סכך וצל בסוכה

א. צילתה מרובה מחמתה – למעלה או למטה

במשנה הפותחת את מסכת סוכה (1א) מפורש הפסול של סוכה שחמתה מרובה מצילתה, ויש לברר מה המקור לפסול זה וטעמו, והיכן נאמר פסול זה: למעלה – במקום הסכך, או למטה – בחלל הסוכה וקרקעיתה.

לביאור הדברים, נעיין בסוגיות הגמרא ובדברי רבותינו הראשונים, אשר בהן נדון ענין זה.

והנה בסוגיית הגמרא בדף כ"ב (1ב) דייקו מדברי המשנה שם "צילתה מרובה מחמתה כשרה", כי אם הצל והסכך היו שווים – "כי הדדי", הסוכה פסולה. והקשו סתירה מהדיוק מהמשנה בדף ב' – "כי הדדי" כשרה. ותירצו: "כאן מלמעלה, כאן מלמטה ["כדאמרי אינשי, כזוזא מלעיל, כאיסתירא מלתחת"]. בביאור תירוץ זה נאמרו שלושה הסברים [ראה סיכום במהדורת מתיבתא למסכת סוכה (2ג) ובספר פני השלחן (7ב) אות א]:

• רש"י – כאשר למעלה הסכך והאוויר שווים – [המשנה בדף כ"ב], בהכרח שלמטה החמה מרובה והסוכה פסולה [כפי שאומרים האנשים, שכאשר יש נקב קטן למעלה – כזוז, שטחו למטה גדול יותר – כאיסתרא]. ואילו כאשר למטה הצל וחמה שווים [המשנה בדף ב'] – בהכרח שלמעלה הסכך מרובה, והסוכה כשרה.
• רבנו תם – כאשר למעלה הסכך והאוויר שווים – הסוכה כשרה, מדין "פרוץ כעומד", המבואר במסכת עירובין (2א), שפירושו, שאם יש צורך הלכתי במחיצה בשבת, עירובין וסוכה, ושטח ה"פרוץ" שווה ל"עומד", דין המחיצה כאילו היא "עומדת" – סתומה [דין זה הוא מחלוקת אמוראים בסוגיא שם, האם "פרוץ כעומד", או לא]. וביאור דברי הגמרא: מלמטה – כאשר המודד עומד בקרקע למטה ומביט אל הסכך ונראה בעיניו שהקנים שווים לאוויר, הסוכה פסולה, כי ודאי שבמציאות למעלה האוויר מרובה מהסכך, מכיון שלמביט מלמטה נדמה שהאוויר למעלה קטן יותר ממה שהוא באמת. מלמעלה – אך כשעולה לסכך ומודד ושם, ומוצא שהסכך והאוויר שווים, הסוכה כשרה.

התוספות (1ג; שם ד"ה כזוזא) הקשו על פירוש רש"י מדין "פרוץ מרובה על העומד" המבואר במסכת עירובין (2א), והרא"ש (2ב) יישב קושייתם: "לא שייך להביא לכאן פרוץ כעומד, דדווקא גבי סכך פסול וסכך כשר המונחים זה אצל זה שייך להזכיר פרוץ כעומד, אבל גבי סוכת סכך ואוויר ניתנה הלכה שיהא הצל מרובה" וסיים: "ולענין סכך אינו מועיל, מפני שהחמה מרובה". בדבריו נתבארה שיטה נוספת בסוגיא:

• בעל העיטור – כאשר למעלה הסכך והאוויר שווים – הסוכה כשרה, כי בהכרח שלמטה הצל מרובה [הפוך מפירוש רש"י], אך כאשר למטה החמה והצל שווים – הסוכה פסולה, כי בהכרח שלמעלה החמה מרובה [בקרבן נתנאל על פירוש הרא"ש (אות ט) ביאר שאין מחלוקת בין בעל העיטור לרש"י במציאות, אלא רש"י דן על שעות הצהריים, כאשר החמה במרכז הרקיע ומאירה כלפי מטה בקו ישר, ואז הצל אכן מועט והחמה שממשיכה להתפשט ברדתה לארץ מרובה ממנו. ובעל העיטור נקט שיש לדון על שאר שעות היום, כשהחמה מאירה באלכסון, ואז ככל שמתקרבים לארץ, הצל גדל ורבה על החמה].

