על שם הפור (עקבי דרך, מועדים)

א. קריאת שם החג מבטאת בדרך כלל את עיקרו של יום:

אסתר פרק ט

(כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם:

(כו) עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם:

ואם כן צריך ביאור מדוע דווקא ענין ה"פור" מסמל את מהות "עיקרו" של יום הפורים.

ב. עוד יש להעמיק בהבנת מאמר חז"ל הידוע:

תענית כט, א

משנכנס אדר מרבין בשמחה.

ותמוה מאד, הלוא הישועה היתה בי"ד וט"ו בו, ואם כן מדוע כבר מתחילת החודש מרבין בשמחה.

ג. עוד יש להתבונן במאמר הגמרא:

מגילה ז, ב; הובא בשו"ע או"ח סימן תרצה סעיף ב

אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

וכבר תמהו רבים, איך יתכן שחז"ל יקבעו חיוב שכזה, והרי השכרות מידה מגונה היא למאד והרבה קילקולים נגרמו מהשכרות:

הגר"א שר, לקט שיחות מוסר, ח"ב, עמ' קעד

והפליאה גדולה ופורסמת, איך זאת יתכן שחז"ל יקבעו חיוב שכזה, הלוא שכרות מידה מגונה היא למאד והרבה קילקולים נגרמו מהשכרות, כמו שמוצאים בתורה אצל נח ולוט, וכן אתה רואה אצל הסוטה, וכן גבי חטא של בעל פעור שהיו בנות מואב מפתות את ישראל על ידי שתיית יין, אם כן מה טעם איפוא חייבו חכמים להשתכר בפורים ומה תועלת יש בזה.

ויש להבין מה טעם חייבו חכמים להשתכר בפורים ומה תועלת יש בזה.

ד. מצינו בדברי חז"ל שאסתר נמשלה ל"שחר":

יומא כט, א

אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים [בגמרא מגילה (טו, ב) אמרינן דאסתר אמרה מזמור כ"ב בתהלים "למנצח על אילת השחר"]

אולם הדברים כפשוטם, תמוהים:

מהרש"א

לכאורה הצרות נמשלו בכל מקום ללילה והגאולה ליום, ואם כן היה צריך לומר בהיפוך, דאסתר נמשלה לערב, מה ערב סוף כל היום, אף אסתר סוף הנסים שנמשלו ליום, וצ"ע.

ה. ענין נוסף הטעון בירור, מה מקומה של ה"תכלת" בטליתו של מרדכי – כחלק משמחת ישועת הפורים, וכפי שציין הפייטן:

פיוט אשר הניא, הנאמר בפורים

שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי.

פירוש הגר"א, אסתר פרק ח פסוק טו

ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, פירוש טלית של מצוה, כמו שכתוב בזוהר עטיפא דמלכותא תכלת, היא תכלת שבציצית, וחור הוא הלבן שבציצית.

ויש להבין מדוע מצא הפייטן לנכון להזכיר את ה"תכלת" בטליתו של מרדכי בהודאה על ישועת הפורים.

  •    •    •

ו. ונראה בביאור הדברים בהקדם דברי הגר"א אשר הובאו במאמר הקודם, ביסוד מהותם של ימי הפורים, ונחזור על עיקריהם:

פירוש הגר"א, אסתר פרק א פסוק ב

הנס הוא בהסתר פנים, כלומר שסיבב לעשות בדרך הטבע, ולא כמו שהיה במצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה… והענין כמו שאמרו חז"ל (חולין קלט, ב) אסתר מן התורה מנין, דכתיב (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. דלכאורה המאמר הזה אין להבין, דמאי קשה להו על אסתר מנין היא מן התורה יותר משאר הצדיקים שנעשה נס על ידיהם. והיינו דנס שבארץ ישראל אין כל כך חידוש, ולכך חנוכה אינו נס כל כך כמו פורים אף שהיה נס גדול מאד, לפי שהיה בזמן המקדש. ומה שאמרו אסתר מן התורה מנין, פירוש היכן מרומז שאפילו בהסתר פנים דהיינו בגלות עושה לנו נסים – נס גדול כזה, ואמרו דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, פירוש אפילו בשעת הסתר פנים שלח את אסתר.

נסכם בקצרה: תכלית ישועת הפורים היא לימוד סדר השגחת הקב"ה הנמצאת גם בתוך הנעלמת ומסתתרת בתוך כל ההנהגה הטבעית ואשר היא מובילה את העולם לשלמות הטוב האמיתי.

