמאי קרי ליה מנחה, דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערביים הלא גם בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת תמיד", ומבואר שהבינו התוספות שעיקר מהות התפילה הוא על שם הקרבת המנחה שזמנה בין הערביים – זמן מנחה קטנה. וגם מתירוצם הראשון של התוספות "וי"ל בשחר יש שם אחר, תפילת שחרית", מתבאר שלא השתנתה ההבנה שעיקר מהות התפילה הוא על שם הקרבת המנחה בזמן מנחה קטנה.
ומתירוצם השני של התוספות שהביאו את דברי הגמרא "הוי זהיר בתפילת המנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה", וכתבו התוס': "ושמא בשעת הקרבת המנחה נענה, ולכך קרי ליה תפילת מנחה שאז היה שעת רצון". גם כן נראה שהזמן הוא מנחה קטנה, וכפי שכתב הרדב"ז [המובא לעיל אות ב] "ולא נענה אליהו אלא במנחה קטנה, דכתיב ויהי בצהרים ויהתל בהם וגו' ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא" [וכן מבואר בכלי יקר המובא לעיל אות ג]
ואמנם לפי זה יש להעיר, מדוע לא ציין הבית יוסף את דברי התוספות בפסחים שסובר כדעת הפוסקים, שזמן מנחה קטנה הוא הזמן שיש להתפלל תפילת מנחה לכתחילה.
כמו כן הטעם המבואר בדברי האבודרהם הוא במפורש על "שעה עשירית", דהיינו זמן מנחה קטנה.
בזמנו של אברהם אבינו התפללו מנחה בזמן "מנוחת השמש"
יב. לאור האמור נראה ליישב את קושיית האחרונים על הרמב"ם והשו"ע שפסקו שיש להתפלל לכתחילה מנחה קטנה, מהמבואר בסוגיית הגמרא במסכת יומא שאברהם אבינו התפלל "מכי משחרי כותלי", דהיינו מנחה גדולה.
ונראה שאצל אברהם אבינו היתה המנחה מלשון "מנוחת השמש והשקט מאורה הגדול", כפירושו של הרמב"ן, ולא מלשון קרבן מנחה. והטעם לכך, כי בוודאי בזמן אברהם אבינו לא היה ענין התפילה כנגד הקרבנות, וכמסקנת הסוגיה "לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות", והיינו רק לאחר חורבן בית המקדש תיקנו חכמים להתפלל במקום עבודת הקרבנות, כמאמר הכתוב "ונשלמה פרים שפתינו". אולם כאשר האבות תיקנו את התפילה, מסתבר שהתפילות לא היו "במקום" קרבנות, שהרי האבות הקריבו קרבנות בעצמם. ולכן הזדרז אברהם אבינו להתפלל מנחה בזמן מנוחת השמש שמתחילה כבר משעת מנחה גדולה, שאז מתחיל זמן התגברות הדינים, כדברי הזוהר הקדוש [המובא לעיל אות ח].
מעתה מיושבת שיטת הרמב"ם והשו"ע, שלמרות שכיום, לאחר שחרב בית המקדש ותקנו חז"ל תפילות שיהיו במקום הקרבנות, השתנה מהות שם ה"מנחה" שכיום פירושו במובן של "קרבן מנחה", והתפילה היא כנגד הקרבת קרבן התמיד והקטרת מנחתו [כמבואר בדברי החת"ס והגר"א] – אין זה סותר לכך שבזמנו של אברהם אבינו היה ענין להזדרז להתפלל מנחה מיד בתחילת הזמן "מכי משחרי כותלי", כי אז לא היה צורך לכוין את זמן תפילת המנחה לזמן הקרבת התמיד והקטרת קומץ המנחה. ולכן התפלל אברהם אבינו מיד משום זריזות. אולם כיום, שהתפילות מתקנת חז"ל במקום קרבנות התמיד, צריך לכתחילה להתפלל בזמן המכוון כנגד הקרבת קרבן תמיד ומנחתו.
"תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות"
יג. לפי המבואר נראה להטעים את ביאור המחלוקת הגדולה שבין הראשונים והאחרונים, מהו הזמן הראוי לתפילת מנחה לכתחילה, ששורש המחלוקת תלוי בהבנת מסקנת הסוגיה בברכות "תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות", שיכולה להתפרש בשני אופנים:
[א] יתכן להבין שהתפלות שהאבות תקנו באופן שהיה בזמן האבות, זהו עיקר מהותה של התפילה גם כיום, ולמרות ש"אסמכינהו רבנן אקרבנות", זהו רק בגדר "אסמכתא" שצירפו וסמכו לטעם העיקרי [תקנת האבות] טעם נוסף [במקום הקרבנות], אולם עיקרה ויסודה של תפילת המנחה הוא באותה מהות שהיתה בזמן התקנה הראשונה בזמנם של האבות.
[ב] מאידך אפשר להבין, שכאשר "אסמיכנהו רבנן אקרבנות", התחדש גדר תפילת המנחה והשתנה מזמן האבות, וכעת הוא רק במקום הקרבת הקרבנות [ובמנחה – כנגד הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים].
במחלוקת זו נחלקו הראשונים והאחרונים: אם נאמר כפי הצד הראשון שהתפילות שהאבות תקנו באופן שהיה בזמן האבות, זהו עיקר מהות התפילה גם כיום, הרי שלכתחילה צריך להזדרז להתפלל בזמן מנחה גדולה, כתפילתו של אברהם אבינו "מכי משחרי כותלי" בזמן מנוחת השמש שהתחילה כבר משעת מנחה גדולה, זמן התגברות הדינים. אולם לפי הצד השני, שכאשר "אסמיכנהו רבנן אקרבנות", התחדש גדר תפילת המנחה והשתנה מזמן האבות שהוא במקום הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים, צריך לכתחילה לכוין את זמן תפילת המנחה לזמן הקרבת התמיד והקטרת קומץ המנחה.
• • •
על הנושאים הנדונים בשיעור זה, העיר את תשומת לבי רבי משה באגאמילסקי, מנהל בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, לעיין בספר פרדס יוסף על חומש בראשית (פרק יט פסוק כז). לאחר העיון כתבתי לו:
בס"ד, כ"ח סיון תשע"ז
כבוד ידידי ורעי
הרה"ג רבי משה באגאמילסקי שליט"א
מנהל בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, רב דביהכ"נ ישיבה דקראון הייטס, ניו יורק
שלום וברכה
קיבלתי מכתבך, וראשית אבוא בהכרת תודה על שטרחת להעלות על שלחנך את מאמרי בענין "מנחה גדולה ומנחה קטנה" ולשלוח את הערתך.
בדבריך שלחתני לעיין בדברי הפרדס יוסף (בראשית יט, כז) והנני אסיר תודה על כך, כאשר אכן דבריו הם מציאה ויסוד גדול לדברי, לחלק בין תפילת שחרית שתיקן אאע"ה לתפילתנו כהיום הזה. שהרי הביא את הכלל מהירושלמי (מו"ק פ"ג) שאין למדין דבר מקודם מתן תורה, ובהכרח שאף שהאבות תיקנו את התפילות, אך לא יכלו לקבוע חובה לדורות על סמך תקנתם, ובאו כנסת הגדולה וקבעו את הדבר כחובה כנגד הקרבנות.
ודברים אלו הם תנא דמסייע למה שכתבתי במאמרי לחלק כנ"ל שאצל האבות הקדושים לא היה ענין התפילה כנגד הקרבנות שהרי הקריבו בעצמם קרבנות, ורק לאחר חורבן בית המקדש "נשלמה פרים שפתינו" וקבעו חכמים את התפילות חובה כנגד הקרבנות.