ב. חמתה מרובה מצילתה – גדרי ביטול ברוב בסכך ובצל

רש"י בפירושו על המשנה הראשונה במסכת סוכה (1א) ביאר את טעם פסול סוכה שחמתה מרובה מצילתה, משום ש"המועט בטל ברוב, והרי הוא כמי שאינו". ודבריו צריכים ביאור:

• מהו ה"ביטול ברוב" האמור בדבריו, מה "מתבטל" – הצל [בקרקע הסוכה] או הסכך [בגג הסוכה].
• מדוע רש"י נצרך לדין "ביטול ברוב", והרי בפשטות פסול חמתה מרובה הוא בגלל שאם אין צל בסוכה אין זו סוכה כלל, וכפי שאכן ביאר הריטב"א (3א) "ושחמתה מרובה מצילתה – פירוש דלא חשיב סככה".
• ביטול ברוב נאמר רק בדבר שאינו ניכר בתערובת, ולכאורה לא בסכך שהוא דבר ניכר, וצ"ע.

ואכן הר"ן (3ב) פירש את כוונת רש"י שהביטול הוא בצל ולא בסכך, על פי המבואר בסוגיא בדף כ"ב, שאם הסכך והאוויר שווים מלמעלה, הסוכה פסולה, כי בהכרח שלמטה חמתה מרובה מצילתה. והשפת אמת (3ו) הכריח פירוש זה ברש"י, שהרי סכך הוא "דבר ניכר" שאינו מתבטל ברוב, כמפורש ברש"י בדף ט' (3ג) ובתוספות בדף ט"ו (3ד), ועל כרחך שהביטול הוא בצל. אמנם הפני יהושע (3א) הקשה על פירוש הר"ן ברש"י שהתכוין לביטול הצל בחמה, מלשונו "ועל שם הסכך קרויה סוכה", שהיה לו לומר "ועל שם הצל קרויה סוכה" [וראה בחכמת שלמה (3ו) דרך אחרת בביאור דברי רש"י מהו ה"ביטול ברוב"].

בעיקר דין צל בסוכה יש לעיין, האם זהו תנאי בעצם כשרות הסוכה – שצריכה להיות מוצלת, או דין בסכך – שסכך שאינו מיצל אינו סכך. ובקהלות יעקב (4) ביאר כי רש"י ותוספות בסוגיא בדף כ"ב (1ב) נחלקו בדין זה. לדעת רש"י צל הסוכה הוא "סיבה" – תנאי בעצם דין כשרות הסוכה, ולכן העיקר הוא הצל למטה, ואם החמה למטה מרובה, הסוכה פסולה, למרות שלמעלה הסכך והאוויר שווים ועל הסכך נאמר דין "פרוץ כעומד". אולם לדעת תוספות צל הסוכה הוא סימן לכשרות הסכך שהוא עושה צל, והעיקר הוא הסכך למעלה, ולכן אם למעלה הסכך והאוויר שווים, הסוכה כשרה כי הסכך כשר מדין "פרוץ כעומד".

עוד מבואר בדברי הקהלות יעקב (4) ההבדל בין דין "ביטול ברוב" – הנלמד מדין "אחרי רבים להטות", אשר נאמר בדבר שאינו מבורר, ובדברים נפרדים. לדין "רובו ככולו" – הנלמד מגילוח נזיר, שנאמר גם בדבר מבורר [שערות הנזיר והסימנים], ובדבר אחד. ולפי זה צריך לומר כי רש"י התכוון לדין "רובו ככולו", משום שהסכך ניכר, וגם הנדון על "דבר אחד" – כשרות הסוכה.

ג. חמתה מרובה בחלק מהסוכה

בסוגיית הגמרא (5א) נתבאר דין "פסל היוצא מן הסוכה" הנדון כסוכה, ונאמרו פירושים שונים לדין זה. ורבה בר בר חנה פירש בשם רבי יוחנן: "לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צילתה מרובה מחמתה, ומיעוטה חמתה מרובה מצילתה. מהו דתימא תפסל בהך פורתא, קא משמע לן. ומאי "יוצא", יוצא מהכשר סוכה". בדין זה נאמרו חידושים למעשה:

