נישואי כהן עם בת שנולדה מתרומת זרע של נכרי

מתוך ספר רץ כצבי

נישואי כהן עם בת שנולדה מתרומת זרע של נכרי

ידידי הרב אילן סיגלמן, ראש מכון פועה בארה"ב, נשאל: בחור כהן הכיר בחורה שנולדה מהזרעה מלאכותית [בארצות הברית]. אמה של הבחורה חושבת שהתורם היה יהודי, אך אינה בטוחה בכך, ואין אפשרות לדעת זאת בבירור. השאלה היא, האם מותר לו להתחתן עמה לכתחילה [בתרומת זרע בחו"ל, רוב התורמים אינם יהודים, ויש חשש שהתורם [האב] הוא נכרי, ובשל כך בתו אינה יכולה להינשא לכהן].

בעקבות שאלה זו, למדתי עם בני החבורה את סוגיית הגמרא ושיטות הראשונים בדין נכרי שבא על בת ישראל, האם הוולד כשר להינשא לכהונה. ואת דברי פוסקי זמנינו, לברר האם כשהוולד נולד מתרומת זרע, הדין זהה או שונה. 

 

נכרי הבא על בת ישראל – מה דין הוולד

א. בסוגיית הגמרא במסכת יבמות (מה, א) נחלקו תנאים ואמוראים בדין זה: "כי אתא רב דימי, אמר רב יצחק בר אבודימי משום רבינו, עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל – הוולד ממזר [מכיון שאין הקידושין תופסים בהם]. רבי אחא שר הבירה ור' תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו, פרוק הנהו שבוייתא דאתו [פדו נשים שבויות שבאו] מארמון לטבריא, הוה חדא [ואחת מהן היתה מעוברת] דאעברא מעובד כוכבים, ואתו לקמיה דרבי אמי, אמר להו, רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי חנינא דאמרי, עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל – הוולד ממזר. אמר רב יוסף, רבותא למחשב גברי [וכי חידוש הוא למנות שלושה אמוראים שפסקו כן], והא רב ושמואל בבבל, ורבי יהושע בן לוי ובר קפרא בארץ ישראל, ואמרי לה חלופי בר קפרא ועיילי זקני דרום, דאמרי עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל – הוולד כשר [נמצא שיש יותר אמוראים הסוברים שהוולד כשר ולא ממזר]. אלא אמר רב יוסף [שיש להכריע שהוולד ממזר לא בגלל ריבוי הדעות האוסרות אלא בגלל שכן דעת] רבי היא, דכי אתא רב דימי, אמר רבי יצחק בר אבודימי, משום רבינו [רבי] אמרו, עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל – הוולד ממזר".

עוד מובא בסוגיא שם: "רבי יהושע בן לוי אמר, הוולד מקולקל". וביארו את כוונתו: "למאן, אילימא לקהל, הא אמר רבי יהושע, הוולד כשר. אלא לכהונה, דכולהו אמוראי דמכשרי, מודו שהולד פגום לכהונה מקל וחומר מאלמנה. [וביאור הק"ו הוא] מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל [שהרי אסורה לכהן גדול ולא לכהן הדיוט] – בנה פגום, זו [בת ישראל שנבעלה לעכו"ם] שאיסורה שוה בכל – אינו דין שבנה פגום". 

לפנינו מחלוקת תנאים ואמוראים מה דין הנולד מאב נכרי ובת ישראל, האם הוא ממזר או כשר לבוא בקהל. ומכל מקום נתבאר בגמרא כי "כולהו אמוראי דמכשרי מודו שהוולד פגום לכהונה, מקל וחומר מאלמנה לכהן גדול שבנה פגום". 

 

הוולד פגום לכהונה – רק הבת או גם הבן 

ב. בלשון הגמרא נאמר כי "הולד פגום לכהונה", אך לא נתפרש האם מדובר על בת ש"נפגמה" ונאסרה להינשא לכהן, או גם על בן אשר דינו כ"חלל" ה"פגום" לכהונה ובשל כך בתו [של אותו הבן] לא תוכל להינשא לכהן. 

רש"י פירש שהבת פסולה לכהן: "בנה פגום לאו דווקא, דהא פשיטא בן העובדת כוכבים לאו כהן הוא. ואי משום דלא ישא כהנת, כיון דמותר בישראלית, מותר נמי בכהנת, שאין קדושה בנשים. דאפילו כשרות מותרות לפסולים, דקיימא לן (קידושין עג, א) לא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים. אלא משום בתה נקט, דאם תלד בת, פסולה לכהונה". לדעת רש"י, בן שנולד מביאת נכרי ובת ישראל אינו "פגום" לכהונה, היות ואינו כהן, ולכן אין כל משמעות של "פגם", שהרי רשאי להינשא לבת כהן, משום שבנות כהן לא הוזהרו להינשא לפסולים. על כרחך, שכוונת הגמרא לבת ש"נפגמה" בכך שנפסלה מלהינשא לכהן.

