פרקי מבוא // תרומת זרע מבנק הזרע

בפרק ג' נתבארו דברי הפוסקים האם הנולדים כתוצאה מהזרעה או הפריה מלאכותיים בין בני זוג מיוחסים אחר הוריהם. 

עם זאת, במקרים לא מעטים, מגיעים הרופאים לכלל מסקנה כי הסיבה לאי הפריון נעוצה בגבר שזרעו אינו ראוי להפריה. ובמקרה זה האפשרות היחידה של האשה להרות היא מזרעו של אדם אחר. לצורך כך הוקמו ברחבי העולם "בנקים" של זרע – מקומות בהם יש מאגר תרומות זרע המתקבלות מגברים [בדרך כלל עבור תמורה כספית]. הזרע מוקפא ונשמר במאגרי ה"בנק", ונשים יכולות לרכוש מנת זרע מ"בנק הזרע" לצורך הזרעה או הפריה מלאכותית. הבנק חתום על הסכם סודיות עם התורמים ואינו חושף את פרטיהם בשום פנים, ובשל כך ילד הנולד מתרומת זרע שנלקח מבנק הזרע אינו יכול לדעת מיהו אביו.

בפרק זה נעסוק  בנדון יחוסו של הנולד כתוצאה מהפריית ביצית עם זרע שנלקח מבנק הזרע, אשר 

יקבע בהתחשב באפשרויות הבאות:

• תרומת זרע מבנק זרע בחו"ל, שבו רוב תורמי הזרע נכרים. 
• תרומה מבנק זרע בישראל, שרוב תורמי הזרע יהודים. 
• תרומה שנתקבלה מתורם יהודי שזהותו ידועה והוא כשר לבוא בקהל.

בכל אחת מהאפשרויות צריך לבחון האם יש הבדל בין רווקה לנשואה.

כמו כן נדון בפרק זה בשאלה נוספת, האם על פי ההלכה מותר לנשים נשואות לקבל תרומת זרע מבנק הזרע לצורך הפריה.

להלן [סימן א] נידרש לשאלה האם מותר לרוקה להרות מתרומת זרע מבנק הזרע.

תרומת זרע מבנק הזרע בישראל לאשת איש

א. בתרומת זרע לאשת איש, שאלת יחוסו של הוולד תלויה ועומדת במחלוקת הפוסקים שהובאה בפרק הקודם בנדון יחוס הנולד מהזרעה ומהפריה מלאכותית עם אשת איש: 

לדעת האגרות משה, פסול ממזרות נובע מביאת האיסור של אשת איש. ולכן וולד שנוצר כתוצאה מהזרעה או הפריה חוץ גופית של אדם עם אשת איש, אינו ממזר, כי לא היתה ביאת איסור. וכדבריו נקטו לדינא הגר"ב ז'ולטי, הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף.

אולם האדמו"ר מסאטמר נקט, שהזרעה מלאכותית נחשבת למעשה איסור, כי הוכנס זרע של איש זר לרחמה של אשה נשואה, ולכן הוולד ממזר. ואילו בהפריה חוץ גופית שאין בה מעשה איסור של הכנסת זרע לגוף האשה, יתכן שהוולד לא יחשב כממזר, וצ"ע.

ולדעת הגרש"ז אויערבך, בין הזרעה מלאכותית ובין הפריה חוץ גופית, נראה שהוולד ספק ממזר.

תרומת זרע מתורם שאינו ידוע – חשש שמא ישא אחותו מאביו

ב. תרומת זרע  מתורם בלתי ידוע  לכאורה אסורה מחמת החשש שמא ישא אחותו מאביו, כפי שיש ללמוד מדברי הב"ח (יו"ד סימן קצה ס"ק ו; הובא בבית שמואל אבן העזר סימן א ס"ק י) שהביא בשם רבנו פרץ כי אסור לאשה נדה לשכב "על סדין ששכב עליו איש אחר [שאינו בעלה], פן תתעבר משכבת זרע של אחר. ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה משכבת זרע של בעלה ויהא הולד בן הנדה. והשיב, כיון דאין כאן ביאת איסור, הולד כשר לגמרי אפילו תתעבר משכבת זרע של אחר וכו', אלא דמשכבת זרע של איש אחר, קפדינן אהבחנה, גזירה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא ביבמות (לז, ב)". כלומר, גם ללא ביאת איסור וכאשר הוולד כשר [ואינו ממזר], עדיין יש את גזירת חכמים שמא האשה תתעבר משכבת זרע של אדם אחר, ובנה עלול להינשא עם אחותו מאביו.

ולכאורה גזירה זו שייכת גם בתרומת זרע כאשר אין "ביאת איסור", ואפילו כאשר הוולד כשר, ועדיין יש לחשוש בין בפנויה ובין בנשואה – שמא ישא את אחותו מאביו, וכפי שכתב השרידי אש (ח"א סימן עט)  "לקבל זרע מישראל יש חשש של אח נושא אחותו, אבל מעכו"ם אין חשש לכאורה". והציץ אליעזר (חלק ט סימן נא – קונטרס רפואה במשפחה פרק ד) כתב: "למדנו מסוגיא זאת שחז"ל אסרו להביא לידי לידת בנים כאלה שלא יודע מי אביהם, הן בגלל זה עצמו שמן החובה שזרע ישראל ידעו יחוסם דאחרת אין השכינה שורה, והן בגלל החשש החמור שיכול לבוא אי פעם לידי מצב שאח ישא אחותו מאביו, או ייבם אשת אחיו מאמו או יוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק. ויפה מגדיר המאירי זאת ביבמות שם דיש בזה: הן משום תקנת ולד, והן משום תקנת ערוה. ואם כן יוצא לנו דהפריה מלאכותית דלא נודע אבי הולד מיהו, כולהו איתנייהו ביה, ואסור ליצור בעולם ילדים כאלה הן משום תקנת הוולד שלא יהא מיוחס ולא יהא מוכשר להשראת שכינה, והן משום תקנת ערוה שיכול להיווצר מצב שישא אחותו מאביו או ייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו או יבמתו לשוק".