אלא שעדיין יש לחקור גם אחר דבריו, מה גדר התפילה כיום הזה, האם יסודה של התפילה גם כהיום הזה היא על אותו יסוד של תפילת האבות ורק רבנן אסמכינהו בגדר של אסמכתא בעלמא כנגד הקרבנות, או שכיום הזה יש כאן גדר חדש של תפילה כנגד הקרבנות. ובחקירה זו נקטתי לתלות את השיטות החלוקות אם להתפלל מנחה גדולה כאברהם אבינו, או מנחה קטנה כנגד הקרבנות.
ונראה לי משמעות דבריו שם, שתקנת האבות לא יכולה לחול עלינו משום דין הירושלמי הנ"ל, וא"כ בהכרח שהתפילה היום היא תקנה חדשה שלא היתה בזמן האבות.
אסיים בברכה שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה, בברכה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב פרופ' יוסף ריבלין, בני ברק, כתב:
יישר כוח על הקובץ המאלף.
לענ"ד אין סתירה בדברי הכלי יקר [אות ג]. התגברות הדינים היא בסמיכות ממש ללילה. שחרית סמוכה ממש, ערבית סמוכה ממש. לפני הערב שמש אין כאן סמיכות ממש, וכדבריו היא רחוקה משני הלילות.
שנים מעטות התפללתי גם במקום שנהגו חזרה קצרה במנחה גדולה [על בסיס הנוהל שהיה ביישוב] עד אשר שמעתי לפני שנים מעשה רב בשם ר' חיים קנייבסקי שליט"א, שנצרך פעם למניין וכשיצא התבטא שחבל שעשו מנחה קצרה. מאז ב"ה אני משתדל תמיד חזרה ארוכה, וכשאני יכול להשפיע, משפיע, ואם לאו מחפש מניין אחר.
יישר כוח, תזכה להמשיך בדברים הנפלאים מתוך בריות גופא ונהורא מעליא
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"ז סיון תשע"ז
כבוד ידידי
הרב פרופ' יוסף ריבלין הי"ו
בני ברק
קיבלתי מכתבך, ראשית דבר אבוא בהכרת תודה שטרחת שוב להעלות על שלחנך את מאמרי והפעם בעניין "מנחה גדולה ומנחה קטנה", ואף טרחת להעיר את הערותיך.
במאמרי [אות ג' ד"ה אולם] הקשיתי על "כלי יקר" שלכאורה סתר את עצמו מיניה וביה, שבתחילת דבריו נותן טעם מדוע להתפלל מנחה קטנה, שיצחק תיקן תפילה זו "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב – שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש", ובסיום דבריו כתב הכלי יקר, "ומזה למדו שאדם יותר נענה בתפילת המנחה, וטעמו של דבר, לפי שמדת הדין מקטרג דווקא בלילה, וע"כ תפילת ערבית הסמוכה ללילה, וכן תפילת שחרית ג"כ סמוכה ללילה שעברה, אבל מנחה רחוק משני לילות, על כן אין בתפילה זו שום קטגור", עכ"ד. ותמהתי, שא"כ אדרבה זמן תפילת מנחה גדולה עדיף טפי שרחוק וסמוך לחצות היום יותר מזמן מנחה קטנה שסמוך ללילה.
ובמכתבך כתבת ליישב בזה"ל: לענ"ד אין סתירה בדברי הכלי יקר. התגברות הדינים היא בסמיכות ממש ללילה. שחרית סמוכה ממש, ערבית סמוכה ממש. לפני הערב שמש אין כאן סמיכות ממש, וכדבריו היא רחוקה משני הלילות.
אלא שכוונתי הייתה לדקדק בדבריו ממה שכתב "אבל מנחה רחוק משני לילות" שני דקדוקים, רחוק דייקא, ומשני לילות דייקא, ואין לך רחוק יותר מזמן מנחה גדולה בחצות היום שרחוקה משני הלילות, משא"כ מנחה קטנה לא זו בלבד שאינה רחוקה משני לילות, אפילו סמוכה היא לתחילת הלילה שלאחריה. וא"כ איך נקט שזמן מנחה קטנה עדיף.
