מצות מעקה

תקציר השיעור

 

א. נצטווינו בתורה במצות עשה: "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ", ובאיסור לא תעשה: "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ".

ב. יש מקומות הפטורים ממצות מעקה: בית האוצרות ובית הבָקר, בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות, בתי כנסיות ובתי מדרשות. והקשו האחרונים, מדוע אין בהם חיוב מעקה, והרי סוף סוף גגות אלו הם מקומות סכנה.

ג. גדרי הברכה על עשיית מעקה [נוסח הברכה, זמן אמירתה, ברכת 'שהחיינו' אם בונה בפעם הראשונה].

ד. חיוב מעקה סביב בורות ובאֵרות [האם יש לעשות מעקה סביב בור הנמצא בחצר בית כנסת • חיוב מעקה סביב בריכת שחיה].

ה. העושה מעקה על ידי פועלים גויים – מי מברך.

ו. חיוב מעקה בשוכר ומשכיר.

ז. האם מותר לגור בבית שאין בו מעקה, ומה הדין לעלות באקראי לגג שאין בו מעקה.

ח. פרטי חיובי מעקה בנדונים הבאים:

גגות משופעים • מרפסות גגות שאין משתמשים בהם כל השנה למעט ימי הסוכות • מדרגות בתוך הבית בין קומה אחת לשניה.

ט. בירור גדרי האיסור "לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" – האם הוא רק כשיש סכנת מוות או גם במקום חשש סכנת נזיקין, ופרטים נוספים בדין זה.

מצות מעקה

א. נצטווינו בתורה (1) במצות עשה: "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ", ובאיסור לא תעשה: "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ". ובפשטות היה נראה  להבין כי הטעם לחיוב המעקה, הוא כמבואר בדברי ספר החינוך (2) "כדי שלא תכשל בריה ליפול ממנו", וכמו שכתב גם בהמשך דבריו: "ובכלל מצוה זו לתקן כל כותל וכל גדר שיהיה קרוב לבוא תקלה ממנו". כלומר, חיוב העשה לבנות מעקה תלוי באיסור "לא תשים דמים בביתך", וממילא המצוה לעשות מעקה היא בגלל הסכנה.

והנה חז"ל דרשו (ספרי המובא בילקוט שמעוני; (1)) לפטור ממצות מעקה: בית שער, אכסדרה ומרפסת, וכן לפטור מחיוב מעקה את גגותיהם של בתי הכנסיות ובתי המדרשות (גמרא בחולין המובאת בילקוט שמעוני; (1)). ובגמרא בסוכה (1) פטרו ממעקה בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות. ולדעת הרמב"ם (2) גם בית האוצרות ובית הבָקר פטורים ממעקה [ובכסף משנה שתמה שהוא נגד דרשת הספרי (1), ובמה שתירץ]. והקשו האחרונים [ראה בחזון איש (7) ונביא את דבריו להלן], מדוע אין בהם חיוב מעקה, והרי סוף סוף גגות אלו הם מקומות סכנה, וצ"ע.

 

ב. עוד יש לעיין בגדר איסור "לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ", עי' בדברי הגמרא (בבא קמא; (1)) "רבי נתן אומר, מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, תלמוד לומר, לא תשים דמים בביתך" – האם איסור זה הוא רק כשיש סכנת מוות או גם במקום חשש סכנת נזיקין.

והנה מצאנו בש"ס סוגיא בענין מצות מעקה, בפרק שור שנגח את הפרה במסכת בבא קמא (1). לדעת רב נחמן  יש חבטה של מיתה בפחות מי' טפחים. והקשו עליו מהברייתא שדרשו את לשון הכתוב "ולא תשים דמים בביתך כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" – "ממנו ולא לתוכו, כיצד היתה רשות הרבים גבוה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכה לתוכו, פטור. עמוקה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכו לתוכה, חייב". ופרש"י שם: "בית גבוה מרה"ר שראוי ליפול ממנו לרה"ר חייב במעקה, ולא בית עמוק מרה"ר שהנופל נופל על גגו, שפטור מן המעקה". הרי, שיש חיוב מעקה כשגבוה כשיעור מיתה, דהיינו י' טפחים ולא בפחות, ואם כן קשה על רב נחמן שמחייב על חבטה של מיתה בפחות מי' טפחים.

והוכיח מכאן רבי אברהם כהנא-שפירא [רבה של קובנה] בשו"ת דבר אברהם ((4); אות כה) שחיוב מעקה ואיסור "לא תשים דמים בביתך" נאמר רק לענין מיתה ולא לענין נזיקין [ולפי"ז איסור גידול כלב רע הוא רק כשעלול לגרום מוות].

 

ג. דיני מעקה ומניעת המכשולים הובאו ברמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (2), עי' בדבריו בהלכה א' שפטר את הבית האוצרות ובית הבָקר ממעקה. בהלכה ב' פסק את הסוגיא בב"ק שאם היתה רשות הרבים גבוהה מגגו אינו זקוק למעקה. בהלכה ג' יעו' במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפירוש דברי הספרי (1) "מקום מעגלו ג' טפחים, בית דורסן עשרה".

