הגואל האחרון – משיח דוד או משה רבנו
א. כידוע, הגאולה האחרונה אליה אנו מצפים בכל יום תהיה על ידי משיח בן דוד, כאמור בלשון התפילה: "אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ, כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה".
וכן מפורש בדברי חז"ל במסכת סוכה (נב, ב) "תנו רבנן, משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה, שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהלים ב, ז-ח) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ. וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו, ריבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים. אומר לו חיים, עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך, שנאמר (שם כה, ה) חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד".
אלא שבדברי המדרש (דברים רבה ג, יז) מפורש כי משה רבנו "יגאל" את בניו בגאולה האחרונה: "אמר ליה הקב"ה, משה, חייך כשם שנתת את נפשך עליהן בעולם הזה, כך לעתיד לבוא, כשאביא להם את אליהו הנביא שניכם באים כאחת", וכן מפורש בזוהר הקדוש[1].
ענין זה גם מוזכר בדברי רבותינו הראשונים – בספר האמונה והבטחון (מיוחס לרמב"ן ובית מדרשו; פרק יא) "שיל"ה בגימטריא משה, שינהיג את ישראל. ואונקלוס תרגם משיחא, רוצה לומר לא יסור שבט מיהודה, עד שיבוא משה שינהיג את ישראל ותהיה הממשלה לבית לוי. ועוד תשוב הממשלה למשה בימי גאולתנו, כי הוא יוציא את ישראל, כמו שאמרו זכרונם לברכה". ובדברי רבנו בחיי בפרשת ויחי (בראשית מט, י) "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, הוא רמז על משה. וביאור הכתוב כי המלכות ליהודה עד זמנו של משה, שתשוב המלכות והממשלה לבית לוי, והוא משה רבנו הגואל הראשון המולך על ישראל, כענין שכתוב (דברים לג, ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, כי כל ישראל נאספו אליו, ועל זה אמר (בראשית שם) וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים, וישראל נקראו עמים כענין שכתוב (דברים שם פסוק ג) אַף חֹבֵב עַמִּים".
ויש להבין, היאך הדברים עולים בקנה אחד עם הידוע והמקובל כי המשיח הוא בן דוד, וצ"ע.
משה רבנו הוא הגואל בעתיד ויכניס את ישראל לארצם
ב. האור החיים הקדוש פירש פסוקים רבים בתורה, על פי קבלת חז"ל כי משה רבנו הוא "הגואל" בעתיד, אשר גם יזכה להיכנס לארץ ישראל ולקבץ הגלויות לארצם.
- בפרשת כי תשא (שמות לב, י) כתב האור החיים הקדוש, כי התיקון על כך שמשה רבנו קיבל את ה"ערב רב" במצרים, אשר חטאו בעגל, יהיה לעתיד לבוא על ידי משה רבנו: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל. עוד ירצה על פי דבריהם ז"ל (שמות רבה מב, ו) שאמרו שקבלת ערב רב היתה מצד משה ולא הסכים ה' עליהם, ונתרצה לעשות רצון משה. ולזה אמר לו (שם פסוק ז) שִׁחֵת עַמְּךָ, אלו ערב רב. והוא מה שרמז באומרו וְעַתָּה, שעליו לעשות תשובה וחרטה על מעשה בלתי הגון. ואולי כי הוא מתקן הדבר לעתיד לבוא, שאמרו ז"ל (יבמות כד, ב) אין מקבלים גרים לימות המשיח, ומשה הוא שיהיה הגואל ויתקן הדבר".
- בפרשת כי תשא – כתב האור החיים הקדוש לבאר את הכתוב (שמות לד, יא) "שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי", בדרך רמז: "אפשר שתיבת לְךָ חוזרת אל משה, ורמז לו כי מה שאומר לו הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ וגו', אינו לזמן המזדמן אלא לזמן רחוק, והוא מאמרם ז"ל (במדבר רבה יט, יג) משה שגאל אותנו הוא יגאל אותנו לעתיד לבוא. ועל אותו זמן הוא אומר שְׁמָר לְךָ. ותדע כי לא נתקיימו דברי ה' שאמר כאן למשה הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ וגו', לזה אמר שְׁמָר לְךָ, לאחרית הימים אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם".
