קדושה

תקציר השיעור

א. מעלת עם ישראל – אמירת קדושה

חז"ל הפליגו במעלת אמירת הקדושה על ידי כלל ישראל, הגורמת כביכול הנאה לבורא עולם, ומאפשרת את שירת מלאכי השרת במרומים.

ב. תקנת אמירת קדושה – בחזרת הש"ץ ובציבור

מתי תיקנו לומר סדר קדושה בציבור • מדוע הקדושה נאמרת רק בציבור.

ג. סדר אמירת קדושה – ש"ץ וציבור – דברי הראשונים

בפתיחת סדר הקדושה אומר הש"ץ "נקדישך ונעריצך" [בנוסח אשכנז: "נקדש את שמך בעולם"]; "לעומתם משבחים ואומרים" [בנוסח אשכנז: "לעומת ברוך יאמרו"], וכן "ובדברי קדשך כתוב לאמר".

רבותינו הראשונים דנו, האם רק הש"ץ אומר זאת או שגם הציבור מצטרף לומר עמו.

ד. סדר אמירת קדושה – ש"ץ וציבור – דברי השו"ע והפוסקים

המנהג כיום על פי האריז"ל שכל הציבור אומר את סדר הקדושה עם הש"ץ • לימוד בשעת אמירת הקדושה על ידי הש"ץ • אלו פסוקים הם "מעיקר" סדר הקדושה [נפקא מינא, לדיני הפסקה לאמירתם בקריאת שמע וברכותיה] • עמידה וכיוון הגוף והרגליים והרמת גופו בשעת קדושה.

ה. גדר אמירת קדושה – חלק מהתפילה או דין בפני עצמו

ו. אמירת סדר הקדושה על ידי הש"ץ – עם הציבור או לאחר אמירת הציבור

הביאור הלכה הסתפק האם הש"ץ חייב לומר פסוקי "קדוש", ו"ברוך" ביחד עם הציבור, או להמתין עד שיסיימו כדי להוציא ידי חובה את הצריכים לכך. ספק זה נדון בדברי הפוסקים.

ז. שמיעת קדושה באמצע תפילת שמונה עשרה

ח. המאריך בתפילת שמונה עשרה – כיצד ינהג כדי לומר קדושה

רבים נוהגים להאריך בתפילתם, ונשאלת השאלה, כיצד עליהם לנהוג כאשר ידוע בוודאות כבר בתחילת התפילה, שלא יהיה ניתן לומר את סדר הקדושה עם הציבור.

ט. המתפלל בנוסח שונה מהציבור – כיצד ינהג בעת אמירת סדר הקדושה

י. אמירת סדר הקדושה – סיכום ופסקי הלכות

צורת התנוחה בעת אמירת סדר הקדושה • החיוב לענות לקדושה במנין שבו מתפלל, ולמנין אחר • שמע קדושה ממנין אחר באמצע קריאת התורה • עניית קדושה בברכת שמע קולנו • ש"ץ ששכח קדושה.

יא. תיקון בנוסח הקדושה בשחרית של שבת

בירור הנוסח "אדיר וחזק" משמיעים קול.

קדושה

קדושה

 

מעלת עם ישראל – אמירת קדושה

א. חז"ל במסכת חולין (1א) הפליגו במעלת אמירת הקדושה על ידי כלל ישראל, המאפשרת את שירת מלאכי השרת במרומים: "חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום וכו… ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה".

זאת ועוד, בספר שבלי הלקט (1ב) ובטור (3) הביאו את דברי רבי ישמעאל בספר "היכלות", אודות גודל מעלת אמירת הקדושה, עליה כביכול אומר הקב"ה: "אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם, באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב, ומחבקה ומנשקה ומזכיר זכותם וממהר גאולתם".

