א. הגמרא במסכת שבת (כא, ב) להלן מקשה: "מאי חנוכה", ופירש רש"י: "על איזה נס קבעוה". ומבואר בדבריו כי בימי החנוכה אירעו כמה ניסים, וחז"ל הסתפקו על איזה מהם נקבעו ימי החנוכה.
ויש לפרש את שאלת הגמרא לפי ביאורו של רש"י על פי המתבאר בסוגיא שם:
שבת כא, ב
מאי חנוכה, דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
תפילת על הנסים
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ…
מתוך המבואר לעיל עולה כי בימי החנוכה אירעו שני נסים מרכזיים: האחד, נס מציאת פך השמן והדלקת המנורה. והשני, ישועת נצחון החשמונאים על היוונים.
ומעתה יש להבין את תשובת הגמרא, מדוע אמנם קבעו חז"ל את ימי החנוכה דווקא על נס פך השמן ולא על נס נצחון החשמונאים על היוונים.
מאידך יש להבין, מדוע בנוסח ההודאה ב"על הנסים" מודגש נס הנצחון ואילו נס פך השמן מוזכר בהבלעה ["והדליקו נרות בחצרות קדשיך"].
ב. בחנוכה נהגו לשורר את הפיוט:
פיוט מעוז צור ישועתי
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים. וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים.
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים. בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:
בפירוש רש"י (שמות לא, ג; משלי א, ה) מבואר ש"בינה" פירושו "להבין דבר מתוך דבר".
ומעתה נשאלת איפוא השאלה, מדוע הוצרכו חז"ל ל"בינה" כדי לקבוע "שמונת" ימי החנוכה כ"ימי שיר ורננים" בהלל והודאה, הלוא דבר פשוט הוא, ומה צורך יש ל"בינה" המעמיקה חקר ב"דבר מתוך דבר" לצורך קביעת שמונת ימי החנוכה.
ג. ומידי דעסקינן בסוגיא דמאי חנוכה, עלינו לתת את הדעת ליישב את קושייתו המפורסמת של הבית יוסף:
בית יוסף סימן עתר
איכא למידק למה קבעו שמונה ימים, דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחת, ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות.
• • •
ד. כדי ליישב את כל הקושיות, נעיין בדבריו הידועים של הרמב"ן בסוף פרשת בא:
פירוש הרמב"ן על התורה, שמות יג, טז
ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון.
לביאור דברי הרמב"ן, מה תפקידו של ה"נס", נעיין בלשונות הפסוקים הבאים:
ספר ישעיה פרק ה
(כו) וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא:
ספר ישעיה פרק יח
(ג) כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ:
רש"י ישעיהו ה, כו:
נשיאת נס הוא כמו כלונס ארוך ונותנין בראשו בגד ועולין בראש הר גבוה ורואין אותו מרחוק והוא סימן לקיבוץ בני אדם וכן על עמים ארים נסי (לקמן מט) וכן ושים אותו על נס (במדבר כד), כלונס פירקנ"א בלע"ז ועל שם שהוא לאות קרוי נס.
רש"י ירמיה טז, יט
ה' עוזי ומעוזי ומנוסי, ומנחם חברו ל' פלא, כמו נתת ליראיך נס להתנוסס (תהלים ס) וכן ה' נסי שמות ז).
אמור מעתה: למילה "נס", ישנן שני פירושים: [א] פלא. [ב] דגל – אות – סימן.
ושורשן המשותף הוא: שהפלא נועד להיות סימן שגם הטבע הוא נס – כדברי הרמב"ן שהנסים הגלויים גורמים להכרה בנסים הנסתרים.