- בפרשת קדושים – מבואר הציווי להתקדש (ויקרא יט, ב) – "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם", שאין בו גבול ושיעור, ופירש האור החיים הקדוש, כי בציווי זה נרמז ענין הגאולה העתידה על ידי משה רבנו: "לדברי רבותינו ז"ל כי משה שהיה הוא הגואל העתיד, וכמו שהארכנו בפירושן של דברים במקומן, אם כן אין שיעור וגבול להדרגות הקדושה. לזה אמר תִּהְיוּ, כי מצוה זו אין לה הפסק, ותמיד ישנה בגדר מצוה זו להיות קְדשִׁים. ונתן טעם לדבריו כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, שאין שיעור אל קדושתו יתברך, וחפץ ה' בבניו ידידיו להדמות לקונם בהפלגת הקדושה, ומעתה דון בדעתך ההדרגות אשר תבוא בהם". כלומר, לפי דברי חז"ל שמשה רבנו הוא הגואל האחרון, נמצא כי מלבד שישתנו הדרגות הקדושה מאדם לאדם עד אין שיעור, הרי שגם באותו אדם עצמו אין שיעור וגבול להדרגות הקדושה שיכול הוא להתעלות בהן. צא ולמד כן ממשה רבנו, שהוא עולה על כל הנביאים שלפניו ושלאחריו, וגם הוא עצמו יתעלה להיות הגואל בעתיד, והיינו במדרגה גבוהה יותר ממה שהיה בחיים חיותו.
- בפרשת ואתחנן – פירש האור החיים הקדוש (דברים ג, כה), את בקשת משה רבנו "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" לזכות עכשיו להיכנס לארץ ישראל, ולא רק לעתיד לבוא: "עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל (במדב"ר יט, יג) כי הגואל המקווה לעם המקוים הוא משה עצמו, ובספר הזוהר (ח"ג דף רע"ו ע"ב) גם כן רמזוה בפסוק מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה. והן הנביא משה ידע הדברים כי גילה ה' סודו אל עבדו נאמן ביתו, שיבוא זמן אחר שיעבור את הירדן אל הארץ וגו'. לזה דקדק בתפלתו כי מה ששואל הוא שיעבור עתה, והוא אומרו אֶעְבְּרָה נָּא – בזמן זה".
- בפרשת עקב – ביאר האור החיים הקדוש את דברי משה רבנו (דברים ט, א) "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם", מה פשר הדיוק בלשונו "הַיּוֹם" בדווקא: "ואומרו הַיּוֹם, נתכוין לומר שההפרש שיש בינם לבינו, שהם עוברים והוא אינו עובר. הוא דוקא היום, אבל בזמן אחר יעבור גם הוא, כאומרם ז"ל (זוה"ק ח"ב דף ק"כ ע"א) בפסוק (מיכה ז, טו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, כי לעתיד משה יכניס את ישראל לארץ".
- בפרשת האזינו – כתב האור החיים הקדוש בביאור הפסוק (דברים לב, נב) "כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", וזה לשונו: "קשה אחר שאמר וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא, מה מקום לחזור ולומר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ויתבאר על דרך אומרם ז"ל, שעתיד משה להיכנס לארץ עם האבות לעתיד לבוא, ואמרו בזוהר (ח"ב דף ק"כ ע"א) כי הוא יביא את ישראל אל הארץ בבוא גאולתם. ולזה כשאמר ה' וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא, חש שיהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד. לזה אמר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פירוש עתה, ולא אל אשר יתן לעתיד".
הנה כי כן אתה הראת לדעת מכל הדברים שנתבארו לעיל, כי משה רבנו הוא הגואל האחרון, ומתחדדת איפוא התמיהה, היאך הדברים עולים בקנה אחד עם המקובל כי משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו במהרה, הוא מזרע דוד המלך.
"אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מהתורה"
ג. בטרם תתיישב התמיהה, בדברי האור החיים בפרשתנו מבואר על פי יסוד זה שהגאולה העתידה תהיה על ידי משה רבנו מדוע היא מתעכבת, כדבריו המופלאים על הפסוק (שמות כז, כ) "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד", שיש בו רמז, על פי דברי הזוהר הקדוש, כי בד' גלויות של ישראל, נגאלו בזכות אחד: "גלות הראשון, נגאלו בזכות אברהם אבינו ע"ה. שניה, נגאלו בזכות יצחק. שלישית, בזכות יעקב. והרביעית, תלוי בזכות משה[2]". ומכאן המסקנה הנוקבת: "ולזה נתארך הגלות, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצות אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה. וזה הוא שרמז הכתוב כאן באומרו וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, על דרך (תהלים צא, יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה, או על דרך אומרם ז"ל אין צו אלא מלכות, כי הוא ימלוך עלינו לעתיד. ותנאי הוא הדבר שיעסקו ישראל בתורה. וזה הוא אומרו וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן, מה שמן מאיר לעולם כך התורה (דברים רבה ז, ג). והם דברי הזוהר שכתבנו בסמוך, ודקדק לומר זָךְ, שצריכים לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים, שהם לקנתר חס ושלום, או להתגדל וכדומה, אלה הם שמריה"[3].
ומבואר כי הגאולה האחרונה מתעכבת, מאחר וגאולה זו תהיה על ידי משה רבנו כאשר יעסקו בתורה. משום כך, כל זמן שאין עוסקים בה "אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה".
בזכות עסק התורה יהיו ישראל נגאלים
ד. כאמור לעיל, מקור דבריו של האור החיים הקדוש, שהגאולה האחרונה תהיה בזכות עסק התורה, מבואר בדברי הזוהר הקדוש. ומפורש כן בדברי האור החיים הקדוש במקומות נוספים:
- בפרשת בראשית – פירש האור החיים הקדוש (בראשית א, ב-ד), כי שבריאת האור וחושך מרמזת על הגלות והגאולה, ולפי זה פירש את הפסוקים האמורים שם: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר, הוא אור הגאולה העתידה המופלא. ואומרו יְהִי אוֹר על דרך אומרם בתיקוני הזוהר (תיקון כא) "ויהי רז" כי או"ר בגימטריא ר"ז, הכוונה שגזר ה' יתעלה שמו, שאור זה של מלך המשיח לא יתגלה בעולם, ויהיה סוד טמון אצלו, כאומרם (שם) ללבי גליתי מליבא לפומא לא גליתי. ואומרו וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, אמרו במדרש (ב"ר ב, ד) זה רוחו של משיח. מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, אין מים אלא תורה (בבא קמא יז, ב), על דרך אומרם בזוהר שלא יגאלו ישראל אלא בזכות התורה שנמשלה למים".
- בפרשת נצבים – פירש האור החיים הקדוש (דברים ל, ו-ט) את סדרי התשובה שיגרמו לגאולה: "יש שלשה דברים כלליות במצות ה'. אחד, הוא עסק התורה. שנית, שמירת מצות לא תעשה. שלישית, קיום מצות עשה. לזה כשבא לומר תיקון התשובה סידר שלשתם. כנגד תשובת תלמוד תורה, אמר תשובה ראשונה וְשַׁבְתָּ עַד ה', וגמר אומר וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ שהוא תלמוד תורה, ולא הזכיר עמו דבר אחר, וזו היא התחלת התשובה שצריך השב עשות. ואמר כנגדה וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ, כאומרם ז"ל (זוה"ק ח"ג דף ער ע"א) שבזכות עסק התורה יהיו ישראל נגאלים. גם אמר (ירמיה ט יא-יב) עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וגו', וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. לזה כשישובו לתלמוד תורה יקבצם ה' ויביאם אל הארץ אשר ירשו וגו'".
