א. כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של לויתן
בדברי הרמ"א (1ג) מובא המנהג לומר בזמן היציאה מהסוכה: "יהי רצון שנזכה לישב בסוכה של לויתן" [במחזורים (1א) הגירסא: "בסוכת עורו של לויתן", וראה בספר שערי חג הסוכות (2א) שהביא את תמיהת הביכורי יעקב על נוסח זה]. בביאור הגר"א (שם) ציין מקור לדברי הרמ"א בגמרא בבבא בתרא (1ד) "הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר (איוב מ, לא) הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ". אמנם בדברי הגמרא מפורש ענין הסוכה המעותדת בעורו של הלויתן, אך לא נתפרש מה עניינה למצות סוכה. ומצאנו מקור לכך במדרש (1ב) "כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבוא, שנאמר הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ".
עוד מבואר בגמרא בבבא בתרא שם: "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" [ובגמרא בחולין (1ה) מפורש כי הלויתן "דג טהור הוא", ועיין שם במהרש"א].
ויש להבין מה טיבה של הסעודה המעותדת מבשרו של הלויתן, ומה פשר הסוכה המעותדת בעורו של הלויתן, ומה עניינה למצות סוכה. כמו כן יש לבאר את דברי חז"ל כי את שאר העור של הלויתן הקב"ה פורס על חומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, וצ"ב.
ב. הלויתן – התנינים הגדולים – שחוקו של הקב"ה
הלויתן מוזכר בדברי חז"ל בעניינים נוספים.
- רש"י בפרשת בראשית (2ב) הביא את דברי הגמרא בבבא בתרא (2ג) כי הלויתן נברא בששת ימי בראשית עם בת זוגו, אולם הקב"ה סירס הזכר, הרג את הנקיבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא.
- במסכת עבודה זרה (2ד) מבואר כי עד שנחרב בית המקדש, הקב"ה היה יושב כל יום, ובשלוש השעות הרביעיות של היום היה "משחק עם הלויתן". והדברים כמובן, צריכים עיון.
ג. הסעודה המעותדת לצדיקים מבשרו של הלויתן – חיבור הנפש עם הגוף
בביאור הדברים נראה להקדים מפירושי רבותינו הראשונים, שביארו את כוונת חז"ל בדבריהם על הסעודה המעותדת לצדיקים מבשר הלויתן כפשוטה, והיינו שבסעודה זו יאכלו את בשר הלויתן, אשר מעלתו מבוארת בדברי השיטה מקובצת (3א) "לויתן הוא הסועד את הצדיקים ומחברם חיבור גמור, חיבור הנפש עם הגוף – שמחבר בשר לויתן נשמתן לגופן". וכמבואר בדברי רבנו בחיי בספרו שלחן של ארבע (3ג) כי בשרו של הלויתן הוא "מהמאכלים הדקים והזכים שנבראו מן האור העליון בסיבה אחר סיבה", ומעלתו "לזכך הגוף והחומר ולחדד השכל כדי שישיג ידיעת הבורא יתברך ויתבונן במושכלות" [וזהו "כענין אכילת המן שזכו בו דור המדבר, שהיה מתולדת האור העליון". ואפשר שהמעלה באכילת בשר הלויתן "גדולה על מעלת אוכלי המן, כי כפי שתהיה ההשגה באחרית הימים גדולה ומעולה יותר מכל הזמנים, כן יהיו הלבבות רחבים להכיל ידיעת השי"ת על השלימות"]. כלומר, הסוד הטמון בלויתן ומעלת אכילת בשרו היא, שבסגולת בשרו שנברא בששת ימי בראשית "מן האור העליון" [כדוגמת המן, שהיה מזון בבחינה זו] לפעול "חיבור הנפש על הגוף", ועל ידי כך, זוכים לחידוד השכל ובהירות ובהשגת ידיעת הבורא.
וכן מבואר בדברי הגר"א (3ב) שתכלית הסעודה היא ריבוי ה"דעת" בהשגות התורה: "סעודת לויתן הוא הדעת שתתרבה בארץ, שהוא השמחה הגדולה אשר אין למעלה ממנה, והוא השעשוע של הקב"ה עם הצדיקים שמחדש להם התורה כו', וכמ"ש 'ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו', והראיה הוא ההשגה והוא האור הגנוז לצדיקים".
