נשים בברכת הלבנה ובברכת החמה

מתוך ספר רץ כצבי

נשים בברכת הלבנה ובברכת החמה

מידי חודש בחודש, מברכים את הלבנה בחידושה, כמבואר בסוגיית הגמרא (סנהדרין מב, א) וכפי שנפסק בשו"ע (או"ח סימן תכו סע' א) "הרואה לבנה בחידושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים".

פעם בכ"ח שנים, נאמרת ברכת החמה, כמבואר בסוגיית הגמרא (ברכות נט, ב), וכפי שנפסק בשו"ע (או"ח סי' רכט סעי' ב] "הרואה חמה בתקופתה, והוא מכ"ח לכ"ח שנה והתקופה בתחילת ליל רביעי, כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר, אומר ברוך עושה מעשה בראשית" [בפעם האחרונה ברכו את ברכת החמה בי"ד ניסן תשס"ט, ובפעם הבאה יברכו בכ"ג ניסן תשצ"ז]. 

ויש לדון האם ברכות אלו התלויות בזמן מוגדרות כמצות עשה שהזמן גרמא אשר נשים פטורות מלברכן, ומה הדין והמנהג כאשר רצו הנשים לברך ברכות אלו.

 

ברכת הלבנה – "נשי דידן נמי מברכי"

א. בגמרא במסכת סנהדרין (מב, א) דנו מהו נוסח ברכת הלבנה: "אמר ליה רב אחא לרב אשי, במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים. אמר ליה, האי נשי דידן נמי מברכי". כלומר, רב אשי התנגד לאמירת הברכה בנוסח הקצר של "ברוך מחדש חדשים" בנימוק שנוסח זה אומרות גם נשים, והציע נוסח אחר, ארוך יותר: "אלא כדרב יהודה, דאמר רב יהודה ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם… ברוך אתה ה' מחדש חדשים". 

המהרש"א (שם) ביאר את דברי רב אשי "האי [את הנוסח של "ברוך מחדש חודשים"] נשי דידן נמי מברכי" בשני אופנים:

[א] "רצונו לומר, תפילה קצרה כזו נשי נמי תוכלו לברך בעל פה בלילה". טענת רב אשי היתה, שלא מסתבר כי יש לומר נוסח כל כך קצר שאפילו נשים יכולות לאומרו בעל פה בלילה, ובוודאי מן הראוי לומר נוסח יותר ארוך. 

[ב] "אי נמי, דהכי קאמר, נשי נמי תוכלו לברך כדקאמרת ברוך מחדש, ברכה זו בלא הזכרת השם, בטומאת לידתן ונדתן. אבל בודאי צריכה ברכה זו הזכרת השם, כדמסיק ברוך אתה ה' מחדש חדשים". רב אשי טען לרב אחא, שברכה בנוסח "מחדש חודשים" בלבד ללא הזכרת השם, גם נשים בטומאתן תוכלנה לברך. אך יש נוסח אחר הכולל הזכרת השם [ואותו נשים לא יוכלו לומר בשעת טומאתן].

הביאור הלכה (סי' תכו סע' א ד"ה אשר) הביא את דברי הגמרא בסנהדרין, וכתב: "ומשמע מזה דאם בדיעבד בירך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם מחדש חדשים, דיצא אלא דאינו מן המובחר והוא מנהג נשים ועמי הארצות וצ"ע". מדברי רב אשי היה ניתן לכאורה ללמוד כי בשעת הדחק מי שאינו יכול לברך בנוסח המלא, יברך לכל הפחות את הנוסח "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם מחדש חדשים", שהרי רב אשי אמר שנוסח זה מתאים לנשים ולעמי ארצות, ולא אמר שאין יוצאים בו ידי חובה,  אך למעשה נשאר המשנ"ב בדין זה ב"צריך עיון".

על כל פנים מדברי הגמרא למדנו כי נשים מברכות על הלבנה את הנוסח הקצר "ברוך מחדש חדשים", אך לא ברור האם תוכלנה לברך את הנוסח הארוך הכולל גם את הזכרת השם.

 

ברכת הלבנה מצות עשה שהזמן גרמא – אשר נשים פטורות מקיומה

ב. המגן אברהם (הקדמה לסימן תכו) הביא את דברי הגמרא בסנהדרין "הני נשי דידן נמי מברכי", וכתב: "משמע קצת דמברכין. ואפשר דלאו דווקא נשים [אלא רצה לומר עמי הארצות, מחצית השקל שם], אלא לישנא בעלמא נקט". לדעת המג"א, אין כוונת הגמרא שנשים מברכות את ברכת "מחדש חדשים", אלא לעמי ארצות שלא ידעו את הנוסח הארוך של הברכה ["אשר במאמרו ברא שחקים"], כי נשים פטורות מברכת הלבנה, וכמו שכתב המג"א: "נשים פטורות דמצות עשה שהזמן גרמא הוא". 

המג"א הוסיף: "ואף על גב דהן מקיימות כל מצוות עשה, כגון סוכה. מכל מקום מצוה זו אין מקיימים, מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של"ה)". 

ביאור הדברים, מרן המחבר והרמ"א נחלקו, האם נשים מברכות על קיום מצות עשה שהזמן גרמא שפטורות מלקיימן [ראה בשו"ע הלכות ציצית סי' יז סע' ב; הלכות ראש השנה סי' תקפט סע' ו]. ולדעת הרמ"א שמותר לנשים לברך על קיום מצוות שפטורות מהן, לכאורה היה צריך להיות שנשים תוכלנה לברך את ברכת הלבנה. אמנם אינן מברכות כדברי השל"ה "מפני שגרמו לפגם הלבנה" [זהו טעם "על פי הסוד", כמבואר במנחת יצחק (ח"ח סימן טו) ליישב את התמיהה על דברי השל"ה "מה תלוי פגם הלבנה בחטא האשה, ובפרט דחטא האשה היה ביום ששי מבריאת העולם, ופגם הלבנה [שנתמעטה] היה ביום רביעי לבריאת העולם, כדכתיב במעשה בראשית"].

