פרשת מסעי – שישים ריבוא (אור החיים הקדוש)

תקציר השיעור

שישים ריבוא

א. מחברת הפרטות – הם ששים ריבוא נשמות קדושות; מחברת הכללות – הוא משה רבינו

בפירוש האור החיים הקדוש נתבאר בהרחבה כי מסעותיהם של בני ישראל במדבר סיני, נועדו "לברר את ניצוצות הקדושה". בירור זה יכל להיעשות רק כאשר ה"קדושה שלימה, ובסוד שלמות מחברת הכללות – הוא משה רבינו, ומחברת הפרטות – הם ששים ריבוא נשמות קדושות".

ויש לחדור לעומקו של ענין מספר "ששים ריבוא", ולפענח את פשר השלמות הטמונה במספר זה.

ב. שלימות הצבא אשר תשרה עליו השכינה הוא מספר ששים ריבוא

שלמות השראת השכינה בכלל ישראל, היתה רק במספר ששים ריבוא "ופחות ממספר זה אינו בגדר השלמות" [ואף שמצאנו השראת שכינה, בפחות מששים ריבוא, ביאר האור החיים הקדוש, כי "הדרגות אור השכינה רבים המה" – והשראת השכינה במספר ששים ריבוא אין למעלה ממנה].

ג. מתן תורה בששים ריבוא – כי נתינת התורה צריכה השראת שכינה

נתינת התורה נצרכת להשראת השכינה בשלמות – שאינה אלא ב"מחברת" ששים ריבוא.

בשל כך לא ניתנה התורה לאבות הקדושים, כי מנין ששים ריבוא הושלם רק בצאתם ממצרים.

ד. תורה ניתנה במנין ששים ריבוא – כי מנין זה "כולל כל הדעות"

מנין שישים ריבוא "כולל כל הדעות" • מספר שש מאות אלף הוא "המספר השלם".

ה. לשישים ריבוא נשמות מישראל יש שורש בשישים ריבוא אותיות התורה

שישים ריבוא נשמות ישראל, פירושו שעיקר שורשי הנשמות הם במנין זה, והשאר ענפים משורשים אלו.

ו. לשישים ריבוא מישראל יש שורש בשישים ריבוא פירושים לתורה

מעתה נקבל טעם לשבח בעומק המקובל בידינו כי לשישים ריבוא מישראל יש שורש בשישים ריבוא פירושים לתורה, ובשל כך על ידי לימוד והתעמקות מתלהטת שלהבת אש התורה ומאירה בנפש. ולא עוד, אלא שבזכות עסק התורה נתקנים ונמתקים כל פגמי הנפש החוטאת בשורשם בתורה.

ז. משה רבנו – הוא "אילן שממנו נוצצו נשמות ששים ריבוא"

ועל כן הוא "מחברת הכללות" של כל ששים ריבוא נשמות ישראל.

ח. מסירת התורה עם כל שישים ריבוא פירושיה למשה רבנו שהוא נשמה הכוללת שישים ריבוא

נשמת משה רבנו שהיא "מחברת הכללות" – שורש נשמות שישים ריבוא ישראל שקיבלו התורה, ולכן ניתנה לו בסיני התורה בכל שישים ריבוא פירושיה.

ט. בכל תלמיד חכם – ניצוץ מנשמת משה רבנו

ממוצא הדברים נבין את המבואר בדברי חז"ל והאור החיים הקדוש, כי בכל תלמיד חכם לאורך כל הדורות יש ניצוץ מנשמת משה רבנו, ולכן החכמים היו קוראים אחד לשני בשם "משה".

י. נספח – שישים ריבוא אותיות בתורה

דברי רבותינו גדולי הדורות שישבו על המדוכה ליישב את המספר המקובל של שישים ריבוא אותיות התורה, עם מציאות מנין האותיות בספרי התורה שלפנינו.

פרשת מסעי – שישים ריבוא (אור החיים הקדוש)

פרשת מסעי – שישים ריבוא

א. מחברת הפרטות – הם ששים ריבוא נשמות קדושות; מחברת הכללות – הוא משה רבינו

בפירוש האור החיים הקדוש בתחילת פרשת מסעי (1ב) נתבאר בהרחבה כי מסעותיהם של בני ישראל במדבר סיני, נועדו "לברר את ניצוצות הקדושה". בירור זה יכל להיעשות רק כאשר ה"קדושה שלימה, ובסוד שלמות מחברת הכללות – הוא משה רבינו, ומחברת הפרטות – הם ששים ריבוא נשמות קדושות".

