מראית עין באיסורי אכילה

תקציר השיעור

א. מראית עין ובחדרי חדרים – סוגיית הגמרא

חז"ל למדו מהפסוק "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל", כי חובה להיזהר מלעשות מעשים שיביאו לידי חשד • בסוגיית הש"ס מבואר כי חז"ל אסרו עשיית או אכילת דברים מחמת מראית עין.

  • בנוסף, רב חידש להלכה שבכל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין "אסרו אפילו בחדרי חדרים" • קשה יותר לצאת ידי חובת הבריות מחשש מראית עין, מלצאת ידי שמים.

ב. מראית עין באיסורי דרבנן

רבותינו האחרונים חלקו, האם איסור מראית עין נוהג גם באיסורי דרבנן, או רק באיסורי דרבנן.

  • איסור מראית עין – שמא יחשדו בו שעובר על איסור, או מחשש שילמדו ממנו להקל.

ג. איסור מראית עין ובחדרי חדרים – דברי רבותינו הראשונים ופסק ההלכה

האם נפסק להלכה כדעת רב, ויש לאסור מראית העין אפילו בחדרי חדרים • האם מראית עין נאסרה בחדרי חדרים רק באיסור תורה או גם באיסורי דרבנן.

ד. ההבדל בין חשד למראית עין וגדרי איסור מראית עין וטעמו

חשד על הגברא ובאיסור מראית עין נעשה החפצא לאיסור • חילוקים נוספים בין חשד למראית עין.

ה. איסור מראית עין – מהתורה או מדרבנן

יש לעיין, האם איסור מראית עין הנלמד מהפסוק "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל", הוא איסור מהתורה, או איסור מדרבנן, והפסוק "אסמכתא בעלמא" – ונפקא מינה במקום ספק.

ו. מראית עין – אופני היתר

אכילת דם דגים מותרת כאשר ניכר שהוא דם דגים, כגון שיש בו קשקשים של הדג, ועל פי זה יש לדון באופני היכר שונים – האם יש בהם בכדי להתיר איסור מראית עין • הנחת ההיכר בכוס או בצידה • כתיבה על פתק • עטיפת המאכל • מידע בתפריט המסעדה.

  • היתר נוסף מפורש בשלחן ערוך – כאשר ההיתר מצוי, ולכן אין חשש למראית עין שעברו על איסור [היתר פאה נכרית וגילוח כעין תער].
  • גדר נוסף בדברים שאין בהם איסור מראית עין, מתבאר בדברי הפלתי שחידש כי האיסור נאמר רק כאשר יש על הדבר שֵׁם איסור, אבל אם רק דומה במראהו אין לאסור [אכילת שניצל פרווה עם גבינה].

ז. מראית עין באיסורי אכילה – נדונים למעשה

שתיית קפה עם חלב פרווה לאחר ארוחה בשרית • אכילת קמח מצה שנראה כקמח חיטה • ישיבה במסעדות שנמכר בהן מזון לא כשר • המבורגר עם גבינה צמחית • "שרימפס כשר" • עוגות ומאכלים הנראים כחמץ • אכילת בשר מתורבת עם גבינה.

מראית עין באיסורי אכילה

מראית עין באיסורי אכילה

 

א. מראית עין ובחדרי חדרים – סוגיית הגמרא

בפסוקי התורה (1א) מבקש משה רבינו משבט גד וראובן לקיים את הבטחתם על מנת שיהיו "נקיים מה' ומישראל". מדברים אלו נלמד במשנה במסכת שקלים (1) כי חובה להוציא עצמו מחשד הבריות, כלשון המשנה "לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (1) וִהְיִיתֶם נְקִיִים מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל [וראה באנציקלופדיה תלמודית (7) בדברי הירושלמי מקורות לדין זה מתורה נביאים וכתובים, וכן דוגמאות לדין זה].