על המג"א שקבע כי ברכת הלבנה היא מצות עשה שהזמן גרמא, תמה רבי שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (סימן קצג) "דמצות עשה שהזמן גרמא לא הוי רק אם גוף המצוה שייך בכל יום בשנה, ואין מניעת קיומה רק מכח הזמן, בזה נחשב מצות עשה שהזמן גרמא. אבל בלבנה אין המניעה מכח הזמן, רק מכח גוף הלבנה, שאינה מתחדשת רק מחודש לחודש, ולא שייך לברך אחר שכבר הולכת ונחסרת, והוי כאילו לא היה לבנה מעולם. ואם כן אין המניעה מכח הזמן, ולכך לא שייך לומר דהוי מצות עשה שהזמן גרמא". לדעת הגר"ש קלוגר, מצות עשה "שהזמן גרמא" היא מצוה שמצד עצם המצוה אין כל מניעה לקיימה בכל זמן ועת [כגון לבנות סוכה או ליטול לולב], אלא שהתורה הגבילה את קיום המצוה בזמן מסויים [כגון סוכות, בט"ו בתשרי]. אבל מצוה שניתן לקיימה בזמן מסויים לא בגלל שהגבילו את קיומה בזמן אלא בגלל סיבות אחרות – כגון ברכת הלבנה, שהברכה נאמרת רק בזמן התחדשות הלבנה, וכאשר היא לא בחידושה לא ניתן לברך עליה – מצוה כזו אינה מוגדרת כמצות עשה שהזמן גרמא.

אולם בהמשך דבריו חילק הגרש"ק בין הברכה בנוסח "מחדש חדשים" שהיא ברכה על חידוש הלבנה, ועל פי דרכו אין זו ברכה על מצוה התלויה בזמן כי "בלבנה אין המניעה מכח הזמן, רק מכח גוף הלבנה", ולכן שפיר גם נשים מברכות ברכה זו, וכדברי הגמרא בסנהדרין. ובין ברכת "אשר במאמרו ברא שחקים", שהיא "על כל מעשה בראשית, רק תקנוהו עכשיו בזמן חידוש לבנה. ואם כן כיון דשייך לברכה תמיד, ואף על פי כן לא קבעוה רק בזמן חידוש לבנה, שפיר נקרא ברכה זו מצות עשה שהזמן גרמא, ולכך ראוי לפטור בזה הנשים". 

נמצא כי לדינא, הסכים הגרש"ק עם המג"א, שנשים פטורות מלברך את הברכה שמברכים היום על הלבנה "אשר במאמרו ברא שחקים", שהיא ברכה על מעשה בראשית שנקבע לאומרה בזמן מסוים, ולכן זו מצות עשה שהזמן גרמא אשר נשים פטורות מלקיימה.

 

נשים אינן מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא שאין בהן עשיה אלא אמירה

ג. בדברי המג"א בהלכות הבדלה נתבאר טעם נוסף, מדוע נשים לא מברכות ברכת הלבנה.

בשו"ע (או"ח סימן רצו סע' ח) נפסק: "נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק". וכתב הרמ"א: "על כן, לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים". ותמה הב"ח (שם ד"ה אבל בשו"ע) על דברי הרמ"א: "למה לא יבדילו לעצמן, דבין שהנשים חייבות מן התורה, ובין שהן אינן חייבות אלא מדברי סופרים, ואפילו אינם חייבות כלל אפילו מדברי סופרים, למה לא יבדילו להוציא את עצמן מה שהם חייבות מדברי תורה או מדברי סופרים. ואפילו אינם חייבות כלל מכניסות עצמם בחיוב כמו בשופר ולולב [כמבואר לעיל אות ב] וכי היכי דנשים מזמנות זימון לעצמן (או"ח סימן קצט), הכי נמי יבדילו לעצמן במכל שכן". 

המג"א (שם ס"ק יא) יישב את תמיהת הב"ח: "ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך, אבל בדבר שאין בה אלא הברכה, כגון כאן, אין רשאות". 

ומתבאר כי נשים רשאיות לברך רק על מצוות עשה שהזמן גרמא שהן מצוות שיש בהן עשיה, דהיינו מעשה תקיעה בשופר ומעשה נטילת לולב, ולא על "דבר שאין בה אלא הברכה", כגון בהבדלה שיש רק אמירה, ללא כל מעשה, ולכן נשים אינן רשאיות להבדיל ולברך בעצמן. ומסיים המג"א: "ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה". קידוש לבנה היא מצוה שאין בה אלא הברכה, ועל כן נשים פטורות מלקיימה.

 

ברכת הלבנה נאמרת מתוך שמחה – ואשה "עטופה כאבל"

ד. בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סימן יא) נשאל האם אבל רשאי לברך ברכת הלבנה, והשיב: "לכאורה נראה שאין מקדשין הלבנה אלא כשהוא בשמחה, כמבואר באו"ח סימן תכ"ו. ומהאי טעמא היה נראה לומר הטעם דנשים פטורות ממצוה זו, ואין מקיימין אותה כלל, אף על גב דהן מקיימין כל מצות עשה שהזמן גרמא. ולפי זה יש לומר הטעם כפשוטה, כדאיתא בעירובין (ק, ב) עשרה קללות נתקללה חוה, עטופה כאבל, לכך אין מקדשין הלבנה". 

ברכת הלבנה צריכה להיאמר בשמחה, כמפורש בשו"ע בהלכות ראש חודש (או"ח סי' תכו סע' ב) "אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים". והרמ"א הוסיף: "אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב [דשרויין באבילות, משנ"ב ס"ק ח] ולא קודם יום הכיפורים [דגם כן מאויימין מכח הדין ואין שרויין בשמחה, משנ"ב ס"ק ט]. ובמוצאי יום הכיפורים מקדשין אותה, דאז שרויין בשמחה אבל לא במוצאי תשעה באב או שאר תענית" [דאין שרויין בשמחה ויברכו בימים שאחריה, משנ"ב ס"ק י]. 