ברם הרמב"ן (שם) כתב שגם הבן "פגום", ונפקא מינה שבתו [של הבן] תהיה פסולה לכהונה כדין בת חלל שפסולה לכהונה: "נראה לי כיון דגמר ק"ו מאלמנה, כאלמנה, מה אלמנה יש לה דורות, אף זה הפגום. ואם בא על הכהנת ועל הלויה וישראלית, בתו פסולה לכהונה כבת חלל זכר. וזהו בנה פגום דקאמרינן בגמרא. ורש"י שאמר בנקבה, לאו דווקא נקט לה". לדעת הרמב"ן זו גם שיטת רש"י, שהבן "פגום", ומה שכתב שהבת פסולה לכהן, לאו בדווקא, אלא גם הבת פסולה לכהונה, אבל גם הבן "פגום" ופוסל את בתו לכהונה.

אולם הרשב"א (שם) כתב על דברי הרמב"ן: "ואינו נראה כן מדברי רש"י ז"ל, אלא בהדיא קא פריש דאי אפשר אלא בנקבה. ובנה דקאמר, משום בתה נקט לה. ובירושלמי מפורש כן, אם ילדה בת פסולה לכהונה". לשיטת הרשב"א, דעת רש"י היא שרק בת פסולה לכהונה, אבל בן אינו "פגום" ואינו פוסל את בתו לכהונה, ולא את בתו של הבן [נכדה של הנכרי].

 

נכרי הבא על בת ישראל – דין הוולד למסקנת הסוגיא 

ג. בהמשך הסוגיא הובאו עובדות והוראות של אמוראים שהכשירו את הנולד מנכרי ובת ישראל לבוא בקהל "ואף רב מורה בה היתירא, דההוא דאתא לקמיה דרב, אמר ליה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל, מהו. אמר לו, הולד כשר [ואינו ממזר]. אמר ליה [לרב], הב לי ברתך [הבא לי את בתך להתחתן עמה, אמר לו רב] לא יהיבנא לך [אני לא מסכים]. ואף רב מתנה מורה בה להיתירא. ואף רב יהודה מורה בה להיתירא, דכי אתא [בן עכו"ם מישראלית] לקמיה דרב יהודה, אמר ליה זיל איטמר, או נסיב בת מינך [לך למקום שלא יכירוך ושא שם בת ישראל, שאילו יכירוך לא יתנוה לך, או שתשא בת ישראל מעכו"ם, הכשרה כמותך, אבל לא ממזרת ושפחה. וממה שהתיר לו להינשא לבת ישראל, מוכח איפוא, שסבר שאינו ממזר]. וכי אתא לקמיה דרבא, אמר ליה או גלי, או נסיב בת מינך [צא לגלות למקום שלא יכירוך ויתנו לך בת ישראל כשרה, או שתינשא לבת ישראל מעכו"ם הכשרה כמותך]".

מהוראותיהם של רב יהודה ורבא שהתירו לבן שנולד מעכו"ם ובת ישראל ללכת למקום שאין מכירים אותו ולהינשא לכל מי שתמצא חן בעיניו, הוכיח הרמב"ן (יבמות שם) שלדעתם אין בו "פגם" לכהונה, שכן אילו היה "פגום", אם ינשא לבת ישראל ותיוולד בת היא גם תהיה "פגומה" ולא תוכל להינשא לכהן: "ומשמע מדאמר לו רבא איטמר או גלי, דאינהו לית להו פגום לכהונה כלל, דאם כן נפיק מיניה חורבא, גלי ונסיב, והם מחזיקין אותו בישראל, ואתי כהן למנסב ברתיה" [אמנם, הוכחה זו היא רק לשיטת הרמב"ן שגם בן הנולד מעכו"ם ובת ישראל הוא "פגום", ודינו כחלל, שבתו פסולה לכהונה. אבל לשיטת הרשב"א בדעת רש"י שרק בת פסולה לכהונה, אבל בן אינו "פגום" ואינו פוסל את בתו לכהונה, אין ראיה מהוראותיהם של רב יהודה ורבא, כי לאחר שנפסק שאינו ממזר והוא כשר לקהל, אין חשש למכשול אם ינשא לבת ישראל, כי הרי בתו מותרת לכהונה].

וכתב הרמב"ן: "ולפי זה, כיון דפסקינן הלכתא הולד כשר לאפוקי מן ממזר, ולא פסקינן פגום ולא כשר לכהונה, הדבר ספק, אי כר' יהושע בן לוי ורב יוסף [שסברו שהוא כשר לקהל ופגום לכהונה, כמובא לעיל אות א] אי כרבין ורב יהודה ורבא [שסברו שהוא כשר לכהונה], וזהו טעמו של רבינו הגדול [הרי"ף] ז"ל דאמר ספיקא היא משום דבתראי דפסקי הלכה הכשירוהו ולא הורו בה להתיר". ומתוך כך הסיק הרמב"ן: "הלכך מסתברא דספיקא הוא, ולא מנסבינן בתו לכהן. אי נמי, נקבה היא אסורה לו. ואם נשא, אין מוציאים מידו, והולד ספק חלל".