הדברים מתבארים בתוספת הטעמה, במה שביאר רבנו בחיי (4א) בשם "הרב הגדול מורי ר' שלמה נ"י" [הרשב"א, וכן מובא בחידושי אגדות להרשב"א, בבא בתרא דף ע"ה] כי "בסיבת המאכל והמשתה יתעוררו כוחות הגוף, ובהתעוררות כוחות הגופניות יתעוררו ויתחזקו גם כן כוחות הנפש". דברי הרשב"א הובאו בביאורי הגר"א לאגדות הש"ס (4ב) וזה לשונו: "והענין כמ"ש הרשב"א באגדת לויתן, כי אין הנשמה שלימה אלא א"כ באכילה ושתיה, שיתיישב הגוף, וזהו סעודת לויתן לעתיד לבוא", והוסיף הגר"א: "וכן כל הסעודות של מצוה, כמו שכתב [הרמ"א, או"ח סימן ה] על ביאור הברכה 'רופא כל בשר ומפליא לעשות' – שקושר רוחני בגשמי במאכל, כי הגוף נהנה במאכל והנשמה בכוונת האכילה לשמו". כאשר האכילה נעשית בתכלית השלימות, יש בכוחה לחבר את הגוף עם הנשמה. ולכן כאשר לעתיד לבוא, יעשה הקב"ה סעודה לצדיקים כדי שיזכו להתעלות בהשגותיהם, זה יהיה ע"י שיאכלו מבשר הלויתן שנברא ב"אור העליון", המסוגל לזכך את הגוף ולחברו "חיבור גמור" עם הנשמה. וכן מבואר בספר עקידת יצחק (הובא בספר ענינו של יום; 9ב) שכתב: "הסעודה המתוקנת לצדיקים לעתיד נעשית מסירוס קצת התאוות והריגת קצתן, וזה שורש השם לויתן, לשון לויה, שההגוף מזדכך ומלוה את הנשמה כאילו הם גוף אחד".
ד. הסוכה המעותדת לצדיקים מעורו של הלויתן – גילוי האור הגנוז מששת ימי בראשית
עתה נבוא להתעמק בהבנת ענין עורו של הלויתן, על פי מה שכתב הגר"א בביאורו לספרא דצניעותא (5א) ונתבארו דבריו בספר זמן שמחתינו (5ב) למו"ר הגר"ד כהן, ראש ישיבת חברון, כי קודם חטא אדם הראשון, היה לבושו "כותנות אור", והיינו שבהיותו מזוכך מחומריות הנפש הבהמית, זכה לחיבור שלם בין הגוף והנשמה, ולגילוי האור הגנוז מששת ימי בראשית. ולאחר החטא, כאשר אכל מ"עץ הדעת טוב ורע" ונמשך אחר הנפש הבהמית, עשה לו הקב"ה מעורו של הלויתן הנקיבה שהרג [ומלחמה לעתיד לבוא] "כותנות עור" [כדברי השל"ה הקדוש, הובא בספר ענינו של יום; 9ב] – דהיינו בחינה של חציצה בין הגוף והנשמה.
לפיכך, לעתיד לבוא, כאשר תשוב הנפש הבהמית להזדכך בקדושתה המתוקנת, ותחזור לחיבור הגמור של הגוף והנשמה, יעשה הקב"ה לצדיקים סוכו מעורו של הלויתן – שהוא הבריאה המתוקנת מששת ימי בראשית, וכמו שכתב הגר"א "לעתיד לבוא יהיה היקף לקדושה מעורו של לויתן, שהוא עץ הדעת טוב ורע, דקאי על נפש הבהמית שיזדכך לקדושה", ואז ישבו הצדיקים בסוכת עורו של הלויתן – בחיבור השלם של הגוף והנשמה, לכשיזדככו מהנפש הבהמית. ואת שאריות העור יפרוס הקב"ה על חומות ירושלים, דהיינו יחזור ויגלה את האור הגנוז מששת ימי בראשית – "וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו".
[וראה עוד תוספת עומק, בדברי רבי יצחק אייזיק חבר, בספרו שיח יצחק (11א) בדרוש לפרשת תרומה, כי סעודת הלויתן היא "חיבורם" של ישראל לשכינה, בגילוי התורה שבכתב ושבעל פה [כ"ב אותיות התורה הם בגימטריא "לויתן"], ועורו של הלויתן ממנו עתיד הקב"ה סוכה לצדיקים, הוא "סוד שמו יתברך המגן עלינו ומאיר לנו, והוא זיו השכינה". ובדרוש על ענין ב' נונין הפוכות (12א) כתב: "ועורו של לויתן הוא לבושן החיצון שלנו" הרומז על התורה והמצוות שהם ה"לבוש" שניתן לנו כדי שבקיומם נתחבר לשכינה. ולעתיד לבוא, יפרוש הקב"ה את סוכתו לצדיקים מעורו של הלויתן, בגילוי ה"אור הגנוז", שהיא פנימיות אור התורה].
