מעשה שבת

תקציר השיעור

מעשה שבת

א. מעשה שבת בשוגג ובמזיד – סוגיית הגמרא

ב. מעשה שבת בשוגג ובמזיד – שיטות הראשונים

ג. מעשה שבת בשוגג ובמזיד – פסק ההלכה

  • הפוסקים דנו מדוע לא צריך להמתין "בכדי שיעשו", בניגוד למלאכה שנעשתה בשבת על ידי נכרי, שאסרו חכמים הנאה מהמלאכה בשיעור זמן של "בכדי שיעשו".
  • מה הדין כאשר יש ספק פלוגתא אם נעשתה מלאכה או לאו • במקום שאסור ליהנות עולמית מהמלאכה • דין הקדירה שבשלו בה בשבת באיסור.

ד. במקום הצורך ניתן לסמוך על דעת הגר"א להתיר מעשה שבת בשוגג

דברי הפוסקים מה מוגדר "מקום צורך".

ה. מעשה שבת של חרש שוטה וקטן ומומר

האם מותר ליהנות ממעשה שבת של מומר שנעשה בקביעות, כגון:  אוכל שנתבשל בפונדק של יהודים הפתוח בשבת • מלט שמיוצר במפעל מחלל שבת • קריאת עיתון המודפס בשבת.

ו. דיני הנאה ממעשה שבת של קטן

יש לברר כיצד להגדיר "שוגג" ו"מזיד" במעשה קטן [שאין בו דעת].

כמו כן יש לעיין האם במעשה קטן "על דעת אביו" – צריך את דעת אביו שיעשה מלאכה בשבת, או די בכך שעצם העשיה היא על דעת אביו, אף שאין דעת אביו נוחה מעשייה בשבת.

ז. מעשה שבת בהנאה שלא מגוף הדבר

כניסה לבית שנפתח לאחר שהמפתח הגיע באיסור • טיסה במטוס אל על שהוכן בשבת.

  • נסיעה באוטובוס שיצא ממקומו מבעוד יום בשבת.

ח. פרטים נוספים בדין מעשה שבת

איסור הנאה ממעשה שבת מאדם [שבא לכאן באיסור] • בגד שהסירו ממנו כתם בשבת.

מרשם שנכתב בשבת על ידי רופא עבור חולה שאין בו סכנה • פיצוץ בצינור שתוקן על ידי מחללי שבת.

דלת מקרר שנפתחה באיסור • אור שהודלק בחדר המדרגות • המכבה אור בחדר שרוצה לישון.

מעשה שבת במעשה שנעשה על פי הוראת חכם • תבשיל שנעשתה בו מלאכה שלא מדעת הבעלים.

חפצים שהובאו משדה תעופה בשבת • שמיעת תחזית מזג אויר • הנאה מתמונה שצולמה בשבת.

נסיעה ברכבת שמסילתה נבנתה בשבת • לבישת מסכות שהובאו לבית הכנסת ברכב בשבת.

מעשה שבת

הנאה ממעשה שבת

א. מעשה שבת בשוגג ובמזיד – סוגיית הגמרא

בגמרא בחולין (1) נחלקו תנאים בדין הנאה מדברים שנעשו בשבת.

  • דעת רבי מאיר – בשוגג, מותר אפילו בו ביום גם לו. במזיד אסור בו ביום גם לאחרים ולמוצאי שבת מותר.
  • דעת רבי יהודה – בשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולמוצאי שבת מותר. במזיד אסור לו עולמית ולאחרים מותר במוצאי שבת.
  • דעת רבי יוחנן הסנדלר: בשוגג אסור לו עולמית, ולאחרים מותר במוצאי שבת. במזיד אסור עולמית גם לאחרים.

בסיכום הדעת קבע התוספות בחולין (סוף ד"ה המבשל) כי דין "מזיד" של רבי מאיר הוא כ"שוגג" של רבי יהודה, ו"מזיד" של רבי יהודה כשוגג של רבי יוחנן הסנדלר [ראה טבלה (1) לסיכום השיטות].