לדעת הרי"ף, וכן פסק הרמב"ן, השאלה האם בביאת נכרי ובת ישראל הוולד כשר או פגום לכהונה, נותרה בספק שלא הוכרע להלכה, ולכן לכתחילה בתם לא תינשא לכהן, אך אם נישאה, בדיעבד לא תצא. אולם הרא"ש (יבמות פרק ד סימן ל) הביא את דברי הרי"ף וחלק עליו, ומסקנתו שהוולד פגום לכהונה: "ואיני רואה לכאן מקום שיפול בה ספק, מדקאמר לעיל סתמא דגמרא דכולהו אמוראי דמכשרו מודו דהוולד פגום לכהונה ק"ו מאלמנה, וכיון דק"ו לית ליה פירכא, ליכא מאן דפליג עליה".

 

נכרי הבא על בת ישראל – דין הוולד לדעת הרמב"ם והשו"ע

ד. הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פט"ו ה"ג) פסק: "עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, בין פנויה בין באשת איש, בין באונס בין ברצון". הרמב"ם לא פירש האם הוולד פגום לכהונה, ולכאורה ניתן להסיק מסתימת דבריו שהוולד כשר גם לכהונה, ונראה שכך הבין המגיד משנה (שם) בדעת הרמב"ם: "מסקנא דגמרא פרק החולץ (יבמות מה, ב) והלכתא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש. ויש מי שכתב שאם ילדה בת שהיא פסולה לכהונה. והרמב"ן ז"ל העלה הדבר בספק, וכתב ואם נשאה אין מוציאים מידו והולד ספק חלל". 

אולם המשנה למלך (שם) כתב כי לדעת הרמב"ם הוולד פגום לכהונה: "כתב הרב המגיד, ויש מי שכתב שאם ילדה בת פסולה לכהונה. כבר כתבתי לעיל (בפרק יג) שזה נמי דעת רבינו. וקצת תימה בדברי הרב המגיד שלא רמז מזה כלום, והדבר נראה מוכרח כמו שכתבתי שם". 

מדברי מרן השלחן ערוך אבן העזר (בשלושה מקומות) נראה שפסק כדעת הרא"ש שהוולד פגום לכהונה:

  • בסימן ד' סעיף ה' נפסק: "ישראל שבא על אחת מאלו [מצרית, אדומית], הולד כמותה. ואחד מאלו [מצרי, אדומי], חוץ מממזר, שבא על בת ישראל, הולד כשר לקהל אלא שפגום לכהונה". 
  • שם בסעיף י"ט נפסק: "עובדי כוכבים ועבד שבאו על הממזרת, הולד ממזר. ואם באו על בת ישראל, בין פנויה בין אשת איש, הולד כשר, ופגום לכהונה". 
  • בסימן ז' סעיף י"ז נפסק: "עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל וילדה ממנו בת, אותה הבת פגומה לכהונה". וכן הכריע הגר"א (שם ס"ק נד) במסקנת דבריו: "אבל לדינא עיקר כמו שכתב הרא"ש, דוולד פסול לכהונה".

ברם הבית שמואל (אבן העזר סי' ד ס"ק ב) כתב שאמנם הרא"ש פסק שהוולד פגום לכהונה, אולם מאחר ולדעת הרמב"ם הוולד כשר, ולדעת הרי"ף והרמב"ן ספק אם הוולד פגום, בדיעבד אם בתם של נכרי ובת ישראל נשאת לכהן, לא תצא: "הרי"ף מסופק בזה אם הם פגומים לכהונה, והרמב"ם כתב דהם כשרים, אלא הרא"ש כתב דהם פגומים לכהונה. ולפסק הלכה נראה לכאורה בדיעבד אין מוציאים אם נשאת לכהן, דהא לרמב"ם כשר, וכן להרי"ף ורמב"ן אין מוציאין. ועיין תשובת מהרש"ל (סי' יז) ועיין סוף סימן ז". 

וכן נקט להלכה החלקת מחוקק (שם ס"ק ג) "דלא הוי אלא ספק, ואם נשאת הבת לכהן [בדיעבד] לא תצא, והוולד ספק חלל". 