וכן מבואר בדברי הגר"א (אבן שלמה, פרק א) "הגאולה הזאת לא תהיה רק על ידי לימוד התורה"[4].
לפי יסודות הדברים האמורים, ביאר רבי אברהם אחי הגר"א (ספר מעלות התורה), את טעם סתימת הקץ: "עוד אמרו חכמינו ז"ל (בבא בתרא ח, א) אין הגלויות מתקבצים אלא בזכות התורה, שנאמר (הושע ח, י) גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם. כי ידוע שב' הגלויות הראשונים היו בעוון עבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים (ירושלמי יומא פרק א הלכה א) ונגאלו בזכות אברהם יצחק ויעקב. וגלות הזה האחרון הוא בעוון לשון הרע ושנאת חנם, שהוא היפך התורה. ויהיה הגאולה בזכות משה (זוהר חדש י) ובזכות התורה שניתנה על ידו. ולכך זה הקץ נסתם מכל עין, כמו שכתוב במשה (דברים לד, ו) וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
בכל תלמיד חכם – ניצוץ מנשמת משה רבנו
ה. ליישוב הסתירה מיהו ה"גואל האחרון" – משיח בן דוד או משה רבנו, נקדים מדברי האור החיים הקדוש בפרשתנו (שמות כז, כ), במה שכתב כי בכל תלמיד חכם יש ניצוץ מנשמת משה רבנו, ולכן החכמים היו קוראים אחד לשני בשם "משה", וזה לשונו: "ואולי שירמוז באומרו וְאַתָּה תְּצַוֶּה על דרך אומרם ז"ל (תיקוני זוהר הקדוש, תיקון סט, דף קי"ב ע"א) כי כל תלמיד חכם יש לו ניצוץ מנשמת משה[5]. ולזה רבותינו ז"ל היו קוראים זה לזה משה[6], כי הוא זה המדבר בבחינת נפש הלומדת תורה. והוא אומרו וְאַתָּה תְּצַוֶּה, על דרך אומרו (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך שהוא לשון צוותא, ליווי לאיש ישראל הנכבדים. וכבר ידעת כי אין חשיבות אלא באמצעות עסק התורה, ובחר ה' לרמוז רמז זה במצוות שמן, כי הוא בחינת התורה שהוא אור העולם, ועיין בפסוק שאחר זה".
על פי זה פירש האור החיים הקדוש את דיבורו של משה רבנו (דברים יא, כו) אל בני ישראל "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" – בלשון יחיד: "בדרך רמז ירמוז על פי דבריהם ז"ל שאמרו (תיקוני זוהר, תיקון סט) שכל בני תורה יש להם ניצוץ ממשה, ואין צריך לומר הדור ההוא ששמעו ולמדו מפיו שהם חלק ממנו. והוא מה שרמז במאמר זה רְאֵה אָנֹכִי, פירוש כאילו מדבר עם עצמו ואומר לו אָנֹכִי, כי כל ישראל יתיחסו אליו, וכשהוא מדבר עמם כאילו מדבר עם עצמו, ולזה גם כן אמר רְאֵה לשון יחיד, כשיעור אָנֹכִי שהוא לשון יחיד יאמר עליו ראה"[7].
להשלמת היריעה, נעיין בדברי הנועם אלימלך (פרשת תצוה), שהצדיק שיהיה בכל דור הוא גלגול משה רבנו: "אָז, דהיינו הפעולה הזאת שפעל משה על ידי המתקת הדינים, יָשִׁיר משֶׁה, דהיינו הצדיק שיהיה בכל דור. כי בכל דור הוא גלגול משה רבנו ע"ה. וזהו דאמרינן בגמרא משה שפיר קאמרת, דכל צדיק נקרא בשם משה. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל ישירו אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה', דהיינו שהם צריכים לעורר כולה רחמים".