כמו כן מצינו בסוגיות הש"ס בכמה מקומות, שיש איסור לעשות דבר המותר מן הדין מחשש מראית עין.

  • במסכת כריתות (1ג) אמר רב: "דם דגים שכינסו בכלי אסור", ופירש רש"י: "דמיחלף בדם בהמה, והרואה אומר מותר לאכול דם". ומבואר בהמשך הסוגיא, שאם יש קשקשים של הדג בדם, אין איסור מראית עין, היות וניכר לכל שמדובר בדם דגים.
  • במסכת שבת (1ד) הובאו דברי רב: "כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור" [ופירש רש"י שאיסור מראית עין הוא "שלא יחשדהו באיסור"]. והקשו עליו מההלכה שנאסר לבהמה לצאת בפעמון התלוי בצווארה מפני מראית עין [שמייפים אותה כדי שתימכר בשוק] רק ברשות הרבים, אבל בחצר מותר. ותירצו כי דינו של רב תלוי ועומד במחלוקת תַנָאִים, האם מותר לשטוח בגד לייבוש במקום שלא רואים.
  • במסכת כתובות (1ה) מבואר ההיתר למעך ברגלו צינור שנסתם על ידי קשקשים, כשהדבר נעשה בצינעא. התוספות העירו מדברי רב, שכל דבר שנאסר, אסור "אפילו בחדרי חדרים", וביארו כי דברי רב נאמרו רק באיסורי תורה, כדוגמת שטיחת בגד בחמה (1ד) שיחשדו שכיבס בשבת [ועבר על איסור תורה], ולא כשעושה מלאכה כלאחר יד, שהאיסור מדרבנן – ולא נאסר "בחדרי חדרים".
  • במסכת עבודה זרה (2א) מובא שאין להתכופף ולשתות בפני מעיין המושך לפני עבודת כוכבים, מחשש מראית עין, שנראה כמשתחווה לעבודת כוכבים. וכן "פרצופות המקלחין מים לכרכין, לא יניח פיו על פיהם וישתה, מפני שנראה כמנשק לעבודת כוכבים". ופירש רש"י: "מפני מראית עין, שהרואהו חושדו בדבר עבירה".
  • במסכת חולין (2ב) מבואר כי אין שוחטים בשוק לתוך גומא, מחשש מראית עין שכך נוהגים הצדוקים. וכתבו תוספות (שם) שאף לדעת רב, אין לאסור כשעושה כן "בחדרי חדרים" [וראה במה שדנו שם בדברי הירושלמי].

כדי להתבונן בגודל החובה להיות "נקיים מה' ומישראל", נעיין בדבריו הנוקבים של החתם סופר (2ג) "כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה, והייתם נקיים מה' ומישראל. וב' חובות אלו, נקיות מהשי"ת ומישראל עמו, הם שני רוכבים צמדים על גבנו. ויותר אפשרי לצאת ידי החוב הראשון, היינו ידי שמים, יותר הרבה ויותר מלצאת ידי הבריות, כי הם חושבים מחשבות זרות, ועונשו יותר קשה מאד מאד עד לאין מספר ממי שאינו יוצא ידי שמים".

 

ב. מראית עין באיסורי דרבנן

הבית יוסף (2ד) הביא את דברי הרשב"א שאסר לבשל בשר יחד עם חלב אישה מפני מראית עין. ובדרכי משה הקשה, שהרי התירו לבשל בשר בהמה טמאה בחלב, וכן בשר חיה ועוף, משום שאיסור בישולם הוא רק מדרבנן, ואם כן "כל שכן [לבשל בשר] בחלב אישה [שאיסורו מדרבנן] ולית ביה משום מראית עין בבישול". וכן פסק ברמ"א (3) להלכה: "ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף, הואיל ואינו רק מדרבנן".