ומוסיף הציץ אליעזר: "והדברים ק"ו אם חז"ל חששו על כך למקרים נדירים שיכולים אי פעם לקרות כשאיזה אשה תנשא בתוך ג' חדשים ממיתת או גירושי בעלה, ואשר עפ"י רוב איננה בהריון ממנו כל שלא הוכר עוברה, מכל שכן ועל אחת כמה וכמה שעלינו לחוש לכך מאד בהפריה מלאכותית שהמדובר כשעושים פעולה שתתעבר, ומתעברת, והממדים שיכולים להתעבר עי"ז המה רבים מאד, ואלפי רבבות נשים יכולות להתעבר מכמה כמויות זרע של כמה אנשים, ואסתפק לציין לזה מה שראיתי בירחון המאור היו"ל באמריקה (תשרי תשי"ד) שפירסם פרופ' י' מ' רבינוביץ, שלפי מה שקרא סטאטיסטיקה על כך, הרי מאז שניתן כח הדחיפה לתהליך הרפואי הזה, כבר ישנם בארה"ב בלבד אלפי ילדים יוצאי ירך ההזרעה הזאת, וכמו"כ לפי האומדנא מגבר אחד פורה בלבד יש בכוחו בתנאים מופתים להוליד ארבע מאות ילדים בשבוע, או עשרים אלף ילדים לשנה. ובמצב מבהיל כזה האם אין החשש הזה שיבואו לישא אחותו מאביו וכו' קרוב בזה למאד, ותמלא ח"ו הארץ זימה".

ואף ידידי רבי משה שטרנבוך (במכתבו מתאריך ב' סיון תשע"ב), הוסיף בזה נופך: "נפלא הדבר והפלא, בספר רפואה מציאות והלכה, בהוצאת הרב מרדכי הלפרין (עמ' 297 בהגה"ה) מביא שמזרע איש פרטי נולדו מאה ילדים, ובודאי ראוי לגזור מדרבנן ששכיח טובא". כלומר, אין כל מניעה מתורמי הזרע לתרום כמה מנות זרע שיחפצו, ובכל מרכז רפואי שיעלה על לבם, כך שבהחלט יכול להווצר מצב שלתורם אחד של זרע יהיו עשרות [אולי יותר] צאצאים שכל אחד אינו יודע מי אחיו או אחותו, ולפיכך יש חשש סביר ביותר פן הנולד מתרומת זרע ישא את אחותו מאביו.

[רבי אביגדור נבנצל, ציין במכתבו אל הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה [נמסר לי באדיבותו] חשש נוסף בתרומה מבנק הזרע: "קיים חשש שאח ישא את אחותו וכדומה, והתורה הזהירה מפני מצב של "ומלאה הארץ זמה", גם מבחינה בריאותית מתנגדים כיום לנשואי קרובים, וזה חל במקרים שאין הולדות אחים או קרובים מבחינה הלכתית, כי הם גרים"]. 

ולמעשה הסיק האגרות משה (אה"ע ח"א סימן עא) "דין זרע אחר מפורש לאיסור בט"ז (יו"ד סימן קצה ס"ק ז) שהביא משם הר"ר פרץ בהגהת סמ"ק שאשה צריכה ליזהר מלשכב אסדינים ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר, הרי חזינן שאסור לאשה להתעבר מזרע של אחר אפילו שלא בביאה שהולד כשר". ומבואר בדבריו כי לכתחילה יש לאסור תרומת זרע מאדם זר מהחשש שמא ישא את אחותו, אולם אם נעשתה ההפריה מתורם בלתי ידוע, בדיעבד הוולד כשר.

תרומת זרע מתורם שאינו ידוע – חשש שמא הוולד "שתוקי"

ג. תרומת זרע מתורם בלתי ידוע לכאורה אסורה מטעם נוסף – בגלל יצירת וולד שמעמדו ההלכתי הוא "שתוקי", כפי שנבאר.

במשנה (קידושין פ"ד מ"י) נשנו הפסולים לבוא בקהל, ובתוכם "שתוקי ואסופי", ופירש רש"י: "ספק ממזרים הם". וביארו במשנה: "ואלו הם שתוקי – כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו [וכשקורא פלוני אבא, אמו משתקתו, רש"י שם]. אסופי – כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא אמו". וביאר המאירי (בית הבחירה קידושין שם) "ופיסולו של שתוקי מספק ממזרות, שמא מממזר נתעברה או שמא מאחד מן העריות". וכפי שנפסק בדברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה כא) "ממזר ספק או שתוקי או אסופי, אסור לישא בת ישראל". 

ולכאורה הדוגמא הפשוטה ל"שתוקי" בזמנינו, הוא תינוק שנולד מתרומת זרע במקום שרוב התורמים יהודים, ומכיון שזהות האב לא ידועה ויש ספק שמא הוא פסול קהל או ממזר, יש לאסור על הוולד להינשא לבת ישראל כשרה, וכפי שכתב השרידי אש [בהמשך דבריו המובאים לעיל אות א] "לנולד בהזרעה מלאכותית יש דין שתוקי, שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו". ומכאן הסיק רבי יעקב אפשטיין בשו"ת חבל נחלתו (ח"ג סי' מג) "הבן הנולד מהפריית זרע שלא ידוע מקורו הוא שתוקי. ולגבי יחוסו הוא ספק ממזר, ועל כן אין הוא יכול להתחתן עם כשרים ופסולים מישראל, אלא עם גרים בלבד. לגבי יחוסו הוא מעביר את פגמו לדור הבא, שכולם בגדר ספק ממזר, ומותרים בחיתון רק עם גרים ומעבירים את פסולם בקהל לולדותיהם". 

והחשש שהוולד הוא שתוקי ופסול לבוא בקהל – קיים, הן בפנויה והן בנשואה.

•    •    •

החששות בתרומת זרע מתורם בלתי ידוע – שמא ישא את אחותו מאביו, ויצירת וולד שתוקי, הן סיבות לאסור קבלת תרומת זרע מבנק הזרע מתורם בלתי ידוע [בין בנשואה ובין ברווקה], אולם לאחר שכבר נולדו ילדים מתרומת זרע מתורם בלתי ידוע, דנו הפוסקים להתירו לבוא בקהל, כדלהלן.