לאור המתבאר מדינים אלו, שצריך לברך את הלבנה מתוך שמחה, חידש השבות יעקב, כי נשים תהיינה פטורות מלברך על הלבנה, היות וחוה אמנו נתקללה שתהיה "עטופה כאבל", ובשל כך אין לנשים את השמחה הנדרשת לברך את ברכת הלבנה. 

 

ברכת הלבנה נאמרת בעמידה – וכל ברכה שהיא בעמידה נשים פטורות

ה. בשו"ת חיי אשר (סימן קט) כתב: "ראיתי בספר ערך שי שתירץ מדוע אין הנשים מברכות ברכת הודיה, על פי המבואר ברעיא מהימנא (פרשת אמור דף צז) דלכן ספירת העומר היא בעמידה, הואיל ונשים פטורות מספירת העומר. אם כן הכי נמי דכתב הרמב"ם דברכת הודיה צריכה להאמר בעמידה, לכן שמע מינה שאינו בנשים, עכת"ד". נשים אינן חייבות ברכה הנאמרת בעמידה, ולכן אינן סופרות ספירת העומר הנאמרת בעמידה, ואינן חייבות בברכת ההודיה הנאמרת בעמידה. 

במסכת סנהדרין (מב, א) "תנא דבי רבי ישמעאל, אילמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש, דיים". ובעקבות זאת אמר אביי: "הלכך נימרינהו מעומד". ופירש רש"י: "הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי, מפני כבוד שכינה שהוא מקבל". ולפי זה תירץ הערך שי כי נשים פטורות מקידוש לבנה, היות וצריך לאומרה בעמידה.

אולם תירוץ זה לא מובן לענ"ד, ומדוע באמת אין לאשה רשות לעמוד, וצ"ע.

 

ברכת הלבנה נעשית ברחובה של עיר – ואשה "כל כבודה בת מלך פנימה" 

ו. בשו"ת אור פני משה (סימן יד) כתב: "נראה עוד טעם שאין הנשים מקדשות הלבנה, לפי מה שכתב בהלכות קטנות למהר"י חאגיז (סימן קסא) דאשה לא מחוייבת בברכת הגומל למאן דאמר בעשרה, ותרי מינייהו רבנן, משום כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מד, יד), ולהכי לא קיבלו עלייהו מעיקרא". 

נשים לא מברכות ברכות שיש צורך לאומרם בציבור, כברכת הגומל. ומאחר וברכת הלבנה נעשית בדרך כלל ברחובה של עיר וברוב עם, כאשר יוצאים מבית הכנסת לברכת הלבנה, לכן נשים אינן מברכות ד"כל כבודה בת מלך פנימה".

 

הלבנה מסמלת את לימוד התורה שבעל פה – ונשים אינן לומדות תורה שבעל פה

ז. הישועות יעקב (סי' תכו ס"ק א) כתב טעם נוסף מדוע נשים אינן מברכות על חידוש הלבנה, בהקדם הרמז שיש בלבנה ללימוד התורה שבעל פה: "מבואר במדרש רבה (בראשית פרשה ו) דגם הלבנה נבראת להאיר בלילה, והיינו שהלבנה מעיד שגם בעת ביאת השמש יש אור על כל פנים ללימוד תורה שבעל פה ולהשכיל בעניינים השכליים, וכמו שאברהם אבינו ע"ה צפה והשכיל והבין. ולפי שביום שבני אדם עסוקים במלאכתם, אי אפשר לעסוק בהשכלה כלל, כן הלבנה מועלת לדבר תורה ושכלות, וכמו שאמרו (עירובין סה, ב) לא איברי לילה אלא לגירסא, ולזה אור הלבנה מועיל". 

ועל פי זה ביאר הישועות יעקב מדוע נשים אינן מברכות ברכת הלבנה: "ונשים נהגו שלא לברך על הלבנה, משום דעיקר ברכת הלבנה על ענין השכלה ולימוד תורה שבעל פה, וידוע שנשים אינם שייכים בתורה שבעל פה. וכמו שכתב הראב"ד שאם ילמדו הנשים תורה שבעל פה, לחלישת שכלן יוציאו דברי תורה לדברי הבאי. ועל כן אין להן שום שייכות בברכת הלבנה".

 

לסיכום: לדעת המג"א, ברכת הלבנה היא מצות עשה שהזמן גרמא, ולפי זה נשים פטורות מלברכה, ולדעת מרן השו"ע וכן מנהג בנות ספרד, נשים אינן מברכות על קיום מצות עשה שהזמן גרמא. 

ולדעת הרמ"א [ומנהג בנות אשכנז המברכות על קיום מצות עשה שהזמן גרמא], נאמרו כמה טעמים מדוע לא נהגו נשים לברך ברכת הלבנה: 

[א] כי הנשים "גרמו פגם הלבנה" [של"ה].

[ב] נשים אינן מברכות על מצוות עשה שהז"ג שאין בהן עשיה אלא אמירה [מג"א].

[ג] ברכת הלבנה נאמרת מתוך שמחה – ואשה "עטופה כאבל" [שבות יעקב].

[ד] ברכת הלבנה נאמרת בעמידה – וכל ברכה שהיא בעמידה נשים פטורות [חיי אשר].

[ה] ברכת הלבנה נעשית ברחובה של עיר – ואשה "כל כבודה בת מלך פנימה" [אור מפני משה]

[ו] הלבנה מסמלת את לימוד התורה שבעל פה – ונשים אינן לומדות תורה שבעל פה [ישועות יעקב].

ולמעשה כתב המשנה ברורה (סי' תכב ס"' א) "נשים פטורות מלקדש הלבנה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, ואף דכל מ"ע שהזמן גרמא נוהגות הנשים שמקיימות ומברכות עליהן, מכל מקום מצוה זו אין צריכים לקיימה משום דהם גרמו פגם הלבנה".