 

ב. תקנת אמירת קדושה – בחזרת הש"ץ ובציבור

בספר מקור התפילות (2א) הובאו המקורות לתקנת הנביאים הראשונים והזקנים הקדמונים לומר את סדר הקדושה בציבור, וכמבואר בסוגיא במסכת ברכות (2ג) שקדושה נאמר רק בציבור: "מנין שאין היחיד אומר קדושה, שנאמר (ויקרא כב, לב) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה" [יעו"ש הלימוד לדין זה ש"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה". ולקמן [אות ז] נרחיב במבואר שם, כיצד ינהג העומד בתפילת שמונה העשרה ושומע קדושה].

אמנם יש ציין, כי למרות שזו תקנה דרבנן, אולם יש לזכור שבאמירת סדר קדושה מתקיימת מצות עשה מהתורה של "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כמובא בבן איש חי (2ב) ובמשנה ברורה (5) ס"ק ד).

 

סדר אמירת קדושה – ש"ץ וציבור – דברי הראשונים

ג. בפתיחת סדר הקדושה אומר הש"ץ "נקדישך ונעריצך" [בנוסח אשכנז: "נקדש את שמך בעולם"]; "לעומתם משבחים ואומרים" [בנוסח אשכנז: "לעומת ברוך יאמרו"], וכן "ובדברי קדשך כתוב לאמר".

רבותינו הראשונים דנו, האם רק הש"ץ אומר זאת, או שגם הציבור מצטרף לומר עמו.

הבית יוסף (2ד) דייק מדברי הטור (שם) שפסק כדברי אביו הרא"ש בתשובותיו "שאין הציבור אומרים עם החזן נקדישך, אלא שותקים ומכוונים למה ששליח ציבור אומר, וכשמגיע לקדוש אז יענו ויאמרו קדוש וכו'", והוסיף הבית יוסף: "ונראה דכן יש לעשות כשאומר החזן לעומתם משבחים וכו', שותקים עד שמגיע לברוך כבוד ה' ממקומו, ואז הם עונין. וכן כשאומר ובדברי קדשך, שותקים עד שמגיע לימלוך ה' וכו', ואז עונים. ויש לדחות, דלא מיעט הרא"ש שלא יאמרו עם החזן אלא נקדישך ונעריצך, שהוא כמו יתגדל ויתקדש וכו', שאין אומר אותו אלא שליח ציבור בשם כל הציבור עד שמגיע לקדוש, ואז יענו כל הציבור. אבל לעומתם משבחים וכו', וכן ובדברי קדשך וכו', שפיר דמי שיאמרו אותו הציבור". וסיים הבית יוסף: "והראשון נראה יותר", וכן נקט להלכה בדרכי משה (שם).

 

סדר אמירת קדושה – ש"ץ וציבור – דברי השו"ע והפוסקים

ד. מרן פסק בשלחן ערוך (4א) שהציבור "שותקים" בעת אמירת "נקדישך", ו"מכוונים למה ששליח ציבור אומר, עד שמגיע לקדוש". אולם המג"א (ס"ק ב) הביא מדברי האריז"ל (הובא בספר פרי עץ חיים (4ב) שכל הציבור אומר את סדר הקדושה עם הש"ץ". ובחידושי רבי עקיבא אייגר על גליון השו"ע, העתיק את דברי ספר "נזירות שמשון", שכתב על דברי האריז"ל: "ואליו תשמעון". וכך אמנם המנהג הרווח בזמנינו ברוב קהילות ישראל [למעט הנוהגים בשיטת הגר"א], כפי שסיכם המשנה ברורה (5) ס"ק ב) "אין הציבור אומרים עם הש"ץ נקדישך, אלא שותקים, ויש מקילים שיוכל לומר עם הש"ץ (עי' בט"ז ס"ק א). והמנהג הנכון כמו שכתב השו"ע, כי עמו נמשכו האחרונים, וכן נהג הגר"א. ומכל מקום המנהג בימינו שאומרים הקהל גם כן נקדש".