הנולד מתרומת זרע אינו נחשב שתוקי מדין "כל דפריש מרובא פריש"

ד. בשו"ת נודע ביהודה (מהדורא קמא אבן העזר סימן ז) דן בשאלה: "פנויה שעיברה וילדה ולא נבדקה ממי נתעברה והולד נתגדל, ובין כך מתה האם, מה דינו של הולד הזה לבוא בקהל, אם הוא שתוקי ופסול, או לא".

וחידש הנודע ביהודה "שיש הפרש בין פנויה שילדה ולא ידעינן ממי נתעברה, ובין תינוק הנמצא בשוק אפילו ודאי שנולד מפנויה, כגון במקום שאין שם שום אשה שיש לה בעל ונמצא תינוק בשוק, שהרי ודאי נולד מאחת הפנויות שנתעברה בזנות, וההפרש הוא שאם ילדתו פנויה וידעינן את אמו שהיא ילדתו והוא אצל אמו ויש לנו לדון על האם עצמה ממי נתעברה, שאז אפילו ברוב כשרים חיישינן דלמא אזלא איהי לגבייהו והוה לה קבוע וכמחצה דמי. אבל בתינוק הנמצא בשוק ואין אנו יודעים את אמו מי היא, ואין לנו עסק לדון על האם כלל, שהרי אין אנו יודעים מי היא, רק אנו דנין על תינוק זה שנמצא בשוק, ואם יש שם רוב כשרים ומיעוט פסולים אפילו נימא דאזלא איהי לגבייהו והוי קבוע, מכל מקום תינוק זה שנמצא בשוק הוה ליה פירש, וכל דפריש מרובא פריש והלך אחר הרוב". כלומר, יש הבדל בין ספק שמתעורר על תינוק – מי אביו ואמו, לספק המתעורר על האם – ממי נתעברה. כאשר הספק על כשרות יחוסו של התינוק, הכלל הברור הוא "כל דפריש מרובא פריש", ולכן במקום שרוב הציבור כשרים לבוא בקהל, גם התינוק "פרש" מרוב זה, וכשר לבוא בקהל. אך כאשר יש ספק ממי נתעברה הפנויה, הכלל הוא "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי", דהיינו כאשר הספק הוא למי נבעלה, אפילו אם הרוב כשרים, מכל מקום הם נחשבים "קבועים", ואין הכרעה של רוב [היות וכל קבוע "כמחצה על מחצה דמי"]. ועל פי זה הכריע הנודע ביהודה שאם מתה האם ולא נודע מי היה אביו, הילד אינו שתוקי, היות דכשהספק על כשרותו של הוולד הולכים אחר הרוב והוא כשר לבוא בקהל.

ואף שהפתחי תשובה (אבן העזר סי' ד ס"ק מא) הביא את דברי הנודע ביהודה, וציין לדברי האחרונים שחלקו על חידושו ופסקו כי תינוק שלא נודע מי אביו ואמו מתה, הוא "שתוקי" ופסול לבוא בקהל [וכן נקט להלכה החזון איש (אבן העזר סי' ז אות ה) שלא כדברי הנודע ביהודה]. אולם הגר"ע יוסף פסק בשו"ת יביע אומר (חלק י אבן העזר סימן י) על פי דברי הנודע ביהודה כי הנולד מתרומת זרע אינו שתוקי היות ואנו תולים כי הזרע נתרם על ידי אדם כשר, מדין "כל דפריש מרובא פריש", כדבריו: "הדבר ידוע כי אלה התורמים את הזרע [תמורת תשלום], הולכים אל המקום שהמנהל של האתר לוקח מהם זרע ונותן אותו לבדו במקום מסויים, ללא תערובת זרע של אנשים אחרים, לבלתי היות שם ערוב, ומכיון שהאשה הזאת שקבלה את הזרע היתה פנויה, כל לגבי דידה, בין אם היה זרע של גוי בין אם היה זרע של ישראל, רובא דרובא הכל כשרים אצלה. ואף אם ישנם בעיר גם פסולי חיתון, אינם אלא מיעוטא דמיעוטא. והנה גם משעה שהזרע נלקח מהתורם, הוא בחינת פירש, וכל דפריש מרובא פריש, וכשהאשה מקבלת הזרע – היא מקבלת ממה שפירש, ואין לזה שייכות למה שאמרו בקידושין (עג א) שמא היא הלכה אצל הבועל והוה ליה קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ולפי זה כיון שהרוב כשרים אצלה, דקיימא לן גוי הבא על בת ישראל הולד כשר, אין לולד דין שתוקי שאסור לבא בקהל ה' מדרבנן, משום מעלה עשו ביוחסין, אלא סגי ליה בחד רובא להכשירו ולהתיר לו לבא בקהל". 

וכן כתב ידידי רבי אשר וייס, אב"ד דרכי תורה בירושלים, באחת מתשובותיו שטרם ראתה אור: "לא אסרו את השתוקי, אלא משום חשש דלמא אזלא איהי לגביה והויה ליה קבוע. אבל בנדון דידן לא שייך כלל שיהיה קבוע, דהלא התורמים באים לבנק הזרע שבבית החולים כדי לתת מזרעם, ואם כן לעולם הוי ליה פירש. ואף אם תמצי לומר דבבנק הזרע גופא שוב הוי ליה קבוע, נראה פשוט דכיון דההפריה מתבצעת במרפאה מיוחדת שבבית החולים והזרע מובא לשם מתוך אוצר הזרע, שוב הוי ליה פירש ממקום קביעותו. ויש לומר דבכהאי גוונא לא מסתבר לגזור אטו קבוע, דרק באזל איהו לגבה ובא עליה גזרו אטו אזלה איהי לגביה ובא עליה, אבל תרומת זרע מילתא אחריתי היא, וגם לעולם אין האשה הולכת לאוצר הזרע ומתעברת שם, ואפשר דבמקום דליכא למגזר כלל, סמכינן אחד רובא לכולי עלמא, וצ"ע בכל זה".