אולם הט"ז (ס"ק ד) והש"ך (ס"ק ו) הביאו את דעת המהרש"ל שלמד מדם דגים, שגם אכילת בשר עוף בחלב שקדים, מותרת רק אם הניח אצלם שקדים, כדי שלא יהיה חשש מראית עין, ופסקו כדבריו. וכתב הפתחי תשובה (ס"ק ט) שהאיסור הוא רק "בפני הרואים, כמו בסעודות גדולות, דאיכא מראית עין, אבל בביתו מותר".

הרמ"א (3 – סעיף ד) חזר על דעתו, ולאחר דברי השולחן ערוך שאסר לבשל בשר בחלב אישה מפני מראית עין, כתב: "ודווקא בשר בהמה [בחלב, שהאיסור מהתורה] אבל בעוף דרבנן אין לחוש".

בספר עיונים בהלכה (4א), ביאר את יסוד מחלוקתם בטעם איסור מראית עין: המחמירים אף באיסור דרבנן, נקטו שהאיסור שלא יבוא לחושדו שעובר על איסור [עי' רש"י (1ד)], וטעם זה שייך כמובן גם באיסור דרבנן, שלא יחשדו שעובר על איסור דרבנן. אך הרמ"א סבר שטעם האיסור "מחשש שמא יבואו להקל באיסור זה",  ולכן אין באיסור דרבנן אין לאסור "דדמי לגזירה לגזירה".

ג. איסור מראית עין ובחדרי חדרים – דברי רבותינו הראשונים ופסק הלכה

כאמור לעיל, בכמה מקומות בש"ס בבלי (1ד, 1ה, 2א, 2ב) הובאו דברי רב "כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור". תוספות במסכת חולין (2ב) הביאו מדברי הירושלמי כי מפורש במשניות ובברייתות שלא כדברי רב, ואמנם כן דעת רב נסים גאון המובא בתוספות בעבודה זרה (2א) שאין הלכה כרב.

ברם שיטת התוספות בשבת (1ד) ובחולין (2ב) ובעבודה זרה (2א), להכריע כדעת רב [ראה במה שיישבו את הראיה שהביא רבנו נסים גאון מהגמרא בחולין גם לפי שיטת רב].

אמנם התוספות בכתובות (1ה) חידשו כי דברי רב נאמרו רק כאשר הרואים יחשדו שעשה איסור דאורייתא, כבנדון שטיחת בגדים לייבוש בשבת, שיחשדו שעבר על איסור כיבוס מדאורייתא. אבל כאשר החשד שעבר על איסור דרבנן, כבנדון הגמרא בכתובות (1ה), לא גזרו רבנן לאסור "בחדרי חדרים".

וראה עוד גם בדברי הרא"ש (4ב) והר"ן (5א) שדנו, האם הלכה כדעת רב.

להלכה פסק מרן השו"ע בהלכות שבת (5ג) כדעת רב, בנדון מי שנשרו כליו במים בשבת: "ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין, שלא יחשדוהו שכיבסם בשבת ואפילו בחדרי חדרים שאין שם רואים אסור". והמשנה ברורה (ס"ק קסה) פסק כדברי תוספות (1ה) שחילקו בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן [וראה עוד בביאור הלכה שם].

 

ד. ההבדל בין חשד למראית עין וגדרי איסור מראית עין וטעמו

והנה בעיקר הדינים שנתבארו עד כה יש לברר, האם מה שנאסר משום 'חשד' שונה מדין מראית עין, או לא.

בשו"ת הרשב"א (5ד) כתב שמברכים על שחיטת בן פקועה, שהחיוב לשוחטה משום מראית עין [בן פקועה לא חייב שחיטה מעיקר הדין]. ובספר חבצלת השרון (6א) הביא כי פליג בזה על הר"ן שנקט שאין לברך על הדלקת נרות חנוכה מפני החשד, וביאר לחלק בין חשד למראית עין, והוכיח משיטת תוספות בכתובות (1ה) שאין איסור מראית עין בחדרי חדרים בדבר שאיסורו מדרבנן, שאין הדבר נעשה לחפצא דאיסורא.