[וכעין זה כתב הגר"י הוטנר זצ"ל (עי' פחד יצחק חנוכה מאמר ב פרק ב) שבלשון הקודש מצינו "הודאה" המשמשת במובן שבח והודיה, ומצינו "הודאה" במובן הודאה על האמת [כמודה במקצת וכד']. ואף שהיה מקום לחשוב ששתי המשמעויות שונות, אמר הגר"י הוטנר, שאליבא דאמת שורש אחד לשתי המשמעויות, כי המהלך שבו אנו מודים ומשבחים את הקב"ה על הטובות והנסים שעשה עימנו, הוא מתוך הודאת בעל דין שאנו מכירים שהכל ניתן לנו מאת הקב"ה ובהשגחתו. ולכן למעשה כל הודיה ושבח על מה שהקב"ה עושה לנו הוא בעצם הודאת בעל דין שהקב"ה משגיח ומנהיג ומנהל את הבריאה, ואין טבע בעולם כלל].
להשלמת הדברים נעיין בדברי הרמב"ן במקום אחר:
פירוש הרמב"ן על התורה, בראשית מו, טו
כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם. ועם התורה אין בכל ענינו רק נסים לא טבע ומנהג, שהרי יעודי התורה כולם אותות ומופתים, כי לא יכרת וימות בטבע הבא על אחת מן העריות או האוכל חלב, ולא יהיו השמים כברזל בטבעם מפני זרענו בשנה השביעית, וכן כל יעודי התורה בטובות ההן וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם, וכל תפלות דוד מלכנו וכל תפלותינו נסים ונפלאות, אלא שאין בהם שנוי מפורסם בטבעו של עולם.
ה. על פי יסודות הדברים שנתבארו, מיושבת קושיית הבית יוסף:
כתבי הסבא מקלם
באמת אין זה כל חדש כי מי שאמר לשמן וידליק על יום אחד יאמר לשמן וידליק ז' ימים, ומה גבורות יותר בז' ימים מביום אחד. אלא בדבר שהאדם מורגל, בנוהג שבעולם אינו מתפעל ואינו מכיר מזה מלכו של עולם, מה שאין כן כשרואה דבר חדש שמן שיש להדליק על יום אחד ידליק ז' ימים, יתפעל גם כן עין הבשר ויכיר ב"מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק" (תענית כה, א), ומכיר היטב כי גם ליום אחד הוא בשליחותו של מקום ב"ה שאמר לשמן וידליק. ונמצא כי רואה פעולותיו ית', והרי זה כמקבל פני שכינה. והכי נמי על ידי הנס, נתגלה כי גם ביום הראשון הוא אמר לשמן וידליק, ונתגלה לנו וקבלנו פניו, ועל זה תקנו לברך גם ביום הראשון, שנתגלה לעין כל על ידי הנס כי גם ביום הראשון נס הוא וקבלנו פניו, ותהלה לה' כי נכון הוא מאד לכבוד חנוכה.
ומובן לפי זה מדוע יש צורך ב"בינה" כדי לקבוע "שמונת ימי שיר ורננים".
ימי החנוכה, מאמר יט, אות ג
לפי דברי הסבא מקעלם מבואר מטבע הפיוט "בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים", שהרי "בינה" היא הבנת דבר מתוך דבר, ולכן בחנוכה ההודאה היא גם על היום הראשון שהיה בהנהגת הטבע, ולא הודו עליו, אלא שמתוך שראו הנס שדלקו הנרות שבעה ימים, ומתוך זה ראו שגם היום הראשון הוא בבחינת נס, צריכים לקביעת הודאה זו "בני בינה", דהיינו מביני דבר מתוך דבר, להבין מתוך הנסים הגלויים, שגם הנהגת הטבע שבבריאה אינה אלא בהשגחת הקב"ה ובבחינת נס.
ו. לאור האמור, שהנסים הגלויים מלמדים שגם הטבע הוא נס, נבוא ליישב את השאלה מדוע קבעו חז"ל את מצוות ימי חנוכה על נס פך השמן ולא על נס ניצחון החשמונאים על היוונים. ומדוע בנוסח ההודאה ב"על הנסים" הוזכר נס הניצחון ולא נס פך השמן. ונקדים מדברי המהר"ל:
מהר"ל, נר מצוה, עמ' פב
עיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל שהיו מנצחים את היונים, רק שלא היה נראה שהיה כאן נצחון הזה על ידי נס שעשה זה השי"ת ולא היה זה מכוחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השי"ת, וכך המלחמה שהיו מנצחים ישראל היה מן השי"ת.