גם רבי משה שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ה סי' שכט) נטה להתיר את הנולד מתרומת זרע ופסק שאינו שתוקי, מדין "כל דפריש מרובא פריש", כי אביו הוא מרוב הכשרים לבוא בקהל: "ושורש הטעם להתיר כמו שהאריך ב"שב שמעתתא" (שמעתתא ד פרק יז ואילך) הוא ששתוקי אסור בשל הספק שמא איהי אזלא לגביה, והוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי. אבל בנידון דידן, ב"בנק זרע" ישנו זרע מכל מיני אנשים, ורובא דרובא אינו מממזרים, אלא מיהודים שאינם פסולים או מגויים, והשאלה נולדת לאחר שבחרה זרע ונטלה אותו מהבנק, וכשפירש, שפיר מכשירינן את הולד שכן הולכים אחר הרוב". 

וחזר על דבריו במכתב (מתאריך ב' סיון תשע"ב) בנדון "אשה בת ארבעים אשר התייאשה מלהתחתן, וקיבלה זרע מבנק הזרע והולידה בת, ועכשיו דורשת שירשמו אותה כבתה ויהודיה", כי "ראוי להכשיר הולד, שכל שפריש מרובא פריש, ולא שייך לגזור משום קבוע שאנו דנין על הזרע דפריש ותולים ברוב, וכל שכן לדעת החזון איש שקבוע לא שייך אם נמצא אצל מחללי שבת או חשודים שדינם אז כנמצא אצל נכרי, דלא אמרינן בה דין קבוע, וכן כאן מן הדין אין דין קבוע שאינם נאמנים ולא דייקו כדין תורה". 

ומבואר בדבריהם, כי אשה הבאה לבנק הזרע שבו נמצאים מנות זרע של תורמים, אינו נחשב מקום "קבוע" [שאין בו הכרעה של רוב היות וכל קבוע "כמחצה על מחצה דמי"], ואם כן דינו כ"פירש" וממילא "כל דפריש מרובא פריש", ומכיון שרוב התורמים הם כשרים, על כן גם הוולד כשר לבוא בקהל.

אולם למעשה כתב הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ה שם), שאף שהיה מקום להקל מעיקר הדין, מכל מקום "נראה שיש לאסור, ולחשוש למיעוט שאינו מצוי, כיון שמדובר בשורש קדושת ישראל, ועלולה תופעה זו להביא חורבן ולפריצת גדר, ומצינו שגזרו הבחנה בשל חשש רחוק שמא ישא אחותו מאביו, ולכן צריך לנהוג עם הולד כשתוקי וישא גיורת". אך סיים: "ומכל מקום, צריך לדעת שבית הדין הדן במקרה מיוחד, אף כשאין בזה הוראה כללית, חייב לעיין היטב קודם שקובע הלכה ולשקול אם לא עלולים לגרום בפסיקתם קלקול".

[בסוגיית הגמרא במסכת כתובות (טו, א) מבואר כי לכשרות היחוס צריך "תרי רובי", דהיינו שתי סיבות שיש רוב כשרים [כגון במעשה שהיה בתינוקת ב"קרונות" של ציפורי, שהיה רוב אחד של אנשי ציפורי הכשרים, ורוב נוסף של הבאים בקרונות [שיירות] לציפורי]. ובנדון דידן כתב הגר"ע יוסף [בהמשך דבריו המובאים לעיל] "שלא הצריכו תרי רובי אלא לגבי כהונה, אבל להתירו לבא בקהל לא החמירו כלל". והגר"א וייס כתב: "דבכל אופן יש כאן תרי רובי, דנתברר לי על ידי מנהלי בנק הזרע דרוב הבאים לתרום זרע הם סטודנטים הלומדים באוניברסיטה העושים כן תמורת תשלום מסויים, אם כי יש גם תורמים אחרים, ואם כן הוי כרוב סיעה, דהסטודנטים ברובם הגדול באים מחוץ לעיר, ויש בזה לכאורה תרי רובי, דרוב בני העיר כשרים, ורוב הסטודנטים הבאים מבחוץ גם הם כשרים"].

טעמים נוספים מדוע הוולד אינו שתוקי

ה. בדברי הפוסקים נאמרו הסברים נוספים מדוע הנולד בתרומת זרע [שהתורם אינו ידוע] אינו שתוקי:

