התורה והמדות
א. וזאת הברכה – "נתכוון הכתוב לשבח איש האלוקים מה גדלו מעשיו"
בעומק ההתבוננות בברכת משה רבנו לבני ישראל בערוב ימיו, טמונה שלימות בלתי נתפסת של טהרת המידות – לברכם בכל לבו ללא כל תרעומת, למרות שבעבורם לא זכה להיכנס לארץ ישראל.
ב. שלימותו של משה רבנו במידות הטובות – בגלל יראתו מהאלוקים
מלשון הכתוב "איש האלוקים" למדנו כי שלימות המדות של משה רבנו לא היתה בגלל התכונות הטבעיות בהן ניחן, אלא "לצד יראתו מאלוקיו" – בקנין מתוך עמל וביגיעה.
- אמנם דברים אלו לכאורה עומדים בסתירה, למה שכתב האור החיים הקדוש בפרשת שמות "כי משה נביא היה בטרם יצא מבטן אמו", ויש ליישבם.
ג. משה רבנו והציור שצייר המלך הערבי
בפירוש התפארת ישראל המשניות בסוף מסכת קידושין מובא סיפור על ציור קלסתר פניו של משה רבנו, ממנו היה נראה ב"חכמת הפרצוף" כי ניחן בטבעו "בכל החסרונות שבעולם שיגנו נפש אדם המעלה". דבריו עוררו פולמוס, ואף היו שהוציאו קונטרס מיוחד להוכיח כי סיפור זה מגיע ממקורות זרים. לעומת זאת, גדולי החסידות הזכירו את המעשה בספריהם, וביארו לפי זה עניינים נוספים.
- מכל מקום ליסוד המבואר במעשה זה – כי התורה הופכת את המדות הטבעיות של האדם מקצה לקצה, יש כאמור, מקור בדברי האור החיים הקדוש שנתבארו לעיל.
ד. אם אין תורה אין דרך ארץ – התורה היא רפואה למידות
מי שאינו יודע תורה אינו שלם במידות דרך ארץ • ראש לכל הרפואות של הנפש הוא התורה • התורה נקראת "תושיה" – כי היא מתשת כוחו בשבירת מדותיו • אהבת התורה מסלקת את המדות הרעות.
ה. אם אין דרך ארץ אין תורה – כל עבודת ה' תלויה בתיקון המידות
אמנם בהמשך המשנה אמרו חז"ל כי "אם אין דרך ארץ אין תורה", ומבואר כי תיקון המדות קודם לתורה [כדבריו הידועים של רבי חיים ויטאל "המדות הטובות הן כסא ויסוד ושורש" תרי"ג המצוות]. וכבר עמדו המפרשים כי לכאורה דברי המשנה ברישא סותרים לאמור בסיפא.
- "צבת בצבת עשויה" – תיקון המדות נצרך כדי שהאדם יהיה כלי מוכן לקבל התורה, ואז התורה מרחיבה את הכלי שיהיה מתוקן לשלימות • התורה מרוממת את האדם במדות טובות וטוהר הנפש.
ו. יכול אדם לעשות עצמו כמשה רבנו – בעבודת המידות
ידוע האמור בחתימת התורה "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", אולם מאידך גיסא כתב הרמב"ם: "כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו", ויש לברר למה התכוון הרמב"ם בדבריו.
- כל אדם לפי ערכו יכול להיות עבד ה' כמו משה רבנו לפי כוחותיו.
ז. "שבע יפול צדיק וקם" – ההפסד בקרב והניצחון במלחמה
ממוצא הדברים שנתבארו, נשכיל לשנס מותניים ולאזור כוחות, לנצח במלחמה הגדולה והבלתי נגמרת להשגת קנין התורה ושלמות המדות, ולא נירתע אפילו אם לעתים מפסידים בקרב – כי "שבע יפול צדיק", הוא התנאי לעליה וה"קימה" במסילה העולה בית א-ל.