[במאמר המוסגר, המשנה ברורה (ס"ק א) כתב: "כמה אחרונים סוברים דאפילו ימלוך גם כן אינו מעיקר הקדושה, וכל שכן לעומתם וכו' ובדברי וכו'". ועיין גם בדברי המשנה ברורה בהלכות קריאת שמע (6א), אלו פסוקים הם "מעיקר" סדר הקדושה. ונפקא מינא, לדיני הפסקה לאמירתם בקריאת שמע וברכותיה].

וראה עוד בדברי השו"ע, הרמ"א והמשנה ברורה בנדון עמידה וכיוון הגוף והרגליים והרמת גופו בשעת קדושה, ובנדון לימוד בשעת אמירת הקדושה על ידי הש"ץ.

 

גדר אמירת קדושה – חלק מהתפילה או דין בפני עצמו

ה. בספר נזר התפילה (6ב) חקר בהבנת גדר אמירת קדושה בתפילה, האם הקדושה היא כחלק מהתפלה אלא שהצבור מצטרפים לתפילת הש"ץ בקדושה כמו שאומרים גם כן מודים דרבנן, וכגדר "עניה" על דברי הש"ץ. או שגדר אמירת הקדושה הוא חיוב לעצמו, רק מקומו נקבע בברכת הא-ל הקדוש.

וראה בדבריו ביאור הנפק"מ חקירה זו, לביאור כמה ממחלוקות הפוסקים בדיני אמירת קדושה.

 

אמירת סדר הקדושה על ידי הש"ץ – עם הציבור או לאחר אמירת הציבור

ו. הביאור הלכה (5) ד"ה אלא) הסתפק האם הש"ץ חייב לומר פסוקי "קדוש", ו"ברוך" ביחד עם הציבור, או להמתין עד שיסיימו כדי להוציא ידי חובה את הצריכים לכך. וכתב בספר עמק ברכה (7א) על דבריו: "ולפלא שלא ראה דברי הרמב"ם בסדר התפילה (7ב) שכתב שם להדיא, שאומר קדוש וברוך וימלוך יחד עם הציבור בעת שהם עונים, ולא יגביה קולו אלא בשווה עם הציבור". וכן מובא בספר תורת זאב (7ג) בשם הגרי"ז מבריסק, שדייק כן מדברי הרמב"ם [וראה בספר הליכות שלמה (8ב) הערה 152 בשם הגר"א נבנצל, שלא ברור כלל שסדר התפילה הוא מדברי הרמב"ם].

אולם לדעת האגרות משה (7ד) "יש להנהיג שהש"צ יאמר הקדושה בקול רם אחר שיאמרו הצבור בעצמו, כדי שישמעו אלו שעומדים באמצע התפילה. ולשמוע מאחד מהציבור שעומד אצלו ושומע מה שאומר, לא יצא, אם לא שיודיענו קודם התפילה שיכוון להוציאו, כי לרמוז לו בתפילה אסור. אבל מהש"צ יוצא".

וראה עוד בנדון זה, בקצות השלחן (7ה) ובמה שהוסיף פרטים בדיני אמירת קדושה במוסף של שבת.

 

שמיעת קדושה באמצע תפילת שמונה עשרה

ז. בשלחן ערוך (8א) נפסק: "אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה, אלא ישתוק ויכוון למה שאומר ש"צ, ויהא כעונה", ובביאור הלכה (שם ד"ה ויהיה) הזכיר את מחלוקת רש"י ותוספות בסוגיא בברכות (2ג) בנדון.

וראה פרטים נוספים בדין זה בספר הליכות שלמה (8ב).

 

המאריך בתפילת שמונה עשרה – כיצד ינהג כדי לומר קדושה

ח. רבים נוהגים להאריך בתפילתם, ונשאלת השאלה, כיצד עליהם לנהוג כאשר ידוע להם בוודאות כבר בתחילת התפילה, שלא יהיה ניתן לומר את סדר הקדושה עם הציבור.