• הגר"א וייס הוסיף: "ואי איישר חילי הוי אמינא עוד דכיון דאיסור שתוקי הוא מדרבנן, אפשר שלא גזרו אלא במה שהיה מצוי בימיהם דהיינו אשה שזינתה ואין אנו יודעים מי האב, אבל בנדון דידן שנזרעה זרע שלא בדרך ביאה כלל, בכהאי גוונא לא גזרו איסור שתוקי. ועוד דמילתא דלא שכיחא היא, ולא גזרו בה רבנן. ואף דפשוט שאין בזה כדי היתר, אפשר שיש לצרף סברא זו לרווחא דמילתא".
• בפסק בית הדין הרבני בבאר שבע (ט"ו כסלו תשע"ג; תיק מס' 902150-1) כתב הרב דוד דב לבנון על פי דברי הבית שמואל (אבן העזר סי' ד ס"ק לט) בדינו של שתוקי: "והיינו דווקא דאיכא בעיר זו ממזר אפילו ממזר אחד, אבל אם ליכא שום ממזר ליכא חשש כלל". וכתב בשו"ת חלקת יעקב (אבן העזר סי' י אות ב) "וזה ברור אצלי דכוונת הבית שמואל, דדווקא כשברור שיש ממזר בעיר, אבל אי ליכא שום ממזר, כלומר שאין לנו שום ידיעה שיש ממזר בעיר, דליכא חשש כלל. דאם תאמר דכוונתו שידוע לנו על בטח שאין שום ממזר, אם כן פשיטא, דמה קא משמע לן כשידוע לנו על בטח שאין שום פסול מה יש לחשוש. רק כוונתו כמו שנתבאר, שמיעוט הפסול ידוע על בטח. אבל כשאינו ידוע על בטח שיש שם מיעוט של פסול, ליכא חשש כלל". ועל פי זה כתב הרב לבנון בנדון יחוס הנולד מתרומה מבנק הזרע: "שאין ידיעה שיש בבנק הזרע זרע שבא מאדם פסול, ויתכן שכל התורמים היו כשרים, ולפיכך אין חשש לשתוקי".
• הדיינים בבית הדין בבאר שבע הוסיפו "סניף" להיתר את דברי הפוסקים הסוברים שהנולד מהזרעה מלאכותית אינו מתייחס לאביו [ראה לעיל פרק ג אות ד] וכתבו כי לפי זה כמובן "אין כאן גם חשש ממזרות". 
• ולענ"ד נראה טעם נוסף להתיר על פי דברי האגרות משה (אבן העזר חלק ג סימן יא) באשה שנתעברה באמבטי מזרעו של ממזר: "דין זה שהלך אחר פסולו נראה שהוא דוקא ע"י ביאה כדין ממזר מאיסור ערוה ולא כשהוא מזרע ממזר ע"י אמבטי, דהא הקרא ודאי איירי כדרך העולם שהוא ע"י ביאה, ואין למילף מזה כשהוא ע"י אמבטי. ונמצא שאף שמתייחס אחר בעל הזרע שהוא ממזר הוא ולד כשר". ולאור דבריו המחודשים של רבי משה שאין פסול ממזרות בהזרעה או הפריה מלאכותית [והרחבנו לדון בדבריו להלן [סימן יג] בענין האם יש דין ממזרות בהפריה חוץ גופית] ודאי הוא שהנולד מתרומת זרע מבנק הזרע אינו שתוקי, שהרי אפילו אם היה ידוע לנו בוודאות שתורם הזרע ממזר, הוולד אינו ממזר כי אין פסול ממזרות בהזרעה או הפריה מלאכותית.

אולם ידידי רבי משה שטרנבוך השיב לי במכתב מתאריך ב' סיון תשע"ב: "אמנם דברי הגר"מ פלא גדול, ואף הוא לא התיר למעשה, רק מבאר כן ליישב קושיא על התוספות (קידושין ד, א), ואין למדין הלכה אלא כשמורה כן הלכה למעשה. אמנם צריך ביאור לשיטתו שבאמבטיא ולא ממנו ממש אלא מזרעו לא נקרא אב אפשר שלא פוסל, אבל אינו מוכרח, שאפילו אינו האב, יצירת הולד מזרע פסול דממזר פוסל אותו, וצ"ב".

מדוע אין חשש שמא ישא אחותו מאביו

ו. והנה לעיל [אות ב] נתבאר שיש לאסור לכתחילה קבלת תרומת זרע מבנק הזרע מחמת החשש שמא ישא את אחותו מאביו, מכל מקום בדיעבד הפוסקים התירו את הוולד לבוא בקהל, על פי דברי הגמרא במסכת גיטין (סד, א): "האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם, אסור בכל הנשים שבעולם, חזקה שליח עושה שליחותו. וכיון דלא פריש ליה, הא לא ידע הי ניהו קדיש ליה". ופירש רש"י: "חזקה שליח עושה שליחותו והלך וקידש לו אשה, וכיון שלא פירש לו הי מינייהו קדיש ליה ולא ידע איזו קידש לו, ואי הדר אותו האיש ונסיב איתתא, דלמא זו היא אמה או בתה או אחותה של אותה האשה שקידש לו שלוחו, והן כולן אסורות לו". וכן נפסק בדברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פ"ט ה"ו) ובשו"ע (אבן העזר סי' לה סע' יא) "האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה, ומת השליח ואינו יודע אם קידש לו אשה או לא קידש, הרי זה בחזקת שקידש, שחזקה שליח עושה שליחותו. והואיל ואין יודע איזו אשה קידש לו, הרי זה אסור בכל אשה שיש לה קרובות שהן ערוה עמה, כגון אשה שיש לה בת או אם או אחות וכיוצא בהן, שאם תאמר ישא זו, שמא אמה קידש לו שלוחו או אחותה או בתה".

והקשו התוספות (גיטין שם ד"ה אסור) "ואם תאמר יתומה קטנה תיאסר לכל אדם שמא אביה קדשה לזה השליח. ונראה, דקנסא בעלמא הוא דקנסינן ליה שצוה לקדש סתם ולא חשש על עצמו שלא יבא לידי תקלה, אבל מן הדין מותר בכל הנשים, דאין זה חזקה גמורה, דאינה בידו להתקדש שמא לא תתרצה. ועוד, דאזלינן בתר רובא". לדעת התוספות, החשש שמא שליח קידש אשה ובשל כך לאסור להתחתן בכל הנשים, אינו חשש ואיסור מעיקר הדין אלא "קנס בעלמא", ובפרט שיש ללכת אחרי הרוב. אולם הר"ן (גיטין ל, א בדפי הרי"ף) הביא את דברי הרמב"ן שהאיסור אינו קנס  אלא מעיקר הדין, ולא אסרו על יתומה קטנה להתחתן שמא אביה קידש אותה לשליח שמת [ולא ידוע למי היא מקודשת] "לפי שבחזקת פנויות הן ואין חזקת שליח עושה שליחותו מוציאן מחזקה. ועוד, חזקה על האב שאינו מקדש בתו ושותק לקלקל עליה, שאילו קדשה היה מודיע לה ולאנשים הרבה. אבל הוא [שליח שנשלח לקדש אשה ומת השליח] אסור בנשים שיש להן קרובות לפי שאין חזקה של קרובות שאינן באות לדון בפנינו מועלת לו". 

ובשו"ת שמע שלמה (ח"ב אבן העזר סימן ב) כתב הראשון לציון רבי שלמה עמאר, כי כשרות יחוסו של הנולד בתרומת זרע מתורם לא ידוע, תלויה במחלוקת התוספות והרמב"ן הנ"ל, ולדעת התוספות "יש לומר לכאורה דבנדון דידן דרוב נשים מותרות לו, יש לסמוך על הרוב דאין שייך בזה קנס". אולם "לפי הרמב"ן וסיעתו יש לומר שבנדון דידן אסור בכל אשה, דשמא אחותו מאביו היא, דהוא לא הלך בזה אחר הרוב". 