ויש לחדור לעומקו של ענין מספר "ששים ריבוא", ולפענח את פשר השלמות הטמונה במספר זה.

תחילה נעיין בכל דברי האור החיים הקדוש, ולאחר מכן נעמוד על פרטי היסודות המופלאים שנשזרו בהם.

 

ב. שלימות הצבא אשר תשרה עליו השכינה הוא מספר ששים ריבוא

כאמור, בדברי האור החיים הקדוש (1א) נתבאר כי שלמות השראת השכינה בכלל ישראל, היתה רק במספר ששים ריבוא "ופחות ממספר זה אינו בגדר השלמות".  

המקור לדבריו במדרש חז"ל (2א) על המלאכים שקיבלו את פניו של יעקב אבינו בכניסתו לארץ: "ס' רבוא מלאכים היו חלים לפני יעקב אבינו בכניסתו לארץ,  הדא הוא דכתיב ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה, ואין שכינה שורה פחות מששים ריבוא". וכן מתבאר בדברי האור החיים הקדוש בפרשת וזאת הברכה (2א), בביאור ענין הברכה המיוחדת שבירך משה את בני ישראל דווקא בהיותם במנין שישים ריבוי: "בני ישראל – שהם כלי מוכן לקבל הברכות, מה שלא היה עד עתה. וצא ולמד שלא שרתה שכינה בכללותה אלא על בני ישראל כי נתקבצו כוחות הקדושה שהם במספר ס' ריבוא".

ואף שמצאנו השראת שכינה, בפחות מששים ריבוא, כבר נתבאר בדברי האור החיים הקדוש (3א), כי "הדרגות אור השכינה רבים המה. הלא תמצא שעשרה שיושבים ועוסקים בתורה, שנו רבותינו (אבות פ"ג מ"ז) כי שכינה שרויה ביניהם, ואפילו שנים ואחד, אמרו ז"ל (שם) כי מצויה שכינה. אלא ודאי יש הדרגות אין מספר להם להשראת שכינה, בסוד כי גבוה מעל גבוה שומר (קהלת ה, ז), ויתרבה האור בהשראתו כפי בחינת הסובב השראת השכינה. וצא ולמד השראת השכינה בהר סיני, ולמטה ממנה השראתו בבית המקדש, ולמטה ממנה השראת השכינה על הנביא, ובית הכנסת, ובית המדרש, ובין עשרה שעוסקים בתורה, ולמטה בהדרגות המנין" – והשראת השכינה במספר ששים ריבוא אין למעלה ממנה.

וכיוצא בזה מתבאר בדבריו בפרשת וזאת הברכה (3ב) "והנה יאמר האומר הלא מצינו, שאפילו שנים שיושבים ועוסקים בתורה אמרו במשנה (אבות פ"ג מ"ז) שכינה שרויה ביניהם. לזה אמרו קדמונינו יודעי דעת, כי מה שאנו אומרים שצריך ס' ריבוא הוא על השראת כללות השכינה. ומה שזוכים עשרה שיושבים ועוסקים בתורה, או שנים, הוא על אות אחד שמאיר ממנה, המופיע במי שיתעורר להדבק בקדושה כל אחד כפי כוחו. ואין דומה הארת ב' לג' וג' לד'. אבל כללות השכינה אינה שורה אלא על ס' ריבוא מישראל".

 

ג. מתן תורה בששים ריבוא – כי נתינת התורה צריכה השראת שכינה

על פי האמור ביאר האור החיים הקדוש את טעם מתן התורה במעמד ששים ריבוא בני ישראל, כי נתינת התורה נצרכת להשראת השכינה בשלמות, שאינה אלא ב"מחברת" ששים ריבוא. ובשל כך לא ניתנה התורה לאבות הקדושים, כי מנין ששים ריבוא הושלם רק בצאתם ממצרים, כדבריו בפרשת וזאת הברכה (3ב) "למה לא זכו האבות ובפרט יעקב שהיתה מיטתו שלימה, לתת להם ה' תורתו. ואמרו (ב"ר עד) שהטעם הוא, לפי שאין שכינה שורה על פחות מס' ריבוא. ונתינת התורה צריכה היתה השראת שכינה, כמו שכן מצינו (שמות יט, כ) וירד ה' על הר סיני".