 

הוולד פגום לכהונה – מדאורייתא או מדרבנן

ה. כאמור לעיל, הרמב"ן מסיק כדעת הרי"ף שמחמת הספק בתם של נכרי ובת ישראל לא תנשא לכהן לכתחילה, אך בדיעבד, אם נשאת לא תצא. ועל כך הקשה המשנה למלך (איסורי ביאה פי"ז ה"ז), מאחר ובסוגיית הגמרא נלמד ה"פגם" של הוולד שנולד מנכרי ובת ישראל בקל וחומר מאלמנה [לעיל אות א], זהו לימוד מהתורה, ולפיכך האיסור לכהונה הוא מהתורה. וכשיש ספק כיצד להכריע בדין זה להלכה, הרי זה "ספק דאורייתא", שבו הכריע השלחן ערוך (אבן העזר סי' ו סע' א): "אפילו אינה אלא ספק גרושה, צריך להוציא" – ואם כן "כיון שנסתפק הרב [הרי"ף] הלכה כמאן, הוי לן למיזל לחומרא כדין ספק גרושה או ספק זונה, שפסק רבינו [הרמב"ם, וכן פסק השו"ע] דמוציא בגט, וכתב הרב המגיד, זה פשוט דספיקא דאורייתא הוא" ומדוע הכריע הרמב"ן שבדיעבד, אם נשאת לא תצא. המשנה למלך סיים את דבריו: "סוף דבר שדברי הרמב"ן ז"ל הללו שגבו ממני, והדבר צריך תלמוד". 

ואכן המהרש"ל בים של שלמה, (יבמות פ"ד אות לח) ובתשובותיו (סימן יז) מסיק שהפסול לכהונה הוא מדרבנן לכתחילה, ובדיעבד אם נשאת לא תצא: "לפי מה שהוכחתי בראיות ברורים בפרק החולץ דבת גוי ועבד מן ישראלית אינה פגומה אלא לכתחילה אבל נישאת לא תצא". וכן נראה מדברי החלקת מחוקק (סי' ז ס"ק כו) שכתב: "הבת פגומה לכהונה, מלשון פגומה משמע דלכתחילה לא תנשא לכהונה, אבל חללה ממש לא הוי, ועיין במהרש"ל סי' י"ז".

וכך גם מסקנת רבי עקיבא אייגר (מהדורא קמא סימן צא) שהאיסור לכהונה הוא מדרבנן: "אף לפוסקים דסברי דקיימא לן דהוולד פגום לכהונה, יש לומר דהוא רק דרבנן כמו שכתב בים של שלמה". רעק"א הוכיח זאת: "דלכאורה יש לתמוה למה שכתבו תוספות סוף פ"ק דיבמות, אההיא דס"ל לר"י נכרי ועבד הבא על בת ישראל דהולד ממזר, אף דבביאת נכרי ליכא איסור דאורייתא, מ"מ ממזר לא תליא בביאת היתר אלא ביש בו הוויה או לא, עיין שם. הא מכל מקום עדיין יקשה דאיך ילפינן בקל וחומר דפגום מיהו הוי מאלמנה לכהן גדול דאין איסורה שוה בכל, הא בנכרי ליכא איסור כלל, ואין ראיה מאלמנה לכהן גדול דאסורה לו. וצריך לומר דעיקר הק"ו לענין עבד דאיסורו מדאורייתא, ובנכרי באמת היה הקל וחומר בדרך אסמכתא, דהשוו חז"ל נכרי ועבד להדדי". ביאת נכרי וישראלית אסורה מדרבנן, ואם כן לכאורה לא מובן היאך נלמד בסוגיא ביבמות איסור ביאת נכרי ובת ישראל מדרבנן בקל וחומר מאיסור אלמנה לכהן גדול מדאורייתא. בהכרח איפוא, שעיקר הק"ו הוא על ביאת עבד בבת ישראל שאסור מן התורה, ואכן בביאת נכרי שאיסורו רק מדרבנן, הוולד פסול רק מדרבנן.

בשו"ת עמודי אור (סימן ג אות ח) העיר על דבריו של רבי עקיבא אייגר, שאיסור דרבנן בביאת נכרי ובת ישראל הוא רק בפנויה "אבל באשת איש איסור מיתה איכא מדאורייתא, וגם הוא מוזהר על זה. הרי קם הק"ו ללימוד גמור, ומנין לנו להקל". 

אולם ידידי רבי שלמה משה עמאר, הראשון לציון ורבה של ירושלים, כתב בשו"ת שמע שלמה (ח"ח סימן יב) "אמנם לא מצאנו לגדולי הפוסקים הידועים ולנושאי כלי השו"ע שיחלקו בין אשת איש לבין פנויה. אלא כולם סוברים דדין אחד הוא, לנשואה ולפנויה".

ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן תרפא) כאשר נשאל מה דינה של "אשה שאביה עכו"ם וחיה עם כהן בנישואין אזרחיים, ועכשיו רוצים להינשא", כתב לחשוש להלכה לסברתו של העמודי אור שאם נכרי חי עם בת ישראל באיסור דאורייתא אז הבת חללה מן התורה, ומכיוון שכאן הם חיים ב"דרך חתנות", ויש בכך איסור דאורייתא אף הבת תהיה חללה מן התורה: "עיקר היסוד שאינו אלא מדרבנן, היינו מפני שאיסור ביאה בעכו"ם רק מדרבנן. אבל דרך חתנות איכא איסור מדאורייתא". ויסוד האיסור דאורייתא שיש בבעילת נכרית ב"דרך חתנות", מפורש בדברי הגמרא במסכת עבודה זרה (לו, ב) ונפסקו להלכה בדברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פי"ב הלכה א-ב) "ישראל שבעל עכו"ם משאר האומות דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות, הרי אלו לוקין מן התורה, שנאמר לא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות".