בשו"ת אגרות משה (6ב) כתב כי איסור מראית עין הוא רק "בדבר שנעשה ברוב הפעמים באופן האסור" אבל במקרה שעושה מעשה היתר, אין לאסור אף אם ישנם אנשים שטועים וחושבים שהדבר אסור. [ומכל מקום בסיום התשובה כתב בגודל ענוותנותו: "אבל מכל מקום כיון שמע"כ כותב שיש ח"ו קלקול לאיזו נשים ואנשים שידמו שיש בזה זלזול לשבת קדש, אראה בלא נדר שלא ליסע עוד ברכב משעת הדלקת הנרות". וראה עוד בענין זה באנציקלופדיה תלמודית (7) בסמוך לציונים 207-208].

בתשובה אחרת (6ג) כתב שאיסור חשד הנלמד מהפסוק "והייתם נקיים" הוא איסור מדאורייתא, לעומת איסור מראית עין שהוא מדרבנן.

להשלמת היריעה, ראה בחילוקים נוספים בין איסור חשד לאיסור מראית עין באנציקלופדיה תלמודית (7). ובמה שנתבאר בעיקר איסור 'מראית עין' שהוא בין כשהרואה יסבור שעבר עבירה קודם לכן [כגון מי שנשרו כליו (1ד), והרואה יסבור שכיבסם בשבת], ובין שהרואה יסבור שעובר כעת עבירה [כגון שאוכל דם דגים והרואה יחשוד שאוכל דם בהמה], ובין כשהרואה יסבור שמתכוון לעבור עבירה בעתיד.

 

ה. איסור מראית עין – מהתורה או מדרבנן

בספר הגיוני הפרשה (8) דן בהרחבה בדברי רבותינו האחרונים, האם איסור מראית עין מהתורה, וכפי שנלמד במסכת שקלים (1ב) דין זה מהפסוק "והייתם נקיים", או מדרבנן, והפסוק אסמכתא בעלמא הוא.

 

ו. מראית עין – אופני היתר

  • היכר – במסכת כריתות (1ג) מבואר שאם יש היכר שמדובר בדבר המותר, אין לאסור משום מראית עין, וכפי שנפסק בשולחן ערוך בנדון אכילת בשר עם חלב שקדים (3), ובנדון אכילת דם דגים עם קשקשים (5ב). וראה בספר אהל יעקב (9) היכן מניחים את ההיכר [הנחת השקדים ליד כוס או בכוס]; האם מועיל לכתוב על פתק שהמאכל הוא פרווה או שהחלב משקדים וכדו'; מה הדין בהנחת אריזת המאכל בסמוך, והאם אפשר לסמוך על המידע המופיע בתפריט מסעדה, שהמאכל הוא פרווה.
  • היתר מצוי – בשו"ע בהלכות כלאים (10א) נפסק שאם ה'היתר מצוי' אין לחשוש לאיסור מראית עין שעבר על איסור, ולכן למרות שנאסר ללבוש משי עם צמר, מחמת מראית עין שיחשדו שלובש פשתן עם צמר: "האידנא משי מצוי בינינו והכל מכירים בו, לפיכך אין בו משום מראית העין ומותר עם הצמר ועם הפשתן". וכתב הרמ"א שם: "ואסור לתפור בגד קנבוס תחת בגד צמר במקום דלא שכיח קנבוס משום מראית העין, ובמקום דשכיח שרי". והש"ך הביא את דברי הב"ח "דכיון דמצוי נוהגים היתר אע"פ שלא נמצא מי שמכירו להבין שהוא בגד קנבוס כי אם על המעט". על פי דבריהם כתב בשו"ת מנחת אשר (10ב) להתיר להשתמש בתחליפי חלב וחמאה פרווה, בארוחה בשרית, מאחר שתחליפים אלו מצויים היום, וכפי שאנו מתירים פאה נכרית וגילוח כעין תער. אמנם מאידך גיסא, יתכן שתחליפים אלו אינם נחשבים "דבר מצוי" כי בפועל רק מיעוט קטן משתמש בהם "ורובא דרובא משתמשים בחלב בקפה וכך גם לגבי מרגרינה". ומכל מקום מסקנתו להתיר לשתות מיד לאחר גמר סעודה בשרית "דתו ליכא בזה מראית עין". וכן כאשר הניח בצלחת חלק מהאריזה שכתוב בה שהמוצר 'פרווה'.
  • שֵׁם איסור – בספר כרתי ופלתי (11א) מבואר שאיסור מראית עין הוא רק כשההיתר דומה בעצמותו לאיסור, כגון דם דגים, הדומה במהותו לדם איסור, ולא כשההיתר דומה רק בשמו, שהרי לא יעלה על הדעת שלא נשתה יין אדום בגלל שהוא דומה לדם. ועל פי דבריו כתב בשו"ת שבט הלוי (11ג) ללמד זכות על המיקלים באכילת שניצל פרווה עם גבינה "דאינו בשר ולא נקרא בשֵׁם בשר" [וכמו כן התיר "היות וכהיום מפורסם דאיכא בשר שאינו בשר].