ובהלכה ד' כתב הרמב"ם: "אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם וימות, כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו, בין שיש בהם מים בין שאין בהם מים, חייב לעשות להם חוליה גבוהה עשרה טפחים, או לעשות להם כיסוי כדי שלא יפול בהם אדם וימות. וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה". ויש ללמוד מדבריו ב' הלכות: [א] הדבר אברהם (4) הוכיח כי לדעת הרמב"ם דיני מעקה והסרת המכשולים נאמרו רק במקום של סכנת מיתה [כמודגש לעיל בדברי הרמב"ם]. [ב] מפורש בדברי הרמב"ם שיש חיוב מעקה סביב בורות ובאֵרות [או שיעשה להם כיסוי].

גם בדברי ספר החינוך (2) מפורש שיש חיוב מעקה "סביב הגגות וסביב הבורות והשיחין ודומיהן כדי שלא תכשל בריה ליפול בהם או מהם", וחזר על כך בסוף דבריו: "ועובר על זה ומניח גגו או בורו בלא מעקה ביטל עשה זה, וגם עבר על לאו דלא תשים דמים בביתך". אולם בדברי החינוך לכאורה מפורש דלא כהרמב"ם, במה שכתב (מצוה תקמז) "לא להניח המכשולים והמוקשים בארצותינו ובבתינו כדי שלא ימותו ולא יזוקו בם בני אדם". וכתב הדבר אברהם (4) "ונראה לכאורה דפלוגתא דרבוותא היא ולא ראיתי למי שהרגיש בזה".

 

ד. גדרי הברכה על עשיית מעקה

דיני הסרת המכשולים ועשיית מעקה נפסקו בסימן האחרון של שו"ע חושן משפט (3). ובסמ"ע (ס"ק א) העיר כי סימן זה לא נמצא בדברי הטור, ומרן המחבר העתיק את דברי הרמב"ם "אות באות".

בגליון השו"ע ציין רעק"א לדברי הרמב"ם בהלכות ברכות ש"מברך אקב"ו לעשות מעקה. ואם אחֵר עושה המעקה, מברך  העושה על עשיית מעקה" [וכן ציין לדברי המחנה אפרים (5) בנדון ברכה כאשר עושה מעקה על ידי פועל נכרי, ויבואר להלן]. אמנם החיי אדם חידש שבעשיית מעקה סביב בורות אינו מברך, עי' בנימוקו [ועי' גם במה שכתב בנשמת אדם (הובא גם בפתחי תשובה) על דברי הרמב"ם שהמברך 'שהחיינו' בעשיית מעקה בפעם הראשונה].

ברם הדבר אברהם (4) חלק עליו, ולדעתו צריך מעיקר הדין לברך גם על  עשיית מעקה סביב בורות ובאֵרות [וכן דעת המנחת חינוך ((5); ס"ק י) כדבריו]. יעו' בתשובתו בנדון בור שהיה בחצר בית הכנסת, ובתחילת דבריו כתב כי "בוודאי חייבים בני הכנסת לעשות מעקה לחצר בית הכנסת שעל פי הבור שיפול הנופל ממנו. והא דאימעטו בתי מדרשות ממעקה כמבואר ברמב"ם ושו"ע הוא משום שאינם עשויים לדירה, דהיינו שאין גגותיהם עשויים לדירה ותשמיש ואין בהם סכנה, אבל חצר ביהכ"ס ודאי להילוך רבים עבידא ויש סכנה והיא חייבת במעקה". ומכל מקום לענין הברכה, למרות שלדעת הדבר אברהם מברך גם על מעקה סביב בורות, בנדון בור בחצר הבית הכנסת לא יברך, מספק שמא הוא כדין בית השותפין שלדעת חלק מהראשונים פטור ממעקה, ובצירוף דעת עוד ראשונים שכלל אין לברך על עשיית מעקה [עי' בערוך השלחן [לא מובא במקורות] שהביא דברי הראב"ד שאין מברכים על "מצוות שכליות"].

וראה פרטים נוספים בנוסח הברכה וזמן אמירתה, בספר ונשמרתם לנפשותיכם ((9); הרב יואל שוורץ, ירושלים תש"ס).

 

ה. כפי שהוזכר לעיל, לדעת המחנה אפרים (5) בעל הבית העושה מעקה על ידי פועלים גויים, מברך בעצמו את הברכה. אולם דין זה שנוי במחלוקת, ולעומתו סבור המנחת חינוך (5) כי מצות מעקה היא "מצות עשה ככל המצוות שחייבה התורה בקום ועשה, כמו אם לובש טלית חייב בציצית ומקיים מצות עשה ואם אין בו ציצית ביטל המצוה, הכא נמי אם יש לו בית אם עושה מעקה קיים מצות עשה", ולכן "ברור דהוא בעצמו או שלוחו מחויב לעשות מצוה זו, אבל אם עושה המצוה ע"י חרש שוטה וקטן או גוי דלאו בר שליחות, ביטל מצות עשה". וצ"ב במה נחלקו.