ובשו"ת כתב סופר (או"ח סימן לד) כתב: "ומכל מקום אם רוצים לברך בלא שם ומלכות, כיון דלית בה וצונו יכולות לברך, אמנם כן ברכת הלבנה לא תברך מטעמא דשל"ה, שהיא גרמה פגימת הלבנה. אלא דמסוגיא ש"ס סנהדרין משמע דבלא שם ומלכות תוכל לברך. אלא שלא נהגו לברך, שלא לשנות נוסח הברכה בשם ומלכות דלא כשל"ה".

 

  •   •   •

ממוצא הדברים שנתבארו לעיל בנדון ברכת הלבנה נבוא לבירור חיוב נשים בברכת החמה.

 

נשים בברכת החמה

ח. במסכת ברכות (נט, ב) נאמר: "הרואה חמה בתקופתה מברך עושה בראשית". ופירש רש"י: "בתקופתה – מקום שהיא חוזרת שם לתחילת היקפה, היא שעת תליית המאורות, ומאז התחילה להקיף ולשמש", וכפי שנפסק בשו"ע (או"ח סי' רכט סעי' ב) "הרואה חמה בתקופתה הוא מכ"ח לכ"ח שנה והתקופה בתחילת ליל ד', כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר אומר ברוך עושה מעשה בראשית". 

והנה בדברי השו"ע ונושאי כליו ובמשנה ברורה, לא נתבאר מה דינן של נשים בברכה זו. ובמושכל ראשון היה נראה שאינן חייבות לברך, כשם שאינן חייבות לברך ברכת הלבנה כי הרי זו מצות עשה שהזמן גרמא, ואם כן לדעת הרמ"א [ומנהג בנות אשכנז; לעיל אות ב] שנשים מברכות על קיום מצוות שפטורות מהן, לכאורה היה נראה שתברכנה את ברכת החמה, וכפי שתמה החתם סופר (או"ח סימן נו) "ובאמת לא ידעתי מאי טעמא לא נהגו נשים לברך ברכה זו גם כן, ולא שייך הכא הטעם שכתב המג"א [בשם השל"ה] בברכת הירח שהנשים גורמים מיעוט הירח, וזה לא שייך הכא". 

ומכל מקום למעשה כתב החתם סופר: "מה דנהיג נהיג, ומה דלא נהיגה בו דלא לוסיף עלה, ועדיין צ"ע". כלומר, מכיון שהמנהג הוא שנשים אינן מברכות ברכת החמה, אין להוסיף מנהגים חדשים ולהנהיג שיברכו [ואמנם בשו"ת הלל אומר (סימן קמז) תמה על דברי החתם סופר "ובכלל דבר הנעשה פעם בכ"ח שנה קשה לומר בזה קביעות מנהג. עיין רמ"א (חו"מ סי' שלא סע' א) ועיין שיורי טהרה (מערכת א אות קיד) דכל שאינו בהתמדה לא שייך מנהג, וגם אין שום טעם לדחות את הנשים", וצ"ע].

הכתב סופר (או"ח סי' לד) ביאר מדוע לא נהגו הנשים לברך ברכת החמה, על פי חידושו של המג"א [לעיל אות ג] שנשים אינן מברכות על מצוות עשה שהז"ג שאין בהן עשיה אלא אמירה: "המג"א סי' רצ"ו כתב דלרמ"א היינו טעמא דאין מברכות ברכת הלבנה, וציין על מה שכתב בריש סימן תכ"ו. ושם כתב טעם אחר על שם של"ה משום דהם גרמו לפגימת הלבנה, ושביק לטעם שכתב בסי' רצ"ו. ואיכא נפקא מיניה לדינא לענין ברכת החמה, לטעם של"ה מברכות, ולטעמו שבסי' רצ"ו גם ברכת החמה אין רשאות לברך". וכן נקט תלמידו של החתם סופר, המהר"ם שיק (או"ח סי' צ) "כבר העיר מרן זצ"ל בחתם סופר וכתב דנהגו נשים שלא לברך ברכת החמה, ועל פי מגן אברהם סוף סימן רצו אתי שפיר הטעם".

 

ט. אולם בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון אות כו) כתב: "נראה לי דנשים חייבות גם כן [בברכת החמה], ולא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כברכת הלבנה, דאינו רק לפי שלא נמצא [החמה] רק בעת ההיא. משא"כ בלבנה, אחר חצי החודש אף שהיא במילוי זה מכל מקום אין מברכין, ותלי בזמן". 

המהרי"ל דיסקין הלך בדרכו של הגר"ש קלוגר [לעיל אות ב] להגדיר מצות עשה "שהזמן גרמא" כמצוה שאין מניעה לקיימה בכל יום מצד עצמה, אלא שנקבע לקיומה זמן מסויים. אבל מצוה שלא נקבע לה זמן מיוחד לקיומה, וכל הסיבה שלא מקיימים אותה בזמן מסויים אינה בגלל הזמן אלא טעם אחר, מצוה כזו אינה מוגדרת כמצות עשה שהזמן גרמא. אלא שבניגוד לדעת הגר"ש קלוגר שסבר על פי הגדרה זו שברכת הלבנה אינה מוגדרת כמצות עשה שהזמן גרמא היות והמניעה לברך עליה אינה בגלל הזמן אלא בגלל שהברכה נאמרת רק בזמן התחדשות הלבנה, וכאשר הלבנה לא בחידושה אין מברכים עליה. לדעת מהרי"ל דיסקין, סברא זו נכונה ביחס לברכת החמה, שאינה מוגדרת כמצות עשה שהזמן גרמא, כי מברכים עליה פעם אחת בכ"ח שנה, ולא בגלל שנקבע לברכה זמן מסויים אלא כיון שהברכה נאמרת רק בזמן שהחמה מגיעה למקום שבו היתה ברקיע ביום שנבראה. אבל ברכת הלבנה אכן נחשבת מצוה התלויה בזמן, כי גם במחצית השניה של החודש "אף שהיא במילוי זה, מכל מקום אין מברכים". 

ומאחר וברכת החמה אינה מצות עשה שהזמן גרמא, נשים חייבות לברכה.