 

ב. מעשה שבת בשוגג ובמזיד – שיטות הראשונים והכרעת הפוסקים להלכה

בטור (2) פסק כדעות הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, שהלכה כרבי יהודה, כי רב דרש ברבים כרבי יהודה משום עמי הארץ, ובזמנינו מצויים עמי הארץ.

ברם דעת התוספות בחולין (1; ד"ה מורי) לפסוק להלכה כרבי מאיר, וכן פסק בספר התרומה.

בנדון מה שנאסר בו ביום ולמוצאי שבת מותר [מזיד לפי רבי מאיר ושוגג לפי רבי יהודה] נחלקו הראשונים:

  • לדעת רש"י בחולין אסור במוצאי שבת עד "בכדי שיעשו".
  • לפי תוספות בחולין (ד"ה מורי) מותר מיד, כי הדין "בכדי שיעשו" הוא רק באמירה לעכו"ם [הסוגיה בביצה כד, ב עכו"ם שהביא דורונות לישראל שצריך להמתין בכדי שיעשו] בגלל שמתוך שקל בעיניו יבוא לעשות פעם אחרת. אבל בדבר שעושה ישראל בידיים, אין לחשוש שאם יתיר מיד יבוא לעשותו בידים [ולהלן יבוארו עוד סברות בזה].

 

ג. מעשה שבת בשוגג ובמזיד – פסק ההלכה

בשו"ע (3) הכריע להלכה כדעת רבי יהודה, וכן פסק שאין צריך להמתין בכדי שיעשו. דהיינו, בשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים ולמוצאי שבת מותר מיד. ובמזיד אסור לו עולמית ולאחרים מותר במוצאי שבת מיד.

המשנה ברורה (4; ס"ק ז) הביא את דעת הגר"א שהכריע כרבי מאיר, שבשוגג מותר גם לו מיד.

עוד פסק המשנה ברורה כי במקום הצורך יש לסמוך על זה בבישול בשוגג, שמותר מיד [לדוגמה: אם בשעת שמחה, קידוש וכדומה חיממו אוכל על הפלטה בטעות [שוגג] הרי זה מקום צורך ומותר ליהנות מיד].

במשנה ברורה נתבארו חידושי דינים נוספים בהלכות הנאה מעשה שבת:

  • ס"ק ב – במקום שיש ספק פלוגתא אם נעשתה מלאכה או לאו אין לאסור מאחר וכל איסור הנאה ממעשה שבת הוא קנס דרבנן וספיקא דרבנן לקולא.
  • ס"ק ד – במקום שאסור ליהנות עולמית מהמלאכה, אף על פי כן דמי המלאכה מותרים.
  • ס"ק ד – אסור לבשל בקדירה שבשלו בה בשבת מאחר ובלוע בה איסור.

 

ד. מה מוגדר "מקום צורך"

בשו"ע (5) נפסק שאין למחות ביד המקילין לומר לגוי להביא שכר או שאר דברים דרך כרמלית או בלא עירוב, כאשר זהו  לצורך שבת או בשעת הדחק. ובמשנה ברורה (ס"ק סב) כתב שאין להקל אלא בשכר וכיוצא בזה מהדברים הצריכים לשבת שאי אפשר להיות בשבת בלעדם אלא בדוחק קצת. אבל דברים שאין צורך כל כך, כגון פירות וכיוצא בזה אין להקל ואפילו אם הוא רוצה להתענג בהם לכבוד שבת.

בספר מאור השבת (5ב) הביא מחלוקת פוסקי דורינו האם אכילת טשולנט [חמין] כשיש לו אוכל אחר, נחשבת כ"מקום צורך", שאם חיממו אותו בשבת בשוגג יש להקל ליהנות ממנו בשבת כהכרעת המשנה ברורה. וראה בדברי הגר"ח קנייבסקי המובא שם, שאמר כי לא שייך לתת בזה הגדרות, אלא הכל לפי הענין ולפי השואל ולפי מצבו. [ועוד הביא שם שהרגיל בפירות לצורך דיאטה, הוא בכל "מקום צורך"].