ועוד ביאר בנועם אלימלך (פרשת דברים), כי משה רבנו לא נכנס לארץ ישראל, כדי שיוכל להתגלגל בנשמות הצדיקים בכל הדורות, ועל ידי זה ימתיק הדינים מעל ישראל: "משה רבנו ע"ה גם כן מוכרח למות במדבר, בכדי שבכל דור ודור יתגלגל הוא בנשמת צדיק, ויהיה בכל דור צדיקים כמותו שיכולים להמתיק הדינים. ואילו בא משה רבנו ע"ה לארץ ישראל, לא היה יכול להתגלגל, שאז היה מקיים כל המצות התלויים בארץ. ועכשיו שמת במדבר, עדיין לא קיים מצות התלויות בארץ, ויכול להתגלגל. וזה שאמר משה רבנו ע"ה גם בי התאנף ד' בגללכם, רוצה לומר להתאנף הוא לשון ענף, שאותיות אחה"ע מתחלפים, דהנשמות יש בהם ענפים ענפים המחוברים בשורש העליון. וזהו שאמר משה, מחמת שאתם לא נכנסתם לארץ ישראל ולא המתקתם הדינים עד שורשם, ואני מוכרח להתגלגל גם כן עמכם, כדי שיהיה בכל דור צדיק שיוכל להמתיק הדינים. ובשביל זה נקרא הצדיק בשם משה, על דרך שאמרו משה שפיר קאמרת כו'. וזה גם בי התאנף, פירוש גם אני צריך להיות ענף בתוך הנשמות בגללכם. רוצה לומר כדי להתגלגל עמכם. לכן אתה לא תבא שם כנ"ל, כדי שיעוכב עדיין בשביל המצות התלויים בארץ, ויוכל להתגלגל בכל דור וימתיק הדינים מעל ישראל".
בנשמת משה כלולים כל ענפי הקדושה – וגם שורש מלכות משיח בן דוד
ו. ממוצא הדברים מיישב האור החיים הקדוש בפרשת ויחי (בראשית מט, פסוקים ט-י) את דברי חז"ל מיהו ה"גואל האחרון", כמין חומר: "הלא ידעת דברי הזוהר הקדוש, כי משה הוא הגואל אשר גאל את אבותינו הוא יגאל אותנו וישיב בנים לגבולם, דכתיב (קהלת א, ט) מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, ראשי תיבות משה. ולא יקשה בעיניך דבר זה באומרך הלא מלך המשיח משבט יהודה מזרעו של דוד המלך ע"ה, ויש אומרים דוד עצמו מלך המשיח, דכתיב (יחזקאל לז, כד) וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, כמשמעו, ואם כן היאך אנו אומרים שהוא משה, הבא משבט לוי. יש לך לדעת כי בחינת נשמת משה ע"ה היא כלולה מי"ב שבטי ישראל, כי כל הס' ריבוא היו ענפים ע"ה, וענף שבטו של דוד במשה הוא. ולזה תמצאנו בארץ מדבר, שהיה מלך וכהן ולוי ונביא וחכם וגיבור, שהיה כולל כל הענפים שבקדושה. ולעתיד לבוא תתגלה בעולם שורש המלכות שבמשה, שהוא עצמו מלך המשיח והוא דוד, והוא ינון ושילה". כלומר, כל מעלות הקדושה שנתברכו בהם בני ישראל, כל אחד לפי מעלתו, כולם נתקבצו במשה רבנו, לפי שנשמתו כוללת את כל ה"ענפים". ואשר על כן, גם נשמתו של הגואל האחרון, שהוא משיח בן דוד, שורשה בניצוץ נשמתו של משה רבנו.
ולעתיד לבוא יתגלה בעולם שורש המלכות שבמשה, שהוא עצמו מלך המשיח והוא דוד, והוא ינון ושילה.