 

ז. מראית עין באיסורי אכילה – נדונים מעשה

  • בשו"ת יביע אומר (12) דן בהרחבה להתיר להגיש בבתי מלון קפה עם חלב פרווה לאחר ארוחה בשרית, ללא צורך להחמיר ולתת שקדים בתוך החלב [להוציא מחשש מראית עין], על פי דברי הפר"ח שאין איסור מראית עין בדבר שלא הוזכר בתלמוד [ראה באנציקלופדיה תלמודית (7) בסמוך לציון 214], ועל פי חידושו של הפלתי (11א) שאיסור מראית עין הוא רק כשההיתר דומה בעצמותו לאיסור". וכמו כן משום שחלב שקדים שכיח "ורגילים לבשל בחלב שקדים והוא מוטעם מאד, לא חיישינן למראית העין כלל, דמהיכא תיתי לתלות באיסור ולא בהיתר".
  • ישיבה במסעדות שנמכר בהן מזון לא כשר – בשו"ת מנחת אשר (13), דן האם מותר להיכנס למסעדה שאינה כשרה, על מנת לאכול מאכל כשר, או שיש חשש מראית עין שאוכל שם מהמאכלים שאינם כשרים, ולמעשה כתב להקל בשעת הדחק, ראה בנימוקיו, ובפרט מאחר והדבר מפורסם ו"אדם הגון מן הישוב ידונו לכף זכות, שוב אין בו איסור משום מראית עין". ובסיום דבריו חילק בין מסעדה שבמקום עבודה לסתם מסעדה.
  • אכילת בורגר בשרי עם גבינה צמחית בספר שולחן הלוי (14א) התיר כאשר תפריט כתוב שהגבינה היא פרווה, אף שהיכר זו אינו נעשה בעת האכילה עצמה. וההיתר הוא גם למזמינים אוכל מהמסעדה לביתם [באמצעות הטלפון] ואף שיתכן שאינם רואים כלל את רשימת התפריט, אין בזה שום חשש "מפני שאי אפשר להעלות על הדעת שיזמינו גבינה הצלויה עם בורגר מבלי שידעו מן המפורסם בזה שהגבינה היא פרווה, ובטח שהזמנתם הטלפונית כוללת תיבת 'גבינה פרווה' או 'גבינת סויה' וכיוצא בו דיקא, כי אחרת לא יעלה על דעתם להזמין גבינה עם בשר".
  • אכילת 'שרימפס כשר' – בספר ישא יוסף (14ב) כתב להתיר משום שההיתר מצוי, וכן משום שהאוכלים אינם יודעים כלל שהוא כמראה דג טמא, או כטעמו. וכמו כן התיר אכילת מאכלים חלביים לאחר אכילת תחליפי בשר, מאחר והדבר אסור רק מדרבנן, וכדעת הרמ"א (3) וכן משום שההיתר מצוי.