אולם בהמשך דבריו כתב השמע שלמה: "וראיתי באוצר הפוסקים (סי' לה סי"א ס"ק סג אות א) שכתבו בשם יד המלך (הלכות אישות פ"ט ה"ו) שכתב דגם להרמב"ן ז"ל דס"ל דמדינא הוא, מ"מ הוא רק מדרבנן, דמדאורייתא ודאי אזלינן בתר רובא, וכל אחת מהקרובות אמרינן דהיא מהרוב ולא מהאסורות לו, ורק מדרבנן לא אזלינן בתר רובא". ומאחר וגם הרמב"ן לא אסר אלא מדרבנן, ואם כן "בנדון דידן דיש כמה וכמה ספקות, דשמא זרע זה הוא מגוי, ואם תמצי לומר מישראל, שמא אין לו ילדים לאותו האיש, ואם יש לו, אולי כל בניו זכרים דוקא, ואם יש לו בנות, שמא נישאו כבר או מתו. ועוד, דכל בת יש לומר דהיא מהרוב שאינן בנותיו של אביו של זה, ועוד יש בזה ספק ספיקא דרבוותא דשמא הלכה כהתוספות דכל זה הוא רק קנס, ובנדון דידן לא שייך הטעם של קנס, וגם דאין לך בו אלא חידושו ואין לדמות ענין לענין בפרט בעניני קנסות, ונעמיד דין זה אעיקרא דדינא דאזלינן בתר רובא. וכו'. ועוד, דכמעט כל הפוסקים שוים שגם להרמב"ן הוא רק איסור דרבנן, וי"ל דלא אסרו אלא בענין ההוא ותו לא". ומתוך כך הסיק: "בהצטרף כל הספקות הללו וכל הטעמים לחלק ולומר דבנדון דידן לא אסרו כלל, נראה דיש להתיר בנדון דידן את הולד הזה בכל נשי דעלמא בלא שום פקפוק כלל ועיקר".

•    •    •

קבלת תרומת זרע מתורם שזהותו ידועה

ז. והנה היה מקום למנוע את שתי החששות הנ"ל, אם נדע מי הוא התורם – ולא נחשוש לכשרות ייחוסו של התורם, וגם אין חשש שמא ישא אחותו מאב, כי כשהבן יודע מי הוא "אביו", יֵדע לא להתחתן עם בנותיו של תורם הזרע שהן אחיותיו, אולם בשו"ת חבל נחלתו (ח"ג סי' מג) דן באפשרות זו: "הועלתה הצעה שהרופאים ידעו מזרע מי הופרתה הפנויה, ועל ידי כך יהיה ניתן להכשיר את זרעה לבא בקהל ישראל. לכאורה, הצעה זו תפתור את בעיית השתוקי, ואף שהאם והבן לא ידעו מי אביו, הרופא יוכל להעיד שמכשר נתעברה". 

אלא שהוא שלל זאת משתי סיבות: "היאך ניתן להם נאמנות על דברי עבירה, הלא פעולתם אף אם אינה מרבה ממזרים, היא ודאי לא הדרך שהתורה סידרה לנו להעמיד בנים ובנות בעם ישראל. והחשוד על הדבר אינו נאמן על המופקד בידו שלא יחליף ולא ישנה. ואם כן הרופאים שלפנינו העסוקים בהולדה בדרך האסורה, איך יהיו נאמנים על מה שחשודים עליו. ועוד, וכי מי יעקוב שמ"תורם" זה לא יוולדו ילדים נוספים שיבואו להתחתן ביניהם. הרי הוא יכול להציע את זרעו בכל מרכז רפואי המתעסק בכך" [ויש להעיר על דבריו, כי במציאות הנוכחית כיום (תשע"ה) שההפריה הפכה להיות דבר מקובל ומצוי, וגם ניתן לפקח על התהליכים בהשגחה נאותה, צ"ע אם נוכל לומר ש"הרופאים עסוקים בהולדה בדרך האסורה", וצ"ע].

בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה אבן העזר סימן י) מובא נימוק נוסף מדוע אין לאפשר תרומת זרע מתורם שזהותו ידועה: "אם בעל הזרע ידע שזרעו הזרימו אותו לתוך אשה פלונית, יתקיפנו היצר שיבוא לידי התקרבות אליה, ומי יפיס שלא יבואו לידי עבירה, רחמנא ליצלן, ומי הגורם העיקרי לזה – הטלת זרעו לתוך רחמה. והרי בזה מרבים הכיעור והזנות בארץ כבזמן המבול ח"ו".

נימוק זה נשמע גם מפי ידידי רבי מתתיהו דייטש, רבה של רמת שלמה בירושלים ומו"צ בעדה החרדית, בשיחה שקיימתי עמו ביום ה' כ"א סיון תשע"ד: "אשה שמעוניינת בתרומת זרע מגוי על פי היתרו של רבי משה פינשטיין, רצוי שתקח זרע מבנק הזרע בחו"ל שרוב התורמים בו הם גויים, מאשר מתורם גוי ידוע, ואף שאם לוקחת מתורם ידוע, אזי אנו יודעים בבירור שהזרע הוא מגוי ולא רק מסתמכים על רוב, עם זאת יש לחוש לדררא דעריות – שמאחר והיא מכירה את האדם התורם שמזרעו נתעברה, יש לחוש לקירוב דעת ויש כאן חשש פריצות וזימה".

שאלתי את הרב דייטש, האם גם בתרומת זרע מיהודי, עדיף לקחת תרומה מבנק הזרע בישראל או תורם ידוע כדי למנוע את החשש שאח ישא את אחותו. והרב דייטש השיב: "מאחר ותרומת זרע מיהודי נאסרה אף על ידי רבי משה פינשטיין, אין כאן כלל שאלה, ובכל מקרה אסור, אפילו אם יש רישום מסודר מי הוא התורם ואין חשש שישא את אחותו, כי "גזירת הבחנה" שמא ישא אח אחותו עומדת במקומה, ולכן יש איסור בדבר", ע"כ דבריו.