המהרי"ל דיסקין כתב טעם נוסף לחייב נשים בברכה זו: "דברכת עושה מעשה בראשית כללא הוי, וזה אחד מפרטיו, והרי רואה ים הגדול גם כן מכללו". אילו ברכת החמה היתה ברכה מיוחדת על ראיית החמה בתקופתה, יתכן והיה מקום להבין שהברכה מוגבלת בזמן מסויים ולכן זו מ"ע שהזמן גרמא. אבל מאחר ואין זו ברכה מיוחדת אלא ברכה הנכללת בחיוב לברך "עושה מעשה בראשית" על ראיית כמה מנפלאות מעשה בראשית [כגון ראיית ברקים, הים הגדול ונהרות שנמצאים במקומם מששת ימי בראשית], אין זו מצות עשה שהזמן גרמא.

 

לסיכום: נחלקו הפוסקים האם ברכת החמה היא מצות עשה שהזמן גרמא, אשר נשים פטורות מקיומה. 

  • לדעת החתם סופר, זו מ"ע שהזמן גרמא, כברכת הלבנה, ונשים פטורות מלברכה [ואם רצו לברך, מעיקר הדין יכולות לברך אלא שלא נהגו כן, ואין לחדש מנהג שכזה].
  • לדעת מהרי"ל דיסקין ברכת החמה אינה מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן נשים חייבות לברכה.

ונראה כי ביסודה של השאלה האם נשים חייבות לברך את ברכת החמה, צריך לברר מה גדר הברכה – האם זו "ברכת הראיה" או "ברכת השבח", ונבאר הדברים.

 

ברכת החמה – ברכת הראיה או ברכת השבח

י. בספר ביכורי ארץ על מסכת ברכות (פרק תשיעי סימן כט) חקר בעיקר גדר ברכת החמה "אי הפשט הוא דהוא מדין ברכת הראיה, אלא דבשאר ברכות הראיה מברך פעם אחת בשלשים יום, ומשום דבזה איכא ראיה מתחדשת, אבל בברכת החמה איכא ראיה מתחדשת פעם אחת בכ"ח שנים. או דיש לומר דהאי ברכה אינה מדין ברכת הראיה, אלא עיקרה הוא מדין ברכת הודאה ושבח למקום שזכינו לראות את גבורתו וחזרת יצירתו לתחילת מעשיו מראש". ונפקא מינה, שאם הברכה היא על הראיה, אזי כאשר החמה מכוסה בעבים או סומא, אינם יכולים לברך את הברכה, כי לא ראו את החמה. אך אם גדר הברכה היא שבח והודאה על נפלאות מעשי בראשית, יתכן שאפשר להודות על כך גם אם החמה לא נראתה בפועל ממש.

ולפי זה ביאר: "דבזה תלוי אם נשים חייבות לברך האי ברכה, או לא. דאי נימא דעיקרה דהאי ברכה משום ברכת הודאה ושבח על חזרת החמה למקום תלייתה, אם כן יש מקום לומר דשוב הוי מצוה זו מצות עשה שהזמן גרמא, ומשום זה פטורות. אבל אי נימא דעיקרה דהאי ברכה מדין ברכת הראיה, ופעם בכ"ח שנים איכא ראיה מתחדשת, אם כן הרי פשוט דאין זו מצוה שהזמן גרמא, אלא רק שלקיומה איכא זמן מיוחד, והוא הזמן דאיכא חידוש בראייתו". 

ומבואר בדבריו כי ברכת השבח המוגבלת לזמן מסויים, מוגדרת כמצות עשה שהזמן גרמא, אשר נשים פטורות מלקיימן. ולכן אם נאמר שברכת החמה היא בגדר שבח והודאה על נפלאות מעשי בראשית, נשים פטורות מלברך, כי זמן אמירת הברכה הוגבל – פעם בכ"ח שנה, והרי זו מצות עשה שהזמן גרמא. אך אם הברכה היא בגדר ברכת הראיה, נקט הביכורי ארץ כסברת מהרי"ל דיסקין שברכת החמה אינה מוגדרת כמצות עשה שהזמן גרמא, כי מברכים עליה פעם אחת בכ"ח שנה לא בגלל שנקבע לברכה זמן מסויים אלא בגלל שהברכה נאמרת רק בזמן שהחמה מגיעה למקום שבו היתה ברקיע ביום שנבראה, ולכן נשים חייבות לברך. 

ונראה לענ"ד להוכיח מדברי הרמב"ם בפרק י' מהלכות ברכות שהן ברכת הלבנה והן ברכת החמה הן ברכות השבח, כפי שיש ללמוד מסדר דברי הרמב"ם שפתח את הפרק בהלכה הראשונה: "ברכות אחרות ודברים אחרים הרבה שאין בהן פתיחה ולא חתימה תיקנו חכמים דרך שבח והודיה להקב"ה כמו ברכות התפלה שכבר כתבנום, ואלו הן, הבונה בית חדש והקונה כלים חדשים". ובהלכה ט"ז וי"ז בפרק זה, הובאו דיני ברכת הלבנה, ובהלכה י"ח דיני ברכת החמה. והרמב"ם חותם את הפרק בהלכה האחרונה: "כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא, ויבקש רחמים, ויתן הודיה על מה שעבר, ויודה וישבח כפי כוחו, וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד, הרי זה משובח". מדברי הרמב"ם עולה בבירור, כי ברכת החמה היא ברכת השבח. ולפי זה יש מקום לומר כי נשים יהיו פטורות מלברכה, כי זמן אמירת הברכה הוגבל, והרי זו מצות עשה שהזמן גרמא.

אולם הגרב"צ אבא שאול כתב בשו"ת אור לציון (ח"ג פ"ד אות א) שאם ברכת החמה היא ברכת שבח והודאה זו סיבה לחייב נשים בברכה זו: "ובספר מאורי אור כתב שהנשים מברכות ברכת החמה, אף לדעת הרמב"ם וסיעתו שאין הנשים רשאות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, כיון שכאן הברכה היא ברכת שבח והודאה לבורא העולם יוצר המאורות". נמצא שכל ברכת השבח, אפילו שאמירתה הוגבלה לזמן מסויים, אינה בגדר מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן נשים חייבות לברך את ברכת החמה.