תדע שא"א לקרותה רחוקה, שהלוא תפילת שחרית זמנה עד ד' שעות, ועדיין קורא לה הכלי יקר סמוכה ללילה שעברה. כ"ש מנחה קטנה שזמנה מתחיל כשעתיים וחצי לפני שקיעת החמה תיחשב סמוכה לתחילת הלילה שלאחריה, ואיך נוכל לקרותה רחוקה.
ואסיים בברכה שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה, בברכה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב אריה לייב כהנמן, בני ברק, כתב:
בס"ד, ערב שבועות תשע"ז
למעלת כת"ר
מוהר"ר צבי רייזמן שליט"א בעל מחבר ספר 'רץ כצבי'
א. בענין שדן ופלפל בדין מנחה גדולה הנהוג בישיבות הקדושות בימות החול [משא"כ בשבת שאין במנחה קטנה ביטול הסדרים וגם אין מצוי שאוכלים הסעודת שבת אחרי חצות].
הנה כבר עמד על כך בתוך דבריו שיש בכך קושי מבחינה מעשית, שישיבות אינם יכולות לקבוע זמנים משתנים לתפילות ומאחר ולא שייך להעמיד ביהמד"ר כשזמני התפילות משתנים לכן ברור שבישיבות חייבים לקבוע זמן בסוף הסדר או בתחילתו ולכן אין כאן שום דיון ושאלה שיעשו מנחה קטנה שזמנה הוא באמצע הסדר וא"א להעמיד בית מדרש באופן שכזה (כ"ז כמבואר בגמ' מפורשות בברכות כ"ט א' עיי"ש).
בפרט אם נסבור כפשטות הרמב"ם פ"ג הל' ד' שהזמן הלכתחילה של מנחה קטנה שאמרו עליו שהוא לכתחילה אינו עד שקיעת החמה וכמוש"כ הרמב"ם וז"ל "הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה", עכ"ל. ואם ירצו לעשות כן יצטרכו לשנות הזמנים וזה חורבן וביטול לבתי מדרשות קבועים, ועל כגון דא אמרו ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם.
כל זה מפורש ברמב"ם שכך ראוי לעשות דז"ל בהל' יו"ט (פ"ו הי"ט) "אע"פ שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת; בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה", עכ"ל. ודון מינה לכל הלומדים בישיבות הקד'.
אלא שיש לנו לדון על מרן החזו"א זיע"א ועוד מגדולי עולם שעמדו לכתחילה להתפלל מנחה גדולה [ולכאו' לא היה להם טעם של ביטול בית המדרש] ומרן החזו"א זללה"ה עשה כן אף בתענית ציבור ואע"פ שהיה בזה דבר חידוש גדול לעשות נשיאת כפיים במנחה, העדיף לעשות כן מלדחות המנחה לזמן מנחה קטנה.
ב. יש לי להוסיף על דבריו ממה שעלתה בידי אחרי לימודי את דבריו שבהם פתח פתח כפתחו של אולם בסוגיא זו, ואנכי באתי להעמיד תוספת חשובה בכל הסוגיא בבחינת פתח כפתחו של מחט להמשך הנידון.
כתב הרמב"ם הלכות תפילה פ"ג הל' ג' נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות, והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום, ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות. עכ"ל.
למדנו מדברי הרמב"ם שיש טעם גדול ומעליותא להתפלל מנחה גדולה והרבה אנשים נהגו כן, ותפילה זו אינה כתפילת רשות בעלמא שהרי לא הזכיר הרמב"ם שצריך לחדש בה דבר כשאר תפילות הרשות והנדבה [ויתכן שהטעם היה משום איסור אכילה קודם מנחה וס"ל דלענין זה סגי בהתפלל רשות שלא יהא האיסור אכילה וצ"ע].