• הרא"ש (5ג) כתב: "פירוש, ברוב הסוכה – הצל רבה על החמה 'שני משהויין', ובמיעוט – החמה רבה על הצל 'משהו', וכשתצטרף יחד הצל והחמה של כל הסוכה – תהיה צילתה מרובה מחמתה 'משהו'". כלומר, כאשר הכמות הכללית של הצל בסוכה מרובה על החמה, הסוכה כשרה, גם אם בחלק קטן של הסוכה חמתה מרובה מצילתה.
• הדרכי משה הביא את דברי רבנו ירוחם [הובא במשנה ברורה (7א; ס"ק ב; ובשער הציון שם). וראה גם בספר פני השלחן (8) סי' תרלב סע' ב אות א], שדייק מדברי הגמרא, כי התירו רק כשברוב שטח הסוכה "צילתה מרובה", אבל אם "צילתה מרובה" רק במיעוט שטח הסוכה [כי יש שם הרבה סכך], וברוב שטח הסוכה "חמתה מרובה", אף על פי שכאשר נצרף את כל הסכך ביחד, יהיה הצל מרובה – הסוכה פסולה [ראה ציור בספר הסוכה (12) אות ה].
• הר"ן (5ד) חידש, כי ההיתר לשבת בסוכה שחמתה מרובה מצילתה תחת הסכך שחמתו מרובה, נאמר "דווקא בסוכה שאינה אלא שבעה על שבעה [טפחים; זהו שיעור "הכשר" סוכה על פי ההלכה], אבל בסוכה גדולה הרבה, דיש בה שבעה טפחים או יותר, שחמתו מרובה מצילתו, צ"ע אם נכשיר אותו מפני צירוף שאר הסוכה". המשנה ברורה (7א; ס"ק ד) ביאר את שיטתו: "דאפשר דהגמרא לא איירי רק בסוכה קטנה שהיא ז' על ז', דאז אמרינן דהמיעוט שבה בטל לגבי הרוב. אבל בסוכה גדולה שיש בה ז' על ז' שחמתו מרובה, הוא מקום חשוב ואינו בטל לגבי שאר הסכך שצילתו מרובה, ועל כן אין לישב באותו חלק, אבל לשאר החלק אין זה פוסל אותו לכולי עלמא, כיון שיש שם הכשר סוכה". וראה בספר הסוכה (5ה) כיצד מודדים לשיטת הר"ן שיעור ז' על ז' טפחים לפסול "חמתה מרובה מצילתה" [וכתב בספר פני השלחן (8) שם אות ב) "נמצא לפי זה, שמי שיש לו כמות מצומצמת של סכך, צריך לפזרו באופן שלא ישאר מקום אחד שיש בו ז' על ז', שבו חמתו מרובה מצילתו"].

ד. צילתה מרובה מחמתה – הכרעת הפוסקים

ראה ברמב"ם (6א) ובטור (6ב), ובשלחן ערוך (7א) נפסק כשיטת רש"י (1ב) "סוכה שחמתה וצילתה שווים מלמעלה, פסולה". והב"ח (6ב) כתב להחמיר כחומרותיהם של בעל העיטור ורבנו תם. אולם מסתימת דברי הביאור הלכה (7א; ד"ה שוין) נראה שאין להחמיר בזה.

הרמ"א העתיק להלכה את חידושו של הר"ן (5ד) להחמיר בסוכה "גדולה", לא לשבת במקום שגודלו ז' על ז' טפחים שבו חמתה מרובה מצילתה. ובספר פסקי תשובות (11א, אות ב) כתב על פי דברי הגר"ע יוסף (חזון עובדיה, דיני הסכך) כי "הספרדים רשאים להקל יותר בזה, ולהתיר ישיבה גם תחת הסכך שחמתה מרובה מצילתה, אפילו כשהשטח שם יותר מז' על ז' טפחים, כאשר בצירוף שטח זה לכלל הסוכה יש בה צילתה מרובה מחמתה, כמפורש כן בדברי המאירי (סוכה יט, א) וכמשמעות סתימת השלחן ערוך שלא הזכיר להלכה את שיטת הר"ן.

• סיכום – פני השלחן (7ב,8) ומה אופן המדידה הלכה למעשה.

ה. סוכה שחמתה מרובה לאורך הדופן

המשנה ברורה (7א; ס"ק ד) הביא את דברי הפרי מגדים, להחמיר ולפסול את הסוכה, אם השטח שלאורך כל הדופן חמתו מרובה – כי הוא גורם להפסק, ולכך שיהיו רק שתי דפנות כשרות. ויש לדון האם מדובר בשטח בגודל ז' טפחים על ז' טפחים, או אפילו בשטח ג' טפחים על ג' טפחים, כדין אוויר הפוסל באמצע הסיכוך בג' טפחים.  ובספר פני השלחן (9א) הביא כי לדעת הבכורי יעקב (סי' תרלא ס"ק ב) גם אם השטח שעל פני כל אורך הדופן רוחבו רק ג' טפחים, הוא מפסיק, שהרי חמתו מרובה לדבריו הרי הוא כאוויר, אבל שאר הפוסקים לא כתבו כן.

ובספר משנה אחרונה (9ב) הוסיף לדון, האם בסוכה שחמתה מרובה מצילתה ברוחב ז' טפחים, נאמר דין 'דופן עקומה' [כאשר יש רווח או סכך פסול סמוך לדופן הסוכה, ניתן להחשיב את הדופן כאילו היא 'מתעקמת' ונמשכת מעל שטח זה, כל עוד הפסול קטן מארבע אמות – וכך הדופן נחשבת שלמה וכשרה]. וכתב כי מדברי המשנה ברורה משמע שאין להכשיר את הצד שהצל מרובה בו על ידי צירוף המחיצה שבצד החלק שהחמה מרובה בו על ידי דין 'דופן עקומה', וכן דעת הבכורי יעקב. ויש שכתבו שסכך שחמתו מרובה לא גרע מסכך פסול, ועד ד' אמות אפשר לומר בו 'דופן עקומה'. ואפשר שגם דעת המשנה ברורה כן, והפרי מגדים שהביא המשנ"ב שהסתפק בזה, מיירי במקום שאי אפשר לומר 'דופן עקומה', כגון שאין הדפנות מגיעות לסכך, שאין אומרים 'תרי הלכות' – גוד אסיק ודופן עקומה".