וכן פירש האור החיים הקדוש בפרשת תרומה (4א) "ואמרו עוד שאין השכינה שורה על פחות מס' ריבוא, כי מטעם זה לא נתנה תורה לאבות עד שהיו הבנים במספר ס' ריבוא. מכאן תקיש ותדין כי הדרגות הקדושה הם מא' עד ס' ריבוא, וזה בבחינת המספר ובבחינת האיכות כמה הדרגות מאחד לאחד אשר אין קץ".

 

ד. תורה ניתנה במנין ששים ריבוא – כי מנין זה "כולל כל הדעות"

ונראה עומק נוסף בטעם מתן התורה במעמד ששים ריבוא בני ישראל, על פי מה שכתב הרמב"ן (4ב) – כי מנין זה "כולל כל הדעות". דבריו נסבו על חכמת "הכרת הפנים" שנמסרה בקבלה לחכמים "וענין ידיעה זו רמוז בתלמוד דאמר במסכת ברכות הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, לפי שאין פרטותיהן [פרצופיהן] שוות ולא דעותיהן שוות. ופירוש הענין הזה, כי הדעת תלויה בפרצוף, וקבלת רז"ל כי לא נבראו בשנוי פרצופים אלא בששים רבוא, והמנין הזה כולל כל הדעות, ולכן נתנה תורה במנין הזה. ואמרו לא היה כדאי לקבל התורה, אלא כדי שתהא מתקבלת בכל הדעות. ולפי שהבורא יתברך יודע דעתן של בריות ויצרי מחשבות הכל, מברכין באוכלוסא חכם הרזים", יעויין היטב בכל דבריו הנפלאים.

וכן מבואר בהקדמה לספר החינוך (5א) בענין נתינת התורה לעיני "שש מאות אלף עדים עדים נאמנים, שהוא חשבון הכולל כל דעות בני האדם".

על פי האמור יש תבלין בדברי המהר"ל (5ב), כי מספר שש מאות אלף הוא "המספר השלם". וביאר המהר"ל: "שש הוא מספר שלם, כי הגשם הוא השלם בעבור שיש לו שש קצוות, ולפיכך דבר שהוא בעל שש צדדין הוא השלם. ולפיכך היה מספר ישראל שש מאות אלף, כי מספר שש הוא מספר שלם שאין עליו תוספת". ולכן במספר שש מאות אלף יש צירוף של כל בחינות השלימות: "ומה שהיה המספר שש מאות אלף לא שש מאות או שש אלף, וטעם זה ידוע כי צריך להיות להם כל שלש מדריגות של מספר, דהיינו שש ומאה ואלף. שאם היה שש מאות, עדיין היה מספר חסר, בעבור שלא היה בו מספר אלף שהוא יותר גדול. וכן אילו היה שש אלף, היה מספר חסר, בעבור שחסר מאה שהוא בין שש ובין אלף. ולפיכך המספר השלם מספר שש מאות אלף, כי עתה יש כאן כל המספרים".

 

ה. לשישים ריבוא נשמות מישראל יש שורש בשישים ריבוא אותיות התורה

יסודות הדברים שנתבארו הם עומק ביאור המקובל בידינו כי לכל נשמה משישים ריבוא ישראל, יש שורש באות אחת משישים ריבוא אותיות התורה, כמובא בזוהר הקדוש (6א) ובמגלה עמוקות (6ב).

החיד"א בספרו מדבר קדמות (6ג) אף הביא לכך רמז מהקדמונים "ישראל – ראשי תיבות יש שישים ריבוא אותיות לתורה, והם כנגד שישים ריבוא מישראל, כי לכל נשמה יש לה אחיזה באות אחת מהתורה הקדושה".

ובספרו דבש לפי (6ד) הוסיף: "ואותה אות משועבדת אליו כשעבוד אשה לבעלה".

אמנם כבר כתב החתם סופר (6ה) כי מספר שישים ריבוא נשמות ישראל, אינו המספר האמיתי של הנשמות שהוא ודאי גדול בהרבה, אלא פירושו כי "שורש נשמתם אינם יותר ממנין זה שהיה בהר סיני, ובם היו כלולים כל נשמות כל חי" – ושאר הנשמות הם "ענפים" משורשים אלו. וכן מבואר בדברי רבי נחמן מברסלב (6ז) "כי כל הנשמות שהם בעולם הם שישים ריבוא, ואף שיש יותר, הם רק מהתחלקות הניצוצות" [וראה לקמן בסוף השיעור בנספח בדברי המפרשים ביאור מספר שישים ריבוא אותיות התורה, והלוא בספרי התורה שבידינו יש רק 304,805 אותיות].