ז. מתוך כך נבוא לתוכן עניינו של ה"פור", ולהבנה מדוע נקראו ימי הפורים "על שם הפור". ה"פור" מבטא את הנהגת הגורל והמזל הגלויה ששימחה את המן בראותו שנפל הפור בירח שמת בו משה. וכפי שנאמר בגמרא:

מגילה יג, ב

הפיל פור הוא הגורל, תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד.

המן לא ידע כי בתוך ה"פור" קיימת גם הנהגה מסתתרת "שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד". והיינו, שהקב"ה שידד את מערכות המזלות בצורה "טבעית" להושיע את ישראל.

ולכן נקראו ימי הפורים על שם הפור – על שם הנס שהיפך הקב"ה את כל המזלות, שזהו עיקר הנס, ש"פור המן נהפך לפורנו" כי המזל היה אז נגד ישראל, ונהפך בהשגחת ה' המשדד המערכות, כמבואר בדברי הגר"א והמלבי"ם:

ביאור הגר"א, מגילת אסתר פרק ט פסוק כו

על שם הפור, על שם הנס שהיפך הקב"ה את כל המזלות, שזהו עיקר הנס.

מלבי"ם, אסתר פרק ט פסוק כו

על כן באר שהשם שקראו לימים האלה פורים, היה על שם הפור להיות לזכר לתקפו של נס, שהשם פורים מורה עליו שפור המן נהפך לפורנו כי המזל היה אז נגד ישראל, ונהפך בהשגחת ה' המשדד המערכות.

ועי' בדברי הרמב"ן שהנהגת הקב"ה בשם "א-ל ש-די" היא, במובן "מנצח ומשודד מערכות השמים" באופן של ניסים נסתרים שאין בהם שנוי ממנהגו של עולם

רמב"ן, בראשית יז, א

אל ש-די. ורבי אברהם פירשו בשם הנגיד ז"ל מגזרת שודד, כלומר מנצח ומשודד מערכות השמים. וזהו הנכון… וטעם להזכיר עתה זה השם, כי בו יעשו הנסים הנסתרים לצדיקים, להציל ממות נפשם, ולחיותם ברעב, ולפדותם במלחמה מיד חרב, ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות… כי אין מן הטבע שיבואו הגשמים בעתם בעבדנו האלקים, ולא שיהיו השמים כברזל כאשר נזרע בשנה השביעית, וכן כל היעודים שבתורה, אבל כולם נסים ובכולם תתנצח מערכת המזלות, אלא שאין בהם שנוי ממנהגו של עולם, כנסים הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם, שהם מופתים משנים הטבע בפרסום.

למדנו איפוא, כי ה"פור" מבטא את הנהגת הגורל והמזל הגלויה ששימחה את המן בראותו שנפל הפור בירח שמת בו משה. ברם המן לא ידע כי בתוך ה"פור" קיימת גם הנהגה מסתתרת. והקב"ה שידד את מערכות המזלות בצורה טבעית להושיע את ישראל.

ח. הרחבת הביאור נמצאת בדברי מו"ר הגר"ד כהן שליט"א, בתוספת ביאור דברי המהר"ם שי"ף:

מהר"ם שי"ף, דרושים נחמדים, נדפס בסוף מסכת חולין

עיקר הנס שבמגילה הלזה, לכאורה לא נראה נס מפורסם יוצא  חוץ לטבע, הוא כעין (שמות יח, יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם, שאמר במים דימו לאבדם, נהפך עליהם, ומזה שיכול ה' לשדד מערכות הוברי השמים. כמו כן נהפך יום י"ג באדר אשר מצד הטבע ושכל המן ראה דם על ישראל, ונהפוך הוא, וזה אמר הפסוק על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור, כי זה תוקף כל הנס ועיצומו, כי הפור המן נהפך לפורינו.