ענין זה גם נרמז בפסוקי הברכה שנתברך יהודה, על התגלות המשיח רק לאחר "שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה", כפי שביאר האור החיים הקדוש בהמשך דבריו את הפסוקים בפרשת ויחי: "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, יתבאר על דרך אומרם ז"ל, כי גלות ד' שבו יגלה הגואל העצום, צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה, וזולת זה יתעכב מבוא. ולזה רמז באומרו כִּבֵּס בַּיַּיִן, פירוש כי כוחו של המלך המצופה שילה שמו, הוא בחינת עסק התורה שיתעסקו ישראל ביינה של תורה. ואומרו וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה, נתכוון לומר כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פירוש שאין בנו תורה, תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל, כאומרם ז"ל (סנהדרין צז, ב) כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו', והוא אומרו וּבְדַם עֲנָבִים, כי באמצעות היסורים יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה, כדרך שיתבררו באמצעות בחינת התורה. אלא שזו [בזכות עסק התורה] מלאכתו נאה וזו [באמצעות היסורים] מלאכתו בלתי נאה".
ודבריו מבוארים היטב לפי מה שכתב האור החיים הקדוש בפרשת תצוה [לעיל אות ג] שהגואל האחרון, משה רבנו, אינו "חפץ לגאול עם בטלנים מהתורה", והם הם הדברים.
"אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – בגדולי הדור ובכל איש ישראלי המתבונן בתורה
ז. בחינות ודרגות רבות יש בניצוץ נשמתו של משה רבנו, הנמצא בתלמידי החכמים המופלגים בדורם, כמבואר בדברי האריז"ל, כפי שהביא החיד"א בספרו מדבר קדמות (מערכת מ"ם, אות ז) "משה שפיר קאמר, הכי אתמר בש"ס בכמה דוכתי, ופירש רבנו האר"י זצ"ל דכל תלמיד חכם מופלג בדורו יש בו ניצוץ משה רבנו ע"ה. ומה עמקו דברי הרב תרומת הדשן סימן חל"ק, דפסק דתלמיד חכם מופלג בדורו, יש לו דין רבו. ומלבד דהרב תרומת הדשן דינא קמשתעי לפי פשטי הסוגיות, ועוד הן בה סליק שפיר הלכתיה דרב מסתברא לפי האמור, דכיון דתלמיד חכם מופלג בדורו יש בו ניצוץ משה רבנו ע"ה, אמטו להכין דינו כרבו אשר בקרבו אור בו זיו יקריה דרבן של ישראל".
וכיוצא בזה כתב רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, חומש שמות, פרשת שקלים) "ועל כן משה רבנו ע"ה הוא הפנימיות של כל נפשות דישראל היינו השגת הדעת שמצד שורש ומקור הנפש מאותיות התורה והוא הדעת שבנפשות כל ישראל שבכל הדורות ועל כן איתא בגמרא (שבת קא, ב) משה שפיר קאמרת בענין דברי תורה. ובכל דור יש גם כן נפש או נפשות של ראשי אלפי ישראל, הכוללים כמה אלפים נפשות. ויש ראשי הדור שהם כוללים נפשות כל אותו הדור, דוגמת משה רבנו ע"ה, ובהם שורש ממשה. וכמו שאמר האריז"ל על לשון משה שפיר קאמרת, דגדול הדור נקרא כן, שהוא ניצוץ נשמת משה רבנו ע"ה עצמו, המתגלגל בכל דור".
אמנם כבר נתבאר לעיל [אות ה] בדברי האור החיים הקדוש בפרשתנו "כי כל תלמיד חכם יש לו ניצוץ מנשמת משה" גם "בכל איש ישראלי המתבונן בתורה". ובפרשת ראה כתב: "שכל בני תורה יש להם ניצוץ ממשה". וכן בפרשת האזינו כתב: "נפשות כל עוסקי התורה הם ניצוצי משה".
אלא שדרגות ובחינות רבות לאין מספר שייך בענין זה, כמובן.