ה. עניינה של מצות הסוכה קידוש החומר – על כן שכרה בסוכה מעורו של הלויתן
ממוצא הדברים יבוארו דברי חז"ל, כי שכרה של מצות הסוכה הוא ישיבה בסוכת עורו של הלויתן, בהקדם ייחודיותה של מצות הסוכה, שבה האדם מקדש את כל גופו וכוחותיו החומריים, כמבואר בהרחבה בדברי המשך חכמה (6א), כי "לצאת מדירת קבע ולשבת בדירת עראי, זה נגד הטבע, לקדש כוחות האדם והרגשותיו מגבול החומרי" [ומטעם זה הוזכרה יציאת מצרים בציווי על הסוכה]. וכדבריו: "המצוה שיכנס האדם בכל חומרו, היינו באכילה ושתיה ושינה, היא הסוכה, לכן נתקדש כל החומר הישראלי, שלא יוכל להשתעבד ולהימכר לבן אדם, רק יהיו עבדי ה' כמו שהוציאם ממצרים להיות לו לעבדים והוא יהיה להם לאלקים". ובספר זמן שמחתנו (6ב) הביא את דברי הגר"א, על ייחודיותה של מצות סוכה שהיא מצוה שנכנס בה בכל גופו. והיינו כדברי המשך חכמה, שהמיוחד במצות סוכה – שהיא מצוה שנכנס האדם בכל חומרו, באכילה ושתיה ושינה, ובזה הוא מזכך ומקדש את החומריות.
ולפי זה ביאר שם (7א) מדוע בשכר מצות סוכה זוכים לסוכת עורו של לויתן: "עניינה של מצות סוכה היא היציאה מגבולות הטבע, לקדש כוחות האדם והרגשותיו מגבול החומרי, ועל ידה מקדש האדם את חומריותו, ובמצוה זו נכנס האדם בכל חומרו, באכילה ושתיה ושינה, ובזה הוא מזכך ומקדש את חומריותו. ולכן מכח מצות סוכה זוכה לסוכת עורו של לויתן, שענינה הזיכוך הגמור של הגוף, לזכך הנפש הבהמית לקדושה, ועל ידה זוכים לחיבור השלם שבין הגוף לנשמה, לקדש האדם את חומריותו ולהתדבק בשכינה".
וכעין זה ביאר בספר ענינו של יום (9ב) "והשתא אתי שפיר הקשר בין מצות סוכה ללויתן יותר משאר מצוות. דהנה בשאר מצוות, או שהגוף עיקר או שהנשמה עיקר. ביום כפור עיקרו הנפש, באכילת מצה עיקרו הגוף, דבעינן לתאבון. אבל מצות סוכה, שהמצוה לשהות בחלל הסוכה, הרי שהגוף והנפש שוים וכמו שהובא בשם הגר"א, שנתיחדה מצות הסוכה שהאדם כולו נכנס לתוכה. נמצא שהיא מעין הלויתן דלעתיד לבוא, שיהיה לויה בין הנשמה לגוף. לכן בסיום ישיבת הסוכה אומרים יה"ר שנזכה לישב בסוכת עורו של לויתן, מה שאין כן בפסח שלא אומרים יה"ר שנזכה לאכול מבשרו של לויתן. דאכילת המצה היא מצות הגוף, משא"כ ישיבת הסוכה היא מצות הגוף והנשמה כסעודת לויתן דלעתיד לבוא".
וראה עוד במה שהביא בספר זמן שמחתנו (7א) את מה שכתב הרמח"ל בספרו דרך ה', שמכח מצות הסוכה "אור הקדושה נמשך מלפניו ומקיף כל צדיק בישראל". ובדברי מהר"ח מוולוז'ין בספרו רוח חיים, מבואר שה"אור המקיף" מן הקדושה, הוא השכר שלעתיד לבוא. וגם ענין זה נמצא בשכרה של מצות הסוכה, שיש בה בחינה של זיכוך החומריות, כאשר האדם נכנס בה בכל גופו ומוציא עצמו מכל ענייני הטבע, שהוא בחינת השכר שלעתיד לבוא.