ולענייננו, יהא הטעם לתפילת מנחה גדולה אשר יהא, מעתה יש מקום גדול לדון ולומר שכל שיטת הרמב"ם שיתפלל לכתחילה מנחה קטנה ולשיטתו שזמן מנחה קטנה עדיפה על זמן מנחה גדולה, היינו דווקא בכה"ג שכבר התפלל מנחה גדולה רשות, אבל האידנא שאין מתפללין תפילת רשות הדר דינא שעדיף המעליותא של מנחה גדולה על פני המעליותא של מנחה קטנה.
וגם אם אין הדבר מוכרח ברמב"ם שעדיף מנחה גדולה על מנחה קטנה בכה"ג שמתפלל רק תפילת מנחה אחת, אבל די בזה לפרוך את האומרים שלשיטת הרמב"ם עדיף לחכות למנחה קטנה, דאפשר שלא אמר כן הרמב"ם אלא מחמת שאפשר להתפלל מנחה גדולה רשות [וכך היו רבים נוהגים].
בכבוד וביקר
אריה ליב כהנמן בלאאמו"ר הגאון רבי אליעזר שליט"א
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"ח סיון תשע"ז
כבוד ידידי
הרב אריה לייב כהנמן שליט"א
בן הגאון רבי אליעזר כהנמן שליט"א
ישיבת פוניבז'
בני ברק
קיבלתי מכתבך, וראשית אבוא בהכרת תודה על שטרחת להעלות על שלחנך את מאמרי בענין "מנחה גדולה ומנחה קטנה" ולהעיר את הערותיך.
בדבריך חידשת בדעת הרמב"ם, ואלו תורף דבריך: יש מקום גדול לדון ולומר שכל שיטת הרמב"ם שיתפלל לכתחילה מנחה קטנה ולשיטתו שזמן מנחה קטנה עדיפה על זמן מנחה גדולה, היינו דווקא בכה"ג שכבר התפלל מנחה גדולה רשות, אבל האידנא שאין מתפללין תפילת רשות הדר דינא שעדיף המעליותא של מנחה גדולה על פני המעליותא של מנחה קטנה.
אם כנים הדברים, נוכל ליישב עם זה את קושיית האחרונים שהובאה במאמרי [אות א' ד"ה ולכאורה] על הרמב"ם והשו"ע שפסקו שיש להתפלל לכתחילה מנחה קטנה, והקשו מסוגיית הגמרא במסכת יומא שאברהם אבינו התפלל "מכי משחרי כותלי" דהיינו מנחה גדולה.
שהרי הקשו התוספות (ברכות כו:) על מה שאמרו בגמ' שם "יצחק תקן תפלת המנחה", וז"ל: ואע"ג דאמרינן (יומא כח:) צלותא דאברהם מכי שחרי כתלי. וי"ל היינו אחר שתקנה יצחק. עכ"ל. ולפי דבריך יש לפרש, שאברהם התפלל תפילת רשות כפי שקיים את כל התורה כולה קודם שניתנה, ויצחק אבינו קבעו חובה לפנות ערב אחר שכבר התפללו תפילת רשות בזמן מנחה קטנה. וממילא לא יהיה קשה לדעת הרמב"ם מהגמ' ביומא, שהרי מה שהתפלל אאע"ה היתה תפילת רשות, שאותה הזדרז אאע"ה להתפלל מוקדם ככל האפשר, ולאחר שהתפלל תפילה זו, בא יצחק אבינו והתפלל תפילת חובה בזמן מנחה קטנה לפנות ערב.