• • •
על פי האמור לעיל, נמצא עצה נפלאה להשגות בתורה – כאשר נתפלל על הגאולה, כדבריו הנפלאים של הבני יששכר (מאמרי חודש תמוז אב, מאמר ג אות יב) "כשילמוד האדם איזה לימוד ואינו מבין, יהרהר בתשובה ויתמרמר על הגלות ויתפלל על הגאולה, על ידי זה תתעורר דעתו להתבונן מה שלא ידע. ומנא אמינא לה, מן הדא דאיתא בהקדמה לתיקוני הזוהר (דף א' ע"ב) כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ (משלי כז, ח) דא שכינתא דאיתקריאת צפור וכו', כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, דָא מֹשֶׁה דִכְתִיב (במדבר יב, ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, דְּאִתְתָּרַךְ רוּחֵיהּ אַבַּתְרַיְהוּ [כן איש נודד ממקומו, זה משה, שכתוב וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, שגורשה רוחו אחריהם]. והנה תתבונן הדעת שבכל איש הישראלי המתבונן בתורה הוא ניצוץ משה, כמו שאמרו רז"ל, משה שפיר קאמרת. וכאשר האדם אינו מבין איזה דעת בתורה, הנה הוא מגודל הגלות של בחינת משה אשר בתוכו. ממילא כאשר מתפלל על הגאולה, כשמעורר בחינת גאולה, הנה מתעורר בחינת גאולה גם לניצוץ דאתתרך רוחיה, וישוב האדם להתבונן בתורה".
[1]בפרשת בראשית (דף כה, ב) וזה לשונו: "דָּבָר אַחֵר וְכֹל שִׂיחַ הַשָּדֶה, דָּא מָשִׁיחַ רִאשׁוֹן טֶרֶם יִהְיֶה בְּאַרְעָא. וְכָל עֵשֶׂב הַשָּדֶה טֶרֶם יִצְמָח, דָּא מָשִׁיחַ שֵׁנִי. וְלָמָּה, בְּגִין דְּלֵית תַּמָּן משֶׁה לְמִפְלַח לִשְׁכִינְתָּא, דְּעֲלֵיהּ אִתְּמָר וְאָדָם אַיִן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה. וְרָזָא דְמִלָּה (בראשית מט, י) לא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה דָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו דָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. עַד כִּי יָבוֹא שִׁיל"ה דָּא משֶׁה חֻשְׁבַּן דָּא כְּדָא, וְל"וֹ יִקְהַ"ת עַמִּים, אַתְוָון וְלֵוִ"י קְהָ"ת [וכל שיח השדה, זה משיח ראשון דהיינו משיח בן דוד, טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, זה משיח שני, שהוא משיח בן יוסף. ולמה לא היו המשיחים בארץ, משום שאין עמהם משה רבנו, שעליו נאמר ואדם אין לעבוד את האדמה. וסוד הדבר, לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, זה משיח בן דוד, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו זה משיח בן יוסף, עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה זה משה, כי משה בגימטריה שילה, וְל"וֹ יִקְּהַת עַמִּים, אתויות לוי וקהת]. וכיוצא בזה מובא בתיקוני הזוהר הקדוש (תיקון סט, דף קי"א ע"ב) "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, חַבְרַיָּא בְּוַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּכַּם עִמָּנָא, עִלָּאִין וְתַתָּאִין לְמֶהֱוִי בְּהַאי חִבּוּרָא, זַכָּאָה דָרָא דְהַאי אִתְגַּלְיָיא בֵיהּ, דְּעָתִיד כּוּלֵי הַאי לְאִתְחַדְּשָׁא עַל יְדָא דְמֹשֶׁה בְּסוֹף יוֹמַיָּא בְדָרָא בַתְרָאָה, לְקַיְימָא קְרָא (קהלת א, ט) מַ"ה שֶּׁ"הָיָה ה"וּא שֶׁיִּהְיֶה [בוודאי הקב"ה מסכים עם הסודות שאנו מגלים, שהרי עליונים ותחתונים באים לסייע לנו בזה החיבור [הזוהר], אשרי הדור הזה שכל הסודות מתגלים בו, שעתידים כל אלו הסודות להתחדש על ידי משה רבנו בסוף הימים [דהיינו בדור האחרון שבו יבוא המשיח], לקיים מה שנאמר מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה [שהם ראשי תיבות משה].