מדוע במעשה שבת של יהודי אין צריך להמתין בכדי שיעשו ואילו במעשה של עכו"ם ימתין [ג' סברות]

[א] הט"ז (3) כתב  כי באמירה לעכו"ם קל בעיניו ויבוא לעשות פעם אחרת, מה שאין כן מעשה שעושה הישראל בידים אין לחשוש שיבוא לעשות פעם אחרת.

[ב] המג"א (ס"ק א) הביא (3) את דברי תוספות בחולין, שבמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן. כלומר, אמירה לעכו"ם היא דבר מצוי, לכן גזרו בו שימתין "בכדי שיעשו", אולם מעשה שבת לא שכיח ולכן לא גזרו בו להמתין בכדי שיעשו.

[ג] עוד כתב המג"א (סוף ס"ק ב) שבעכו"ם חוששים שיבוא לומר לו בפעם אחרת שיעשה עבורו המלאכה, אבל בישראל גם אם יאמר לו, הישראל לא ישמע לו "דאין אדם חוטא ולא לו".

 

ה. מעשה שבת של חרש שוטה וקטן ומומר

נפקא מינה בג' סברות אלו – במעשה שבת של חרש שוטה וקטן ומומר:

הביאור הלכה (6א) פסק שחרש שוטה וקטן שמילאו מים [מבור שהוא רשות היחיד לרשות הרבים] לצורך ישראל, אסור במוצאי שבת עד בכדי שיעשו כמו בגוי. ובביאור הדברים כתב הפמ"ג, שהדין נובע מג' הסברות הנ"ל:

  • סברא ב – מעשה שבת של יהודי לא שכיח ולכן לא גזרו בכדי שיעשו, אך בחש"ו ובמומר כן נחשב כשכיח שיעשו, וכן גזרו.
  • סברא ג – שישראל לא ישמע לו, לא שייכת בחש"ו שאין להם דעת, וגם לא במומר, שהרי ודאי ישמע לו כי אינו נרתע מלחלל שבת רח"ל.
  • סברא א – הסתפק הפרי מגדים, שמא דווקא אמירה לעכו"ם קלה בעיניו, אך באמירה למומר הרי זהו לפני עוור דאורייתא.

מסקנת הפרי מגדים שאם חש"ו ומומר בישלו מעצמם לצורך ישראל אסור למי שנתבשל בשבילו.

אמנם לא ברור האם לדעת הפמ"ג, אסור לעולם או שאסור רק עד בכדי שיעשו, ויתבאר לקמן מחלוקת הפוסקים בזה.

ממוצא הדברים דנו הפוסקים האם מותר ליהנות ממעשה שבת של מומר שנעשה בקביעות.

  • אוכל שנתבשל בפונדק של יהודים הפתוח בשבת – על פי דברי הפמ"ג פסק הכתב סופר (6ג) שבפונדק של ישראל שהיו מבשלים בשבת בקביעות אסור בהנאה לעולם, וכדבריו ש"אין לנו אלא קנס חכמים לאסור במבשל במזיד לעולם, ושייך שיצוה לו בפעם אחרת, דחל עליו קנס חכמים".
  • מלט שמיוצר במפעל מחלל שבת – הקהילות יעקב (7) דן לאסור קניית סחורה ממפעל ליצור מלט שעבד בשבת, מחמת ג' סיבות:

[א] לפני עוור דאורייתא הוא לא רק כשממציא חפץ לעשות עבירה, אלא גם כשעושה מעשה שמעורר רצון של חברו לעשות עבירה, וכאן אם קונה סחורה שהישראל מייצר בשבת הוא מעורר בו רצון לעבוד בשבת, כי אם לא היו קונים מהמפעל לא היו הזמנות והיו מפסיקים לעבוד בשבת [וכן הסכים ואמר החזון איש].

[ב] מסייע לעוברי עבירה [שאסור גם אם הרשע יעבור העבירה בלא סיוע שלו].

