א. בדברי הרמח"ל בספרו דרך ה', מבואר שבימי החנוכה מתעוררת הארת התיקון שפעלו החשמונאים כאשר גברו על היוונים והשיבו את כלל ישראל לתורה ועבודה, וז"ל:
דרך ה', חלק ד, פרק ח
ענין חנוכה ופורים הוא להאיר את האור המאיר בימים ההם כפי התיקונים שנתקנו בם, חנוכה בתגבורת הכהנים על הרשעים בני יון, שהיו מתכוננים להסיר ישראל מעבודת ה', ונתחזקו הכהנים ועל ידם שבו לתורה ולעבודה, ובפרט ענין המנורה לפי תיקוניה, שהיו הקיטרוגים נגד עניינה, והחזירום הכהנים על בוריים.
ויש לבאר את דבריו, מה סימלה המנורה שהיתה במקדש, מה פשר "קטרוגי" היונים נגד "ענין המנורה", וכיצד התגברו הכהנים החשמונאים על היוונים והשביתו את קיטרוגם נגד עניינה של המנורה, וצ"ב.
ב. כתב הרמב"ן בתחילת פרשת בהעלתך:
רמב"ן במדבר ח, ב
ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים שהזכיר האגדה הזו ואמר, ראיתי במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח, עכ"ל. וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (טו ו), אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו.
בדברי חז"ל מבואר שהפיוס לאהרן היה שגם בזמן שאין בהמ"ק ומנורה, מכל מקום הדלקת נרות חנוכה קיימת. משמע שסגולת נרות המנורה מתקיימת גם ללא בית המקדש בנרות חנוכה.
ויש להתעמק בדברים אלו, מה מסמלת המנורה, וכיצד סגולתה קיימת לעולם על ידי הדלקת נרות חנוכה.
ג. שאלה נוספת המתעוררת בימי החנוכה, במטבע "על הניסים" מוצאים אנו הגדרות המעמידות את החשמונאים מול היוונים זה לעומת זה בדבר והיפוכו:
סידור התפילה, על הנס
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה.
והקשה מרן הבית יוסף:
בית יוסף, או"ח סימן תרפב
ואם תאמר למה אומר "זדים ביד עוסקי תורתך", ולא אומר דבר בהיפוכו, כמו שאמר בכל האחרים.
וכדי לתרץ קושייתו עלינו לדעת מיהו "זד", ומהו "היפוכו", ויבואר להלן.
ד. עוד מצינו בדברי חז"ל בעניינא דחנוכה:
יומא כט, א
א"ר אסי למה נמשלה אסתר לשחר [כדרשת חז"ל, למנצח על אילת השחר, זו אסתר]. לומר לך, מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים. והא איכא חנוכה, ניתנה לכתוב קא אמרינן.
"אסתר סוף כל הנסים", היינו שבנס הפורים הסתיים גילוי הניסים בכלל ישראל. ועל כך הקשתה הגמרא "והא איכא חנוכה", שכידוע נס זה היה בתקופה מאוחרת יותר – בימי בית שני. ותירצה הגמרא "ניתנה לכתוב קא אמרינן", והיינו שנס הפורים הוא הנס האחרון שניתן להיכתב בספרי הכתובים. וצריך לבאר את תירוץ הגמרא.
• • •
ה. לביאור הדברים, נתבונן מה היה עיקר השקפת הכפירה בימי בית המקדש השני:
רמב"ם, הלכות עבודת יום הכפורים, פרק א הלכה ז
בימי בית שני צץ המינות בישראל, ויצאו הצדוקין, מהרה יאבדו שאינן מאמינין בתורה שבעל פה, והיו אומרין שקטרת של יום הכיפורים מניחים אותה על האש בהיכל חוץ לפרוכת.
עיקר השקפת הכפירה בימי בית המקדש השני, היה כשהתגברו ה"מינים" והצדוקים" שכפרו בתורה שבעל פה. כלומר, ציר הויכוח בין המאמינים למינים היה סביב האמונה בתורה שבעל פה.
ואמנם "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב", והשקפת המינים תאמה את השקפת היונים, כפי העולה מרצונם לתרגם את התורה ליונית, שמטרתו היתה "להפשיט את התורה", דהיינו להשכיח את התורה שבעל פה:
מסכת סופרים פרק א הלכה ז
מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית, והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל, שלא היתה יכולה להתרגם כל צרכה.
דרשות החתם סופר, דרוש לח' טבת
באשר תורת ה' עוד כה יתירה אבני יקר אותיות הקדושות שבה נרמזו תורה שבעל פה וסודות התורה על קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ולא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית, אמנם כאשר מלך עלינו מלך הגויים תלמי אוהב ספרים החיצונים פילוסופיה כמבואר ביוסיפון, רצה בני הגבירה התורה הקדושה אמנם לא יכל הבט אל פשטיה מרוב רמיזות דרשותיה, על כן צוה להפשיטה ערומה ולהעתיקה ליונית.