בביאור הדברים בהרחבה כתב הגר"ח פרידלנדר:
שפתי חיים, חלק ב עמ' ו
ענין נס המנורה בא להאיר את העינים, להורות על הנסים הנסתרים, שכל מלחמותיהם והישועות היו נסים ונפלאות מאת ה'. שהרי על ידי השגחתו יתברך היה יכול לסבב שישאר פך עם שמן טהור המספיק להדלקת המנורה שמונה ימים, אלא השי"ת סיבב כך שיעשה נס גלוי כדי ללמד על הכלל כולו שאף ההצלחות הנראות כטבעיות הן נס.
ולכן כשקבעו ימים טובים בהלל והודאה, לא קבעום על נסי המלחמות, כי אלו היו נסים נסתרים שהפתי לא יכירם [והלוא אנו רואים בימים אפלים האלו, שהפתיים רואים אותם רק כגבורות בשר ודם ר"ל] אלא קבעום על הנס הנגלה של המנורה. אמנם הנס הזה ילמדנו להכיר שכל הגבורות והנצחונות של המלחמות היו מאת ה', ונאמר את ההלל וההודאה על הישועות והמלחמות האלו, ונס השמן יהיה בעינינו רק כאחד מן הנסים האלו.
ולכן כשהברייתא מבארת "מאי חנוכה", היינו "על איזה נס קבועה", היא מביאה רק את הנס הנגלה של השמן, ומזה נבוא להודות על כל הישועות כנסי ה', ולכן גם לא הזכירו חז"ל, את נס השמן בתפילת ההודאה במפורש כנס מיוחד בפני עצמו..
נמצאנו למדים כי במטבע תפילת ההודאה ב"על הנסים" הוצנע נס פך השמן והודגש נס הניצחון במלחמה, כי עיקר ההודאה להשי"ת צריכה להיות תמיד על הניסים הנסתרים כעל הנסים הגלויים, על טבע כעל נס. אלא שהטבע מעוור את עינינו לראות את יד ה' המסבבת את הכל, ועל כן בקביעות ימי החנוכה כימים טובים ביקשו חז"ל לפקוח את העיניים להתבונן מתוך הנס הגלוי של פך השמן, שאין טבע בעולם, ועל הכל יש להודות ולהכיר טובה לבוראינו על חסדיו אשר לא כלו.
ז. לאור האמור, שמהות ימי החנוכה נועדה לבצר את ההשקפה שאין טבע בעולם, והכל נסים בהשגחת הבורא, יובן מדוע גילוי זה מיוחד בניצחון החשמונאים על היוונים.
נתבונן מה היה עיקר נקודת הכפירה של היוונים:
פירוש הרמב"ן, ויקרא טז, ח
המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היוני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת.
דרשת תורת ה' תמימה, כתבי הרמב"ן עמ' קמז
וכאשר קמו היוונים, והם עם חדש שלא נחלו חכמה כאשר ביאר ספר הכוזרי (חלק א סימן סו), קם האיש הידוע [אריסטו] ולא האמין רק במורגש וחיפש חכמות מורגשות והכחיש כל הרוחניות, ואמר שענין השדים ומעשה הכשפים אפס, ואין פעולה בעולם רק לטבעים.
עיקר כפירת היוונים היתה במושג נס, ולדעתם כל הפעולות בעולם הם טבע.
ו"תשובת המשקל" בנס פך השמן היא ההשקפה שאין טבע בעולם אלא הכל נס והשגחת השי"ת.
שפתי חיים, חלק ב עמ' כד
לסיכום: את שמונת ימי החנוכה קבעו חז"ל לימים טובים בגלל הנס הגלוי שהיה שמונה ימים, וכדי שעל ידי כך נתעורר להכיר בכל הישועות שהיו אז, שאף הן נסים מאת ה', ונהלל ונודה עליהן להשי"ת. ולכן גם תקנו תפילת "על הנסים" המדבר על הישועה העיקרית של נסי המלחמה.