[2]וזה לשון הזוהר חדש (מדרש הנעלם; פרשת בראשית דף טו, א) "תָּא וְאַחֲזֵי לָךְ, לָא אִיתְגָּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל בִּיטוּל תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט, ב) וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּגָּלֻיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, חָזְרוּ בִּזְכוּת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַכְשָׁיו, הֵם חָטְאוּ בַּתּוֹרָה שֶׁנָּתַתִּי לְמשֶׁה, וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כב) זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי. כַּד יְתוּבִין וְיִתְעַסְּקוּן בְּתוֹרָתוֹ, בִּזְכוּת משֶׁה אֲנִי גּוֹאֲלָם [בא ואראה לך, לא גלו ישראל אלא על בטול תורה, שנאמר (ירמיה ט, ב) וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. אמר הקב"ה, בגליות הראשונות חזרו בזכות אברהם יצחק ויעקב, עכשיו הם חטאו בתורה שנתתי למשה, ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג, כב) זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי. כשישובו ויתעסקו בתורתו, בזכות משה אני גואלם].
[3]ולפי זה ביאר את המשך הכתובים: "ואמר עוד כָּתִית, פירוש שצריכים, לעסוק בתורה ולכתת גופם וכחם, על דרך אומרו (במדבר יט, יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל. וכבר כתבתי ענין זה בחפצי (ספר חפץ ה', מסכת שבת פח, ב) בענין המיימינים בה, יעויין שם. ואומרו לַמָּאוֹר, תתפרש גם כן כפי דרכנו, כי בזמן הגלות נחשך מאור הלבנה שנקראת המאור הקטן, ונפרד אלוף ממנה, ושפחה תירש גבירתה. ולזה יצו, כי יכוון בשמן זית להאיר למאור ולייחדו במכוון".
[4] וראה בפרשת בא מאמר בירור ניצוצות הקדושה (ב), במה שנתבאר [אות ו] כי הגאולה האחרונה תהיה לאחר בירור כל ניצוצות הקדושה על ידי עסק התורה – וצרפו לכאן. וראה עוד בענייני הגאולה האחרונה בזכות עסק התורה במה שנתבאר בפרשת בהר מאמר גלות וגאולה, ובפרשת ראה מאמר ביאה המשיח והגאולה האחרונה.
[5]וזה לשונו: "דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר (קהלת א, ד) דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְלֵית דּוֹר פָּחוּת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קה, ה) דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, וְאִתְפַּשְׁטוּתֵיהּ הוּא בְכָל דָּרָא וְדָרָא, בְכָל צַדִּיק וְחָכָם דְּמִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא, עַד שִׁתִּין רִבּוֹא, לְאַשְׁלָמָא לְכֻלְּהוּ מִפְּגִימוּ דִלְהוֹן" [על משה נאמר, דור הולך ודור בא, ואין דור פחות מששים ריבוא נשמות, ועל משה נאמר דבר צוה לאלף דור. ולכן התפשטותו של משה הוא בכל דור ודור, דהיינו בכל צדיק וחכם שמתעסק בתורה. והתפשטותו של משה הוא עד ששים ריבוא נשמות, להשלים את כולן מפגם שלהן שנפגמו בחטאו של אדם הראשון].
[6] כמובא במסכת שבת (קא, ב) שאמר רב ספרא לרבא "משה שפיר קאמרת".
[7] על פי יסודות הדברים, פירש האור החיים הקדוש בפרשת האזינו (דברים לב, ג) את הפסוק "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ", שנאמר בלשון יחיד, לרמוז לכך "שנפשות כל עוסקי תורה הם ניצוצי משה, ולא דור המדבר לבד אלא עד סוף כל הדורות, כל העוסק בתורה כרוך הוא במשה, ולזה כינה עסק התורה של ישראל אליו ואמר אקרא, והבן".