וביאר מו"ר הגר"ד כהן את הדברים:
ימי החנוכה, מאמר ה, אות ו
מבואר בדבריו שעצם העתקת התורה ליונית היה בה השכחת התורה שבעל פה, כי באותיות התורה נרמזו תורה שבעל פה וסודות התורה על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ובתרגום ליונית שנאבדו אותיות התורה, נסתם המהלך לגילוי סודות התורה שבעל פה שנרמזו באותיות התורה על כל קוץ וקוץ.
נמצא כי החיבור בין המינים הכופרים בזמן בית שני לבין היונים היה במטרה אחת: להשכיח מישראל את התורה שבעל פה, וכפי שהאריך רבי יהונתן אייבשיץ בדבריו הנוקבים:
יערות דבש, דרוש ג
אך דע כי אף שפסק בימי מרדכי ואסתר הטעות ההוא להאמין בכוכבי השמים, מכל מקום עדיין היה תורה שבעל פה רופפת בידם, כי בילדי נכרים וחכמי הפילוסופים היא חכמת היונים יספיקו, ותיכף בבנין בית שני בנו הכותים בית מקדש בהר גריזים ושמה התאספו כל הפוקרים בתורה שבעל פה, ויאספו שמה כל הצדוקים וכל קשי העורף למיניהם כמ"ש בספר יוסיפון. והיו בארץ ישראל ג' כתות, המה הפרושים מעתיקי התורה שבעל פה, ועדת הצדוקים שכפרו בתחיית המתים ובעולם הבא, ודעת האיסיים שהם מתנהגים בפרישות מאד אבל לא ישמעו לדברי תורה שבעל פה כי אם למודיהם לפי חכמת הפילוסופים ודעת חיצוניים. וזו היתה הסיבה לבסוף שבאו היונים על ירושלים, כי המתיונים והפוקרים כמו אליקימוס הכהן וחבריו הלשינו על הפרושים. וכאשר באו היונים בארץ הק', המה נתערבו בהם, זולת עדת הפרושים שלא היתה ידם במעל, והחשמונאים כהני ה', ומאלה פרח הנס שהרימו קרן על היונים ונתקבלה תורה שבעל פה על ידי הנס הזה כי ראו שהפרושים הצליחו ומזה קיבלו תורה שבעל פה, כאשר גזרו בפולמוס של חשמונאים שלא ללמוד חכמה יונית, שהיא פילוסופית מאריסטו וחבריו אשר מהרסים נגד התורה שבעל פה.
המתיוונים חברו לפילוסופים היוונים בהשקפת הכפירה בתורה שבעל פה – וכנגדם עמדו החשמונאים כהני ה', מעתיקי השמועה, שהמשיכו במסירת התורה שבעל פה ללא כל שינוי ושמרו על פך השמן הטהור, ואכן עם נצחונם של החשמונאים גזרו שלא ללמוד חכמה יונית [שהיא הפילוסופיה של אריסטו וחבריו] כי בה טמון שורש הכפירה בתורה שבעל פה.
ו. המנורה בבית המקדש מסמלת את חכמת התורה, כפי שביאר רבנו בחיי:
בחיי, שמות כה, לא
המנורה בשבעה נרותיה תרמוז לתורה הנקראת אור, שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור, והיא כוללת שבע חכמות ועל כן היו נרותיה שבעה, וששה קנים יוצאים מצדיה כנגד ששה קצוות של עולם התלוים בתורה שנתנה בששה בסיון שהעולם מתקיים בשבילה, שנאמר (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה. שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד, בכל קנה היו ג' גביעים, וא"כ הרי הם י"ח גביעים לששה הקנים, ובמנורה ד' גביעים אחרים הרי כ"ב גביעים והם כנגד כ"ב אותיות התורה.
עתה נכנס לפני ולפנים, בעומק תוכן ענין המנורה, כפי שמבהיר הנצי"ב מוולאז'ין:
העמק דבר, שמות כז, כ
יש לדעת דאור התורה שהוא תכלית המשכן ועיקר המשרה [-השראת] שכינה בישראל, בא בשפע על ידי אמצעות שני כלי הקודש, היינו הארון והמנורה, ונשתנו פעולותיהם, הארון בא ליעוד הדברות שבכתב וגם לציווי הקבלה בעל פה, ועדיין אין בזה כח הפלפול והחידוש שיהא אדם יכול לחדש מעצמו דבר הלכה שאינו מקובל, ולזה הכח הנפלא שנקרא תלמוד ניתן כח המנורה אשר נכלל בו ז' חכמות וכל כוחות הנדרש לפלפולה של תורה… ועל כן בבית שני שנתרבו ישיבות והעמידו תלמידים הרבה להוויות דאביי ורבא שהוא התלמוד, משם נתחזק כח המנורה על ידי נס החנוכה, והיינו דאיתא בברכות דף נ"ז הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור התורה, שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך.