 

גירות הוולד 

ו. הפוסקים דנו, האם הנולד מביאת נכרי ובת ישראל, חייב גיור, או לא. [להרחבה בנושא זה עיין לעיל סימן טו אות ב]. 

בפסקי התוספות (קידושין פ"ד סימן קמב) מובא: "אם עובד כוכבים הבא על בת ישראל, הולד כשר, הוי עובד כוכבים".

אולם להלכה נחלקו בזה הפוסקים, כפי שכתב בהגהות חכמת שלמה על גליון השו"ע (אבן העזר סי' ד סע' יט) "הנה אם בעי הולד גירות או לא, עיין בספר חמדת שלמה (סימן ב) שנתלבטו בזה חכמי הדור. ובתשובתי מהדורה תניינא בהשמטות, העליתי דבאשת איש בעי גירות, ובפנויה לא בעי גירות. ובתשובה לק"ק טרנפאל (אה"ע סימן ד' במהדורה ד' שלי סי' ס"ו) העליתי דמדרבנן בעי גרות בכל ענין, יעויין שם כי טוב הוא. ובחיבורי חכמת התורה (פרשת אמור שנת תר"ז). ועי' מה שכתבתי בתשובה לק"ק טשודנוב, קנה מקומה באבן העזר (סי' ה' במהדורה ט' שלי סי' רכ"ט), ושם הראיתי פנים לכאן ולכאן". 

מחלוקת הפוסקים ודעותיהם הובאו בהרחבה בפתחי תשובה (אבן העזר סי' ד ס"ק א), נציין בקצרה רק למה שכתב בתחילת דבריו: "ובאמת מסתימת כל הפוסקים נראה דהולד כשר והוא ישראל גמור". 

 

סיכום

ז. בשו"ת שרידי אש (ח"א עב) סיכם את השיטות בנדון: "כת"ר שאל על רווק זקן כהן הרוצה לשאת בת עכו"ם מישראל. למעשה אין אפשרות להתיר לבחור מסכן זה שישא את הנערה הזאת, כי מי יהין וירהיב לפסוק נגד דין מפורש בשו"ע. לא זו הפעם הראשונה שמעשה כזה בא לפני. ואודה על האמת, שאיסור זה גורם לי צער גדול, שהרי לפי הכלל של מרן הבית יוסף בהקדמתו לשו"ע, שההלכה נשענת על שלושה עמודי העולם, הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ובמקום מחלוקת מכריע הרוב של שלשת עמודי העולם. והנה האוסר הוא הרא"ש, שאומר שאסור בהחלט ואין כאן מקום ספק. אבל הרי"ף והרמב"ם מתירים, והם סוברים שמסקנת הגמרא ביבמות דף מ"ה ע"ב היא להתיר. ובביאורי הגר"א לאבן העזר (סי' ז' אות נד), מביא הרבה ראיות מכריחות לדעת הרמב"ם דכשר לגמרי, ובכל זאת הוא מסיים "אבל לדינא עיקר כמש"כ הרא"ש, דולד פסול לכהונה". ודעת הגאון רעק"א בתשובותיו (סימן צא), שגם לדעת הרא"ש האיסור אינו אלא מדרבנן. וידועה דעת השבות יעקב דכהנים בזמן הזה אינם אלא ספק כהנים. ועל פי כל הנ"ל אפשר למצוא פתח להיתרא, אבל מרן המחבר וכן רבינו הגר"א סגרו לפנינו את הדרך ואין יוצא ואין בא. 

ואמנם חכם אחד אמר לי, שיש עוד צד לאיסור, שהרי יש מחלוקת אם ולד של ישראלית שנולד מעכו"ם צריך גירות, ויש סוברים שצריך גירות, ואם כן מהאי טעמא אסורה לכהן ככל גיורת. אבל מגמרא יבמות שם, מוכח שאין צריך גירות, דאי נימא דצריך גירות ואסורה מטעם גיורת למה לגמרא להאריך בק"ו מאלמנה לכהן גדול, ולא אמרה בפשיטות שאסורה מטעם גיורת. 

ויש לפלפל בזה לפי דעת הרמב"ן, שגם בן הנולד מעכו"ם וישראלית הוא פגום ובתו פגומה לכהונה. אבל מסקנת כל האחרונים היא שדעת הרמב"ן היא דעה של יחיד נגד כל הראשונים". 

 

למעשה: מרן השו"ע הכריע כי אין להתיר נישואי בת שנולדה מביאת נכרי ובת ישראל עם כהן. 

ובדיעבד, הכריעו החלקת מחוקק והבית שמואל, שאם נישאו לא תצא.