ואפשר שזה מה שכתב ר"ח בלשונו הזהב (יומא כח:) ערב ובוקר וצהרים אשיחה בחוקיך וזו השיחה היא תפילת הצהרים "כדת המסורה לו מאביו", כלומר שהייתה תקנת תפילת יצחק חובה מיוסדת על תפילת הרשות המסורה לו מאביו שכבר התפלל אביו בזמן מנחה גדולה, ומעתה תיקן יצחק את תפילת החובה בזמן מנחה קטנה.
אסיים בברכה שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה, בברכה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב משה טויסיג, בני ברק, העיר מדברי רבנו חננאל על מסכת יומא (כח) וזה לשונו: "והיא תפילת הצהרים כדכתיב ערב ובוקר וצהרים, וזו השיחה היא תפילה כדכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה". וכתב: "מענין מאוד מה שמסיים שם וזו השיחה היא תפילת הצהרים "כדת המסורה לו מאביו". כמובן שבא לתרץ למה קוראים למנחה "צלותא דאברהם".
• • •
על דבריו כתבתי:
בס"ד, כ"ח סיון תשע"ז
כבוד ידידי
הרה"ג רבי משה טויסיג שליט"א
בני ברק
שלום וברכה
קיבלתי מכתבך, וראשית אבוא בהכרת תודה שטרחת להעלות על שלחנך את מאמרי בענין "מנחה גדולה ומנחה קטנה", ולהעיר את הערותיך.
בדבריך הבאת את דברי רבינו חננאל ביומא "וזו השיחה היא תפילת הצהרים "כדת המסורה לו מאביו", וכתבת, שבדבריו אלו האחרונים בא לתרץ למה קוראים למנחה צלותא דאברהם.
אך הדברים תמוהים, כי לא מצאתי שתפילת מנחה נקראת צלותא דאברהם, אין זו אלא לישנא דגמרא שמספרת ש"צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי", והיינו שאברהם הזדרז בתפילת מנחה מוקדם.
ומה שכתב רבינו חננאל "כדת המסורה לו מאביו", בפשטות כוונתו לומר, שאחר שכבר הקדימו אביו בתיקון תפילה אחרת תפילת השחר, כבר היה לבן יסוד נוח לתקן עוד תפילה אחרת על יסוד מה שתיקן אביו.
א"נ י"ל, שהרי תמהו התוספות (ברכות כו:) על מה שאמרו שם בגמרא "יצחק תקן תפלת המנחה", וז"ל: ואע"ג דאמרינן (יומא כח:) צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי. וי"ל היינו אחר שתקנה יצחק. עכ"ל.
ויש שתירצו באופן אחר, שהרי קיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה כולה עד שלא ניתנה, וגם בענין זה י"ל שכבר התפלל תפילת מנחה קודם שתיקנה יצחק, אלא שלא נתקן לדורות אלא ע"י יצחק כשיצא לשוח בשדה לפנות ערב, ועל זה אמר ר"ח "כדת המסורה לא מאביו" היינו שכבר היה אביו מתפלל תפילה זו עד שלא תיקנה יצחק, ויסדה יצחק לדורות כדת המסורה לו מאביו.
ועל דרך שפירש המהרש"א (ב"מ פו: בגמ' ד"ה בשכר), שמצד אחד אמרו שם שג' מתנות טובות שניתנו לישראל מן ענני הכבוד והבאר היו בזכות משה אהרן ומרים, ומצד שני כתוב במדרש שבאו בזכות אברהם (בר"ר מח, ד) שבשכר יוקח נא מעט מים זכו לבאר, ובשכר והשענו תחת העץ זכו לענני הכבוד, ובשכר ואקחה פת לחם זכו בניו ללחם מן השמים. ותירץ המהרש"א, שבזכות אברהם לא הוי אלא לשעה, ונמשך לדור המדבר בזכות משה אהרן ומרים. והיינו שהמתנות אכן באו בכח זכות אברהם, אלא שהצדיקים הללו השפיעו זכותם שיתחיל להשפיע בדורם.
ואסיים בברכה שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה, בברכה ובידידות
צבי רייזמן