קדמת העמק, זכריה פרק ד
ענין חזון מנורת הזהב שגולה על ראשה ושבעת נרותיה עליה שבעה ושבעה [הפטרת שבת חנוכה], שמנורה מרמז על חכמת התורה, וכדאיתא בבבא בתרא דף כ"ה הרוצה שיחכים ידרים וכו', וסימנך מנורה בדרום, דבא כח המנורה להועיל לפלפולה של תורה, ועל זה באו שבעה נרות להאיר אל עבר פניה משום דשבע חכמות מאירות על כח המרמז והצפון בתורה, והנביא ראה מנורה בבית שני, וביאר לו המלאך שיהיה הר גדול שהוא מלך יון לפני זרובבל למישור, דלא כבשו את מלכות יון אלא בזכות התורה ופלפולה שהחלו להרבות בבית שני, ומשמעות זרובבל היינו כח התורה שנזרע בבבל על ידי עזרא וסיעתו ואחר כך שתלו עץ חיים זה בארץ ישראל.
בדברי הנצי"ב מבואר שעניינה של המנורה מרמז על "פלפולה של תורה" דהיינו כח הלימוד בפלפול והחידוש הנקרא "תלמוד" – התורה שבעל פה. כלומר, המנורה מסמלת את החכמה הצפונה בתורה, אשר גילויה הוא בכח הפלפול בתלמוד. ולפי זה מבאר הנצי"ב, שהנצחון על היוונים היה בזכות ריבוי הישיבות שעסקו בפלפול בתלמוד בימי בית שני, שהוא חיזוק כח המנורה.
ז. והם הם דברי דברי הרמח"ל, המובאים בתחילת הדברים, שהיוונים קיטרגו נגד עניינה של המנורה והחזירום הכהנים על בוריים. כלומר היוונים שכפרו בתורה שבעל פה – בתלמוד – קיטרגו נגד המנורה המסמלת את כח החכמה והפלפול, והחשמונאים שגברו עליהם, היה זה מכח זכות התורה שבעל פה שהתרבתה על ידם.
והדברים עולים בקנה אחד עם המבואר לעיל שהתנגדות היוונים היתה לחכמת התורה וחכמיה, כדברי רבי יצחק הוטנר:
פחד יצחק, חנוכה, מאמר ו, אות ד
הנה קיבלנו מרבותינו [ספרו של מהר"ל מפראג נר מצוה על חנוכה נוסד על קבלה זו] כי נס המנורה היה מיוחד לגאולת יון, מפני שהמנורה מתייחסת אל כח החכמה [הרוצה להחכים ידרים, וסימנך מנורה בדרום, בבא בתרא כה, א] ועיקר ענינה של יון הוא בכח החכמה המיוחד לה, ואשר על כן גם התנגדותה ליון היתה מכוונת דוקא כלפי חכמתה של כנסת ישראל, וממילא גם הנס של פורקן יון משתייך לעבודת הדלקת המנורה אשר עבודה זו פועלת היא הגדלתה והאדרתה של כח חכמתה של כנסת ישראל.
במאמר הקודם נתבאר, כי ביסוד השקפה הכפירה של היוונים ותומכיהם, עומד ביטול עליונותה של חכמת התורה שהיא אלוקיה, ומעלת חכמת חכמיה הדבוקים בה. ועל פי זה מתבארים הדברים המובאים לעיל, והיינו שמכוחה של השקפה כפרנית זו, נבע שורש ההתנגדות היוונים לתורה שבעל פה – כי הדרך לביטול מעלת חכמת התורה וחכמיה היא במלחמה כנגד התורה שבעל פה, דהיינו החלשת כח החכמים מעתיקי השמועה ואת הלימוד בישיבות, שהוא בסיס קיומה והמשכיותה של התורה שבעל פה – וענין זה נרמז בקטרוג היוונים כנגד "המנורה" המסמלת את כח החכמה והפלפול בתורה שבעל פה.
ח. לאור האמור, מבוארים היטב דברי חז"ל המובאים ברמב"ן, שהפיוס לאהרן היה מסירת כח גילוי המנורה בבית המקדש, המסמל את כח התורה שבעל פה.