להשלמת היריעה בענין העמוק של "אור המקיף" שיש במצות הסוכה, ראה בדברי האדמו"ר מתולדות אהרן (7ב-8) במה שביאר על פי דברי הזוה"ק ששורש מצות הסוכה נמשך מספירת "בינה", ושם נמצא שורש התשובה, המתנוצץ באדם ומאיר את דרכו להשלים את רצון ה'. וענין זה נמצא במצות הסוכה, כי ביציאה מגבולות הטבע והחומריות, זוכה שיאיר עליו ויקיף אותו האור העליון מעולם הבינה, לסייע לו לשוב בתשובה שלימה, להצליחו בעבודת השי"ת ולהצילו מן המקטרגים.
ו. מצות הסוכה וגודל שכרה – לישראל ולא לאומות העולם
בסוגיית הגמרא במסכת עבודה זרה (10א) מבואר כי לעתיד לבוא, כאשר אומות העולם יבואו לבקש מהקב"ה שיתן להם מצוות על מנת שיקיימום ויקבלו שכר, יתן להם "מצוה קלה וסוכה שמה", ואז יקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז "וכל אחד ואחד [מהם] מבעט מסוכתו ויוצא". ויש לבאר מה המיוחד דווקא במצות סוכה שנבחרה לתת לאומות העולם שיקיימוה, ומדוע באמת אין האומות יכולים לקיימה, ולא עוד אלא ש"יבעטו" בה.
בביאור הדברים כתב המהר"ל (10ב) כי ייחודיותה של מצות הסוכה "שהיא מורה על שהאדם יוצא מטבעו", ונבדל ממערכת הגשמיות. ועומק דבריו יבואר על פי מה שכתב הגרי"א חבר בדרוש לפרשת תרומה (11א) בביאור השייכות בין מצות הסוכה לסוכת עורו של לויתן, כמבואר לעיל, שעניינים אלו הם החיבור הגמור בין הגוף והנשמה. ולכן הקב"ה ינסה את אומות העולם דווקא במצות הסוכה, כי במצוה זו מתגלית מעלתם המיוחדת של ישראל, היות ורק בהם מאירה הנשמה בגוף המתעלה להיות מזוכך מהחומריות, על ידי התורה והמצוות.
וראה בספר הדעה והדיבור (12ב) שהוסיף לבאר על פי האמור לעיל את ענין ה"ביעוט" של אומות העולם, הנובע מכך שאין להם את בחינת "אור המקיף" של הקדושה.
ז. בריאת הלויתן והצדיקים וקיומם במידת הדין שבא נברא העולם – ולכן שכר הצדיקים ושכרה של מצות הסוכה בזמן המתוקן לעתיד לבוא הוא בלויתן
מהלך נוסף בביאור הדברים דלעיל, ביאר בספר באר ישראל (12-13) על פי דברי חז"ל שהעולם נברא במידת הדין ולאחר מכן שיתף הקב"ה את מידת הרחמים בבריאתו. וקשה, כיון שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, א"כ מדוע עלה במחשבה לבוראו במידת הדין. וביותר קשה, מה שכתב רש"י שרק "עלה במחשבה" לברוא במידת הדין, והרי מפורש בפסוק "בראשית ברא אלוקים" – שהקב"ה כן ברא למעשה במידת הדין. וביארו האחרונים, שאמנם העולם נברא במידת הדין, אלא שקיומו לכלל העולם במידה זו בלתי אפשרי ולכן שיתף את מידת הרחמים, אבל ההנהגה במידת הדין "שעלתה במחשבה" באמת עדיין נשארה קיימת ומיועדת רק לצדיקים.
גם הלויתן שבמסגרת הטבע אינו יכול להתקיים, כיון שהוא יהרוס את העולם, נברא איפוא במידת הדין, ולכן הקב"ה הרג את הנקבה ומלחה לצדיקים שיאכלוהו רק לעתיד לבוא. וזהו שכרם של הצדיקים שמקיימים את העולם במידת הדין – באכילת הלויתן שהוא ג"כ ממידת הדין, שאין לו אפשרות של קיום בעוה"ז אלא רק בעולם הבא [וראה עוד במה שביאר לפי זה את ענין ה"שחוק" של הקב"ה עם הלויתן].
על פי זה מבואר שכר הצדיקים ושכרה של מצות הסוכה לעתיד לבוא, ומדוע נתייחדה מצות הסוכה רק לישראל ואין אומות העולם שייכים בה. כי בסוכה כל אדם הוא בבחינת צדיק, שהרי כל הפעולות הגשמיות הנעשות בסוכה הן לשם שמים, וכיון ששכר הצדיקים הוא מהלויתן, כך גם שכר מצות סוכה של כל אחד ואחד הוא מהלויתן. ובדבר זה של קיום פעולות גשמיות לשם שמים, אין לאומות העולם שייכות כלל, ולכן הופקעו מקיום מצוה זו.