וכבר האריכו בתשובות האחרונים לדון מה גדרו של "בדיעבד" זה, האם זה רק כאשר נישאת, לאחר שכבר נעשה מעשה ואז אומרים שבדיעבד לא תצא. או שמא יש מקרים של שעת הדחק אשר בהם ניתן להקל אף אם עדיין לא נישאת. שאלה נוספת שכבר דן בה שער המלך (הלכות איסורי ביאה פרק טו) היא, שגם אם בדיעבד אין בית הדין כופים להוציא, האם יש מקום להחמיר ולגרשה, שהרי יש כאן ספק איסור. בעז"ה ובלי נדר, עוד אשוב ואשנה פרק זה. 

 

*  *  *

ממוצא הדברים שנתבארו לעיל, נבוא להשיב על השאלה, האם כשנולדה בת מתרומת זרע של נכרי, וברצונה להינשא לכהן – הדין זהה או שונה. 

 

נישואי כהן עם בת שנולדה מתרומת זרע של נכרי 

ח. במושכל ראשון, לכאורה גם בתרומת זרע, נותר על כנו פסק השו"ע (אבן העזר סימן ד סע' יט) שוולד מביאת נכרי ובת ישראל כשר אך "פגום לכהונה", ולכן בת שנולדה מתרומת זרע שידוע בוודאות שהוא של נכרי, אסורה להינשא לכתחילה לכהן, כי הבת "נפגמה" לכהונה. 

וכך אמנם הכריע בשו"ת חלקת יעקב (חלק ג אבן העזר סימן יב אות יג) בנדון דידן "אכן באמת לכתחילה ודאי אסורה לכהונה, כיון דחזינן דפסלו בת הבאה מישראלית שבא עליה עכו"ם, אף על גב שזה לא הוי רק איסור דרבנן (דמדאורייתא מותרת כיון דק"ו מאלמנה ק"ו פריכא הוא), כמבואר בתוספות סוף פ"ק דיבמות ובשו"ע סי' ט"ז. אם כן בנדון דידן נמי, כשישראלית ממציאה עצמה לעשות כזאת נגד דין תורה, וכשנולדה מטיפה פסולה, בת זו פסולה לכהונה דאיתעבד גם כן איסור בעיבור, כמו בעכו"ם על בת ישראל שהאיסור גם כן רק דרבנן, ועשהו לוולד לפגום לכהונה, והכי נמי בזה".

אולם כאשר לא ידוע בוודאות שתורם הזרע נכרי, ויש ספק שמא התורם היה יהודי, פסק בשו"ת אגרות משה (אבן העזר ח"א סימן י) להתירה לכהונה, מכח "ספק ספיקא": "שהרי שיטת הרי"ף שהוולד מעכו"ם הבא על בת ישראל כשרה לכהונה. ואף להשו"ע [הנ"ל] שפסול לכהונה, הרי הכא יש ספק להחלקת מחוקק [בנדון נתעברה באמבטי] שמא אין שייך כלל לבעל הזרע, שלא נקרא בנו. ואף שיותר נוטה כהבית שמואל שהוא בנו, ואם כן הכא אולי נחשב שהוא זרע של עכו"ם אף שלא מתייחס אחריו, הרי יש כאן קצת ספק שמא הוא של יהודי. ואף שהוא מיעוט, הוי בצרוף שניהם כספק גמור. וכיון שמסיק הבית שמואל (ס"ק ב) שבדיעבד אין מוציאים אם ניסת לכהן, אין לאוסרה לזו שהוא ספק גם להשו"ע אף מלינשא לכתחילה". 

לאור האמור חידש האגרות משה, שאם לא ידוע בוודאות שתורם הזרע נכרי, יש להתיר נישואי בת שנולדה מתרומת זרע מנכרי להינשא לכהן, מכוח "ספק ספיקא" – ספק שמא הלכה כדעת הסוברים שהוולד כשר לכהונה. וכמו כן, יש צד שהנולד בתרומת זרע אינו מתייחס לתורם הזרע [כיון שלא היתה ביאה], וספק שמא התורם יהודי [שאינו פוסל לכהונה] ולא נכרי. 

וכדבריו נקט בשו"ת יביע אומר (ח"י אבן העזר סימן י) "יש לומר שיש כאן ספק ספיקא להיתרא, דשמא תורם הזרע הוא ישראל, ואם תמצי לומר נכרי, שמא הלכה כהרמב"ם והריטב"א ורבותיו והמאירי בשם גדולי האחרונים, שאף נכרי הבא על בת ישראל הבת כשרה לכהונה. וכיון שיש ספק ספיקא יש לומר שאף הבת כשרה לכהונה". הגר"ע יוסף כתב עוד, כי גם לדעת הסוברים כי "ספק ספיקא" אינו מועיל לדיני יוחסין, יש להתיר "בכהני חזקה של זמנינו, שלדעת מהרשד"ם (חלק אבן העזר סי' רלה) אינם נחשבים כהנים ודאי". ובהמשך דבריו הוסיף בנדון אשה שקיבלה תרומת זרע מבנק זרע בישראל "הכא איכא תרי רובי להיתרא, שרוב העיר כשרים, וגם רוב הסטודנטים תלמידי האוניברסיטאות שבאים מכל קצות הארץ לתרום זרע, הם כשרים. ובאוצר הפוסקים (סימן ו סעיף יז ס"ק צא) כתבו בשם הרב בית משה (ס"ק יא), דבאינה יודעת ממי נבעלה ויש תרי רובי, הסומך על המקילים להתירה לכתחילה לכהן יש לו הרבה סמוכות להקל". 