והנה בשלחן ערוך (9א) נפסק: "הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללים, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה או לקדיש, יתפלל". ובביאור הלכה (ד"ה הנכנס) הסתפק "אם מדרך טבעו להאריך בתפילה ואינו יכול לסיים עד קדושה, אם מותר להתחיל". ובמשנה ברורה מהדורת 'דרשו' (9ב) הביאו כי לדעת החזון איש והגרי"ח זוננפלד, רשאי להתפלל כהרגלו. ועוד הובא שם בשם הגרש"ז אויערבך שאין לקצר בתפילה כדי להספיק לומר קדושה.

 

המתפלל בנוסח שונה מהציבור – כיצד ינהג בעת אמירת סדר הקדושה

ט. בנדון זה, מצאנו מחלוקת הפוסקים: לדעת האגרות משה (9ג) גם בתפילת הלחש יאמר את הנוסח שאומרים בציבור, וכן נקט להלכה המנחת יצחק (10ב) שהטעים את הדברים על פי הסברו של הגאון מאונסדרוף "שהקדושה צריכים לומר בנוסח של הקהל, דאם לאו, הוי כמו יחיד". אולם לדעת הגרש"ז אויערבך המובאת בספר הליכות שלמה (9ד), והגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (11א) אם עונה בקול, יענה כנוסח הציבור, אבל בלחש רשאי לומר כמנהגו.

ובשו"ת מזרח שמש (10ג) כתב כי ב"שטיבלאך" שמתפללים אשכנזים וספרדים ואין מנהג קובע, כל אחד אומר כמנהגו.

 

אמירת סדר הקדושה – סיכום ופסקי הלכות

י. ספר אשי ישראל (11)-(12) – צורת התנוחה בעת אמירת סדר הקדושה • החיוב לענות לקדושה במנין שבו מתפלל, ולמנין אחר [וראה גם במה שכתב בספר הליכות שלמה (12ב) בנדון שמע קדושה ממנין אחר באמצע קריאת התורה] • ש"ץ ששכח קדושה. וראה במשנה ברורה מהדורת 'דרשו' (13א) שאין לומר קדושה בברכת שמע קולנו, עי"ש בטעם הדבר.

 

'תיקון' בנוסח הקדושה בשחרית של שבת

יא. בשו"ת ארץ צבי (13ב) הציע "לתקן" את נוסח "אדיר וחזק" משמיעים קול, ולומר "אופנים וחיות", משום שככל הנראה נפלה טעות  בפענוח ראשי התיבות "או"ח" שהיו בסידורים. אולם בקבצים התורניים ישורון (13ה) ואור ישראל (13ג-ד) הביאו מסידורים קדמונים שנכתב ונתבאר בהם הנוסח "אדיר וחזק", וח"ו לומר שנפלה טעות בסדר הקדושה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

חיוב הוצאות משפט

א. רבותינו הראשונים למדו מסוגיית הגמרא במסכת סנהדרין כי המפסיד בדין תורה אינו חייב לשלם לתובע את ההוצאות שהוציא בכדי לזכות בדין "ואע"פ שהזקיקו לדון

קרא עוד

טרחא דציבורא

א. אמרו חז"ל: "בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה, מפני טורח ציבור". ועוד אמרו: "אין גוללים

קרא עוד

יחוד

א. כתב הרמב"ם: "אסור להתייחד עם ערוה מן העריות, וכשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דוד ובית דינו על יחוד [עם]

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

ברכת הרב את ריבנו

ברכת הרב את ריבנו א. בגמרא במסכת פסחים (ז, ב) מובא: "כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן", ולכן בדרך כלל מברכים לפני עשיית המצוה. לעומת

קרא עוד

שליחות לדבר עבירה

שליחות לדבר עבירה מסקנת הגמרא במסכת קידושין (מב, א) שבכל התורה כולה "אין שליח לדבר עבירה", כלומר אם ראובן שלח את שמעון לעשות דבר עבירה,

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.