שם דרך, פורים, מאמר מהות ימי הפורים, אות ו

תכלית ישועת הפורים היא הלימוד לדעת את דרך ההשגחה הנעלמת ואת ה"א-ל המסתתר" בתוך כל ההנהגה הטבעית, ודבר זה נתגלה על ידי "הפור" שהפיל המן – שההשגחה העליונה לא שינתה את מהלך ההנהגה בדרך זו של המזלות, אלא שמתוך אותה הנהגת מזלות סיבבה ההשגחה למצוא דרך בתוך טבע הנהגת המזלות להציל את עם ישראל. ומכיון שבאדר נולד, ונתקיים בו "מספר ימיך אמלא" (עי' שמות כג, כו) הרי שאין מיתת משה אבדון ומזל רע אלא אדרבה, השגת שלמות לעולם הנצחי. לכן נקראו ימים אלו "פורים", מפני שגדולתם של ימים אלו היא, שדווקא על ידי הפור עצמו סובבה ההשגחה את גאולת ישראל להפוך הקללה לברכה, והיה בזה גילוי עומק ההשגחה שבטבע העולם אף במה שנמסר בידי מזלות ושרים. והיינו דברי הפייטן ב"אשר הניא" – "כי פור המן נהפך לפורנו", וכן עומק הכתוב: "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (אסתר ט, א).

ט. מעתה מיושב היטב מדוע משנכנס אדר מתחילה השמחה, על אף שהישועה היתה רק בי"ד וט"ו בו.

כי עיקר הישועה טמונה במזל חודש אדר, כמבואר לעיל, שבחודש זה היה הגילוי ההשגחה ש"פור המן נהפך לפורינו", כלומר, שבתוך מזל החודש סובבה ההשגחה את מהלך הישועה. ולכן השמחה מתחילה משנכנס אדר, וכמבואר בגמרא שם שבחודש זה "בריא מזליה".

ומובן מה פשר החיוב "לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" – שכן מהות ימי הפורים מלמדת כי ההנהגה איננה כפי הנראה לעין, ובתוך עומק ההנהגה אין הבדל בין "ברוך מרדכי" ל"ארור המן" – היות ושני הדברים גם יחד הם דרכי ההנהגה העליונה להוביל לגילוי התכלית, וכאשר האדם משתכר עד כלות חושיו ואינו יודע להבחין בין ארור לברור הוא מבטא את חוסר יכולת האדם לדעת את מהלך ההשגחה המסתתר בתוך מאורעות העולם.

ומבואר הדמיון בין השחר שהוא "סוף כל הלילה" לאסתר שהיא "סוף כל הנסים".

תקופת אסתר היתה סוף הנהגת הנסים הגלויים ומאז התחילה ההארה מתוך החושך עצמו בדרך הנהגה של "א-ל מסתתר" המובילה את העולם לתכליתו דרך המעשים הטבעיים של בני האדם. ולכן נמשלה אסתר ל"איילת השחר", משום שתקופתה מתחילה ההארה מתוך החושך עצמו, כהארת השחר שבסוף הלילה המתנוצץ מתוך עומק החשכה.

י. עתה בין נבין את מקומה של ה"תכלת" בטליתו של מרדכי, כחלק משמחת ישועת הפורים, ותחילה נתבונן מה מורה התכלת שבציצית:

נצי"ב, העמק דבר, במדבר טו, לח

פתיל תכלת מלשון נפתולי אלקים נפתלתי, היינו חוט המקיף את החוטים של הלבן, ופתילו יהיה תכלת. והיינו מאמרם ז"ל בפרק התכלת ופתולייהו מתוכו. ובא זה ללמדנו דתכלת דומה לכסא הכבוד, ובא להזכיר דכל השתלשלות חיי האדם, שנגד זו באו חוטי לבן מין כנף, באו ממקור העליון סיבת כל הסיבות ית', על כן חוט של תכלת פותל חוטי לבן.

ומבואר בדבריו, כי ייחוד התכלת בציצית מורה על סוד ההשתלשלות הטבעית של חיי האדם שהם ממקור העליון, ויסוד זה הוא הלימוד המרכזי מישועת הפורים, שכל ההשתלשלות מאורעות העולם הזה בדרך הטבע היא הנהגה נסית של השי"ת ממקורה העליון.

  •    •    •

יא. ימי הפורים מלמדים את אחד מעיקרי יסודות האמונה בהשגחת השי"ת בעולם: כדי לראות את כל מהלך ההשגחה חייבים להתבונן ולראות את כל הפרטים ואת כל המאורעות בהתבוננות אחת.