הרי לנו מחלוקת הפוסקים האם ברכת השבח המוגבלת בזמן מוגדרת כמצות עשה שהזמן גרמא, אשר נשים פטורות מלברכה, או לא.

 

חיוב נשים בברכת השבח הנאמרות בזמן מסויים

יא. ונראה כי בשאלה דומה נחלקו האחרונים בנדון חיוב נשים בברכת מאורי האש.

הביאור הלכה (סי' רצו סע' ח ד"ה לא) כתב: "ומסתפקנא אפילו למאן דאמר דנשים חייבות בהבדלה (כנ"ל בשו"ע שם), אם חייבות בברכת הנר. דבשלמא הבדלה אף שהוא זמן גרמא, נכללת במצוה דזכור, שהיא שייכא לשבת, וכמו שכתב הרמב"ם. ואפילו למאן דאמר דרבנן, דומיא דקידוש תקנוה. משא"כ נר שנתקן על בריאת האור במוצאי שבת, שאינה שייכא לשבת כלל והיא זמן גרמא, מנא לן דחייבות. ואין לומר כיון שנקבעת בברכת הבדלה חדא דינא להו. דזה אינו, דהא יכולים לברך אותה בפני עצמה גם כן, וגם אין מחויב לחזור אחר האור, כדלקמן בסימן רצ"ח ס"א. ואולי כיון דלכתחילה מצוה לסדרן ביחד, חדא דינא להו". כלומר, מחד גיסא יתכן שברכת הנר שייכת לעיקר ההבדלה, ומכיון שחיוב ההבדלה נכלל בחיובי השבת שנשים מחוייבות בהם [כפי שנלמד מהיקש 'זכור' ל'שמור'], הן גם חייבות בברכת הנר הנאמרת בעת ההבדלה. אולם מאידך גיסא, יש לומר שהברכה על הנר אינה חלק מעיקר ההבדלה, אלא זו ברכה בפני עצמה, שמברכים על בריאת האור במוצאי שבת, ואם כן זו מצוה התלויה בזמן – מוצאי שבת, ועל כן נשים תהיינה פטורות ככל מצוות עשה שהזמן גרמא, שנשים פטורות מחובת קיומן. ומסיים הביאור הלכה: "ויותר נכון לומר דאינה חייבת בברכת הנר לכולי עלמא".

אולם בשו"ת קנין תורה (ח"א סימן פח אות ג) נקט שמותר לנשים לברך על הנר במוצאי שבת, כי זו ברכת ההודאה שגם נשים מחוייבות לברכן: "לפי הטעם דגמרא פסחים דבמוצאי שבת נתן הקב"ה דעה באדם הראשון והוציא אור מאבנים, אם כן מהאי טעמא  גם אשה תתחייב, דגם חוה היתה כבר אז ונהנית מן האור. ועי' בפני יהושע בסוף מסכת ברכות (נג, א) דברכת הנר הוא ברכת הודאה, לא ברכת המצוות ולא ברכת הנהנין, ע"ש. ובודאי דגם אשה צריכה להודות". 

וכן מבואר בדברי הבאר משה (ח"ד סימן כח) שכתב על מסקנת הביאור הלכה שנשים לא מברכות על הנר כי זו מצות עשה שהזמן גרמא: "ובאמת דברי הביאור הלכה תימה רבה בעיני ולא ירדתי לסוף דעתו, דהלא ברכת האש במוצאי שבת נתקן על בריאת האש במוצש"ק, דמברכים ומהללים ומשבחים למי שברא עולמו וברא בו האש לצורך ולהנאת בני אדם, שבלעדיו אי אפשר לחיות. ואם כן איך אפשר לומר שאשה לא תברך ברכה זו. ודברי הביאור הלכה תמוהים מאד, על כן נראה לי שמנהגינו טוב ונכון".

הרי לנו בדברי הקנין תורה והבאר משה, כדברי האור לציון, שכל ברכת השבח, לרבות ברכת השבח שאפילו אמירתה הוגבלה לזמן מסויים, אינה בגדר מצות עשה שהזמן גרמא, וגם נשים חייבות לברכה.

וכן מבואר בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן קצ) שכתב כי נשים חייבות בברכת האילנות, ואין זו מצות עשה שהזמן גרמא "דברכת האילנות הוי בכלל ברכות השבח הדומות לברכת הנהנין, דהרי זו ברכה להבריאה המתחדשת שהוא טובה והנאה לכל האנשים והנשים. ולכן מסתברא דנשים נמי חייבות בהו". 

אולם יתכן לומר שהביאור הלכה סבר כי ברכת השבח המוגבלת בזמן נחשבת כמצות עשה שהזמן גרמא, ולכן אפילו אם ברכת הנר היא בגדר ברכת השבח, אולם היות וזמן הברכה הוא במוצאי שבת, הרי זו מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן נשים פטורות מלברכה.

ולפי זה בנדון ברכת החמה, גם אם נאמר שגדר ברכת החמה היא ברכת שבח והודאה על מעשה בראשית, עם כל זאת הרי זו מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות מלברכה, ולא כדברי האור לציון שפסק שהיות והברכה היא ברכת השבח, אע"פ שקבועה בזמן מסויים, נשים חייבות לברכה כי אין זה בגדר מצות עשה שהזמן גרמא.

 

סיכום

יב. הפוסקים נחלקו האם נשים מברכות ברכת החמה.

החתם סופר כתב שנשים לא נהגו לברך ברכת החמה, ולכן אין להוסיף מנהגים חדשים ולהנהיג שיברכו. וביארו הכתב סופר והמהר"ם שיק את טעם המנהג, על פי חידושו של המג"א שנשים אינן מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן שאין בהן עשיה אלא אמירה.