וגילוי זה נשאר לעולם מידי שנה בהדלקת נר חנוכה, המסמל כאמור, את כח תורה שבעל פה. ולכן חנוכת בית חשמונאי היא חנוכה לדורות, כיון שיסודה של חנוכה זו היה השראת השכינה בכח המנורה שהוא כח התורה שבעל פה, ומתחדשת חנוכה זו בכל שנה ושנה בהדלקת נר חנוכה שהיא ההמשך של הדלקת המנורה במקדש:
ימי החנוכה, מאמר ג, אות ט
כיון שמצאנו בדברי הנצי"ב שהעמדת התורה שבעל פה בזמן בית שני מכח הנצחון של בית חשמונאי, הוא שהעמיד את כח התורה שבעל פה בישראל בכל הדורות… זהו היסוד שנתבאר בדברי הרמב"ן שחנוכת בית חשמונאי היא חנוכה לדורות, כיון שיסודה של חנוכה זו היה השראת השכינה בכח המנורה שהוא כח התורה שבעל פה… ומתחדשת חנוכה זו בכל שנה ושנה בהדלקת נר חנוכה שהיא ההמשך של הדלקת המנורה במקדש.
ט. וממוצא הדברים מדוקדק לשון ההודאה על מסירת ה"זדים ביד עוסקי תורתך", על פי דברי הרמב"ם ש"זדים" הם הכופרים בדברי הקבלה – בתורה שבעל פה:
רמב"ם, הלכות פרה אדומה, פרק א הלכה יד
הצדוקין היו אומרים שאין מעשה הפרה כשר אלא במעורבי שמש, לפיכך היו בית דין בבית שני מטמאין את הכהן השורף את הפרה בשרץ וכיוצא בו, וטובל ואחר כך עוסק בה, כדי לבטל דברי אלו הזדים שמורים מהעולה על רוחם לא מן הקבלה.
והדברים מתבארים על פי האמור, שכל סדר מלחמת התרבות של הפילוסופים היוונים ותומכיהם המתיוונים היה במהלך של "זדים" בכפירה בתורה שבעל פה, וכנגדם באו החשמונאים "עוסקי תורתך", דהיינו העמלים בחכמת התלמוד בפלפול.
ואף ברכת התורה "לעסוק בדברי תורה" נקבעה על עסק בתורה שבעל פה בעמל ובטורח.
ב"ח, או"ח, סימן מז
נראה דלפי שעיקר ההבטחה שהבטיחנו הוא יתברך לא היתה אלא על עסק התורה הוא העמל והטורח, כמ"ש "אם בחוקותי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה שבעל פה, על מנת לשמור ולקיים "ונתתי גשמיכם בעתם", ולכך תיקנו לברך לעסוק בדברי תורה.
ומעתה "עוסקי תורתך" הם העמלים בתורה שבעל פה לעומת ה"זדים" שהם הכופרים בתורה שבעל פה ושפיר מבוארת נתינת ה"זדים" ביד "עוסקי תורתך", זה לעומת זה, ומיושבת קושית הבית יוסף.
י. לאור האמור יובן מדוע נס חנוכה "לא ניתן ליכתב".
ימי חנוכה מאמר ה אות טו
לפי פשוטן של דברים ההבדל בין חנוכה ופורים, משום שזמן נס חנוכה היה לאחר שנחתמו הנביאים והכתובים. אמנם יתכן עוד, דמעיקר ענינו של יום לא ניתן חנוכה ליכתוב, משום שכל עניינו של נס חנוכה הוא בהעמדת תורה שבעל פה, ולכן גם קביעות היו"ט נקבע במהלך של תורה שבעל פה, שאינו נכתב בתורה שבכתב.
ביאור הדברים בעומקם, מאחר וכל עניינו של נס חנוכה היה ביצור חומות התורה שבעל פה, לכן גם קביעות ה"יום טוב" נקבע במהלך של תורה שבעל פה, שאינו נכתב בתורה שבכתב.
• • •
יא. הלקח הנלמד מניצחון החשמונאים הוא ביסוס כח מסירת התורה שבעל פה בעסק ובעמל הפלפול. ומכאן "תוכחת מוסר לחנוכה", כדברי השל"ה הקדוש:
דרך חיים תוכחת מוסר, עניני חנוכה
תוכחת מוסר לחנוכה, יחשוב שעיקרו נתקן להלל ולהודות להשי"ת על כי היונים חשבו לבטל תורה ומצוות, אם כן הימים הקדושים האלה ראויים ביותר להתמדת התורה מבשאר הימים, כי תלמוד תורה כנגד כולם. ובעו"ה רוב העולם נוהגים בהם ביטול תורה והולכים אחר ההבל, ומה שרבותינו הקדמונים פסקו ישיבה בימים ההם עשו בשביל הנערים שיחזרו על תלמודם מה שלמדו שיהיה שגור בפיהם, ע"כ השומע ישמע ויתעורר בימים אלו.
נתחזק ונתגבר דווקא בימים אלו בלימוד התורה בעמל ובטורח, ובכך נגלה את "האור המאיר בימים ההם כפי התיקונים שנתקנו בם בתגבורת הכהנים על הרשעים בני יון" [דברי הרמח"ל בהם פתחנו את השיעור].