[ג] מעשה שבת – לפי הפרי מגדים שבמומר אסור עולמית.

מדברי הפוסקים הנ"ל עולה מחלוקת בדעת הפרי מגדים שאסר במלאכת מומר עבור ישראל:

לדעת הקהילות יעקב אסור עולמית, וטעמו, כי המתנת כדי שיעשו אינה מרתיעה כל כך, מכיון שעכ"פ לא יפסיד כל כך, ולכן באמירה לנכרי שהיא שבות די בהמתנת כדי שיעשה, אבל באמירה לישראל במקום שיש חשש שמא יאמר לו, ראוי לקנוס עולמית למי שמצווה כמו שקנסוהו כמו שקנסוהו עצמו.

אולם בשו"ת מנחת יצחק (8) הביא משו"ת מחזה אברהם שאסר עולמית רק אם צוה למומר, אך אם מומר עשה בעצמו מותר בכדי שיעשו, ודן לפי זה לאסור לקנות עיתון שנדפס בחו"ל בשבת ויום טוב.

 

ו. דיני הנאה ממעשה שבת של קטן

כאשר הגדול מצוה על קטן להדליק האש ולחמם התבשיל, כתב הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה (9א) שאין מקום להתיר. ובספר מאור השבת (9ב) הביא כי לדעת הגרי"ש אלישיב, הנאה ממעשה שבת של קטן לעולם דינו כשוגג כי אין לו דעת להיקרא מזיד. אך אם עשה על דעת אביו דינו כעשיית גדול במזיד [והגרי"י פישר הקל בקטן שלא הגיע לחינוך על דעת אביו].

וראה במה שכתב שם בענין הגדרת "על דעת אביו" – אם צריך שהעשיה בשבת תהיה על דעת אביו, או שעצם המעשה על דעת אביו אף שאין דעתו של אביו שיהיה בשבת.

ומעשה שהיה – קטן שאביו בקשו בערב שבת להכניס התקע של הפלטה ושכח, ונזכר לאחר מכן בשבת והכניס לתקע. הגרי"י פישר וגר"ח קנייבסקי מצדדים שנחשב כעל דעת אביו. אבל הגרש"ז אויערבך כתב, שנחשב על דעת עצמו כדי שאביו לא יכעס עליו.

 

ז. מעשה שבת בהנאה שלא מגוף הדבר

בביאור הלכה (4; ד"ה אחת) הביא את סברת החיי אדם, שדין מעשה שבת נאמר רק בדבר שנעשה מעשה בגוף הדבר. ולכן בהוצאה מרשות לרשות שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה, מותר אפילו לו בו ביום [וסברה זו מקורה בדברי הראשונים]. אמנם למעשה הכריע החיי אדם לא כך [אבל בצירוף סברות נוספות, אפשר לסמוך על סברה זו להלכה, כפי שיבואר להלן בדברי הפוסקים].

  • להיכנס לבית שנפתח במפתח שטלטלו באיסור – במנחת שלמה (10א) פסק שמותר, כי איסור ההנאה ממעשה שבת הוא רק מגוף הדבר שנעשה בו איסור, ולכן האיסור הוא ליהנות מהמפתח, אבל הכניסה לבית לאחר שנפתח ודאי מותרת. [ונפקא מינה נוספת: פתחו עבורו שער חשמלי, אם יכול להיכנס, או שצריך לדלג מעליו].
  • טיסה במטוס אל על שהוכן בשבת – בשו"ת יד נתן (10ב) כתב הרב נתן אורטנר, רבה של לוד, שהשינוי בגוף המטוס אינו ניכר, ואף יותר קל ממפתח שמכל מקום ניכר שכעת הוא ברשות אחרת [ועוד דן מצד לפי עור ומסייע לדבר עבירה, שאם לא היו נוסעים הטיסה לא היתה יוצאת]. והביא בשם הגרי"ש אלישיב שבדיעבד אין לאסור, אבל לכתחילה אין ראוי לנסוע כי אולי אם לא יהיו מספיק
  • אוטובוס שהתחיל נסיעתו בשבת – יש לדון לפי סברת החיי אדם, האם ההבערה בשבת נחשבת מעשה שנשתנה גוף הדבר. וכן סבר השואל בשו"ת מנחת יצחק (11א). והמנחת יצחק עצמו, נקט שיש להחמיר כי מומר דינו כגוי, אך יש להקל בשעת הדחק – כי המלאכה שעשה בשבת כבר חלפה והלכה, והוא נהנה רק הנסיעה במוצאי שבת, וכמש"כ במהרש"ם לענין שימוש בחשמל במוצאי שבת כשההדלקה היתה בשבת. וראה בדברי רבי בנימין זילבר בשו"ת אז נדברו (11ב) שבמקום צורך אפשר להקל.