•    •    •

תרומת זרע מבנק הזרע בחו"ל

ח. בתרומת זרע מתורם נכרי, אין הבדל בין רווקה לנשואה, ובכל מקרה הולד כשר לבוא בקהל אך לכאורה פגום לכהונה, כמפורש בדברי הגמרא (יבמות מה, ב) "והלכתא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל, הולד כשר, בין בפנויה בין באשת איש". וכפי שנפסק בשלחן ערוך (אבן העזר סימן ד סע' יט) "עובד כוכבים שבא על בת ישראל, בין פנויה בין אשת איש, הולד כשר, ופגום לכהונה".

ולפיכך בתרומת זרע מבנק זרע בחו"ל, הולכים אחר רוב התורמים שהם נכרים, והוולד כשר, כדברי האגרות משה (אבן העזר ח"א סימן י) בנדון זה: "האמת שאין לחוש שהזרע היה משל יהודי כיון שהרוב הם משל נכרים, דלבד שהערים שלנו וכל המדינה הם רוב נכרים, הוו אלו המוציאין זרע שלהם לדבר זה ודאי רוב נכרים. ומה שאמר הרופא שהוא משל יהודי, אינו נאמן, דאמר זה משום שחשב שזה יותר טוב לפניה שהיא יהודית. ולכן ליכא שום חשש איסור לא בהאשה לבעלה ולא בהוולד לקהל". וכן נקט לדינא השרידי אש (ח"א סימן עט) "ולכאורה יש מקום להקל בזרע שנלקח מעכו"ם, שהבן הולך אחריה", והוא כשר.

בקבלת תרומת זרע מנכרים, רבי יעקב אריאל, רבה הראשי של רמת גן, במכתב תשובה שנכתב למכון  פוע"ה (ה' חשון תשס"ב) העלה חשש נוסף: "גם על ידי גוי הדבר אסור, הילד שיוולד, גם אם יהיה בכל זאת ישראל מבחינת ההלכה, בכל זאת לא יהיה ישראל גמור, חציו גוי. אין ספק שנשמתו אינה נשמת ישראל רגיל. דם נכרי יזרום בעורקיו, בתכונותיו, בזהותו. וזאת נוסף להיותו בן לאם חד הורית ללא אב, עם תסכולים ותסביכים". 

זאת ועוד, הנה במשנה (עדויות פ"ב מ"ט) שנינו: "האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים", ופירשו רבנו עובדיה מברטנורא והרמב"ם שם: "לפי שקרוב טבע הבן להיות דומה לטבע האב". וכן כתב בספר החינוך (מצוה תקס) "ואין ספק כי טבע האב צפון בבן". וכתב הרב מאיר מאזוז (במכתבו למכון פוע"ה  בתאריך ח' חשון תשס"ב) "בנטילת שכבת זרע של גוי, ידבקו בילדים תכונות שליליות, וכידוע ששורש רע לא יכזב (עיין נפלאים מעשיך להגרי"ח)". והוסיף הרב מאזוז, "עם ישראל גאים בייחוסם, "למשפחותם לבית אבותם", משא"כ אומות העולם". 

גם השרידי אש העלה חשש אחר: "שיפטור את אשת בעל אמו מחליצה, יש לחשוש גם בזרע שנלקח מעכו"ם". ובדומה לחשש זה כתב הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה (ח"ג סי' צח אות י) שיש לחשוש "שמא ייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק". 

אולם למעשה כתב הגרש"ז: "מ"מ נראה שאין אנו יכולים להוסיף על גזירות חז"ל, ולא מצינן דחיישי להכי אלא בכהאי גוונא שכך הוא האמת דלא ידוע ממי הוא הולד, אבל בכהאי גוונא שהאשה יודעת והיא אשה כשרה, מנין לנו לחדש מעצמנו גזירה לחוש דשמא תתבייש לגלות הדבר וגם לא תוכל לעמוד בנסיון ותינשא לשוק בלי חליצה, הרי כללא הוא דבגזירת חז"ל אין לנו אלא מה שגזרו בפירוש, ואין להוסיף גזירות שלא נזכרו בש"ס".

לסיכום, בתרומה מבנק הזרע מחו"ל, הוולד כשר לבוא בקהל בין ברווקה ובין בנשואה.

נישואי בת שנולדה מתרומת זרע לכהן

ט. אולם בשו"ע (אבן העזר סימן ד סע' יט) מבואר כי הוולד כשר אך "פגום לכהונה". ומעתה לכאורה יש לאסור על בת שנולדה מתרומת זרע להינשא לכהן, שמא תורם הזרע נכרי, ונפגמה לכהונה, וכפי שכתב בשו"ת חלקת יעקב (אבן העזר סי' יב) "ממוצא הדברים נשמע שגם האשה בעצמה אם ממציאה עצמה לשפוך זרע לתוך רחמה ע"י המצאה הנ"ל וכאמור דרובן עכו"ם, בין שהיא אשת איש בין פנויה נפסלה לכהונה, כמו שהיא נפסלת ע"י ביאת עכו"ם כמבואר שם בגמ', אף על גב דהאיסור ג"כ רק דרבנן אפילו הכי פסלוה, אם כן גם בעובדא הלזו היא איסור דרבנן וג"כ נתחללה לכהונה, ואפשר גם בדיעבד כמו בביאת עכו"ם דהיא אסורה אף בדיעבד".