 

ו. לשישים ריבוא מישראל יש שורש בשישים ריבוא פירושים לתורה

מעתה נקבל טעם לשבח בעומק המקובל בידינו כי לשישים ריבוא מישראל יש שורש בשישים ריבוא פירושים לתורה, ובשל כך על ידי לימוד והתעמקות מתלהטת שלהבת אש התורה ומאירה בנפש, כדברי הרמח"ל בספרו דרך עץ החיים (7א) "התורה הזאת אשר לפנינו, כי כל מילותיה ואותיותיה כמו גחלת הן, אשר בהצית אותן כן כאשר הן, לא ייראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות. ומי שישתדל לעסוק בה, אז תתלהב מכל אות שלהבת גדולה, ממולאה בכמה גוונים – הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא. אך כשמשתדל האדם להבין, וקורא וחוזר וקורא, ומתחזק להתבונן, הנה כל כך מתלהטים האורות ההם ויוצאים כמו שלהבת מן הגחלת בנשמה". ובהמשך דבריו נתבאר כי ה"אורות" הללו הנמצאים ב"שלהבת המתלהטת", הם הענין "שלכל שורש מנשמות ישראל יש כולם בתורה עד שיש ששים ריבוא פירושים לכל התורה, מחולקים לששים ריבוא נפשות של ישראל. וזה נקרא שהתורה מתפוצצת לכמה ניצוצות, כי בתחילה מתלהטת, ואז נראים בה כל האורות הראויים לענין ההוא, ואותם האורות עצמם מאירים בששים ריבוא דרכים בששים רבוא של ישראל".

וראה בעיונים של רבי יחזקאל סרנא (שם), שהדגיש ללמוד מדברי הרמח"ל, כי בחזרה בלימוד התורה "לקרוא ולחזור ולקרוא", יש "מעלה בעצמות לימוד התורה" – להאיר את הנפש באור התורה ובפירושיה.

ולא עוד, אלא שבזכות העסק באותיות התורה נתקנים ונמתקים כל פגמי הנפש החוטאת בשורשם בתורה, כמבואר בדברי הגר"ח מוולוז'ין בפרו נפש החיים (7ב) "וגם כי ידוע, שכל דבר אינו נתקן אלא בשורשו העליון. וכל אחד מישראל, שורש העליון של נשמתו הוא מאות אחת מהתורה הקדושה. לכן כל פגמי הנפש החוטאת, נתקנים ונמתקים בשרשם בתורה הקדושה, על ידי העסק בה כראוי".

 

ז. משה רבנו – הוא "אילן שממנו נוצצו נשמות ששים ריבוא"

להשלמת היריעה, נשוב ללמוד את דברי האור החיים הקדוש (1א) כי משה רבנו הוא בחינת "מחברות הכללות" – והיינו משום שכל נשמותיהם של ישראל כלולות בו, ועל כן הוא "מחברת הכללות" של כל ששים ריבוא נשמות ישראל. וכפי שנתבאר בהרחבה גם בדברי האור החיים הקדוש בפרשת ויחי (8א).

וראה גם בפרשת כי תשא (8ב) במה שביאר האור החיים הקדוש לפי זה, את לשון הכתוב "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". וכן בפרשת בהעלתך (8ג) בביאורו לפסוק "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ".

ובפרשת פנחס 9א) ביאר האור החיים הקדוש על פי האמור את הכתוב "יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה", כי משה רבנו היה "יודע רוח שתתמזג עם כולם", היות ו"כל ישראל הם ענפיו והוא שורש לכולם".

 

ח. מסירת התורה עם כל שישים ריבוא פירושיה למשה רבנו שהוא נשמה הכוללת שישים ריבוא

מעתה משתלבים הדברים למערכה אחת, נשמת משה רבנו שהיא "מחברת הכללות" – שורש נשמות שישים ריבוא ישראל שקיבלו התורה, ולכן ניתנה לו בסיני התורה בכל שישים ריבוא פירושיה, כמבואר בדברי המגלה עמוקות (6א). ויסודות הענין נתבארו בדברי האריז"ל, המובאים בשער הגלגולים (9ב) והשל"ה הקדוש (9ג) "כללות כל הנשמות הם ששים ריבוא, והתורה היא שורש הנשמות דישראל, ולכן יש כנגדן ששים ריבוא פירושים, אשר כפי כל פירוש מן השישים רבוא משם נתהוה שורש נשמה אחת. ויש נשמה שכוללת כמה פירושים, ונשמת משה רבינו ע"ה היתה כוללת כל השישים ריבוא, ולכן ידע כל השישים ריבוא פירושים".