 

ח. פרטים נוספים בדיני מעשה שבת

בספר מאור השבת (13-12א) ובספר ארחות שבת (13ב-17) הרחיבו את היריעה בנושאים רבים ומעשיים:

  • איסור הנאה מאדם שחילל שבת, כגון שהגיע למקום באיסור והביא עמו דברים.
  • בגד שהסירו ממנו כתם בשבת • מרשם שנכתב בשבת על ידי רופא עבור חולה שאין בו סכנה.
  • פיצוץ בצינור שתוקן על ידי מחללי שבת • דלת מקרר שנפתחה באיסור.
  • אור שהודלק בחדר המדרגות • המכבה אור בחדר שרוצה לישון.

מעשה שבת במעשה שנעשה על פי הוראת חכם • תבשיל שנעשתה בו מלאכה שלא מדעת הבעלים.

  • חפצים שהובאו משדה תעופה בשבת • שמיעת תחזית מזג אויר • הנאה מתמונה שצולמה בשבת.
  • נסיעה ברכבת שמסילתה נבנתה בשבת – רץ כצבי (18)-(20א)
  • לבישת מסכות שהובאו לבית הכנסת ברכב בשבת – שיעורי הרב יום טוב זנגר (20ב-21).

 

דְּעֵה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ וְהִיא כֶתֶר לְרֹאשֶׁךָ. נְצוֹר מִצְוַת קְדוֹשֶׁיךָ. שְׁמוֹר שַׁבָּת קָדְשֶׁךָ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

פירות האמונה

א. כשם שנאמר בשבת בראשית שַׁבָּת לַה" – כך נאמר בשביעית שַׁבָּת לַה" פירש רש"י: "שַׁבָּת לַה" – לשם ה"",

קרא עוד

תקיעות בעת צרה

א. מצות עשה מהתורה לצעוק לפני ה' בעת צרה, ובדברי הרמב"ם מפורש שקיום המצוה הוא בתקיעה בחצוצרות, כלשון הכתוב 'וכי

קרא עוד

ברכת האילנות

א. במסכת ברכות מובא: "האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר בָּרוּךְ שֶׁלֹּא חִסַּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

כרך מצה ומרור בסיב

כורכו בסיב – ביטול מעשה על ידי חציצה במקומות רבים בהלכה מצאנו שמעשים אשר נעשו באמצעות דבר חוצץ, כגון: אכילה ושתיה – אינם נחשבים כאכילה

קרא עוד

מצות חינוך לקטנות

מצות חינוך לקטנות א. במשנה במסכת יומא (פ"ח מ"ד) מובא החיוב המוטל על האב לחנך את בנו הקטן כדי להרגילו לקיים את המצוות כשיגדל: "התינוקות

קרא עוד

מדליקין מנר לנר

מדליקין מנר לנר בגמרא (שבת כב, א) נחלקו רב ושמואל אם מדליקין [בחנוכה] מנר לנר או אין מדליקין מנר לנר, ואמר אביי שהלכה כשמואל שמדליקין

קרא עוד

נשים בברכת כהנים

נשים בברכת כהנים ברוב רובם של בתי הכנסת, מקומה של עזרת הנשים בצד האחורי של בית הכנסת [מערב] מול ארון הקודש, או בשני צדדיו של

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.