 

ט. מכאן לכאורה היה נראה, שההיתר לכהונה הוא רק כשיש ספק מיהו תורם הזרע, כגון בתרומה מ'בנק הזרע'. אך כשידוע בוודאות שהתורם נכרי, אין להתיר נישואי בת שנולדה מתרומת זרע מנכרי עם כהן.

אלא שלדינא, גם באופן זה התיר האגרות משה בהמשך תשובתו הנ"ל, בנימוק "שאף ולד בת ישראל מעכו"ם שפסולה לכהונה, הוא נמי דווקא כשהיה דרך ביאה שהוא איסור, ולא מאמבטי [והוא הדין בנדון דידן, בהפריה מלאכותית] ולכן אף לכהונה אין לפוסלה". 

האגרות משה חזר על דבריו בתשובה נוספת (אבן העזר ח"ב סימן יא) והוסיף: "הנה אף שבתשובתי שם נסתפקתי מתחילה אם הולד תהיה בת שמא אסורה לכהונה, נראה לעניות דעתי ברור כדכתבתי שם בסוף, שנראה שכיון שהוא בלא ביאה מותרת גם לכהונה לכולי עלמא. דהא טעם האוסרים לכהונה ולד בת ישראל מעכו"ם הוא משום הא דאיתא ביבמות דף מ"ה דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה מק"ו מאלמנה לכהן גדול, משום דליכא למיפרך מה לאלמנה לכ"ג שכן היא עצמה מתחללת, דהכי נמי כיון שנבעלה פסלה, ואם כן באמבטי שלא נפסלה, ליכא הקל וחומר, ולכן יש להכשירה גם לכהונה". 

וכן הכריע הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה (תנינא, סימן קכד) "כיון דהא דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה נלמד בק"ו מאלמנה לכהן גדול, והגמרא ביבמות מ"ה ע"א הרי פריך עלה מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת, ומשני דגם נבעלת לעכו"ם מתחללת, ומעתה דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ומה אלמנה לכהן גדול שנתעברה באמבטי, אין הולד חלל. כך גם בנתעברה מעכו"ם, ונמצא שגם אשת איש שנתעברה מעכו"ם ע"י הזרעה מלאכותית, כיון שהאשה עצמה אינה מתחללת בכך אין הולד פגום כלל לכהונה".

הגר"ע יוסף בהמשך תשובתו המובאת לעיל, הביא את דברי האגרות משה והמנחת שלמה וקבע: "נראה פשוט שהבת כשרה לכהונה, אפילו אם נודע לנו שהזרע שנתעברה ממנו וילדה את הבת, הוא בא מגוי". 

וכך גם מסקנתו של רבי שלמה משה עמאר בשו"ת שמע שלמה (ח"ח סימן יב) לאחר שדן בהרחבה: "ואשר על כן נלענ"ד דבהפריה מלאכותית מזרע נכרי יש מקום להתיר גם לכתחילה, והבת שתיוולד מזה כשרה גם לכהונה, ואין לחלק בין פנויה לאשת איש".

לעומתם, רבי משה שטרנבוך כתב במכתבו אלי (מתאריך כ"ד סיון תשע"ד) בנדון "מי שנולד מבנק זרע בחו"ל, מה מעמדו, ואם הולד כשר לכהונה", שה"פגם" לכהונה לא תלוי כלל בביאה האסורה, אלא בעצם יצירתו של הוולד מזרע של גוי "לענין כהונה שהנולדה מעכו"ם קיימא לן כהפוסקים שהולד פגום, מהתורה או מדרבנן. אמנם נראה שאין האיסור סיבת פסול הולד, שאפילו נבעלה לחלל שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין, מכל מקום הולד חלל, רק הפגם הוא, דעצם היצירה מהפסול פוגם, וכל שכן מעכו"ם שאין לך פגום ופסול כמוהו, ונוצרה ממנו ראוי לפסול, ואם כן כאן יצירתו מעכו"ם ראוי לפסול לכהונה. ולמעשה נראה פשוט להחמיר ואינה ראויה לכהונה". אולם גם הרב שטרנבוך כתב ו"היינו לחומרא לבד, ומכל מקום פסול חללות זה אינו אלא מדרבנן לכמה ראשונים". 