ו. סוכה שבגגה צילתה מרובה אך בקרקעיתה חמתה מרובה

לאור המתבאר בסוגיית הגמרא (בדף כ"ב; 1ג) ופסק השלחן ערוך (7א), יש לברר מה דינה של סוכה שהסכך שלה מרובה מהאוויר 'משהו' בלבד, ובאופן זה עדיין יש פחות ממחצה צל למטה – שכן כפי שנתבאר שם בסוגיא, החמה מתרחבת למטה, אך ה'משהו' סכך שעודף על המחצה, לכאורה אינו ממעט את החמה שלמטה לפחות ממחצה.

בשו"ת אגרות משה (10א) כתב שהסוכה פסולה, פסולה כי הצל שלמטה הוא הקובע, אלא שלמעשה אין בזה נפקא מינה להלכה, כיון שבגמרא משמע שאין מציאות כזו, ואם במקום הסכך צילתה מרובה מחמתה אפילו ב'משהו', ממילא למטה הצל והחמה שווים, והסוכה כשרה. ובשו"ת שבט הלוי (10ב) כתב, שאם במקום הסכך צילתה מרובה מחמתה, הסוכה כשרה, אף אם למטה בארץ חמתה מרובה מצילתה. משום שאין צריך שהסכך יעשה צל למטה בקרקע הסוכה, אלא די במה שבשיעור עשרה טפחים מתחת לסכך יהיה הצל שווה לחמה, ולכך סתמו הפוסקים כי ברוב סכך אפילו ב'משהו' הסוכה כשרה, כי חכמים שיערו שעד לכל הפחות עשרה טפחים תחת הסכך, החמה והצל שווים. ולכן גם אם רואים סוכה שהסכך מרובה על האוויר ואעפ"כ חמתה מרובה מצילתה למטה בארץ, הסוכה כשרה, מכיון שבעשרה טפחים תחת הסכך צילתה מרובה מחמתה.

ז. סוכה שיש מקומות בסכך שחמתה מרובה מצילתה – הלכה למעשה

בספר פסקי תשובות (11א), ובספר הסוכה (11ב,13,12א) מסוכמים הדינים הנוגעים למעשה: נסרים השוכבים זה  לצד זה באלכסון – מדידת צילתה מרובה מחמתה • כשרוב שטח הסוכה צילתה מרובה אך בכללותה חמתה מרובה • חמתה מרובה בצירוף ב' צדדים – להכשיר כל צד בנפרד • סכך מצמחים שקופים • צל מזכוכית.

ח. צילתה מרובה מחמתה – מדרגת הבטחון בהשי"ת

מו"ר הגר"ד כהן, ראש ישיבת חברון, הביא בספרו זמן שמחתנו (13ב) את דברי מהר"א בן הגר"א, שחג הסוכות מורה על מדרגת הבטחון בהשי"ת, כמו שנאמר בפסוק "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה", וכן את דברי הגר"א שפירש את הפסוק "וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ", על גאולת ישראל שתהיה בחסותם תחת סוכת הבטחון. וביאר את דבריהם על פי מה שכתבו בספר דרשות נחלת דוד ובספר עקידת יצחק, כי הנהגת הטבע באמצעות מזלות השמים – היא בחינת "חמתה מרובה"; והאמונה ובטחון בהשגחת השי"ת בצלא דמהמנותא – היא בחינת "צילתה מרובה".

ולפי דבריהם מבוארים דברי מהר"א: "דחג הסוכות מורה על מדרגת הבטחון, כי ענין הסוכה מורה על הבטחון והחסיון בצלו, משום שהסוכה מראה שאנו חוסים תחת השגחת השי"ת, ולא תחת מערכת הטבע של צבא השמים, ובזה סוכה מורה על הבטחון והחסיון בצלו, כי זה עיקר הבטחון, לבטוח שהכל מושגח ממנו יתברך, ואין כל שליטה למיקרי הטבע עלינו, והבטחון הוא לחסות בצל הנהגתו יתברך. ולפיכך חג הסוכות מורה על מדרגת הבטחון, דזה תוכן ענינו, לומר שאנו חוסים בצל הנהגתו, ואנו מסוככים מן השמש שהיא מערכת הטבע של צבא השמים".