וראה גם בדברי רבי ירוחם ליבוביץ, בספרו דעת חכמה ומוסר (9ד).

 

ט. בכל תלמיד חכם – ניצוץ מנשמת משה רבנו

ממוצא הדברים נבין את המבואר בדברי הזוהר הקודש (10ב) שבכל צדיק ותלמיד חכם יש ניצוץ מנשמת משה רבנו. ולכן החכמים היו קוראים אחד לשני בשם "משה", כמובא במסכת שבת (10ג) שאמר רב ספרא לרבא "משה שפיר קאמרת" [וכן הוזכר בעוד מקומות בש"ס, ראה בליקוטי רש"י, בפירושיו למאמר זה]. וכפי שכתב האור החיים הקדוש (10א) בביאור הכתוב "וְאַתָּה תְּצַוֶּה", כי "כל תלמיד חכם יש לו ניצוץ מנשמת משה, ולזה רבותינו ז"ל היו קוראים זה לזה משה, כי הוא זה המדבר בבחינת נפש הלומדת תורה, והוא אומרו וְאַתָּה תְּצַוֶּה, על דרך אומרו (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך, שהוא לשון צוותא, ליווי לאיש ישראל הנכבדים".

וכן מבואר בדברי האור החיים הקדוש (11א) בפירוש הכתוב "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה", בדרך רמז: "שכל בני תורה יש להם ניצוץ ממשה, ואין צריך לומר הדור ההוא ששמעו ולמדו מפיו שהם חלק ממנו. והוא מה שרמז במאמר זה רְאֵה אָנֹכִי, פירוש כאילו מדבר עם עצמו ואומר לו אנכי, כי כל ישראל יתייחסו אליו, וכשהוא מדבר עמם כאילו מדבר עם עצמו. ולזה גם כן אמר ראה לשון יחיד, כשיעור אנכי שהוא לשון יחיד, יאמר עליו ראה".

ובפרשת האזינו פירש האור החיים הקדוש (11ב) את הכתוב  "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ", בלשון יחיד, שרמז לכך "שנפשות כל עוסקי תורה הם ניצוצי משה, ולא דור המדבר לבד אלא עד סוף כל הדורות, כל העוסק בתורה כרוך הוא במשה, ולזה כינה עסק התורה של ישראל אליו ואמר אקרא, והבן".

וראה גם בדברי הנועם אלימלך (11ג) שהצדיק שיהיה בכל דור הוא גלגול משה רבנו, ובמה שכתב כי משה רבנו לא נכנס לארץ ישראל, כדי שיוכל להתגלגל בנשמות הצדיקים בכל הדורות, ועל ידי זה ימתיק הדינים מעל ישראל.

 

י. נספח – שישים ריבוא אותיות בתורה

להשלמת היריעה נביא מדברי רבותינו גדולי הדורות שישבו על המדוכה ליישב את המספר המקובל של שישים ריבוא אותיות התורה, עם מציאות מנין האותיות בספרי התורה שלפנינו. ראה בשו"ת חות יאיר (12א); בספרו של הרמ"ע מפאנו (12ב) מאמר הנפש; בפני יהושע (13א); בדברי החיד"א (13ב), ובספר אלה הם מועדי (14).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

ברוב עם הדרת מלך

א. בדברי חז"ל במדרש ובסוגיות הש"ס מבואר דין 'בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ', וצ"ע האם דין זה הוא חיוב או רשות.

קרא עוד

הטמנה בשבת

א. חז"ל אסרו "הטמנה" – דהיינו לעטוף את הקדירה על מנת לשמור את חומה, ואיסור זה נחלק לשתי גזירות נפרדות: בדבר "המוסיף

קרא עוד

מסחר בחול המועד

א. נחלקו הראשונים האם איסור מלאכה בחול המועד הוא מהתורה או מדברי סופרים, ונפקא מינה להנהגה בספקות. ב. "אמר רבא:

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

נשים באמירת תחנון

נשים באמירת תחנון בשו"ע (או"ח סי' קלא סעי' ד) נפסק: "נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל, ולא בבית החתן, ולא בבית הכנסת ביום

קרא עוד

נשים בבית קברות ובהספד

נשים בבית קברות ובהספד בחוגים אורתודוקסים שונים במקומות רבים בעולם, נפוץ המנהג שגם נשות המשפחה, מספידות את יקיריהן בשעת הלוויה. גם במדינת ישראל, זו תופעה

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.