 

סיכום

י. לדעת האגרות משה, מנחת שלמה, יביע אומר ורבי שלמה משה עמאר, בת שנולדה מתרומת זרע של נכרי, מותרת להינשא לכהן. אולם לדעת החלקת יעקב, ורבי משה שטרנבוך יש להחמיר שלכתחילה לא תינשא לכהן.

כפי שהוזכר בראשית הדברים, שאלה זו נשאל רבי אילן סיגלמן, שביקש את חוות דעתו של רבי צבי שכטר, מראשי ישיבת רבנו יצחק אלחנן. הרב שכטר אסר על הבחור הכהן להינשא לבחורה שנולדה מתרומת זרע משום שאינה מיוחסת לאב. את ההסבר המפורט להוראתו, מצאתי בספרו ארץ הצבי (סימן טז) ואלו דבריו: "יש לדון על פי דברי הראב"ד (הובאו דבריו ברמב"ן בספר הזכות, דף טו ע"א בדפי הרי"ף למסכת יבמות), וזה לשונו: עוד יש לי ראיה לדברי הראשונים שהולד פגום לכהונה מדאמר שמואל לקמן עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל, הולד שתוקי. ומפרשינן לה שמשתיקין אותו מדין כהונה משום דבעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא. אלמא אע"ג דכשר לקהל לכהונה מיהא פגום משום דאינו מתייחס אחר אביו וכו', ע"כ. והמתבאר מדברי הראב"ד הללו דכמו דכהן שמתייחס על פי דין אחר אביו שהיה כהן, אלא שאין יחוסו מבורר לנו, מי הוא אביו, שפסול לכהונה. כמו כן הוא גדר הדין בעכו"ם הבא על בת ישראל, שאין הבת מתייחסת על פי דין אחר אביה הנכרי כלל [וכגרסת רב האי בפרק החולץ הנ"ל] ולכן פסולה היא לכהונה, דכהן אסור לישא אשה שאין לה יחוס לאב ולאם. ולפי הגדרת הראב"ד בדין זה דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה, יוצא דאף בנתעברה האם באמבטי מן העכו"ם תהיה הבת גם כן פגומה לכהונה, דסוף כל סוף חסרה היא הבת שום יחוס מצד אביה. ולא עוד, אלא אפילו בנתעברה אמה באמבטי מישראל, גם כן תהיה הבת פגומה לכהונה לדעת הראב"ד, אם נתפוס כסברת הרבנו תם ריש כתובות הנ"ל, דכל שלא נוצר הולד ע"י ביאת האב באם, אין הולד מתייחס אחר האב". 

לאור הנכתב בספרו, השיב הרב שכטר לרב סיגלמן שאין להתיר לבת ישראל שנולדה מתרומת זרע מנכרי להינשא לכהן, משום שאינה מיוחסת, וכהן אסור לישא אשה שאין לה יחוס לאב ולאם. 

אולם למעשה, לאחר שהוברר לרב שכטר שמדובר בבחור בגיל שלושים ושמונה שהכיר בחורה בגיל שלושים ושלוש, הורה הרב שכטר שהיכרות בגילאים מאוחרים [לאחר גיל שלושים] היא בגדר "שעת הדחק", ובשל כך יש מקום להתיר להם להינשא על פי דברי הפוסקים המתירים שהובאו לעיל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורי רץ כצבי נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

שיעורי
רץ כצבי

בדיני כריכת מצה ומרור

בדיני כריכת מצה ומרור א. בגמרא פסחים (קטו, א) מובא: "אמר רב משרשיא בריה דרב נתן הכי אמר הלל משמיה דגמרא, לא ניכרוך איניש מצה ומרור

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
עולמות בעיון

יין מזוג במים

 א. מזיגת יין חי בסוגיות הש"ס מבואר כי שתיית יין נעשית על ידי מזיגתו במים כדי לעדן את טעמו וחריפותו. נפקא מינה לענין ברכת בורא

קרא עוד

בשר מתורבת

בשר מתורבת א. רקע מדעי ושאלות לדיון הלכתי תהליך היצור של רקמת שריר "מתורבתת" – נטילת תאי הגזע מבעלי החיים באמצעות "ביופסיה" (biopsy). והמשך תהליך

קרא עוד

ארבע כוסות

א. שתיית ארבע כוסות – התקנה והטעם במסכת פסחים מבואר החיוב לשתות ארבע כוסות, ואף שמצוה זו היא תקנת חכמים, בתלמוד ירושלמי נאמרו כמה טעמים

קרא עוד

קטן שהזיק

קטן שהזיק א. חיוב קטן בנזקיו בקטנותו וכאשר יגדיל במשנה במסכת בבא קמא נאמר "חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה, החובל בהן חייב, והם שחבלו פטורים.

קרא עוד

מוציא מצה

א. מוציא מצה – על איזו מצה בוצע ומברך מצוה מדאורייתא לאכול כזית מצה בליל הסדר, והנה חז"ל דרשו מלשון הפסוק "לֶחֶם עֹנִי" – "מה

קרא עוד

לקבלת תוכן
איכותי למייל

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.