ונתבאר בספר דברי שלום ((6); הרב שמואל הכהן יודייקיין, בני ברק תשנ"א) ובספר עיון בלומדות ((6); הרב יצחק אדלר, ניו יורק, תשמ"ט) שיסוד מחלוקתם בחקירה האם חיוב מצות מעקה הוא המעשה – לבנות מעקה סביב המכשולים, או התוצאה – דהיינו, שלא יהיו מכשולים הגורמים לסכנה. עי' בדבריהם נפק"מ נוספות היוצאות מחקירה זו.

 

ו.  החזון איש (7) מכח הקושיא מדוע אין חיוב מעקה  בגגות של בתי כנסת או בית האוצרות ובית שאין בו ד' אמות על ד' אמות, והרי סוף סוף גגות אלו הם מקומות סכנה – חידש חידוש גדול, וז"ל: "גג אינו בכלל המכשולות שאין הזיקו מצוי כל כך, שהעומד על הגג זכור בטבעו להיזהר, וגם הוא מנהגו של עולם, וכמו שמותר לעלות באילן, ומותר לעלות ולבנות הגגים והעליות, בלא מעקה – אלא שבגג בית דירה חידשה תורה מצות מעקה ולהקפיד על סכנת הנופל, ובזה צריכים לתנאי בית שתוכו י' וד' על ד' ושידור שם אדם", עי' היטב בדבריו. ועוד כתב שם: "גם בבית שחייבה תורה מעקה לא אסרה תורה על האדם שלא יעלה על הגג בלא מעקה, אלא על הבעלים לעשות מעקה".

 

* * *

פרטי חיובי מעקה בנדונים נוספים:

  • בשוכר ומשכיר – ראה במנחת חינוך (5) ובספר דברי שלום (6) .
  • גגות משופעים – ערוך השלחן (7) כתב שאין חייב בו במעקה מכיון שאי אפשר להשתמש עליהם.
  • מרפסות לסוגיהן – חזון איש ((7); ס"ק ו), שבט הלוי (8) שו"ת יבקש תורה ((8); הרב יצחק קויפמן, ירושלים תשס"ג).
  • מדרגות בתוך הבית בין קומה אחת לשניה – שבט הלוי (8).
  • גגות שאין משתמשים בהם כל השנה למעט ימי הסוכות – שו"ת יבקש תורה (8), ונשמרתם לנפשותכם ((9); הערה ג).
  • חיוב מעקה סביב בריכת שחיה – ספר ונשמרתם לנפשותכם ((9); סע' ט).
  • האם מותר לגור בבית שאין בו מעקה – ספר ונשמרתם לנפשותכם (8) וראה במש"כ [הערה ב] שיסגור את דרכי הגישה לגג עד לבניית המעקה.

נסיים בדברי ערוך השלחן (7) החותמים את הלכות מעקה, ואת ד' חלקי השו"ע:

"כמו שהזהירה התורה על נפשו וממונו של חברו, כמו כן הזהירתו על שמירת נפשו וממונו שאין להוציאם על דברים של מה בכך. ואין לאדם להוציא ממונו רק על הכרחיותו כדרך האנשים המכובדים, ועל צרקות וגמ"ח שהם מהדברים שאוכלים פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, והשי"ת יזכנו לעולם שכולו טוב ולעולם שכולו ארוך, אמן ואמן".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

ברוך שפטרני

א. המקור לברכת 'ברוך שפטרני', ומדוע אינו מברך בשם ומלכות. ב. ב' פירושים לברכת 'ברוך שפטרני', ונפקא מינה על מי

קרא עוד

כהן בבית קברות

כהן בבית הקברות א. איסור כהן להיטמא למת מהתורה נאסר על כהן להיטמא למתים, שנאמר "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". כמו כן הכהן

קרא עוד

יום טוב שני

א. במסכת ביצה נחלקו רב ורב אסי בדין שני ימים טובים של גלויות, האם שני הימים הם קדושה אחת [שמחמת

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

עד מחלל שבת

עד מחלל שבת מעשה באדם שחזר בתשובה ואביו שעדיין אינו שומר תורה ומצוות כלל ואף מחלל שבת בפרהסיא, מספר כי הסבא אמר שהוא כהן, ונשאלה

קרא עוד

שיבוט 

שיבוט פתיחה א. בשנים האחרונות, לאחר שתהליכי ההזרעה וההפריה המלאכותית הפכו לנחלת הכלל, התקדמו אנשי המדע לשלב הבא של יצירה מלאכותית של עוברים, בתהליך הנקרא

קרא עוד

מדליקין מנר לנר

מדליקין מנר לנר בגמרא (שבת כב, א) נחלקו רב ושמואל אם מדליקין [בחנוכה] מנר לנר או אין מדליקין מנר לנר, ואמר אביי שהלכה כשמואל שמדליקין

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.