וראה עוד בשו"ת חיי ישראל (15), בנדון אכילת 'נגיסי דבר אחר', האם יש לאסור משום דברי חז"ל "הרחק מן הכיעור והדומה לו", ומחמת איסור מראית עין, אך מאידך גיסא הרי הדבר מצוי ואם כן יש להקל בזה, וכפי שנתבאר לעיל. אולם דעתו למעשה, שמאחר והמאכל נראה ממש כמאכל האיסור, הרואה יתלה יותר באיסור מבהיתר, ולכן יש לאסור את אכילתו "אלא אם כן מדובר בבעלי תשובה בתחילת דרכם, שעדיין שקועים באכילת איסור וקשה להם לפרוש מאכילתו, ואם נתיר להם לעת עתה לאכול מאכלים אלו, ימנעו מאכילת איסור ממש".

  • עוגות ומאכלים הנראים כחמץ – בספר רץ כצבי (16) הביא את דברי הפוסקים בנדון חלב פרווה, וכתב לדון בהיתר לאכול בפסח מאכלים הנראים כחמץ, היות והדבר "מפורסם לכל", אמנם יש לאסור קניית מאכלים אלו במקומות שמוכרים גם מאכלי חמץ. וראה עוד במה שכתב בסיום דבריו להתיר אכילת עוגות ומאכלים הנראים כחמץ, שהרי מצינו שהתירו חז"ל איסורי דרבנן משום שמחת יום טוב, ואם כן הוא הדין איסור מראית עין יש להתיר משום שמחת יום טוב [אמנם לעיל (8) נתבארה מחלוקת האחרונים האם איסור מראית עין מהתורה או מדרבנן] .
  • בשר מתורבת – בשיעור עולמות בנושא זה הבאנו את תשובת הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, שכתב כי הבשר הוא פרווה. עתה נעיין בהמשך דבריו, האם נאסר לאוכלו עם מאכלי חלב משום איסור 'מראית עין', ומה הדין פרסום אכילת הבשר המתורבת עם מוצרי חלב, העלול לגרום להכשלת הציבור באכילת בשר עם חלב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

פאה נכרית

א. כיסוי ראש האשה – מקור הדין והטעם בסוגיית הגמרא במסכת כתובות נלמדת חובת כיסוי הראש של אשה נשואה, מהכתוב בפרשת סוטה

קרא עוד

ימות המשיח

ימות המשיח – חלק א – באגדה א. הגדרתם: זמן הגאולה העתידה שבו תחזור המלכות לישראל בארץ ישראל על ידי מלך

קרא עוד

סתירת בית כנסת

א. רב חסדא אסר להרוס בית כנסת עד שיבנו בית כנסת אחר, ושני הסברים נאמרו בטעם הדבר: [א] משום פשיעותא – חשש שמחמת פשיעה לא

קרא עוד

קטן שהגדיל בספירת העומר

קטן שהגדיל בספירת העומר ובעניינים נוספים ובהגדרת "מעשה" של קטן א. האחרונים דנו האם קטן שהגדיל בימי ספירת העומר רשאי להמשיך ולספור בברכה.

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

חנוכיית רובּ גולדברג

חנוכיית רובּ גולדברג 'כח כוחו' בהדלקת נרות חנוכה ונרות שבת 'מכונת רוב גולדברג' הוא כינוי שניתן למערכת מסובכת מאד, המורכבת מחלקים רבים ולעיתים שונים מאד

קרא עוד

ברכת החודש

ברכת החודש א. בכל קהילות ישראל נהגו לומר את 'ברכת החודש', דהיינו להכריז קודם תפילת מוסף בשבת שלפני ראש חודש, על החודש הקרב ובא [מלבד בשבת

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.