והנה כאשר אין ודאות שתורם הזרע נכרי, והדבר מוטל בספק ויתכן שהתורם היה יהודי, פסק האגרות משה (אבן העזר ח"א סימן י) להתירה לכהונה "שהרי שיטת הרי"ף שהוולד מעכו"ם הבא על בת ישראל כשרה לכהונה. ואף להשו"ע [הנ"ל] שפסול לכהונה, הרי הכא יש ספק להחלקת מחוקק [בנדון נתעברה באמבטי] שמא אין שייך כלל לבעל הזרע, שלא נקרא בנו. ואף שיותר נוטה כהבית שמואל שהוא בנו, ואם כן הכא אולי נחשב שהוא זרע של עכו"ם אף שלא מתייחס אחריו, הרי יש כאן קצת ספק שמא הוא של יהודי. ואף שהוא מיעוט, הוי בצרוף שניהם כספק גמור. וכיון שמסיק הב"ש (ס"ק ב) שבדיעבד אין מוציאים אם ניסת לכהן, אין לאוסרה לזו שהוא ספק גם להשו"ע אף מלינשא לכתחילה". ומבואר בדבריו שההיתר לכהונה מבוסס על "ספק ספיקא" – ספק שמא הנולד בתרומת זרע אינו מתייחס לתורם הזרע [כיון שלא היתה ביאה], וספק שמא התורם יהודי [שאינו פוסל לכהונה] ולא נכרי.

וכן הכריע לדינא ביביע אומר (ח"י אבן העזר סימן י) להתירה לכהונה מטעם הספק ספיקא הנ"ל, והוסיף כי גם לדעת הסוברים כי "ספק ספיקא" אינו מועיל לדיני יוחסין, יש להתיר "בכהני חזקה של זמנינו, שלדעת מהרשד"ם (חאה"ע סי' רלה) אינם נחשבים כהנים ודאי". וכתב עוד: דהא "הכא איכא תרי רובי להיתרא, שרוב העיר כשרים, וגם רוב הסטודנטים תלמידי האוניברסיטאות שבאים מכל קצות הארץ לתרום זרע, הם כשרים. והו"ל כרוב סיעה ורוב העיר [כמבואר לעיל אות ה]. ובאוצר הפוסקים (סימן ו סעיף יז ס"ק צא) כתבו בשם הרב בית משה (ס"ק יא), דבאינה יודעת ממי נבעלה ויש תרי רובי, הסומך על המקילים להתירה לכתחילה לכהן יש לו הרבה סמוכות להקל".

י. ומכאן שההיתר לכהונה הוא רק כשיש ספק מיהו תורם הזרע, ואילו אם נדע בוודאות שהתורם נכרי, לכאורה עדיין יש לאוסרה לכהונה.

אולם לדינא, גם באופן זה התיר האגרות משה לוולד להינשא לכהונה, בנימוק "שאף ולד בת ישראל מעכו"ם שפסולה לכהונה, הוא נמי דוקא כשהיה דרך ביאה שהוא איסור ולא מאמבטי [והוא הדין בנדון דידן, בהפריה מלאכותית] ולכן אף לכהונה אין לפוסלה". וכן נקט ביביע אומר [בהמשך דבריו המובאים לעיל] "נראה פשוט שהבת כשרה לכהונה, אפילו אם נודע לנו שהזרע שנתעברה ממנו וילדה את הבת, הוא בא מגוי". 

אולם, הרב משה שטרנבוך כתב במכתבו אלי (מתאריך כ"ד סיון תשע"ד) בנדון "מי שנולד מבנק זרע בחו"ל, מה מעמדו, ואם הולד כשר לכהונה", כי "לענין כהונה שהנולדה מעכו"ם קיימא לן כהפוסקים שהולד פגום, מהתורה או מדרבנן. אמנם נראה שאין האיסור סיבת פסול הולד, שאפילו נבעלה לחלל שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין, מכל מקום הולד חלל, רק הפגם הוא, דעצם היצירה מהפסול פוגם, וכל שכן מעכו"ם שאין לך פגום ופסול כמוהו, ונוצרה ממנו ראוי לפסול, ואם כן כאן יצירתו מעכו"ם ראוי לפסול לכהונה. ולמעשה נראה פשוט להחמיר ואינה ראויה לכהונה". אלא שהוסיף: "היינו לחומרא לבד, ומ"מ פסול חללות זה אינו אלא מדרבנן לכמה ראשונים".

סוף דבר

• אשת איש שנתעברה מתרומת זרע מבנק הזרע בישראל – שבה רוב תורמי הזרע יהודים, נתבאר לעיל [פרק ה] כי לדעת האדמו"ר מסאטמר והישכיל עבדי הוולד ממזר. לדעת הגרש"ז אויערבך הוולד ספק ממזר. אך לדעת האגרות משה, הוולד אינו ממזר, וכן הורה הגר"ע יוסף, והעיד כן משמם של הגרי"ש אלישיב, והגר"ב זולטי.
• פנויה שנתעברה מתרומת זרע מבנק הזרע בישראל – השרידי אש הסתפק שמא הוולד שתוקי, שאינו רשאי להינשא לבת ישראל, שמא נתעברה אמו מממזר. אך הגר"ע יוסף והגר"א וייס הכריעו על פי דברי הנודע ביהודה, שמאחר והתורמים באים לבנק הזרע לתרום מזרעם, וההפריה מתבצעת במרפאה שאליה מביאים את הזרע מבנק הזרע, הוולד כשר מדין "כל דפריש מרובא פריש", ורוב היהודים בישראל כשרים הם [ונתבארו בזה סברות נוספות מדוע אין הוולד שתוקי וגם אין חשש שמא ישא את אחותו מאביו]. 

אולם לדעת הגר"מ שטרנבוך אף שמעיקר הדין יש לסמוך על זה, מ"מ יש לאסור ולחשוש למיעוט שאינו מצוי ולדונו כשתוקי שאינו מותר אלא בגיורת, כיון שמדובר בשורש קדושת ישראל.

• תרומת זרע לפנויה מתורם יהודי ידוע – הגם שבאופן זה אין חשש שמא ישא את אחותו מאביו [שהרי יודע מיהו אביו ויברר שאינו נושא אחותו], וכמובן אינו שתוקי [שהרי יודע מיהו אביו], אולם הישכיל עבדי ורבי מתתיהו דייטש נקטו שיש לאסור לעשות מחשש לקירוב הדעת בין הפנויה לתורם הזרע שיוביל למעשה עבירה 
• אשת איש ופנויה שנתעברו מתרומת זרע מבנק הזרע בחו"ל – שרוב תורמי הזרע נכרים, הוולד כשר, ואם נולדה בת היא מותרת להינשא לכהן.