ישועת נס הפורים נראתה לעין כל – רק לאחר שנשלם כל רצף סיבוב המאורעות, שנמשכו שנים רבות, שכן רק אז ראו הכל את יד ה' המכוונת את הבריאה לתכליתה:

שפתי חיים, מועדים ח"ב, עמ' ריט

הרב דסלר זצ"ל אמר בשם הסבא מקלם (ראה מכתב מאליהו ח"א עמ' 76) כי בל נשכח שכל שרשרת המאורעות במגילה נמשכה על פני תקופה של תשע שנים, מהשנה השלישית למלכות אחשורוש ועד שנת י"ב למלכותו. וכשקוראים את כל האירועים הללו בפעם אחת, מקבלים כדבר מובן מאליו שכל מאורע קשור בחברו. ברם בתקופה ההיא כלל לא הבינו זאת. לא הבינו כיצד המלך הרשע לוקח לבית מלכותו את הצדקת אסתר המלכה, לא הבינו את גזירתו של המן, לא הבינו למה מרדכי אינו משתחוה למן [ואף טענו כנגדו שמחמת חסידותו הוא מסכן את כלל ישראל, ראה אסתר רבה ג, ב], לא הבינו מדוע אסתר מזמינה את אותו רשע לסעודה עם המלך. וכך עמדו תמהים ומשתאים בכל התקופה ההיא על כל מאורע ומאורע, לא הרגישו כלל בכל התקופה ההיא נסים גלויים, לא היתה כל חריגה בסדרי הטבע, הכל התנהל כסדרו. ורק בסופו, כשהגיעה הישועה לעם ישראל, ראו והבינו שמה שהיה לצרה נהפך לישועה: המן שנתן העצה להרוג את ושתי, הוא שגרם על ידי כך את בחירת אסתר המלכה לבית המלך אחשורוש, ובסופו של מעשה היא שהביאה להריגת המן; המן הפיל פור ביום המיועד לאבד את היהודים, ויום זה נהפך להצלת עם ישראל; המן הכין בעצמו את העץ לתלות את מרדכי והוא בעצמו נתלה עליו. כך ראו בחוש איך מתוך ההסתר הגדול באה הישועה, והבינו איך הרע שימש בעצמו לעזר וסיוע להביא את ישועת ה'.

לחדד את הדברים נסיים ונסכם את היסודות

ומישועת  הפורים נלמד את ההשקפה היסודית למאורעות העולם, כדברי מו"ר הגרש"ז ברוידא זצ"ל:

שם דרך, חומש שמות, מאמר א

בהתבוננות וראיית חלק מהפרטים אי אפשר בשום פנים ואופן לדעת את מהלך ההשגחה. דוגמת מי שיסתכל בציור, שאם יביט בו מקרוב אי אפשר לתפוס כלל את ההיקף ולהבין מה רצה הצייר להביע, ורק אם יעמוד מרחוק יקלוט את משמעות ופשר הציור ויתפוס את מובנם של כל הפרטים. וכן השגחת ה' והנהגתו בעולם הזה היא בבחינת "אין צור כאלקינו" – "אין צייר כאלקינו", כדברי חז"ל במסכת ברכות (י, א). הקב"ה מצייר את מאורעות העולם בציור שאיננו מבינים את תכליתו, ורק לעתיד לבוא בהסתכלות על כל הפרטים יתברר ויתגלה כל מהלך ההנהגה.

אדם העומד בזמנו ובשעתו ומול עיניו מאורעות המתרחשים בדורו או בימי חייו, לעולם אין ביכולתו לעמוד אחר מהלך תכלית השגחת ה', וכמו שרואים אנו בעינינו לעתים רבות מאד, שדברים הנראים טובים ומועילים מתברר לאחר זמן שהיו רעים ומזיקים, ומאידך גיסא, בהרבה מקרים הנראה לנו כגזירות רעות, השי"ת חושבם לטובה. ולפעמים גם השגחת הקב"ה בעולם היא בבחינה ש"ממכה עצמה מתקן רטיה" (תנחומא וישב פרשה ט).

גם ביחס לשואת יהדות אירופה זו צריכה להיות השקפתינו. לא פעם בשעת גזרות השמד והפרעות שהתרגשו ובאו על עם ישראל במשך כל שנות הגלות, מבקשים ורוצים להבין מה התכלית בזה. אולם סוד הדברים, שהקב"ה מוביל את עולמו בשית אלפי שנין לקראת השלמות ואין אנו יכולים לעמוד מנקודת ראות מקומית של מאורעות דור אחד את כל היקף מהלך ההשגחה, ופעמים שרק אחרי כמה דורות מתבררת תכלית ההשגחה ורצון ה'.

ופעמים שלעולם לא תתברר התכלית עד שיגיע העולם לתיקונו השלם לעתיד לבא.