ועל פי דבריהם כתב הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת עקב אות יט) "והנשים נסתפק בהם הגאון החתם סופר אם יברכו או לאו, ועיין להגאון בנו הכתב סופר. ולכך יבואו הנשים ויעמדו אצל האנשים, וכשיברך החזן לבדו בקול רם, יכוון להוציאן ידי חובתן, והנשים יכונו גם כן לצאת ידי חובתן בשמיעתן הברכה". והכתב סופר הוסיף: "ומכל מקום אם רוצים לברך בלא שם ומלכות כיון דלית בה וצונו יכולות לברך".

אולם לדעת האור לציון נשים מברכות ברכת החמה [גם לדעת מרן המחבר שאינן מברכות על מ"ע שהזמן גרמן] כי גדר הברכה שבח והודאה, וסיים: "וכן פסק הגאון רבי חיים פלאג'י, וכן המנהג שהנשים מברכות ברכת החמה".

עם זאת, ציינו הפוסקים שיש להיזהר שנשים המברכות ברכת החמה לא יצאו לרחובה של עיר, מחשש פריצות, כדברי האור פני משה [בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ו] שכתב שראוי כי הנשים יברכו את הברכה "אך ורק בבית, ולא בהתאספם יחד ברחובות ושווקים, שלא יהיה מצוה הבאה בעבירה, וכל כבודה בת מלך פנימה". וכפי שכתב בשו"ת הלל אומר [בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ח] "מפני חשש ערבוביא, נשים מברכות לעצמן או בבתיהן ולא בצוותא חדא עם האנשים. 

אולם בספר נטעי גבריאל (ברכת החמה פרק יד הערה ח) כתב: "כמו שהתירו לנשים לילך לתשליך בראש השנה, ולא שייך משום כבודה בת מלך פנימה משום אימת יום הדין, וכמו כן יש לומר כאן מכיון שהעם משכימים לכבוד מצוה חביבה זו בדחילו ורחימו, בודאי לא יבואו לידי פריצות. וכן העיר לי כ"ק אדמו"ר בעל ברך משה מסאטמר, שאין לעשות מעמד מיוחד לביאת נשים, אך אין להתנגד אם רוצה להשתתף בצד השני של הרחוב".

ובספר קיצור דיני ברכת החמה (עמ' קו-קח) הביא את דברי האדמו"ר מליובאוויטש שכתב: "בימינו נשתנה המציאות, כי נשתנה מצב העולם ותהלוכותיו, וכבר אי אפשר לקיים את העניין דכל כבודה בת מלך פנימה כפי שהיה בדורות שלפני זה. ומעשים בכל יום הם שנשים שומרות תורה ומצוות ובנות ישראל שחונכו על טהרת הקודש וכו' יוצאות בחוץ. ועל פי הנ"ל פשוט, שכאשר מדובר בעניין של קדושה, תפילה בבית הכנסת ולימוד התורה בבית הספר וכל כיוצא בזה, אין מקום בימינו אלה למנוע נשי ובנות ישראל מהליכה לדבר המצווה דווקא. ואדרבה, כיון שבלאו הכי יוצאות הנה לרשות הרבים כנ"ל, יש להשתדל ככל האפשרי שהליכתן תהיה קשורה ומיועדת לעניינים הקשורים לתורה ומצוותיה".

ועל פי זה כתב: "על דרך זה בנדון דידן,  הליכת הנשים והבנות ברשות הרבים כדי לברך ברכת החמה במקהלות ורוב עם, דנוסף לזה שהברכה עצמה הרי היא דבר שבקדושה ומצוה רבה, פשוט שהשתתפות במעמד נשגב זה והתעוררות מהברכות והתפילות ותוכנן הפנימי, תשאיר רושם חזק ובר קיימא על כל המשתתפים בה".

 

  •   •   •

זמן ברכת החמה בחוץ לארץ

יג. המאורות נתלו ברקיע השמים ביום רביעי, ובשל כך, גם זמנה של ברכת החמה שנקבע לתאריך שבו החמה מגיעה למקום שבו תלה אותה הקב"ה ברקיע השמים, חל תמיד  ביום רביעי, כדברי הרמב"ם (הלכות ברכות פ"י הי"ח) "ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של שמונה ועשרים שנה שהתקופה בתחילת ליל רביעי. כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר, מברך ברוך עושה בראשית".

ובקונטרס "ברכת החמה" שיצא לאור בג'רבה בשנת תשי"ב (הובא בספר ברכת החמה פרק א הערה יט) כתב שקביעת הזמן לברכת החמה היא לפי ארץ ישראל: "הגם שיש שינוי בזריחה ממקום למקום, כבר אביו של הרב משנה למלך בספרו פרשת דרכים, ביאר שבשמים ממעל הולכים על פי חשבון ארץ ישראל המכוונת כנגד ירושלים של מעלה, דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".

יסוד זה מבואר גם בדברי האדר"ת (קונטרס עובר אורח) שהוסיף וחידש על פי זה הלכה למעשה: "עיקר הברכה לשעה שנתלית, וע"כ תשתנה שעת הברכה לפי המקומות. ובמדינתנו [רוסיה] הנוטה לצפון, יש לומר שהשעה מכוונת ליום השלישי לעת ערב בשעה השישית, בעוד שלא שקעה החמה, וכן בכל מקום לפי אופקו, והרבה הסכימו לי אז במה שלא קידמני אדם". 

לשיטתו של האדר"ת, מאחר ותאריך ברכת החמה נקבע לפי הזמן בארץ ישראל, הרי שזמן הברכה בחוץ לארץ הוא כשבארץ ישראל שקעה החמה של יום שלישי והחלה תקופת ניסן, ולפי זה בכל המקומות הנמצאים במערבה של ארץ ישראל, שבהם עדיין יום שלישי בלילה, זמן הברכה הוא ביום שלישי בערב כי זהו הזמן שהחמה נמצאת במקום תלייתה בארץ ישראל.

אולם בשו"ת להורות נתן (ח"ז סימן יז) דחה את חידושו של האדר"ת "דחז"ל לא תיקנו לברך על החמה בתקופתה אלא בבוקר כשהיא הולכת ומתגברת בעיצומה והיא כצאת השמש בגבורתו, ואז נראה גודל מעשה ה' ונוראותיו, ולא בשעת שקיעתה כאשר תש כחה. ואם כן יתכן דחז"ל הקפידו לברך דווקא בשעה שהשמש בגבורתה ובטהרתה בבוקר, דאז נראה עליה כבוד ה'" – ולא בלילה של יום שלישי. וכן תמה בשו"ת קנין תורה (סימן כ) על דברי האדר"ת: "לדעת רש"י (ברכות נט, ב ד"ה כל עשרים) גם תליית החמה היתה בליל רביעי בשעה ראשונה, ואעפ"כ מפורש בגמרא הרואה חמה כו' דאין מברכים עד שרואים את החמה. ולכן תמוה לעניות דעתי דברי הגדול ז"ל [האדר"ת] בקונטרס עובר אורח שכתב דעיקר הברכה לשעה שנתלית, וע"כ רצה לשנות זמן הברכה במדינתו [רוסיה] ליום שלישי קודם שקיעת החמה. דזה אינו, דרואים בפירוש דאין הברכה לשעה שנתלית, רק ביום שנתלית, וזה לכו"ע ביום רביעי ולא ביום שלישי". וכן נקט להלכה הגר"ש ואזנר בהערות שצירף להסכמתו לספר "ברכת החמה כהלכתה", בהם התייחס לחידושו של האדר"ת: "מה אעשה שפשוט מסתימת הראשונים והשו"ע לא משמע כן, שתיקנו מילתא דפסיקא, ולא דבר המשתנה ממקום למקום. וכמדומני שלא נהגו בזה כהגאון האדר"ת".

 

חיוב נשים בברכת החמה בחוץ לארץ

יד. רבותינו הראשונים דנו מתי נברא ה"זמן" בבריאת העולם. 

הרמב"ן כתב (בראשית א, ד) כי הזמן נברא כבר ביום הראשון: "משיצאו השמים והארץ מן האפס אל היש הנזכר בפסוק הראשון, נהיה זמן. כי אף על פי שזמנינו ברגעים ושעות שהם באור ובחשך [שנבראו ביום רביעי], משיהיה יש יתפס בו זמן". ובהמשך דבריו (פסוק ה) כתב: "וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם, יאמר כי נברא הזמן ועשה מידת יום ומידת לילה". וכן מבואר בדברי הספורנו (בראשית א, א) שכתב: "בְּרֵאשִׁית, בתחילת הזמן, והוא רגע ראשון בלתי מתחלק, שלא היה זמן קודם לו". קודם בריאת העולם לא היה קיים המושג "זמן", ולכן בריאת העולם היא הרגע הראשון שבו נברא ה"זמן".

מאידך, האבן עזרא פירש את הפסוק (שם פסוק יד) "יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים", וז"ל: "לאותות – רגעים, ולמועדים – שעות". ונראה מדבריו שעד תליית המאורות ברקיע לא היו רגעים ושעות. ומושג ה"זמן" המורכב מרגעים ושעות המוכר לנו כיום, נברא איפוא, רק ביום הרביעי לבריאת העולם.

ואם כנים הדברים, לשיטת האבן עזרא, נמצא שביום שלישי אחרי הצהריים עדיין לא היה מושג של זמן, ואם כך הדבר, אולי אפשר לומר שבארה"ב ביום שלישי עוד לא היה זמן, ולכן נשים צריכות לברך ברכת החמה בארה"ב כי כל הפטור הרגיל של נשים נובע רק מצד עצם הדבר שזו מצות עשה שהזמן גרמא, ואם כן ביום שלישי בארה"ב שהמושג "זמן" לא היה קיים, וכבר השמש נתלתה בשמים, אזי נשים נמצאות במצוה זו, ולכן הן חייבות בברכת החמה, כי זו מצוה שלא הזמן גרמא. 

והתחדש לנו בזה לדעת האבן עזרא [ולא לפי הרמב"ן והספורנו], כי נשים בארה"ב תהיה חייבות בברכת החמה, כי אין זה עבורן מצות עשה שהזמן גרמא. ואילו בארץ ישראל נשים פטורות כי ביום רביעי כבר נברא הזמן, ואין זה מצות עשה שהזמן גרמא. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורי רץ כצבי נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

שיעורי
רץ כצבי

ברכות המגילה עובר לעשייתן

ברכות המגילה עובר לעשייתן בערב פורים תשס"ח: חותנתי שתחי' לא חשה בטוב, ומפאת חולשתה לא היה באפשרותה לבוא לבית הכנסת לקריאת המגילה בלילה [לאחר צאת

קרא עוד

מדליקין מנר לנר

מדליקין מנר לנר[1] א. בגמרא (שבת כב, א) מובא: "איתמר רב אמר אין מדליקין [בחנוכה] מנר לנר, ושמואל אמר מדליקין". בטעמו של רב, מדוע אסור

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
עולמות בעיון

הפסד מרובה

 א. הפסד מרובה – מקורות ביטול כלי מהיכנו במקום הפסד מרובה • "כדאי הוא היחיד לסמוך עליו בשעת הדחק" • "התורה חסה על ממונן של

קרא עוד

גבינת וחמאת נכרים

 א. האיסור באכילת גבינת נכרי – סוגיית הגמרא והטעמים במשנה במסכת עבודה זרה הגבינה נמנית בכלל דברי הנכרים שנאסרה אכילתם. ואף שנאסר חלב נכרי מחשש

קרא עוד

חלב ואבקת חלב נכרי

 א. האיסור בשתיית חלב נכרי – סוגיית הגמרא והטעמים במשנה בעבודה זרה נמנה החלב בכלל דברי הנכרים שנאסרה אכילתם. בסוגיית הגמרא נתבאר הטעם לכך, מהחשש

קרא עוד

הכשרת כבד

א. דם בכבד – מקור האיסור וטעמיו התורה אסרה לאכול דם, אולם בדברי הגמרא מבואר כי מותר לאכול כבד אף על פי שכולו דם, ורבותינו

קרא עוד

לקבלת תוכן
איכותי למייל

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.